שער ההקדמות, דרושי פרצוף רחל א׳Sha'ar HaHakdamot, Partzuf Rachel 1
א׳דרוש א' מדרושי פרצוף רחל כבר הודעתי' כי נוק' האמיתי' של ז"א היא רחל והיא הספי' הי' שבי"ס הכוללות כל עולם האצי' ויש לה בחי' פנים ואחורים כי היא הפרצוף הה' של הה' פרצופים הכוללים כל עולם האצי' משא"כ בלאה שהיא בחי' אחורים החצונים של מלכות דתבונה כנז"ל במקומו והנה כל הד' זמנים שהיו לז"א שהוא בחינתו בזמן המלכי' שמתו ובחינתו בזמן התקון הנק' עולם האצי' ואז היה לו ג' זמנים אחרים והם עיבור ויניקה ומוחין כן יש כל אלו הבחי' ברחל נוקביה ועוד יש לה זמנים אחרים נכללים באלו הד' הנז' והם א' בהיותה בזמן המלכים שמתו ב' בזמן העיבור ג' בזמן היניקה ד' בזמן היותה נקראת נערה חמישית בזמן היותה נק' בוגרת עוד יש לה שם אחר בהיותה בזמן היניקה ואז נק' ה' תתאה של ההוי"ה ונמצא כי כל אלו הבחי' נכללים בד' כי הם ר"ת של נקב"ה "נערה "קטנה "בוגרת "ה' תתאה וכבר ביארתי כי עד זמן היניקה הכל נכלל בה"א של נקבה כמו שנת' והנה מלבד הנוטריקון של נקבה גם בהבנת המלה יש בה סוד למה נק' נקבה והוא כמו שביארנו באדרת נשא שהאור שלה נמשך אליה מז"א עצמו ע"י דרך נקב דנקיב ואעבר באחורי חדוי דדכורא וכו' ולכן נק' נקב"ה ר"ל נקב ה' כי זו הה' תתאה האור שלה נמשך דרך נקב ותחלה צריך שנבאר הענין הזה דרך כלל ונרמוז אותו במה שארז"ל במסכ' כתובות פ' ד' ואמרו האשה עולה עם בעלה ואינה יורדת עמו וכו' דע כי נוק' דז"א הנק' רחל כנז' אין לה דרך אחר להבנות ולהעשות פרצוף אלא ע"י בעלה כי האורות שלה הנמשכים מן אימא הם באים לה דרך ז"א ע"י נקב כנז' והענין הוא כי המוחין דז"א מתלבשי' תחלה בנה"י דאימא ואח"כ נתלבשו בתוכו בג' קוים שבו הנה הנצח דאימא מתפשט עד סוף הנצח דז"א וההוד דאימא עד סוף ההוד דז"א אבל היסוד דאימא אינו מתפשט אלא עד החזה דז"א בקו אמצעי שבו ובסוף היסוד הזה יש פתח פתוח שבו יוצאים האורות של החו"ג דמוחין דאימא ונגלים בז"א בתוכן מן החזה ולמטה ושם במקום החזה נוקבים האורות דאימא הצריכים לילך אל הנק' ונוקבים נקב ועוברי' לצד האחו' ומאירי' בנקבה ולכן לא נבראת הנקבה אלא שם לפי שכל הארת הנקבה היא מן הגבורות דאימא שיוצאות אליה ולמטה מן החזה אין להם רק מחיצה של כלי הת"ת דז"א אבל למעלה יש ב' מחיצות ואינם יכולו' לעבו' אליה וגם מפני שירדו משם החסדים עד היסוד דז"א ועי"כ נגלו והגדילו כפלים והיה בהם כח להאיר בז"א וגם בנוקביה בכתר ובחכמה ובבינה שבה כמו שיתבאר לקמן וזהו סוד פסוק וזה שער השמים כי אימא אסתיימת בדכורא ואתקריאת עלמא דדכורא כנז' בפ' ויחי בסה"ז ולכן היסוד שלה נק' זה בלשון זכר ולא זאת כנודע כי היסוד נק' זה (בדפו"י ע"ג) ואמר כי כשנשלם היסוד של אימא הנק' זה שם יצאה המלכו' הנק' שער השמים כי שמים הוא ז"א ונוק' שער שלו ליכנס אליו ממטה למעלה וגם שער כתרגומו תרעא כמנין אדנ"י במלואו שהיא הנקבה כנודע ונמצא כי א"א שהנקבה תצא אלא בקו אמצעי דז"א האמנם יש לה מקומות רבים לצאת וכלם בקו אמצעי שהוא או בסוד העטרה של היסוד או ביסוד או בת"ת או בדעת וכמי שנבארם פה בע"ה ובזה תבין כמה שמות וכינוים שנק' בהם הנקבה וכלם אמת כי יש כמה שרשים אל הנקבה אשר שם נאחזת והכל כפי הזמן ולכן אל תתמה אם הנקבה היא עטרת היסוד שבז"א ואיך היא נוק' ואתתיה אבל הענין הוא במה שהודעתיך כלל גדול כי בכל דבר שבקדושה אין שרשה הראשון נעקר לגמרי ממקומו ונעתק למקום אחר אמנם בכ"מ שירדה הקדושה הניחה שם רושם גמור לא ימיש משם כלל לעולם והנה הנקבה שרשה הראשון מכל שרשיה היה בזמן המלכים שמתו ואז היתה בחי' עטרת היסוד דז"א כמו שנבאר ועלתה ממדריגה למדריגה ביסוד ובת"ת ובדעת והכל באחורי ז"א ואח"כ חוזרת עמו פב"פ בפרצוף גמור ושלם ונק' נוקביה ואתתיה ולא מפני זה נעקרו ונתבטלו שרשיה הראשוני' האמנ' נשאר לה שרש א' דבוק עם ז"א בבחי' עטרה שביסוד ולא זזה משם לעולם ואח"כ באחורי הת"ת ואינה זזה משם לעולם וכמו שביארנו בשער התפלות בביאור י"ג מדות בפסוק ויעבור ה' על פניו וגו' ושם נת' כי זו ההוי"ה הנז' במלת ויעבור ה' הוא בחי' הארה לאותו שרש שהניחה הנקבה באחורי ת"ת דז"א אעפ"י שאז בי"ג מדות כבר היא פב"פ עמו כנז' שם ואח"כ באחורי הדעת דז"א יש לה שורש א' אשר משם יצאה לאה וזהו שרש יציאת לאה שם וזכור הקדמה זו ולא די זה אלא אפילו בכל ספי' מי"ס דז"א יש לה שרש א' שם והענין הוא לפי שכשהיתה עמו בזמן העיבור הראשון בבטן אימא אז נתערבה נוקביה בכל י"ס דז"א בכל אחת מהם והניחה שרשם בכלם וזהו סוד מה שאמרו בספר התקו' תקון ה' דאיהי שלימו דכל ספי' וספי' וכו' וכבר ידעת איך היא עולה עמו בכל קו האמצעי ועוד נרחיב ביאורי בע"ה
1
