שער ההקדמות, דרושי הנקודים ד׳Sha'ar HaHakdamot, Nekudim 4
א׳דרוש ד' בעולם הנקודים
1
ב׳ונבאר עתה ענין יציאות אורות אלו הנקראים נקודי' מן העיני' ואח"כ נבאר בפרטות עצמם הנה נתבאר לעיל כי אורות עולם העקודים שיצאו מן הפה דא"ק נתפשטו משם ונמשכו עד מקו' הטבור של א"ק חוצה לו גם נתבאר כי עיקר האורות יוצאים דרך האזן והחוטם והפה אבל ודאי כי דרך נקבי העור יוצא להם אור מתוך א"ק ומאיר להם תמיד דרך דפנות גופו לחוץ והנה כשעלה ברצון המאציל להאציל עולם הנקודים וכוונתו היתה לעשות להם בחי' כלים כדי שיהיה כח בעולמות התחתונים לקבל אור העליון כמבואר בדרושי' הקודמים וראה המאציל א"ס כי עדיין אין כח ויכולת בתחתוני' לקבל האורות האלו היוצאים דרך נקבי העינים אשר הם מתפשטי' ממקום הטבור של א"ק ועד רגליו כמו שיתבאר ולכן קודם שהאציל האורות האלו היה עוד צמצום ב' אחר בא"ק על דרך הצמצום הנז"ל בא"ס והוא (בדפו"י ד" י"ט ע"א) שכל האור שהיה מתפשט בתוך פנימיותו של א"ק הזה ממקום טבורו ולמטה העלהו למעלה ממקום הטבור בחצי גופו העליון ונשאר מקום הנז' מן הטבור ולמטה בלי אורות והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא איך בכל העולמות הנאצלים תמיד המאירים בעול' שלמטה מהם הם בחי' חצי תחתון דתפאר' ונה"י כי הרי מצינו איך חצי תפאר' ונה"י דז"א מאירים בנוקביה ונה"י דא"א ואו"א מאירים לז"א ונה"י דע"י לא"א וכן התפארת ונה"י דזה א"ק מאירים לע"י ולכל עולם האצילות כמו שיתבאר. עוד מזה יתבאר לך כי בכ"ז הוצאת אורות להאציל' צריך ענין הצמצום כנז' בדרושים הקודמי' וג"כ יתבאר למטה במקומו איך גם א"א צמצם אורו' נה"י שלו כדי להאציל את ז"א ונוקביה ודי למבין. והנה אחר אשר א"ק צמצ' אורותיו אשר מטבורו ולמטה והעל' למעל' כנז' אז עשה חד פרסא ופרוכת וקרום מפסיק בפנימיות גופו במקום טבורו לרחב הגוף באמצעו להפסיק בין חציו העליון לחציו התחתון וע"י כן נשאר כל האור ההוא שעלה למעלה על גבי הפרסא וזהו סוד מה שאמרו בס"ה בפ' בראשית דל"ב ע"ב על פסוק ויאמר אלהים יהי רקיע וגו' אר"י אית קרומא במציעו מעוי דב"נ דאיהו פסיק מתתא לעיל וכו' ורזא דא והבדילה הפרוכת לכם וגו' גם בריש אדרת נשא דקכ"ח ע"א תנא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין עד דלא זמין תקונוי דמלכא וכו' ופריס קמיה חד פרסא ובהגליף ושיער מלכין וכו' גם זהו מה שאמרו בס"ה ובסה"ת דאית חד פרסא בין א"ס אל ספי' הכתר והענין הוא כי כמה גלגלתין אית דלית לון חושבנא כנז' באדרת נשא דקכ"ח ע"ב וכל כתר שבכל בחי' מהם יהיה נפסק ע"י חד פרסא עד"מ הנה כתר דז"א יהיה הפרסא של אימא מפסקת אליו וכן על ד"ז הכתר של כל עולם האצילות יהיה נפסק ע"י זו הפרסא של א"ק והנה כאשר האור הנז' עלה כלו בחצי התפארת העליון דא"ק על גבי הפרסא נתרבה האור אשר שם מאד יותר מבתחלה ונעשה האור הזה שעלה בחי' מיין נוקבין אל בחי' הטעמי' של ס"ג שהם אורות האזן והחוטם והפה אותם אשר הם שרשיים ופנימיים בתוכ' ולא אל האורות היוצאים משם ולחוץ אלא לאורותיה' הפנימי' שבתוכ' עצמם ואז ע"י מ"ן אלו שעלו אל הטעמי' דס"ג אז נזדווג בחי' ס"ג עם בחי' ע"ב שהיא בגלגלתא דא"ק כנז"ל ומכח זווג ההוא נמשך אור חדש מהם וירד למטה ובקע הפרס' הנז' וירד למטה ממקום הטבור עד סיום הרגלים תמורת האור הראשון שהיה שם תחלה אשר הוא היה בחי' נקודו' דס"ג ועלה ע"ג ההיא פרס' ועוד לא ירד כי שם נשאר תמיד בחצי הגוף העליון והאור החדש הוא אשר ירד עתה למטה מן הפרס' והרי נתבאר מה שנתחד' בבחי' האורות הפנימיי' שבתוך א"ק והבן זה היטב ונבאר עתה בחי' האורו' המתפשטי' מהם ויוצאי' לחוץ ע"ד שנתבא' בשאר אורות העליוני' של הטעמי' והנה האור הראשון אשר עלה מלמטה ע"ג ההיא פרסה שם נשאר שרשו תמיד בפני' ומשם נתפשטה הארתו ויצאה לחוץ וגם היא מתת' לעילא ויצא דרך נקבי העיני' של א"ק ומשם נשתלשל וירד ונתפשט עד סיום רגלי א"ק בחוץ והנה בחי' האור הזה בהיותו נמשך עד מקום הטבור הנה הוא נכלל ומובלע תוך אורות העקודי' היוצאי' מן הפה המתפשטי' עד מקו' הטבור כנז"ל ולכן אינינו עולה בשם אבל בהיותו נמשך משם מן הטבור ולמטה אז שם נקרא עולם הנקודי' המתפשט ממקו' הטבור עד סיום הרגלי' גם אותו האור החדש שבקע וירד דרך הפרס' למטה עד סיום הרגלי' תוך פנימיות א"ק גם הוא מוציא הארתו לחוץ ובוקע הכלים ההם ויוצא לחוץ וגם הוא מאיר בנקודי' הנז' אשר מבחוץ ונמצא כי גם זה האור החדש הוא יורד בתחלה תוך פנימיות א"ק ובוקע ההיא פרסא ויורד למטה עד סיו' רגליו ואח"כ בוקע הכלי' ההם שהוא בחי' גופו מן הטבור ועד סיום הרגלי' ויוצא הארתו לחוץ ומאיר בעול' הנקודי' וזהו סוד מה שאמרו בס'התקונין דשוי חד פרסה בין כת' לעילת העילות כנז"ל והענין הוא כי כל המאציל למי שלמטה ממנו נקר' בבחי' עילת העילות והכתר של הנקודי' הוא נאצל מזה המאציל ויש ביניהם ההיא פרסא כנז' והרי נתבאר איך עולם הנקודי' נעשה מב' בחי' אורו' הנז' מאור' הנקודו' אשר מקומם היה מן הטבור דא"ק ולמט' בפנימיותו ומאור הפנימי שירד מן הטבור ולמטה אחר שעלה אור הנקודו' הנז' הפנימי למעלה מן הטבור ואז אור הנקודות יצא דרך העיני' ונתפשט מן הטבור ולמטה מבחוץ ואור החדש הפנימי מוציא הארתו דרך נקבי העור מהטבור ולמטה בחוץ ולא דרך העינים וב' אורות אלו שבחוץ מן הטבור ולמטה הוא הנקרא עולם הנקודי' אבל האור שיצא מן העינים הוא לבדו עולם הנקודי' ואור החדש מאיר בהם ונכלל בהם להקרא נקודים כמותם ואמנם היו כאן ב' פעולות אחת היא הצמצום הנזכר והיא עליית האור הנז' לעיל מן הטבור ולמעלה והב' היא נתינת אותה הפרסא במקום ההוא וכבר נתבאר לעיל כי סבת הצמצום היה כדי שיוכלו התחתונים לקבל האור האמנם פעולת הצמצו' היתה לצורך עולם (בדפו"י ע"ב) האצילות הוא הנעשה אח"כ מעול' הנקודי' כשנתקנו כמו שיתבאר וע"י הצמצו' שהוא עליית אור הנקודות בפני' למעלה מן הטבור הספיק להיות יכולת בעול' האצילו' לקבל האור להיותו עומד מן הטבור ולמטה וכבר האור שלהם הפנימי עלה למעלה כנז' אבל עדיין לא הספיק זה לכשיהיה כח גם בעול' הבריאה שלמט' מן האצילות לקבל אור עליון ולכן הוצרכה פעולת הפרסא כי ע"י הפרסא נתמעט האור שעלה מעוט ב' וע"י כך היה יכולת בעולם הבריאה לקבל האור העליון כאשר יהיה נברא אח"כ בעתו ובזמנו. ובזה תבין מה שנתבאר אצלינו איך הונח פרסא ומסך מבדיל בין עול' האצילות אל עול' הבריאה באופן כי הצמצו' והפרסא היו לצורך האצילות ולצורך הבריא' עוד היה בחי' אור ג' בעול' הנקודי' והוא כי בהיות אור ראשון של הסתכלו' העין יורד ונמשך למטה דרך אורות העקודי' היה פוגע בהם ומסתכל בהם ולוקח משם גם בחי' אור מאורות האזן והחוט והפה ועושה ממנו בחי' כלי' אל עולם הנקודי' שמאור ראשון כמו שנבאר:
2