שער ההקדמות, דרושי שבעה מלכים ד׳Sha'ar HaHakdamot, The Seven Kings of Edom 4

א׳דרוש איך ירדו הכלים של שבעה המלכים אל עולם הבריאה

ב׳ועתה נבאר איך ירדו הכלים של הז' מלכים אל עולם הבריאה כבר נתבאר לעיל איך יש הפרש בין או"א לזו"נ שהכלים דאו"א האחוריי' שלהם נתבטלו והכלים דפנים ואחו' דאלו הז' מלכים מתו ממש גם נתבאר אצלינו מאיזו סבה נמשך להם הדבר הזה והוא לפי שאלו הז' מלכים לא קבלו אורות אזן חו"פ בהיות' למעלה אלא בהתפשטם למטה בגופה דא"ק ולסב' זו ג"כ הי' הפרש אחר והוא כי ג' הנקודות הראשונות יצאו יותר מתוקנים מן השבע' תחתונות והוא כי כשיצאו הג' ראשונות נתפשטו בסדר ג' קוים ימין ושמאל ואמצע אשר ענין התפשטות הסדר הזה הוא הנקרא תקון אמיתי כנודע אצלינו בסדר עולם האצי' אבל הז"מ יצאו בלי תיקון כי לא נתפשטו בסדר ג' קוים רק נתפשטו זה למעלה מזה וזה למעלה מזה אשר לסבה זו ונקראים רה"ר וציורו כזה

ואלו נתקשרו יחד ויצאו בסדר ג' קוים היו נקר' רשו' היחיד אבל להיות' זו למט' מזו שלא בדרך התקשרו' ג' קוים לכן נקראו רה"ר כמו שנתבאר זה אצלינו בדרוש אחר.

ג׳ונבאר עתה סדר יציאתם וירידתם למטה הנה בתחלה יצא הדעת וכשנשב' ירד הכלי שלו לעילם הבריאה ואף גם שעדיין לא נברא עולם הבריא' הכוונה היא במקום שעתיד להיו' נקרא אח"כ עול' הבריא' ונפל הכלי הזה אל מקום שיהיה נקרא אח"כ דעת של הבריאה להיותם מתייחסים יחד אבל האור של הדעת נשאר באצילו' אלא שירד למט' במקו' המלכו' של אצילו' א"ת והרי כפי זה נמצא שגם באורות של הז"מ יש בטול כדמיון שנתבטלו כלים דאחוריי' דאו"א שירדו באצילות עצמו. והתשובה היא כי האור הזה של הדעת לא ירד כאן מחמת חסרון שבו אלא כדי להאיר מכאן אל הכלי שלו שירד למטה בדעת של הבריא' כדי שלא ימות הכלי ההיא לגמרי ולא יוכל לחיות עוד אח"כ בעת תיקון ותחית המלכים כמו שיתבאר ונשאר עומד עליו מרחוק כדמיון התגין אשר על האותיות כנז"ל. אח"כ יצא החסד ונשבר וירד האור שלו ביסוד דאצילות והכלי שלו ירד בבינה דבריא' אח"כ יצא הגבורה ונשבר וירד אור שלו בנו"ה דאצילות והכלי בחכמה דבריאה לפי שנו"ה הם תרין פלגי גופא ונקראו בחי' אחת. אח"כ יצא הת"ת ונשבר וירד אור שלו בתפארת דאצילות המתייחס אליו והוא מקומו עצמו והכלי ירד בכתר דבריאה והנה נמצא עתה כי בכל הארות אין אור א' מהם מרוחק מן הכלי שלו יותר מן ג' ספי' כ"א יתרחק יותר א"א להאי' בו כנז' גם נמצא הפרש א' בין אור הת"ת לשאר האורו' כי שאר האורו' ירדו למט' ממקומ' אבל אור הת"ת נשאר במקומו ממש בלי ירידה כלל ואין ספק כי שאר האורו' שירדו למטה ממקומם אין ספק שנחלש כחם וגבורתם והארתם ואין להם כח לעלות למעלה אבל אור הת"ת שנשאר במקומו חזק בכל כחו אפשר כי בראותו את עצמו משולל ומופשט ערום מן הכלי שלו כדי שלא ישאר ערום ירצה להסתלק ולעלות למעלה אל הבינה למקום שיצא משם ואם כה יעשה יתבטל הכלי ההוא שלו לגמרי בהתרחקו ממנו הרבה כנז' ולכן המאציל העליון המשיך את הכלי של כתר העומד (בדפו"י ע"ב) בקו אמצעי והגדילו ונתפשט וירד ונמשך דרך קו האמצעי עד למטה במקום שעומד בו אור הת"ת כנז"ל כי ג' ראשונות עומדות בסדר ג' קוים

ועי"כ נמשך למטה עד אמצעיות מחצית אור הת"ת לבד שהוא במקום הטבור ואז חצי האור הת"ת התחתון נתעלה למעלה תוך הכלי של הכתר הנז' ועי"כ לא יצטרך לעלות אל הבינה כנז' ואז בראות אור הדעת שירד בתחלה למטה במלכות דאצילות כי נעשה כלי חדש עתה במקומו בקו אמצעי באצילות אז גם הוא נתעלה למעלה במקומו תחת הכתר ולמעלה מן הת"ת וכאשר נתעלה ירד הכלי שלו למטה עד מלכות של בריאה משא"כ בכלי הת"ת שנשאר במקומו בכתר דבריאה לפי שהאור שלו נשאר במקומו באצילו' כנז' ולא נתעלה ואעפ"י שביארנו לעיל כ"א יתרחק האור מן הכלי שלו יותר מג' ספי' איננו מקבל שום הארה כלל והרי עתה מצינו שנתרח' אור הדעת מן הכלי שלו מדריגו' רבות מאד. התשובה לזה כי היכא דאפשר אפשר וכאשר אור הדעת אינו חסר והכלי נהנה היו עומדים קרובים כי לא היה כלי במקומו לעלות ולכן נתעכב שם להאיר אל הכלי אבל עתה יותר הוא חפץ בהנאת עצמו מליהנות את הכלי שלו וכיון שיש כלי במקומו רצה לעלות שם לקבל אור מן הכתר ובפרט בהתקרבות גדול ולכן איננו חפץ לחסר א"ע וליהנות את הכלי שלו גם בענין בחי' הכלי שלו צריך לתרץ כי האמת הוא שאעפ"י שעתה נתרחק אורו מעליו רחוק גדול אין לו כ"כ חסרון והפסד בזה לפי שמה שאנו צריכים הוא שלא יהיה רחוק בין האור אל הכלי יותר מג' ספי' דאצי' אבל בבריאה היכא דלא אפשר דחקינן ולא דייקינן כ"כ כי הנה הי' ספי' דבריאה אינה אפי' בערך ספי' אחת דאצי' וא"כ הרי היא כאילו עומד הכלי ההוא בראש הבריאה וא"ת והרי אפי' הכי הרי יש הרחק בין הכלי אל אור שלו ז' ספי' דאצילות. והתשוב' היא כי אעפ"י שהוא רחוק מן האור שלו עצמו הנה הוא קרוב מאד אל שאר האורות העומדי' ומתפשטים עד סיום האצי' ומהם תוכל לקבל הארה ואין אנו חוששי' לקוראו הפסד גדול וגמור אלא בהיות הכלי רחוק מכל מיני אור שיעור ג' ספי' ריקניות בלי אור כלל והנה ממה שנתבאר עתה תוכל להקיש ולבאר בשאר האורות והכלים של שאר המלכי' כמו שיתבאר כי לעולם אנו משתדלים שלא יהיה שעור יותר מן ג' ספי' דאצי' ריקניות משום אור בין האור אל הכלי כמו שתסתכל ותראה בשאר כלים שיתבא' למט' בע"ה. ונחזור אל ענינינו כי בעלות אור הדעת למעלה במקומו אז נגדל הכלי של הכתר ונתפשט' יותר למטה עד סיום מקום כל הת"ת דאצי' ואז חצי תחתון דאור דת"ת שהוצרך בתחלה להתעלות חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כהלכתו וכמשפטו וזה לשני סבות אם לסבת רבוי אור הדעת שנמצא עתה למעלה והוא גרם אל הגדלה הזו ואם לסבת היות הדעת בחי' נשמה אל הו' קצוות כנודע והוא כולל כלם וכיון שעלה נתן כח בכלי הנז' והגדילו כדי להיטיב עם אור הת"ת שיוכל להתפשט בכל שעור מקומו כמשפטו כנז'. אח"כ מלכו הנו"ה והנה כדי לבא במקומ' הראוי להם ולמלוך בכלי שלהם והנה אין מקום פנוי וריקם כי הרי נתבאר שאור הגבו' כשנשבר ירד שם במקומ' ולכן הוצרכ' עתה הבינ' להתפש' גם היא הכלי שלה דרך הקו שלה שהוא בשמאל שהוא קו הגבו' ונתפשט עד מקום הראוי להיות שם ספי' הגבו' אחר התקון ואז בראות אור הגבו' שנתחדש בתי' כלי' במקומו נתעלה גם הוא במקומו ואז הכלי שלה שהיה בחכמה דבריאה בהתרחקו מהאו' שלו ירד עד יסוד דבריאה ואח"כ יצאו נו"ה ומלכו ונכנסו בכלים שלה' במקומם ונשתברו ואז עלו שניהם יחד למעלה במקום אור הגבו' כי כבר יש שם כלי כנז' ועמדו שם ג' האורות יחד כי להיות נו"ה תרי פלגי גופא עולים יחד ולקמן יתבאר למה לא נתפשט הכלי של בינה עד מקו' ההוד ג"כ ואמנם הכלי' שלהם ירדו בנצח והוד דבריאה. אח"כ יצא היסוד ולפי שאור החסד ירד במקומו כנז"ל לכך החכמה הוצרכה להתפשט הכלי שלה דרך קו הימין עד מקום הראוי להיות אחר התיקון מקום ספי' החסד כי הנה עתה כל ז' המלכי' הם זה למטה מזה כנז"ל ואז עלה אור החס' במקומו והכלי של החס' ירד עד התפארת דבריאה ואז מלך היסוד בכלי שלו במקומו ואח"כ נשבר והכלי שלו ירד בגבורה דבריאה והאור שלו עלה דרך קו אמצעי עד מקום דעת עליון שעלה גם הוא ועמדו שם יחד. אח"כ מלך המלכות בכלי שלה במקומ' ואח"כ נשבר' והאור שלה גם הוא עלה דרך קו אמצע הדעת והכלי שלה ירד בחסד דבריאה ונמצא כי כלי התפארת עומד בכתר דבריאה וכלי המלכות בחסד דבריאה ונמצא כי אין מקום פנוי וריקם בבריאה בין כלי לכלי רק ג' ספי' בלבד ובאצילות אין מקום (בדפו"י ע"ג) פנוי רק ב' מדריגות והם היסוד והמלכות. ועתה צריך ליתן טעם למה האורות של היסוד והמלכות נתעלו למעלה מן אור התפארת ועלו עד מקום הדעת כנז' והנה היסוד נקרא משכיל לאיתן האזרחי כנז' בפ' משפטים במאמ' הסבא דף ק"י וז"ל משכיל לאיתן בזמנ' דההוא גבר קם בתיאובתא כל שייפין חדאן ומתחבראן לגביה ואיהו סליק עד מוחא עילאה וכו' ובפ' פקודי דף רנ"ח ע"א וז"ל יוסף הצדיק עמודא דעלמא איהו נטיל ברשותיה היכלא טמיר וגניז וברשותיה קיימא היכל' שביעאה ואע"ג דקאמרן דהיכלא דלבנ' הספיר ברשותיה קיימא וכו' והענין יובן במה שנתבאר אצלינו כי ז"א מזדווג עם לאה בתפלת מנחה דימי החול והנה מקום התפשטו' לאה הוא בחצי עליון דז"א ומסתיימת עד התחלת ראש יעקב העומד מן חצי תחתון דתפארת דז"א למטה. וצריך לבאר איך יזדווג מחצית עליון דז"א עם לאה ועם שכבר נתבאר זה במקומו נבאר' פה עתה בקצור והוא כי היסוד דז"א עולה למעלה בשליש העליון דתפאר' בזעי' ובהיותו שם מזדווג עם לאה והנה מעלה זו יש אל היסוד יותר משאר הספי' כי הוא לבדו יכול לעלות למעלה עד מוח הדעת כשרוצה וזהו סוד מה שאנו אומרים ביוצר דשבת ז' פעמים תיבת הכל כמבואר שם הכל יודוך והכל ישבחוך וכו' כי אם לא היה בו יכולת לעלות עד הדעת שהוא נשמת השש קצות וגם הוא מקום הה' חסדים שהם סוד טפת הזרע לא היה בו כח להמשיך ולהוריד הטפה משס ולמטה בעת הזווג ואמנם כוונת דברינו הוא בבחי' האור שהוא פנימיות היסוד כמו שנתבא' אצלינו במקו' אחר כי מן שליש העליון של היסוד נעש' תפא' דז"א כשנגדל ז"א ובבחי' היסוד הזה שנעשה ת"ת של ז"א כנז' יש לו יכולת להזדווג עם לאה כנזכ': ונחזור לעניינו כי לסבה זו היה יכולת באור היסוד לעלות עד הדע' כי כן דרכו תמיד לעלות עד שם ובפרט כי רצה לעלות עד שם כדי לקשר שם כל השש קצות ביחד להיותו תחתון מכלם ואז ממשיך להם הארה משם ונבאר ג"כ טעם עליית המלכות והוא כי גם המלכו' נקרא' עטרת בעלה ויכולה לעלות למעלה מן הת"ת ובפרט עתה כאש' ירד בתחלה אור הדעת עד מקום המלכות כנז"ל הניח שם רשימו שלו והמלכו' לקחה הרשימו הזה ובכחו עלתה עד הדעת וכן גם המלכו' להיות' תחתונה מכלם מקשרת בעלייתה כל השש קצוות יחד וע"י תקון זה וקשר הזה נתוסף תקון אחר למעל' והוא כי הנה הרשימו הזה שהשאיר הדעת במלכות הנה הוא בחי' המלכות שבדעת מצד בחי' הגבורות שבדעת ולכן עתה כשעלתה המלכות עם הרשימו הזה שהוא מבחי' הגבורות אל הדעת למעלה שהיא בחי' עיטרא דחסד דדכורא על ידי התקשרות הזה נתפשט הדעת והאיר בשש הקצוות והרשימו הנז' גם הוא האיר בקו שמאל והשאי' שם את אור ההוד שעלה שם כנז"ל והדעת עצמו האיר בקו ימין והפריד את אור הנצח שהיה עם ההוד בקו שמאל עם אור הגבורה כנז"ל והמשיכו אל הימין ונתחבר הנצח עם החסד וע"י זה נעשה קצת תקון באלו המלכים וצריכי' אנו להודיעך מה שכתבנו איך החו"ב נתפשטו דרך הקוים ימין ושמאל למטה עד חסד וגבור' והנה התפשטו' הזה היה ע"י אותם האחור' של או"א עילאין שירדו ונפלו למטה זה במקום חסד וזה במקום גבורה כנז"ל ואלו האחור' הם שנתפשטו דרך קוים והלבישו בתוכם את אורו' החסד והנצח בקו ימין והגבו' בקו שמאל ונלע"ד חיים הכותב כי גם מה שנתפש' כתר דרך קו אמצעי היה ע"י נה"י שלו שגם הם נפלו והוא כדמיון התפשטות או"א כנלע"ד. והנה צריך לתת טעם למה נתפשטו וטעם למה לא נתפשטו יותר עד מקום נו"ה והטעם הוא לפי שטרם שנתפשט הכתר למטה כנז' נמצא שהיו או"א דבוקים זה בזה וקרובים זה בזה ומאירים זה בזה עם היותם עומדים שניהם אחו' באחו' אבל כשנתפשט הכתר ביניה' הפסיק בין שניהם ואז בהכרח שנחלש הארת או"א ולכן לא היה בהם כח להתפשט עד נו"ה כנז' ואמנם אע"פ שבבחי' היות כתר מפסיק ביניהם נמשך ביניהם חסרון הארה כנז' עם כ"ז בבחי' אחרת הנה הם עתה מקבלים הארה מן הכתר המתפשט ביניהם ולכן להיות בהם ב' בחי' אלו הפכיות לכן היה בהם בחי' כח התפשטות למטה דרך קוים כנז' אך לא התפשטות שלם. והנה הטעם למה הכתר גם הוא לא נתפשט כי אם עד הת"ת ולא יותר הנה היינו צריכים להרחיב בביאור טעם זה אבל הענין בקצור הוא כי הנה כל מקום שיעור ההתפשטות הזה הוא כנגד רגלי א"ק מן טבור שלו ועד רגליו. והנה אחר שיהיה זמן התקון האמתי של אלו המלכי' שאז יהיה נקרא עולם האצילו' כנודע הנה כל עולם האצילות יהיה עומד במקום הזה הנז' ומשם ולמטה יהיו עולמות בריאה יצירה עשיה והנה כאשר נעריך אלו הי' נקודים בבתי' פרצוף אחד עם היותו כולל פרצופים רבים שהם עתיק ואריך ואו"א (בדפו"י ע"ד) וז"א ונוקביה כנודע הנה עם כ"ז כלם הם פרצוף א' כמבואר אצלינו במקומות רבים כי כלם מתלבשים זב"ז עד שנמצא הכל פרצוף אחד בלבד ונמצא כי פרצוף א"א שהוא בחי' נקודת הכתר הוא הכולל כל עולם האצילות ונעשה פרצוף אחד כולל כל האצילות מלמעלה למטה ונמצא כי בהיות עתה הכתר מתפשט עד הת"ת הוא עצמו המקו' אשר אח"כ בעת התקון יהיה שם מקום הת"ת של א"א עצמו כנודע והנה אז יתלבשו או"א בב' זרועותיו זה בימין וזה בשמאל ויתפשטו עד מקו' הטבור שלו כי משם ולמט' מתלבש בז"א כנודע ולכן א"א שיתפשט עתה הכתר יותר ממקום שיתפשטו אח"כ או"א אחרי זמן התקון כי איך יהיה הוא יותר שפל ונמוך מהם כי הרי אחר התקון אין התפשטות או"א למטה ממקו' זה שהוא עד הטבור הת"ת דאריך ולכן א"א שיתפש' עתה הכתר רק עד מקום טבור הת"ת שבו בלבד: