שער ההקדמות, דרושי אבי"ע ב׳Sha'ar HaHakdamot, The Four Worlds 2
א׳דרו' ב' על הנז"ל בעניני' מחולפי' בד' עו' הנז"ל
1
ב׳ועתה אנו צריכים לבאר עניינים מחולפים שיש בין כל עול' ועולם מד' עולמות אצילות בריא' יצירה עשיה. וקוד' לזה צריכים אנו לבאר הקדמות וכללים אשר בהם סבת היות התחלפות בין כל עולם ועולם מהם. דע כי שני מיני זווגים יש באו"א דעול' האצילות וכן בזו"ן דאצילו' יש שני מיני זווגי' ונתחיל באו"א. דע כי זווג הראשון שיש על או"א דאצילו' הוא כאשר עומדים למעלה במקומ' המיוחד להם אשר אז הם שוים וגם הם גבהי הקומה כפי שעור הראוי להם. הזווג השני הוא בהיותם קצרי הקומה שהוא בהיותם למטה ממקומ' הראוי להם שהוא בזמן היות האם רובצת על בני' אשר אז מתלבשי' נה"י דאי' תוך רישא דז"א לתת לו מוחין כנודע כי אז צריכה אימא להשפיל ולהרכין עצמה למטה כדי להתלבש תוך ז"א. ודע כי סוד ב' מיני זווגים האלו האחד הוא סוד זווג או"א עילאין. והב' הוא זווג ישסו"ת כמבואר אצלינו במקום אחר אמנ' פה אנו מדברי' בדרך נסתר להעלי' עומק ענין זה ואתה תשכיל ותבין מעצמך והנני חוזר לדבר לך ענין נסתר. דע כי כאשר אימא רובצת על הבני' בסוד ם' סתומה כנודע אשר אז מתפשטת בתוך ז"א הנה אז גם אבא אם ירצה להזדווג עמה צריך שירכין וישפיל ראשו למטה כדי שיוכל להזדווג עמה בהיותה למטה ואמנם זווג הראשון ודאי שהוא בתכלית העלוי במאד מאד כי אז הזווג שלהם הוא בהיותם לבדם בלתי שיתלבשו תוך זולתם כלל ולכן הנולד והמתהווה מן הזווג ההוא הוא בחי' צלם המוחין אשר מורישי' לבניהם זו"ן דאצילות כדי שעל ידי המוחין ההם יהיה תוספת יכולת בבנים עצמם להוליד נשמות בני אדם שהיא בחי' מעולית מבחי' המלאכי' כנודע אמנם הזווג הב' של או"א דאצילות אשר בו ב' גרעונו'. האחד הוא כי עתה ירדו למטה ממקומ' והב' שהוצרכו להתלבש תוך זו"ן וע"כ כמעט שהזווג ההוא גרוע בבחי' זווג זו"ן עצמם דאצילות וההפרש שביניהם הוא דבר מועט ולכן תמצא כי אין כח בזווג זה להוליד מוחין לזו"ן דאצילות אלא לצורך הבריאה אשר למטה מהם והענין הוא כי הנה בהיות האם רובצת על האפרוחים אז מתפשטים נה"י שלה בכל קומת ז"א כנודע ואז רגליה חונים ודורסי' על גבי המסך שבין האצילות לבריאה וכאשר היא יולדת הוולד ההו' אינו חוזר לעלות למעלה עד ראש ז"א להתלבש בו בסוד מוחין אמנם יורדת למטה מן המסך ההוא אל עולם הבריאה ומתלבש בסוד מו' באו"א של הבריאה כדי שאו"א יהיה להם תוספ' ויכולת להזדווג יחד שניה' ולהוליד מוחין להנחיל ולהוריש לבניהם שהם זו"ן דבריאה ועל ידי מוחין ההם (בדפו"י ע"ד) יזדווגו זו"ן דבריאה ומולידים נשמות של מלאכי' דעול' היציר' אשר שם הוא מדור המלאכי' ביצירה כנודע. ואל סוד הזווג הב' הזה הוא מה שרמזו בס' התקו' באמרם אימא מקננא בכרסיא שהוא בהיות אימא דאצילות מתלבשת בז"א ורגליה נוגעות במסך שעל עולם הבריא' הנקר' כסא הכבוד ושם היא מאירה כנז' והענין הוא כי הכתר דאצילות הנה הוא מתלבש בחכמ' וחכמה בבי' ואז הבי' מאירה בבריאה על דרך הנז"ל ונמצא כי ג' ראשונות דאצילו' ונוסף גם הוא אפי' הא"ס המתלבש בכת' כלם מאירי' בבריאה אלא שאין האור שלהם ניכר זולתי אור בינה לבדה להיותה היא נעשת מלבוש ומסך אליהם וזהו שאמרו שם דאימא עילא' בג' ספירן מקננא בבריאה פירוש כי בהיות ג"ס ראשונות דאצילו' מתלבשו' בבינה אז היא מקננת בבריאה ואמנ' לשון קן שהזכי' באומרו מקננא ולא אמר יתבא בכרסיא לפי שלשון ישיבה הוא ענין תמידי אמנם מקננא הוא לפרקים כי בזמן שהעופות רוצים להזדווג להוליד בנים אז עושים קן להשמר בתוכו מפני העופות הדורסים להגן על בניהם ורמז אל בחי' זווג הב' שהוא לפרקי' ואינו העיקרי כי איננו רק לפרקי' כמו שאמר הכתוב כי יקרא קן צפור וגו' שהוא דרך מקרה פרט למזומן כמו שנתבא' אצלינו במצות שלוח הקן ועי"ש היטב ובהיות זה הזווג שלפרקים הנקר' קן אז הוא לצורך הבריא' ולא לאצילות וזה אומרו מקננא בכרסיא כי היותו בסוד קן אז הוא לצורך הכרסיא ודע כי כל הזווגים שהם לצורך הבנים בין שיהיו לבחי' זמן העיבור או זמן הלידה או לזמן היניק' או לזמן הגדלות הנקראי' מוחין הנה זווג זה תמיד נקרא בחי' קן וקינון כי היא מקננת לצורך הבנים וג' בחי' הנז' הם סוד ג' שמות הנז' בפסוק והם ביצים אפרוחים או בנים שהם עיבור ויניקה ומוחין כמבואר אצלינו ועי"ש ואמנם כפי מה שביארנו באומרו מקננא בתלת ספירן. וצריך עיון כי היה לו למימר מקננא בתרין ולא בתלת כי אימא מקננא בחבור תרין ספירן שהם כתר וחכמ' ולכאור' היינו יכולים להשיב דהכי קאמר מקננא בג' ספירן ואימא עצמ' חדא מינייהו אבל שרש הדברי' הוא במה שביארנו לעיל כי בהיות' רבוצה על הבנים הנקראי' קינון אז איננה רק התבונה ולא הבינה עילאה ונמצאת התבונה נקרא' אימא המקננ' בבריאה בג' ספירן עילאין ממנה שהם כח"ב העליונה ובזה יובן מה שלא אמרו כי ג' ספירן מקננן בבריאה אלא אימא וכו' פירוש כי התבונה בהיותה נקראת אימא שהוא בזמן היותה רובצת על זו"ן היא לבדה מתפשטת ומתלבשת בתוך ז"א ומאירה ומקננא בכרסיא שהיא הבריאה וזה בכח הג' ספירן כח"ב עילאין המאירי' בה בתבונה ומכח זו ההארה שמקבל' מהם היא מקננת בבריאה אמנם הג' ספירן עילאין עצמם אינם מקננות בבריאה כנז"ל אמנם מתלבשות תוך התבונה וגם כי המוחין הניתני' אל הבנים שלה אינם רק מן התבונה לבדה אשר היא מתפשטת ומתלבשת בתוכם בבחי' מוחין פנימיים וגם היא רובצת עליהם שהוא בחי' היותה להם בסוד מוחין מקיפים והבן היטב מלת רביצה מה עניינה כי הוא בחי' או"מ של המוחין וזכור זה. גם בזה תבין היות התבונה נקראת קו ירוק המקיף את כל העולם שהוא זו"ן הנקראים עולם. ודע כי פה שמעתי מזולתי בשם מורי זלה"ה והענין הוא כי הזווג השני של או"א הוא כי אז אבא נכלל בחכמה של ז"א ואימא נכלל' בבינה דנוקבא דז"א וכל זה הוא בסוד תוספ' נשמה בהם ואז מזדווגי' שם או"א ע"י זו"ן וכל זה לצורך אבא ואימא של בריאה כנזכר לעיל:
2
ג׳ונחזור לענין כי התבונה הנק' אימא מקננא בכרסיא בכח הארת ג' ספיראן עילאין בה והנה נמצא כפי זה כי אור הבריא' גדול במאוד מאוד מן היצירה והעשיה גם פשוט הוא שכמו כן יש הפרש גדול בין האצי' אל הבריאה וזה ביאור ענין הפרשם הנה באצי' אור ג"ס ראשונות עצמם מאיר בזו"ן דאצי' בלי שיתלבשו בבינה כנז"ל ולכן יש בזו"ן יכולת בזווג שלהם להוליד נשמות הצדיקים אשר הם פנימיות העולמות כמבואר אצלינו וכמו שית' לקמן בדרוש זה אמנם עולם הבריאה המקבל אור ג"ר דאצי' אלא שהוא בהתלבשותם תוך בינה דאצי' לכן יש בבריאה כח להוליד נשמות ממש אלא שהם נשמות המלאכים של יצירה וידעת כי המלאכים הם חיצוניות העולמות כי כמו שזו"ן דאצילות אין להם כח להוליד נשמות הצדיקים הנק' פנימיות של העולמו' אם לא ע"י המוחין הניתנים להם מן או"א כי אז זווג זו"ן נק' זווג שלם וכן הבריאה כאשר אור ג"ר דאצי' יאירו בהם יהיה בהם כח להוליד נשמות ג"כ אלא שהם נשמות מלאכים בלבד לסבה הנז' אבל יצי' ועשיה שאין אור הג"ר דאצי' מגיע בה אפי' ע"י התלבשותם בבינה כנז"ל אין בה יכולת להוליד נשמות כלל אף לא לבחי' מלאכים כי אין שום הולדה בעולם אלא בכח המו' העליונים שהם או"א דאצי' הנק' מוחין אמיתיים ממש ואמנם היצירה אין בה בחי' מוחין האלו ומכש"כ בעולם העשיה הגרועה מן היצירה כמו שיתבאר:
3
ד׳(בדפו"י עג ע"א) ונחזור שנית לפרש היטב ההפרש שבין ד' עולמות אלו בין זה לזה הנה אחר שביארנו כי א"א להוליד נשמות חדשות אלא ע"י המוחין העליונים שהם או"א דאצי' הנק' מוחין באמת ולא בהשאלה ולכן עד מקום שמגיע הארת זווג או"א דאצי' יש שם בחי' הולדה דנשמות חדשות אבל משם ואילך לא יש והענין הוא כי הנה הכתוב אומר שארה כסותה ועונתה לא יגרע והנה ג' אלה כלם נמצאי' בעול' האצי' ובעולם הבריאה חסר משם עונת הנשמות של הצדיקים אבל יש עונת לנשמות המלאכים וביצירה חסר העונה לגמרי ובעשיה חסר גם הכסות ואין שם רק שארה בלבד:
4
ה׳ונבאר עניינם היטב הנה נת' כי ב' זווגים הם באו"א דאצי' כנז"ל והנה הראשון הוא בחי' פנימיות שהם ג"ר של או"א כנז' אצלינו היטב בדרוש שמע ישראל דשחרית ע"ש הטיב מאוד וזה נקר' זווגא שלים ולכן תועלת הזווג הזה הוא להנחיל מוחין אל זו"ן בניהם שיזדווגו גם הם ויולידו נשמות חדשות ממש אל הצדיקים הנק' פנימיו העולמות אבל זווג הב' הוא של ישסו"ת שהם ז' תחתונו' דאו"א שאינם מוחין ממש שלהם ולכן נק' חיצוניות או"א אבל עכ"ז כל כללות או"א אפי' הז' תחתונות שלהם נק' מוחין בערך זו"ן כי או"א כל גופם נק' מוחין של האצי' אמנם הג"ר שבהם הם המוחין של המוחין והם פנימיות המוחין אבל ז' תחתונות שבהם שהם ישסו"ת הם הגוף של המוחין והם חצוניות המוחין ולכן בהיות הזווג הב' הזה הנק' חצוניות המוחין שהוא בחי' ישסו"ת אז איננו רק לצורך או"א דבריאה שהם יזדווגו וינחילו מוחין לזו"ן דבריאה שיולידו נשמות המלאכים הנק' חצוניות העולמות וזכור הקדמה זו היטב כי בה תבין כמה דרושים גדולים בחכמה זו ונמצא כי כיון שהארת זווג או"א הנק' מוחין דאצי' מגיע עד הבריאה יש שם עונתה לצורך החצוניות שהם נשמות חדשות ממש של המלאכים לפי שגם הבריאה היא מלבוש חצוניות או"א כנודע כי אימא בג' ספירן מקננא בכרסיא והיא מוחין כדמיון או"א שהם מוחין האצי' אבל היצירה והעשיה הם מלבושים לזו"ן שהם גופא דאצילות ולכן אין אור או"א הנק' מוחין דאצי' ואפי' החצוניות שלהם אינו מאיר בהם ועל כן ענין עונתה חסרה בשניהם האמנם ההפרש שבין היצירה לעשיה הוא זה כי הנה נת' לעיל ששניהם מלבושים לגופא דאצי' שהם זו"ן והנה נת' למעלה כי גם בזו"ן דאצי' יש ב' מיני זווגים ממש כדמיונ' באו"א והבן זה במאוד מאוד והנה הראשון נק' זווגא שלים שהיא בהיותם שניהם שוי הקומה גדולים במוחיהם הפנימיים הנק' זווג דפב"פ והב' הוא כאשר נוק' היא בחזה שלו בלבד הנק' זווג אחור באחו' עם היות מוכרח שכל הזווגים שבעולם הם פב"פ אלא שלהיותם קצרי הקומה ע"ד מה שנת' בישסו"ת כי אז הוא החצוניות ואז נק' זווג אחור באחו' והבן ג"ז במאוד מאוד כי הכל כדמיון מה שביארנו באו"א ממש והנה כיון שב' זווגים האלה עם היותם שזה שלם וזה בלתי שלם כנז' עכ"ז גם שניהם אינם זווגים ממש להיותם בזו"ן אשר הם גופא של האצי' ואיננו מוחין כלל כי הרי שרשו של ז"א אינו רק ו"ק שהיא ו' של הוי"ה כנודע והמוחין שבו נק' מוחין בדרך שאלה ולכן אין בתולדות כח להמציא ביצירה ועשיה בחי' עונה להוליד נשמות כלל אף לא של מלאכים והנה כאשר מאיר ז"א ביצירה אינו מאיר רק בחי' ו"ק בלבד ביצירה וכמו שאנו עתידים לבאר כי הפרצוף היותר שלם שבכל היצי' אין בו רק ו"ק וזהו סו' דמ"ש בתיקונין ו' ספירן מקננן במטטרו"ן ולכן אין כח הולדה ועונה כלל בכל היצירה וכ"ש בעשיה וההפרש שיש בין יצירה לעשיה הוא שביצירה יש גם כסותה ובעשיה שארה לבד והענין הוא עם הנז' כי מכל ב' זווגים דזו"ן דאצי' אין נמשך מהם ליצירה ולעשיה לצורך עונה והולדה וזווג רק להמשיך להם חיות ושפע ומזון כדי צורך עצמם בלבד ולא להוליד נשמות והנה מן הזוג הא' השלם דזו"ן דאצי' נמשך חיות אל היצירה בבחי' ו"ק שהוא שעור שלם של ז"א ומן הזווג הב' דלא שלים נמשך חיות אל העשיה לבחי' ג' כלילן בג' בלבד כמו שית' לקמן והנה זה החיות והשפע הנמשך אשר זכרנו הוא הנז' בפסוק בלשון שארה שהוא המזון כי בענין זה שוים היציר' והעשיה אמנם מה שנתוסף ביצי' יותר מן העשיה הוא ענין כסותה והענין הוא כי הכסות מורה על היות אל עולם היציר' כסות מן עולם אחר המכסה עליו והוא עולם העשיה המכסה את היצירה כי העול' התחתון הוא מכסה לעליון ומלבישו שלא יתגלה אל התחתונים כי כן היצירה מכסה על הבריאה והבריאה על האצי' וכן ביצירה יש עולם א' למטה ממנו אשר הוא מכסה עליו והוא עולם העשיה והענין הוא כי יש אל היצירה ב' מיני חיות ושפע הא' לצורך עצמו ינק' שארה והב' הוא לצורך העשיה המכסה אותו ונק' כסותה משא"כ בעולם העשיה שהוא התחתון שבכל העולמות ואין תחתון ממנו שיכסה אותו ולכן איננו צריך חיות לצורך כסותה אמנם חיות לצורך עצמו בלבד והוא הנק' שארה וזהו סוד לשון שארה המכונה אל המזון כי הוא לשון שירים שיורים כי באצי' כל הבחי' שבו הם פרצופים שלמים ובבריאה יש (בדפו"י ע"ב) שלימים ושאינם שלימים וביצי' יש בו חסרון יותר מזה כמו שית' אבל בעשיה לא יש בה תקון גמור בפרצופיו אמנם מה שנשתייר לה הוא בחי' הראשונה הגרוע מכולם שהוא סוד היותם ג' כלילן בג' הנקר' אצלינו בחי' עיבור ראשון לפי שתועלת הנמשך מן הזווג הנעשה לצורך בחי' זו איננו מספיק רק לצורך הכרחי של חיות ומזון בהם עצמם בבחי' שעור המצטרך אל חיות ומזון העובר שבמעי אמו ולא יותר ואמנם כי ענין הכסות הזה אשר ביצירה הוא בבחי' הכלים של עולם העשיה לא בבחי' העצמות שבהם ודע כי ענין שארה זו הוא הנרמז בכתוב באומרו והיה שארית יעקב בגוים כי הוא בחי' השיורין שנשתיירו בבחי' ראשונה של ג' כלילן בג' אשר שיירי קדושה אלו נק' שארית יעקב בגוים שהוא בעולם העשיה אשר שם כל הקלי' והאלהי' אחרי' הנק' גוים ועמים רבים ואם תזכור מה שהודעתיך בענין הדור האחרון של משיח דבגלותא בתראה הנק' שארית יעקב שהוא בחי' כד מטו רגלין ברגלין תבין הפסוק הזה במתכונתו והמשכיל יבין ונמצא העולה מכל זה כי מזווג ראשון של זו"ן דאצי' נמשכת הארה באו"א דיצירה כדי שיזדווגו ויורישו חיות ושפע לבניהם שהם זו"ן דיצירה בבחינת יניקה שהוא ו"ק ומהזווג הב' נמשך הארה אל או"א דעשיה שיזדווגו ויורישו לבניהם זו"ן חיות ושפע בבחי' העיבור הנק' ג' כלילן בג'.
5
ו׳ועתה אבאר את אשר כתבתי למעלה כי ב' מיני זווגים נמצאו בזו"ן דאצי' ואמנם האמת הוא ג' זווגים נמצאו להם הא' הוא זווג פב"פ בהיותם שוים בקומתן גדולי הקומה. השני הוא בהיותם קצרי הקומה כי אז הנקבה עומדת מן החזה שבו ולמטה ועדיין הם אחו' באחו'. הג' בהיותה למטה מהחזה שבו. אמנם הם עומדי' פב"ב וזה הזווג הוא ממוצע בין ב' הזווגים האחרי' וכפי זה היה ראוי שעוד יברא העולם הג' כנגד זה הזווג הג'. והתשובה היא כי עיק' הזווגי' הנז' אינם רק ב' הנז' בלבד והענין הוא כי הנה קודם בריאת העולם וברי' אדה"ר היו זו"ן של אצי' אחו' באחו' וכן כל שאר העולמות היו בסוד אחו' באחו' והוא בסוד העשי' שהיא בחי' אחו' באחור והבן הקדמה זו ולכן ט"ל מלאכות הם שנאסרו בשבת כי הם בחי' המעשה אשר בעשיה וכלם היו בבחי' אחו' באחו' ואחר שבא אדה"ר ע"י תפלותיו תקן כל העולמות בסוד לעבדה ולשמרה כי קודם שנוצר אדם היו ששת ימי המעשה של ימי בראשית בחי' ט"ל מלאכות של המעשה בהיותם בסוד אחו' באחו' וכשנוצר אדם גרם הנסירה העליונ' וחזרו זו"ן פב"פ והיה יום השבת ולכן נאסרו בו הט"ל מלאכות כי העושה מלאכה ביו' השב' גורם להחזיר העולמות בבחי' אחו' באחו' כבתחלה:
6
ז׳והואיל ואתא לידן נבאר היטב ענין אחו' באחו' (עיין לעיל ד' ל"ו ע"ב) מה עניינו גם למה טרם בריא' העולם היו הם בבחי זו של אחו' באחו' דע כי כשנאצלו ה"ס ועדיין הג"ר לא נתקנו להיותם בבחי' פר' הנה כאשר ירד האור אל הכלי' של ז' תחתונו' לא יכלו לסבלו ונשברו ומתו הכלים של ז' תחתו' אשר זהו סוד ואלה המלכי' אשר מלכו בארץ אדום וגו' וכאשר אח"כ נתקנו הג"ר ונעשו בבחי' פר' הנה עי"כ נתמעט האור והיה יכולת בז' תחתונות הנק' זו"ן לקבל האורות כמבואר אצלנו כי המעטת האור נבא בהשתלשלות מועט הוא סבת תקון אצל המקבלים והנה מן השיורים שנשארו שלא נתקנו מהמלכים ההם מהם נעשו הקלי' והדינים והנה כשנתקנו או"א ירדו השיורי' ההם שהם בחי' דינים קשים שלא נתקנו ובחי' קלי' מעורבים ומדובקי' בהם וירדו למטה במקום זו"ן וכאשר הגיע זמן תיקון זו"ן גם הם ראה המאציל העליון ית' שאם היה מתקנם בבחי' פר' בסוד פב"פ יתאחזו הקלי' והדינים הקשים באחו' שלהם לפי שהאחו' הם דינים ג"כ כנודע ובפרט בהיותם למטה כנז' ולכן תקונם בבחי' היותם אחו' באחו' מתדבקי' יחד ועי"כ לא יהיה מקום אל הדינים ואל הקלי' להתאחז שם האמנם אין להתיירא אולי יתאחזו בבחי' הפנים לפי ששם אין להם אחיז' כלל כי הם רחמים. והנה אחר שנוצרו אדם וחוה ע"י תפלותיו ומעשיו גדר הכרם וקצץ הקוצין הנאחזים שם וכרת כל הקלי' משם והחזיר לזו"ן פב"פ האמנם לא היה כח בידו רק לתקן העולמות העליונים עד סוף היצירה אבל עולם העשי' אשר רובו ככלו הוא קלי לא הי' יכול לתקנו ולכן עולם העשיה לבדו נשאר בסוד אחו' באחו' מיניה וביה ולהיות כי באלו האחו' היו שם קלי' רבות והי' הפסולת מרובה על האוכל יש אחיזה אל החצונים שם בין הדבקים של האחו' ההם וזהו סוד אלקים אחרים פי' אלהים הנדבקי' באחו' של העשיה אמנם בעולם הברי' אעפ"י שהי' דיני' כנודע עכ"ז תמן אימא מקננא בכרסיא והיא סוד שם ההו"יה בניקוד אלהי"ם כנודע אבל כאן בעולם העשיה שהיא ה"א תתא' יש שם אלהי' אחרים והבן זה: ונחזור לעניינו כי ב' מיני זווג הם בלבד בזו"ן דאצי' הא' בהיותם בתחלה אחו' באחו' קודם שנבר' אדם והב' הוא אחר שנברא אדה"ר כי אז הוחזרו פב"פ כל העולמות עד סוף היצי' כי עולם העשי' לבדו נשאר גם עתה אחו' באחו' ולכן היצי' שחזר פב"פ אחר בריאת אדם היה בו יכולת לקבל האור מבחי' זווג המשובח דזו"ן דאצי' מבחי' (בדפו"י ע"ג) פב"פ אבל העשיה שגם אחר בריאת אדם נשאר אחו' באחו' ולכן גם עתה אינה מקבלת רק מן הזווג הב' הגרוע של אחו' באחו' כדמיון מה שהיה אחר בריאת אדה"ר ואמנם הזווג האחר הג' שהוא היותם פב"פ ועדיין היא עד החזה בלבד הוא זווג מחודש נעשה עתה לפי שעה ע"י תפלת התחתונים ומעשיהם כנודע אבל בבריאת העולם לא היו רק ב' זווגי' הנז"ל ולכן אין זווג זה המחודש נכנס בשתוף עמהם:
7
ח׳דרוש ג' על הנז"ל ועתה נבאר מה שיעדנו למעל' לבאר החלופים וההפרשים שיש בעולמו' אבי"ע וכלם נמשכו מסבות מיני הפרש הזווגי' העליונים שבאו"א וזו"ן דאצי' כנז"ל. הנה נתבאר אצלינו כי ד' עולמות הם הנק' אבי"ע וכל עולם מהם יש בו י"ס וכל י"ס שבכל עולם מהם הם מחולקים בה' פרצו' וזה פרטיהם בעולם האצי' ומהם תקיש לבי"ע הנה הכתר של האצי' הוא בחי' פר' אריך אנפין ובו נכלל עתיק יומין ומן החכמה נעש' אבא ומן הבינה נעשת אימא ומן ו"ק חג"ת נה"י נעשה ז"א ומן המלכות נעשת נוק' דז"א ועד"ז הוא בי"ס דברי' ובי"ס דיצי' ובי"ס דעשי' ובדבר הזה הושיו כל העולמות האמנם החלוק וההפרש אשר בהם הוא במציאות הפרצ' עצמם כי אין פרצופי עוה"ז כפרצ' חבירו האמנם במספר הפר' כלם שוים: ונבאר החלוקים הנה בעולם האצי' כל ה' פרצו' הם שלמים כ"א בי"ס וזה סדר התלבשותם זה בזה הנה ג"ר דעתיק יומין נשארים מגולים מבלי לבוש לפי שאין אריך אנפין יכול לסבול להלבישם מרוב זכותם ודקותם אמנם הז' תחתונות דעתיק יומין מתלבשים תוך כל הי"ס דפר' אריך אנפין וג"ר דאריך אנפין הנק' רישא דיליה גם הם מגולות אמנם הז' תחתונות הנק' גופא דיליה מתלבשות בד' פרצופין הנק' או"א וזו"ן כי אלו הד' פרצו' הם ד' אותיות ההו"יה שהם שמו של האריך אנפין אשר בתוך ד' אותיות שם הזה שהם בחי' ד' פרצו' הנז'מתלבש אריך אנפין בחי' ז' תחתונות שבו ואמנם רישא דאריך הנשארת בגלוי היא בחי' קוצו של יו"ד של ההו"יה הנז' אשר נשארה בגלוי מחוץ אות יו"ד של ההו"יה שהיא פרצו' אבא וג"ר דאו"א נשארו מגולות וז' תחתונות שבהם מתלבשות בז"א כי אבא ואימא כחדא נפקין וכחדא שריין שוים בקומתם זה אצל זה ואינם זה למטה מזה מה שאין כן בזו"ן כי בהיותם בתחלה בסוד אחו' באחו' אז ז' ראשונות שבו מגולי' וג' תחתונות נה"י שבו מתלבשי' בנוק' אבל כשהם פב"פ הם בדמיון או"א שוים בקומתם ואמנם עולם הברי' יש בו כמה חלופים מעולם האצי' ואלו הם הנה עתיק יומין של הבריא' הוא סוד אותה הנקודה של מלכו' דעולם האצי' שאמר לה המאציל לכי ומעטי א"ע והוי ראש לשועלים כי זו הנקודה הנז' נעשת ראש לעול' הבריאה הנק' שועלים בערך האצי' והיא הנק' עתיק יומין דברי' וזה העתיק יומין מתלבש תוך ג"ר מן הו"ק של אריך שהם חג"ת שבו כמו שנבאר ולמטה יתבאר ענין נקודת המל' הנז' מה עניינה והנה אריך אנפין דבריאה אינו פר' שלם בי"ס רק מו"ק בלבד ואיננו פר' שלם והטעם הו' לפי שבא"א של האצי' היו בו י"ג תקוני דיקנא אשר הם צנורות דקי' כחוט השערה ומתוכם נובע ועובר האור בצרות צר מאד ועל ידיהם האור מתמעט מאד ומתרחק בארכם מאד ולכן לא יכול אריך דאצי' לתקן ראש אריך דבריאה בי"ג תיקוני דיקנא כמוהו והוציאו פר' חסר בן ו"ק בלבד והם חג"ת נה"י והנה עתיק יומין מתלבש באלו החג"ת ואלו החג"ת נשארים מגולים וג' תחתונות שהם נה"י שבו הם מתלבשים תוך פר' או"א והנה גם אבא דבריאה אין בו פר' שלם כי גם הוא פר' של ו"ק חג"ת נה"י כדמיון אריך אנפין והטעם הוא כי גם בעולם האצי' בבחי' הזווג הב' שיש לאו"א כבר ביארנו שאז אימא היתה רובצת על הבנים בפר' שלם הנקרא תבונה ואמנם אבא היה מרכין ומשפיל ראשו למטה כדי להזדווג עמה ונמצא כי אור ג"ר דאבא לא נזדווגו עם התבונה אלא ע"י הרכנת הראש ולכן כאשר האור הנשפע מן הזווג ההוא יורד אל הבריאה כנז"ל לא נזכר שם בחי' הראש של אבא רק בחי' ו"ק בלבד אבל אימא של הברי' יש לה פר' שלם בי"ס לסבה הנז' רק שהיא קצרת הקומה בבחי' התבונה שבאצי' וגם לסבה אחרת והי' במה שביארנו לעיל כי אימא דאצי' מקננא בכרסיא אחר היות כתר וחכמה גנוזים ומתלבשי' בה ולכן כתר וחכמה דברי' הם נעלמים גם הם ואין בהם רק ו"ק אבל אימא דברי' יש לה פר' גמור מכיון שהאימ' דאצי' נגלת בגלוי בברי'. ובזה תבין פי' אחר במה שביארנו בס' התקו' כי אימא עילאה מקננא בכרסיא פי' כי בחי' אריך ואבא שבברי' כמעט שאין להם היכר וכאלו התחלת עולם הברי' אינה רק מבחי' אימא של הברי' ממנה ולמט' בלבד כי אין פר' שלם ניכר אלא בה וגם זהו הטעם שעולם הבריאה מכונה אל הבינה לפי שאין גלוי האור של הברי' ניכר אלא מהבי' של הברי' עצמה ממנה ואילך האמנם עם כ"ז גם באימא דברי' היה בה קצת חסרון והוא שאין לה שום אור מקיף כלל וז"א דברי' גם הוא פר' שלם בי"ס כמו אימא ומה שנתוסף בו הוא כי יש לו בחי' או"מ א' ונוק' דז"א דברי' גם היא בעלת פר' שלם בי"ס ומה שנתוס' בה יותר מז"א הוא שיש לה שני בחי' של אורות מקיפים לה (בדפו"י ע"ד) והנה אור המקי' עליון שבה הוא סוד קשר של תפילין ש"ר כמבואר אצלינו והמקי' הב' היותר תחתון הוא סוד תפלה ש"י כנוד' כי כל תפלי' הוא בחי' א"מ והטעם לכל הנז"ל הוא כי כל מה שהוא קטן מחבירו יכול להתגלות יותר מחבירו ולכן פר' אלו שבברי' הולכים וגדילי' במדרי זה יותר מזה והיותר תחתון מחבירו שלם בגילוייו יותר מן העליון שעליו ואמנם עולם היצי' הולך וחסר יותר מן הבריאה וטעם הדבר הוא לפי שאור הברי' מתמעט ע"י מסך א' בלבד שבינו לבין האצי' אבל אל היצי' נתוסף עוד מסך אחר בינו לבין הברי' כי הרי אין לו הארה כ"א ע"י התלבשות האור תוך ז"א דברי' כנז"ל ולכן האורות עליוני' כל אשר להם הם יותר עליונים וזכים הם מתמעטים משם לפי שאין האור הזך יכול לעבור דרך המסך העב ההוא ולכן א"א דיצי' אין בו רק בחי' ג' כלילן בג' ר"ל נה"י כלולו' תוך חג"ת ואינו ניכר בו רק ג' ספי' חג"ת בלבד וכן אבא דיצי' גם הוא ג' גו ג' כמו אריך כי כן בברי' נשתוו שניהם יחד אמנם אימא וזו"ן דיצי' כיון שבברי' היו שלשת' בבחי' פר' שלם גם עתה אעפ"י שנחסרו לא היה חסרונם גדול ואמנם כ"א משלשתם הוא בבחי' ו"ק חג"ת נה"י בלבד וטעם חסרון זה הוא לפי שאור היצי' נמשך דרך מסך ז"א דברי' כנז"ל וז"א הוא בחי' ו"ק כנודע לכן אי אפשר להיות שום פר' ביצי' יותר מן ו"ק וז"ס מ"ש בס' התקו' שית ספי' מקננן במטטרו"ן הורה כי הפרצו' היותר שלם שביצי' אינו יותר מן ו"ק גם ביאורו זה מה שביארנו לעיל כי המסך שבין בריאה ליצי' אשר דרך בו עובר האור אל היצי' הוא מן ז"א של בריאה שבו נתלבשה בינ' וחכמה וכתר דאצי' ונמצא כי שית ספי' שהוא ז"א דברי' הוא המקנן ביצי' וזה הטעם הב' הוא שגרם אל הטעם הראשון שלא יהיה ביצי' פרצו' גדול יותר מן ו"ק כנז"ל אבל ההפרש שבין ג' אלו הו' זה כי אימא דיצי' אין לה שום א"מ וז"א דיצי' יש לו אור א' מקיף ונוק' יש לה ב' אורות מקיפים והנה סדר התלבשות' כך כי הראשונה דאריך דיצי' נשארת מגולת וב' התחתונו' מן הג' שבו הם מתלבשות תוך או"א וע"י דיצי' הוא נקודת מלכו' דברי' שגם היא ירדה ביצי' להיות ראש בה ונתלבשה בראשונה מן השלש של א"א ואמנם עולם העשיה גם הוא הלך וחסר להיות שנתוסף בה עוד מסך אחר בין היצי' אל העשיה ולכן בחי' נקודת מל' דיצי' גם היא ירדה ונתלבשה בראשונה של אריך ונק' ע"י של עשיה וא"א דעשיה גם הוא תלת כלילן בתלת כמו אריך דיצי' לפי שהכתר הוא קו אמצעי ובהכרח הוא לוקח שני הקוים הימין והשמאל עמו ולכן א"א אף בעשיה אי אפשר לו להיות גרוע מתלת כלילן בג' אבל אבא שהוא קו ימין בלבד אין בו טעם הנז' באריך ולכן נתמעט כאן בעשיה והיה בבחי' מדה אחת ונקודה אחת לבדה ואימא וזו"ן גם הם נתמעטו מאשר היו ביצי' כי עתה אין בכל אחת מהם רק תלת כלילן בתלת וההפרש שבהם הוא כי אימא אין לה שום או"מ וז"א יש לו אור א' מקיף ונוק' יש לה ב' אורות מקיפים:
8