שער ההקדמות, תיקון ו׳Sha'ar HaHakdamot, Tikkun 6
א׳דרוש ד' בענין לידת זו"ן ויציאתם מבטן אימא עילאה
1
ב׳ונבאר עתה ענין לידת זו"ן ויציאת' מבטן אימא עילאה ובזה יתבא' סוד פסו' ויאמר בילדכם את העבריות וראיתן על האבנים וגו' ואמרו רבותינו ז"ל כי ירכי האשה מצטננות בעת הלידה ונעשות קשות כאבנים ולכן נקראים בשם אבנים וכו' וסוד הדבר יובן במה שביארנו בשער התפלו' בענין קריא' שמע של שחרית ענין אופן הליד' דז"א איך נעשית ואיך נרמזת בסוד ו' תיבות שיש בפסו' שמע ישראל וכו' עיין שם ושם נתבאר בסוד מה שאמרו רבותינו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וסוד הדבר הוא כי הנה ז"א הוא הולד הנתון במעי אימא אותם ט' חדשי העיבור ואחר הט' חדשי' יולד' אימ' אוחם המוחין דז"א ויוצאי' לחוץ ממנה ולכן כפי מה שנבאר פה בענין העיבור ההוא במוחי' דז"א מזה יתבאר לך ענין עיבור דז"א עצמו כי הכל הוא בהשואה ובאופן אחד כי בכל בחי' מהם הוא שנכנס הנה"י דאימא תוך ז"א בק בזמן העיבור בין בזמן היניק' בין בזמ' הגדלות כמבואר אצלינו במקומות רבים ולהבין ענין הלידה הנז' צריך שנקדים לך מה ענין הלידה בעצמה ומי הוא הגורם אל מעשה הלידה הזו והנה עתה בבטן אימא עילאה יש אורו' רבים כמו שנבאר ופי רחמה סתו' וצר עד מאד באופן שאין הולד יכול לצאת משם כי בבא עת הלידה מתעלים כל האורות וכל הרוחניות אשר תוך נה"י דאימא ועולים למעלה בתוך הת"ת שלה הנקרא גוף והוא במקום שהז"א נתון שם בסו' העיבור ואז מתחברי' במקו' ההוא כמה אורות והם אור הת"ת דאימא ואור מחצית תחתון של גופה עצמה כלה ואורות של ז"א אשר עומד שם והם אורות רבים מאד ואין כלי הבטן דאימא יכול לסבול כל כך אורות ולכן להיות כי אורות דאימא הם העיקרים ובעלי המקו' ההוא ולכן הם דוחקים באורות ז"א אשר שם כי הם גרים שם ואינם בעלי המקום ההוא ודוחים ומוציאי' אותם לחוץ דרך פי היסוד שלה ובוקעים אותו ויוצאים לחוץ בפתיחת רחמה ע"י הבקיע' ההיא נמצא כי העלא' האורות הנז"ל למעלה ממקומם הוא לשני סיבות תועלת הא' לצורך הלידה כדי לדחות את ז"א לחוץ כנז' והב' הוא לצורך המוחין דז"א והוא במה שנתבאר אצלינו כי טרם שיתלבשו המוחין בז"א הם מתלבשי' תחל' תוך הכלים של נה"י דאימא ואח"כ מתלבשי' הנה"י דאימא תוך ז"א עם המוחין אשר בתוכם ואם היו האורות של נה"י דאימא במקומ' לא היה מציאות שיתלבשו המוחין דז"א בתוכם ולכן עלו אורותיהם תחלה למעלה ונתרוקנו הכלים דנה"י דאימא ואז כיון שנולדים המוחין ויוצאי' לחוץ מפי הרחם דאימא ע"י דחיות האורות דנה"י דאימא אותם כנזכר אז אח"כ מתלבשים אלו המוחין דז"א תוך הכלים דנה"י דאימא שנתרוקנו כנז' עוד יש תועלת שלישי בעלות האורות דנה"י דאימא למעלה כי הנה הם עולים עד חצי העליון דת"ת דאימא תחת החזה ונמצאו עומדים בחצי התחתון דת"ת דאימא אשר שם מקום עמידת ז"א בעת עיבורו ומשם דוחקים בז"א ודוחים אותו לחוץ בסוד הלידה כנז' ואז ברגע ההו' עצמו נתוסף אור גדול בחזה דאימא ובולטים ההארות ההם שם לחוץ כמין שני דדים של האשה ונבקעים והחלב זב לחוץ לצורך יניקת הולד. ובזה תבין ענין הדדים של חלב שיש באשה משא"כ באיש. גם תבין איך אין החלב זב ויוצא מהם אלא תכף אחר הלידה ולא קודם לכן. גם בזה תבין מה שאמרו רבותינו ז"ל כי החלב מעיקר' דם הי' אלא שהד' אשר למטה ברחם עלה למעל' בשני הדדים ונהפך לחלב ויובן זה עם האמור כי ע"י חזרת האורות הנז' ועליית' ממטה למעלה נעשה חלב. גם בזה תבין מה שאמרו רז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה וכו' והענין הוא כי ז"א הוא הנקר' תורה כנודע והקיום שלו אינו אלא בכח המוחין שבו כנודע וא"א להמצא בו הקיום הזה אלא ע"י אימא עילאה הנקר' מ"י אשר היא ממיתה עצמה על כך כנז' כי כל האורות והחיות אשר בחצי תחתון דת"ת שבה ושבנה"י שבה מסתלקים ועולים מתוכם למעלה והכלים ההם נשארים מתים כגוף בלא נשמה וכל זה לצורך תועלת ז"א כנז"ל וזה אומרו במי שממית עצמו עליה מי דייקא גם בזה תבין פסו' וראיתן על האבני' כנז' והענין הוא כי בחוש העין אנו רואים שירכי האשה בעת לידת' (בדפו"י ע"ג) מצטננים ומתקררים כמו האבנים ממש והסבה כי נר ה' נשמת אדם ובהתפשטה בתוך הגוף מחמתו ובהסתלקה מתוכו מצטנן ומתקרר ולכן בהסתלק החיות והרוחניות מתוך ירכי האשה בהקשות' בלדתה אז מתקררים כמו האבנים ולכן נקראים נה"י של האשה אבנים גם נקראים כן לסבה שנית והוא במה שנתבאר כי חג"ת נקראים אבות ונה"י נקראים בנים וזהו מלת אבנים מלשון בנים:
2
