שער ההקדמות, דרושי זעיר אנפין י״דSha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin 14
א׳דרוש י"ד במוחין דגדלות דז"א ונבאר המוחין דגדלו' דז"א. הנה אח' שנולד ז"א התחיל זמן היניקה שהם ב' שנים ואז בהמשך הזמן הזה נשלמו שש קצוות שבו וג"כ יש לו ראש כנודע אלא שנכלל בסו' הו' קצוות ואחר ב' שנים של היניקה מתחילי' המוחין דגדלות ליכנס בו מאז עד תשלום י"ג שנים ויום אחד ותחלה נבאר ענין המוחין האלו מה עניינם:
1
ב׳דע כי או"א מזדווגי' ומולידים פרצו' א' שלם מי"ס גמורות והוא פרצו' דק וזך ורוחני אלא שכל זה הפרצוף נקרא ד' מוחין דגדלות ז"א שהם חב"ד כליל מתרין עיטרין חסדי' וגבורות ועומד בסוד העיבור תוך אימא עילאה ואח"כ נולד ויוצא לחוץ ועומד למעלה מראשו של ז"א בבחי' או"מ למעלה ולא מצדדיו וזה הפרצוף נקרא צלם שעליו נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו ואמנ' הה' חסדי' של הדעת שבו מתפשטים בו בחג"ת נ"ה שבה בהיותו עדיין למעלה ולא נכנס תוך ז"א. ואחר שנולד ועמד שם ראה המאציל שאין כח בז"א לסבול בתוכו האור הגדול הזה ולכן רצה להלביש' תחלה תוך נה"י דאימא ואח"כ ע"י הלבוש הזה יכנסו תוך ז"א ואז התבונה העלתה את האור רוחני שלה מתוך נה"י שבה בלבד ועלה למעלה בחצי קומתה העליון ואז נשארו הכלים של נה"י שבה גוף בלי נשמה לפי שלא היה כח בז"א לסבול האורות ההם של התבונה שהם למעלה ממדריגתו והלואי שיסבול האורות שלו שהם המוחין הנז' ואף גם זה בהיותם מלובשי' בכלי' דנה"י דאימא כנז' ואז נכנסו האורות המוחין דז"א הנז' לתוך הכלי' דנה"י דאימא והיו להם בבחי' אור ונשמה כי קו ימני של פרצוף המוחין הנז' שהם חח"ן נתלבשו תוך ג' פירקין של כלי הנצח דאימא וקו שמאלי דאורות המוחין שהם בג"ה נתלבשו תוך ג' פירקין של כלי ההוד דתבונה וקו אמצעי של אורו' המוחין שהם דעת ת"ת יסוד תוך כלי היסוד דתבונה בלבד ובו לבדו נתלבש אור קו אמצעי כלו ואח"כ נכנסו כ"ז תוך ז"א כמו שנבאר וזהו סוד זאת התורה אדם כי ימות באהל ודרשו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי הנה אין קיום וחיות ואור אל ז"א הנק' תורה אלא ע"י התבונה הנקראת מ"י שממיתה עצמה עליו כי סלק' אור נשמת נה"י שבה ונשארו מתים גוף בלי נשמה כדי להלביש בתוכ' אורות ז"א להחיותו ולקיימו כנז' אבל דע כי אין זה אלא בנה"י שבה לפי שהם נכנסים תוך ז"א ועל ידם נשלמים ט"ס של ז"א כי הם ממש נעשי' גופו של הז"א כמו שידעת בסוד קו המדה הנז' בס"ה כי הו' קצוות דז"א גדלו ונעשו ט' באופן זה שכל פרק עליון דנצח דאימא עם ב' פירקין עילאין (בדפו"י ד ס"ב ע"א) דחסד של ז"א נתחברו ונתערבו ונעשה כלי שלם של חכמה דז"א בתל' פירקין ופרק אמצעי דנצח דאימא נתערב עם פר' תחתון דחסד ופרק עליון דנצח דז"א ונעשה כלי שלם של חסד דז"א בג' פירקין. ופ' תחתון דנצח דאימא נתערב עם ב' פירקין תחתוני' דנצח דז"א ונעשה כלי שלם אל נצח דז"א בג' פירקין ועל ד"ז בקו השמאלי דז"א עם ההוד דתבונה וכן בקו אמצעי דז"א עם היסוד דתבו' והרי איך ג"ס נה"י דתבו' נעשו גופא דז"א ממש ועמהם נשלם ז"א בט"ס שבו אבל הכתר של ז"א הוא מן שליש התחתון דת"ת דתבונה והוא מן התבו' ולמטה ואמנם לא נסתלק אורו ורוחניותו מתוכו כמו שנסתלק מן הנה"י אמנם זה השליש של כלי דת"ת דתבונה עם האור עצמו שלה שבתוכו הוא בחי' כתר אל ז"א ואין בו חלק לז"א לא בכלי ולא באור באופן כי עיקר ז"א הוא מן החכמה שבו ולמטה ולכן זה הצלם הנז' נקרא על שם המוחין ולא על שם הכתר וכאשר יסתלק זה הכתר מעל ראש ז"א ישאר ז"א בבחי' ראש שבו מן החכמה שבו ולמטה. גם בזה תבין טעם למה אין הכתר נמנה במספר הי"ס דז"א לפי שאינו ממנו אלא חוץ ממנו לפי שנודע כי א"א (עיין ע"ח שכ"ה פ"ג בהג"ה מוהרת"ו ובפ"ה שם) הוא נקר' כתר של הי"ס אבל הי"ס של ז"א הם נמנים מן החכמה שבו ולמטה גם זהו הטעם שאין הכתר של ז"א נעשה עד שנגמרו י"ס שבו שהם מן החכמה ולמטה להשתלם ואחר כך נעשה בו הכתר הזה וכמו שיתבאר לקמן:
2
ג׳ונבאר עתה איך נכנסין בו אלו המוחין המלובשי' בנה"י דתבונה תוך ז"א בזמן הזה אחר ב' שנים של היניקה עד תשלום י"ג שנים ויום אחד הנה בשנה השלישית ללידת ז"א נכנס בתחלה פרק התחתון דנצח של התבונה בחכמה דז"א ופרק התחתון דהוד נשאר עדיין למעלה כאדם היורד במדריגת הסולם המוריד בתחלה רגלו הימנית ונשאר רגלו השמאלית כפופה למעלה. ואח"כ בשנה הרביעי' מוריד גם רגלו השמאלית פרק תחתון שבו לתוך בינה דז"א. ובשנ' הה' נכנס פרק אמצעי דנצח בחכמה דז"א והפרק התחתון יורד ונכנס בחסד דז"א. ובשנה הו' נכנס פרק אמצעי דהוד בבינה דז"א והפרק התחתון יורד ונכנס בגבו' דז"א. ובשנה הז' נכנס פרק העליון דנצח בחכמה דז"א והפרק האמצעי יורד בחסד והפרק התחתון יורד בנצח דז"א והרי נשלם קו ימין דז"א אבל דע כי בתחלת השנה הז' מתחיל ליכנס קו אמצעי כי הנה קו האמצעי שהוא היסוד דתבונה אין בו רק פרק א' לבד והוא היסוד עצמו ומקומו למעלה בין תרין פירקין עילאין דנ"ה דתבונה ועוד יש בו בחי' העטרה של היסוד ששעורה שליש פרק א' בלבד והנה מקומה היא יותר למטה בין תרין פירקין אמצעים דנצח והוד דתבונה ולכן אחר שנכנסו תרין פירקין אמצעי' דנצח והוד בשנה החמישית והששית נכנסת העטרה הנז' בדעת דז"א בתחלת שנה השביעית ולפי שאינה מדה שלימה כמו האחרות לכן אינה צריכה זמן שנה כמו בשאר הפירקין אמנם תכף בתחלת יום שנה הז' נכנסת ונמצא כי בהיותו בן ו' שנים ויום א' התחיל תקון הדעת של ז"א אבל לא לגמרי וזהו סוד משאחז"ל הפעוטות מבן ו' שנים ויום א' מקחם מקח וממכר' ממכר במטלטלין אבל לא בקרקעו' לפי שהמטלטל' הם ו"ק דז"א המיטלטלין ומתהפכים מדין לרחמים ומרחמים לדין והקרקע היא במל' בסוד אסתר קרקע עולם היתה ולפי שבהיותו בן ו' שנים ויום א' עדיין לא נכנס בדעת שבו רק העטרה של היסוד שהיא בחי' התפשטות הדעת למטה בשליש התחתון דת"ת שהוא מן הו"ק וכן כל שאר הפרקים של נה"י דתבונה אשר נכנסו עד עתה בז"א הם הבחי' שעתידים אח"כ לירד למטה למקומם בו"ק ולכן אין מקחו מקח אלא במטלטלין עד שיכנסו בו ג' פרקין עילאין שהם המוחין עצמם והוא בתחלת שנה הי' שאז ביאתו ביאה גם באשה הנקראת קרקע כמו שיתבאר. ובשנה הח' נכנס פרק עליון דהוד דבינה דז"א והפרק האמצעי יורד בגבורה ופרק תחתון יורד בהוד דז"א והרי נשלם קו שמאל דז"א. ובשנה הט' ויום א' נכנס היסוד עצמו דאימא במוח הדעת והרי נשלמו הג' קוי' דז"א והרי נגמר גדולתו כי עתה נכנסו ג' המוחין העיקרים שבג' פירקין עילאין דנה"י דתבונה בחב"ד דז"א וכאן הוא מקומם האמיתי וכבר הוא שלם לגמרי גם צריך שתדע כי הנה ביארנו למעלה שהתפשטות ה' חסדים שיש בפרצוף הזה של המוחין כבר נתפשטו ונתחלקו בחג"ת נ"ה שבו בהיותו למעלה על ראש ז"א בסו' או"מ ונמצ' כי כשנכנסו הנה"י הנז' תוך ז"א בכל פרק מהם שהי' נכנס הי' נכנס עמו החסד הראוי לאותו פרק ונמצא כי בסוף שנה הט' נכנסו בו כל המוחין שלו ונתפשטו בכל גופו במקומות הראוים להם ממש וגם החמשה חסדים נמצאו מתפשטים בו"ק שבו כפי המקום הראוי להם ממש והרי הוא שלם וגדול בכל פרטיו ולכן מבן ט' שנים ויום א' ואילך ביאתו ביאה ובפרט כי טפת הזרע באה ממוח הדעת וכבר עתה נכנס בו לגמרי וגם התפשטות הה' חסדים נתפשטו בו"ק שמהם (בדפו"י ע"ב) הטיפה נמשכת גם זהו סוד למה מתחל' י' שנים ואילך מתחילי' לחנך את הקטן בקצת מצו' מדרבנן כמו בענין אכיל' ביוה"כ וכיוצ' בזה האמנם עדיין אינו ראוי למצות מן התורה כי אינו איש גמור לפי שהנה הדעת שלו נתפשט במקומו ולמטה עד ההוד של ז"א אבל עדיין צריך ליתן דעת גם בכתר חכמה בינה שבו כמו שיתבאר ועוד כי עדיין אין בו כתר כלל כמו שיתבאר ולכן צריך להמתין עד גמר שבו והוא כי בשנ' הי' עלה הארת החסדים המגולים למעלה בדעת עצמו ובשנת י"א עלה בבינה ובשנת שנים עשר עלה בחכמה ובשנת י"ג עלה בכתר ואם תוסיף ד' שנים אלו על ט' שנים ויום א' הנז"ל יהיו י"ג ויום א' ואז הוא איש גמור לכל דבריו:
3
ד׳ונחזור לבאר דרך פרט ענין אלו ד' שנים שמן הט' שנים ויום א' ואילך הנז"ל כבר הודעתיך כי ז"א נק' אילנא דחיי לפי שדומ' אל האילן שאינו גדל אלא ע"י המים והם החסדים הנק' מים כנודע כי אין הז"א נגדל אלא ע"י החסדים כמו שנתבאר למעלה ועי"ש היטב איך ע"י חזרתם למעלה נכפלים וניתנים בכל ספי' וספי' מהם מי"ס דז"א ומתחלקי' בבחי' שלישים ונחזור לבאר קצת בעניינם הנה נתבאר כי בהיותו בן ט' שנים ויום א' כבר הה' חסדים היו מחולקים ומתפשטים בחג"ת נ"ה דז"א ונודע כי ב' חסדים ושליש החסד שנתפשטו בחו"ג ובשליש עליון דת"ת שהוא עד החזה הם אורות סתומים תוך כלים דנה"י דאימא אבל שני חסדים ושני שלישים תחתונים שנתפשטו בב' שלישים תחתונים דת"ת ונצח והוד שבו הם אורות מגולים שיצאו לחוץ מפי יסוד דאימא שסיומו בחזה ולכן אלו החסדים התחתונים שהם אורו' מגולים בלי מחיצות כלי יכולי' לירד למטה עד היסוד דז"א והנה אחר היותו בן ט' שנים ויום אחד ירדו אלי החסדים המגולים ביסוד דז"א ונתקבצו שם ואמנם בתחלה בשנה ד' וה' וו' אז היו בחב"ד ואח"כ בשנה הז' והח' והט' ירדו במקום הראוי להם שהם בת"ת ונצח והוד ואח"כ ירדו עד היסוד ונתקבצו שם ועתה צריך שיחזרו לעלות ממטה למעלה להגדיל את ז"א בד' שנים אחרות כנז' והנה הם נקראי' מים שיש בטבעם לירד בשורש האילן ומשם עולים תוך האילן ממט' למעלה להגדילו ואמנם סבת חזרת אלו החסדים למעלה הוא כנודע אצלינו כי כל אור ישר היורד חוזר לעלות בסוד אור חוזר ודומ' למי שמשליך אבן אחת בכח חזק מלמעלה למטה שמכח חוזק ירידתם במרוצ' למט' חוזרת לעלות עד מקום המקור שמשם ירדה וכן בטבע המי' היורדי' במרוצה למטה חוזרים לעלות עד מקום המקור שמשם ירדו וכן החסדים האלו הנק' מים כאשר יצאו מפי היסוד דאימא שיש בחזה דז"א מבלי מחיצות בלי שיעכבם ירדו במרוצה גדולה בחוזק עד היסוד כנז' ותכף חוזרים לעלות למעלה בכח בלי עיכוב ואיחור זמן ועולי' עד היסוד דתבונה ממקום שיצאו והנה היסוד הזה הוא בחזה ושם הוא התחלקות פצול שתי זרועותיו חו"ג ואז עלה הארת אלו החסדים המגולים אל שני החסדים אשר בב' הזרועות והגדילום וכ"ז נעשה תכף ברגע א' בהיותו בן ט' שנים ויום א' כי מקום פצול הזרועות הוא ג"כ בחזה אבל עלייתם למעלה ברישא דז"א שהם רחוקי' צריך המתנת זמן כמו שנתבאר שצריך ד' שנים אחרות:
4
ה׳ונבאר עתה ענין הגדלת ד' ראשונות בד' שנים אחרות ומה ענין גדול זה הנה נתבאר לעיל כי ע"י חזרת אורות החסדים המגולים נכפלו החסדים העליונים הסתומים כפלים ממה שהיו ועם זה הספיקו לכל ארבעה ראשונות שבכלם ימצא בחי' דעת דאור מגול' והנה החסד שבחסד שהם ג' שלישי' נכפל והיה ו' שלישים וחציים נשארו בו וחציים עלו למעלה באופן זה כי ב' שלישים עלו בחכמה ושליש א' עלה במוח הדעת מצד ימין להאירו כי סתום הוא אע"פ שגם הוא בחי' דעת ועד"ז החסד שבגבורה נכפל וחציו הספיק לעצמו וחציו שהם ג' שלישים עלו ב' השלישים בבינה והשליש בדעת בצד שמאל בעיטרא דגבורה שבו ונמצא כי עלו בדעת שליש מחסד שבחסד ושליש מחסד שבגבו' כדי שיהי' הדעת מכריע בין חכמה לבינה כנודע עוד צריך שתדע כי הנה אלו האורות של החסדים התחתונים המגולים העולי' למעלה כנז' יש בהם ב' בחי' כי הנה האור ההוא מתחלק ונכנס קצתו בתוך היסוד דאימא ממקום שיצאו ודרך שם חוזרים ועולים בפנימיותו עד למעלה בחו"ב וכתר והרי זה בחי' אור פנימי ועוד קצת האור הנז' עולה למעלה בבחי' אור מקיף מחוץ אל כל הכלים דנה"י דאימא בג' קוים בינם לבין עצם חלל הגלגל' דז"א עצמו ונמצא כפי זה כי יש בחי' דעת מגולה בחוץ ליסוד דאימא בסוד אור מקי' שבו כנז' והרי עתה היא הגדלה ממש וגלוי גמור אל הדעת שהיה סתום בתחלה כנז' כי לכן הוצרך עליית האור הזה גם בדעת אע"פ שהוא השורש של האור הזה וממנו יצא ובודאי שענין אור מקי' הוא גם בחו"ב שבתוך הנה"י דאימא וגם בהם שייך הגדלה זו ג"כ ובטעם זה יתבאר תירוץ קושיא (בדפו"י ע"ג) אחרת והיא כי אלו האורות המגולי' שחוזרי' לעלות להגדיל כנז' והנה כשנכנסים שני' אל תוך נה"י דאי' הרי חזרו להעלמם הראשון ואין בהם כח להגדיל ועם הטעם הנז' יתורץ כי קצתם מקיף בגלוי מבחוץ וקצת' נכנס בסוד או"פ ואז אור החצון הנגלה עובר דופני הכלי' דנה"י עד אוה"פ שלהם שנכנס עתה וגם עד אורות המוחין עצמם הפנימיי' ומכים אורות אלו עם אלו ומתרבה הארתה לאין קץ וע"י כן נגדל ומלבד טעם זה גם יש טעם אחר באורות הנכנסי' בפנימיות הנה"י והוא כי אחר אשר החסדי' ההם נתגלו למטה נתפשטה הארתם ממה שהיתה בתחלה בהיותם מכוסים במקום צר ונתרבה ונגדלה מאד יותר מאשר היתה בתחל' ואחר שנתפשטה כל צרכה ונתחזקה הארתה בתכלית האור הנגלה אעפ"י שחוזרי' למקום סתום אינם מתמעטים ואדרבא כשנכנסים לא די שהם גדולים אלא שמגדילים את החסדים הסתומים גם הם ועל ידי כן אין כח בכלים דנה"י דאימא לסבלם ומתרחבי' ממה שהיו בסוד פסוק הרחיבי מקום אהלך וגו' ודע כי במצות בהעלותך את הנרות בענין חזרת חמש' הגבורות שביסוד נוקב' דז"א להגדילה נתבאר הטעם השני הזה. אבל הטעם הראשון לא שייך בנוקב' לפי שאינם חוזרות בג' הקוי' רק בקו האמצעי בתוכו בלבד אבל בז"א שעולי' החסדי' מחוץ כל ג' הקוי' כנז' שייך האי טעמא ואמנם נתבאר למעלה למה ירידת החסדי' אינה צריכה זמן וכן בחזרתם עד מקום הדעת אבל בעלות' מן הדעת ולמעל' צריך זמן ד' שנים כנז' אבל הענין הוא ג"כ לפי שאלו החסדי' העולי' כבר ירדו בראשונה מן הדעת ולמטה בו' קצוות ונתפשטו שם ולכן גם אם הם חוזרים לעלות שם במקום התפשטות' בו' קצוות כבר היו שם דרך ירידה אבל בכתר וחב"ד שהם עולים עתה מחדש להגדיל' צריך זמן והרי נתבאר שעור זמן עליית החסדים בחב"ד שהם ג' שנים אחרי' אחר הט' שנים ויום אחד והרי הם שנים עשר שנים ויום אחד:
5
ו׳ועתה נבאר ענין הכתר הנעשה בשנת הי"ג ובתחלה נבאר מה ענין הכתר הזה הנה כבר התחלנו למעלה בתחלת הדרוש הזה לבאר ענינו כי שליש האחרון של הת"ת דתבונה מן הטבור ולמטה בבחי' הכלי עם האור שבתוכו מן התבונ' עצמה הוא הכתר של ז"א ממש ואינו כמו הנה"י של התבונה שהכלי' הם שלה והאורו' הם המוחין דז"א כנז"ל ובזה תבין מעלת הכתר כי אעפ"י שאין בו מוחין הוא מעולה במאד מאד מן המוחין דז"א לפי שהוא מן הכלי והאור של התבונ' עצמה ולא עוד אלא שהוא מן הת"ת שבה ונודע כי הגרוע שבתבונה גדול מז"א מה שאין כן במוחין שהם מן הז"א ואין בהם רק הכלי' של נה"י דתבונה לא מן האורו' שבהם. וכבר נודע כי הכת' הוא בחי' או"מ והיא קרקפתא וגלגלתא דרישא הסובבת ומקפת על המוחין אשר בתוכה ונודע כי האי גלגלתא אתקרי חוורא דרישא וזו החוורתא שהוא ענין הכתר עצמו נמשכת ומתפשטת מעל המוחין עד מקום החזה של ז"א כי שם גם כן מסתיים היסוד דאימא כנודע זה מבחוץ וזה מבפנים וחופפת וסובבת כל הראש והמוחין עד סיום הגרון ומשם ולמטה אינה מתפשטת בזרועו' רק בקו אמצעי לבד עד החזה מצד האחו' ושם תחלת רישא דנוקב' דז"א רחל וזו החוורתא נמשכת גם עד ראש רחל ונעשת מסיומה כתר אל רחל ג"כ ונמצא כי כל בחי' זו החוורתא המתפשטת עד החזה הוא בחי' הכתר דז"א והא בחי' חצי תחתון של ת"ת דתבונה שהוא חלל בתוכו ונמשכת בז"א עד החזה שבו וראשו של ז"א נכנס לתוך החלל ההוא ונמצא מוקף ממנו וזהו סוד ב"מ המשתמשים בכתר אחד והם זו"ן אשר הכתרי' שלהם נעשים מן חצי הת"ת דתבונה שהוא כתר אחד לבד ואמנ' בהיותה עמו אחור באחו' נמצא כי כל הכתר הוא אליו אבל הכתר שלה הוא מן סיום הת"ת של התבונ' בלבד אבל כאשר היא חוזרת עמו פני' בפני' שאז היא גדולה כמוהו ממש אז יהיו שניהם משתמשי' בכתר אחד בהשואה אחת: והנה אחר שהכתר הזה נתפשט מעל ראש ז"א וירד והלביש את ראשו ונתפש' עד החזה מאחוריו ונעשה גם כתר אל נוקבי' כנז'. גם צריך שיעלה אליו הארת החסדי' המגולי' ע"ד שעלו בכל המוחין כנז' וזה עניינו הנה הב' שלישי' של החסד שבת"ת דז"א המגולי' נכפלו וגדלו אחר שנתגלו ונעשו ד' שלישי' וב' שלישי' העליוני' הספיק לב' שלישי הת"ת וב' השלישי' התחתוני' נתחלקו לשני' והשליש האחד נותן לכתר דנוקב' דז"א המכוונ' שם ממש באחור והשליש האחד עלה למעל' בכתר ז"א וגם זהו סוד ב"מ המשתמשי' בכתר אחד כי מן שליש אחד התחתון לבד הספיק שנגדל וניתן חציו לכתר שלו וחציו לכתר דנוק' והנה בעלות זה השלי' הנז' אל הכת' שבו הנה הוא עובר תחלה דרך השלי' העליון של הת"ת במקו' הכסוי ומאיר בו ואז גם השליש ההוא נגדל לב' שלישי' והשליש האחד מספיק לעצמו במקומו והשליש האחר מתחבר עם השלי' שעלה שם ושניה' יחד עולי' למעלה עד הכת' דז"א והרי איך גם כן ניתן אור דעת המגולה בכתר שלו ועתה נשווה אל החב"ד כי בכל אחד מהם יש בחי' של ב' שלישי' דחסד המגולה אחר שנכפל אבל שרשו מעיקר' אינו (בדפו"י ע"ד) אלא שליש אח' לבד ועתה צרי' לידע למה בארב' ראשונו' שה' כחב"ד לא עלה רק שליש אחד בכל אחד מהם ולמט' בו' קצוות ז"א יש בכל אחד שני שלישי' כנז"ל והטעם הוא כי אין המוחין ממש צריכים הארה כ"כ כמו שצריכי' הו' קצוות וזה מבואר. והנה עתה יש שני בחי' בכתר האחד הוא בחי' הת"ת עצמו של התבונה כלי ואור שבתוכו שהיה בתחל' על גבי ראש ז"א שהם המוחין שבו מבחי' נה"י שלה שנגמר כניסת' ותקונם בתשלום י"ב שנים ויום אחד כנז' ונמצא חצי תחתון של הת"ת שבתבונה רובץ על המוחין דז"א ועתה בשנת הי"ג נתפשט וירד והקיף את המוחין בכותרת עד מקום החזה כנז'. בחינ' הב' עליית שליש החסד עד הכתר וגם זה נעשה בשנ' הי"ג עצמו לפי שהכל נעשה בבת אחת כי כפי שיעור ירידת הכתר עד החזה כך שעור עליית החסד מן החזה ולמעלה שהוא מקום הסתו' וזה מתחיל לירד וזה מתחיל לעלו' ולכן שניה' נעשי' ביחד בזמן א' ולא בזה אח"ז ואם תחבר שנה זו עם הי"ב שני' ויום א' הרי י"ג שנים ויום אחד: גם יש טעם כי הנה השליש התחתון שבת"ת הנכפל ועולה עד שליש העליון שבת"ת כנז' צריך עכוב זמן יותר וזה הוא בחי' יום א' היתר משנת י"ג אבל עלייתו עם השלי' העליון שבת"ת משם עד הכתר הוא שוה בירידת הכתר עד שם ושניה' נעשים בשנת השלשה עשר כנז' והרי נתבאר גדול ז"א עד תשלום שלשה עשר שנה ויום אחד באר היטב:
6
ז׳ונבאר עתה ג' הקדמות נכללים בזה הדרוש הנז' הא' הוא כי זה שביארנו שצריך זמן רב של י"ג שנים ויום א' להגדלת ז"א אין זה אלא בתחלת בריאת העולם כאשר נאצל אבל מאז ואילך נעשה הגדל' זו ברגע א' וכמו שנתבאר אצלינו בשער התפלות כי בכל תפלה ותפלה נגדל הז"א ברגע א' בברכת אבות כנז' שם שבכל תפלה באים לו מוחין אחרים חדשים ונגדל. השנית היא במה שביארנו לעיל כי ג' חסדים פחות שליש המגולי' הם יורדים עד היסוד אבל שני חסדי' ושליש העליוני' המכוסין עומדים למעלה במקומם ודע כי אלו הג' פחות שליש תמיד הם עומדים בתוך היסוד אבל כאשר הוא עת הזווג שמזדווג בנוק' אז כל ה' חסדים יורדים ביסוד. השלישי היא במה שכ' לעיל כי החסדים אחר שיורדים ביסוד חוזרי' לעלות למעלה וצריך שתדע כי כל אור ישר היורד יש לו אור חוזר ועולה כנודע ונמצא כי גם המוחין דחו"ב דז"א יש להם אור חוזר ממטה למעלה ומתפשטים ממטה למעלה אלא שענין חזרתם הוא באופן אחר כי מה שביארנו ענין אופן החזרה הזו הוא בענין הדעת בלבד אבל ענין חזרת אור המוחין ממטה למעלה אעפ"י שישנה עם כ"ז לא קבלתי עניינה ממורי זלה"ה. והנה פעם אחת שמעתי ממורי ז"ל כי היום האחד הנוסף על הי"ג שנים הוא זמן ירידת החסדי' שכיון שהם מגולי' בלי מחיצות כלי המעכב ירידתם לכן ביום אחד מספיק להם לירד ואינו צריך שנה תמימה גם שמעתי ממנו כי ירידת הכתר שהוא חצי תחתון דת"ת דאימא הוא בחי' יום אחד הנז' לפי שאינו נכנס תוך ז"א כמו שנכנסי' שאר המוחין שבו אמנם הוא יושב על ראשו של ז"א ואין צריך עכוב זמן רב:
7