שער ההקדמות, דרושי זעיר ונוקבא ב׳Sha'ar HaHakdamot, Zeir Anpin and Nukba 2
א׳דרוש קטן ב' על הנז"ל
1
ב׳כבר הודעתיך כי המוחין של ז"א הם כפולים שהם נה"י דאבא בתוך נה"י דאימא ושניהם תוך ז"א ואמנם שיעור התפשטות היסו' דאימא תוך ז"א הוא עד סיום שליש הראשון שבת"ת שבו ושיעור התפשטו' היסו' דאבא בתוכו הוא עד סוף כל היסוד דז"א ונמצא כי כל קו ימין וכל קו שמאל דז"א נעשו מנצח והוד של אימא ומנצח והוד דאבא אמנם קו האמצעי עד סיום שליש העליון דא"ת נעשה מיסוד דאבא ומיסוד דאימא אך משם והלאה שהם ב' שלישים התחתונים דת"ת וכל היסו' דז"א לא נעשו רק מיסו' דאבא בלבד והנה הה' חסדים שבדעת נתפשטו עד ההוד שבו והה' גבורו' שבדעת ירד' עד ההו' שבו ואח"כ נכללו חמישתם תוך היסו' שבו ומשם יצאו אל דעת דנוק' דז"א ושם נעשו כל הפרצו' בבחי' כל הכלים שלה ונידע כי המוח הנקרא בינה של נוק' נעשה בה מן ההוד של ז"א אשר שם הי' סיום התפשטות החסדים בז"א ומש' יצאו הגבורות אל הנקב' ולכן אמרו רז"ל ע"פ ויבן ה' אלו"ם את הצלע מלמד שנתן בינה יתירה באשה מבאיש והענין הוא במה שתדע כי ג' שינויים וחלוקים יש בין הדעת של ז"א אל הדעת דנוק' הא' הוא כי הדע' שלו יש בו ה' חסדים וה' גבו' וכל א' מהם הוא הוי"ה א' נמצאו י' הויו"ת הם בגי' קלק"ל אבל הדעת שלה אין בו רק ה' גבורו' בלבד שהם חמשה הויו"ת בגי' ק"ל וזהו סוד מה שאמרו רז"ל נשים דעתן קלה והנה הטע' למה הדעת שלו כלול מחסדים וגבו' שהם תרין עיטרין דידיה ודידה משא"כ בדעת שלה הטע' הוא כי הבן יורש את אביו ולא הבת ולכן הוא לוקח הכל בתחלה. ואם תקשה א"כ לא היה ראוי להיות בה דעת כלל כפי הטעם הנז'. ויש לתרץ התשו' היא כי אחר אשר נשאת לו ולקחה לו לאשה אז ניתן לה עיטרא דגבורה כי הבעל מחוייב לזון את אשתו וצריך שתדע כי הגבורו' נגם היותם יוצאים אל הנקב' כנז' עכ"ז השרש שלהם נשאר תמיד לעולם תוך היסו' של ז"א החלוק הב' הוא כי הדע' שלו נעשה מן המוח שלו הנקרא דעת בהיותו מלובש תוך היסו' דאימא וב' בחי' אלו נכנסים תוך הדעת שלו ממש ומקבל הארתה בהיו' מתלבשי' ממש בתוכו אבל הדעת של הנקבה אינו כך אמנם הארה בלב' הנמשכת מן היסוד דז"א העומ' כנגד הדעת שבה אחו' באחו' ועצמות האור נשאר תוך היסו' דז"א וההארה הנמשכת ממנו ובולטת ויוצאת לחוץ דרך מסך כלי היסוד ההוא היא סוד הדעת שלה החלוק הג' הוא כי הדעת שלו הנעשה מן היסו' של אימא שהוא רחב יש בו אור גדול אבל הדעת שלה נעש' מן היסו' דז"א שהוא זכר והוא צר מאד ואורו מועט והטע' הוא כי הנקב' בראה הקב"ה צרה מלמעל' ורחב' מלמט' כדי לקבל הולד בתוכה ולכן היסו' של אימא הוא רחב למטה משא"כ ביסו' של הזכר ואמנם התפשטו' שארית גוף הנקבה וזרעותיה ברוחב היה באופן זה כי הנה האור של היסו' דז"א עב מלמעלה ולכן ראש הנקב' היה צר ואח"כ האור של יסוד בה ומשם התפשטו' גופה אח"כ בהתרחבות יותר ומשם הדיני' והדמים ומן הה' גבורות נמשכו ה' דמים טמאי' שבאשה שהם חמשה שמות אהי"ה שהם לבושים אל הה' הויו"ת הנקראי' ה' גבו' כנז' ואלו הה' אהי"ה הם בבחינת אחורי' פשוטים שכל א' מהם בגי' ד"ם ואלו הם חמשה דמים הנזכרים:
2