שער ההקדמות, דרושי פרצוף רחל ב׳Sha'ar HaHakdamot, Partzuf Rachel 2
א׳דרוש ב' על הנז"ל ועתה נחזור לבאר כל הנז"ל בדרך פרט הנה כשנאצלו זו"ן בבחי' ז' המלכים דארץ אדום שמתו כנודע הנה אז ז"א היה בבחי' ו' נקודות נפרדות זו מזו ולא היו בסוד ג' קוים רק יושבות זו למעלה מזו נפרדות ולכן אז היה ז"א נקרא רשות הרבים כי לא הי' בו אחדות וחבור ולכן מתו ונתבטלו והנה אז היה ז"א בחי' ו' אחת כוללת ו' נקודותיו אלא שהיו נפרדות כנז' ואז היתה הנקבה גם היא בחי' נקודה שביעית תחתונה משש נקודות שלו והיתה למטה מן נקודת היסוד של ז"א בבחי' עטרה של היסו' והנ' אז היה מדת הנקבה שעור העטר' של היסוד ונודע כי העטרה היא שעור שליש א' מג' שלישי היסוד ואז היא היתה נקראת עטרה וזהו סוד מה שאמרו בספר הזוהר שבזמן הז' מלכים לא נמצאת עדיין נקבה אל הזכר עד אחר התקון שהוא המלך השמיני הנקרא הדר דאתמר בי' ושם אשתו מהיטבאל וכו' והבן זה לפי שעדיין לא נגדלה כלל והרי זה זמן הראשון של זו"ן וזה נקרא זמן של קודם התקון. ובזמן הב' של זו"ן אז נקרא זמן עיבור ראשון ואז היה התחלת התקון לפי שמה שהיו שש נקודות ז"א נפרדות ונקראים רשות הרבים הנה עתה כשנכנס בעיבור בבטן אמו נתחברו בסוד תלת כלילן בתלת ונתקשרו יחד ונקראים רשות היחיד. והענין הוא כי ו' הנקודות הנפרדות עתה נכללו תלת גו תלת באופן זה כי עלו נה"י דז"א למעלה במקום חג"ת והלבישום ונמצאו החג"ת נעלמים תוך נה"י חסד תוך נצח בקו ימין. גבורה תוך הוד בקו שמאל. ת"ת תוך יסוד בקו אמצעי. והרי איך נתקשרו ונכללו ג' עליונות בג' תחתונות וגם שהיו בסוד ג' קוים ועוד כי קו אמצעי נכלל בב' הקוים האחרים ונעשו רשות היחיד גמורה ע"י עיבור זה והנה אז גם נוקביה שהיתה בתחלה בסוד נקודה שביעית תחת היסוד בבחי' עטרה עתה ע"י העיבור הזה נתקנה גם היא קצת תקון והוא כי כאשר עלה היסוד והלביש ע"ג הת"ת כמו כן עלתה נקודת העטרה והלבישה ע"ג היסוד כי לא היה לה בן זוג להכלל בו כמו שהי' לשש נקודות האחרות שנכללו ג' בג' ועי"כ נמצאת נקודת הנקבה נקשרת ונכללת בכל ז' הנקודות לפי שאחר שהיא כוללת את כל קו האמצעי שהם ת"ת ויסוד כנז' ג"כ תכלול ב' הקוים האחרי' כי כמו שהקו אמצעי עצמו נכלל בב' הקוים כנז' כמו כן הנקבה הכוללת קו אמצעי נכללת בב' הקוים האחרים וענין זה נרמז בס' הזוהר בפ' בלק דר"ג ע"ב בסוד פסוק אשורנו ולא עתה ואמרו שם דאושיט פסיעה לבר כו'. והנה פ' זה מדבר בזמן העיבור הראשון של זו"ן כנז' שם והענין יובן עם הנז' כי הנה בזמן העיבור הא' של זו"ן היה ז"א בסוד ו' זעירא בלי ראש שבתוך ה"א ראשונה של ההוי"ה שהיא אימא לפי שהם ו' נקודות לבד בלי ג"ר ואף גם אלו אינ' מתגלים (בדפו"י ע"ד) כלם כדי שתהיה ו' גדולה ובלי ראש אמנם אינם מתגלים רק הג' לבד שהם נה"י שהם שעור חצי ו' ולכן היא ו' זעירא והנה זו הו' אושיט פסיעה לבר בסופה כזה נ והענין הוא כי כאשר היסוד מלביש על הת"ת יהיה עביו כשאר הקוים כי גם נצח והוד הלבישו על חו"ג אמנם כאשר גם נקודת המלכות הלבישה את היסוד כנז"ל נמצא כי יש בקו אמצעי עובי ג' ספי' זו ע"ג זו וב' הקוים האחרי' אין בהם רק עובי ב' הספי' זו ע"ג זו ונמצא כי אותו העובי של נקודת המלכות העודפת בקו אמצעי נראית כמין פסיעה שבסו' הוא"ו דבליט ונפיק לבר והנה כאשר עלתה והלבישה את היסוד נגדלה כמוהו ע"י העלי' זו שנתוסף בה יותר אור עליון. ודע כי מדת העטר' היא שליש היסוד כמ"ש הכתוב וכל בשליש עפר הארץ כי נקודת המלכות בזמנ' הראשון מכלם שהוא בזמן המלכים היתה שליש היסוד שהוא מדת העטר' אמנם היסוד אעפ"י שהוא גדול ג"פ ממדת העטרה אבל עכ"ז אינו מדה גדולה כשאר הספי' ושטורו הוא רביע ממדת הת"ת שהוא גופא דאמצעיתא וזהו ומספר את רובע ישראל כי היסוד שהו' סוד הרביעה הוא רובע מן הת"ת הנק' ישראל והנה עתה הנקבה גדלה כמדת היסוד והנה כבר נתבאר אצלינו כי גם בזמן העיבור יש מוחין אל העובר אלא שהם בבחי' ג' אותיות אל"ם מן אלה"ים פשוט ולכן אין כח הדבור בעובר. והנה המוחין של הנקבה היו אז כלולים שם במלוי אותיות אלם שהם ל"פ מ"ד ם' שהם בגי' צד"ק כי הנקבה נק' צדק כנודע וזהו סוד פסוק האמנם אלם צדק תדברון כי המוחין שלו נק' אלם ושלה נק' צדק וכל זה בזמן העיבור וכשיבואו בזמן היניק' אז ידברון ויהיה בהם כח הדבור בפה שנגמר בהם שם אלהים כלו שהו' בגי' פ"ה והרי זה זמן הב' של זו"ן אבל בבחי' התקון זהו זמן הראשון שלהם הזמן הג' של זו"ן הוא זמן היניקה שהוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ממעי אמם והנה ז"א על ידי יניקת החלב מתגדל כי חוזר להיות ו"ק מתפשטים ונגלי' כלם אלא שהם בציור ג' קוים כנז' והם עתה ו"ק גדולי' וכן נוק' נגדלה עמו באופן זה כי הנה נתבאר כי בזמן העיבור שעלה היסוד והלביש את הת"ת גם היא עלתה עמו והלבישה את היסוד נמצאת היא עומדת באחו' הת"ת ומקפת אותו ואמנם כשנולד ונתפשט וירד היסוד למקומו לא ירדה גם היא עמו אמנם נשארה למעלה דבוקה עם הת"ת ממש וזהו סוד האשה עולה עם בעלה ואינה יורדת כי עלתה עם בעלה היסוד ולא ירדה עמו וכבר נתבאר למעל' כי שרשה הראשון שבעטרת היסוד נשאר שם לעולם ואין צורך לחזור להזכירו בכל פעם והנה ע"י היניקה נגדלה כשיעור קומת ספירת הת"ת והנה עתה יש לה שעור מדה אחת שלימה כשאר כל הספי' דז"א משא"כ בזמן העיבור שהיתה במדת היסוד ששיעורו רביע הת"ת א' מד' רביעים שבו אבל עדיין איננה בבחי' פרצוף גמור מי' מדות והנה בזמן הזה נק' קטנה אבל אינה ממש קטנה לפי שאינה אלא שיעור ספי' אחת לבד ולכן עתה נקראת ה"א תתאה של ההוי"ה כי כבר יש בה אות אחת שהיא מדה שלימה כנז' והנה נתבאר למעלה ענין המוחין דז"א בזמן היניקה מה עניינם והנה גם מוחין דנוק' הגדילו מעט בזמן היניקה והנה עתה הם בבחי' ה"א תתאה ג"כ כמו שנבאר והענין הוא כי הנה ההוי"ה הכוללת את ז"א ונוק' הנה שתי אותיות י"ה הראשונות הם המוחין שלו ואות ו' הם ו"ק שבו אבל עיקר בחי' אות ו' היא בת"ת שבו אלא שהוא כולל כל הו"ק הנאחזים בו שהם בגי' ו' והנה הנקבה דבוקה אחורי הת"ת שבו הנק' ו' והיא נק' ה"א תתאה כנז'. ונבאר איך המוחין שלה נרמזים באות ה"א זו כי הנה ז"א יש לו ד' מוחין חו"ב ותרין עיטרין דדעת אבל הנקבה דעתה קלה ואין בה רק עיטרא חדא דגבו' נמצאו ג' מוחין לה בלבד והנה החכמ' שבה היא אלהים במלוי אלפין והבי' שבה אלהים במלוי ההי"ן כי כל בינה היא בחי' ה"א כנודע ומוח הדעת הוא אלהי' פשוט לפי שכיון שאין בה דעת שלם רק עטרא חד ומכש"כ עתה בקטנותה ולכן אין בו מלוי. וגם החכמה שבה להיותה עדיין קטנה אין בה כח להתגלות בה מלוי יודי"ן ולכן היה בה מלוי אלפין תמורת היודי"ן והנה ג' בחי' אלו נרמזו באות ה' תתאה כי מוח הדעת שהוא אלהים פשוט בלי מלוי ויש בו חמשה אותיות כנגד החמשה הנזכרת בהיותם פשוטה ומוח החו"ב שהם במלוי אלפי"ן וההי"ן נרמזו באות ה' הנז' בהיותה מליאה באל"ף כזה ה"א כי אז יש בה שתי בחי' ה' וא' אלא לפי שהיא נקבה לכן גברה הבינה שבה שהיא ההי"ן על החכמה שבה שהיא אלפי"ן ה' על א' וזהו ה"א הרי איך נרמזו הג' מוחין שלה בזמן היניק' באות ה' תתאה גם שאר בחי' נרמזו באות ה' שציורה ג' קוים של ווי"ן לרמוז כי עתה הנקבה כלולה מג' קוים והרי איך בזמן היני' היא נקרא' ה' תתאה והיא טפילה אל הזכר שהוא שם ההוי"ה בסוד הוי זנב לאריות וכשנגמר כל פרצופה אז יש לה שם שלם בפני עצמה ואינה טפילה אליו (בדפו"י סו ע"א) ואז נקראת אלהי"ם או אדנ"י הכל כפי בחי' אחר הגדלות כפי מדריגתם אם בבחי' אחו' אם בבחי' פנים בפנים עמו כנודע וזה נרמז בס' הזוהר בפ' בראשית בפ' ויברא אלהי' את שני המאורות הגדולים ואמנם גם עתה בהיותה טפילה אליו בבחי' ה' תתאה כנז' נרמז בה שם אדנ"י אלא שאינו בבחי' אותיותיו ממש אלא בבחי' החשבון שלו באופן זה כי הנ ב' אלהי"ם דאלפי"ן וההי"ן שבחו"ב שבה הם בגי' תוק"ף לרמוז על מה שנתבאר אצלינו כי המוחין דקטנות שהם של אלהי"ם הם דינים תקיפין וקשים וכשתחבר עמהם אלהים פשוט שבדעת שבה יהיו שלשת' בגי' תרע"א כחשבון שם אדנ"י במלואו והרי נתבאר זמן הג' של זו"ן הנקר' זמן היניק' כי אז שיעור קומת הנקב' היא מדה אחת שלימה כמו הת"ת שלו והיא עתה דבוקה ממש בכל אחורי הת"ת שבו ועתה עדיין אינה נקראת קקנה גמורה רק היא בבחי' אות ה' תתאה של ההוי"ה וזו היא אות ה' שבמלת נקבה. הזמן הד' של זו"ן הוא בהיותם עדיין קטנים ממש עד שנכנסים בהם המוחין דגדלות לגמרי ואז הם גדולים וכבר נתבאר במקומו ענין גדלות ז"א שאין נגמר עד היות לו י"ג שנה ויום אחד. ונדבר בענין נוקבי' הנה נודע כי הנקב' עדיין היא קטנה עד אחר שנגדל הזכר כנודע בחוש הריאות שהאיש גדול מן האשה כפי ההווה וזהו ענין פסוק ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' כי בתחלה נגדל ז"א במוחין דגדלות לגמרי ונשלמו לו י"ג שנה ויום אחד ועדיין הנקב' היתה בבחי' ה' תתאה של ההוי"ה הנקרא' צלע שבו להיותה דבוקה באחורי הת"ת שבו כנז' ואחר שנשלם גדלותו אז התחיל גדלותה ואז נקראת קטנה עד תשלו' י"ב שנים ויום אחד כנודע ועתה שמתחיל גדלות פרצופה נקרא' קטנה ממש מה שאין כן בזמן היניק'. והנה כשנגדל ז"א כבר ביארנו כי שני שלישי' עליוני' של הת"ת דז"א בבחי' הכלי שבו עלו ונעשו כלי ובית קבול למוח הדעת דגדלות שלו ואז בעלייתם בסוד הדעת גם נוקביה שהיתה דבוקה באחורי' עלתה עמהם באחורי הדעת והרי נתבארו ג' בחי' שיש אל הנוקב' באחורי קו אמצעי שלו ביסוד ות"ת ודעת והרי נתבא' היטב ענין מ"ש חז"ל האשה עולה עמו ואינה יורדת. וקודם שנבאר זמן גדלותה נבאר בתחלה איך האורות נמשכי' לה כדי להגדיל' דע כי האורות הנמשכים מז"א לנוק' העומדת באחוריו אינם בוקעי' ויוצאים דרך דופני מחיצות הכלים של ז"א ויוצאים ומאירים ונכנסים בנוקביה דא"כ ברגע אחד היתה נבנית כל פרצופה וניתנים בה כל המוחין ביחד כיון שבוקעים ויוצאים מכל מסך האחורי' שלו אמנם כל האורות ההם מתקבצות במקום החזה דז"א כי שם בקע בוצינא דקרדינותא ועשה שם נקב אחד כדי לעבור משם דרך האחורי' דז"א ויוצאים לחוץ ושם נעשים בבחי' פרצוף אחד הנקר' צלם ע"ד שנתבאר בענין ז"א ועומד על ראש הנקב' מחולק לג' בחי' כי ב' אותיות ל"ם הם ב' בחי' אורות מקיפי' שעל גבי רישא למעלה ולא מן הצדדים ואות צ' דצלם היא הבחי' השלישית הנכנסת בתוך הנקבה מראשה וע"ס בבחי' או"פ ושעור זמן כניסת צ' זו דאו"פ תוך הנקב' הנקראי' מוחין דגדלות שלה הוא עד תשלו' י"ב שנים ויום אחד אשר עדיין נקראת קטנה ומשם ואילך נקראת גדולה כמו שנבאר והכל הוא ממש ע"ד שביארנו בצלם המוחין דז"א איך בכל שנה ושנה נכנס בו בחי' אחת עד תשלומם אמנם יש שינוי א' בין ז"א לנוק' כי אורות ז"א נמשכי' מלמעלה בסוד אור ישר כנודע כי נכנסים בו נה"י דתבונה עם המוחין שבתוכם אבל נוקבי' האורות שלה הם בסוד אור חוזר שהוא דין כנודע והענין הוא כי הנה האורות שלה הם ב' בחי' והם החסדי' וגבורות כמו שיתבאר ונודע כי החסדים והגבורות האלו ירדו בתחלה עד היסוד דז"א ואח"כ החסדים הם נכתשים שם ומתחלקים לניצוצות ע"י הכאתם בקרקע היסוד מכח נפילתם שם וע"י כן יש בהם כח להאיר בז"א הנקרא מאור ולצאת לחוץ להאיר בנוקבי' הנקראת נר וזהו סוד כתית למאור להעלות נר תמיד לרמוז אל האמור כי בנין פרצו' הנקבה הנקראת נר הוא מתתח לעילא דרך עליה בלבד באור נוקביי חוזר וזהו סוד פסוק עלי באר ענו לה וזהו אחד מן הטעמים שהוכרחו החסדי' לירד עד היסוד ואח"כ לחזור לעלות משם בסוד אור חוזר עד מקום החזה ומשם יצאו אל האחור לבנות בנין הנקבה ולא בדרך ירידה לפי שכל אור נוקביי אינו מאיר אלא בסוד אור חוזר גם הגבורו' ירדו עד היסוד דז"א כנודע ומשם עלו עד החזה באור חוזר ויצאו דרך נקב אל האחור על ראש רחל כנז' ואח"כ חוזרים אלו האורות כלם ונכנסים ויורדים ממעלה למטה מן הכתר דנוקבי' ע"ס באופן כי אש הגבורות האיר שלהבת שלהם ועלה למעלה עד החזה ואח"כ נכפף וירד למטה בתוך גופא דנוקב' כנז' ואל בחי' זו רמזו בגמ' במסכ' בבא קמא באותה בעיא דאש נכפפת שהזיקה והיא בחי' אש הגבורות האלו אשר נכפפו ליכנס בתוך הנקבה והנה שיעור קומת הנקבה רחל היא מן החזה דז"א ולמטה והנה הכתר שלה הוא בשני שלישים תחתוני' דת"ת דז"א שהם מן החזה ע"ס הת"ת וחכמה ובינה שלה תרין מוחין הם בתרין פירקין עילאין דנו"ה דז"א וחו"ג בתרין אמצעיים ונו"ה בתרין פירקין תתאין (בדפו"י ע"ב) דנו"ה של ז"א והדעת והת"ת והיסוד והמלכו' שהם קו אמצעי שבה הם מן היסוד דז"א בלבד וכמו שיתבאר לקמן בע"ה בדרוש האלפא ביתא דא"ט ב"ח והנה ב' בחי' אורות לוקחת הנקבה שהם חו"ג כנז"ל וצריך שתדע כי מן החסדים אינה לוקחת רק משליש החסד שבת"ת ומב' חסדי' שנו"ה ומן הגבורות לוקחת כל הה' גם דע כי החסדי' הנז' מתפשטי' בקו ימין ובקו שמאל שבה ובכתר בלבד אשר בקו אמצעי שבה ושאר קו אמצעי שהם דעת ות"ת ויסוד ומלכות שבה אין בהם אורות חסדי' כלל אלא מן הגבורות וכמו שיתבא' גם דע כי בתחלה נכנסים בה כל החסדי' הנז' וכשגמרו ליכנס אז נכנסי' הגבור' ונמצא כפי זה כי בתחלה נעשי' קו ימין וקו שמאל שבה לגמרי ואח"כ נעשה קו אמצעי כמו שנתבאר:
1
ב׳ונבאר סדר הזמן של י"ב שנים ויום אחד. הנה מן החס' שבנצח דז"א לוקחת ממנו הנקבה ומה שלוקחת מתחלק לשלשה שלישים כנגד ג' פירקין שבנצח ונחלקים בקו ימין שבה שהם ג"ס חח"ן שליש חסד בכל ספי' הרי ג' שנים וע"ד זהחסד שבהוד מתחלק בג"ס קו שמאל שבה בג"ה בג' שנים אחרי' הרי ו' שנים אבל סדר כניסתם הוא כך ב' פירקין תתאין דנו"ה בשתי שני' ראשוני' ואח"כ פרק אמצעי דנצח ואח"כ פרק אמצעי דהוד הרי ב' שנים אחרי' ואח"כ פרק עליון דנצח בחכמה ואחריו פרק עליון דהוד בבינה ב' שנים אחרי' הרי באלו הו' שנים נגמרו ב' קוים ימין ושמאל שבה לגמרי ואח"כ בשנה הז' נכנס החס' של הת"ת בכתר שלה ועדיין לא נגמר כמו שנבאר בסיום ענין זה והרי איך בז' שנים הראשונים נכנסו בה כל החסדים בשני הקוים ובכת' שלה אח"כ מתחילי' הגבורו' ליכנס בה בקו אמצעי כנז"ל והנה ראשית מקומם היו בתחלה תוך הדעת של ז"א כנודע ובתחלה יצאו הה' חסדים מחוץ יסוד דאימא ונתפשטו בה' קצוות ז"א ואח"כ יצאו אחריה' הה' גבורות וכיון שלא היה להם מקום להתפשט תוך ז"א ירדו עד היסוד כי כמו שנתבאר בדרוש ז"א כי המאציל העליון עשה באופן שיצאו הגבורות באחרונה כדי שלא ימצאו מקום בז"א ויוכרחו לרדת עד היסוד לפי שבאחורי היסוד הוא מקום הדעת של הנקבה כנז"ל ובהיותם שם יצאו מאחורי היסוד ונכנסו בדעת שלה הקרוב אליו ולכן אין הגבורות נכנסו' אלא בקו אמצעי שבה כנז"ל. והנה יציאתם מן היסוד דז"א מאחוריו בפעם אחת והכנסם בדעת שבה היה בשנה השמיני' ודע כי מן הדעת (נ"א מן העת) שירדו ביסו' דז"א עד השנ' השמינית לבנין הדעת של הנק' הגבורו' היו מתעכבות שם ביסוד דז"א וכבר ביארנו בענין ז"א כי שהות הזמן הזה אינו אלא בעת אצילותם אבל מאז ואילך כל זמן שחוזרים המו' ליכנס בזו"ן הם נכנסים בהם ברגע בלי שהות זמן כלל אח"כ נשאר שרשם בדעת ע"ד שביארנו בחמש' חסדים של ז"א וירד התפשטותם למט' בה' קצוות שלה מחסד עד הוד שבה וגם בהם יש ב' בחי' נעלם ונגלה על דרך החסדי' שבז"א אלא ששם היו שני חסדים שליש מכוסים וג' חסדים פחות שליש מגולים אבל בנקבה הג' גבורו' של חג"ת ושבה הם מכוסות כלם והב' גבורות תחתונות שבנצח והוד הם מגולות טעם הדבר הוא לפי שהיסוד דאימא נקבה הוא קצר מאד ומסתיים בסוף שליש עליון דת"ת דז"א שהוא עד החזה ומשם ולמטה הם בגלוי אבל היסוד דז"א זכר הוא ארוך מאד ומסתיים בסיום כל הת"ת של הנקבה ולכן כל הגבורו' שבת"ת שבה היא מכוסת: אמנם הענין הוא באופן זה כי אמת הוא שהיסוד דאימא מתלבש בתוך הת"ת דז"א ממש אבל היסוד דז"א אינו נכנס ממש בתוך הת"ת של הנקב' אלא עומדים דבוקי' אחו באחו' אבל מה שאנו אומרים שהאור של הת"ת דנוק' הוא מכוסה הענין הוא כי כשיוצא האור מן היסוד דז"א לשיכנס בת"ת הנקבה אינו יוצא ערום אבל יוצא ולבושו עמו הנעשה מכלי יסוד דז"א ויוצא ממנו קצת בחי' מן הלבוש ההוא לחוץ ע"ד שיוצא קצת בחי' מן האור ובהיות נכנס תוך הת"ת דנוק' הוא מתלבש בתוך הלבוש הנז' עד כנגד סיום היסוד דז"א ומשם ולמטה הוא אור נגלה:
2
ג׳ונחזור לענין שהות הזמן הנה בשנה הט' ירדו הה' גבורות מן הדעת שבה ונתפשטו שלשתם בחג"ת שבה והגבו' הג' עם השנים התחתונים ירדו דרך קו אמצעי בת"ת שבה ואז נתקן (ע' בע"ח של"ה פ"ב דק"כ ע"ב) הכתר שבה והרי זה ט' שנים. אח"כ השתי גבורות דנצח והוד יורדות מן הת"ת שבה אל היסוד שבה דרך קו אמצעי וכל זה נעשה ברגע א' לפי שביסוד הוא אור מגולה כנז"ל שסיו' הלבוש של האור הי' עד סוף הת"ת שבה המכוון כנגד סוף היסוד דז"א וכיון שאין מחיצות לעכב יורד ברגע ואעפ"י שירידת החסדי' עד היסו' דז"א הוצרך שהות יום א' עם היות במקום מגולה הטעם הוא לפי שהי' שם מרחק גדול של ב' שלישים מן החזה שמשם יוצאים בגלוי עד היסוד ולולי שהמקום בגלוי היה צריך זמן רב ועל הפחות הוצרך יום אחד אבל כאן שתכף בצאתם מן הת"ת שבה ברגע נכנסים ביסוד שבה ואין שום מרחק כלל ביניהם ולכן א"צ שום שהות כלל ונמצא כי גם ירידת אלו הגבורות ביסוד שבה היא בכלל הט' שנים הנז': (בדפו"י ע"ג)
3
ד׳ועתה נבאר בעליית אלו הב' גבורו' למע' ע"ד שנתבאר בחסדים של ז"א כדי להגדילה והנה בפ' בהעלותך את הנרות וגו' ביארנו השינוי שיש בין עליית החסדי' בז"א לעליית הגבו' בנוקבה כי בז"א עולים ג' חסדים פחות שליש ובנוק' אינם עולים רק ב' גבורות לבד. עוד שינוי אחר כי החסדים דז"א כשעולים למעלה מן היסוד מתפצלות ומתחלקות לג' קוים בנצח ות"ת ויסוד (א"ש נלע"ד לומר בנצח והוד ויסוד) ומשם נמשכות ומתפשטות ועולות דרך קוים עד כתר ח"ב שבו ולהגדילו אבל הגבו' של הנקבה אינם מתפשטו' במקומם בנצח והוד שבה בקו ימין ושמאל ומשם עולות למעלה אמנם ב' הגבו' אלו המגולות עולות יחד דרך קו אמצעי שהוא הת"ת שבה וזהו סוד אל מול פני המנורה יאירו שהוא ק"ו האמצעי של המנורה שהי' הנקבה כנודע והטעם הוא לפי שהחסדי' המגולים היו ג' והיה די ויכולת בהם להתפשט ולעלות בג' הקוים עד הכתר שבו להגדילו אבל הגבו' הם ב' לבד ואם היו עולות דרך ב' הקוים ימין ושמאל או אף גם אם יעלו דרך ג' הקוים לא יהי' בהם יכולת וספוק לעלות עד הכתר שבה להגדילו והנה הדבר מוכרח לעלות שם לפי שהכתר שלה הוא כלי גדול ואורו מועט כמו שיתבאר וצריך בהכרח שיעלו הגבו' להאיר בו ולכן אינם עולות רק דרך קו אמצעי בלבד כדי שיהי' בהם ספוק לעלות עד הכתר שבה ואמנם נמצא כי ג' מסעות נוסעים אלו הב' גבורות עד שיגיעו אל הכתר דרך קו אמצעי ואלו הם מן היסוד לת"ת ומשם אל הדעת ומשם אל הכתר הרי הם ג' שנים אחרות ועם הט' הראשונים הרי י"ב שנים והיום הא' היתר על י"ב שנים הוא ירידת רביע החלק של החסד היורד בכתר כמו שיתבאר:
4
ה׳ונבאר עתה בפרטות ענין הכתר שבה מה עניינו וגם ענין הכלי ואור החסד הנכנס בה כנז"ל דע כי מן הכלי של הת"ת של ז"א ממנו עצמו נעשה הכלי של הכתר של נוקביה ומן האור שבכלי הת"ת דז"א שהוא אור פנימי שבו והו' החסד הג' מן הה' חסדי' שנתפשט בו ממנו נעשה האור הפנימי שבתוך כלי דכתר דנוקבי' אבל יש שנוי אחד בין האור ובין הכלי שלוקחת כי אינה לוקחתם בהשואה אחת והענין הוא כי הנה שעור קומת הכתר שלה הוא שעור ב' שלישים התחתונים של הת"ת דז"א שהוא מן החזה שלו ולמטה ולכן היא לוקחת כל הכלי ההוא אמנם פשוט הוא שאינה לוקחת כל ב' שלישי הכלי ההו' שבמקו' הגלוי כי ז"א צריך ג"כ כלי אליו אבל הענין היה כך כי ב' שלישים אלו נתחלקו ונעשו ד' חלקים חצי שליש לכלי הת"ת דז"א עצמו וא' שליש וחצי שליש לנוק' באופן זה כי חצי השליש היה לכתר שלה וחצי שליש לדעת שלה וחצי שליש לת"ת שבה והסבה שהספיק חצי שליש לת"ת דז"א הוא לפי שכיון שבתחלה כבר היו בו כל ב' שלישים לכן הספיק עתה חצי שליש ועוד טעם אחר לפי ששם הוא גלוי גמור כל החסדי' דז"א היוצאים מפי היסוד דאימא מן החזה ולמטה ובכח האורות הרבים ההם הספיק חצי שליש של הכלי לב' שלישים שבו ואמנם בחינ' האור של החסד שבת"ת דז"א שלוקחת הנקב' לכתר שבה הוא מועט והוא כי השליש התחתון של החסד שבת"ת דז"א נחלק לשני' חציו עלה בכתר דז"א כנז' שם וחצי השליש האיר לצד האחו' ונכנס בכתר דרחל נוק' וזהו סוד פסוק ושמתי כדכד שמשותיך וגו' כי שג' שלישים דכלי הת"ת דז"א הם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד שהם בגי' ע"ב שהוא סוד החסד המתפשט בת"ת כנודע והנה חס"ד בגי' ע"ב וכנגד ב' השלישים שהיא לוקחת אמר הפ' ושמתי כ"ד כ"ד שהם ב' פעמים כ"ד הנז' וזהו סוד ותמלא כדה ותעל כ"ד הנקבה הנק' ה' תתאה וזהו סוד כ"ד אותיות של בשכמל"ו שהוא בנקבה כנודע וזהו סוד כ"ד ספרין דאורייתא ואמנם הכתר של ז"א יש בו אור גדול וכלי קטן כנז' שם במקומו ויש בו ג"פ או"ר או"ר או"ר שהם ג"פ כ"ד כ"ד כ"ד הנז' לפי שכל חסד נק' אור דיומ' קדמא והנה ג"פ או"ר הם בגי' כתר אבל הכתר דנוקביה הם ב' פעמי' כ"ד שהם שני אורות לבד כמנין בי"ת ולכן משחרב בהמ"ק שהיא הנקבה וניטלו שני האורות אלו ממנה שהם בגי' בי"ת ולכן אסור למלא פיו שחוק כי שחו"ק ובי"ת שוים הם בגי' כי כל זמן שיש בי"ת שהם ב' האורות הנז' יש שחוק וכשנחרב הבית אין שחוק ולעתיד לבא יחזירם המאציל אליה ולזה אמר ושמתי כדכד שמשותיך שהם ב' פעמים כ"ד הנז' הבאים לה מן ז"א הנק' שמש ומן בחי' הת"ת שבו שגם הוא נק' שמש וזהו שאמר שמשותיך לשון רבים גם רמז אל שני שלישי הת"ת שכל א' מהם נקרא שמש המאיר בה וזהו שאמר שמשותיך שהם ב' שלישים הנז' גם זהו טעם שהנקבה נקרא' דך ועני לפי שחסר ממנה השליש של כ"ד העליון ולכן הכ"ד נחלף לד"ך והנה אין זה אלא בבחי' הכלי אבל מבחי' אור חסד שבתוכו אינה לוקחת רק חצי שלישו האחרון כנז"ל באופן שלוקחת לכתר שלה ב' שלישים לכלי וחצי שליש לאור משא"כ בז"א שלוקח מן הת"ת דתבונה מן הכלי שליש א' האחרון לבד עם כל (בדפו"י ע"ד) האור שבו באופן שכתרו בבחי' הכלי קטן מן כתרה בבחי' הכמות אבל בבחי' האיכות ודאי כי שעור חצי שליש ת"ת דתבונה גדול מכל ב' שלישי ת"ת דז"א אבל כונתינו לומר שכפי הערך היה ראוי שכמו שהכתר שלה הם שני שלישי הת"ת שבו כן הכתר שבו יהיה ב' שלישי הת"ת דתבו' וכבר ביארנו הטעם שם נמצא כי כתר דז"א אורו גדול והכלי קטן והכתר דנוק' להפך זה כי הכלי גדול והאור מועט יותר מדאי. עוד יש שנוי אחר כי אור כתר דז"א הוא עצמות האור של תבונ' שנכנס' בתוכו ואור כתר שלה הוא הארה בעלמא אשר עוברת דרך מסך הכלי דת"ת דז"א מאחו' אל הכתר שבה ויען זה הגרעון בכתר הנקב' משא"כ בז"א לכן היה גרעון שני גם במוחין שבה משא"כ בז"א והוא כי כבר נתבאר בענין המוחין דז"א שהם ד' מוחין והם חב"ד ודעת כלול מתרין עיטרין ולפי שבכתר שבו יש אורות רבים לכן היה כח באורות ההם להמשיך גם מוח הדעת למעלה בראשו בין חכמה לבינה כנודע אע"פ שמקומו האמיתי הוא למטה כמו שנבאר אמנם הנקבה כיון שאור הכתר שבה מועט אין בו כח להעלות את הדעת הקל שבה שהוא עיטרא דגבו' לבדה כנודע ואמנם בראשה יש תרין מוחין חו"ב בלבד אבל הדע' שבה שהיא עיטרא דגבו' כנז' עמדה לה למטה בשליש עליון דת"ת שבה באמצע ב' הכתפות ושם נתקבצו בתחלה חמשה גבו' כי זהו סוד קשר יו"ד של תפילין דיד שהם המוחין שלה כמבואר אצלינו שם וזהו שאמרו באדרת האזינו דרצ"ו ע"א ונהירו דתרין מוחין גליפן בה וכו' ירצה כי אין בראשה בבחי' מוחין רק ב' לבד גם באמרו ונהירו רמז אל הנז' כי המוחין שבה הם הארה מועטת היוצאה לצד אחורי הת"ת דז"א משא"כ במוחין דז"א שהם אור תבונה עצמו המתפשט בתוך ז"א. וכבר נתבאר בענין הכתר דז"א איך החכמה והבינה נמשכו מן המוחין עצמם דאו"א אבל הדעת נמשך מן ה' חסדים המתפשטי' בו"ק שלהם ולכן גם בנקבה נשאר בין הכתפים כי שם מקומו באבא אבל בז"א שיש אור רב בכתר שבו העלה את הדעת שלו למעלה ממקומו כנז' והרי נתבאר ב' השנוים שמן ז"א לנוק' בענין הכתר והדעת
5
ו׳ונחזור עתה לבאר ענין היום א' הנוסף על י"ב שנה מה ענינו. הנה נתבאר לעיל כי בשנה השביעית נכנס חצי שליש אור החסד בכתר שבה אבל צריך שתדע כי אותו חצי שליש האור נחלק לד' חלקים וכשנכנסו בה תרין פירקין תתאין דנצח והוד נכנס חלק אחד וכשנכנסו תרין פרקין אמצעי' נכנס החלק הב' וכשנכנסו ג' פרקין עלאין נכנס החלק הג' ואמנם החלק הד' לא נכנס בו עד סיום י"ב שנה ואז ביום הא' של שנת י"ג נכנס בו החלק הד' ואז נגמר הכתר שבה וצריך לידע למה הכתר נעש' בב' זמנים הנז' אבל הטעם הוא במה שהודעתיך בכתר דז"א כי הכתר איננו מגוף האדם עצמו אלא בחי' עליונה שירדה על ראשו בסוד כתר אליו ולכן אין הכתר נשלם עד שיושלם תקון כל הט' ספי' שבו ואמנם יש בחי' אחרת והיא כי הנה אין הגבו' יוצאו' מיסוד דז"א עד שיכנסו החסדים תחלה בנקבה והנה הכתר נעשה מן אור החסדים כנז"ל והיה צריך שיתוקן תחלה ולכן היתה פשרה זו שיכנסו ג' חלקי אור החסד בתחלה בכתר שבו ואח"כ יכנסו הגבו' בתוך הנקבה ואח"כ יכנס החלק הד' בכתר בסיום הכל ואעפ"י שזה הרביע לא נכנס קודם אל הגבו' אין חשש בזה לפי שלא נשאר זה החלק בת"ת דז"א עד עתה אמנם מתחלה צא גם הוא משם אלא שנשאר בסוד אור מקי' על כתר הנקבה ולכן הרי הוא כאלו נכנס בה ולכן יצאו הגבו' ונתנו בנקבה ואח"כ נכנס בה בתוך הכתר שבה לפי שאין הכתר נגמר אלא באחרונ' כנז' ובזה יתבאר טעם למה כניסת החלק הד' הזה שבכתר נכנס ביום א' בלבד והוא כי כבר היה עומד על ראש הכתר ולא היה חסר אלא כניסתו לתוכו בלבד ואדרבא כפי האמת אפי' שעור יום א' לא היה צריך אלא שכאשר נחבר ענין ירידת הגבורות ביסוד שלה עם ירידת החלק הזה בכתר שלה יהיה בין ב' הבחי' האלו שהות יום א' והנה עם הנז"ל ית' מ"ש ז"ל ענין ב' מלכי' המשתמשי' בכתר אחד והו' כי מין שליש א' תחתון דאור החסד שבת"ת נחלק ומחציו נעשה הכתר שלו ומחציו הכתר דנוק' וזהו ב' מלכים משתמשים בכ"א גם יצדק זה בבחי' הכלי כי הנה כמו שמן האור שבו נעשו ב' הכתרים שלו ושלה כן מן הכלי של הת"ת דז"א נעשו ב' ת"ת הנק' גופא כנז"ל מן ב' שלישי הכלי חצי השליש הספיק לת"ת שבו הנק' גוף שלו ומן השליש ומחצה נחלק לכתר ולדעת ולת"ת שבה שהוא הגוף שבה ונמצא כי הת"ת שלו נתפש' עד הת"ת שבה וכל ענין זה היה כדי להשוות שניהם שיהיו שוים בהשו' אחת ובפרט בכתר ובת"ת שבה שהם קו אמצעי אשר הוא עיקר גוף האדם כדי שיהיו ב' המלכים שוים בכל בחי' בסוד שני המאורות הגדו' והרי נתבאר כי משליש וחצי של כלי הת"ת דז"א נתחלק לג' שלישים ושהם נעשו כתר ודעת ות"ת בקו אמצעי שבה:
6
ז׳ועתה נבאר מהיכן נעשו היסוד והמלכות שבה ולהבין זה צריך שנבא' איך נגדלה זו הנקב' וזה יובן במה שביארנו לעי' כי בזמן (בדפו"י סז ע"א) השלישי הנק' זמן היניקה נגדלה כשעור מדת הת"ת של ז"א והיתה שיעור ספי' א' וכשהגיע זמן הד' הנק' קטנה ורצה המאציל העליון להגדילה ולעשותה פרצוף גמור חילק המדה ההיא לי' חלקים קטנים הנק' י' נקודות כנודע כי כל מדה אינה פחותה מי' ואח"כ באלו הי"ב שנה התחילו המוחין שלה ליכנס בתוכה ואז כל נקודה מהם נגדלה ונעשת ספי' א' שלימה עד שנעשת פרצוף א' שלם בי"ס גמורות והנה נקודת הת"ת שבה לא הוצרכה אל הת"ת עצמו שלה לפי שכבר נעשה ממה שלקחה מכלי הת"ת דז"א כנז' ולכן ירדה נקודת הת"ת שבה למטה עם נקודת היסוד שבה ומשתיהם נעשה היסוד שלה וזהו סוד מה שאמרו בסה"ז ובס' התיקונין כי גוף וברית חשבינן חד והענין הוא כי נקודת הת"ת הנק' גוף ונקודת הברית שהוא היסוד שבה נתחברו לאחדים למטה ומשתיהם נעשה כלי היסוד שלה וצריך לידע למה היסוד הוצרך ליעשות מב' נקודות הנז' משא"כ בכל י"ס שבה והטעם הוא במה שידעת ונת' לעיל כי כל הספי' שבה יש להם על מה לסמוך בז"א בת"ת ונה"י שבו אבל היסוד שבה אין לו סמך בז"א כלל כנז"ל שהיסוד דז"א נגמר עד סיום הת"ת של הנקבה כי לטעם זה נק' היסוד שבה פורח באויר ואין לו על מה לסמוך כמבואר אצלינו במקום אחר גם נודע כי לטעם זה נק' הנקבה עניה ונק' אספקלרי' דלא נהרא מגרמה כלום אלא צריכה לקחת כל הספי' שבה מן הז"א כנז"ל אבל אלו השתים יסוד ומלכות שבה אינה לוקחתם ממנו לפי שאין להם סמך בז"א כנז' ולכן הוצרכה נקודה הת"ת שבה לירד עד נקודת היסוד שבה כי לעצמה אינם צריכה כנז"ל ועי"כ בין שתיהם יהיה ספוק ויכולה לעשות היסוד שבה ואמנה בחי' המלכות שהיא הטטרה שבה כיון שכל עצמה אינה רק חותם ע"י חותם היסוד כנודע כי אחר שכל גופה נק' מלכות כנודע א"כ אין צורך להיות בה בחי' מלכות שבה אלא נעשה להיותה חותם ע"ג חותם בלבד ולכן די לה בנקודה שבה הראשונה וממנה לבדה נעשת אעפ"י שאין לה סמך בז"א ואעפ"י שלא נתחבר בה נקודה אחרת כמו שהיה ביסוד שבה:
7
