שער ההקדמות, דרושי זעיר אנפין י״זSha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin 17
א׳דרוש י"ז בענין הצלם של המוחין דגדלות
1
ב׳ענין הצלם של המוחין דגדלות באר היטב כבר נתבאר כי המוחין האלו הם ע"י זווג או"א שהזריעו טיפת זרע ומהם נעשו אלו המוחין ואין ספק כי מבשרינו נחזה אלוה כי מטיפת זרע נוצר ולד שלם (בדפו"י ע"ד) ברמ"ח איברים ונמצא כי אעפ"י שאנו קוראי' לטיפה זו מוחין דזרע אינם מוחין בלבד אמנם אלו הם בחי' פרצוף אחד שלם ברמ"ח איברים ממש ויש לו כמה בחי' כי בחי' העליונה עומדים בראש ז"א ואח"כ גם הם מתפשטים בכל איברי הגוף דז"א וגם בנוקבי כי טיפה הנז' היתה כלולה מזכר ונקב' ויש לו בחי' רבות אם בחי' קודם התפשטות' או אחר התפשטותם כמו שיתבאר בע"ה והנה זה הפרצוף השלם הנקרא בשם מו' דז"א הוא ענין הצלם הנוצר והולך תמיד עם האדם כמו שנבא' ודע כי הנה יש חו"ב ויש חכמה ותבונה וחו"ב נתלבשו בתוך חכמה ותבונה ובהיות' מתלבשי' אלו בתוך אלו נזדווגו יחד ומן הזווג ההוא נוצר הפרצו' הנז' של המוחין דז"א וכשבא זמן לידתו יצא ממקור התבונה הנז' שהיא שניה בערך בינה העליונה וזו היא לידתו ואחר שנולד נתלבש הצל' הנז' תוך ו' ראשונות של התבונ' שני' שהיא שלישי' בערך בינה העליונ' ונתלב' בה עד החזה שבה ועתה בבחי' זו נקרא צלם כמו שיתבאר. והנה בזמן היניקה היה ז"א בסוד ו' קצוות לבד ואז היה לו צלם אחד אל ו' קצוו' שבו ואל זה הצלם אמר הפסוק אך בצלם יתהלך איש כי אז ז"א נקרא איש ולא אדם ועתה כשנולדו לו אלו המו' נקר' צלם של אדם כי אז ז"א נקרא אדם גמור ואל זה הצלם אמר הכתוב ויברא אלהים את האד' בצלמו וכתיב כי בצלם אלהים עשה את האדם כי עתה ז"א נקרא אדם ויש לו צלם הנז' שהוא צלם האדם ודע כי זה הצלם המתלבש בו' ראשונו' דתבונה שניה אעפ"י שעומד כאן למעלה עם כ"ז מן המקום הזה הוא בבחי' א"מ אל כל ז"א עד רגליו אבל עמידתו היא כאן למעלה ואינו יורד למט' והנה כפי האמת זו הבחי' היא ראשונה והיא אות מ' דצלם והבחי' השנית והשלישית היא ל"ם דצלם כמו שנבאר אבל עם כ"ז הבחי' הזאת לבדה נקרא צלם בג' אותיותיו לפי שכיון שהוא או"מ לכל ז"א מוכרח הוא שיהיה בו כללות כל הבחי' דז"א הב' והשלישי' כמו שנבאר. וראוי לבאר תחלה ביאור מלת צלם בכללות ואח"כ נבאר בפרטות. אות מ' דצל' איך היא בבחי' זו הראשונה דע כי כיון שזה הזווג שממנו יצא הצלם הזה היה מן או"א שהם הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן והנה אבא גניז ומתלבש גו אימ' ולכן גם הצל' הזה הנוצר מטיפת שניה' הוא הוי"ה דיודי"ן ואהי"ה דיודי"ן וההוי"ה דיודי"ן מתלבשת תוך אהי"ה דיודי"ן כמו נשמה בתוכו ולכן אינו נרמז בו רק אהי"ה דיודי"ן הנגלה שהוא בגי' צלם עם הכולל גם נתבאר אצלינו למעלה בדרושים שקדמו כי כל או"מ הוא אהי"ה ולכן נקרא אהי"ה הצלם הנז' כנז'. ועתה נבאר פרטות אות מ' דצלם איך היא בזו הבחי' הראשונה ובזה יתבאר גם כן מה שאמרו בס"ה בפ' ויצא סוד פ' וברכות לראש צדיק הנז' בפר' ויצא דקס"ב וז"ל ר' ייסא זוטא הוה שכיח קמיה דר"ש א"ל האי דכתיב וברכות לראש צדיק וכו' נוקב' דקיסטא דחמרא נפיק מיניה איהו רישא כך ראש צדיק וכו'. והענין הוא במה שהודעתיך בענין אלו ד' מוחין דז"א שהם חכמה הנמשכת ממוח אבא ובינה הנמשכת ממוח אימא ותרין עיטרין דדעת הם תרין כתפין דא"א והנה אלו תרין כתפין דא"א נמשכו וירדו למטה באו"א כי הכתף הימני שהוא חסד דאריך ירד באבא בתוך העטרה של היסוד שבו והכתף השמאלי שהוא גבורה דאריך ירד בעטרת היסוד דאימא ועמדו שם. ובזה תבין למה נשתנו שמותם להקרא תרין עיטרין כי הם אינם אלא כתפין דאריך וכשירדו ועמדו בשתי עטרו' של היסודות דאו"א אז נקראי' תרין עיטרין וזהו סוד וברכות לראש צדיק כי בירידת תרין כתפין אלו בראש צדיק שהי' עטרת היסוד הנקרא צדיק והראש שלו היא העטרה בסוד צדיקי' יושבי' ועטרותיהם בראשיהם אז עומדים באמצע תרין ברכין וירכין דאבא או דאימא ולכן נקראים ברכות וביאור ניקבא דקיסטא דקאמר הוא כי קיסטא רוצה לו' מדה והיא היסוד הנקרא אמה שבה מודדין ונוקבא דקיסטא היא העטרה של האמה שבפי נקב היסוד גם נקראת נוקבא כנודע כי העטרה לעול' בכל מקו' היא בחי' המלכות ואחר שירדו אלו התרין כתפין בשתי עטרות היסודות דאו"א ירדו אח"כ ב' המוחין האחרי' העליונים שהם חכמה ממוח אבא ובינה ממוח אימא זה ביסוד עצמו דאבא וזה ביסוד דאימא ונמצא כי תרין מוחין עילאין שהם חו"ב ירדו בשתי היסודות שהם זכרים ותרין עיטרין דדעת הנקראי' חסדי' וגבורו' ירדו בשני העטרות שהם נקבות: וז"ס ענין זווג זו"ן כי בתחלה ניתנו בה הה' גבורות שלא ע"י זיווג לפי שהיא גבורה נוקבא ואח"כ ע"י הזיווג נותן לה ז"א גם החמש חסדי' שהם מלכות שביסוד דאבא שהוא דכורא ומתחברים בה ב' העטרות שהם נקבות ביחד והנה ד' מוחין האלו שהם עתה בזה הצלם המקיף על ז"א הם סוד ד' יודי"ן שיש בשם הוי"ה במלוי יודי"ן אשר באות יו"ד הראשונה של ההוי"ה שבז"א והם ג"כ בחי' אות מ' דצלם שהיא בגי' ד' יודי"ן. גם דע כי בחי' זו הראשו' נקראת אויר לפי שג' מו' חו"ב וחסד שבדעת כל א' הוא ע"ב וג' ע"ב אלו נכללים בגבורה שהיא בגי' רי"ו כמנין ג"פ ע"ב וכמנין אויר והטע' (בדפו"י ס"ד ע"א) למה נעשים רי"ו בגבורה הוא לפי שהגבורה הזו היא לצורך הנקבה הנקראת ה"א אחרונה שבשם שבה משפיעים ג' אותיות יה"ו שהם חו"ב ועיטרא דחסד וגם הנקבה יש לה י"ס כמו שיש אל הזכר ולכן כנגד ג"פ ע"ב הזכרי' נרשמי' בגבורה בסוד רי"ו שהוא בגי' גבורה וזכור הקדמה זו בענין שם בן ע"ב שהוא ע"ב שמות כל שם מג' אותיות והוא רי"ו אותיות והבן זה והרי נתבאר כי זו הבחי' הראשונה נקרא' אויר ונקראת י' ראשונה של ההוי"ה הכולל' כל בחי' ז"א ונקראת מ' דצלם אבל בערך שכל הבחי' התחתונות נכללים בה נקראת צלם בג' אותיות שבו הבחי' הב' היא כי אח"כ יורדים הד' מוחין הנז' עוד ירידה ב' מלבד בחי' הראשונ' שנשאר' למעלה תמיד והנה בחי' הב' הזאת ירדה ונתלבשה מן החזה של התבונה הב' ולמטה שהיא שלישית בערך בינה עילא' כנז' ובחי' זו בערך הכללות נקראת צ"ל כי הראשונ' נקראת צל"ם וזו צ"ל לפי שנעלם ממנה מ' דצלם שהם ד' יודי"ן הנז' ואינם נגלים וניכרי' כאן רק הנה"י דתבונה זו שהם ג"ס שהם ל' דצלם אשר מתפשטי' אח"כ בבחי' השלישית הנקראת צ' שהיא תוך ז"א ולכן יש בה ב' אותיות צ"ל שכוללת בה את הבחי' שלמטה ממנה ע"ד הנז"ל בבחי' ראשונה אבל בערך הפרטות זו הבחי' אינה רק אות ל' דצלם שהוא ענין התלבשות ד' המוחין הנז"ל עוד בנה"י של התבונה הזו שהם אות ל' והנה נודע כי אות ל' נקראת מגדל הפורח באויר סוד מגדל הפורח באויר והוא כי זו הל' שהם הנה"י דתבונה שהיא הבחי' השניה תלויה למעלה בבחי' ראשונ' הנקראת אויר כנז"ל ולפי שהאויר הנז"ל הוא בחי' י' ראשונה של ההוי"ה כנז"ל נמצא כי זו הבחי' הב' נקרא' אור כי היו"ד נשאר' למעל' והנה למעלה נתבא' כי צלם הוא בחי' אהי"ה דיודי"ן אבל בחי' זו הנקרא' צ"ל רומזת אל מלוי שבתוך אהי"ה דאלפ"ן כשתסיר ממנו הפשוט ישאר בגי' קכ"ב כמנין צ"ל עם כללות ב' אותיותיו. או יהיה כמנין בצ"ל שדי יתלונן. והענין הוא כי כאן נעלם בחי' ראשונה ונתעלמה בתוך נה"י דתבונה ולכן נחסר ממנה הפשוט של אהי"ה ולא נשאר רק מלויו כנז' ויובן במה שהודעתיך כי שם אהי"ה דיודי"ן הוא בבינ' עילאה אבל בתבונה הזו הוא הוי"ה דס"ג ולכן לא נרמז בו אהי"ה עצמו אלא מלוי דאלפי"ן שהוא בגי' צ"ל עם ב' אותיותיו כנז"ל ואמנ' ההוי"ה דס"ג נרמזה בבחי' זו באופן אחר והוא כי הג' יודי"ן שיש בהוי"ה דס"ג הם סוד ל' דצלם שהם הבחי' השנית. גם הם בחי' נה"י דתבונ' שהם ג"ס והרי נתבאר כי זו הבחי' השני' נקראת אור ונקראת ה' ראשונה של ההוי"ה ונקראת ל' דצלם בבחי' פרט אבל בבחי' כלל נקראת צ"ל הבחי' השלישי' הוא כי אחר שנתלבשו הד' מוחין שהם מ' דצלם תוך נה"י דתבונה שהם ל' דצלם עוד היה בהם בחי' אחרת שלישית והיא שאחר כך נכנסו בז"א בט"ס שבו כל אחת כלולה מי' והם בגי' צ' ונתפשטו בתוכו כנודע ולכן בחי' זו נקראת צ' דצלם לפי שאין עתה היכר לא בד' המוחין ולא בנה"י דתבונה אלא בט"ס ז"א שהם צ' דצלם ושני אותיות ל"ם נעלמים תוך הצ' והנה זו הבחי' השלישית של צלם המוחין שהם בתוך ז"א עצמו נקראים צ' דצלם ונקראים אות ו' של ההוי"ה ובזה תבין איך ז"א הוא אות ו' שבשם כנודע. גם הבחי' הזו נקרא' מים שהיא המדריגה שאחר האור כנודע כי בראשונה הוא אויר ואח"כ אור ואח"כ מים וטעם קריאתו מים הוא לפי שהיא בגי' צ' דצלם אבל הענין בעצמו הוא לפי שאלו המוחין באו מן המיין נוקבין דאימא שהיא בינה עילאה שהמיין נוקבין שלה הם ה"פ מים הנז' בפסוק יהי רקיע כנודע ולכן גם ז"א נקרא מלך כנודע לפי שהוא בגי' צ' דצלם והוא בגי' מים כנז' והוא במה שביארנו בפסוק ה' מלך ה' מלך ה' ימלך וגו' כי מלך ומלך וימלך בגי' מנצפ"ך שהם ה"פ מי"ס שהם ה"ג מ"ן שבבינה והנה הד' מוחין עתה בבחי' זו השלישית נעשו ג' שהם חב"ד ותחלה נתקן חכמה ואח"כ דעת ואח"כ בינה ודע כי כנגד' היו ג' בחי' הנז' כי הבחי' הראשונה היא חכמה והיא מ' דצלם וזו נעשת ראשונה אח"כ נעשת הבחי' השנית והיא ל' דצלם והיא בינה. אח"כ נעשת הבחי' השלישית והיא צ' דצלם והיא הדעת. ונמצא הסדר שלה' מלמעלה למטה הוא מצ"ל שהם חד"ב כסדר תקונם כנז"ל וזהו סוד פסוק יפה ענף חורש מצ"ל הייתי הנזכר בספר יחזקאל על הארז אשר בלבנון שהוא ז"א: (א"ש השתא א"ש מה שמצינו במקום אחר סדר המלויי' בסי' יה"א יודי"ן ההי"ן אלפי"ן ובמקו' אחר מצינו סימנ' יא"ה יודי"ן אלפי"ן ההי"ן והענין הוא שג' מו' דקטנות דאלהי"ם דז"א סדר המלויי' הם יודי"ן ההי"ן אלפי"י וסימנם יה"א אבל ג' מוחין דגדלות בבחי' אהי"ה סימנם יא"ה יודי"ן אלפי"ן ההי"ן ):
2
ג׳ועתה נבאר בחי' לאה שבאחורי ז"א כי הנה נתבאר.שז"א היו בו ג' בחי' הנז' שהם ג' אותיות יה"ו וג' אותיות צלם ואמנם (בדפו"י ע"ב) לאה שהיא הנקבה היא אות ה' אחרונה של ההוי"ה הנז' ובה נשלמה ההוי"ה כי כבר ידעת כי הנקבה היא ה' אחרונה וכבר נתבאר ענינו בכאן היטב איך ה' אחרונה בלאה. גם נודע כי צלם בדכורא ודמות בנקבה בסוד בצלמנו כדמותינו והנה בז"א היו בו ג' אותיות צלם כנז' ועתה לאה נק' דמות כמ"ש והענין הוא במה שבארנו כי צ' דצלם אשר בז"א עצמו שהוא הבחי' הג' היא בגי' מי"ס לפי שנעשה מן מ"ן דבינה והנה כיון שאלו המים הם נוק' היה בהם כח שמאלו המוחין הנק' מים כנז' יהיה בהם כח להאיר לחוץ ולצייר פרצו' לאה הנקב' מאחורוי כיון שהם מ"ן והנה המ"ן הם ה' גבו' מנצ"פך כפולות שהם בגי' ת"ן פחד"ך כנז' אצלנו בביאור תפלות דר"ה והם ה' פעמי' מים שבפ' יהי רקיע והנה ה' פעמים מים הם בגי' ת"ן והם בגי' דמ"ות שהיא לאה נקבה הנק' דמות כנז' לפי שיצאה מה' מים נקבות הנז' שהם בגי' דמות ומהם יצאה לאה שהי' ד' קשר של תפלה ש"ר כנודע והיא ד' של דמות שהו' מן טוהר המ"ן הנז' והשמרים של המי' הנז' הם אותיות מו"ת של דמו"ת והם הקליפו' שיצאו מעכירות המ"ן כנודע וזהו סוד אותיות מו"ת הרמוזים בפסוק ותרא האשה וגו' "ותקח "מפריו "ותאכל כנז' בפ' בראשית בס' הזוהר והרי נבאר ענין הצלם והדמות איך הם בדכורא ובנוק' וזהו סוד פסוק וצדיק יסוד עולם כי עולם היא הנקבה לאה בסוד מן העולם ועד העולם ולאה זו יצאה מן הצדיק שהוא ז"א בבחינה הג' הנק' צ' דצלם. ואות צ' היא צדיק שהם המוחין דז"א שמהם יצאה לאה באחוריהם כנודע:
3
ד׳ונבאר עתה איך כל הבחי' הנז' נרמזו בשם ההוי"ה ואה"יה דמלוי יוד"ין שבחכמה ובינה שמהם נמשכה הטיפה להוציא כללות בחי' הצלם והדמות הנז' הנה ד' יוד"ין של ההו"יה הם מ' דצלם והג' יודין של אהי"ה הם ל' דצלם נשארו שאר האותיות שהם ד' וו"ין וד' הה"ין ושני דלת"ין אמנם הדלת אין אנו מציירים אותם בציור וו"ין לפי שהיא מן אותיות המלוי אבל הההי"ן שהם מאותיו' הפשוטות עצמם אנו מציירים אותם בציור וו"ין כל אחת היא שלשה וו"ין הרי כאן בין כלם י"ו וו"ין והנה נתבאר אצלינו כי שני דעות הם הדעת הא' הו' למעל' מכריע בין חו"ב שבו והדעת הב' הוא למטה הכלול מן תרין עיטרין חסדים וגבורות והנה ט"ו וו"ין הם ענין צ' דצלם נשארה ו' אחת מן י"ו וו"ין גם נשארו שני דלתות ולמ"ד ופ"א וכל אלו בגי' קכ"ה עם הכללות והם נחלקים לג' פעמים שם בן מ"ב וג' מ"ב אלו הם בחינת הדעת העליון המכריע בין חו"ב כנז' אשר ביארנו ענינו בביאו' ברכת אבות דתפלת שחרית דחול במלת ואל"הי יעקב באות ו' של ואלהי ולכן מלת ואל"הי בגי' מ"ב וע"ש.
4
ה׳{א"ש צריך עיון כי ואלהי בגי' ב"ן ולא מ"ב ואם תרצה לומר ואלה עולה בגי' מ"ב עדיין קשה כי הו' של ואלה"י כבר נדרשה לענין הדעת. וכך כתבנו בשער הכוונות בכוונת ואלהי יעקב ו' יתירה. לכן נלע"ד לומר כמו שנדרש בשער הכוונות כי אל"הי בגי' מ"ו כמנין מלוי ההו"יה דע"ב דיודין ועוד כמנין אמ"ה וכמו שנתבא' בענין המהלך ד' אמות בא"י שהוא להמשיך ד' אמות שהם ד' מלוים דהוי"ות דע"ב דיוד"ין ותכוין להמשיכם אל ד' פרצו' לאה שיש בז"א כו' כנלע"ד:} והנה ג' פעמים מ"ב אלו הא' הוא בחב"ד והב' בחג"ת והג' בנה"י. ואח"כ אלו הקכ"ה הם יורדים בסוף ז"א עד ראש נוק' ומזה נעשה אליה כתר שבה שהוא אד"ני בבחי' אחו' הפשוטים שהם בגי' קכ"ו גם מן הט"ו ווין הנז' שהם צ' דצלם כנז' והנה הם בגי' מים כנז"ל שנמשך מן מ"ן והנה הם ה' פעמים מים גי' דמו"ת נמצא כי זה הדמות נעשה מן ט"ו וו"ין ומן היוד"ין שעליהם הנרמזים בב' אותיות ל"ם דצלם כנז"ל ונמצא כי מכל בחי' אותיות צלם נעשה הדמות כי הצל"ם הוא בחי' היוד"ין והוו"ין כנז' וזהו סוד פסוק שיורד עפ"י מדותיו והוא אותיות דמות י"ו כי הדמו' נמשך מן היוד"ין והווי"ן הנרמזים באותיות י"ו:
5
ו׳ונבאר עתה איך ג' מוחין האלו שבז"א נעשה בהם עתה בחי' ל"ב נתיבות חכמה ונ' שערים כנודע והענין הוא כי הנה אלו המוחין במקומם למעלה הם ט' ספי' וגם אח"כ מתפשטי' תוך ט' ספי' ז"א וזה ביאורו הנה ג' מוחין הם חב"ד ונתלבשו תוך נה"י דתבו' הרי ו' ונכנסו בתוך תלת חללי גלגלתא דז"א שהיו תחלה בחי' חג"ת שהגדילו ונעשו חב"ד כנז' במקומו הרי הכל ט' בחי' וכלם בראש ז"א ואח"כ מתפשטים פעם ב' בט' ספי' ז"א הרי הם ב' פעמים ט' ונוד' מה שאמר הכתוב כלם בחכמה עשית ולכן מוכרח הוא שהח' תחתונות יהיו כלולות בה וכל אחת מן הח' כלול בד' מוחין הרי הם ל"ב נתיבות שבחכמה והנה המוח השני הנק' בינה גם היא צריך שיהיו כלולות בה כל הז' תחתונות וכל אחת מן הז' כלול בג' מוחין לפי שכבר נכללו במוח הראשון כנז' נשארו ג' והנה ג"פ ז' הם כ"א כמנין אהי"ה (בדפו"י ע"ג) ובזה תבין איך שם אהי"ה הוא בבינה וזכור זה והנה נתבאר כי ב' בחי' יש בהם אחת למעלה במקומם ואחת למטה בהתפשטותם בכל ט' ספי' ז"א א"כ ב' שמות אהי"ה הם מ"ב ועם ח' אותיו' שבהם הרי הם נ' שערי בינה למעלה ואמנם כאשר הם מתפשטים למטה בז' תחתונו' כל אחת מן הז' כלולה מכלם והם ז"פ ז' הם מ"ט כי שער הנ' נשאר למעלה. גם דע כי כשתסיר ב' הכתרים של או"א ישארו ט' ספירות בכל אחת מהם שהוא מן החכמה שבהם ולמטה ואלו הט' נמשכי' למטה בז"א ונעשים בו ט' תיקוני דיקנא כפולים ט' מצד אבא וט' מצד אימא. גם דע כי כמו שנתבאר למעלה איך המוחין של ז"א הם נק' צלם והם ג' בחי' ל"מ הם ב' בחי' א"מ ואות צ' הוא המוחין באור הפנימי המתלבש בתוכו וכן הענין הזה הוא ברחל נוק' גם הענין הזה הוא בפרצו' יעקב הנודע והוא כי כשיוצאים מן החזה דז"א אורות המוחין של יעקב הם בבחי' צלם ממש כי בצאתם מן החזה עומדים בסוד ב' בחי' אורות מקיפים על ראשו והבחי' הג' שהיא אור פנימי נכנסת תוך ראשו של יעקב ע"ד ז"א ממש ובשער הגלגולי' בדרוש הטיפין של יוסף שהם כמה בחי' וכן בשער רוח הקדש בדרוש של קרח יתבאר יותר ענין צלם של יעקב:
6