שער ההקדמות, דרושי פרצוף רחל ה׳Sha'ar HaHakdamot, Partzuf Rachel 5
א׳דרו' ד' קרוב אל הנז' בענין שינוי הזמני' הנז'
1
ב׳דרוש אחר קרוב אל דרוש הנז"ל בענין שינוי הזמני' והבחי' שהיו לנוק' דז"א דע כי ז' בחי' יש באופן מציאות נוקבא דז"א ועוד יש בחי' אחרות נכללות באלו הז' וזה עניינ' דרך קצרה הא' בהיות' בסוד פסיעה לבר נקודה א' כלולה מי' אבל אין בה פרצוף הב' בהיותם (בדפו"י ע"ג) פרצוף ממש בי"ס שבה ושעור קומתה מן החזה דז"א עד סופו באחוריו ועדיין אין אור ה' ראשונות שהם כח"ב חסד גבורה שלו מאירי' בה השלישי בהיות ה' ראשונות של ז"א מאירי' בה הרי ג' בחי' בהיותה אחור באחו'. עוד ד' בחי' אחרות בהיותה פב"פ עמו הא' בהיותה פרצוף ממש בי"ס שבה ושיעור קומתה מהחזה שלו ולמט' פב"פ אבל אין אור ה' ראשונות שבו מאירים בה. הב' בהיות ה' ראשונות שלו מאירי' בה הג' בהיות שעור קומתה כמוהו מן המוחין ולמטה אבל עדיין הכתר שלו גבוה מכת' שלה ולכן עדיין היא צריכה לקבל אורותיה על ידו הרביעי שיהיו שוים לגמרי בכל קומתם ע"ד או"א שהם כחדא נפקין וכחדא שריין ויהיו הב' מלכים משתמשים בכתר א' ואז היא תקבל אורותיה מן אימא עצמה שלא ע"י בעלה ולא תהיה כפופה אליו וענין כי כמו שהכתר שלו הוא מן הת"ת של אי' כך הכתר שלת תהיה משם. ועתה נבאר אימתי היו בה הבחי' הנז' דע כי בבריאת העולם יצאו זו"ן בסוד המלכים שמתו לפי שהיו בלי תיקון ואח"כ נכנסו בסוד העיבור באימא ואז היתה תחלת תקונם והיו בה קצת בחי' הנז' בעיבור ויניקה כמבו' בדרוש שקדם לזה ואז היתה בבחי' א' של האחור כנז"ל ואח"כ היתה בזמן הנק' קטנה ושעורה מן החזה ולמטה שהיא הבחי' הב' ואח"כ היתה בבחי' הג' שהיו הה' ראשונות שלו מאירים בה וכל זה בבחי' אחור באחו' ואז בהיותם אחור באחו' נזדווגו יחד כמו שית' לקמן מה ענין זווג הזה של אחור באחו' ואז ע"י הזווג הזה נולד אדה"ר וחוה בערב שבת כדי שע"י מעשיהם יעלו מיין נוקבין למעלה ועי"כ יחזרו ביום שבת פב"פ זו"ן בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה. והנה אם לא חטאו אדם וחוה היו חוזרים ז"א ונוקביה אפין באפין ביום השבת ההוא במדריגה הד' הגדולה שכלם שוים בקומתם משתמשים בכתר א' ולפי שחטא אדם לכן חזרו אפין באפין ביום השבת אלא שהיה בבחי' הג' שעדיין היא צריכה לקבל אורותיה ע"י ואחר עבור יום השבת ההוא ובאו ימי החול חזרו שניהם אחור באחו' בבחי' הב' וע"ז נמשך מאז עד שיצאו ישראל מגלות מצרים כי בכל יום השבת חוזרי' פב"פ במדריגה הג' ובכל ימי החול חוזרים אחור באחו' במדריגה הב' ואמנם בהמשך זמן הנז' היה קצת שינוים כמו שיתבאר ובזה ית' מה שארז"ל כי אדה"ר העלה את השכינה לרקיע הא' ודור אנוש לרקיע ב' וכו' עד שבא אאע"ה שהיה למעלה מז' רקיעים כמשארז"ל על פסיק הבט נא השמימה והורידה לרקיע הא' וכו' עד משה רבינו ע"ה שהורידה בארץ וביאורו הוא כי הנה נת' שבימי השבתות ההם היו פב"פ בבחי' הג' והיה כתרו גבוה מכתרה ונמצא כפי זה המלכות שבה היתה לגמרי למטה ממנו ואין לה בן זוג כנגדה בז"א ולכן הוצרך שהמלכו' שבה תעלה למעלה ביסוד שבה ותכלל בה כדי שאז תוכל לקבל שפעה ממנו והרי זו עליית רקיע הז' שבז' תחתונות שבה בימי אדם ונמצא כי בימי החול שחזרה אב"א בבחי' הב' היתה פרצופה חסר כי המלכות עלתה ביסוד ונכללה בו והרי אין בה פרצוף אלא מט"ס ועד"ז נתעלו ז' תחתונות שבה אחת לאחת בכל ז' הדורות ההם עד שנמצא שכל הז' תחתונות שבה נתעלו בג"ר שבה ואלו הג"ר שהם שעור קומת פרצופ' אז היו כנגד האחוריים של פירקין עילאין דנה"י דז"א ואמנם הפירקין אמצעיים ותתאין של נה"י שבו היו מתפשטים לבדם למטה מרגלי נוק' ונמצא כי כפי זה כי ז"א עצמו היה אז מנהיג העולם להיות למטה מנוק' וזה סוד מה שאמרו בסה"ז בפ' תצוה כי דינים דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסופא וכבר נת' ביאורו בדרושים שקדמו כי הנה הדיני' אשר בז"א דכורא הם נה"י שבו כי הם דינים להיותם לבר מגופא כנודע ואמנם כשנכללים עם הנקבה ונעשים מוחין לנקבה כנודע הם נייחין בסופא כי המוחין הם רחמים אבל כשאין הנקבה נכללת בהם ע"ד הנז' נמצאו הנה"י שבו מגולים לבדם ועי"כ הם תקיפין בסופא וזהו סוד וה' המטיר על סדום וכו' כי זו"ן נק' הוא וב"ד הנרמזי' במלת וה' כשאחז"ל והם מחוברי' יחד למעלה בפירקין עילאין דנה"י שבו כנז' ובבחי' זו אמר וה' המטיר הוא וב"ד אבל בערך שהפירקין אמצעיים מגולים לבדם נמצא כי המטרת גפרית ואש היה מן ה' לבדו הנקר' שמים שהוא ז"א ולא מב"ד נוק' כי הוא המנהיג אז את העולם ולפי שאין ז"א נק' רחמים אלא כאשר דינים שלו נייחין בסופא ונכללי' במוחין דנוק' אבל עתה שהם תקיפין בסופא כנז' המטיר גפרית ואש חזר להיות דין וזהו סוד משארז"ל שהוציא הקב"ה חמה מנרתקה וכו' והענין הוא כי ז"א שהוא חמה שם ההוי"ה יצא מתוך שם אדנ"י נרתק שלו שהיא הנקבה ונשארו נה"י שבו לבדם מנהיגים העולם כנז' ואמנם כל עליית הז' רקיעים כנז' היה בימי החול אבל בימי השבת היתה בפרצוף שלם פב"פ במדריגה הג' כנז"ל וכאשר בא אברהם איש החסד הוריד הרקיע העליון שהוא החסד שבה למטה מג"ר שבה ועד"ז ירדו כל הז' תחתונות בקדמותם כאשר בא משה ואז היתה בימי החול פרצוף גמור בהתפשטות י' ספירותיה אב"א מן החזה ולמטה בלי הארת ה"ר (בדפו"י ע"ד) דז"א בה שהיא הבחי' הג' כנז"ל:
2
ג׳ועתה צריך לדעת למה מאברהם ואילך לא האירו ה"ר שבו בנוק' והיה מן הראוי שכמו שאברהם הורידה רקיע א' גם יגרום שאחד מן הה"ס הראשונות שבו יאירו בנוק' וכן יצחק יגרום שיאירו ב"ס וכו' אבל הענין הוא דע כי עיקר זו השאלה היא אחר שמל אברהם א"ע כי בתחלה שהיה ערל אין בו כח להמשיך אור הספי' העליונות אל הנקבה והנה זמן זה הוא בזמן מראת בין הבתרים והיה ראוי להתגלות אור הנז' ולכן מאז התחיל ענין גלות מצרים כנודע ונמצא שאעפ"י שלא היה תוספת גלות וגירעון ממה שהיתה בתחלה מזמן בריאת העולם כנז"ל עד זמן יציאת מצרים עכ"ז ממראת בין הבתרים ואילך נק' ימי גלות לפי שאז הגיע זמן גילוי אור הה' ראשונות דנוק' ולא נתגלה ועתה נרגש חסרון האור ההוא וזהו טעם למה גלות מצרים נמשך ד' מאות שנה והוא כי הנה בימי החול היתה היא מן החזה ולמטה שהוא שעור ד"ס ת"ת נה"י שבו ואור הה' ראשונות שבו חסר ממנה בהיות שעור קומתה ד"ס לבד וכנגדם היו ד' מאות שנה גלות מצרי' על מניעת אור ה' ראשונות בה ששעורה ד"ס כנז' וצריך לתת טעם למה היה הגלות הזה ולמה נמנע אור הה' ראשונות שלו בנוק' כיון שכבר היה זכות בתחתונים כנז' והענין הוא סוד עמוק דע כי אדה"ר באותם ק"ל שנים הראשונים היה מוציא קרי לבטלה והם נשמות של קדושה העתידות לצאת ממנו וע"י שהוציאם לבטלה נעשו שדין ורוחין ולילין כנודע ואח"כ נולד שת שהוא משה רע"ה כנודע ואח"כ הוצרך הקב"ה לזכך הנשמות ההם הטפות שנתערבו ברע והביאם בדור המבול ולפי שהיו תחלה שדין ורוחין לכן היו אח"כ גוים בדור המבול ולפי ששרשם היו טפות זרע לבטלה לכן אחזו מעשיהם הרעים בידיהם וחזרו לקלקולם להשחית זרעם גם הם כאבותם וכמו שאמר הכתוב כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ וזהו סוד וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ כי אלו האנשים של דור המבול הם רעת אדה"ר ממש כנודע כי המשחית זרעו נק' רע כמש"ה ויהי ער בכור יהודה רע עוד אותם הנשמות נתגלגלו בזמן דור הפלגה ורצו לעבוד ע"ז כמו אדה"ר אביהם וזהו סוד וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם ודרשו רז"ל בנוי דאדם קדמאה והבן זה אח"כ כשנולד אברהם נודע הוא כי הוא גלגול אדה"ר כנז' בסה"ז בסתרי תורה פ' קדושים ואז אמר לו הקב"ה ענין גלות מצרים במראת בין הבתרים והודיע סיבתו באומרו כי גר יהיה זרעך וגו' והענין הוא כי אתה גלגול אדה"ר וכל אותם הנשמות שנתגלגלו בדור המבול והפלגה כלם הם זרעך ממש ר"ל טפות זרעך ממש אשר הוצאת לבטלה אשר לכן היו בתחלה גוים גמורים כנז' אמנם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך אותו זרע שהיו גוים עד עתה כנז' יהיו אח"כ גרים בימי גלות מצרי' ויחזרו להיות בנ"י כמו שנבאר ובזה יובן טעם הגלות וחסרון האור הנז"ל כי כל זמן שלא נתקנו אלו הנשמות לגמרי אין אור ה' ראשונות שבו נגלי' ומאירים בנקבה והנה לא נשלם תקונם עד יציאת מצרים ולכן לא האירו ה' ראשונות בימי החול עד שיצאו ישראל ממצרים:
3
ד׳ונחזור עתה לבאר איך חזרו להתגלגל בזמן ירידת מצרים דע כי אחר שירדו ישראל למצרים נתעכבו שם מאתי' וי' שנים כמנין רד"ו אבל ק"ל שנים הראשונים עד שנולד משה לא היה להם שעבוד ואח"כ היו בשעבוד שמנים שנה בלבד כנודע וטעם הדבר הוא כי כמו שהאדם הוליד שדין ורוחין רעים ק"ל שנים ואח"כ נפסק מן הרע והוליד לשת בנו שהוא הטוב כן בק"ל שני' הראשוני' נולדו כל אותם הנשמות הרעות שהיו בדור המבול ובדור הפלגה כנז' ונתגלגלו בבני ישראל באופן שעתה נתקיים מה שאמר הכתיב כי גר יהיה זרעך כנז"ל וכשנפסק הרע ההוא אז נולד משה רבינו ע"ה שהוא בחי' הטוב גלגולו של שת הנולד גם הוא אחר ק"ל שני' כנז' וכמו שחוה היתה בת ק"ל שני' כשהולידה לשת כך היתה יוכבד בת ק"ל שנה כשילדה את משה וזהו סוד פסוק ותרא אותו כי טוב הוא למעוטי כל הראשונים שהיו מן הרע של זרע לבטלה וכמו שביארנו בפסוק ואל אראה ברעתי כי דור המדבר כלם היו בני אדם אביו של משה שהוא שת והיו אחיו אלא שיצאו לבטלה ברע של הקלי' ומשה היה הטוב המובח' שיש בתוכם וזהו אומרו שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו בקרבו ממש כנז' והנה אעפ"י שנולדו הם ומשה ג"כ עם כ"ז עדיין לא נתקנו עד שיזדככו כמו שית' ולכן לא האירו אז ה"ס הראשונות בנקב' והנה אות' שחטאו בדור המבול הושלכו ליאור אל המי' כמו שאמ' הכתוב כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כדוגמ' מה שאירע להם בדור המבול ואז הובררו הרעי' ומתו ביאור והטובים נצולו כנודע ואותם שחטאו בדור הפלגה באומר' הבה נלבנה לבנים וגו' נשתעבדו בחומר ובלבנים ואז הובררו הרעים ומתו בתוך הטיט כנודע והטובים המעורבים ברע נשתעבדו בחומר ולביני' לכפר עונם עד שנזדככו ויצאו ממצרי' וזהו הטעם שהוצרך משה להיות עמהם דע (בדפו"י ע"א) בארץ מצרים בכור הברזל עד יזדככו ויוסר הכסף הטוב מתוך הסיגי' ודע כי אעפ"כ התחיל השעבוד ו' שנים קודם שנולד משה מכשנולדה מרים כדי שיהיו פ"ו שני' של שעבוד כמנין אלהי"ם. אח"כ כשיצאו ישראל ממצרים עד זמן שנבנה בית ראשון בימי שלמי היתה הנקב' בימי השבת פב"פ במדריגה השלישית על דרך שהיה תחלה ובחול היתה אחו' באחו' במדריגה השלישי' כי כבר עתה האירו הה' ראשונות שבו בנקב' ואז על ידי הארה זו יצאו ישראל ממצרי' מן הגלות וזהו ההארה שנתוספ' אחר הגלות ההוא ולפי שהגלות הזה של מצרי' היה גרעון גדול שהיתה אחור באחו' וגם שלא האירו בה הה' ראשונו' שבו מה שאין כן בגלות בבל ומדי ויון ולכן חובה להזכיר תמיד יציאת מצרי' מן הגלות הקש' ההוא. ודע כי בליל פסח שיצאו ישר' ממצרי' חזרה עמו פב"פ בבחי' השלישי' כי קומת' שוה זולתי הכת' שבו גבוה מכתר שבה ואז היא נקרא' סיהר' באשלמות' וענין זה נת' בס"ה בפ' תצוה כי בט"ו לירחא סיהרא קיימ' באשלמות, ודא איהו ט"ו שהם חמשה על עשר והביאו' הוא כי הנקב' היא פרצו' שלם בי"ס שבה ושעור' מן החזה ולמטה בז"א ועדיין יש למעלה מן הי"ס שבה עוד ה"ס אחרו' שהם כח"ב חו"ג ואז הויא סיהרא בלא אשלמות' וכאשר נגדלת עוד עד מקומ' הנה היא לוקחת אות' הה' שהיו בתחל' על עשר שבה ועתה שעלת' יש לה החמשה ההם מלבד הי' ראשו' שבה וזהו חמש' עשר ולכן עתה נקרא' סיהרא באשלמות' ובזה תבין למה פסח מצרי' מקחו מבעשור והוא כי הנה אז היא עדיין בסוד י"ס לבד מן החזה ולמטה ובאותם ה' ימים אחרי' הגדילה עוד כשעור הה"ס ראשונו' דז"א ואז הי' ליל ט"ו לחדש וקיימא סיהרא באשלמותא ואז אכלו את הפסח וזה הענין עצמו היה בבית ראשון כמו שיתבאר וזהו הטע' שאנו אומרים הלל גמור בליל פסח כי הנקב' הנקראת אדנ"י שהיא בגי' הל"ל נגמר קומתה ואחר ליל ראשון של פסח חזרה לירד כמתחלה ולכן אין אומרים הלל הגדול בשאר ימי הפסח. אח"כ כשנבנה בית המקדש ראשון בימי שלמה אז אפי' בימי החול היתה עמו פב"פ תמיד בבחי' השלישי' כמו שהיתה בתחלה בימי השבת ואמנם אם היתה עמו פב"פ בבחי' הד' משתמשי' בכתר אחד לא היה עוד שום גלות ולא היתה שולטת בהם שום אומה ולשון ולפי שהיא בבחי' השלישית עדיין יש בה חסרון וצריכה לינק ממנו ולא נתבטלו הקליפות לגמרי וכיון שחטאו גלו ודע כי (עיין ע"ח ש' ל"ו פ"ב ד' קכ"ד ע"ב) קודם בית ראשון נתוסף ג"כ אור גדול בז"א והוא כי בתחלה הנה"י של אימא שבתוכם המוחין של ז"א לא נתפשטו בו רק עד ההוד הראשון של זמן היניקה כנודע כי אימא עד הוד אתפשטת והנה כשנגדל עלה ההוד הזה ונעשה גבורה וכן על דרך זה בכל הנה"י שנעשו חסד גבורה ת"ת ואחר כך נתוספו בו נה"י חדשים כנודע בסוד כונן שמים בתבונה ונמצא כי ההוד דאימא נתפשט עד הגבו' שבו הנק' הוד ראשון ואח"כ בבית ראשון נתפשט עוד למטה עד ההוד הב' שנעשה מחדש ובזה תבין למה בית ראשון הוא בה"א עילאה ובית שני הוא בה"א תתאה כנז' בס"ה בפ' פקודי והוא לפי שבית ראשון נתפשטה אי' עד ההוד האחרון דז"א אשר כנגדו הוא מוח הבינה של הנקבה בהיותה למטה מן החזה ולכן היתה גם הנקבה הנק' בית יונקת אור אימא הנק' ה"א עילא' אבל בבית שני לא נתפשטה אי' רק עד הגבו' הנקרא' הוד ראשון כמו שיתב' וכיון שאין המל' יונקת מן אימא הנק' ה"א עילאה לכן נק' ה"א תתאה עוד טעם אחר כי בבית ראשון עלתה הנקבה פב"פ בה' ראשונו' דז"א אשר שם מתפשטת אי' באלו הה' ראשונו' שבו ולכן נק' הנקב' ה"א עילאה אם לסבת עלייתה בחמשה ראשונות ואם לסבת עלייתה עד התפשטות אי' הנק' ה"א עילאה אבל בבית שני שלא עלתה בימי החול למעלה רק מן החזה ולמטה פנים בפנים כמו שיתבאר לכן אז נק' ה"א תתאה וגם כי אז שעור קומתה בד' תחתונות ת"ת נה"י שבו והנקבה עצמ' היא מלכות שהיא חמישית אליהם לכן נקראת ה"א תתאה. אח"כ כשנחרב בהמ"ק ראשון חזרה כמו שהיתה ביציאת מצרים בדור המדבר שבימי השבת היתה פנים בפנים במדריגה השלישית ובימי החול חזרה אב"א במדריגה השלי' שהיו הה' ראשונו' שבו מאירים בה וזהו סוד פ' המדבר הייתי לישראל אם ארץ מאפליה שחזרה בחורבן ראשון כמו שהיתה בדור המדבר מקום הקלי' ואעפ"כ זה נחשב לגלות לפי שבדור המדבר אשר בתחלה בגלות מצרים לא היו אור ה' ראשונו' מאירים בה וכאשר יצאו יש' ממצרים האירו בה הה' ראשו' לכן יש עתה תוספת אור גדול מה שלא היה בתחלה ולכן נחשב לגאולה ולא לגלות אבל עתה בזמן החורבן שכבר היתה פני' בפנים בבחי' הג' אפילו בימי החול בזמן בה"מ לכן עתה שחזרה כמה מדריגות באחו' הוא גלות גדול עוד גירעון אחר היה עתה והו' כי בזמן שבהמ"ק היה קיים היתה אימא מתפשטת עד הוד האחרון דז"א והיה הארה גם אל הנקבה אשר שם באחו' ועתה בזמן החורבן שחזרה אחו' באחו' נמצא כי כל אותו האור של אימא נמשך אל הקלי' וזהו סוד הגלות ובזה יתב' טעם למה נמשך הגלות (בדפו"י ע"ב) של בבל ע' שנה והוא כי נודע שהנצח וההוד של אימ' נתפשטו בכל קו ימין וקו שמאל של ז"א שהם חכמה חסד נצח ובי' וגבו' והוד והיסוד שבה מתפשט בדעת שבו בלבד. והנה כאשר תמנה מן אימא עד הגבו' דז"א שהיא הוד הראשון אשר עד שם נתפשטה קודם בנין ראשון יהיו ה' ספי' בלבד שהם חב"ד וחו"ג כי הכתר אינו נמנה כיון שאנו מונים את הדעת במקומו כי הכתר והדע' שניה' הם ספי' א' ואח"כ נתוס' התפשטיו' אימ' גם בנצח והוד האחרו' שנתוס' כנז"ל הרי הם ז' ספי' וכשנחרב הבית אותם ז' ספי' של אור אימא נמשכים אל הקלי' ויונקי' מהם וכ"א כלולה מי' והם ע' שנה של גלות בבל. גם עניינו כי חזרה עתה לשעור קומתה שהם ל' אמה אורך ורוחב ד' בסוד שם בוכ"ו כמבואר אצלינו. והוא בגי' בב"ל ולכן נק' גלות בבל.אח"כ בבית שני חזרה בימי החול פב"פ מן החזה ולמטה והיו אור ה' ראשונו' מאירות בה מרחו' אך לא נגדלה ועלת' כנגדה וזו הי' הבחי' השנית ע"ד שהיתה בימי החרבן בסוד אחו' באחו' במדריגה הג' כנז"ל והנה חסירים ממנה מקו' ה' ספי' ראשונות שבז"א וזהו סוד אותם הה' דברי' שלא חזרו בבי"ש שהם אורי' ותומים כו' אח"כ שנחרב בית שני היה הגלות ההו' גדול מאד יותר מגלות מצרים ולכן בגאולה העתידה לא יאמר עוד חי ה' אשר העל' אתכם מארץ מצרים כ"א חי ה' אשר העלה אתכם מכל הארצות וגו' והענין הוא כי אז בימי החול חזרה אחו' באחו' בבחי' ראשונה שהית' בסוד נקודה קטנה כלולה מי' ועומדת תחת היסוד של ז"א ואין לה מעמד אחורי נה"י דז"א אשר ענין זה נרמז בס' הזוהר בפ' פקודי במלת וסמכין אתעברו כי הנה"י נק' סמכין דז"א ואתעברו ממנ' לפי שהי' תחת היסוד לגמרי וזהו סוד פסוק ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום כי אז בדור סדום לא ירדה ירידה זו ומעוט הזה כנז"ל וזהו סוד השליך משמים ארץ תפארת ישראל וסרסהו ודרשהו השליך תפאר' יש' מן השמים את הארץ כי הנקב' הנק' ארץ השליכה ת"ת ז"א הנק' ישראל למטה ממקומה שהיתה תחלה בשמים שהיתה במקום החז' הנק' ת"ת כנודע ולא די כי התפארת השליך אותה למט' ממנו אלא גם הנה"י דז"א הנק' רגליו הורידוה למט' מהם והיתה הדום רגליו וזהו ולא זכר הדום רגליו ביום אפו ודע כי כ"ז הוא מה שהוא מאליו אבל ע"י מעשה התחתונים ותפלותיהם הם גורמים תוספת תקון בנוק' עתה בגלו' האחרון הגדול הזה והו' כי הנה מה שהו' מאלו בימי החול הו' כנז' שהו' נקוד' קטנה כלולה מעשר והיא למטה היסוד דז"א ומה שהיא מאליו בימי השבת הוא שנגדלת פר' שלם באחו' מן החזה ולמט' וחוזרת פני' בפנים ג"כ מן החז' ולמטה ואז הזווג ההוא ע"י שהוא כופף קומתו ויורד עד הנצח שבו ונוק' עול' בהוד שבו ושם מזדווגים יחד ומה שאנו עושים ע"י תפלותינו בחול הוא שנעש' למעל' מה שנעשה מאליו ביום השבת כנז' ואחר גמר התפלה חוזרת לקדמות' נקו' קטנה תחת היסוד שלו ומה שאנו עושים ע"י תפלותינו ביום שבת הוא להעלות' מדריג' אחר מדריג' מדריגו' רבות בכל תפלה ותפל' עד שנמצא שבחזר' תפלת המוסף הם פב"פ כשעו' קומתו כמ"ש היטב אצלינו בכונ' תפלת שבת:
4
ה׳סוד מעוט הירח ועתה צריך שנבאר מהו ענין מעוט הזה שנתמעטה הנקבה בגלות הזה שנשארה בבחי' נקודה קטנה כנז' ומה נעשה מאותם הבחי' שנתמעטו ממנה וקוד' לזה צריך שנבאר בחי' אחרת שיש אל הנוק' שהיה לה ביום הד' של ו' ימי בראשית הנק' בלשון רז"ל מעוט הירח דע כי ה' ימים הראשוני' של ו' ימי בראשית שאז נברא העולם הם סוד ה"ס הראשונות שהאירו ביום הו' ואז נגלת הנקבה בבניינה ואמנם ביום הד' נתמעטה כנודע וביאור ענין המיעוט הזה הוא כי בתחלה היתה הנוק' אחו' באחו' מן החזה דז"א בבחי' פרצופה וביום הד' נתמעטה בסוד נקודה קטנה כלולה מי' וירדה תחת היסוד שבו ואמנם ענין המיעוט הזה פירושו הוא כי הנה אימא עילאה כאשר הגדילה את ז"א נתן בו כח הנקבה כלולה בו כנודע בסוד הבכור נוטל פי שנים חלקו וחלקה ובכל ספי' מהי"ס שבו היתה שם ספי' א' של הנקבה כלולה שם בבחי' המלכות שבאותה הספי' ההיא שבז"א ונודע כי הז"א אינו רק ט"ס כי נוק' משלימתו לי' והנה ט"ס ראשונות שבנקבה נכללו בט"ס של ז"א בבחי' המלכות שבכל א' מהם והנקודה הי' של הנקבה שהיא ספי' מלכות שבה היא לבדה היתה נגלת למטה מן היסוד וכאשר נבנת הנקבה בפרצו' שלם של י"ס שבה ירדו מן הט"ס של הזכר שהיו שם בתחלה כלולות כנז' ונתחברו בספי' הי' של הנקבה שתחת היסוד שבו ונעשת פרצוף שלם מי"ס שבה נמצא כי אז ז"א יש בו ט"ס ואם תחבר עמו כללות הנקבה שהיא עשירית אליו כנודע נמצא שיש בז"א י"ס ובנוק' יש י"ס ממש נמצא שבין הז"א ונוק' יש י"ט ספי' שהם כ' כנז' וכשנתמעט' הנקבה ביום הד' חזרו הט"ס שבה ועלו למקומם הראשון בט"ס דז"א ולא (בדפו"י ע"ג) נשאר בנוק' רק הספי' התחתונה שהיא המלכות שבה למטה מן היסוד שבו והרי נת' איך הנקבה כלולה בזכר ואיך יוצאת ממנו ואיך חוזרת להתמרעט וזכות הקדמ' זו שתצטרך לה בהרבה מקומו' וכבר נת' קרו' לזה בקצור למעלה בתחלת דרוש ראשון של פרצוף רחל הקודם לדרוש זה בענין לית ספי' דלא איתכלילת בה וע"ש והרי נת' היטב ענין מעוט הירח ביום הד' והנה כשנברא אדה"ר ביום הששי חזרה לקדמות' בפרצו' שלם באחורי ז"א כנז"ל כי חזרו ט' ספירותיה אליה וכאשר חטא אדם גרם שחזרה להתמעט כבתחלה בסוד נקודה קטנה תחת היסוד שלו אלא שעתה היה בה גרעון ופגם אחר יותר גדול מן המעוט של יום ד' הנז' והוא כי אז כשנתמעטה חזר הט"ס שלה לעלות למקומם בט"ס ז"א אבל עתה כשחטא אדם גרם בחטאו פגם יותר גדול ועצום והוא כי אותם הט"ס הראשונות שבה ירדו למטה לתוך הקליפות ולא נשאר בנקבה רק ספי' תחתונה שבה ועומדת תחת היסוד שבו והנה בחורבן בית שני בגלות האחרון הזה היה בנקבה ממש כמו שהיה בזמן שחטא אדה"ר וזהו סוד והמה כאדם עברו ברית כי גרמו הפגם כמו שהיה בימי אדה"ר וזהו סוד כן משחת מאיש מראהו שנשחת והלך אל הקלי' וזהו סוד ומלכותו בכל משלה הנדרש בס' התיקונין כי זהו אדם דעשיה דאתלבש בי' קליפין רמזו בזה אל הנקבה דאצי' כי היא הנק' אדם דעשיה וזהו סוד משאחז"ל במס' חגיגה ואם לא תשמעוה במסתרי' תבכה נפשי מפני גוה מפני גאותן של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאוה"ע ועיין במה שביארנו בש' רוה"ק בסוד לבישת השק בסוד כאדרת שער האמור בעשו ויובן עם הנז"ל כאן כי אין תקון באצי' של הקלי' אלא בזו"ן דקליפין הנק' סמ"אל ולילי"ת וכמו שית' בסוף הדרוש הזה ונמצא כי מעוט הירח שביום ד' ומעוטה כשחטא אדם ומעוטה בגלות אדום הכל אחד כי חוזרת בבחי' נקודה תחת היסוד שבו אבל יש קצת שינויים כי במעוט הירט לא ירדו הט"ס שנסתלקו ממנה אל הקלי' לפי שלא היה פגם במעשה התחתונים ולכן עלו בט"ס דז"א כנז"ל וכשחטא אדם וכן בגלות אדום היה השואה אחרת ג"כ ביניהם והיא כי הט"ס שלה ירדו אל הקלי' אך יש ביניהם הפרש מועט כי הנה אדה"ר עשה תקון בקלי' תחלה ואח"כ הכניס בתוכם את הקדושה הנז' ולמטה נבאר מה ענין תקון זה אבל ישראל בחרבן בית שני כבר מצאו את הקלי' מתוקנות ע"י אדם ומה שגרמו הם שחזרו להלביש הקדוש' הנז' בתוכ' אמר הכותב חיים צריך עיון במה שאמרנו פה כי כשחטא אדם חזרה הנקבה בבחי' נקודה תחת היסוד שבו. והנה בתחלת דרוש זה כתבנו שבימי אדם היתה הנקבה אחור באחור בפרצוף גמור בבחינה השניה. והנלע"ד לתרץ הוא כי דבר זה כבר ביארתיו בדרושים אחרים כי זה היה בשעה שחטא אבל אחר כך שב בתשובה ועל ידי מעשיו נעשת פרצוף כנזכר
5
ו׳והנה עם מה שנתבאר למעלה יובן מה שאמרו ז"ל כי ירמיה לא אמר נורא לפי שגוים מרקדים בהיכלו היכן הם נוראותיו ודניאל לא אמר הגבור לפי שגוים משעבדים בבניו היכן גבורותיו וזה יובן במה שכתבנו לעיל במה שהיה בזמן חרבן בית ראשון כי הנה בשעת החרבן עצמו נתמעטה הנקבה והיתה נקודה קטנה כלולה מעש' תחת היסוד של ז"א וט"ס עליונו' שבה חזרו למקומם בז"א כנז"ל ולולי המיעו' הגדול הזה לא היה יכולת אל הקליפות לשלוט על בית המקדש ולהחריבו אבל אחר עבור שעת החרבן חזרה בבחי' השניה שהיא פרצוף שלם מן החזה ולמטה באחו' ואין אור ה' ראשונות מאירות בה ושאר ספירותי' נשאר בז"א אבל אותה ההארה שהיתה נמשכת אליה מן ה' עליונו' שבז"א בהיותה פב"פ עמו נסתלקו והלכו אל הקליפות וכראות ירמיהו המיעוט הזה לא אמר הנורא לפי שהנורא הוא ת"ת דז"א כמו שנתבאר אצלינו בברכת אבות דתפלת שחרית דימי החול והנה התחלת בניינה הוא מן החזה שהוא הת"ת שבו כנודע כי מן הת"ת נעשה הכתר שבה וכיון שבשעת החרבן נהרס כל בניינה וחזרה לנקודה קטנה כנז' א"כ אין להזכיר והנורא ובמלת נורא שהוא הת"ת שבו נרמז גם הכתר שבה הנעשה משם כי נור"א בגי' נז"ר שהוא הנזר והכתר שבה הנעש' מן הנורא שהוא הת"ת שבו גם נורא אותיות ארו"ן שהוא כללות הנקב' הנק' כך ולפי שהת"ת הזה נחלק לב' בחי' עד החז' ומן החזה ולמטה כנודע לזה אמר איה נוראותיו בלשון רבים ולפי ששלשה ראשונות שלה הם נעשים מן הת"ת והם נקראים אי"ה שהם כח"ב כנודע לזה אמר איה נוראותיו אמנם דניאל שהיה בסוף שבעי' שנה של גלות בבל וראה בנבואתו שאעפ"י שיבנה בית שני עתיד הוא ליחרב חרבן עצום שאין לו קץ כי הבית הראשון כשנחרב ט"ס נתעלו בז"א ולא נטלו הקליפות אלא הארת ה' ראשונות דז"א וגם כי אחר שעת החרבן חזרה פרצוף גמור מן החזה ולמטה באחו' אבל עתה נשארה תמיד בסוד נקוד' קטנה תחת היסוד וכל ט' ספירותיה ירדו אל הקליפות לזה אמר איה גבורותיו כנודע שכל בנין הנקב' היא ע"י הגבורות שבעיטרא דגבורה כי ממנה מתפשטים גבורות הרבה בנקבה והם ההוד של ז"א שממנו נעש' הבינה (בדפו"י ע"ד) של הנקב' גם יש בה גבורה והוד וכל אלו נקראי' גבורות וזה שאמר גוים משעבדי' בבניו שהם הגבורות הנמשכות מן הגבורה עילאה ואלו הגבורות נקראים בניה והקליפות עולים ומשעבדים בהם א"כ איה גבורותיו ולכן לא הזכיר הגבור שמציאותו יותר למעלה כי אפי' הט"ס שלה גלו בין הקליפו' נמצא שעיקר אבידה זו של הט"ס שבה שגלו בין הקליפות והיא לז"א עצמו כי שם היו ומשם ניתנו בנוקבי' כנז"ל והנה כמו שאדם הראשון כשחטא גרם מיעוט בנוקבא דאצילות כן נפגמו כל עולמות בריאה יצירה עשיה ונתמעטו וכנגדם נתרבו הקליפות כמו שנבאר בע"ה:
6