שער ההקדמות, דרושי זעיר אנפין ג׳Sha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin 3
א׳ד' ג' בביאור ב' זמנים הראשונים של ז"א
1
ב׳ביאור ב' זמנים הראשונים של ז"א שהם עיבור הא' והיניקה ונתחיל מזמן העיבור כבר ידעת כי זו"ן וגם כל שאר העולמות כלם הם מבחי' אותם הז' מלכים שמתו ונתבטלו לפי שהיו בהם קצת סיגים מעורבים כנודע וצריך לנקות ולברר את כל הקדושה ולהוצי' ממנה הסיגי' שנתערבו בה ונודע בענין זקוף וצרוף הזהב והכסף כי אעפ"י שנזדקק ונצרף ויצאו ממנה הסיגים מוכרח הוא שיתערבו קצת ניצוצות טובים מעורבים תוך רבוי הסיגים ההם וצריך לחזור שנית לברר ולנקות ניצוצות המועטים הטובים מתוך הסיגים המרובים והנה המברר הסיגים מתוך הקדושה לצורך תקון זו"ן הוא ע"י או"א אלא שבתחלה אבא לבדו הוא המברר אותם כנז' בסה"ז בפ' פקודי דכלהו ש"ך ניצוצין שהם סוד אותם המלכי' כלהו אתברירו במחשבה עילא' שהוא אבא כי אבא הוא שמזריע טיפת זרע מן המוח שלו לצייר ממנה הולד ולכן האב הוא המברר הסיגים ההם וזורקם ונוטל את הטוב והקדוש במוחין שלו ואז נמשך ונותן הטיפ' ההיא בפומא דיסוד דיליה ומשם יורד ביסוד הרחם דאימא והיא מתעבר' מאותה הטיפה ומשתהה שם כל אותם חדשי העיבור ושם חוזר להתברר יותר בירור א' ויוצאים ממנו ונפרדים קצת סיגים שעדיין היו מעורבים בו ובזה תבין היטיב מהו כוונת בחי' העיבור במעי אימא והענין הוא לב' סיבות הא' הוא לפי שנודע שהקלי' אין להם אחיזה אלא בזו"ן אבל באימא אין להם שום אחיזה כלל ומכ"ש משם ולמעלה ולכן בהיות זו"ן תוך מעיה אותו הזמן בעיבור הנה הקלי' והסיגים נבררי' ונפרדי' מעט מעט ויצאים לחוץ עד תומם בהמשך הזמן הנז'. עוד סבה ב' נתלית בראשונה והיא כי בהיות זו"ן בתוך אימא הנה הם מקבלי' תוספת הארה עצומה עד מאד ועי"כ האורות הגדולים ההם המחוברים שם יחד הם מתגברים מאד מאד ומתחזקים ודוחים את הסיגים והקליפות המעורבים בהם ואחר שנת' תועלת בחי' העיבור מה ענינו צריך שנבאר שיעור זמן המשך העיבו' והנה זמנו הוא ט' חדשי'כנודע אמנם אין צורך שיהיו ט' חדשים שלימים רק ח' חדשים בלבד ויום א' שנכנס בחדש הט' מספיק ואפי' היום הזה היתר אינו אלא מפני יום הקליטה שאינו בכלל חדשי' העיבור ונמצא שח' חדשים בלבד הם זמן העיבור וטעם (בדפו"י ע"ג) הדבר הוא כי הלא נודע שאעפ"י שבארנו שהתחלת הז"א אין בו רק ו"ק בלבד פירושו הוא שאין ניכרים וגלויים בו בתחלה רק ו"ק והג"ר נעלמי' בו והם בו בבחי' העלם אבל ודאי פשוט הוא שיש בו י"ס שלימות אפי' בתחלתו ואמנם ראה המאציל העליון שבבחי העיבור אין בו כח לברר רק מן הכתר שבו ע"ס הנצח שבו אבל הי"מ שבו לרוב הסיגים והקלי' הנאחזים ומעורבים בהם א"א להם להתברר ע"י העיבור לפי שהם ג' תחתונות והם קרובות וסמוכות מאד עם הקליפות וגם במה שהודעתיך במה שאמרו רז"ל כי השקר אין לו רגלים שפירושו הוא שהקלי' הנק' שקר אין להם אחיז' בב' הרגלים שהם נצח והוד. רק ברגל ההוד לבדו בסוד כל היום דוה תמורת הוד ולכן נחרב בהמ"ק באלף החמישי הנרמז בהוד והוא סוד רגל אות קו"ף של שקר וא"כ נמצא כי אין לקלי' כ"כ אחיזה אלא מן ההוד ולמטה ולכן אין כח בעיבור להשלים הבירור בהם ולכן היו חדשי העיבור ח' כנגד כחב"ד וחג"ת ונצח כי בכל חדש מתבררת ספי' א' וכאשר נשלם להתברר ספי' הנצח אז נולד ז"א ויצא לחוץ. ונלע"ד כי כך שמעתי כמו שכתבתי אלא שאני מסופק לפי שאני זוכר שאמר לי מורי ז"ל כי גם הנצח נתברר אלא שאינו עולה לחשבון בירור חדשי העיבור לפי שבהדי הוצא לקי כרבא כמו שאמרו ז"ל והענין הוא כי הנה הנצח וההוד נק' תרי פלגי גופא וכיון שההוד לא נתברר גם הנצח אעפ"י שנתברר אינו עולה לחשבון הבירור בזמן העיבור ואיני זוכר איך מתיישב זע"ז:
2
ג׳ונחזור לענין כי הנה בהיו' הולד במעי אמו בכל המשך חדשי העיבור מתברר הטוב של הולד מעט מעט והולד הולך ומתגדל מעט מעט ממה שמתברר תמיד עד שנשלם בירורו בחדשי העיבור ואז נשלם גדולו ואמנם הסיגים הנפרדים מן הטוב שבו שהם סיגי' גמורי' שאין בהם הנאה ותועלת לגוף הולד הו' נעשה דם טמא ומתקבץ תוך רחם האשה עד זמן הלידה ואז נפתח רחמה ויוצא ממנה הולד מבורר וזך וגם יוצאים ממנה הסיגי' שנפרדו ממנה ונתהוו בסוד דם טמא של היולדת כנודע אבל צריך שתדע כי אע"פ שביארנו כי אלו הסיגי' היוצאים בעת הלידה הם דם טמא אין הענין כך כפשוטו אבל פירושו הוא כי הוא נקרא דם טמא בערך אותו הולד שנתהו' מן הטוב המבור' אבל ודאי שלגבי מדריג' אחרת למטה ממנו יהי' דם טוהר המשל בזה כ"א זה הדם היוצא הוא ממקור אימא עילאה דאצי' כאשר ילדה זו"ן אף עפ"י שבערך זו"נ הם סיגי' ודם טמא עכ"ז יש בהם ניצו' קדוש' שאינם ראיות לבחי' גוף זו"נ עצמם ובערכם נקראי' סיגי' גמורים ולכן הדם והסיגים ההם יחזרו אח"כ בסוד העיבור תוך נוק' דז"א ושם יחזרו להתברר והטוב שבו יתהווה ממנו ולד שלה והסיגים והדם שנשארים מן הבירור הזה נקרא סיגים בערך האצי' ויורדים בבריאה ושם חוזרי' להתבר החלקים הראוים אל הבריאה והשאר יורדים בבחי' דם ביצירה ועד"ז יורדים ומתבררים מדריגה אחר מדריגה בכל הפרטי פרטי' עד שיורדים בנוק' דז"א דעשיה ומה שיכול להתברר שם הוא הטו' שבסיום הבירור ומה שיוצא ממנה בבחי' דם הלידה הם סיגים וקליפות גמורות אשר לא יצלח לכל והם הקלי' שתחת עולם העשיה כנודע כי שם מקומ':
3
ד׳ונחזור לענין כי הנה כל הדם והסיגים שיוצאי' ממקור אימ' בעת לידת ז"א הם ממה שהוברר מח' ספירותיו מן הכתר עד הנצח שבו כנז' לפי שהם סיגים גמורי' אבל הסיגים שהובררו מג' ספי' אחרונות אלו לא נבררו לגמרי לפי שעדיין יש בהם תערובת ניצוצו' קדושה ולכן כשנולד ז"א יצא לחוץ שלם בכל י"ס שבו וגם ההוד ויסוד ומלכות יצאו עמו מבוררים בלתי סיגים אלא שעדיין אינם שלימים במציאותם לפי שניצו' הקדוש' רבות משלהם נשארו עדיין מעורבי' עם הסיגים שלהן ולכן אלו הסיגי' שלהם עם אותם ניצוצות קדושה שנשארו מעורבות בהם היו בבחי' דם אחר שלא יצא לחוץ בזמן הלידה אמנם נשאר תוך אימא עילאה עדיין כדי שיושלם להתברר אח"כ כמו שיתבאר והענין הוא במה שידעת כי אחר הלידה חוזר הדם ועולה למקום החזה שבו מקום הדדי' של האשה ושם מתהפך לחלב המניק' את הולד והענין הוא כי כמו שבהמשך חדשי העיבור מתברר כל הטוב שבח' ספי' הראשונות מעט מעט ומתחבר עם הולד וממנו מתגדל מעט מעט כך בהמשך חדשי היניקה מתברר שאר הטוב שיש באלו הסיגים של ג' ספי' תחתונות מעט מעט ונעשה חלב ויונק אותו התנוק ומתגדל עוד מעט מעט וזהו טעם למה כל ב' שנים הראשוני' אין הולד אוכל אלא יונק חלב משדי אמו והטעם הוא לפי שצריך שאמו תברר לו גם אותם הסיגים של ג' אחרונות שבו כמו שביררה לו שאר ספירות עליונות בסוד העיבור כנזכר: ונבאר עתה טעם למה זמן היניק' הם כ"ד חדשים כנודע והענין הוא כי הנה אין הולד יונק כל החלב בפע' א' אלא מעט מעט יונק מידי יום ביומו והולך ומתגדל הנה החלב ההו' שיונק התינוק הולך לאצטומכא ואח"כ אל הכבד ואחר (בדפו"י ע"ד) כך אל הלב ואז הלב שולחו לכל האיברים כנודע ואמנם בתחלה שולחו אל הכתר שבו כי המלך אוכל תחלה ואח"כ השרים ואח"כ המון העם ולכן תחלה שולחו אל הכתר ואח"כ אל המוחין ואח"כ אל כל הגוף והנה עיקר מזון החלב הזה הוא להשלים חסרון הג' ספי' תחתונות שלא נשלם בירורם כנז' ולכן החלב אחר שעלה אל הכתר וחוז' ויורד בסדר המדריגות כנז' צריך שיעבור ח' ספי' אשר מן הכתר עד סוף הנצח שכבר נתבררו ונשלמו ואח"כ יכנס בהוד כדי להשלים חסרונו הנשאר בסיגים שלו כנז"ל ולכן צריכים זמן ח' חדשים עד שיושלם בירור ספי' ההוד ותתחלק ותעבור דרף ח' ספי' עד שתגיע למקומ' ועל ד"ז ח' חדשים אחרים לברור היסוד וח' חדשי' אחרים לברור המלכות הרי הם כ"ד חדשי היניקה וא"ת בשלמא ספי' ההוד די לה בח' חדשים אבל ספי' היסוד צריכה ט' חדשים מפני שנוסף בה מעבר ספי' ההוד וכן ספי' המל' צריכה י' חדשים לעבור גם מעבר היסוד. והתשובה לזה הוא כי הנה הח' ספי' עליונות כבר היו מבוררים לגמרי כשנול' קודם שיתחיל ליינק אבל הג' ספי' התחתונות שלשתם מתחברות להתברר ביחד בפ"א ולא בזאח"ז כדי שיצטרך לחשוב זמן שנתאחרה זו מחבירת' אבל מ"ש הוא שהצטרפות זמן בירור שלשתם צריכ' כ"ד חדשי' ובזה תבין איך התינוק כשנולד אינו יכול לילך ע"ג רגליו כלל ואח"כ ע"י מה שיונק בכל שעה נוסף כח ברגליו לעמוד עליהם ולילך והענין הוא כי הנה ז"א יש לו שש קצוות וכשהיה בתוך העיבור היה תלת כלילן בתלת כי הנצח הוד יסוד שהם הרגלים שלו היו כלולים למעלה בתוך חסד גבו' תפארת ואחר שיצא ממעי אמו מתחילי' נצח הוד יסוד שלו להתגלות' מעט מעט כפי החלב שיונק ומתפשטים מעט מעט ואחר שנגמר הבירור שלהם לצאת מתוך הסיגים ולהתחבר בגוף הולד בסוף כ"ד חדשים של היניקה אז נגמר גילוי רגליו לגמרי והולך על רגליו ואמנ' לפעמים הולד הולך על רגליו אחר י"ח חדשים והוא סבר' מי שאמר שזמן היניק' הם ח"י חדשי' והטעם הוא לפי שכיון שנגמר תקון נו"ה שהם הרגלים אע"פ שלא נתקן גם היסוד יכול להלוך על רגליו כי ההליכה נתלית ברגלים. ונבאר טעם למה הדם מתהפך לחלב בעלותו למעלה בדדי האשה והטעם הוא לפי שהדם נעש' מן אחורים דאהיה הפשוטים שהם בגי' ד"ם והוא בחי' דיני' ולכן בהיות הדם נמשך למטה ויוצא ממקור הרחם הנה להיותו דיני' כל מה שמתפשט למטה מתגברים הדיני' ולכן הוא טמא אבל כשהדיני' מתעלים למעלה נחלש כחם לרחמים ולכן כשעולה הדם למעלה בסוד הוי"ה דע"ב דיודי"ן בסוד ד' יודי"ן שבו נהפך לרחמים ונעשה חלב לבן שהוא בגי' מ' כמספר ד' יודי"ן הנז"ל. ונחזור לעיל שנלע"ד לקיים מ"ש לעיל מענין הנצח שעליו נאמר בהדי הוצא לקי כרבא הענין הוא כי ודאי שהנצח הוברר ועלה לחשבון חדשי העיבור כנז"ל אבל עכ"ז כיון ששניה' הנצח והוד הוו תרי פלגי גופא והנצח משותף ומעורב עם ההוד ולכן כיון שההוד לא הוברר גם הנצח נפגם עמו כי בהדי הוצא לקי כרבא ועדיין צריכים תיקון ולכן גם הוא נמנה בכלל הספי' הצריכו' להתברר בימי היניקה ונמצא כפי זה כי הג' ספי' המתבררות בימי היניק' הם נצח הוד יסוד כי המל' היא נוק' דז"א ואינה נכללת בחדשי יניקת ז"א כי יש לה ימי יניק' שלה לעצמ' כ"ד חדשי' אחרי' ובזה יובן מ"ש לעיל כי יש תינוק שהולך על רגליו אחר ח"י חדשים לפי שנגמר בירור הרגלים שהם הנצח וההוד כנלע"ד לישב הנז"ל:
4