שער ההקדמות, דרושי זעיר אנפין י״בSha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin 12
א׳דרוש י"ב על הנז"ל אומר מה מתחדש בז"א כשירדו בו המוחין דהו"יות שהם גדלות
1
ב׳ונבאר עתה מה מתחדש בז"א כשירדו בו המוחין דהויו"ת שהם גדלות ונדחו המוחין דקטנות שהם אלהי"ם למטה כנז"ל הנה כשירדו ירידה ראשונה עד הגרון כבר נת"ל שהזך והמובחר שבהם נשאר למעלה בראש עם המוחין דגדלות ושלישית' בלבד ירד אל הגרון והנה מה שנשאר למעלה בראש כבר נת'נאצלינו למעל' בתחל' אלו הדרושי' וגם נת"ל בדרוש שקדם לזה כי הג' מוחין דאלהי"ם של הקטנות דזמן היניקה נעשי' בחי' הקרומות החופין אל המוחין דגדלות ואמנ' ממה שירד אל הגרון נעשה ממנו בחי' הקנה והוושט והוורידין שהם שר המשקים ושר הטבחים ושר האופי' כנז' במקומו ולכן גרון בגי' ג"פ אלהי"ם עם הכולל שהם מוחין דקטנות כנז"ל בדרוש שקדם לזה גם בענין הלשון והשפתי' והפה והשיני' כבר נת' אצלינו בסוף אדרת האזינו בענין (בדפו"י ע"ב) אחה"ע גיכ"ק וכו' כי ה' מוצאות אשר בפה שהם הגרון והחיך וכו' הם בחי' ה' גבו' מנצפ"ך האמנ' כמו שביארנו בחי' הגרון איך נעשה מג' אלהי' דמוחין דקטנות גם נבאר עד"ז בחי' שאר הה' מוצאות איך נעשי' מן האלהי' דקטנות הנז' וזה ענינם הנה הלשון אות ש' שבו הוא אלהי"ם במלוי יודי"ן וג' אותיות לו"ן הם בגי' אלהי"ם פשוט הרי כי הלשון הוא אלהי' פשוט ומלא ביודי"ן והשפתי' ג"כ הם ע"ד הנז' כי שפה הוא כמספר לשון שהוא אלהי' פשוט ומלא ביודי"ן עם הכולל והפה הוא הכולל את כל הה' מוצאות שהם ה' אותיות אלהי' והם הם ה"ג מנצפ"ך ולפי שהפה כולל כולם לכן הוא בגי' אלהי' פשוט שהוא כל הה' מוצאות הנכללי' בה' אותיות שבו והנה השיני' נת' אצלינו בביאור מצות ברכת המזון כי ש"ן בגי' אחורי' דהוי"ה דיודי"ן העולה קפ"ד ואחורי' דהוי"ה דס"ג העולה קס"ו ושניה' בגי' ש"ן וע"ש ונלע"ד כי ה' גבו' מנצפ"ך שהם סוד ה' אותיות אלהי' כנז' הם הה"ג דקטנות אבל הה"ג דמנצפ"ך דגדלות הם הויו"ת כנז' אצלינו בענין הדעת הכולל ה' חסדי' וה"ג והם י' הויו"ת כמנין ס"ר כנלע"ד וזכור ענין זה היטב וכאשר ירדו עוד עד ג' אמצעיות דז"א נשאר הזך שבהם בגרון כנז"ל והשארים ירד שם ומהם נעשה ב' הידי' דז"א ואעפ"י שכבר היו לו ידי' וגרון וכיוצא בתחלה עכ"ז כפי הזמני' משתני' הפעולות וזכור ג"ז ולכן עתה שירדו האלהי' דקטנות עד הזרועות דז"א נעשו ידיו מבחי' אלהי' ואז ה' אצבעות היד הם מן ה' אותוית אלהים וי"ד פירקין שיש בה' אצבעות כמנין י"ד כנודע הם י"ג אותיות שיש בשם אלהים במילואו ועם כללות השם הם י"ד והזרוע עצמו הוא שם אלהים עצמו שהוא השורש אל האצבעות ופירקיהם ולפי שהם ה"ג מנצפ"ך כפולות לכן היו ה' אצבעו' ימנית עם פרקיהם ועם שרשיהם שהוא הזרוע הימני וכנגדם כפולות בזרוע השמאלי וכבר נתבאר אצלינו מאמר באדרת נשא כי בה' מקומו' נתפשטו הגבו' וא' מהם הוא בזרועות וע"ש ובזה תבין ענין נטיל' ידים לפי שהם מן הדיני' והגבו' דאלהי"ם הקלי' נאחזות בהם תמיד ולכן צריכים לנט"י תמיד כנודע ואמנ' אע"פ שלא שמעתי בענין אבר הלב בבחי' אלהי' דקטנו' עכ"ז נבא' עניינו אגב שאר האיברי' שביארנו והנה נודע כי הלב מבין כמו שאז"ל גם נמצא בס' התי' ובסה"ז שהוא בינ' ובמקו' אחר אמרו שהוא ת"ת ובמקו' אחר אמרו שהוא מל' ולכן עתה נבאר עניינו הנה בהקדמ' התי' ובסה"ז מצאנו ראינו כי כל האיברי' הראשיים והמעולים והחשובי' ומתחלקי' בי"ס אמנ' הלב לא מצאנו לו רמז בי"ס כנוד' כי הראש הם ג"ס הראשונות והזרועות עם הגוף הם חג"ת והרגלי' ואות ברית קדש הם נה"י ועטרה היא מלכות אבל הלב שאדרבא כל חיות האדם בו תלוי לא ידענו מקומו אבל הענין הוא זה כבר ידעת ענין המוחין דז"א מצד אבא ומצד אימא איך אחר שנתלבשו תוך הנה"י דאו"א הם מתפשטים תוך ז"א והנה היסוד דאימא מתפשט עד החזה דז"א בלבד ולכן עד החזה עומדים כל האורות עליונים מלובשי' תוך הכלים שלהם ומן החזה ולמטה מתגלים האורות בלי מסך כלי היסוד דאימא והנה לפי שבתחלה היו למעלה מלובשים ומצומצמים ודחוקים לכן בצאתם מפי היסוד דאימא למרחב בגילוי הם יורדים במרוצה בכח חזק ותכף בצאת' למרחב מאירים שם אור חזק וגדול מאד ושם נרשמים האורות של מוחין דאו"א ביחד והוא אור חזק ועצום קרוב מעט אל מדריגות האור שלה' העליון אשר במוחין וקבוץ האורות אלו הם אבר הלב ולכן עיקר חיות האדם הוא המוח והב' לו במעלה הוא הלב כנודע ולכן אינו אבר מורכב מן בשר וגידים ועצמות כשאר רמ"ח איברים כנודע לפי שהלב הזה נעשה מן קבוץ האור הרוחני שנתקבץ שם ודומה אל המוח שגם הוא מבלי גידים ועצמות ונלע"ד כי בזה תבין שאר כל האיברי' הפנימי' כגון הריאה והכבד וזולתם שהם בבשר לבד בלי גידים ועצמות לפי שהם יותר זכים מן רמ"ח איברים. ועתה צריך שנבאר טעם קריאת שם ל"ב אל קבוץ האורות האלו וסוד הענין הוא כי כפי מספר האורות הנקבצי' שם שנמשכו ממוחין דאו"א שהם ל"ב אורות לכן נק' לב. והענין הוא כי הנה מוח חו"ב דאבא או דאימא מכוסים הם תמיד תוך הנצח וההוד דאו"א המתפשטים בקו ימין ושמאל דז"א ואינם באמצע כמו הלב ועוד כי הם אורות סתומים כנז' ואין אור יוצא מהם בגלוי ממש ונמצא כי קבוץ האורות שמהם נעשה הלב הוא מן היסוד דאו"א המתפשטי' בקו אמצעי ששם הוא מקום הלב ועוד כי שם הם מאירים בגלוי גמור והנה נודע כי הצד המאיר הוא צד החצון הנק' אחוריים של ב' היסודו' הנז' כי צד החצון שבהם הוא נוגע בפנימיות הז"א וממנו יוצא הארה והנה האחורים של יסוד דאבא הוא קפ"ד שהם אחוריים דהוי"ה דע"ב דיודי"ן והאחוריים דיסוד דאימא הם קס"ו שהם אחורים דהוי"ה דס"ג ובשתי אחורים אלו דקפ"ד וקס"ו הם ל"ב אותיות ולכן מספר אורותיה' מתקבצים ומהם נעשה אבר הלב: (בדפו"י ע"ג)
2