שער ההקדמות, דרושי שבעה מלכים ב׳Sha'ar HaHakdamot, The Seven Kings of Edom 2
א׳דרוש בבטול האחו' של או"א
1
ב׳ואחר שביארנו ענין שבירת הכלים של ז' התחתונות של הנקודים נבאר עתה ג"כ ענין בטול האחו' של או"א דנקודי' עם שאיננו שבירה גמורה ומיתה כמו שהיה בז' התחתוני' כנז"ל וענין בחי' הפני' של הכלים שלהם כבר נתבא' לעיל סדר אצילות' ולהבין ענין זה צריכים אנו להודיעך בתחלה הקדמה א' בביאור ענין מציאות פב"פ ואב"א מה עניינו. דע כי הנה הקליפות והחיצוני' מקום ישיבתם ואחזית' הוא באחו' הנקבה ושם הם מתדבקי' עיקר התדבקותם אמנם גם באחו' הזכר יש להם קצת אחיזה כמ"ש במקומו. והנה קודם שנברא אדה"ר היו ז"א ונוקב' מתדבקי' אב"א כדי שלא יהיה מקום אל החיצונים להתאחז באחו' שלהם כי מן הפנים אין כח בחיצוני' לינק משם כלל ובהיות האחו' דבוקי' יחד אין שם מקו' כניסה אל הקלי' ליכנ' שם ולהתאחז בהם לינק מן הקדושה וכאשר נברא אדה"ר מבחי' זווג אב"א עשה מצות והתפלל תפלות וקצץ וכרת את החיצוני' ע"י מעשיו שלא יתדבקו באותם האחו' ואז הוחזרו ז"א ונוק' פב"פ כי כבר לא היה כח בחיצונו' להתאחז באחו' שלהם אף אם יהיו בגלוי וזהו סוד פסוק ואדם אין לעבוד את האדמ' כי ע"י מצות מעשיות של אדם גורם לעבוד את האדמה אשר א' מעבודתיה הוא סלוק קוצי' מן הכרם וכמש"ה ויעזקהו ויסקלהו וכו' וקודם שנברא אדם לא היה עבודת האדמה נעשית והקוצי' הם הקלי' היו יכולים להתאחז בכרם ולינק משם ולכן היו אז בבחי' אב"א והנה בהיות' זו"ן אז אב"א לא היה להם ב' אחו' זולתי אחו' א' וכותל א' המפסיק בין שניהם חציו לזה וחציו לזה בסוד כותל שבאמצע שני השותפין הנז' בריש מסכת בתרא ואחר אשר החזירם אדם פב"פ אז נעשו להם ב' כותלים והם ב' אחו' שלמים אחו' שלם לז"א ואחו' שלם לנוק' ואז יוכלו לעמוד פב"פ ואחו' בגלוי בלי פחד שיתאחזו החיצוני' שם והנה סיבת היות נעשה להם עתה ב' אחו' שלמים היה באופן זה כי ע"י מצות ומע"ט של אדם התחתון גרם זווג עליון באו"א וחזרו לתת להם לזו"ן בחי' מוחין אחרים שהם בחי' החסדים וגבורות של דעת דז"א אשר הם עיקר סוד הטיפה דיהיב (בדפו"י ע"ג) או"א בזווגם כנז' והטעם הוא כי תרין מוחין דז"א הנקראי' חו"ב אין אורותיהם מתגלים בז"א כי הם מלובשים תוך נצח והוד דאבא ואין יוצא מהם רק הארה מועטת בכח הכאת האורות החסדים המגולים שמכים בהם ומוצאים קצת הארה מהם לחוץ כנודע משא"כ בחסדים וגבורות המתלבשים בתוך יסוד דאימא המסתיים בחזה דז"א ומשם מתגלי' בגלוי גמור ויצאים לחוץ תוך ז"א ומאירים בו ולכן העיקר הם החסדים וגבו' כנז' ונמצא כי בהתפשט החסדים והגבו' למטה בגופא דז"א אז החסדים נתנים אל ז"א ובהם נשלם ונגמר בנין אחו' שלו בשלימות והגבו' ניתנים אל הנוק' כנודע וע"י נשלם אחו' שלה ויש לו אחו' שלם ולה אחו' שלם ואז יכולים לחזור אפין באפי' כיון שאחו' שלימי' ואין עתה יכולת בחצוני' להתאחז שם משא"כ בתחלה שהיה לזה חצי אחו' ולזה חצי והיו יכולים להתאחז בהם ולכן עתה יכולים לחזור פב"פ כי אין פחד מן החצוני' כנז' אצלינו בביאו' כונ' ברכ' אבו' של העמיד' דימי החול והבן זה מאוד והנה נמצא כי תועלת כניסת החסדי' והגבו' בז"א היתה לב' סיבות שהם אחת כי הם המגדילים והמשלימי' האחו' דזו"ן ועוד שעי"כ חוזרי' פב"פ ונמצ' כי כפי הקדמ' הנז' כי בבחי' אחת תהיה זו ההאר' שבאה עתה מן אלו החסדי' וגבו' שבאו עתה מחדש יתירה ומעולה וגדולה על ההאר' הראשונה שכבר היתה אל זו"ן לפי שאותה הראשונה האצילם בבחינת אב"א בלבד וזו ההארה החדשה החזירם פב"פ ולכן זו הארה החדשה תהיה נקראת בחינת פנים בפנים אבל בבחי' אחרת תהיה הארה זו החדשה גרועה מן ההארה הראשונה לפי שהארה הראשונה עשתה והאצילה כל פרצופיהם וזו ההאר' החדשה לא עשתה רק בחי' הגדלת חצי האחו' שלהם כנז' ומה שחזרו פב"פ אתיא ממילא ולכן זו ההאר' החדשה תהיה נקראת בחינתו אחו' באחו' כי תועלתה היה הגדלת חצי האחו' לבד כנזכר: והנה בענין הקדמה זו יתבאר לך ותבין ותשכיל את אשר יתבאר מכאן ולהלאה בענין נפילת אחו' דכלים דא"וא והענין הוא דע כי בחי' אלו החסדי' וגבו' המגדילים אחו' דזו"ן ומחזירי' אותם פב"פ הוא ענין בחי' האחו' של או"א שנפלו כנז"ל ולכן אל תתמה אם פע' א' נק' לבחי' זו פני' ופעם נקרא אחו' והוא על אלו החסדים והגבו' עם הבחי' שהגדילו באחו' הכל נפל למטה והוא בחי' החסדים והגבו' שלוקחים או"א מן א"א כדי שיחזרו פב"פ כנוד' כי גם באו"א היתה בהם בחי' עמידתם אחו' באחו' כמו שיתבאר ונודע כי הטפה המגדלת ומציירת את הוולד היא בחי' החסדים וגבו' כנז"ל ואלו הם ענין האותיות שמהם נוצר הולד וגם כי האותיות הם לעולם בחי' הכלי' כנודע ואלו נעשים כלים לאו"א בבחי' האחו' כנז"ל ואלו הם שירדו ונפלו למטה עם שארית החסדי' היורדים לצייר את הכלים של הולד שהם כללות הז' מלכים שמתו הנכללי' בזו"ן והנה כל אלו הם בחי' כ"ב אותיות התורה והז' אותיות הם כלים אל זו"ן שהם ז' מלכים והט"ז אותיות הם כלים אל או"א כנז"ל כי אחו' או"א הם יותר גדולי' מכל זו"ן וסימן מספר האותיות כלים דאו"א הם ט"ו כמספר י"ה ונודע כי או"א הם ב' אותיות ראשונו' י"ה של ההוי"ה והאותיות של זו"ן הם שעטנ"ז ג"ץ ושאר ט"ו אותיו' של האלפא ביתא הם באו"א ושש' אותיו' מהם והם בד"ק חי"ה הנז' בס' הזוהר של כ"י הם אחו' דאו"א ושאר האותיות הם פנים לאו"א. ובזה תבין טוב טעם למה מתייגים תגין על אלו י"ג אותיו' יותר מן הט' אחרות ולמה הז' מהם שהם שעטנ"ז ג"ץ מתייגי' עליהם ג' תגין על כל אות ואות מהם והשש אחרות שהם בד"ק חי"ה אין מתייגין עליהם רק תג א' על כל אות מהם והענין הוא כי להיו' ששעטנ"ז ג"ץ הם בחי' ז' מלכים דזו"ן אשר מסיגיהם נעשו והובררו הקלי' הנקראי' שט"ן ע"ז לכן נקרא שעטנ"ז שהוא חבור שט"ן ע"ז כנז' בזוהר להורו' כי מתוקף הדין העז והחזק יצא השטן שהם הקליפו' גם נקרא גץ לרמוז אל מה שאמרו בסה"ז פ' פקודי כי אלו המלכים הם סוד ש"ך ניצוצין דאזדקיק כהאי אומנא דאכתש בפרזלא ואפיק זיקין וכו' וכמו שאמרו רבותינו ז"ל גץ היוצא מתחת הפטיש וזהו שעטנז גץ וכבר נתבאר למעלה כי אלו ה' מלכים לקחו הארותיהם מחמת הסתכלו' אור עיני א"ק באורות העקוד' בבחי' התפשטות' למטה במקום הגוף של א"ק ולכן נשברו כי חסרו מהם הארת ג"ר שבו שהם אח"פ במקומם למעלה ולכן נשברו פנים ואחו' ולכן נתייגו ג' תגין בכל אות מהם להורות חסרון והעדר ג' מיני אורות הנזכרים שהם האותיות ונשאר האור למעלה מהגופי' שהם האותיות ולא בתוכם כמו שיתבאר עוד למטה סוד התגין אבל אותיות בד"ק חי"ה שהם כלים דאחו' דאו"א אשר נתבאר לעיל כי או"א לקחו ב' אורות חוטם ופה ולא חסר מהם אלא אור האזן בלבד, ולכן לא ירד מהם רק בחי' האחו' וכנגד אותו האור האחר של האזן שחסר מהם אנו מתייגי' תג א' לבדו על כל אות מהם כי הוא לבדו נסתלק ממנו עומד תלוי למעלה מן (בדפו"י ע"ד) האות שהוא כלי וכבר ביארנו כי מה שירד מן או"א נקר' בשתי שמות והם אחו' או פנים כנז"ל והוא כי להיותו חסר אור האזן שהוא היותר עליון שיש בכל ג' האורות לכן החסרון הנמשך להם ע"י הסתלקותו הוא גדול מאד שהוא הבחי' הגורמת להם להחזירם פב"פ והנה אלו המוחין שהם החסדי' הנזכרים הם נמשכים אל או"א עם הכלים של נה"י דא"א כדוגמת מוחין דז"א הנמשכי' מלובשי' תוך נה"י דאו"א והנה גם נה"י אלו דא"א ירדו למטה עם האחו' דאו"א ובבחי' היותם באים מא"א נמצא כי גם ענין זה יקרא חסרון לנקודה עליונה הנקרא' כתר וכבר ביארנו כי גם זה נקרא בחי' חסרון בכתר וזה גרם לו יען כי איננו לוקח אור האזן רק בסופו ולא בראשו כנז"ל אבל בערך שכבר אלו הנה"י נתפשטו בסוד כלים דמוחין תוך או"א נקרא חסרון הזה על שם או"א ולא על שם הכתר. והנה למעלה בעולם העקודי' ביארנו ענין ד' בחי' שבהם והם טעמים נקודות תגין אותיות וביאורם פה בעולם הנקודי' הוא באופן זה כי הנקודו' הם האורות שיצאו בראשונ' והאותי' הם הכלים וכאשר נשברו הכלים ונסתלקו מהם האורות אז נתהוו בחי' התגין שהוא ענין היות האורות עומדים בצורת התגין על האותיות שהם הכלים ואח"כ באו הטעמי' שהם בחי' ההוי"ה דמ"ה דאלפי"ן שיצא מן אורות המצח כמו שיתבאר וזהו סוד היות הספר תורה כתוב באותיות ובתגין ולא בטעמים ונקודות והענין הוא במה שהודעתיך כי הספר תור' הוא יסוד דאבא גם נודע כי במחשב' אתבריר כלא כנז' בפ' פקודי ולכן נרמז ענין זה בספר תורה ולכן אנו צריכי' לקרות בו כדי להמשיך בו בחי' הטעמי' והנקודות אשר נמשכים בו ע"י קריאתינו בעל פה ובזה נתקן הס' תורה ולכן תמצא כי הטעמים יש בהם הוראה בהוצא' הבל הפה כי יש ניגון פרטי לכל טע' וטעם ביציאתו מהפ' ולחוץ וכן גם הנקודות ניכר בהם הוראת יציאת ההבל לחוץ כפי הברת אותם נקודה אִי אַה אוֹ וכיוצא אבל התגין אין בהם הוראת הבר' ויציאת הבל הפה ולחוץ ואינם ניכרים אלא בציור כתיבתם וסבה לכל זה הוא כי הטעמים והנקודות הם מורים ענין היות האורות תוך הכלים ולכן הם נרגשים וניכרים בענין תנועתם איך יוצאים מהפה ולחוץ וע"י קריאתינו אותם בנגונים ניכר היות האורות מאירים בכלי' שלהם אבל התגין הוא הוראת זמן היות האורות מחוץ לכלים ואינם מאירי' בתוכם ואינם עושים תנועה כלל כגוף בלי נשמה והנשמה חופפת עליהם ברחוק בציור התגין על גבי האותיות בלא בתוכם. עוד יש חלוק אחד כי הטעמים והנקודות יש בהם בחי' היותם עומדי' בתוך האותיות ממש כגון הטעמי' הנקראים דג"ש ס"פק מק"ף וכן נקודת השורק וגם יש בהם בחי' היותם תחת האותיות כגון נקודת החיריק והסגו"ל והשב"א וכיוצא והטעמים הנקראים דרגא תביר שופר הולך וכיוצא אבל בתגין אין בהם כלל בחי' זו כי כלם הם עומדים למעל' מן האותיות אבל אעפי"כ כבר ביארנו שהם עומדי' אצלם על גביהם להאיר בהם עם שאינם ממש בתוכם:
2
