שער ההקדמות, דרושי הנקודים ה׳Sha'ar HaHakdamot, Nekudim 5
א׳דרוש ה' בעולם הנקודים
1
ב׳ונבאר עתה בחי' אלו האורות הנז' שמה' נעשו עולם הנקודים ונתחיל בענין אור זה הג' הנז' לעיל הנמשך מהסתכלות אור הראשון היוצא מן העין בעקודי'. דע כי להיות שנתבאר למעל' כי אורות האזן נמשכי' ומתפשטי' עד סיום שבולת הזקן ואורו' החוטם עד החזה ואורות הפה עד הטבור והנה שם במקום שבולת הזקן נמצאים יחד ג' בחי' הנז' והם אורות האזן והחוט' והפה וכאשר אור הראשון של העין יורד גם הוא עתה דרך שם הנה מוכרח הוא שמתערב עם ג' אורות הנז' ואז לוקח מהם בחי' אור להאיר למטה בנקודים כנז' לעיל והנה הנקודים הם י' כנודע ומן האור שלקח אור הסתכלות העין בהתפשטו כנז' ממה שלקח מן המקו' שיש מן מקו' העין עד שבולת הזקן אשר יש בו ג' בחי' דאזן וחוט' ופה הנה ממנו ניתן אל ג' ראשונות שבעול' הנקודי' ומן האור שלקח מהסתכלות הנז' מאורות הנז' ממקו' שבולת הזקן עד הטבור אשר אין בהם רק ב' בחי' והם חוטם ופה לבד הנה ממנו ניתן אל ז' תחתונות שבעול' הנקודי' ונמצא כי היה יתרון אל ג' נקודות הראשונות כי הם לקחו הארה מג' אורות אזן חוטם פה הנמצאי' יחד למעלה עד מקו' שבולת הזקן אבל הז' נקודו' תחתונו' שלא לקחו רק ההארה אשר משבולת הזקן ולמטה נמצא שחסר מהם בחי' אור אזן ואין להם רק ב' אורות שהם חוטם ופה ולכן אלו נקודות הראשונות לא נשברו הכלי' שלהם כמו שיתבאר לקמן אבל הכלי' של הז' תחתונות שחסר מהם הארת האזן נשברו להיות' גרועי' מן הג' ראשונות כנז' כי הכלי' שלה' יש בהם הארה גדולה וחוזק גדול ויכולי' לקבל האור שלהם לפי שלא נעשו אלו הכלי' אלא מהסתכלו' העין אשר הוא עושה את הכלים האלו כנז' עוד יש חלוק בג' נקודות הראשונו' בעצמ' והוא כי אלו הג' אורו' שהם מחוברים יחד עד שבולת הזקן הם נחלקי' באופן הזה כי נקוד' הכתר לוקח מאור האזן עצמה ומכ"ש שנכללי' עמה גם אור החוטם והפה ונקודת חכמה לוקחת מאור חוטם ונקוד' בינה לוקח' מאור הפה ולכן גם בהם עצמם היה בהם שנוי בעת שביר' הכלי' והוא כי הכתר אשר יש לו ממשות האזן עליונה נתקיי' כלו ולא נשבר האמנם להיות שאינו לוקח אור האזן אלא ברחוק מקום בהיותו למטה בשבולת הזקן כי מה שלמעלה מזה מתפשט לב' צדי הפנים דרך האזני' ואמנם אור העין מתפשט ביושר ואינו פוגע באור האזן עד שיגיע אל מקום שבולת הזקן המכוון ביושר כנגד אור העינים ולכן כיון שאינו פוגע בו אלא בריחו' מקום יש בו קצת חסרון ונשבר גם הוא שבירה מועטת כמו שיתבאר למטה אבל או"א אינם לוקחי' אלא מאור החוטם והפה לבד כנז' אבל מאור האזן אינם לוקחים אלא הארה בעלמ' ונמצא שיש בהם ב' חסרונות האחד הוא שאינם לוקחים האזן האור ממש רק הארה בעלמא והב' הוא כי אפי' הארה זו אינם לוקחים אותה אלא בריחוק מקום ואינם כמו הכתר בעצמו שאע"פ שלוקחו ברחוק מקום לוקח ממשות האור עצמו ולכן היה בו שבירה אלא שהיא מועטת כנז' אבל או"א שאינם לוקחים אור האזן אלא ברחוק מקו' ולא עוד אלא שאינו רק הארה בעלמא לכן היתה בהם שבירה יותר גדולה והיא שבחי' האחו' של הכלים שלהם נשברו ונפלו וז' תחתונות שהם בחי' זו"נ שלא לקחו הארת האזן אפי' הארה בעלמא אפי' בריחוק מקום ולכן נשברו הכלים שלהם לגמרי אחור ופנים הרי הם ג' מדריגו' ולכן תמצא בפסוק והארץ היתה תהו ובהו שהוא מדבר בענין שבירת הכלים של עולם הנקודים כנודע נרמזו בו ב' פעמים תהו אחד מפורש באמרו והארץ היתה תהו והב' הוא למפרע בראשי תיבות "והארץ "היתה (בדפו"י ע"ג) "תהו ראשי תיבות תהו ומלת תהו המפורש בכתוב והוא ביושר הוא כנגד ז' המלכים דזו"ן שנתבטלו אפי' הפנים שלהם שהם כנגד היושר ותהו הנרמז בראשי תיבות למפרע הוא כנגד האחוריי' של כלים דאו"א שנשברו כי כל בחי' אחור' הם למפרע ולא ביושר: ונחזור עתה לבאר ענין אור זה הג' הנמשך מפאת הסתכלות אור העיני' היורד למט' והוא אור הראשון הנק' נקודים המתפשט דרך אורות האזן והחוט' והפה ובכח הסתכלותו בהם שואב מהם אור אחד לצורך הנקודי' עצמם הנעשי' מזה האור הראשון הנה ג' אורות אזן וחוטם ופה הם אשר מהם שואב אור העין בהסתכלותו בהם ומה שלוקח מכל צד ימין הם אורות ומכל צד שמאל הם כלים ונודע כי יש באורות ב' בחי' והם אור פנימי ואור מקיף וכן בכלים ב' בחי' והם פנימיות וחצוניות הכלי כנז"ל בדרושי' הקודמי' והנה מה ששואב אור העין בהסתכלותו באורו' האזן מה שהוא ביושר רוצה לומר כנגד הסתכלות העין ממש והוא במקו' שבולת הזקן מצד ימין הוא אור מקיף ומה שהוא אל הצדדי' מצד ימין הוא אור פנימי גרוע מאור המקיף ועל ד"ז מה שהו' כנגד יושר הסתכלו' העין בשבולת הזקן בצד שמאל הוא חצוניות הכלי ומה שהוא אל הצדדים מצד שמאל הוא פנימיות הכלי שהוא בחי' גרועה יותר מן חצוניותו כנודע וכנז"ל ומה שלוקח מן החוטם מתחלק באופן אחר והוא כי מה שלוקח ממנו קודם שיגיע עד מקום הפה מצד ימין הוא אור מקיף ומה שהוא מן הפה ולמטה מצד ימין הוא אור פנימי ועל ד"ז בצד שמאל לבחי' חצוניות ופנימיות הכלי ומה שלוקח מן הפה גם הוא מתחלק על ד"ז והוא כי מה שלוקח ממנו עד שיגיע אל מקום שבולת הזקן מצד ימין הוא אור מקיף ומה שהוא משבולת הזקן ולמטה מצד ימין הוא אור פנימי ועל ד"ז בצד שמאל בחי' כלים בחצוניותם ופנימיותם:
2
ג׳ועתה נבאר אור האחר החדש איך גם ממנו נמשך הארה אל הנקודי' כנז"ל הנה הי' נקודי' הנז' שהם אור העיני' נתפשטו מן הטבור ולמטה בחוץ כנז"ל והיה כדמיון התפשטות פרצוף ז"א דאצילו' בהלבישו על גבי פרצוף דא"א מטבורו ולמטה ועי"ש אבל יש בזה הפרש אחד כי הז"א מלביש את א"א מטבורו ולמטה עד סיום רגליו בהשוא' מכל סביבותיו אבל אלו הנקודים אינם מתפשטי' רק דרך פנים דא"ק וזו עיקר התפשטות הארתם אבל גם מתפשטת קצת הארה מועטת מבחי' נקודי' אלו מן האורות והכלי' שלהם ומלבישי' אותו סביבותו ג"כ על דרך שנתבאר באורות אזן וחוטם ופה אבל עיקר ההארה אינה אלא דרך פנים וכבר נתבאר סדר התפשטות' של ז"א בא"א שהוא כי הכתר מלביש חצי תחתון דתפארת שבו מטבורו ולמטה עד סיום הגוף וחב"ד מלבישים ג' פירקין ראשוני' דנה"י של אריך וחג"ת לג' אמצעיי' ונה"י לג' פירקין תתאין וכן הענין עצמו אל הנקודי' המלבישי' את א"ק מטבורו ולמטה: ונחזור לענין אור החדש שבפנימיות א"ק מטבורו ולמטה כי הנה הוא בוקע דפנות הכלי' והגוף של א"ק ויוצא לחוץ דרך גומות השערות ומאיר אל י' נקודים הנזכרי' שנתפשטו שם ואמנם ב' אורות גדולים בגלוי יוצאים מן האור החדש הנז' לחוץ והוא אור יוצא מן נקב הטבור ולחוץ ואור היוצא מנקב פי היסוד ולחוץ וגם יצא דרך האחו' כנז"ל ועי"ש איך ג' הכלי' ואורו' אלו יוצאים בשוה. ונלע"ד פירושו שאינם מתעגלי' כאורות נקבי השערו' אמנם יוצאים ביושר והיה ראוי שיהיו כאן ג' אורות של הבלי' יוצאים כנגד אותם הג' עליונות שקבלו מן אח"פ למעלה כנז' אבל לפי שאור האזן נחסר מן או"א כנז"ל לכן ג"כ נחסר הבל אחד כנגד אור האזן שנחסר ולא יצאו כאן רק ב' הבלי' מהטבור ויסוד כנגד אור החוטם והפה אשר מהם לקחו או"א למעלה וגם עתה מקבלי' הם מאלו הב' הבלים ואמנם ז' נקודי' תחתונים שלא לקחו אור החו"פ אלא למטה ממקום שבולת הזקן שהוא ממקו' גופו דא"ק לכן גם עתה מזה האור החדש לא יצא להם הארה בבחי' הבלים מורגשי' ע"ד הבל הטבור ויסוד אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו שהם ענין י' טיפין שיצאו מיוסף הצדיק כנודע ויצאו מי' צפרני רגליו והם עצמם בחי' המלכי' שמתו כנודע כי בטול המלכים היה לפי שלא נתקן חבור אדם זו"נ כחד' וזה עצמו הוא ענין י' טיפי הזרע שיצאו מיוסף בלי נקבה וזהו סוד מה שאמרו רז"ל במס' שבועו' היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ינעוץ צפרני רגליו בקרקע וכו'. והטעם הוא כדי שיתפשט הזרע דרך שם ויצא דרך הצפרנים ואע"פ שההבלים היוצאי' מצפרני הרגלי' הם י' ואלו הנקודים אינם אלא ז' מלכים בלבד כנודע הענין הוא במה שביארנו לעיל כי ז' מלכים נשברו כליהם פני' ואחו'. עוד יש שני אחוריי' דאו"א הרי הם ט' בחי'. עוד יש בחי' עשירי' והיא כי גם נקודת הכתר יש לה ענין הנה"י שלו שמתפשטי' תוך או"א ליעשות להם מוחין ע"ד נה"י דאו"א הנעשי' מוחין לז"א וגם אלו הנה"י דכתר נשברו בשבירת האחוריי' דאו"א הרי הם י' בחי' והם י' הבלי' שיצאו מי' (בדפו"י ע"ד) צפרני הרגלי' כנז' והנה חסרון אור האזן העליו' שנחסר מן הנקודי' הנז' זה גרם אל היות י' הבלים יוצאי' למטה דרך הצפרני' וממנו נמשך גרמה אחרת והיא ענין בטול ומיתה שאירעה בהם והכל נמשך מחסרון אור האזן כנז'. ונלע"ד כי גם הבחי' העשירית שהם נה"י של הכתר שגם הם נשברו הסבה היה לפי שאע"פ שהוא קבל אור האזן אמנם היה בריחוק מקום כנז"ל. ונחזור לבאר ענין ב' ההבלי' שיצאו מן הטבור והיסוד להאיר בכתר ובאו"א. הנה נתבאר לעיל כי כמו שהטעמים נחלקי' לג' חלוקות גם הנקודות כן עליון ואמצעי ותחתון והנה הנקודה עליונה היא החול"ם כנודע והיא בחי' ההבל היוצא מן הטבור המאיר אל כתר דנקודי' העומד שם כנז' ונודע כי הכתר איהו חול"ם על תפארת והנקודה האמצעית היא השורק בוא"ו שעומדת באמצע האות והיא בחי' ההבל היוצא מפי היסוד כנודע כי נקודת שורק בוא"ו היא ביסוד כנז' בס' התקוני' תקון ע' ונמצא כי נקודת השורק שהוא באמצע האות היא ביסוד כי הוא עומד באמצע בין נו"ה והבל היוצא ממנו נקרא שור"ק והנה זה ההבל של היסוד נחלק לב' כי אות יו"ד של נקודת השורק היא לאבא כי גם הוא בחי' י' ראשונ' של ההוי"ה כנודע ואות ו' של נקודות השור"ק היא לאימא וכוונתה היא לשתוציא אח"כ אימא את ז"א כלול מו' קצוות וזו היא בחינת ו' זו שלוקחת אימא וההבל היוצא מצפרני הרגלי' נקודות שתחת האותיו' הם נית' אל ז' נקודות תחתונו' ואל ב' אחור דאו"א ואל בחי' נה"י דכתר המלבש בסוד מוחין תוך או"א כנז" ויש בזה מקום שאלה והוא כי בכ"מ נעשה הדעת של התחתון מן היסוד של העליון כמו שמצינו שהיסוד דאו"א נעשה דעת בז"א וא"כ גם פה הוא כן כי היסוד של א"ק הוא דעת של עולם הנקודי' והנה הדעת הוא למטה מאו"א וא"כ איך הבל היוצא מן היסוד דא"ק ניתן לאו"א ולא עוד אלא שאין הבל זה יוצא אלא מסוף היסוד אבל הענין הוא במה שנעורר אותך על כלל אחד והוא כי הנו"ה כל אחד יש בו תלת פירקין ולעול' היסוד שבאמצעם הוא יותר גבוה מן התרין פירקין עילאין דנו"ה וכפי זה מוכרח הוא שהדעת הנעשה מן היסוד כנז' יהיה גבוה למעלה מאו"א וכן הוא הענין כאן ולכן ההבל היוצא מסוף א"ק מקבלים אותו או"א אשר הם למטה מן הדעת אבל שם בז"א הדעת שלו למטה מחכמה ובינה שבו לפי שכאשר אימא מתפשטת להכניס נה"י שבה בראשו לעשות בו תלת מוחון חב"ד אינה זקופה מעומד אמנם ארכינת עצמה ויתבא רביע' על בנין בסוד והאם רובצת על האפרוחי' ואז רישי ירכין נגבהי' למעלה מן היסוד וע"י כן דעת דז"א הוי לתתא מחכמה ובינה שבו והבן כלל זה היטב. ודע כי עיקר הי' נקודים הם אותם האורות ראשוני' עליוני' היוצאים מן העיני' דא"ק ולחוץ הם מתפשטי' למטה מכנגד הטבור עד סיום הרגלי' ומן האור החדש שבפנימיות א"ק מטבורו ולמטה יוצא אליהם, אור ומאיר בהם אבל עיקרם של הנקודים אינם אלא האורות הנז"ל. ונראה לי כי מן אורות העין נעשו העגולי' של הנקודים ומן אור החדש דרך מבור ויסוד וצפרני רגלים יוצא יושר הנקודי' כנז"ל זולת יושר שמן המצח והעגולים והיושר שניהם נשברו ע"כ:
3