שער ההקדמות, תיקון ב׳Sha'ar HaHakdamot, Tikkun 2
א׳דרוש בתקון אבא ואימא
1
ב׳ועתה אחר שנתקן א"א נתקנו או"א וכבר נתבאר למעל' כי או"א לוקחים ספי' בינה דמ"ה שהיא בחי' התגין דמ"ה ואבא לוקח ז' תחתונות דחכמה דב"ן שהוא מחסד שבחכמה דב"ן ולמטה כי ג' ראשונות כתר חו"ב לקחם ע"י ואימא לוקחת ו' תחתונו' דבינה דב"ן שהוא מגבורה שבבינה דב"ן ולמטה כי ד' ראשונות שבה לקחם ע"י ואמנם או"א מלבישים גם הם את א"א אבא צד ימינו ואימא לצד שמאלו עד מקום הטבור דאריך באופן זה כי ב' הכתרים דאו"א מלבישים את הגרון דאריך זה מימין וזה משמאל וג' ראשונות דאריך (בדפו"י כז ע"א) נשארו מגולים ושאר קומת פרצופי או"א הלבישו לא"א אבא לזרוע ימין דאריך וצד ימין דת"ת דאריך עד הטבור ואימא לזרוע שמאל וצד שמאל דת"ת דאריך עד הטבור ונלע"ד כי אבא הוא כללות חו"ב ואמנם מן ה' עליונות דבינה דמ"ה נעשת החכמה ומן ז' תחתונו' דחכמה דב"ן נעשת הבינה וכן מן ה' תחתונו' דבינה דמ"ה נעשה ישראל סבא ומן ו' תחתונות דבינה דב"ן נעשת התבונה וזהו סוד הבן בחכמ' וחכם בבינה וכן ז"א נעשה מן ז' תחתונות דמ"ה ונוקביה מן שבעה תחתונות דב"ן באופן כי כל הזכרים עתיק ואריך ואבא וישראל סבא וזעיר נעשו מן הוי"ה דמ"ה ונוקביהם נעשו מהוי"ה דב"ן כנז"ל בדרוש ב' בתקון המלכים ושם נתבאר הדבר על אמיתותו:
2
ג׳ובזה יתבאר לך מאמר באדרת האזינו דר"צ ע"ב דאו"א כחדא נפקין וכחדא שריין וכו'. גם בזה יתבאר לך מה שאמרו בס"ה וז"ל אבא אחיד ותלייא בחסד ואימא אחיד ותליא בגבור' וכו' כי אבא לוקח מחסד ולמטה מחכמה דב"ן ואימא מגבורה ולמט' דבינ' דב"ן והנה כבר הודעתיך כי או"א כל אח' ואחד מתחלק לב' פרצופי' כי אבא מתחלק לשנים והם אבא וישראל סבא ואימא מתחלק' לשני' והם אימא ותבונה ולכן אנו צריכים עתה לבאר עניינם ומי גר' להם התחלקות הזה ואיך הם מתחלקים הנה הגורם לשאבא ואימא יעלו עד למעלה בח"ג ת"ת דאריך להלבישו כנז' היה היסוד דע"י המתלבש שם בתוך ת"ת דאריך כנז' כי אותם האורות של החסדים והגבורות שביסוד דע"י העומדים תוך הת"ת דא"א כנז' הם הממשיכים ומלקטים את הכלים והאורות של או"א ומושבים במקום ההוא ונעשים שם ד' פרצופים גמורי' כנז' והוא על דרך שיתבאר אצלינו בענין ז"א איך סבת היות ב' היסודות של או"א בת"ת דז"א גרם שיצאו שם מחוץ למקום ההוא אותם הפרצופים הנקראים יעקב ולאה ורחל: ונבאר הענין היטב הנה היסוד דע"י להיותו דכורא ואינו נוקבא כנז"ל הנה הוא צר מאד ואינו רחב כיסוד הנקבה ולכן אינו מכיל בתוכו את החסדים וגבורות ולכן נכנסות הגבורות בתוכו לפי שהגבורות הם מוח הד' התחתון שבכל הד' מוחין ולכן להיותם תחתונות יורדות תחלה אל היסוד ונכנסות בו וכאשר יורדים החסדים אחריהם ליכנס תוך היסוד הם דוחים את הגבורות למטה ואז יוצאו' הגבורות דרך נקב פי היסו' ולחוץ ולרוב תשוקת ותאות הגבורו' להתחבר עם החסדי' לא ירדו למטה מן היסוד הנז' של עתיק אבל חזרו ועלו מחוץ מאחורי היסוד ממטה למעלה ומקיפות אותו שם בחוץ והחסדי' עומדים בפנים מן היסוד דעתיק ובכך נמצא היותם מחוברים יחד החסדים וגבורות והנה נתבא' כי היסוד דעתיק מסתיים בחזה דא"א ונמצא כי החסדי' וגבו' דיסוד דעתיק כלם עומדי' מלובשים תוך א"א מן החזה שבו ולמעלה אלא שהחסדים תוך היסוד דעתיק והגבורות מאחו' היסוד דעתיק והם תוך הת"ת דאריך מהחזה שבו ולמעלה. וא"ת למה אמרנו בענין ז"א שיוצאות הגבורות בתחלה מתוך יסוד אימא וברגע יורדו' ונופלות לתוך היסוד דז"א וכאן בא"א אמרנו שהגבו' עולות וסובבות את אחו' היסוד דע"י. והתשובה היא כי זו"ן הם פרצופים נפרדים זמ"ז והזכר נתקן ע"י החסדים והנקבה ע"י הגבורות ולכך הוכרח שירדו הגבורות למטה ביסוד דז"א אשר שם עומד מקום הדעת דנוקב' מכוון ממש מאח' כנודע ויוצאים מן היסוד ונכנסי' בדעת שבה כדי שיתפשטו בכל קומת הנקבה כנודע אבל כאן בא"א דכורא ונוקבא שבו כחדא שריין בפרצוף אחד ולכן גם החסדים וגבורות שבו מתחברות יחד ועולים הגבורות מחוץ לאח' היסוד וסובבו' את החסדים שבתוך היסוד דעתיק ועוד סבה אחר' כי החסדים הם מן מ"ה שבע"י והגבורות מן ב"ן דע"י והנה שם הם המ"ה והב"ן מחוברי' בקשר אמיץ כנז"ל והנה כאשר גם החסדי' יוצאים לחוץ מפי היסוד דעתי' להתפשט בגופא דא"א להגדילו הנה הם מוצאים את הגבורות שהם עומדות ומקיפות סביב היסוד דעתיק כנז'באופן זה ב' גבורו' וחצי מצד ימין וב' גבורות וחצי מצד שמאל והנה הגבורות לתשוקת' להתחבר עם החסדי' הם ממשיכים את החסדים ומעלים אותם למעלה עמה' ואז החסדים עולים דרך צד ימין לפי ששם הוא מקום בחי' מ"ה בא"א כנז"ל ואז הגבורות צריכות לילך אל השמאל כי שם מקום בחי' ב"ן דאריך כנזכר והנה אין מקום שם מהחזה ולמעלה בצד השמאל להכיל כל הה' גבורות אלא לחציים ואז הב' גבורות וחצי שהיו תחלה עומדות בצד ימין מאחו' היסוד שהם היותר מעולות וגדולות הולכות אל צד השמאלי מהחזה ולמעלה והב' גבורות וחצי שהיו בתחלה שם למעלה יורדות באותו קו עצמו השמאלי למטה מהחזה באופן שנמצאו כל הה' גבורו' בקו שמאל דאריך מתפשטות מעילא לתתא ב' גבורות וחצי למעלה במקו' שהיסוד סתום וב' גבורות וחצי למטה במקום שנגלה ועל ד"ז מתפשטים ה' (בדפו"י ע"ב) חסדים ב' וחצי למעלה בקו ימין במקום היסוד הסתום וב' וחצי למטה בקו הימין במקום יסוד הנגלה ונמצא שהם ב' בחי' שהם ד' והם בחי' החסדים ובחי' הגבורות וכל אחד משניהם יש בה ב' בחי' בחי' סתום ובחי' נגלה ואלו הד' בחי' גרמו שיהיו או"א ב' פרצופים שהם ד' כי במקום שעומדים שם ב' חסדים וחצי למעלה בקו ימין במקו' הסתום שם כנגדם עומד אבא עילאה מלביש מבחוץ לקו ימין לא"א וכנגד מקום ב' חסדים וחצי התחתונים במקום הנגלה שם כנגדם עומד ישראל סבא ומלביש מבחוץ בקו ימין לא"א וכן בקו שמאל בינה אימא עילאה מלבשת לא"א במקום ב' גבורות וחצי העליונות שבמקו' הסתו' ותבונה תתאה מלבשת למטה במקום ב' גבורות וחצי התחתונות שבמקום הנגלה נמצא כי גלוי וסתום החסדים גרם התחלקות חכמה לב' פרצופים וגלוי וסתום הגבורות גרם התחלקות בינה לב' פרצופים אח"כ שמעתי ממורי ז"ל כי מה שביארנו למעלה שגם החסדי' יוצאים לחוץ מפי יסוד דעתי' אין הכונה לומר שכלם יצאו לחוץ אמנם השני חסדים וחצי העליוני' נשארו למעלה מכוסים ונתוני' בתוך היסוד דעתי' ולא יצאו לחוץ ושני חסדים וחצי האחרי' יצאו מפי היסוד ולחוץ דרך מטה בקו ימין במקום הגלוי ע"ד מה שנתבא' בענין החסדי' המתפשטי' בגופא דז"א שמקצתם סתומי' ומקצתם מגולים משא"כ בגבו' העומדות בקו שמאל שכלם בגלוי מחוץ אל יסוד דעתיק בין השני' וחצי העליוני' ובין שנים וחצי התחתונים ובזה יתבאר לך טעם למה בינה נקראת אשת חיל עטרת בעלה והוא לסבת היות הגבורות מאירות אליה מגולות אבל החסדים המאירים באבא הם הסתומים וזה גם כן כוונו במה שאמרו בספר הזוהר ועם כל דא אבא טמיר וגניז יתיר והבן זה גם תדייק באומרו אבא ולא אמר ישראל סבא טמיר וגניז יתיר וא"ת אחר שאמרנו כי הגבורות כלם הם מגולות הרי אין בהם ב' בחי' ואיך נתחלקו לב' פרצופין בינה ותבונה. וי"ל כי אין הדבר הזה רק בה' חסדים וה' גבורות הראשונים שבאו בא"א בעת זמן התקון של או"א וגם באו להגדיל את א"א עצמו כי אז היה זמן תקונו והגדלתו אבל מאז ואילך אחרי שנתקנו אריך ואו"א ע"י אותם החסדי' וגבורו' ראשונים הנה כל החסדים והגבורות הבאים אח"כ מחדש מאז והלאה כאשר מזדווג עתיק בנוקביה ומוריד חסדים וגבורות חדשים לצורך או"א או לצורך זו"ן אז אין אותם החסדים וגבורות עושות כמעשה הראשונות לעלות למעלה באחו' היסוד כנז"ל אמנם הם יורדי' למטה במרוצה למקומם ואמנם אותם החסדים והגבורות הראשונו' שבכלם כנז' הנה הם תמיד מקבלות הארה מאלו החדשי' הבאים בכל עת ונודע כי זווג או"א לא פסיק לעלמין ובפרט מה שהוא לצורך חיות ומזון העולמות כנודע ותמיד נמשכים ובאים חסדים וגבורות חדשים ואז החסדים וגבורות הראשונות העומדות למעלה במקום הסתו' מקבלי' הארה מאלו החדשות דרך מסך היסוד דעתיק בסתום גמור והחסדי' וגבורות תחתונות הראשונות המגולות מקבלות הארה בגלוי גמור וע"י כן נמצא שיש שנוי והפרש בין תחתונות לעליונות לעשות שני פרצופי'באבא ושנים באימא נמצא כי או"א מלבישים לא"א מן הגרון שלו עד החזה שבו שהוא בסוף שליש עליון של ת"ת דאריך כי שם מסתיים היסוד דע"י המלובש בתוכו ואבא מלביש בצד ימין ואימא בצד שמאל ואח"כ ישראל סבא ותבונה מלבישים לא"א מהחזה שבו עד הטבור שבו שהוא יותר למטה מעט משעור חצי ת"ת דאריך זה מימין וזה משמאל וד' פרצופים אלו מלבישים את א"א מכל צדדיו וסובבים אותו אחור ופני' ימין ושמאל ונמצאו או"א בשני צדדי א"א זה מימין וזה משמאל והם עומדים פב"פ וכן על ד"ז בישראל סבא ותבונה וכמו שנבאר לקמן וכבר נתבאר בענין לאה ורחל העומדות שתיהם באחו' ז"א ורגלי לאה בבחי' העקבים שלה בוקעים ונכנסים תוך חלל פנימיות ראשה של רחל העומדת למטה ממנה ועל ד"ז הוא פה כי העקבים של בינה בוקעים ונכנסים תוך ראש התבונה שלמטה ממנה מה שאין כן בב' פרצופי' של אבא וישראל סבא אעפ"י שגם הם עומדים זה למעלה מזה וטעם חלוק זה הוא מובן במה שביארנו לעיל כי הגבורות יצאו מפי היסוד ולחוץ בגלוי קודם שיצאו החסדים וקדם זמן אל הגבורות להיותם בגלוי קודם החסדים ואז היה הגלוי שוה בכל ה' גבורות יחד ולכן כאשר נתחלקו לשנים בינה ותבונה נשאר בהם קשר אמיץ וחזק דביקות ההוא להיותם מתחברים ע"י היות העקבים דאימא תוך ראש התבונה וזהו סוד מה שאמרו חכמים ז"ל בגמרא במסכ' ערובין פ"ב די"ח ע"א לא נצרכה אלא למקום חתך וכו' והוא מקום הפסק וחתוך שבין הבינה לתבונה אשר נחתכו שם ה' גבורות לחצאין חצים למעלה וחצים למטה ואותו האור שהיה במקום החתך נכנס בבחי' עקב תוך ראש התבונה ונשאר אותו האור נקרא מחלק הבינה ונטלתו הבינה (בדפו"י ע"ג) לחלקה עודף על התבונה גם יתבאר לך טעם היות הבינה מעולי' על החכמה בסוד אשת חיל עטרת בעלה כנז"ל כי להיו' שהגבורו' יצאו בתחלה ונתגלו קודם החסדים ובהיותם מגולות קבלו הארה יתירה על החסדים בסוד פסוק טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותר' פירוש טובי' הגבורות הנקראים תוכחת להיות' מגולות מאהבה שהם החסדי' הנקראים אהבה להיות' מסותרות ולכן גרם מעלה אל הבינה על החכמה ונקראת אשת חיל עטרת בעלה כנזכר בספר הזוהר דבעלמ' דאתי צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והענין הוא כי עלמא דאתי הוא בסוד הבינה ולכן בזמן ממשלתה יהיו העטרו' שהם בחי' הגבורו' שהם הנקבות הנקראי' עטרת בעלה עומדות למעלה מראש הצדיקי' שהם החסדים הזכרים גם בזה יתבאר לך מה שאמרנו בס"ה בינה נקראת גבורות בסוד מי ימלל גבורות ה' גם אמרו בס"ה כי מן בינה דינים מתערים מינה והטעם הוא לפי שהבינ' כלה היא מסבת הגבורו' הנז' בלבד מה שאין כן ברחל ולאה נוקבי דז"א שיש בהם ג"כ בחינת חסדים כמבואר במקומו וזהו סוד פסוק אני בינה לי גבורה ולא אמר אני גבורה לרמוז כי אני בינה לקחתי לי לחלקי הגבורה שבא"א כנזכר והנה כפי הנז' היה מן הראוי שישראל סבא ותבונה יהיו מעולים מן חו"ב לפי שאלו יונקים ממקום הגלוי ואו"א ממקום הסתום אבל הענין הוא כי אם כאשר יצאו הגבורות מן היסוד היו תכף ומיד מתפשטות למטה במקום הגלוי ודאי היו מאירים שם מאד במקום הגלוי ההוא והיו גדולים מאד אמנם כל הגבורות אפי' התחתונות תכף בצאתם עלו למעלה כנגד הסתום כנז"ל אשר שם הוא כנגדו בחוץ במקו' בינה עילא' ושם נתנו והאירו בה עיקר הארתם ונצטרף אח"כ עם האור של העליונות והיו גדולים בהיותם למעלה יותר מאותם שלמטה ועוד טעם אחר כי מחצית הגבורות או החסדים העליונים נשארו בשלימו' אל או"א עילאין אבל מחצית תחתון של החסדים וגבורות מתחלקת הארתם לכמה מקומות אם לישראל סבא ותבונה אם לצורך התפשטות גופא וירכין ויסוד דא"א גופיה אם להאיר גם אל ז"א ונוקביה המלבישי' את א"א מן הטבור ולמטה באופן שלא קבלו ישראל סבא ותבונ' ממחצי' התחתון של החסדים וגבורות אלא חלק מעט ולכן היו גרועי' במעלת' פחות מאו"א וכבר נתבאר למעלה קצת חלוקים שיש מענין א"א אל ענין ז"א גם נתבא' טע' שינוי למה בז"א מתפשטי' בו בכלו החסדי' לבדם ובנוק' מתפשטו' הגבו' לבד' והו' כי ז"א ונוקבי' הם פרצופי' נפרדי' זה מזה והזכ' לוקח החסדי' ונוקביה הגבורו' אבל בא"א שבחי' דכור' ונוק' שבו הם בפרצוף אחד מימין ומשמאל ולכן החסדים וגבורות שבו שניהם מתחברי' יחד אלא שהחסדים נתפשטו בצד ימין ששם מקום הדכורא והגבורו' בצד שמאל ששם מקום הנוקבא. עוד יש חלוקים אחרים והוא כי הנה כאן בא"א אין בתוכו רק יסוד אחד דעתיק ועם כ"ז יצאו לחוץ ד' פרצופים או"א וישראל סבא ותבונה ובז"א יש בתוכו ב' יסודות אחד דאבא ואחד דאימא ולא יצאו ממנו לחוץ רק ד' פרצופי' לבד כמבואר שם והם הנקר' רחל ולאה ויעקב ודור המדבר והענין הוא כי גם כאן בא"א יש דכר ונוקבא שהם מ"ה וב"ן אלא שהם כלולים ביחד בפרצוף אחד כנז' ואמנם היות כאן בא"א מחוברים יחד דכורא ונוקבא שבו גרם שאפי' הנקבות שהם בינה ותבונה שיצאו בצד פנים של א"א ואינם באחוריו כדמיון לאה ורחל באחו' ז"א. עוד יש חלוק אחר והוא כי בז"א יצאו ב' הנקבות לאה ורחל אחת למעלה כנגד היסוד הסתום ואחת למטה במקו' הגלוי ע"ד שהיה כאן בענין בינה ותבונה אבל שם בז"א יצאו יעקב ודור המדבר שניהם למטה במקום הגלוי זה לפנים מזה ולא היו שניה' זה למעלה מזה והטעם הוא לפי שבז"א יש ב' מחיצות לפי שיעקב ודור המדבר יוצאים מן יסוד דאבא ויש להם ב' מכסים והם יסוד דאבא ויסוד דאימא ולכן לא יכלו לבקוע הארתם ולצאת לחוץ למעלה במקו' היסוד ויצאו למטה אחר שנפסק יסוד דאימא ואין שם רק מכסה אחד שהוא היסוד דאבא אבל כאן בא"א אין בו רק מסך אחד בלבד שהוא היסוד דעתיק ולכן יצא פרצוף אחד למעלה במקום הכסוי כיון שאינו רק כסוי אחד ופרצוף אחד למטה במקום הגלוי ודע כי באמצע גופו דא"א יש מסך אחד הנקרא חד פרסא המבדיל לרחבו אל גופא והפרס' הזו מבדלת בין סיום רגלי או"א הנכללים מד' פרצופים הנז"ל ובין התחלת זו"ן ועל ד"ז הוא בכל הפרצופין כי בכל פרצוף יש חד פרסא מבדל' באמצע גופו לרחבו והנה הפרסא הזו אינה ממש שטוחה ביושר ברוחב הגוף והנה קצתה אשר נדבקת בדופני הגוף בצד פנים היא המתחלת ממש בסיום מקום החזה וכשנשטחת ומתפשט' לצד אחורי הגוף היא נמוכה כנגד מקו' הטבור וזו היא הנקרא' יותרת הכבד קרומא דמפסיק במציעו מעוי דב"נ כנז' בפרשת בראשית בפסוק יהי רקיע בתוך המים והענין הוא כי הנה או"א עומדים זה בימין א"א וזה בשמאלו ופניהם פונים (בדפו"י ע"ד) זה לזה פנים בפנים אבא באימא והנה בהיותם דבוקים פב"פ הנה מקו' הבטן והכרס של שניהם מתחברים יחד זב"ז כי הוא רחב ובולט ומקום זה הוא בצד פניו של א"א ושם הוא מקום הקרום המפסיק באמצע א"א כנז' המתחיל מסיום החזה ושם הוא סיום הכרס של או"א ואמנם כשמתפשט הקרום יותר לצדדים שם מקום ירכין דאו"א שאינ' דבוקי' אלו באלו ואלו הם ארוכים ומתפשטים יותר למטה ממקום הכרס שלהם ולכן נשפל הקרום שם כלפי מטה ויורד עד מקום הטבור דאריך באח' כי עד שם סיום קומת רגלי או"א וישראל סבא ותבונה כנז"ל ואין כח עוד בקולמוס לפרט הדבר יותר:
3
