שער ההקדמות, דרושי הנקודיםSha'ar HaHakdamot, Nekudim
א׳דרוש א' בעולם הנקודים
1
ב׳כבר נתבאר לעיל בתחלת הדרוש הזה כי לא התחיל בחי' מציאות כלים רק מעולם העקודי' ואילך ולכן בעולם העקודי' אשר שם התחלת מציאותם היו י' אורות תוך כלי אחד בלבד הנק' כלי דכתר ובו כלולים כל הי' אורות ולהורות על התקשרותם נק' עקודים ואח"כ נאצל עולם הנקודים ושם נעשו י' כלים לי' אורו' וכלם הם בבחי' כתרי' שבי"ס באופן שהם י' אורות דכתרי' של הי"ס ולהם י' כלים פרטי' ושאר ט' חלקי אורות שבכל ספי' וספי' באו נכללי' תוך אורות הכתרי' שלהם שבכל ספי' וספי' ולכן נק' י' נקודות ולא נקראי' י"ס גמורות וע' היטב בתחלת דרוש זה כי שם הארכנו ענין זה והנה י' נקודות אלו נאצלו ועמדו זו ע"ג זו ואורך שיעור קומת התפשטותם הוא מה שהוא נקר' עתה עולם האצילות כי עד המקו' אשר הגיע התפשטות י' נקודות אלו הוא עתה נק' עול' האצילות ומשם ולמטה הוא עול' הבריאה יצירה עשיה:
2
ג׳ודע כי י' נקודות אלו יצאו בבחינת עצמות אורות וכלים ובחי' הכלים שלהם הם ענין השכ"ה נצוצין הנודעי' וכנז' תמיד בסה"ז הנודעי' שהם השרשים של הדין אמנם אין אלו השכ"ה נצוצים נעשים כלים אלא על הז' נקודות תחתונות כי הם ז"פ אד"ם שהם בגי' שט"ו כנודע אבל הכלים של ג' נקודות הראשונות אינם מכלל ש"ך נצוצין אלו ולהיות כי אורות אלו הי' נקודות היה אור עצום ורב מאד וגם כי נוסף עליהם אור העליון המאיר בהם ולא היה בהם כח לקבלו לכן מתו אז אותם הכלים ר"ל כי ירדו למטה במקום הנק' עתה עולם הבריאה וירידת' היא מיתתם ולא היה זה אלא בז' הכלים תחתוני' אבל ג' כלים העליונים היה יכולת בהם לקבל האורות שלהם ולא מתו ונמצא כי הז' כלים התחתונים כאשר נאצלו ויצאו מבחינת עולם העקודים הנז"ל ובצאתם משם יצאו ונחלקו לי' נקודות ובהיותם יוצאי' משם תכף היו (בדפו"י ע"ב) מתים והכלים של הז' תחתונות ירדו למטה אל עולם הבריאה הנק' כך עתה אחר התיקון והז' אורות שלהם נשארו למעלה במקומ' מגולים מבלתי כלים ולסוד זה רמזו בסה"ז פ' פקודי דרנ"ד ובאדרת נשא באמרם כהני זיקין דאכתש אומנא בפרזלא ודעכין לאלתר וכו' אבל ג' הנקודות הראשונות נשארו למעלה הם עם הכלים שלהם שלא מתו כמו הז' תחתונות: ודע כי אלו הז' כלים התחתונים שמתו וירדו בעולם הבריאה ירד עמהם בחינת כח חיות המחיה אות' בהיות' שם וכח חיות זה הוא כדמיון החיות הנק' דורמיטא אשר באדם אבל לא יותר מזה ונמצא כי לא מתו לגמרי: ונבאר עתה עולם האצי' הנעשה מבחינת עולם הנקודים הנז' אחר שנתקן וזה ענין תקונו. הנה נתבאר כי הג' כלים ראשונים עם האורות שלהם לא מתו והנה מאלו ג' הכלים של ג' נקודות הראשונים הנז' נעשה מהם חד רישא עילאה ובתוכה ג' מוחין והאי רישא אקרי באדרת האזינו ריש' דלא אתיידע כלל והיא הנק' אצלינו בשם רישא דעתיק יומין כי מג' הנקודות הראשונות של י' נקודות הנק' עולם הנקודי' הנז"ל מהם נעשת רישא דעתיק יומין דעולם האצי' ונק' רישא דלא אתיידע והג' אורות שבתוך ג' הנקודות הראשונות הנז' הם מתפשטים ומוציאים עוד עד מספר י' אורות והם י"ס דעתיק יומין ומן הז' נקודות התחתוני' נעשו ה' פרצופים אחרים שבעולם האצילות והם הנק' א"א ואו"א וז"א ונוק' והענין הוא כי בג' נקודות הראשונות לא היה בהם רק בחינת עתי' יומין לבדו אבל בז' תחתונו' יש בהם בחי' א"א ובחי' אבא ובחי' אימא ובחי' ז"א ובחי' נוקבי' הכל מעורב ונכלל יחד בכל נקודה ונקודה מן הז' נקודות הנז"ל ודע כי בז' נקודו' תחתונו' האלו יש בה' ג"כ מעורב בחי' עת"י כי בהכרח היא שבכל דבר תחתון בהכרח יש בו נכלל כח העליון המתפשט בו ולכן בחי' עת"י מעורב בהם בכלם ומתפשט בכל' ובתוכ' אבל כח התחתוני' אינו מוכרח להמצא ולהיות נכלל בעליון והענין כי האור התחתון בהיותו נכלל בעליון מתבטל ואינו עולה בשם מה שאין כן בהיות העליון נכלל בתחתון ולכן אין בג' נקודות הראשונות רק בחי' עת"י לבדו כנז' והרי כ"ז הוא בבחי' האורות וכן הוא בבחי' הכלים כי בשבעה הכלים תחתונים יש בהם בחי' כלים דעתיק ואריך ואו"א וז"א ונוקביה הכל מעורב יחד בהם:
3
ד׳ונתחיל לבאר ענין ג' הראשונות ותקונם הנה נתבאר למעלה כי הג' ראשונות לא מתו ונשארו למעלה אבל השבעה תחתונות מתו והכלי' שלהם ירדו בעולם הבריאה והאורו' שלהם עמדו למעלה במקומם מבלתי התלבש' תוך הכלים שלהם תחת ג' הראשונו' והנה כאשר בא זמן התקון התחיל מלמעלה למטה והג' נקודו' הראשונו' התחילו ליתקן ובהיותם מתפשטים למטה כדי ליעשות י' ספי' דעתיק יומין נמצא כי הג' נקודות הראשונות עצמם כבר הם במקומ' הראוי להם וכשהגדילו ונתפשטו למטה ונתוספו בהם ז' תחתונות כנז' אז היו אלו הז' התחתונות דעת"י יורדות למטה ומתפשטות במקום מצב ומעמד ז' אורות הנקודות התחתונות העומדות מבלי לבוש כנז' ודוחים אותם ממקומם ונכנסים במקומ' והרי נתבאר לך איך שעור התפשטו' קומת פרצוף דעת"י הוא מראש עולם האצילות וע"ס ובסיום קומתו נסתיים עוצם האצילות. אבל צריך שתדע כי אורות השבע' נקודות התחתונות הראשונות הנדחות ממקומם כנז' אל תחשוב שנדחו גם הם חלילה וחם למטה בעולם הבריאה כמו הכלים שלהם לפי שהירידה הוא ענין המיתה כנז' לעיל ואין מיתה אלא בכלים ולא באורות חליל' וחס אבל כאשר היו נדחים היו נדחים אל הצדדים רו"ל כי כאשר היתה מתפשט' נקודה אחת מן הז' תחתונות דעת"י למטה כנז' היתה נכנסת תוך נקודה אחת מאלו הז' נקודות תחתונות תוך פנימיותה ונשארת מלובשת בתוכה ועל ד"ז היה בכל הז' תחתונות עד שנמצא כי הז' נקודות תחתונו' דעת"י שנתוספו בסוד תוספ' כנז' נתפשטו ונתלבשו תוך הז' אורות תחתונים הנזכרי' לעיל ונמצאו ז' אורות אלו בחי' לבושים אל הז' תחתונות דעת"י והוא נעלם בתוכם והרי נתבאר בחי' י' אורות די' ספי' דעת"י איך נתפשטו למטה עד סיום עולם האצילו' וז' התחתונים שבהם נתלבשו תוך ז' אורות התחתונים הראשונים וג' הראשונים דעתיק נשארו בסוד רישא דעתיק מגולה בלי התלבשו' תוך אורות אחרים: ועתה נבאר איך נעשו הכלים של י' ספי' דעת"י דע כי ג' הכלים הראשונים שהיו בתחלה שלא מתו מהם לבדם נעשה רישא דעת"י אבל הז' כלים התחתונים שלו נעשו מבחי' הכלים של עת"י שהיתה מעורבת בז' הכלים הראשוני' שמתו וירדו לעולם הבריאה ועתה נתבררו מתוכ' ועלו למעלה בעול' האצילו' והג' כלים ראשוני' שרשם ועיקרם נעשו ג' כלים הנקראי' רישא דעת"י (בדפו"י ע"ג) ובתוכם ג' אורות כתר חו"ב דעת"י ומהארה שלהם נתפשט' למטה ונתחברה למטה עם הבחי' שנתבררה מתוך הכלים שמתו כנזכר ומהתחברותם נעשו ז' כלים אל ז' אורות תחתונות דעת"י והטעם למה עתה נתקיימו ז' הכלים האלו ולא נשברו כבתחלה הוא לפי שבתחלה היו כלים אל כל הי' אורות אבל עתה אינם כלים רק אל ג' אורות בלבד הראשונים שנתפשטו ונעשו עתה י' אורות של עת"י ולכן יש בהם כח לסובלם. ולכן צריך שנודיעך ענין מה שאמרנו לך למעלה כי הג' אורות הראשונות נתפשטו ונעשו י' אורות של עת"י וכן בכ"מ שנזכיר בו ענין בחי' התפשטות יהיה בידך הקדמה זו כי אין הכוונה לו' שנתוסף בהם עוד אור חדש עליון נמשך מן הא"ס דא"כ חזר הדבר לענין ראשון ויתרבה האורות וימותו הכלים כבראשונה אבל הענין לו' כי הג' אורות ראשונים הם עצמם לבדם נתחלקו ונעשו ג' של שלש שלש ונשלמו לסך י' אורות ובהמשך התחלקות' נתפשטו למטה עד סיום עולם האצילות וע"י כן היה עתה כח ויכולת בז' הכלים שלהם לסובלם בתוכם והרי נשלם תקון י' ספי' דעת"י אבל עתה צריך לבאר ענין הפרש אחד שיש בעת"י בבחי' האורות שבו ובבחי' הכלים שבו והוא כי הכלים כבר נתבאר עניינם איך עיקר' ושרשם של ג' הכלים הראשונים שלא מתו מהם נעשה רישא דיליה ומן הארה שלהם שנתפשטו למטה ונתחברה עם ז' בחי' שהיו לעת"י תוך ז' הכלי' הראשונים שמתו וירדו לעולם הבריאה ונתבררו עתה ועלו ונתחברו למעלה עם הארת ג' הכלי' הראשונים ומכ"ז נעשו ז' הכלים התחתוני' של עת"י אבל בג' אורות הראשונים שביארנו כי נתחלקו לי' אורו' דעת"י יש בזה מבוכה גדולה וספק גדול איך היה ענין התחלקותם וזהו סוד מה שאמרו בתחלת אדרת האזינו דר"פ ע"א דהאי רישא אקרי רישא דלא אתיידע מה דאית בההיא רישא וכו' פירוש כי בחי' הרישא עצמה שהוא הכלי כבר נודע עניינה להיותה מגולת אבל האורות שבתוכה להיותם אורות נעלמים מאד בפנימיותה לא היה מי שהשיג ידיעתם איך נתחלקו וכמה חלקים מהם נשארו למעלה בתוך ההיא רישא וכמה חלקי' ירדו למטה בז' תחתונו' דעת"י ושני ספיקות יש בזה אם נאמר שכל הג' אורות ההם נשארו למעלה גו ההיא רישא ונעשו כתר חו"ב דעת"י ואח"כ נתפשטו בז' תחתונות באופן זה כי מן נקודת אור הכתר נתפשט כל קו האמצעי דעתיק והם תפארת ויסוד דעת"י ומן נקודת החכמה נתפשט קו ימיני והם חסד ונצח ומן נקודת הבינה נתפשט קו שמאלי והם גבורה והוד ובחי' זו היא ממש על דרך מה שביארנו בענין הכלים כי שרש ג' הכלים נשאר למעלה בראש ומהארת' נתפשט' למטה בז' תחתונות וכן הענין ממש באורות כי שרש שלשתם נשאר למעלה בההוא רישא ומהם נתפשטו ג' קוים עד למטה בז' התחתונות או אם נאמר כי אין מציאות האורות כמציאות הכלים אמנם מציאות האורות היה באופן אחר כי אור הראשון הנקרא כתר הוא לבדו נשאר למעלה גו ההיא רישא דעתיק ושם נתחלקה לג' והוא כתר חו"ב שבריש' דעתיק. והאור הב' הנקרא חכמה ירד למטה ונתחלק לג' חלקי' ונעשו חג"ת דעתיק שהם ג' אמצעיות שבו. והאור הג' הנקרא בינה ירד למטה ונחלק לג' חלקים ונעשו נצח הוד יסוד דעת"י והם ג' אחרונות שבו. והטעם למה אין אנו מסופקים גם בבחי' הכלים אם גם בהם היה אופן השני הנז' לעיל והוא שהכלי הראשון לבדו ממנו נעשה רישא דעתיק כי נתחלקה לג' חלקים והכלי השני נתחלק לג' אמצעיות והכלי הג' נתחלק לג' תחתונות. והתשובה היא כי א"א להיות כלל זה לפי שכבר נתבאר אצלינו כי כל בחי' השערות שנאצלו בכל המקו' שהם בין ברישא דא"א או דז"א ונוקביה כלם נאצלו לצורך תיקון של הכלים שמתו כי לא היו יכולים לקבל האורות הגדולים ובהיות נמשך להם האורות במעברים צרים דרך נקבי צנורות השערות כבר יכולים לקבל האור ולא ימותו ועוד כי גם השערות עצמם כלם בכ"מ שהם אינם אלא בבחי' הכלים שמתו ומהם נעשה השערות בסוד הן עשו אחי איש שעיר. גם נתבאר אצלינו כי רישא דאריך הוא בחו"ג דעת"י והנה נתבאר באדרא כי גם ברישא דא"א יש שערות וא"כ א"א שהכלים דחג"ת דעת"י נעשו מן הכלי הב' העליון הנקרא חכמה שירד כאן ונתחלק לג' כלים אמצעיים כי הרי ג' הכלים הראשונים לא מתו כנז' לעיל וא"כ איך יצאו כנגדם מבחוץ שערות ברישא דא"א וא"כ מוכרח הוא שכל ג' הכלים הראשונים שלא מתו מהם נעשה רישא דעת"י וכל הז' כלים התחתונים דעתיק נעשו מן בירורי המלכו' שהם הז' כלים שמתו ונתבררו כנז' לעיל ולכן יצאו שערות בראש א"א עם היותם בחו"ג דעתיק: הכלל העולה כי הי' נקודות הראשונו' כאשר יצאו ונאצלו בבחי' אורות וכלים הנה שלש' נקודות (בדפו"י ע"ד) הראשונות הם בחי' עת"י לבדו ומן הז' נקודות תחתונות נעשו ה' פרצופין הנקראים אריך ואו"א וז"א ונוקביה וגם באלו הז' נקודות תחתונות יש בהם בחי' עת"י בין באורות ובין בכלים וכאשר מתו אלו הז' תחתונות נשברו הכלים שלהם וירדו כלם למטה בעולם הבריאה וירידתם היא מיתה שלהם וגם בחי' הכלים דעת"י המעורב בתוכם גם היא ירדה עמהם למטה בעולם הבריאה והאורות של ז' נקודות תחתונות האלו נשארו לבדם בלי כלים למעלה בעולם האצילו' ובהם מעורב בחי' האורות דעת"י המעורב בתוכם כנז' וכשנתקן עת"י אז ג' הכלים הראשוני' שלא מתו מהם נעשה רישא דעת"י בלבד ומבחינת הארתם נתחברה עם בחי' הכלים דעת"י שירדה לעולם הברי' ועתה הובררה ועלתה ומהם נעשו ז' הכלים התחתונים דעת"י ובדבר הזה אין לנו ספק כלל. אבל בענין האורות יש לנו ספק והוא כי גם באורות נודע לנו בבירור שמן הג' אורות ראשונים לבדם נעשו כל י' ספירות אורות פנימיות דעת"י ומן האורות של עתיק המעורב בז' האורות התחתוני' שנשברו כליהם כנז' מהם נעשה אור המקיף אל עול' האצילו' כמו שיתבאר והספק הוא בג' אורות הראשונים לבדם אם נאמר כי שלשתם נשארו ברישא והתפשטותם נעשו ז' אורות התחתונים דעתיק או אם נאמר כי אור הראשון נחלק לג' ראשונות ואור הב' נחלק לג' אמצעיות ואור הג' נחלק לשלש תחתונות דעת"י: ועתה נבאר ענין אור המקיף הנז' לעיל איך נעשה מבחי' אור עת"י המעור' בז' אורות התחתונים שנשברו כליהם כנז' וצריך שתדע שיש שנוי והפרש אחד בענין אור המקיף של עת"י לבדו ובין אור המקיף שבכל שאר ה' פרצופים אריך ואבא וכו' כנז' לעיל דע כי לעולם אוה"מ הוא גדול מן אוה"פ אבל בעת"י לבדו אוה"פ שבו גדול מאוה"מ שבו כי הנה אוה"פ שבו נעשה מן ג' אורות עליונים לבדם שנתפשטו לי' אורות פנימים שבו כנז' לעיל אבל אוה"מ שבו נעשה מן ז' אורות תחתוני' שבו כנזכר. ועתה נבאר ענין אוה"מ הזה ובו יתבאר בקיצור אופן התלבשות כל פרצופי עולם האצילות זב"ז איך הוא. הנה נתבאר כי עת"י נתפשט שעור קומתו עד סיום עולם האצילות ושעור קומתו ממש הוא הנקרא עולם האצילות והנה עת"י הוא כולל י' ספי' בבחי' כלים ובבחי' אורות פנימיים בלבד ואח"כ בא פרצוף של א"א כולל כלים ואורות פנימיים בלבד והלביש את ז' תחתונות של עת"י עד סופם אבל ג' ראשונות דעתיק נשארו מגולים כי רישא דא"א מלביש מן חסד וגבורה דעת"י ואח"ך או"א מלבישים על א"א מז' תחתונות שבו ולמטה ואח"ך ז"א ונוקביה מלבישים לאו"א עד שנמצא כי עת"י מתלבש בבחי' כלים ואור פנימי שלו תוך כל המלבושים הנז' כלם והוא פנימי לכלם ונוקבא דז"א חצונה לכלם וכ"ז בבחי' אור פנימי אבל בבחי' אורות מקיפים הוא להפך כי אור מקיף דנוקבא דיושר היא יותר פנימית מכל שאר אורות המקיפי' ואו"מ דעתיק הוא יותר חיצון שבכל' והענין כי אור המקיף דנוקבא דז"א הוא חופף ומקיף על נוקבא דז"א עצמה ועליו עומד ומקיף אור המקיף דז"א ועליו עומד ומקיף אור המקיף דאו"א. ועליו עומד ומקיף אור המקיף דא"א. ועליו עומד ומקיף אור המקיף דעת"י באופן כי בכלם לא יש מי שיתחברו יחד אור הפנימי עם אור המקיף אלא בנוקבא דז"א בלבד ונמצא כי בבחי' אור פנימי דנוקבא דז"א חצונה מכלם ועת"י פנימי מכלם ובבחינת אור מקיף דעת"י מקיף וחיצון לכלם והנוקבא דז"א פנימי מכל' וטע' הדבר הוא כדי שבהיות הענין כך נמצא כי עת"י מאיר לכל שאר פרצופי האצילות בתכלית ההארה כי אור פנימי שלו שהוא פנימי לכל' בוקע ויוצא לחוץ ומאיר לכלם ואור המקי' שלו מאיר ג"כ על גבי כלם ונמצאו כל הפרצופים אחרים נתונים באמצעו של הפנימי והמקיף שלו וכלם מקבלי' הארה נפלאה ממנו ועל ד"ז ג"כ יהיה א"א מאיר בשאר הפרצופי' הנתונים באמצע אור הפנימי ואור המקיף שלו ומזה תקיש לכלם:
4
ה׳דרוש ב' בעולם הנקודים בתקון א"א
5
ו׳ונבאר תיקון א"א כבר נתבאר למעלה כי באותם השבע' כלים התחתוני' שמתו היה בהם מעורב בחי' עתיק וא"א ואו"א וכו' בכל כלי שבהם וכן בענין שבעה אורותיהם שנשארו למעל' בעול' האצילות היה מעורב בהם בכל אור ואור מהם כל הבחי' הנז' וכבר נתבאר איך כבר נתבררו בל בחי' עת"י שהיו מעורבות בהם ונתקן כל פרצוף שלו והנה עתה אח"כ חזרו ונתבררו בחי' א"א אשר בתוך ז' הכלים האלו ועלו למעלה באצילות ובתיכם נתלבשו בחי' האורות של א"א אשר בשבעה האורות שנשארו למעלה ומהם נעשה פרצוף א"א ולהיות כי עתה נתקן עת"י בבחי' פרצוף והאור נמשך דרך צנורות ומעברים (בדפו"י י"ח ע"א) צרים היה יכולת באלו הכלים דא"א לקבל אורותיהם ולכן עתה עלו גם הם למעלה ונתקנו והיה יכולת בהם לקבל האור מה שאין כן בראשונ' ונמצא כי מאלו ז' בחי' שיש לא"א בז' הנקודות התחתונות שנשברו בין בבחי' אורות בין בבחי' כלים מהם נתבררו ונתחברו ונעשה פרצוף א"א כלול מי' ספי' גמורות עם שאינ' רק ז' כחות כנז' וזה אופן התחלקו' האורות ומהם יובן בחי' הכלים ג"כ הנה ז' הבחי' הנז' הם חג"ת נהי"מ כנודע והנה כל בחי' מהם מתחלקת לג' חלוקות רוצה לומר חלקים ושלישים כמבואר אצלינו בסוד חסד חסדים ג' פירקין דזרוע ימין. גבורה גבורות ג' פירקין דזרוע שמאל כנז' בסה"ז פ' ויחי והנה ב' בחי' עליונות שהם חו"ג יש בהם ששה שלישים ונתחלקו לג' חלקים שני חלקים עליונים דחסד נעשה הכתר דאריך וב' שלישים האמצעיים שהם שליש תחתון דחסד ושליש העליון דגבורה נעשת חכמת אריך וב' שלישים תחתונים דגבורה נעשה בינה דאריך. אח"כ מבחי' התפארת מב' שלישים עליונים שבו נעשה תפארת דאריך ומב' שלישים עליונים דנצח נעשה חסד דאריך ומשליש התחתון דתפארת ומשליש התחתון דנצח נתחברו ונעשה נצח דאריך וזהו סוד שמצינו שהנצח יונק מן התפא' אח"כ מב' שלישים עליונים דהוד נעשה גבורה דאריך ומשני שלישים עליונים דיסוד נעשה יסוד דאריך ומשליש התחתון דהוד ומשלי' תחתון דיסוד נתחברו ונעשה הוד דאריך וזהו סוד שמצינו כי היסוד נמשך מן מן ההוד ונטיל לשמאלא. אח"כ מבחי' השביעית {א"ש קשה לי טובא במה שאמר כי היסוד נמשך וכו' אית ליה תלת פירקין ואנן קיימ' לן שאין לו רק ב' פירקין ושמא חשיב העטר' לא' ושאר היסו' לשנ' להיותן ארוך מה שאין כן ביסוד הנקב' שאין לו רק תרין פירקין וצ"ע : הנקראת מלכו' ממנה נעשת מלכות דאריך והיא בחי' העטרה שבראש יסוד שבו ולפי שאח"כ מבחי' המלכו' נעשה פרצו' אחד שלם הנקר' מלכות לכן צריך שכל בחי' השביעית תכלל בה כלה לגמרי מה שא"כ בשאר הבחינ' שמב' שלישים שבכל בחי' ובחי' נעשה ספי' אחת שלימה כנז' אבל דע כי בב' הפרצו' הנז' שהם עת"י וא"א לא יש בהם בחי' פרצו' נוק' בפני עצמה אמנם המלכיו' שבהם הם בחי' עטרת היסוד שלהם כנז' והטעם הוא לפי שבתחל' נאצל פרצ' עתיק לבדו והוא אחד ולכן אין בו נוקב' ואח"כ עת"י האציל פרצוף אחד הנקרא א"א והיה גם הוא א' כמוהו לכן אין לו נוקב' ועתה אשר כבר נאצלו ב' פרצופים והם עתיק ואריך אז משם ואילך נאצלו ב' ביחד זו"נ והם אבא זכר מצד עתיק ואימא נקבה מצד אריך וגם הם הוציאו ב' אחרים כהם והם ז"א זכר מצד אבא ונוקביה מצד אימא והרי נתבאר שנוי אחר שיש בין שני פרצופי עתיק ואריך לשאר פרצופין ונבאר שנוי אחד שיש בין פרצוף א"א לשאר הפרצופין כלם והוא כי כל פרצוף ופרצוף יש לו ראש וגוף והראש כולל ג' מוחין בתוכו כעין סגול והם חכמ' בימין בינה בשמאל דעת באמצע תחות תרוויהו והגוף כולל ז' תחתונות אבל פרצו' א"א אינו כן כי הראש שבו אין בתוכו רק חכמה לבד אבל בינה שבו לא היה בה כח לעמוד למעלה בצד שמאל החכמה ולקבל אור עת"י הבא אליה בקרוב גדול מגולה בלי לבוש ולכן ירדה למט' בגרון דא"א ושם מושבה תדיר כי כבר שם יכולה לקבל אור העתיק המגולה כיון שהיא יותר רחוקה כלפי מטה והדע' שבו ירד יותר למט' ונתפשט בה' ספי' מחסד עד הוד שבו ואין בו בחי' דעת בפ"ע מקובץ בחלקיו כמו שיש בשאר הפרצופין ונמצא כי כח"ב דא"א אינם כעין סגולתא כבשאר הפרצופין וכו' אלא עומדות שלשתם זו למטה מזו וזו על גבי זו אבל שש קצותיו הם בדרך קוים חסד ונצח בקו ימין גבורה והוד בקו שמאל תפארת ויסוד ומלכו' בקו אמצעי והדעת שבו מתפשט מחסד עד הוד שבו כנז': ונבאר עתה אופן התלבשות עתיק יומין תוך א"א. דע כי כל בחי' עת"י שהם אורות וכלי' שבו של ז' התחתונות שבו הם מתלבשים תוך הי' אורות של א"א ואל תתמה מזה איך האורות הפנימיים של אריך שהם תוך הכלים שלהם יהיו נעשים לבושים אל הכלים המלבישים את האורות דעתיק כי הנה זה דומה אל האדם התחתון הגופניי' אשר יש בו איברים פנימים וחצוני' ובכלם יש בחי' אור נשמה פנימית המחיה אותם והנה אבר הלב או הריאה וכיוצא מאיברים הפנימיים יש בו אור וכלי והנה הם נתונים ומלובשים תוך הגוף של אדם שהוא איברים חצונים כלולי' מאורות וכלים ולא מפני זה יעלה בדעתנו לומר שהכלי של הלב או הריאה הם יותר מעולים וזכים מן האור והנשמה שבכלי' האיברים חצוניים הסובבים עליהם אבל נאמר כי בלי ספק הכלי של הלב זך יותר מאד מן הכלי של הגוף החופה עליו וכן אור נשמת הלב גדול וזך מאד מאור נשמת הגוף החופה עליו ולכן ניתן הלב בתוך הגוף וכן הדבר בעת"י ובא"א כי הם כדמיון ב' הכלים שהם זה לפנים מזה ובתוך כל כלי מהם מתפשט האור והרוחניות שראוי לו גם יהיה זה דומה (בדפו"י ע"ב) לאשה עוברה כי העובר שבתוכה יש בו גוף ונשמה ונתון תוך האש' שיש בה גוף ונשמה ולא יעלה בשום שכל לו' כי גוף העוב' הוא יותר רוחני מנשמת האשה להיותו נתון בתוכה ויותר פנימי מתוכה והדברים פשוטים: ונחזור לענין כי הנה ג' ראשונות דעתיק שהם רישא דיליה דלא אתיידע כנז' לעיל אלו נשארו למעלה מגולות לגמרי אבל הז' תחתונות דעתיק שהם גופא דיליה הם לבד' מתלבשים תוך א"א ויכול לקבל אורותיה' אבל לא מג' הראשונו' וזה אופן התלבשות' חסד דעתי' בכת' דארי' וגבור' בחכמ' ות"ת בבינה כי להיות כתר ח"ב דארי' בחי' רישא צריך כל אחד מהם להלביש ספי' אחת שלמה של עתי' ואינו מספי' להם מדות חסרות אבל גופא דאריך עם היותו כלול מז' ספי' הספיק להם נהי"מ דעתיק להתלבש בהם וזה סדרם ע"ד התחלקו' הנז"ל דא"א והוא כי כל ספי' וספי' מאותם שנים נו"ה דעתיק נחלקת לג' חלקים שהם ג' שלישים והם ג' פירקין שבכל ירך מהם כי שני שלישי' שהם שני פירקין עילאין דנצח דעתיק הם מתלבשי' פרק העליון בחסד דארי' ופרק הב' בנצח דאריך ופרק עליון דהוד דעתיק בגבורה דאריך ופרק הב' בהוד דאריך והיסוד דעתיק אין בו רק ב' פירקין והם יסוד ועטרה שבראשו והם מתלבשים יסוד דעתיק בתפארת דאריך ועטרה דעתיק ביסוד דארי' ומלכות דעתיק נתלבשה במלכות דאריך לפי שצריך להוציא { אמר שמואל הרי מפורש כי היסוד דעתיק אין בו רק שני פירקין} שלימה על דרך מה שנתבאר לעיל בענין מלכות דאריך שנעשה ממדה אחת שלימה נשארו עתה ב' פירקין והם פ' תחתון דנצח דעתיק ופרק תחתון דהוד דעתיק ואלו נתחברו יחד במלכו' דעתיק ושם נתלבשו ונעשה מהם ב' דדים אל בחי' המלכות דא"א בשתי צדדיה והם כעין דמיון שני דדי הבהמה שהם למטה ולא למעלה כמו דדי האשה ותועל' דדים אלו הוא שהם היו מניקים אז שפע אל הז' כלים שהם ז' מלכי אדום שמתו כנז"ל וירדו לעולם הבריאה ובהיות' שם הם יונקי' משני דדים אלו החיות הצריך להם בהכרח ולא יותר רק בצמצום להחיות עצמ' בלבד וזהו סוד פסוק גמולי מחלב עתיקי משדים הם שני שדי' הנזכרי' הנעשים מתרין פרקין תתאין דנצח והוד דעת"י כנז' וזהו יסוד המלך הנקר' הדד בן בדד שתמצא בו שני פעמים דד דד שהם שני דדים הנז' ואח"כ נשתנה שמו ונעשה הדר ברי"ש בסופו שהוא בחי' יסוד וכמו שיתבאר במקומו בע"ה וכבר הודעתיך למעלה כי באלו הכלים שמתו וירדו בעולם הבריאה ירד ג"כ עמהם כח חיות להחיותם בערך זמן הדורמיטא והשינה אשר באדם אבל לא מתו לגמרי כנז"ל ועוד יתבאר זה בדרושי' אחרים בעז"ה. אמר הכותב פקח עיניך איך מה שהעלים למעלה בענין מלכות של אריך שאינה רק בחי' העטרה הוצרך לגלותה עתה בענין עת"י שהזכי' בה בחי' עטרה המתלבשת ביסוד דאריך ועוד בחי' מלכות המתלבשת במלכות דאריך המניקה לשבעה מלכי אדום שירדו בבריאה וצ"ע:
6
ז׳דרוש ג' בעולם הנקודים
7
ח׳ונשוב אל הדרוש הראשון שהתחלנו לכתוב בראשונ' אע"פ ששמעתיו ממורי ז"ל באחרונה וזה תשלומו. הנה כבר נתבאר למעלה איך נאצל עולם העקודים שהם אורות היוצאים מתוך הפה של א"ק ולחוץ ועתה נבאר איך נאצל עולם הנקודים שהם אורות היוצאים מן בחי' העינים של א"ק מהם ולחוץ ועיין בדרוש שקדם לזה ושם נתבאר כי בספי' המלכות של י' ספי' דעולם העקודים יש בה י' שרשים של הי' ספי' דעולם הנקודים כי על ד"ו הוא בכל עולם ועולם ועי"ש. הנה נתבאר לעיל כי ד' בחי' יש בכ"מ והם הוי"ה דמילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ובכל בחי' מהם יש טעמים נקודות תגין אותיות והמוחין דא"ק הם בחי' הוי"ה דע"ב ומן מקום האזנים ולמטה עד סיום כל א"ק הוא בחי' הוי"ה דס"ג בלבד אבל אין זה אלא בתחלה בזמן שנאצלו המלכים הנקראי' עולם הנקודים אבל אח"ז תקונם והוא הנקרא עול' הברודי' ונקרא עולם האצילות אז נתהוו בחי' שני הויו"ת דמ"ה וב"ן ממקום העבור של זה הא"ק ולמטה עד סיום רגליו וכ"ז אינו אלא בבחי' האורו' היוצאים מתוך א"ק דרך נקבי אזניו וחוטמו ופיו וכו' כנז' לעיל אבל באורותיו הפנימי' אין לנו עסק בהם כלל: וכתב עוד במקו' אחר אבא מארי ז"ל וז"ל נלענ"ד כי אור ראש א"ק הוא ע"ב חכמה דס"ג ואור של אזן חטם פה בינה דס"ג בנפש רוח נשמה וישראל סבא ותבונה ירדו עד הרגלי' ואח"כ עלו ועמדו מחצי העבור ולמעלה והעלו מיין נוקבין לאו"א והולידו אור חדש ז"א ונוקביה וירדו מהטבור ולמטה והם מ"ה וב"ן שבס"ג בפנים וכנגד זה מבחוץ (בדפו"י ע"ג) אור שעלה ויצא מן העינים הן לישראל סבא ותבונה ואור היוצא מאור החדש דרך נקבי העור הוא לז"א ונוקביה שבחוץ והרי נתבאר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבהויי"ת ס"ג הכוללת או אפשר כי האור שעל' למעלה מן הטבור הוא מ"ה וב"ן דס"ג ואור החדש הוא מ"ה וב"ן הכוללי' בכל פרטיהם וזה יותר נכון כי נשלמו ד' הויו"ת הכוללות כל א' מהם ע"ב ס"נ מ"ה ב"ן והאור שיצא מהעינים הוא מ"ה וב"ן דס"ג שבחוץ ואור היוצא דרך נקבי העור מהעבור ולמטה ומשאר הנקבי' הוא להוי"ת מ"ה וב"ן הכוללות וכל מ"ה וב"ן הכוללי' נקראים בחי' נקודים יען כלם טפלים אל נקודות דס"ג ועמהם יצאו נכללים בהם בתחלת יציאת' ונמצא כי עולם האצילות אינו רק מ"ה וב"ן שם הדד ומהיטבאל ובחי' ס"ג מתלבשת בתוכם ע"כ. וכבר נתבאר לעיל כי בהוי"ה דס"ג יש בהם טעמים ונקודות וכו' והנה הטעמי' נתחלקו בג' חלוקות והם באורות היוצאי' מן האזן ומן החוט' ומן הפה כנ"ל ואמנם הנקודות הם בחי' האורות היוצאי' מן העינים והענין כי הבל היוצא מן האזן הוא מועט ואינו נרגש אלא עד שישים האדם אצבעו על נקב אזנו וא' ירגיש איך ההבל אשר בתוכו ואינו יכול לצאת כבתחלה הנה הוא מתהלך תוך האזן ועושה ערבוביא ותנועה בתוך האזן והנה ההבל הזה בצאתו חוץ מנקב האזני' דאדם קדמון נעשה ממנו בחינת י"ס ואח"כ מן ההבל היוצא מנקבי החוטם שהוא יותר נרגש יצאו י"ס אחרות ואח"כ מההבל היוצא מן הפה שהוא יותר חזק ונרגש מכלם נעשו י"ס הנקראים עולם העקודים וטעם הדבר הוא כי כל מה שהאור מתרחק מלמעלה ומתפשט למטה נרגש ומתגלה יותר אל התחתונים וג' בחי' אלו הם ג' חלוקות שיש בטעמי' דהוי"ה דס"ג ואח"כ יצאו מנקבי העינים דא"ק עוד י"ס אחרו' ונקראי' עולם הנקודי' ואין בחינתם ענין הבל היוצא כמו ג' בחי' האחרי' כי אור של הנקודות קטן מן אור הטעמים אבל אעפ"כ יש קצת כח הסתכלות בעינים וכמו שאנו רואים בחוש הראות בענין בת היענה שתחמם ביציה בראיית עיניה והסתכלותה בהם ויצאו מהם האפרוחי' וזה יורה היות כח מורגש ממשיי בענין הסתכלות שבעינים ומכת הזה יצאו י"ס הנז' הנקראים עולם הנקודים וזה וסוד שמצינו בספ' התקוני' תקון ע' ענין שם ההוי"ה המצטיירת בציור נקודים עגולים כדמיון עינים בכל אות ואות בסוד פסוק וגבותם מלאות עינים והענין הוא כי כל אורות העינים הם בחי' נקודי' כנז': והנה כשנתחיל לספור ולמנות מן הוי"ת ע"ב אשר בא"ק נמצא כי הוי"ה דע"ב היא באות י' של ההוי"ה וכל בחי' אורות הוי"ה דס"ג באות ה' ראשונה וכל הוי"ת מ"ה באות ו' וכל הוי"ת ב"ן באות ה' אחרונה גם אם נצייר ד' אותיות ההוי"ה בשם ס"ג לבדו נמצא כי הטעמים דס"ג הם אות י' והנקודות דס"ג הם אות ה' ראשונה ותגין הם אות ו' והאותיות אות ה' אחרונה הרי איך נקודות דס"ג היוצאים מן העין הם בחי' אות ה' ראשונה כנז' ואם נספור ונמנה כל ג' חלוקות הטעמים כל חלוק' בפני עצמה בג' אותיות ראשונות של ההוי"ה נמצא כי העינים הם אות ה' אחרונה של ההוי"ה הרי נתבאר כי העינים יש בהם בחי' ה' ראשונה וה' אחרונה וזהו סוד פסוק אני ישינה שנדרש בס' התקונין כאלו נאמר אני שניה והוא כי החכמה היא שניה והיא אחרונה כי כבר נתבאר לעיל כי הטעמים בכתר והנקודות בחכמה והתגין בבינה והאותיות בז' תחתונות ונמצא כי העינים הם בחי' חכמה שהם הנקודות ולסבה זו נקראו חכמי הדור עיני העדה כמו שאמר הכתוב והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וכן ונעלם דבר מעיני הקהל ולהיות כי באלו הנקודים היה ענין מיתת ז' המלכים הנז' באדרא כמו שנבאר לקמן לכן כתיב והארץ היתה תהו וכו' כי כבר ביארנו כי העינים הם בחי' ה' אחרונה הנקראת ארץ והארץ הזאת היתה תהו ובהו וחשך הוא ענין בטול המלכים היוצאים ממנה הנקראים נקודים כנז' ואח"כ נזכר תחייתם ותקונם בפסוק יהי אור ויהי אור: גם זה סוד פסוק פקח עיניך וראה שוממותינו וכו' כי באורות העינים אירע בהם ענין הבטול והשממות והמיתה וכדי לבאר פסוק זה נקדי' ביאור הענין אלו הנקודים ונאמר כי הנה נודע שהנקודות מספרם ט' כנז' בס' התקונין בתקון ע' והם קמ"ץ פת"ח ציר"י סגו"ל שב"א חול"ם חירי"ק קבו"ץ שור"ק בוא"ו והם מתחלקים בבחי' ט' ספי' מכתר עד יסוד כנז' שם וכמו שביארנו בטעמים שנתחלקו לג' חלוקות עליונות ואמצעיות ותחתונות כן הנקודות מתחלקות לג' חלוקות אלו כי החול"ם הוא עליון על האות והשור"ק אמצעי וכל ז' נקודו' אחרות הם תחתוני' למטה מן האות וכמו שנבא' ענין זה למטה והנה כל ז' נקודות אחרונו' כלם הם בציור יודי"ן חוץ מב' נקודות ראשונות שהם קמ"ץ (בדפו"י ע"ד) ופתח שיש בהם ציור ב' ווי"ן ואם נספור כל היודי"ן אשר יש בז' נקודות התחתונות יהיו י"ג יודי"ן ועולים בגי' ק"ל כמנין עי"ן להורות מקום מוצאם כי מן העין יצאו כנז' ומספר הקמץ והפת"ח הם יו"ד וב' ווי"ן שמספרם כ"ב והוא רמז אל כ"ב אותיות אשר מהם נעשו הכלי' של אלו הנקודות כלם ואם תשאל איך נרמזו הכלים הגרועים שהם ענין האותיות בשתי הנקודות היותר עליונות מכלם והתשובה היא כי מאלו הב' נקודות עליונות שהם כתר וחכמה של הנקודי' נעשו הכלים אל כל הנקודות והם המציאו והולידו כלים לכל הנקודות אשר למטה מהם. עוד טעם שני והוא במה שיתבאר למטה כי הז' נקודים תחתונים הם הז' מלכים שמתו ונשברו הכלי' שלהם כי שבירתם זו היא מיתתם ונשארו אורותיהם שהם ז' הנקודות בעצמם מגולים בלתי כלים אבל ב' הנקודות ראשונות לא מתו ונשארו מתלבשים תוך הכלים שלהם ולכן נרמזו נקודותיהם בבחי' מספ' כ"ב אותיות שהם בחי' הכלים והנה הקמ"ץ הוא בכתר והכתר הוא טעמים כנודע והפתח בחכמה והחכמה היא נקודות כנודע ולכן נקראים ב' נקודות אלו באלו השמות קמ"ץ ופת"ח להורות אל מה שאמרנו לעיל והוא כי בעוד שלא נאצלו רק הטעמים של ההוי"ה דס"ג המתחלקות באזן וחוטם ופה היו האורו' ההם קמוצו' וסתומי' וכאשר נאצלו הנקודות שהם בחי' חכמה הנקראת עין ונקראת נקודת פת"ח אז היו האורות בפתיחו דעיינין ולכן נקראת פת"ח ובזה נבא עתה אל ביאור הפסו' הנז' לעיל פקח עינך וראה וכו' כי בהאציל את אורות העין שהם עולם הנקודים אז היה בפתיתו דעיינין ובהסתכלות ראיה וזהו פקח עינך וראה והנה נתבאר כי כל בחי' אלו הם בהוי"ה דס"ג ונודע כי הוי"ה דס"ג היא בספי' בינה הנקראת גבורות דמינה דיני' מתערין ולכן בטול ומיתת המלכים אלו היה באורות הוי"ה דס"ג הכולל' ולא עוד אלא שהיה אף גם בפרטות ס"ג שבס"ג כנז' לעיל כי גם הוי"ה זו דס"ג נתחלקת לטעמים נקודות תגין אותיות שהם בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ונמצא כי הנקודות דס"ג הם ס"ג שבס"ג והם עיקריות הוי"ה דס"ג ולכן אירע בהם בטול ומיתת המלכים וזהו סוד פסוק (עיין בשער הפסוקים בפ' זה) הכל ס"ג יחדיו נאלחו כי בבחי' הוי"ה דס"ג אירע ענין מיתה ובטול המלכים וגם לשון ס"ג עצמו מורה ע"ז מלשון נסוגו אחור שהוא מיתת המלכים והסתלקות אורותיהם מכליהם והנה גם שם עי"ן מורה על הוי"ה דס"ג על דרך מה שביארנו באזן ובחוט' ובפה והענין כי בחי' ס"ג באזן וחוטם ופה היא הוי"ה דמלוי ס"ג אבל בחי' ס"ג שבעין היא ענין ג' שמות אהי"ה שהם בגי' ס"ג ג"כ ואינה בחי' הוי"ה דס"ג עצמה וזו היא בחי' ס"ג אשר בעין והנה כל שם אהי"ה מאלו הג' לוקח כל בחי' הכ"ב אותיות הנרמזים בב' נקודות קמ"ץ ופת"ח כנז' לעיל כדי לעשות מהם כלים ע"י הסתכלות העין בהם ונמצא כי בהצטרף כ"ב אותיות עם כל שם אחד של אהי"ה יהיו ג' פעמים אהי"ה וג' פעמים כ"ב אתוון ס"ה בגי' עי"ן (נלע"ד עם הכולל) והרי נתבאר איך יש בחי' ס"ג בעין וזהו ענין הפסוק הנז"ל פקח עיניך וכו' כי ג' פעמים הוי"ה דס"ג אשר באזן וחוטם ופה הם בגי' פק"ח עם הכולל ואחריהם באו בחי' האורות מן העינים וזהו עיניך וגם במלת עיניך נרמזו ג' שמות אהי"ה הנז' כי כל שם מהם במלוי יודי"י והוא בגי' עיניך עם הכולל והענין הוא כי שם אהי"ה דיודי"ן בגי' קס"א ועיניך עם הכולל בגי' קס"א נמצא כי ס"ג הראשון נרמז במלת פקח כמו שביארנו וס"ג השני נרמז במלת עיניך אשר היה בו מיתת המלכי' ושממותם וזהו וראה שממותינו כנז"ל:
8
ט׳דרוש ד' בעולם הנקודים
9
י׳ונבאר עתה ענין יציאות אורות אלו הנקראים נקודי' מן העיני' ואח"כ נבאר בפרטות עצמם הנה נתבאר לעיל כי אורות עולם העקודים שיצאו מן הפה דא"ק נתפשטו משם ונמשכו עד מקו' הטבור של א"ק חוצה לו גם נתבאר כי עיקר האורות יוצאים דרך האזן והחוטם והפה אבל ודאי כי דרך נקבי העור יוצא להם אור מתוך א"ק ומאיר להם תמיד דרך דפנות גופו לחוץ והנה כשעלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודים וכוונתו היתה לעשות להם בחי' כלים כדי שיהיה כח בעולמות התחתונים לקבל אור העליון כמבואר בדרושי' הקודמים וראה המאציל א"ס כי עדיין אין כח ויכולת בתחתוני' לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים אשר הם מתפשטי' ממקום הטבור של א"ק ועד רגליו כמו שיתבאר ולכן קודם שהאציל האורות האלו היה עוד צמצום ב' אחר בא"ק על דרך הצמצום הנז"ל בא"ס והוא (בדפו"י ד" י"ט ע"א) שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של א"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור בחצי גופו העליון ונשאר מקום הנז' מן הטבור ולמטה בלי אורות והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא איך בכל העולמות הנאצלים תמיד המאירים בעול' שלמטה מהם הם בחי' חצי תחתון דתפאר' ונה"י כי הרי מצינו איך חצי תפאר' ונה"י דז"א מאירים בנוקביה ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א ונה"י דע"י לא"א וכן התפארת ונה"י דזה א"ק מאירים לע"י ולכל עולם האצילות כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך כי בכ"ז הוצאת אורות להאציל' צריך ענין הצמצום כנז' בדרושים הקודמי' וג"כ יתבאר למטה במקומו איך גם א"א צמצם אורו' נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה ודי למבין. והנה אחר אשר א"ק צמצ' אורותיו אשר מטבורו ולמטה והעל' למעל' כנז' אז עשה חד פרסא ופרוכת וקרום מפסיק בפנימיות גופו במקום טבורו לרחב הגוף באמצעו להפסיק בין חציו העליון לחציו התחתון וע"י כן נשאר כל האור ההוא שעלה למעלה על גבי הפרסא וזהו סוד מה שאמרו בס"ה בפ' בראשית דל"ב ע"ב על פסוק ויאמר אלהים יהי רקיע וגו' אר"י אית קרומא במציעו מעוי דב"נ דאיהו פסיק מתתא לעיל וכו' ורזא דא והבדילה הפרוכת לכם וגו' גם בריש אדרת נשא דקכ"ח ע"א תנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד דלא זמין תקונוי דמלכא וכו' ופריס קמיה חד פרסא ובהגליף ושיער מלכין וכו' גם זהו מה שאמרו בס"ה ובסה"ת דאית חד פרסא בין א"ס אל ספי' הכתר והענין הוא כי כמה גלגלתין אית דלית לון חושבנא כנז' באדרת נשא דקכ"ח ע"ב וכל כתר שבכל בחי' מהם יהיה נפסק ע"י חד פרסא עד"מ הנה כתר דז"א יהיה הפרסא של אימא מפסקת אליו וכן על ד"ז הכתר של כל עולם האצילות יהיה נפסק ע"י זו הפרסא של א"ק והנה כאשר האור הנז' עלה כלו בחצי התפארת העליון דא"ק על גבי הפרסא נתרבה האור אשר שם מאד יותר מבתחלה ונעשה האור הזה שעלה בחי' מיין נוקבין אל בחי' הטעמי' של ס"ג שהם אורות האזן והחוטם והפה אותם אשר הם שרשיים ופנימיים בתוכ' ולא אל האורות היוצאים משם ולחוץ אלא לאורותיה' הפנימי' שבתוכ' עצמם ואז ע"י מ"ן אלו שעלו אל הטעמי' דס"ג אז נזדווג בחי' ס"ג עם בחי' ע"ב שהיא בגלגלתא דא"ק כנז"ל ומכח זווג ההוא נמשך אור חדש מהם וירד למטה ובקע הפרס' הנז' וירד למטה ממקום הטבור עד סיום הרגלים תמורת האור הראשון שהיה שם תחלה אשר הוא היה בחי' נקודו' דס"ג ועלה ע"ג ההיא פרס' ועוד לא ירד כי שם נשאר תמיד בחצי הגוף העליון והאור החדש הוא אשר ירד עתה למטה מן הפרס' והרי נתבאר מה שנתחד' בבחי' האורות הפנימיי' שבתוך א"ק והבן זה היטב ונבאר עתה בחי' האורו' המתפשטי' מהם ויוצאי' לחוץ ע"ד שנתבא' בשאר אורות העליוני' של הטעמי' והנה האור הראשון אשר עלה מלמטה ע"ג ההיא פרסה שם נשאר שרשו תמיד בפני' ומשם נתפשטה הארתו ויצאה לחוץ וגם היא מתת' לעילא ויצא דרך נקבי העיני' של א"ק ומשם נשתלשל וירד ונתפשט עד סיום רגלי א"ק בחוץ והנה בחי' האור הזה בהיותו נמשך עד מקום הטבור הנה הוא נכלל ומובלע תוך אורות העקודי' היוצאי' מן הפה המתפשטי' עד מקו' הטבור כנז"ל ולכן אינינו עולה בשם אבל בהיותו נמשך משם מן הטבור ולמטה אז שם נקרא עולם הנקודי' המתפשט ממקו' הטבור עד סיום הרגלי' גם אותו האור החדש שבקע וירד דרך הפרס' למטה עד סיום הרגלי' תוך פנימיות א"ק גם הוא מוציא הארתו לחוץ ובוקע הכלים ההם ויוצא לחוץ וגם הוא מאיר בנקודי' הנז' אשר מבחוץ ונמצא כי גם זה האור החדש הוא יורד בתחלה תוך פנימיות א"ק ובוקע ההיא פרסא ויורד למטה עד סיו' רגליו ואח"כ בוקע הכלי' ההם שהוא בחי' גופו מן הטבור ועד סיום הרגלי' ויוצא הארתו לחוץ ומאיר בעול' הנקודי' וזהו סוד מה שאמרו בס'התקונין דשוי חד פרסה בין כת' לעילת העילות כנז"ל והענין הוא כי כל המאציל למי שלמטה ממנו נקר' בבחי' עילת העילות והכתר של הנקודי' הוא נאצל מזה המאציל ויש ביניהם ההיא פרסא כנז' והרי נתבאר איך עולם הנקודי' נעשה מב' בחי' אורו' הנז' מאור' הנקודו' אשר מקומם היה מן הטבור דא"ק ולמט' בפנימיותו ומאור הפנימי שירד מן הטבור ולמטה אחר שעלה אור הנקודו' הנז' הפנימי למעלה מן הטבור ואז אור הנקודות יצא דרך העיני' ונתפשט מן הטבור ולמטה מבחוץ ואור החדש הפנימי מוציא הארתו דרך נקבי העור מהטבור ולמטה בחוץ ולא דרך העינים וב' אורות אלו שבחוץ מן הטבור ולמטה הוא הנקרא עולם הנקודי' אבל האור שיצא מן העינים הוא לבדו עולם הנקודי' ואור החדש מאיר בהם ונכלל בהם להקרא נקודים כמותם ואמנם היו כאן ב' פעולות אחת היא הצמצום הנזכר והיא עליית האור הנז' לעיל מן הטבור ולמעלה והב' היא נתינת אותה הפרסא במקום ההוא וכבר נתבאר לעיל כי סבת הצמצום היה כדי שיוכלו התחתונים לקבל האור האמנם פעולת הצמצו' היתה לצורך עולם (בדפו"י ע"ב) האצילות הוא הנעשה אח"כ מעול' הנקודי' כשנתקנו כמו שיתבאר וע"י הצמצו' שהוא עליית אור הנקודות בפני' למעלה מן הטבור הספיק להיות יכולת בעול' האצילו' לקבל האור להיותו עומד מן הטבור ולמטה וכבר האור שלהם הפנימי עלה למעלה כנז' אבל עדיין לא הספיק זה לכשיהיה כח גם בעול' הבריאה שלמט' מן האצילות לקבל אור עליון ולכן הוצרכה פעולת הפרסא כי ע"י הפרסא נתמעט האור שעלה מעוט ב' וע"י כך היה יכולת בעולם הבריאה לקבל האור העליון כאשר יהיה נברא אח"כ בעתו ובזמנו. ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו איך הונח פרסא ומסך מבדיל בין עול' האצילות אל עול' הבריאה באופן כי הצמצו' והפרסא היו לצורך האצילות ולצורך הבריא' עוד היה בחי' אור ג' בעול' הנקודי' והוא כי בהיות אור ראשון של הסתכלו' העין יורד ונמשך למטה דרך אורות העקודי' היה פוגע בהם ומסתכל בהם ולוקח משם גם בחי' אור מאורות האזן והחוט והפה ועושה ממנו בחי' כלי' אל עולם הנקודי' שמאור ראשון כמו שנבאר:
10
י״אדרוש ה' בעולם הנקודים
11
י״בונבאר עתה בחי' אלו האורות הנז' שמה' נעשו עולם הנקודים ונתחיל בענין אור זה הג' הנז' לעיל הנמשך מהסתכלות אור הראשון היוצא מן העין בעקודי'. דע כי להיות שנתבאר למעל' כי אורות האזן נמשכי' ומתפשטי' עד סיום שבולת הזקן ואורו' החוטם עד החזה ואורות הפה עד הטבור והנה שם במקום שבולת הזקן נמצאים יחד ג' בחי' הנז' והם אורות האזן והחוט' והפה וכאשר אור הראשון של העין יורד גם הוא עתה דרך שם הנה מוכרח הוא שמתערב עם ג' אורות הנז' ואז לוקח מהם בחי' אור להאיר למטה בנקודים כנז' לעיל והנה הנקודים הם י' כנודע ומן האור שלקח אור הסתכלות העין בהתפשטו כנז' ממה שלקח מן המקו' שיש מן מקו' העין עד שבולת הזקן אשר יש בו ג' בחי' דאזן וחוט' ופה הנה ממנו ניתן אל ג' ראשונות שבעול' הנקודי' ומן האור שלקח מהסתכלות הנז' מאורות הנז' ממקו' שבולת הזקן עד הטבור אשר אין בהם רק ב' בחי' והם חוטם ופה לבד הנה ממנו ניתן אל ז' תחתונות שבעול' הנקודי' ונמצא כי היה יתרון אל ג' נקודות הראשונות כי הם לקחו הארה מג' אורות אזן חוטם פה הנמצאי' יחד למעלה עד מקו' שבולת הזקן אבל הז' נקודו' תחתונו' שלא לקחו רק ההארה אשר משבולת הזקן ולמטה נמצא שחסר מהם בחי' אור אזן ואין להם רק ב' אורות שהם חוטם ופה ולכן אלו נקודות הראשונות לא נשברו הכלי' שלהם כמו שיתבאר לקמן אבל הכלי' של הז' תחתונות שחסר מהם הארת האזן נשברו להיות' גרועי' מן הג' ראשונות כנז' כי הכלי' שלה' יש בהם הארה גדולה וחוזק גדול ויכולי' לקבל האור שלהם לפי שלא נעשו אלו הכלי' אלא מהסתכלו' העין אשר הוא עושה את הכלים האלו כנז' עוד יש חלוק בג' נקודות הראשונו' בעצמ' והוא כי אלו הג' אורו' שהם מחוברים יחד עד שבולת הזקן הם נחלקי' באופן הזה כי נקוד' הכתר לוקח מאור האזן עצמה ומכ"ש שנכללי' עמה גם אור החוטם והפה ונקודת חכמה לוקחת מאור חוטם ונקוד' בינה לוקח' מאור הפה ולכן גם בהם עצמם היה בהם שנוי בעת שביר' הכלי' והוא כי הכתר אשר יש לו ממשות האזן עליונה נתקיי' כלו ולא נשבר האמנם להיות שאינו לוקח אור האזן אלא ברחוק מקום בהיותו למטה בשבולת הזקן כי מה שלמעלה מזה מתפשט לב' צדי הפנים דרך האזני' ואמנם אור העין מתפשט ביושר ואינו פוגע באור האזן עד שיגיע אל מקום שבולת הזקן המכוון ביושר כנגד אור העינים ולכן כיון שאינו פוגע בו אלא בריחו' מקום יש בו קצת חסרון ונשבר גם הוא שבירה מועטת כמו שיתבאר למטה אבל או"א אינם לוקחי' אלא מאור החוטם והפה לבד כנז' אבל מאור האזן אינם לוקחים אלא הארה בעלמ' ונמצא שיש בהם ב' חסרונות האחד הוא שאינם לוקחים האזן האור ממש רק הארה בעלמא והב' הוא כי אפי' הארה זו אינם לוקחים אותה אלא בריחוק מקום ואינם כמו הכתר בעצמו שאע"פ שלוקחו ברחוק מקום לוקח ממשות האור עצמו ולכן היה בו שבירה אלא שהיא מועטת כנז' אבל או"א שאינם לוקחים אור האזן אלא ברחוק מקו' ולא עוד אלא שאינו רק הארה בעלמא לכן היתה בהם שבירה יותר גדולה והיא שבחי' האחו' של הכלים שלהם נשברו ונפלו וז' תחתונות שהם בחי' זו"נ שלא לקחו הארת האזן אפי' הארה בעלמא אפי' בריחוק מקום ולכן נשברו הכלים שלהם לגמרי אחור ופנים הרי הם ג' מדריגו' ולכן תמצא בפסוק והארץ היתה תהו ובהו שהוא מדבר בענין שבירת הכלים של עולם הנקודים כנודע נרמזו בו ב' פעמים תהו אחד מפורש באמרו והארץ היתה תהו והב' הוא למפרע בראשי תיבות "והארץ "היתה (בדפו"י ע"ג) "תהו ראשי תיבות תהו ומלת תהו המפורש בכתוב והוא ביושר הוא כנגד ז' המלכים דזו"ן שנתבטלו אפי' הפנים שלהם שהם כנגד היושר ותהו הנרמז בראשי תיבות למפרע הוא כנגד האחוריי' של כלים דאו"א שנשברו כי כל בחי' אחור' הם למפרע ולא ביושר: ונחזור עתה לבאר ענין אור זה הג' הנמשך מפאת הסתכלות אור העיני' היורד למט' והוא אור הראשון הנק' נקודים המתפשט דרך אורות האזן והחוט' והפה ובכח הסתכלותו בהם שואב מהם אור אחד לצורך הנקודי' עצמם הנעשי' מזה האור הראשון הנה ג' אורות אזן וחוטם ופה הם אשר מהם שואב אור העין בהסתכלותו בהם ומה שלוקח מכל צד ימין הם אורות ומכל צד שמאל הם כלים ונודע כי יש באורות ב' בחי' והם אור פנימי ואור מקיף וכן בכלים ב' בחי' והם פנימיות וחצוניות הכלי כנז"ל בדרושי' הקודמי' והנה מה ששואב אור העין בהסתכלותו באורו' האזן מה שהוא ביושר רוצה לומר כנגד הסתכלות העין ממש והוא במקו' שבולת הזקן מצד ימין הוא אור מקיף ומה שהוא אל הצדדי' מצד ימין הוא אור פנימי גרוע מאור המקיף ועל ד"ז מה שהו' כנגד יושר הסתכלו' העין בשבולת הזקן בצד שמאל הוא חצוניות הכלי ומה שהוא אל הצדדים מצד שמאל הוא פנימיות הכלי שהוא בחי' גרועה יותר מן חצוניותו כנודע וכנז"ל ומה שלוקח מן החוטם מתחלק באופן אחר והוא כי מה שלוקח ממנו קודם שיגיע עד מקום הפה מצד ימין הוא אור מקיף ומה שהוא מן הפה ולמטה מצד ימין הוא אור פנימי ועל ד"ז בצד שמאל לבחי' חצוניות ופנימיות הכלי ומה שלוקח מן הפה גם הוא מתחלק על ד"ז והוא כי מה שלוקח ממנו עד שיגיע אל מקום שבולת הזקן מצד ימין הוא אור מקיף ומה שהוא משבולת הזקן ולמטה מצד ימין הוא אור פנימי ועל ד"ז בצד שמאל בחי' כלים בחצוניותם ופנימיותם:
12
י״גועתה נבאר אור האחר החדש איך גם ממנו נמשך הארה אל הנקודי' כנז"ל הנה הי' נקודי' הנז' שהם אור העיני' נתפשטו מן הטבור ולמטה בחוץ כנז"ל והיה כדמיון התפשטות פרצוף ז"א דאצילו' בהלבישו על גבי פרצוף דא"א מטבורו ולמטה ועי"ש אבל יש בזה הפרש אחד כי הז"א מלביש את א"א מטבורו ולמטה עד סיום רגליו בהשוא' מכל סביבותיו אבל אלו הנקודים אינם מתפשטי' רק דרך פנים דא"ק וזו עיקר התפשטות הארתם אבל גם מתפשטת קצת הארה מועטת מבחי' נקודי' אלו מן האורות והכלי' שלהם ומלבישי' אותו סביבותו ג"כ על דרך שנתבאר באורות אזן וחוטם ופה אבל עיקר ההארה אינה אלא דרך פנים וכבר נתבאר סדר התפשטות' של ז"א בא"א שהוא כי הכתר מלביש חצי תחתון דתפארת שבו מטבורו ולמטה עד סיום הגוף וחב"ד מלבישים ג' פירקין ראשוני' דנה"י של אריך וחג"ת לג' אמצעיי' ונה"י לג' פירקין תתאין וכן הענין עצמו אל הנקודי' המלבישי' את א"ק מטבורו ולמטה: ונחזור לענין אור החדש שבפנימיות א"ק מטבורו ולמטה כי הנה הוא בוקע דפנות הכלי' והגוף של א"ק ויוצא לחוץ דרך גומות השערות ומאיר אל י' נקודים הנזכרי' שנתפשטו שם ואמנם ב' אורות גדולים בגלוי יוצאים מן האור החדש הנז' לחוץ והוא אור יוצא מן נקב הטבור ולחוץ ואור היוצא מנקב פי היסוד ולחוץ וגם יצא דרך האחו' כנז"ל ועי"ש איך ג' הכלי' ואורו' אלו יוצאים בשוה. ונלע"ד פירושו שאינם מתעגלי' כאורות נקבי השערו' אמנם יוצאים ביושר והיה ראוי שיהיו כאן ג' אורות של הבלי' יוצאים כנגד אותם הג' עליונות שקבלו מן אח"פ למעלה כנז' אבל לפי שאור האזן נחסר מן או"א כנז"ל לכן ג"כ נחסר הבל אחד כנגד אור האזן שנחסר ולא יצאו כאן רק ב' הבלי' מהטבור ויסוד כנגד אור החוטם והפה אשר מהם לקחו או"א למעלה וגם עתה מקבלי' הם מאלו הב' הבלים ואמנם ז' נקודי' תחתונים שלא לקחו אור החו"פ אלא למטה ממקום שבולת הזקן שהוא ממקו' גופו דא"ק לכן גם עתה מזה האור החדש לא יצא להם הארה בבחי' הבלים מורגשי' ע"ד הבל הטבור ויסוד אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו שהם ענין י' טיפין שיצאו מיוסף הצדיק כנודע ויצאו מי' צפרני רגליו והם עצמם בחי' המלכי' שמתו כנודע כי בטול המלכים היה לפי שלא נתקן חבור אדם זו"נ כחד' וזה עצמו הוא ענין י' טיפי הזרע שיצאו מיוסף בלי נקבה וזהו סוד מה שאמרו רז"ל במס' שבועו' היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ינעוץ צפרני רגליו בקרקע וכו'. והטעם הוא כדי שיתפשט הזרע דרך שם ויצא דרך הצפרנים ואע"פ שההבלים היוצאי' מצפרני הרגלי' הם י' ואלו הנקודים אינם אלא ז' מלכים בלבד כנודע הענין הוא במה שביארנו לעיל כי ז' מלכים נשברו כליהם פני' ואחו'. עוד יש שני אחוריי' דאו"א הרי הם ט' בחי'. עוד יש בחי' עשירי' והיא כי גם נקודת הכתר יש לה ענין הנה"י שלו שמתפשטי' תוך או"א ליעשות להם מוחין ע"ד נה"י דאו"א הנעשי' מוחין לז"א וגם אלו הנה"י דכתר נשברו בשבירת האחוריי' דאו"א הרי הם י' בחי' והם י' הבלי' שיצאו מי' (בדפו"י ע"ד) צפרני הרגלי' כנז' והנה חסרון אור האזן העליו' שנחסר מן הנקודי' הנז' זה גרם אל היות י' הבלים יוצאי' למטה דרך הצפרני' וממנו נמשך גרמה אחרת והיא ענין בטול ומיתה שאירעה בהם והכל נמשך מחסרון אור האזן כנז'. ונלע"ד כי גם הבחי' העשירית שהם נה"י של הכתר שגם הם נשברו הסבה היה לפי שאע"פ שהוא קבל אור האזן אמנם היה בריחוק מקום כנז"ל. ונחזור לבאר ענין ב' ההבלי' שיצאו מן הטבור והיסוד להאיר בכתר ובאו"א. הנה נתבאר לעיל כי כמו שהטעמים נחלקי' לג' חלוקות גם הנקודות כן עליון ואמצעי ותחתון והנה הנקודה עליונה היא החול"ם כנודע והיא בחי' ההבל היוצא מן הטבור המאיר אל כתר דנקודי' העומד שם כנז' ונודע כי הכתר איהו חול"ם על תפארת והנקודה האמצעית היא השורק בוא"ו שעומדת באמצע האות והיא בחי' ההבל היוצא מפי היסוד כנודע כי נקודת שורק בוא"ו היא ביסוד כנז' בס' התקוני' תקון ע' ונמצא כי נקודת השורק שהוא באמצע האות היא ביסוד כי הוא עומד באמצע בין נו"ה והבל היוצא ממנו נקרא שור"ק והנה זה ההבל של היסוד נחלק לב' כי אות יו"ד של נקודת השורק היא לאבא כי גם הוא בחי' י' ראשונ' של ההוי"ה כנודע ואות ו' של נקודות השור"ק היא לאימא וכוונתה היא לשתוציא אח"כ אימא את ז"א כלול מו' קצוות וזו היא בחינת ו' זו שלוקחת אימא וההבל היוצא מצפרני הרגלי' נקודות שתחת האותיו' הם נית' אל ז' נקודות תחתונו' ואל ב' אחור דאו"א ואל בחי' נה"י דכתר המלבש בסוד מוחין תוך או"א כנז" ויש בזה מקום שאלה והוא כי בכ"מ נעשה הדעת של התחתון מן היסוד של העליון כמו שמצינו שהיסוד דאו"א נעשה דעת בז"א וא"כ גם פה הוא כן כי היסוד של א"ק הוא דעת של עולם הנקודי' והנה הדעת הוא למטה מאו"א וא"כ איך הבל היוצא מן היסוד דא"ק ניתן לאו"א ולא עוד אלא שאין הבל זה יוצא אלא מסוף היסוד אבל הענין הוא במה שנעורר אותך על כלל אחד והוא כי הנו"ה כל אחד יש בו תלת פירקין ולעול' היסוד שבאמצעם הוא יותר גבוה מן התרין פירקין עילאין דנו"ה וכפי זה מוכרח הוא שהדעת הנעשה מן היסוד כנז' יהיה גבוה למעלה מאו"א וכן הוא הענין כאן ולכן ההבל היוצא מסוף א"ק מקבלים אותו או"א אשר הם למטה מן הדעת אבל שם בז"א הדעת שלו למטה מחכמה ובינה שבו לפי שכאשר אימא מתפשטת להכניס נה"י שבה בראשו לעשות בו תלת מוחון חב"ד אינה זקופה מעומד אמנם ארכינת עצמה ויתבא רביע' על בנין בסוד והאם רובצת על האפרוחי' ואז רישי ירכין נגבהי' למעלה מן היסוד וע"י כן דעת דז"א הוי לתתא מחכמה ובינה שבו והבן כלל זה היטב. ודע כי עיקר הי' נקודים הם אותם האורות ראשוני' עליוני' היוצאים מן העיני' דא"ק ולחוץ הם מתפשטי' למטה מכנגד הטבור עד סיום הרגלי' ומן האור החדש שבפנימיות א"ק מטבורו ולמטה יוצא אליהם, אור ומאיר בהם אבל עיקרם של הנקודים אינם אלא האורות הנז"ל. ונראה לי כי מן אורות העין נעשו העגולי' של הנקודים ומן אור החדש דרך מבור ויסוד וצפרני רגלים יוצא יושר הנקודי' כנז"ל זולת יושר שמן המצח והעגולים והיושר שניהם נשברו ע"כ:
13
י״דדרוש ו' בעולם הנקודים באופן יציאתם
14
ט״וועתה נבאר אופן יציאתם של אלו הי' נקודות דע כי יציאת' היתה הפך מיציאתם של עולם העקודי' כי שם יצאו ממטה למעלה כי מלכות שבהם היתה יוצאת בראשונה והכתר שבהם יצא באחרונה אבל כאן בעולם הנקודי' היה להפך כי נקודת הכתר יצא תחלה ואחריו החכמה וכו' והמלכות אחרונה לכלם והנה כשיצא תחלה נקודת הכתר היו כל הט' אחרונות כלולות בו ואח"כ יצא החכמה במקום הראוי לה וח' אחרונות כלולות בה ואח"כ יצא בינה והז' כלולות בה ואז היתה נקראת אם הבנים ואח"כ יצא החסד ובו כלולי' כולם וכן כולם עד"ז עד שיצא המלכות באחרונה. עוד היה שנוי אחר כי בעולם העקודים יצאו בתחלה האורות ואח"כ נתהוו ונעשו הכלים שלהם כנז' שם אבל כאן בעולם הנקודי' יצאו תחלה בחי' י' הכלים שלהם זה למטה מזה כל א' בפ"ע וכבר נתבאר למעלה אופן עשייתם איך נעשו ע"י הסתכלות אור העין בג' אורות דאח"פ ואח"כ יצאו האורו' ע"ד הנז"ל כי בתחלה יצא אור הכתר וכל הט' אורות כלולי' בו ונכנסו תוך הכלי של הכתר ואח"כ נכנס אור החכמה בכלי שלו ובו היו כלולים הח' אורות וכן עד"ז עד אור המלכות ודע כי כאשר התחילו ונכנסו כלם תוך הכלי של הכת' היה כח בכלי ההוא לסבול כלם ולא נשבר וכן כשיצאו משם ט' האורות התחתוני' ונכנסו בכלי החכמה היה כח בכלי ההוא לסבול כלם ולא נשברו וכן כשיצאו משם ח' האורות ונכנסו תוך כלי הבינה היה כח בכלי (בדפו"י ד ך' ע"א) לסבול כלם ולא נשבר. וטעם הדבר הוא לפי שאורות התחתונים בהיותם תוך אבא כלולי' בו במוח שבו בכח ולא בפועל כנודע וכן בהיות' אח"כ בתוך מעוי דאימ' בסוד עבור הם בטילי' אצל' כדמיון הבני' בהיותם עדיין בכח במוח אביה' או במעי אמות' שאינ' נערכי' בפ"ע ובטילים הם לנגדם ולכן לא נשברו הכלים של ג' ראשונות ודע כי בהיות הז' בנים בתוך הכלי של אימא היו שם בבחי' מ"ן מעוררים זווג עליון דאו"א והנה כאשר יצאו משם ז' הנקודות תחתונות הנקראי' בנים כנז' ועליה' נאמר אומללה יולדת השבע' וכל הכלי' שלהם נשברו והם הם הז' מלכים אשר מלכו בארץ אדום הנזכרי' בריש אדרת נשא:
15