שער ההקדמות, דרושי פרצוף רחל ד׳Sha'ar HaHakdamot, Partzuf Rachel 4
א׳ביאור אותיות אלפא ביתא דאי"ק בכ"ר
1
ב׳והואיל ואתא לידן נבאר סדר חשבון אותיות אלף ביתא דאי"ק בכ"ר וכו' כדי שתבין מה שביארנו לעיל כי הנה אי"ק הם שלש אותיות הראשונה אחדים ושניה של עשרות ושלישי' של מאות וכן עד"ז בשאר אותיות האלפ"א ביתא הנז' ונמצא כי אות ת' של דמ"ת היא ד' מאות ואות כ' פשוטה של הנ"ך היא חמש מאות ואות ם' סתומה של וס"ם היא ו' מאות ואות ן' פשוטה של זע"ן היא ז' מאות ואות ף' פשוטה של חפ"ף הוא ח' מאות ואות ץ' פשוטה של טצ"ץ היא ט' מאות הרי שבכל כ"ז אותיות של אלפא בית"א עם הכפולות הם ט' אחדי' יט' עשרות וט' מאות וכשנרצה להשלים חשבון האלף שהם י' מאות צריך לחזור התחיל באות א' ראשונה של אלפ"א ביתא אשר במלואה היא אל"ף. ר"ף הם ביסוד וזה יובן עם מה שביארנו לעיל כי נקוד' הת"ת של הנקבה ירדה עד היסוד בה ונתחבר עם נקודת היסוד ומשתיהם נעשה היסוד וזהו ב' של הנקודות העיקריות ונתוספו בה מחדש ח' נקודות אחרות הרי ר"ף. ונלע"ד חיים כי לפי שכללות כל הה"ג הם ביסוד כנז"ל לכן אותיותיו הם בבחי' מאות ע"ד הנז"ל באותיות ק"ץ שבהוד גם נלע"ד כי לכן יש בו אותיות ר"ף כמנין ה"ג מנצפ"ך העולות כמנין פ"ר הנכללו' ביסוד כנז'. ש"ן הם במלכו' וזה יתבאר עם מה שנתבא' למעלה כי אין למלכות הנקבה שום סמך כלל בז"א ואפי' נקודה ממש בה לא יש כי אינה אלא הארה בעלמא הנקראת חותם על גבי חותם וכבר יתבאר לקמן בענין זמן הה' הנקראת נערה כי חותם הזה נעשה במל' שבה מהארה היוצאת מג' שמו' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן שיש בנה"י דאימא שבתוך ז"א ושלשת' בגי' חות"ם וגם זה להורות כי אינו רק הארה בעלמא הנחתם בה בסוד {(א"ש גם זה לא הבנתי ונעלמה ממני כי הנה הג' שמות העיקרי' נרמזו באות ש' האמנם מה שאמרנו אח"כ ונתוספו לה מחדש ז' נקודות האחרו' היה לו למימר ה' כמנין ן' ואולי הכונה היא לו' עם מה שביארנו לעיל כי הן' פשוט' היא בסוד ז' מאות ולכן אמר ז' נקודו' ולא ה' כנלע"ד והאמת יורה דרכו. אמר עוד שמואל מדברי רבותי ז"ל למדתי לו' כי לפי שבמלכו' נכללי' אח"כ כל הגבורו' כנודע באותיו' כל"ה כ"ל ה' לכן גם אותיותי' הם בבחי' מאות ע"ד הנז"ל באותיו' ק"ץ ואותיות ר"ף כנלע"ד:} חות' והנה ג' שמו' ולא הם עיקריי' ביסוד ונתוספו לה מחדש ז' הנקודו' אחרו' הרי ש"ן. אותיות ת"ם שמעתי ממורי זלה"ה שהם בסוד המלכות שבה ולא קבלתי פירוש' והואיל ואתא לידן ענין זו האלפא ביתא דא"ט ב"ח נבא' בה ענין אחר והו' כי כל האותיו' אלו הם זוגות כנז"ל חוץ מג' אותיות הנ"ך שהם בלי זווג והם ה' באחדי' נ' בעשרו' ך' במאו' והם אותיו' כה"ן וזהו טע' מה שאמרו רז"ל כי הנושא אשה כהנת אין זווג' עולה יפה לפי שאין זווג לג' אותיו' אלו ולא שמעתי יותר ביאור בענין זה (א"ש בשער ג' והוא שער מאמרי רז"ל נתבאר ביאור המאמר הזה היטב תמצאנו שם כי תדרשנו והוא במס' פסחים פרק ג' ד"ג ע"ד:(אמר עוד שמואל עוד מצאתי כתוב שכ' הרב ז"ל דרוש קטן בביאור אלפ"א בית"א הנז' מלבד מה שביאר אותה בדרושים הקודמים בענין אורות המקיפים של האצילות וז"ל סוד אלפ"א בית"א של א"ט ב"ח ג"ז ד"ו י"ץ כ"ף ל"ע מ"ס ק"ץ ר"ף ש"ן ת"ם. כבר נתבאר בחבורינו היותה נדרשת בענין בריאת נוקבי' דז"א והנה דע כי יש הפרש בין ז"א לנוק' כי ז"א גדל שליש א' בכל מדה שלו כי מה שהיה בתחל' שני שלישי' גדל עתה עוד שליש אחד ונעשה מג' שלישי' ועל ד"ז בכל מדה (בדפו"י ע"ג) ומדה שבו עד שנמצא כי מן ו' נקודות שהיו בו בתחלה הגדילו עוד שליש מלבר ונעשה בן ט' נקודות וזה היה ע"י ג' פירקין שבנה"י של אימא שנתפשטו בו כנודע מה שאין כן בנוקבי' אשר מתחלת' לא היה בה רק נקודה אחת לבד וכל הט' נקודות באו לה מחדש בתוס' וענין ביאתם בתוספת היה במה שידעת כי כל אחת מן הי"ס כלולה מן המלכות וכן מלכות עצמה כלולה מכתר שבמלכות והם י' ולסיבה זו יש בה כח להשלים עם כל המדות והספירות:
2
ג׳ונחזור עתה להשלים זמן הד' של הנקבה שאז עדיין נק' קטנה כי אז הולכת ונגדלת מעט מעט ואחר שנשלם גדולה נקרא' נערה שהוא זמן הה' כמו שיתבאר והנה בזמן הזה שהיא קטנה היא נק' חוה אשת אדה"ר קודם שתזדווג עמו לסבה שנבאר עתה ואעפ"י כן שם זה לא יסור ממנה אח"כ אף בזמן גדלותה אחר שנזדווגה עמו לפי שבחי' חוה זו שבקטנותה נשאר קיימת בה תמיד אף אחר שתזדווג עמו ואמנם שכחתי מה ששמעתי ממורי ז"ל בענין זה ועכ"ז אכתוב הנלע"ד עתה שכך שמעתי וזה עניינו הנה נתבא' למעלה כי אינה לוקחת מן החסד שבת"ת דז"א רק חצי שליש לבד לעשות הכתר שבה והנה חצי שליש הוא ששית החלקים וזו היא אות ו' של חוה לרמוז על חלק הששי שלקח' מן החסד שבת"ת דז"א לכת' שבה והנה הנקבה עצמה היא ה' תתאה של ההוי"ה וזו היא או' ה' של חוה ע"כ שמעתי ממורי ז"ל ומה ששכחתי הוא בביאור אות ח' של חוה והנלע"ד ששמעתי כי הוא זה כי הנה נתבאר למעלה כי זה חצי שליש החסד הנז' אינו נכנס כלו ביחד בכתר שלה אמנם נכנס בד"פ נמצא שמתחלק לד"ח והנה אין להכניס בחשבון את השליש העליון של החסד המכוסה למעלה מן החזה כי אין שם עמידת הכתר שלה אלא בשני שלישי' התחתונים המגולים בלבד והנה חצי השליש שהיא לוקחת אינו רק אחד מארבע' חלקי' שבאות' שני שלישי' הנחלקי' לארבעה רביעי' וכל רביע הוא חצי שליש והנה זה הרביע שלוקח' לכתר שבה חוזר להתחלק בארבע' רביעים ליכנס בד"פ כנז' והנה ב' פעמים ארבעה הם ח' של חוה. גם נלע"ד פירוש אחר וזהו יותר אמתי כפי הנלע"ד ששמעתי וזה עניינו כי הנה אלו ב' שלישי' התחתוני' המגולי' שבת"ת כבר נתבאר למעלה בדרושי ז"א שלפי שנתגלו נגדלו כפלים ונעשו ד' שלישים והנה הנקבה לוקחת משם חצי שליש כפי ערך תחלת' שהוא שליש אחד כפי ערך גדלותם לכפלים והנה אם תעריך חצי השליש שלוקחת בבחי' ד' שלישים אחר שנגדלו כנז' יהיה זה חצי השליש חלק אחד משמנה חלקים וזהו ח' של חוה והרי נתבאר זמן הד' הנקראת קטנה הנרמז באות ק' של נקבה והוא עד היות לה י"ב שני' ויום אחד גמורים ואח"כ נקראת נערה כמו שיתבאר: זמן הה' של הנקב' היא אות נ' של נקבה והיא הנקראת נערה כבר ידעת כי יש בתורה נער חסר ה' ונערה מלא בה' אחרונה ויש הפרש בין זה לזה כנז' בס"ה בפ' בא דף ל"ח ע"ב. גם נודע כי עד שיהיה אל הבת י"ב שנים ויום אחד נקראת קטנה ואח"כ נקראת נערה עד שתהיה בת י"ב שנים וששה חדשים ויום א' ואח"כ נקראת בוגר' כי אין בין נערות לבגרו' אלא ו' חדשי' בלבד ודע כי בהיות הבת קטנה אלא שכבר המו' נכנסו בה להגדיל' נקרא' קטנה וכשנעשו בה ונתקנו היסו' והמל' שבה לגמרי אז נק' נער חסר ה' לפי שאינה נקראת נערה בה"א עד תשלו' י"ב שנים ויום א' ומשם ואילך נק' נערה כי אז הוא זמן נסירת הצלע מן האדם העומדים אחו' באחו' כנודע ולכן נבאר בתחלה זמן הד' הנק' קטנה כאשר כבר נתקנו בה היסוד ומלכות שבה כי אז נק' נער חסר ה' כנז' ולכן צריך שנבאר ג"כ ענין ב' בחי' אלו הנק' יסוד ומלכות שבה מה עניינם והנה בביאורינו בענין חג הסוכות וליל הוש"ר הארכנו בענין זה וע"ש אמנם נבאר עתה קצת מעניינם הנה באדרת האזינו מצינו כי ב' דרגין אינון חד ציון וחד ירושלים והנה ציון הוא יסוד של הנקבה וירושלים היא המלכות שבה וזהו שאמר שם דציון בנוקביה איהו כבית הרחם לאתתא ועניינם הוא כי החדר הפנימי שהוא בית הרחם שבו נכנס טיפת הזרע זהו היסוד שבה והנה מחוץ היסוד הזה יש בחי' בשר תפוח בולט לחוץ בין ב' היריכים והוא עגול מקיף סביב כמין עטרה בפתח בית הרחם הנק' יסוד הנז' וזו העטרה של הבשר היא המלכות שבנקבה והנה לכאורה לא היתה הנקבה צריכה אל זו העטרה הנק' מלכות שבה לפי שכל כללות הנקבה נק' מלכות כנודע כי זהו הטעם שאין בנקבה רק ט' ספי' גמורות בלבד שהם כח"ב חג"ת נה"י והם גמורות כדמיון הט' שבז"א אבל המלכות שבה אינה ספי' ממש רק הארה מועטת נרמזת באותו הבשר הבולט כנז' ואמנם מה שהוצרכה הנקבה לבחי' המלכות שבה יובן במה שאמרו רז"ל כי ד' דברים צריכים חותם בתוך חותם וסימנם חבי"ת ואות י' הוא יין וביאור הענין הוא כי החסדים נק' מים והגבורות יין ולפי שהם גבורות יש פחד פן יתאחזו (בדפו"י ע"ד) בהם הקליפות ולא עוד אלא שעיקר יניק' הקליפו' דאצילו' הו' בנוק' דז"א לפי שמדור שלהם הוא למטה ממנה בסוד רגליה יורדות מות ואין יניקתם אלא בסופה שהוא מפתח היסוד שבה אשר שם הם נתוני' ה"ג הנקבה כנודע והנה לפעמים אלו הגבורות נעשים דם שהיא בחי' דינים קשים גמורים ואז נעשים דם נדה ויונקים מהם הקלי'. אמנם בהיותם נשמרים מן הקלי' נק' יין ולא דם כי הדם הוא גבורה קשה בלתי מתוק והיין המשומר הוא בהיותם גבורות נמתקות כי אז הם בסוד יין המשמח ונודע כי הה' גבורות הם אורות ואינם כלים ולכן צריכות אלו האורות של הגבורות שיונחו תוך ב' הכלים זה לפנים מזה ואלו הב' כלים הם הנק' חותם בתוך חותם והם כלי הנקרא היסוד שבה וכלי הנקרא מלכות שבה ועי"כ נשמרים מן הקליפות ואמנם טעם היות שני הכלים האלו נק' חותם בתוך חותם יובן עם הנז"ל והוא כי חותם הם אותיות חומת כי הם כדמות חומות המקיפות את אורות הגבו' שבתוכם לשמרם מן הקליפות ולכן תמצא כי נזכר בתורה על חומותיך ירושלם וגו' גם נזכר בתורה חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה וגו' לרמוז אל ב' כלים שביסוד ומלכות הנק' חומת ציון וחומת ירושלם גם אותיו' חות"ם הם תחו"ם לרמוז כי עד הכלים ההם הוא תחום הקדושה ומשם ולחוץ הם מקום הקלי' כנז"ל וזהו סוד מה שאסרו לצאת חוץ לתחום בשבת כי מלכות שבנקבה היא התחום החצון ומשם ואילך הוא מדור הקליפות גם חותם אותיות חמות כי הנה כל החותמות האלו נמשכים בה מן אימא שהיא חמות של ז"א בעל הנקבה בת אימא עילאה ולהלאה יתבאר איך חותם זה נמשך מן אימא גם טעם היותם נק' חותם הוא ממה שנת' למעלה כי היסוד פורח באויר ואין לו מקום ליסמך בז"א כדי להתבונן וכל בניינו לא נעשה אלא מן הארת האורות של ה"ג שנחתמו ונגלפו בו ואינם הגבורות עצמם רק חותם הארתם ועי"כ נגדל כלי היסוד כנז"ל בב' אותיות ד"ו שבדעת שבה ולכן כלי היסוד שבה נקר' חותם גם כלי המלכות נק' חותם כמו שנבאר כי מהארת חותם הגבו' אשר ביסוד נמשכה הארה אחרת וניתנה במלכות ונגדל הכלי שבה ולכן זה הכלי נק' חותם הנמשך מחותם היסוד ונק' חותם ע"ג חותם
3
ד׳ונחזור עתה לבאר ב' החותמות הנז' שהם כלי היסוד וכלי המלכות אשר בנקבה בדרך פרט מה עניינם ונבאר תחלה הכלי של היסוד שבה הנק' חותם הפנימי הנה נת' כי חותם הם אותיו' חומת והנה כמו שבחומת העיר יש דלתות וצירים כך יש ביסוד הנקבה שהוא חומת העיר שהם הה"ג שבתוכה יש דלתות וצירים וכמו שארז"ל בגמ' מסכ' תענית יש צירים באשה שנאמר כי נהפכו עליה ציריה ויש דלתות באשה שנא' כי לא סגר דלתי בטני וביאור צירים ודלתו' אלו נת' אצלינו בש' רוח הק' ביחוד החמישי של שם שדי ד' מ"ט ע"א וע"ש והענין הוא כי הנה האיש מזריע טיפת לובן תוך רחם הנקבה ושם מצטייר ציור העובר וצריך לידע איך מתעכבת שם הטיפה ואינה נופלת דרך פי הרחם שהוא בתחתית הרחם וגם איך יש כח ברחם האשה לצייר מן אותה הטיפה צורת ולד אחד גמור אבל הענין הוא במה שנתבאר בספר יצירה כי הכ"ב אותיות הם האבנים שמהם נבנה הבית והם השאור שבעסה פירוש כי מן הכ"ב אותיות נעשה ציור כל האיברים שבאדם והנה כל הכ"ב אותיות שמהם נעשו כל האיברים דז"א ירדה ההארה הנחתמת מהם ונתנה תוך היסוד שבו ושם נחתמו ונרשמו ממש וז"ס מה שאמרו בזו' בפרש' ויצא על פסוק וישכב במקום ההוא ועל פ' וישכב עמה בלילה הוא כי וישכב הם אותיו' וי"ש כ"ב וכאשר טיפת מ"ד שהם הה' חסדים שביסוד יוצאת היא כלולה מכל הכ"ב אותיות הנרשמות שם ביסוד וכן עד"ז כאשר נצטיירו האיברים של הנקבה ע"י הכ"ב אותיו' האירו אותם הכ"ב אותיות ויצאה כללות הארתם הנק' חותם שלהם ונחתמו ביסוד שבה ושם נשאר הרושם שלהם קבוע ועי"כ יש כח ביסוד הנקב' לצייר את הטפה ההיא ברמ"ח איברי' בכח כ"ב אותי' אשר שם והנה כ"ז אותי' יש בא"ב ואמנ' מן הכ"ב אותיו' נעשה בחי' הדלתות והצירים שברח' הנק' יסוד שהוא הכלי הנק' חותם הפנימי והה' אותיות מנצפ"ך הם האורות שבתוך הכלי הזה והם ה' גבורות אשר שם כנודע והם הנק' מ"ן שביסוד של הנקב' וזהו החלוק שיש בין ה' אותיו' מנצפך לשאר הכ"ב אותיות:
4
ה׳ונבאר עתה איך מן הכ"ב אותיות נעשים דלתות וצירים בכלי היסו' שבה דע כי מן הכ"ב אותיות אינה נעשית רק דלת אחת וציר א' ביסוד שבה וזה הוא בזמן היותה נקראת נער חסר ה' שהו' כשבאי' לה מו' דגדלות ואחר שננסרה שנק' נערה בה"א נעשת בה הדלת הב' והציר הב'. ונבאר עתה הדלת והציר הא' שבזמן היותה נער הנה אות ד' ציורה שני ווי"ן ויו"ד באמצעם כזה ד כי היו"ד היא העוקץ שיש באחו' הדלת המחבר ב' הווין ביחד והנה הדלת שברח' הנקב' היא (בדפו"י סט ע"א) צורת הדלת עצמה שהיא בחי' ב' הווי"ן כנז' וציר שהדלת סובב' עליו היא היו"ד שבאמצע ב' הווי"ן וב' הווי"ן שהם הדלת סובבים סביב היו"ד שבאמצעם שהיא הציר שלהם והנה הדלת עם הציר שהם הב' ווין ואות י' הם בגי' כ"ב הרי כי מן כ"ב אותיות נעשו הדלת והציר הא' ונבאר ענין הציר מה עניינו הנה ציר בגי' ש' והם בחי' ג' קוים שהם ג' ווין שבציו' אות ש' וכבר נתבא' עניינם בפסוק באר חפרוה שרי"ם וגו' כי היסוד שבה שמעלה מ"נ לגבי דכור' נק' באר הנובע ואינו נק' בור ולכן היסוד של הנקבה הוא שקוע כעין חפירת הבאר ואינו בולט כעין היסוד של הזכר כדי שיקבל בתוכו טפת זרע הזכר והיסוד הזה נעשה ע"י השרים נדיבי העם דאינון ג' אבהן שהם ג' קוים חג"ת וחקקו אותם הארתם ביסוד הזה שהוא צורת ש' בג' קוים. וזהו ג"כ סוד פסוק והיה שדי בצריך אל תקרי בצריך אלא בציריך פי' כי היסוד נק' שד"י כנודע ונעשה ע"י הצירי' אשר בו ועל שמם נקרא היסוד שד"י כי אות ש' שבו הוא בגי' צי"ר וב' אותיות האחרות שהם י"ד מן שד"י רומז כי מן הידים העליונים שהם חג"ת הנקראים יד הגדולה יד החזקה יד רמה באמצעית' מהם נעשה היסוד הנק' שד"י שהוא אותיות ש' י"ד ששלשה הידים העליונים החתימו ג' קויהם ביסוד בבחי' ג' הקוים של אות ש. גם הו סוד מקדש ה' כוננו ידיך כי היסוד שבנקבה הנק' אדנ"י אשר הוא עיקר תיקון וכונניות הכלה הנעשה ע"י ידיך שהם חג"ת כנז' גם זהו סוד מה שאמרו חז"ל כי יצחק מיעך באצבע את רבקה והבן זה גם זהו סוד שמרני מידי פח יקשו לי במה שהודעתיך ריש פ' בראשית מספר הזוהר כי טפת מ"ד הוא מ"ב אותיות של ההוי"ה בפשוט ומלוי ומלוי המלוי וטיפת מ"ן היא כפולה בסוד אין טפה יורדת מלמעלה שאין טיפיים עולות כנגדה והיא ב' פעמים מ"ב שהם בגי' פ"ד ואלו הם המ"ן ואמנם הכלי שלהם היא דלת הנעשה מן הכ"ב אותיות כנז"ל והנה ד' ופ"ד הם פ"ח והנה אלו הפ"ח נמשכו שם ע"י הידים העליוני' חג"ת שהמשיכו את המ"ן ההם למטה ביסוד כנז' והנה כשהקליפות נאחזות בהם נק' ידי פח וזהו מה שאמרו שמרני מידי פח והרי נתבאר ענין דלת אחד וציר אחד. ונבאר איך הם ב' דלתות וב' צירים כי הנה בהכרח הוא שהם כפולי' כנז' כדי שיהיה כלי אחד שלם לפי שכשתחבר שני הדלתות וציריהם יחד כזה ם יהיו צורת ם סתומ' והיא כלי אחד סתום מד' רוחותיו ובתוכו האורות הנקראים מ"ן שהם מנצפ"ך ה' גבורות אשר מאלו המ"ן מצטייר העובר שבתוך הכלי וכל זמן שהעובר בתוכו אז הכלי סתום בסוד אות מ' סתומה של פסוק למרבה המשרה והם סוד מ' יום של יצירת הולד לפי שהמ"ן הם הה' אותיות מנצפ"ך וכשמצטייר אח"כ העובר אז מצטייר ע"י כל הכ"ב אתוון של הכלי שהם הדלתו' הנעשים בצורת מ' סתומה ולכן אין נגמר ציור הולד עד אחר מ' יום והבן זה ואז נקראת גן נעול מעין חתום כי מעיין אלו הם המ"ן הם חתומים תוך ם סתומה הנז' ואמנם כשמגיע לידת הולד אז מתפרקת הם' זו לב' דלתות נפרדות ונפתחות והולד יוצא משם ונולד ועתה צריך לבאר אימתי נעשות בה הב' דלתות הנז' דע כי בזמן שנק' נער כי אז היו המוחין נכנסים בה ומגדילים אותה גם נכנסו בה הה' גבורות אמנם כל זה הי' נמשך לה ע"י ז"א בעלה כי היא הית' דבוק' אחו' באחו' והיו אורות המוחין ההם אשר לה בתוך ז"א נוקבים דרך אחו' ז"א ויוצאים לחוץ ונותנים אליה ונתפשטו בכלה עד אשר הגיעו ביסוד שלה ואז נרשמו שם כל הכ"ז אותיות שלה שהיו בתחלה בז"א ומהם נעשו הדלת והציר הא' מן הכ"ב אותיות ומן הה' אותיו' מנצפ"ך הכפולות נעשו מ"ן שהם ה' גבו' אשר ביסוד והנה אלו הה' גבו' הם דיני' גמורים ולכן ניתנים לה בסוד האחו' ולכן אז היא נקראת נער חסר ה' כי הוא בגי' ש"ך ניצוצים הנודעים ואחר שנשלם כל פרצו' ע"י ז"א כנז' אז הגיע זמן הנסירה להפרידה מאחו' ז"א ולהחזירה אפין באפין וכבר נתבאר ענין הנסירה בתפלת ר"ה והענין בקצור הוא כי בעודה מקבלת האורות שלה ע"י ז"א כי בו היו כלולים בתחלה כנודע הנה אז היתה דבוקה עמו אחו' באחו' כדי שהאורות יהיו נמשכים ממנו ונכנסים בה ואח"כ כדי להפרידם הפיל המאציל העליון ית' תרדמה על האדם ז"א והוא שנסתלקו הנה"י של אימא עם המוחין שבתוכם שהם נשמת חיי ז"א ויצאו על ראשו לחוץ ונשאר ישן ועי"כ נפרדו חלקי האחו' שלה מאחו' שלו וננסרו ואח"כ נכנסו הנה"י דאימא עם המוחין של הנקבה שבתוכם לתוך הנקבה ע"ד שנכנסו תחלה בז"א ואז לוקחת המוחין שלה עצמם ע"י אימא כי תחלה שהיתה מקבלתם ע"י ז"א היתה לוקחת תמצית האור של המוחין שלה אחר שנתעבו בעברם דרך כמה מחיצות של אימא ושל ז"א ושלה עצמה אך עתה שהנה"י דאימא נכנסים בתוכם היא לוקחת שרש המוחין עצמם ממש ועתה הם מאירי' בה הארה עצומה לאין קץ ועתה הוא תכלית תיקון (בדפו"י ע"ב) גדלותה האמיתית ואלו המוחין העיקריים חוזרים להתפשט מחדש בכל גופה זולת הארת' הראשונ' שנתפשט' בה ע"י ז"א והגיע זה ההתפשטו' בסיום גופה עד היסוד בה וגם שם חזרה לקחת הכ"ז אותיות שלה האמיתיות בשרשם ונעשת מהם דלת אחרת וציר א' ומצפ"ך אחרים ואלו הם העיקריים ולכן אינם כל כך דינים קשים ואלו הה' אותיות מנצפ"ך העיקריים השניים הם אות ה' שנתוסף בנער ונעשת נערה והנה ה' פעמים די"ן שבאד"ני בגי' ש"ך דינים שהם מנצפ"ך הראשוני' שהיו מתמצית אור המוחין וכשלקחה הה' מנצפ"ך עצמם אז נתוספו ה' אלפין בה' פעמים די"ן ונעשו חמשה שמות אדנ"י כמבוא' אצלינו בפ' בא אל פרעה וע"ש והנה נתבאר כי ב' דלתות האלו הראשון והב' נעשו צורת ם סתומה והיא הכלי עצמו של היסוד הנק' רחם שבו מונח הולד וב' פעמים מנצ"פך הנז' הם המ"ך שהם הולד בעצמו בבחי' אור ומצטיירים רמ"ח איברי גופו מן הכלי שהם הדלתו' הנעשות מן שאר כ"ב אותיות כנז"ל ונודע כי הולד נעשה מן המ"ן הנק' טפת אודם והנה הם שם ביסוד שבה בבחי' י' פעמים דם וזהו סוד מה שא' רז"ל י' דמים שיש באש' ה' טהורי' וה' טמאים כי הה' גבו' השניו' העיקרי' הם ממותקות ואין הקלי' נאחזות בהם ולכן הם טהורים אבל חמש' גבו' הראשונות שהיו דינים גמורים בלי מתוק נאחזים בהם הקליפות והם ה' דמים טמאים ודע כי אלו הגבו' שלוקחת בראשונה נק' ירושלם שהם דין והשנים הם ציון שהיא רחמים כנז' באדרת האזינו ולפי שאלו הגבו' כלם הם נמשכות מן אימא כנודע כי ממנה עיטרא דגבו' הנה אימא היא חמות ז"א בעל בתה שהיא נוק' לכן היסוד נקרא חותם הפנימי שהוא אותיות חמות כנז"ל. ונבאר עתה החותם החצון שהיא המלכות שבה כי הנה עתה אחר הנסירה נכנסו בה נה"י דאימא עם המוחין וכמו שקבלה המוחין והגבו' שהם האורו' כך קבלה הארת הכלים דנה"י דאימא המלבישים המוחין בכל התפשטות גופה וכאשר הגיע אל המלכות שבה מאותה הארה נעשה מלכות שבה לפי שהנה"י דאימא הם ג' שמות אהי"ה האחד שבנצח הוא ביודי"ן והשני שבהוד באלפ"ין והג' שביסוד בהה"ין ושלשתם בגי' חותם עם הכללות ולכן המלכות שבה שכל עיקר בחינתה היא מן הארת הכלים של נה"י דאימא נקראי' חותם החצון ובזה תבין ענין חתן וכלה כי כשז"א מזדווג עם נוק' אז הוא נקרא חתן שהם ג"פ אהי"ה בשלש' מלויים הנז' עם כללות ג' שמות עצמם כי עתה נכנס בהם ואשתו נק' כלה שהם ה' גבו' מנצפך שבה הרמוזות באות ה' של כלה ובהיותם כלולים כ"א מחמשי' יהיו בגי' כ"ל של כל"ה הרי נתבאר כי בזמן הנסיר' שנעשו בה ביסוד שבה ה' אותיות מנצפ"ך שניות העיקריות ודלת הא' עם ציר שלה נקראת נערה מליאה בה' שהם ה' פעמים מנצפ"ך האלו והנה מן הקטנות הנק' נער עד שתקרא נערה גמורה יש הפרש ו' חדשי' אחרי' כנז"ל והוא שיעור כניסת ה' גבו' ודלת א' הרי ו' חדשי' והנה היא עתה בת י"ב שנים וששה חדשים ויום א' אחר שננסר' ואח"כ בא זמן הששי הנק' אז בוגרת והיא אות ב' של נקבה והיא כאשר חוזרת עמו פנים בפנים כי אז כבר יכולה להזדווג עמו זווג גמור של פנים בפנים והנה אז ז"א נקרא תורה שבכתב ונוק' נק' תורה שבעל פה המתחברים יחד ומזדווגים ולכן בוגרת בגי' תורה והרי נשלם דרוש זה של ו' זמנים שיש אל הבת נקבה עד שתנשא ותהיה בוגרת ודע כי הדרוש הנז' כתבתיו בקצור נמרץ בראשי פרקים בעת ששמעתיו ממורי ז"ל ועתה בבואי להעתיקו ולהרחיבו נמלם ממני הבנת ראשית דבריו בענין זמן הנערה ולכן רציתי להעתיקו כמו שהוא שם וז"ל. וכאשר ננסרת והוא כשלוקחת המוחין שלה לבדה חוץ מג"ר נתוסף בה ה' דנער' ואלו הם זמן ו' חדשי זמן הנערות. והנלע"ד עתה בביאור לשון זה הוא כי בעת הנסירה יוצאים המוחין שלה עם הנה"י דאימא מחוץ ג"ר של ז"א ואח"כ נכנסים בתוכה לבדה ומקבלת מוחין שלה שלא ע"י ז"א אלא היא לבדה ע"י אימא עצמה וזה נלע"ד יותר פשוט. או אפשר לפרש כי נודע שכשננסרת שאז נכנסים בה לבדה המוחין שלה ע"י נה"י דאימא הנה אז נגדלת יותר כי תחלה היתה ראשה בחזה דז"א לפי שמשם יציאת האורות שלה כנודע ועתה נגדלה יותר עד הדעת דז"א ששם מקום התחלת לאה ונמצא שעור קומתה עתה ו"ק ז"א כלם זולת הג"ר שבו שלא נגדלה באחו' וזהו שעור זמן ו' חדשי הנערו' כנודע כי ז"א אין בו רק ט' ספי' ונוק' משלימתו לעשר:
5