שער הכוונות, דרושי תפיליןSha'ar HaKavanot, Sermons on Tefillin

א׳דרוש א' בענין התפילין:

ב׳ובתחי' נבאר סדר כתיבתם כבר ידעת שפרשיות של הראש נכתבים ד' שורות בכל פ' ופ', ופרשיות של יד נכתבים ז' שורות בכל פ' ופ', וזה סדר חילוקם, בפרשיות של הראש פ' קדש ארבע שורותיהם הם אלו וידבר מזה בחדש בצאת, פ' והיה כי יביאך ד' שורותיה הם אלו והיה וכל פטר. ה' ממצרים. פטר רחם. פ' שמע ד' שורותיה הם אלו שמע. נפשך, לבניך, לאות, פ' והיה אם שמוע ד' שורותיה הם אלו והיה, ונתתי, יבולה, בשבתך. תפילין ש"י פ' קדש ז' שורותי' הם אלו וידבר, את היום, בחדש. זבת. את שבעת. ה' לי. ה' ממצרים פ' והיה כי יביאך ז' שורותי' הם אלו והיה. רחם. ואם לא. זאת. לשלחנו. לה' כל. עיניך. פ' שמע ז' שורותיה הם אלו שמע. את. מאדך. היום. בביתך. לאות. על מזוזות. פ' והיה אם שמע ז' שורותי' הם אלו והיה. ובכל נפשיכם. ואכלת. ה' בכם. אשר ה'. בין עיניכם. ביתך ובשעריך:

ג׳ונבאר כונת כל פ' ופ' מה שיכוין הסופר בעת שיכתוב אותה ואח"כ נסדר הכונה הזאת כפי סדר השטות אשר בהם פרשת של ראש. פ' קדש היא הי' של ההויה. ואחריה והי' כי יביאך באות ה' א' של ההויה. ואחריה שמע באות ו' ואחריה והיה אם שמוע אות ה' אחרונ' של הויה, והרי נת' איך יש הויה א' פשוטה בארבע פרשיות תפילין של ראש. עוד דע כי מזאת ההויה הפשוטה נמשכין ויוצאין ממנה ד' שמות הויה והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ונכללים בה והם ע"ב באות י' ס"ג באות ה' מ"ה באות ו' ב"ן באות ה' אחרונה וגם ד' שמות אלו כוללין הארבע פרשיות של תפילין על הסדר שלהם. עוד דע כי מזאת ההויה נמשכין ויוצאין ממנה ד' שמות אלו כי מאות י' נמשך שם אהיה במילוי יודין ומאות ה' שם אהיה במילוי אלפין ומאות ו' נמשך שם אהיה במילוי ההין ומאות ה' אחרונה נמשך שם אדני במילואו ואלו הד' שמות ג"כ כוללים ד' פרשיות של תפילין על הסדר שלהם כל שם בפ' א' נמצא שקודם שיכתוב פ' קדש יכוין כי כל הפ' הזאת היא י' של ההויה פשוטה והיא הויה א' דע"ב דיודין והיא ג"כ שם אהיה דיודין, וקודם שיכתוב פ' והיה כי יביאך יכוין כי כל הפ' הזאת היא ה' ראשונה של ההויה פשוטה והיא הויה א' דמילוי ס"ג והיא ג"כ שם אהיה דאלפין, וקודם שיכתוב פ' שמע יכוין כי כל הפ' הזאת היא ו' של ההויה פשוטה והיא הויה א' דמילוי אלפין שהיא מ"ה והיא שם א' של אהיה דמילוי ההין, וקודם שיכתוב פ' והיה אם שמוע יכוין כי כל הפ' הזאת היא אות ה' אחרונה של ההויה פשוטה והיא הויה א' דמילוי ההין שהיא ב"ן והיא שם א' של אדני מלא כזה אלף דלת נון יוד ואחר שיכוין הכונה הנז' קודם שיכתוב כל פ' ופ' עוד יחזור ויכוין בשעת כתיבת השיטות כזה קודם שיכתוב שיטה א' של קדש דתפילין של ראש יכוין באות י' פשוטה של הויה הפשוט' ויכוין באות י' דמילוי שם ע"ב דיודין ובאות אלף דמילוי אהיה דיודין, ובשיטה ב' יכוין באות י' פשוטה של ההויה פשוטה ויכוין באות הי דמילוי שם ע"ב דיודין ובאות הי דמילוי אהיה דיודין, ובשיטה ג' יכוין באות י' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות וי"ו דמילוי שם ע"ב ובאות יוד דמילוי אהיה דיודין ובשיטה ד' יכוין באות י' פשוטה של ההויה פשוטה ובאות ה"י דשם ע"ב ובאות ה"י דשם אהיה מילוי יודין ועד"ז תכוין בד' שיטות של פ' והיה כי יביאך, כי בשיטה א' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות יוד דשם ס"ג ובאות אלף דמילוי אהיה דאלפין, ובשיטה הב' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות הי דמילוי שם ס"ג ובאות הא דמילוי אהיה דאלפין. ובשיטה ג' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ואו דמילוי ס"ג ובאות יוד דאהיה דאלפין, ובשיט' ד' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה' דמילוי ס"ג ובאות ה' דאהיה דאלפין ועד"ז תכוין בד' שיטות של פ' שמע כי בשיטה א' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות י' דמילוי שם מ"ה ובאות א' דמילוי אהיה דההין, ובשיטה ב' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה"א דמילוי שם מ"ה ובאות ה"ה דאהיה דההין. ובשיטה ג' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ו' דמ"ה ובאות יוד דאהיה דההין. ובשי' הד' יכוין באות ו' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה"א דשם מ"ה ובאות ה"ה דאהיה דההין. ועד"ז תכוין בד' שיטות של פ' והיה אם שמוע, כי בשי' א' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות יוד דשם ב"ן ובאות אלף דשם אדני, ובשי' ב' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה' דמילוי שם ב"ן ובאות דלת דשם אדני. ובשי' ג' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ו' דשם ב"ן ובאות נו"ן דשם אדני. ובשי' ד' יכוין באות ה' פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה' דשם ב"ן ובאות יוד דשם אדני:

ד׳אבל כונת כתיבת ד' פרשיות של יד הם באופן אחר לפי שהם בז' שיטות וצריך לחלק הכונות לז' בחי' חלקים. ונבאר כוונת שלהם דרך כלל בתחילה והם אלו ראשונה יכוין אל הויה פשוטה כוללת ד' פרשיותיה. עוד יכוין כי ד' שמות יוצאים מד' אותיות הויה הנז' והם שם ס"ג באות י', שם מ"ה באות ה' שם ב"ן באות ו', שם אלף דלת נון יוד בהא אחרונה. עוד יכוין כי ד' שמות יוצאין מד' אותיות הויה הנז' והם אהיה דיודין באות יוד ואהיה דאלפין באות ה' ראשונה. ואהיה דההין באות ו"ו ושם אלף דלת נון יוד באות ה' אחרונה, וכל ג' בחי' אלו נחלקים בד' פרשיו' של יד כי קודם שיכתוב שיטה א' מפ' קדש יכוין באות י' של הויה פשוטה ובשני שמות שהם אהיה דיודין והויה דס"ג משולבין זב"ז ויקדים אותיות אהיה לאותיו' הויה דס"ג לפי שהוא תפלה של יד שהיא נקבה ואח"כ יחלק השילוב של ב' שמות הנז' לז' חלקי' בז' שיטות והם עשרים אותיות ויצרף עמהם אות י' של הויה הפשוט' בתחי' הכל ויהיו הכל כ"א אותיו' וכשתחלקם יהיו ג' אותיות בכל שיטה בזה האופן. יא"ל פי"ו דה"י הי"י וד"ו או"ה יה"י. וכן עד"ז יכוין קודם פ' שנייה אל ה' ראשונה דהויה פשוט' ואל שילוב ב' שמות שהם אהיה דאלפין והויה דאלפין ויקדים אהיה להויה לטעם הנ"ל ואח"כ יחלקם לג' ג' אותיות בכל שיטה מן הז' שיטות ע"ד הנ"ל. וכן עד"ז יכוין בפ' שמע קודם שיכתוב, אל אות ו' דהויה פשוטה ולשילוב שני שמות דהויה דההין ואהיה דההין יחד ויקדים אהיה להויה לטעם הנ"ל. ואח"כ יחלק הכ"א אותיות הנ"ל לג' ג' אותיות בכל שיטה ושיטה מז' שיטות ע"ד הנ"ל, וכן עד"ז יכוין קודם שיכתוב והיה אם שמוע, אל ה' אחרונ' דהויה פשוט' ואל שם אדני במילואו והנה אין בהם רק י"ג אותיות ולכן תחזור לכוין פ"ב אל אות ה' הפשוטה אחר כל הי"ג אותיות הנז' וישלמו לי"ד אותיות ותחלקם לז' שיטות ב' אותיות בכל שיטה. ודע שמלבד זה יש עוד כונה אחרת באלו הד' פרשיות של יד והוא שבפ' הא' תכוין אל מ"ב אותיות שיש בפשוט, ומילוי, ומילוי המילוי דהויה דע"ב דיודין ותחלקן לז' חלקים שהם ששה אותיות בכל שיטה ושיטה ובפ' שניה תכוי' ע"ד הנ"ל אל מ"ב אותיות שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דס"ג. ותחלקם לז' חלקים ע"ד הנז"ל שהם ששה אותיות בכל שיטה ובפ' הג' תכוין ע"ד הנ"ל מ"ב אותיות שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דמ"ה דאלפין ותחלקם לז' ע"ד הנ"ל ובפרשה ד' תכוין תחילה אל שם ס"ג ואל שם אהיה דיודין ואל שם מ"ה דאלפין ואל שם אלף דלת נון יוד על סדר הזה ממש והם מ"ב אותיות כסדר הנז' ותחלקם לז' חלקים בשבעה שיטות כנז"ל. והנני מסדר לפניך הכל באר היטב כדי שלא תטעה:

ה׳תפלה של יד:

ו׳קדש י - והיה ה:

ז׳שיטה א' יהו היו יאל - שיטה א יהו היו האל:

ח׳שיטה ב' דהי ויו פיו - שיטה ב' דהי ואו פיו:

ט׳שיטה ג' היי ודו דהי - שיטה ג' היי ודו דהא:

י׳שיטה ד' יוד לתה היי - שיטה ד' יוד לתה האי:

י״אשיטה ה' ייו דוי ודו - שיטה ה' ייו דוא ודו:

י״בשיטה ו' ויו דוי אוה - שיטה ו' ואל פוא אוה:

י״גשיטה ז' והי יוד יהי - שיטה ז' והי יוד אהא:

י״דשמע ו - והיה ה:

ט״ושיטה א' יהו היו ואל - שיטה א' יוד היו הא:

ט״זשיטה ב' דהא ואו פיו - שיטה ב' אוה יאל לף:

י״זשיטה ג' האי ודו דהה - שיטה ג' פהי יוד דל:

י״חשיטה ד' אוד לתה ההי - שיטה ד' היי ודה תן:

י״טשיטה ה' אאל פוא ודו - שיטה ה' אוא והא ונ:

כ׳שיטה ו' ואל פוא והה - שיטה ו' אלף דלת יו:

כ״אשיטה ז' והא אלף ההו - שיטה ז' נון יוד דה:

כ״בתפלה של ראש:

כ״גקדש י - והיה ה:

כ״דשיטה א' יוד אלף - שיטה א' יוד אלף:

כ״השיטה ב' הי הי - שיטה ב' הי הא:

כ״ושיטה ג' ויו יוד - שיטה ג' ואו יוד:

כ״זשיטה ד' הי הי - שיטה ד' הי הא:

כ״חשמע ו - והיה ה:

כ״טשיטה א' יוד אלף - שיטה א' יוד אלף:

ל׳שיטה ב' הא הה - שיטה ב' הה דלת:

ל״אשיטה ג' ואו יוד - שיטה ג' וו נון:

ל״בשיטה ד' הא הה - שיטה ד' הה יוד:

ל״געוד צריך להבין מ"ט בתפילין של ראש יש ד' שיטות בכל פרשה ובתפילין של יד יש ז' שיטות בכל פרשה והענין הוא לפי שבראש ז"א אינם מקיפין רק ארבע בלבד אבל בתפילה של יד שהיא המלכות יש בה ז' מקיפין כי ארבע מוחין הראשונים הם מתלבשים בנה"י דאימא ונכנסים בגולגלתא דז"א כנודע ואח"כ אלו הם נעשים בבחי' מקיפין אל המוחין של הנקבה והנה הם ארבע גו תלת שהם ז' וכנגדם יש שבעה שיטות בתפילין של יד:

ל״דעוד כונה אחרת קטנה כוללת בענין פרשיות התפי' ש"ר ושל יד הנה בפ' ראשונה מתפילין של ראש תכוין לשם אהיה דמילוי יודין ובשניה תכוין לשם אהיה דאלפין ובשלישית לשם אהיה דמילוי ההין וברביעית לשם אדני במילואו. והענין הוא כמ"ש לך מ"ש בזוה"ק פרשה ואתחנן שארבע פרשיות של התפילין הם חו"ב חו"ג ובמ"א אמרו כי התפלין ש"ר הם אימא על ברא. אבל הביאור הוא כי כל ארבע פרשיות אלו ה"ס אהיה שהוא בינה ובערך זה אמרו שהתפילין הם אימא על ברא ועוד לטעם אחר והוא לפי שאלו ארבע מוחין מתלבשים בנה"י דאימא כנודע. והנה כל אלו השלש' שמות של אהיה הם בחי' הכתר אשר בכל פרשה מאלו הד' פרשיות וכנגד אהיה דמילוי יודין שבמוח ראשון הנק' חכמה יש שם הויה במילוי ס"ג שיש בו ג' יודין כמו שיש שלשה יודין בשם אהיה דיודין הנז' וזו ההויה היא בז"ת שבחכמה זאת ונעשית מלבוש אל שם אהיה דיודין הנז' כי הוא נשמה אליו לפי שהוא בחי' ג"ר שבה. וכן שם אהיה דמילוי אלפין הוא בחי' כתר שבמוח הנקרא בינה דז"א והיא נשמה אל שם הויה דמילוי אלפין אשר שם בז"ת שבו אבל שם אדני במילואו הוא במלכות שהוא כנגד והיה אם שמוע ואין לו התלבשות אחר במה להתלבש כמו האחרים כנז' וע"כ בתפילה של יד תכוין בד' פרשיותיה אל ארבע שמות האחרים הנז' שהם הויה דס"ג ודמ"ה ודב"ן שם אדני במילוי:

ל״הדרוש ב':

ל״ובסדר כתיבת התפילין הנה תחילה צריך שיכתוב התפילין של ראש ויתקנם לגמרי ויתפרם וישחירם ואחר כך יכתוב תפילין של יד ויתקנם וישחירם. גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' פרשיות של ראש או של יד רצופים יחד ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועיקר ומכ"ש באמצעים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד יכתוב שלשה פרשיות הראשונות ביחד ואח"כ יכתוב הד' לבדה ואם גם זה קשה עליו יכתוב עכ"פ ב' פרשיות הראשונות בלבד בלתי הפסק בנתיים בשום אופן ואח"כ יכתוב ב' הפרשיות האחרות יחד והנה אם כתב ב' הפרשיו' הראשונות והפסי' אח"כ כשיבוא לכתוב פ' שמע צריך שבתחיל' יעביר הקולמוס בדיו ויכתוב על תיבת וידבר של פרשת קדש ועל תיבת והיה של פרשה שניה ואח"כ יכתוב משמע ואילך ועי"כ נקר' קצת חיבור. ואם כבר כתב שלשה פרשיות והפסיק אז יעבור הקולמוס גם על תיבת שמע שבפרשה ג' ואח"כ יכתוב פ' רביעית כולה ביחד. גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר ירמי"א ו"א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם קדושת מצות תפילין שציונו ה' אלקינו ותצילינו מטעות הכתיבה ומטעות הכונה אכי"ר ויהי נועם ה' אלקינו כו' ואח"כ יתחיל לכתוב תכף עם הכונות הנ"ל גם יכוין כי בפרשה הראשונה יש בה עשרה פסוקים כנגד י"ס וכנגד יו"ד של ההויה פשוטה כנ"ל ובפ' שניה יש בה ששה פסוקים כנגד אות הא במילוי אלפין ובפ' הג' יש ששה פסוקים כנגד אות ו' שבפ' הזאת כנ"ל ובפרשה הרביעית יש ט' פסוקים לרמוז שהיא במלכות המקבל מן ט"ס שעליה שהם כח"ב חג"ת נה"י. גם יכוין כי כל הפסוקים של ארבע פרשיות הנז' הם בגי' שם א"ל היוצא משם ס"ג כנז' בזוהר פרשה פנחס בר"מ שהוא שלשה יודין וא' גם הוא כנגד שם א"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין שיש שם ג"כ ג' יודין וא' והכונה זאת היא בארבע פ' תפילין ש"ר. אבל בארבע פרשיות דתפילין של יד יכוין בשם א"ל היוצא משם אהיה במילוי יודין כנ"ל וגם אל שם א"ל שהוא בחסד כמש"ה חסד אל כל היום כנז' בזוהר פרשה ויקרא גם תכוין כי כל ההויות שיש בארבע פ' התפילין הם כ"א אזכרו' כמנין אהיה ולכן כשכותב ההויה הא' יכוין לאות א' של אהיה ובה' הויות אחרות יכוין בה' של אהיה ובי' הויות האחרות יכוין ליוד של אהיה ובה' הויות האחרונות הנשארות יכוין בה' אחרונה של אהיה:

ל״זאמנם סדר פרטן הם ז' הויות בפרשה א' וז' הויות בפ' שניה וג' הויות בפ' ג' וד' הויות בפ' ד' ויכוין להמשיך ז' הויות שבפ' א' בג' הויות שבפ' ג' וז' הויות שבפ' ב' בד' הויות שבפ' הד' בסוד חכמה וחסדים בינה וגבו' כמשי"ת לך בע"ה ממה שית' למטה והנני כותב הטעם לפניך. הנה בתפילין של ראש יש כ"א אזכרות כמספר שם אהיה כנ"ל ובהם ד' בתים כנגד ד' אותיות של שם אהיה ובהם ד' פרשיות כנגד ד' אותיות של שם הויה כנז' בתיקונ' בהקד' ד"ט ע"א ונבאר טעם לזה איך האזכרות שהם פנימיים מכולם והבתים שהם חיצונים מכולם נרמזים בשם אהיה והפרשיות שהם בחי' אמצעית נרמזים בשם הויה גם נבאר טעם אל ארבע שיטות שיש בכל פ' ופ' מהד' פרשיות תפלה ש"ר:

ל״חוהענין הוא במה שנודע שהתפילין ה"ס אימא על ברא כנזכר בתיקונים וכבר הודעתיך כי ד' בתים של התפילין הם נגד ארבע אותיות אהיה וד' פ' כנגד ארבע אותיות הויה וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהיה שהוא בגי' כ"א והרי הם ג' שמות אהיה הויה אהיה בתפילין ש"ר שהם גי' חיים ונקרא חיי המלך לפי שהם מצד אימא הנעשים תפילין ש"ר דז"א וע"כ ארז"ל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו כי המלך הוא ז"א וחיי המלך הנז' נמשכים לו מאו"א הנקר' חיים כנודע וכבר הודעתיך כי ג' בחינות היו בז"א ושני' מהם הראשונה והשלישית נקר' עיבור והאמצעי נקרא זמן היניקה ולכן הראשו' והג' נרמזים בשם אהיה ששם אהיה מורה על בחי' העיבור וכמ"ש פ' ויקרא דאהיה ר"ל אנא זמין לאולדא. והענין הוא כי בתחילה בהיותו במעי אמו לא היה כ"א ג' כלילן בג' דהיינו ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה ונקבה שלו היתה רמוזה בו בסוד פסיעה לבר בסוד רגל הו' כמבוא' אצלינו פ' בלק דר"ג ע"ב. והנה בהיות הנוק' שם הנה כל אחד כלולה מן הז"ת שהם הו"ק והמלכות היא ז' בסופם כנז' אבל לפי שאינם רק ג' לכן הם ג"פ ז' והם גי' כ"א אזכרות ולפי ששם היו במעי אימא והיו מעולי' שם יותר והיו בתכלית הדקות בבחי' מוחין להיותם תוך אימא ולכן נרמזו בבחי' אזכרות והויות. וענין היותם ד' פ' הוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ונתפשטו אל ו"ק שלימים ואז המלכות היתה ז' להם ואז נוק' אין בה רק ב' מוחין בלבד כנודע ולוקחת אותם מן הו"ק והד' הנשארים מן הו' הם נשארים אל ז"א עצמו וכנגדם הם ד' פרשיות כנגד שם הויה כי שם אהיה אינו נרמז אלא בבחי' העיבור כנז'. וענין היותם ד' בתים הוא כנגד העיבור הב' למוחין דגדלות כי אז חזרה עוד אימא והיתה בסוד עיבור ונתנה ד' מוחין לז"א שהם כחב"ד אז יהיו חו"ב ודע' כלול מב' או חו"ב וב' עטרין דדעת שהם חו"ג והם כנגד ד' אותיו' אהיה המורה על זמן העיבור כנז' ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל טעם אל היות העיבו' השני הזה נקרא בשם אהיה לפי שכיון שהוא בחי' עיבור לכן נתקשרו שם כל הז' קצוות מחסד עד מלכות ונכללו כל הז' בסוד ג' זימנין ז' כמו שביארנו בעיבור ראשון ולכן נקרא גם הוא אהיה שהוא כ"א שהם ג"פ שבעה כנז' וטעם היותו נרמז בד' בתים ולא בד' פ' שהן מוחין עצמן הוא כי בתחילה לא היתה אימא בסוד בית אלא בבחי' מוחין ועתה נעשית בית ממש אליהם כמו שנת' אצלינו זאת ההקדמה גם הענין הוא כי כבר הודעתיך כי מוחין אלו אינם מאימא לבדה אלא שהם כלולים מאו"א משום דתרוייהו כחדא שריין לעולם וא"כ נמצא כי ארבע מוחין דאימא נעשים ארבע בחי' בתים אל ארבע מוחין דאבא כי אימא בית לאבא והבן זה. ולכן נרמזו ארבע בתים בשם אהיה שהוא באימא כנודע. וענין היות בתפלה ש"ר ארבע שיטין הוא מפני שהמוחין הם ארבע וכל אחד כלול מכולם ולכן כל פרשה כלולה מארבע שיטין:

ל״טוענין תפילה של יד הנה כ"א אזכרות שבהם הם ממש על דרך שביארתי בתפילין ש"ר כי גם הנוק' כלולה מכל הז' ג' זמנין והרי הם כ"א אזכרות. וענין ד' פרשיותיה הוא במה שנודע כי תרין מוחין דילה הם נ"ה דדכורא וכל אחד מהם כלול משנים לפי שהנקבה נעשית מאחורי נ"ה דז"א הנקרא תרי פלגי גופא והנקבה עצמה נחלקה גם היא באחוריה לב' פלגי גופא הרי הם ארבע כנגד ארבע פרשיותיה והיותם כולם בבית אחת לבדו הטעם הוא לפי שכיון שהם בסוד פלגין כנ"ל נמצא שארבעתן אינם רק אחד בלבד ולכן הם בית אחד לבד והוא כנגד שם אדני. וענין היות ז' שיטין בתפלה של יד הוא כי הנה תרין מוחין דנוקב' הם נ"ה כנז' והנה היא צריכה לקבל הארה גם מתחילת ראשית המוחין דז"א בעלה דידה. והנה ד' מוחין דיליה ועוד חג"ת דיליה הרי הם ז' כנודע שמשם נמשך הארה בנ"ה וכנגד זה היו ז' שיטין:

מ׳וענין המעברת' של התפילין ה"ס ג' שמות הנז' שהם אהיה הויה אדני והם בגי' יב"ק וז"ס ויעבר את מעבר יב"ק כי דרך ג' שמות אלו עובר ונמשך השפע מתחילת האצילות עד סופו וענין ד' קלפים לבנים שכורכים בהם הפרשיות נת' בברכת אבות דר"ה ע"ש. גם דע כי לעולם יש בחי' מוחין בין בז"א בין בנוקבא אמנם הענין הוא כי קודם הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחינת רוח כי כן ז"א הוא רוח ואז יש לנוקבא בחי' נפש כי כן נוקבא היא נפש. אבל אחר הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחי' נשמה ולנוקב' בבחי' רוח. ונלע"ד כי אלו הנק' רוח הם מוחים דיניקה שהם כלים האמצעים כנודע:

מ״אגם כשכותב שם ההויה אז קודם שיכתוב אותה יקדש את השם כבראשונה כדת וכהלכה ואח"כ כשכותב אות יו"ד יכוין שנחלק' לשלשה קוים והם כח"ב ובהם נכללין כל הי"ס בעבור שהכתר כולל כל קו האמצעי שהם כתר ת"ת יסוד. והחכמה כולל כל קו ימין שהם חכמה חסד נצח ובינה כוללת כל קו שמאל שהם בינה גבורה הוד והמלכות כוללת את כולם וכשכותב אות ה' יכוין אל החכמה ביחוד עם הבינה ובחמשי' שעריה מחולקים בחג"ת נ"ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות וכשכותב אות ו' יכוין לחג"ת נ"הי והמלכות כוללתם בשית' סדרי משנה שלה כנודע ותכוין אל ראש אות ו' אל הדעת העליון הנמשך מכח"ב וכשכותב אות ה' אחרונ' יכוין אל י"ס הנכללין בה כי היא אות ה"א וציורה היא ד"ו שהם עשר גם תכוין ביוד אל שם ע"ב ובה' אל שם ס"ג ובו' אל שם מ"ה ובה' אחרונ' אל שם ב"ן גם בצורת האותיות של כתיבת התפילין יש קצת שנויים ואלו הם באות אלף יכוין כי כל האלפין יהיו בציור יו"ד מלמעלה כנז' בתיקונים סוף תיקון י"ט ומלמטה תהיה בצורת ד' כנז' בתקו' שם שצורת א' היא יו"ד וטעם הדבר הוא לפי שהתפילין ש"ר הם אימא על ברא כנז' בתיקונים ולכן כל צורת האלפין שבתפילין הם כצורת הנז' א' משא"כ בשאר כל האותיות כמו השינין והעיינין והצדי וכיוצא בהם כי כולם הם בחינת יודין לא צורת זיינין. באות ה' ראשונה של שם ההויה כולם יהיה להם כעין קוץ אחד קטן מאד למטה בסיום רגל ו' זעירא שבתוך אות ה' והוא הנז' בזוהר בשם פסיעה לבר בזוהר בלק דר"ג ע"ב כמבואר שם אצלי וזה צורתה ה' באות ו' כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש וזה צורתה ו' באות י' כולם יהיו להם ג' קוצין א' למעלה וא' למטה וא' באמציעתה וזו צורתה י'. באות ט' כולם יהיו קו שמאלי שבהם כעין ז' וזה צורתה ט'. באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין ולא כעין זיינין וזה צורתה ע'. באות צ' כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין והימיני יהיה כעין י' הפוכה לאחריה, ושמאלי כעין נון כפופה למטה, ויוד ישרה על ראש הנון כפופה וזה צורתה צ'. באות ש' כולם יהיו הג' קוים שבהם כעין ג' ווין ולא כעין ג' זיינין וזה צורתה ש' ושאלתי את פי מורי ז"ל בענין צורת האותיות אשר כמה שינוים וחילוקים יש בין כתיבת הספרדי' לכתיב' האשכנזים וא"ל כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה כי לכמה ציורי' ושנוים וצרופים משתנים צורת האותיות וא"ל כי בפרט בענין צורת הא' שכותבים האשכנזים שעושים י' ראשונה שבאלף כעין זיין שיש בזה רמז בס' התיקונים גם תעיין במ"ש בזהר פ' ויקרא בענין כתיבת ההויה הנז' שם היטב ואיך צריך הסופר ליזהר בכתיב' שלה:

מ״בדרוש ג':

מ״גנבאר בו ענין תפילין ש"ר למה יש להם ארבעה בתים ושל יד בית א' לבד ובמ"א ביארנו ט"א לזה ונבאר עתה יותר בפרטות במה שנעורר שאלה אחרת והו' כי הנה גם הד' בתים דתפילין ש"ר הן מנה"י דאימא וא"כ לא היה צריך אלא שיהיו שני בתים בלבד אחד מנ"ה תרי פלגי גופא ואחד מן היסוד ושם תירצנו שהיסוד נבקע ונחלק לשני בתים בצאת אורו לחוץ בסוד אוה"מ אבל ענין הנ"ה עדיין צריך לתרץ שיהיו שניהם בבית אחד בלבד אבל הענין הוא שבמלכות אין הנ"ה דז"א עצמן נעשים בתים במלכות רק הארתם בלבד בולטת ויוצאת לחוץ אליה ולכן אינן נחשבין בה שניהם רק לבית א' אבל בז"א אשר הנ"ה עצמן דאימא נכנסין בתוכו לכן נחשבין לשני בתים. גם יובן זה במ"ש בפ' בראשית דכ"א ע"ב כי שמואל אתנבא מן הוד דרגא רביעאה והקשינו שם שהנצח הוא הרביעי לא ההוד ושם ביארנו שהענין הוא שנ"ה דז"א הם מועילים ומשמשים לזו"ן ומהם נעשי' שניהם וכותל אחד מפסיק בין שניהם. אמנם מצד פנים הנ"ה הם נחלקים לשנים לפי שלגבי ז"א הם לו בחי' שני רגלים ולכן נחלקים לשנים אבל מצד האחוריים שלהם הם מחוברים יחד משום דלגבי הנקבה הם משמשים לה בבחי' הראש שבה כי מהם ממש נעשה הראש של הנקבה ולכן הם מוכרחים להתחבר ולהיות בחי' אחת:

מ״דובזה תבין ענין מ"ש כי נ"ה הם תרי פלגי גופא כי זהו עיקר הטעם כי הנ"ה הם שנים נחלקים מצד פניהם ומצד אחוריהם הם בחי' אחד בלבד ולכן אין בנקב' רק בית א' בתפלה שלה כי גם זה הוא ענין מ"ש באדרא זוטא וז"ל ונהירו דתרי מוחין גליפין בה שאין בה רק תרין מוחין ושניהם נעשו א' לסיבה הנ"ל וגם לסיבה זו נקרא בית זו של תפלה של יד בשם אדני כנז' בשם התיקוני' לפי שהוא עצמו מתהפך ונעשה ראש ממש אל הנקב' הנקרא אדני כי בחי' האחוריים דנ"ה דז"א אינם נקראים כלל ע"ש ז"א כי אם רישא דנוקב' ממש ולכן נקרא אדני על שמה ולא על שמו אבל דנ"ה דאימ' אינם הם עצמם בחי' הראש דז"א אמנם הם מתלבשים בתוך ראשו ובהתלבשם בתוכו נשארים נחלקים בחללי גלגלתא דז"א ואינן צריכין להתחבר ולכן שם הם נקראים בשם ב' בתים נפרדים זמ"ז ולטעם זה ג"כ נת' למה אינם נקראים הבתים דתפילין ש"ר בשם הויה כדרך שנקרא בית תפילין של יד אדני ע"ש הנקבה אבל הטעם הו' כי שם מתהפכין ונעשים ראש שלה ממש ולכן נקרא על שמה אבל כאן שאינם נעשים בז"א בחי' ראש אלא שמתלבשים בתוכו ולכן נק' הבתים ע"ש הבינה עצמה בשם אהיה:

מ״הדרוש ד':

מ״ובענין השינין שבתפילין ש"ר שין דתלת רישין ושין דארבע רישין והם שבעה רישין והענין הוא במה שביארנו כי המוחין הם ד' ומתלבשים בנה"י דאימ' שהם שלשה אחרים והרי הם שתי בחי' וכנגדם הם שין של ארבע רישין מצד א' ושין דתלת רישין מצד אחד, גם יש סיבה אחרת והוא שהמוחין הם ארבע ובהתלבשם תוך נה"י דאימא נעשים תלת מוחין לבד כנודע. וכנגד שתי בחי' אלו במוחין עצמן היו שני שינין א' דתלת רישין ואחד דארבע רישין עוד יש ענין גדול והוא כי הנה השינין והבתים הם בחי' עור בלבד ואינן בחי' כתיבה ממש וגם הם שחורים כנודע והטעם הוא כי אלו הם סוד המוחין דקטנות אשר נעשים אח"כ בחי' בתים ולבושים אל המוחין דגדלות שהם הארבע פרשיות דתפילין כנודע ולכן אינן רק בחי' עור בלבד כי הם בתים ולבושים אליהם וגם לזה הם שחורים להורות אל היותם דינין תקיפין והיותם שתי שינין אחד דתלת רישין ואחד דארבע רישין הם ע"ד הנ"ל כי בתחילה הם ארבע מוחין דקטנות ואח"כ נעשים שלש לבד והרי הם שבעה גם הם ארבע מוחין דקטנות ושלש נה"י דאימא לבושים אליהם הרי ג' וארבע שהם ז' רישין. ובזה תבין טעם היותה בבחי' שינין והוא כי שין גימ' אלקים דיודין העולה ש' והוא בגי' מצפ"ץ שהוא תמורת שם הוי"ה בא"ת ב"ש כנודע שהם בחי' המוחין דגדלות שהם הויות וזה מש"ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וא"ר אליעזר הגדול אלו הן תפילין ש"ר. והענין הוא כי ר"ת שם ידוד נקרא הוא אותיות שין והענין הוא כי להיותם בחי' מוחין דקטנות שהם שמות אלקים לכך ויראו ממך כי היראה היא משם אלקים. והנה שין בגי' ש"ס ואם נמנה ז' רישין שבשתי השינין שהם בחי' ארבע מוחין ותלת נה"י דאימא כנז' יהיו בגי' שס"ח ע"ה ואלו הם עצמן שס"ח מנים שהיו בקטורת הסמים כי מאלו המוחין דקטנות שה"ס אלקים נמשכין י"א סמני הקטורת שהם רוחניות הקלי' כמבואר אצלינו ולכך כל בחי' הקלי' הם מצד אלקים אלא שהקלי' עצמן נקרא אלקים אחרים גם ט"א אל היותם שבעה ראשין הוא לפי שהארת המוחין דגדלות הם ארבע ותלת כנודע הם שבע' הארות ואם תחברם עם שם אלקים דמוחין דקטנות העולה בגי' ש' יהיה הכל שס"ח מנים שבקטורת ולכך שס"ה מנים הם העיקרי' כנגד שס"ה ימות השנה שהם המוחין עצמן דקטנות שהם שי"ן העולה ש"ס ועם ד' מוחין דגדלות הרי שס"ד וע"ה הרי שס"ה מנים אבל ג' מנים היתרים שבקטורת הם כנגד נה"י דאימא:

מ״זענין הרצועות כבר נודע שצריך שיעבדם לשם קדושת תפילין וטוב שתעבד שתי עורות א' לתפילין ש"ר דהיינו לרצועות ואחד לרצועות תפילין של יד וכשתשים העור תוך הסיד והמים אם העור הוא לצורך רצועות הראש יכוין שהוא לשל ראש ויכוין לשם ההויה ואם הוא לצורך רצועות של יד יכוין שהוא לשל יד ויכוין לשם אדני גם צריך שישחירם פנים ואחור שחורות כעורב. גם טוב לכוין ברצועות כי רצועה בגי' שע"א והם ב"פ א"ל במילואם העולים ש"ע והכולל הרי שע"א וה"ס ש"ע נהורין הנודעים:

מ״חדרוש ה':

מ״טנבאר בו טעם למה אנו מניחים התפילין ביום ולא בלילה וג"כ למה תפלה של יד קודמת לש"ר כי לכאורה היה נראה לשום תחילה ש"ר הקודמין לבא מוחין דז"א קודם ביאת מוחין בנוקב'. ואגב יובן למה נקשר' בשמאל וגם למה אנו מניחין אותם קודם התפילה והרי בחי' התפילין הם הארת המוחין אחר שנכנסו בפנים ויצאו לחוץ בסוד אור מקיף וכיון שהמוחין הפנימיי' אינם נכנסים לגמרי עד זמן העמידה של ח"י ברכות א"כ איך ולמה קודמין התפילין לתפילה. וגם מהו הטעם של חכמים הראשונים שהיו מניחים התפילין בראשם כל היום כי הרי מאחר שכניסת המוחין אינם אלא ג"פ ביום בג' זמני התפילות כנודע א"כ בשאר היום שאין מוחין מהיכן יש תפילין וענין זה ית' בע"ה בסדר שכיבת הלילה [לקמן דף י"ג ע"ג דרוש ד'] וע"ש גם בפר' ויחי בשער המצות במצות אבילות נת' טעם פטור הקטן והאבל מן התפילין ופטור יום השבת ומצאת שם כי תדרשנו וע"ש:

נ׳ולבאר זה צריך שנבאר ענין א' בתפילות כי הנה נת' אצלינו כי בכל תפילה ותפילה נכנסים המוחין ואחר התפילה חוזרים ומסתלקים וראוי שתדע כי הענין אינו כפשוטו לומר שהמוחין עצמן שבאים הם הם מסתלקים והם הם שחוזרים ובאים בכל תפילה לכן דע לך שאין כן הדבר אבל הענין הוא כי בכל תפילה ותפילה באים מוחין חדשים גמורים לגמרי בעבור כי אין לך כל תפילה ותפילה שלא יתחדש למעלה אור שפע חדש לא ראי זה כראי זה כלל ונמצא כי בכל יום ויום ובכל תפילה ותפילה באים מוחין אחרים חדשים לגמרי כמבואר לקמן בע"ה ע"ש וכפי זה צריך שנודיע ונבאר מה שביארנו בסוד שכיבת הלילה כי אחר התפילה חוזרים להסתלק המוחין א"כ להיכן הם מסתלקין ומה נעשה מהם. אבל סוד הענין הוא כי אחר התפילה חוזרים להסתלק המוחין ההם ויוצאין מן רישא דז"א ועולים ועומדין על ראשו דז"א בבחי' אור מקיף על ראשו. אמנם כבר הודעתיך כי כל דבר קדושה ורוחניות אע"פ שמסתלק עכ"ז נשאר שם לעולם בחי' רשימו זעיר תמיד ואינו מסתלק משם ונמצא כי אע"פ שאלו המו' נסתלקו למעלה בסוד מקיפין כנז' עכ"ז נשאר רשימו דילהון גו ז"א כל היום כלו ועי"ז אין זו"ן מתמעטין אלא נשארים כל היום כלו במדת גדולתם שהיו בעת תפילת שחרית בכח אותו הרשימו הקטן הנשאר בהם אעפ"י שאינן מוחין גמורים וכמו שיוצאים מרישא דז"א כך יוצאין אחר התפילה מרישא דנוק' ועומדין לה בסוד מקיפין ג"כ ואין נשאר בתוכה רק רשימו זעיר כל היום כנז' והוא מעמיד אותם בשיעור קומת גדלותם כל היום כלו וכאשר הוא לילה תיכף מסתלק מהם אף אותו הרשימו הנז' והרשימו דז"א יוצא אז תיכף בתחילת הלילה ונעשה אז אור מקיף על ראשו והמוחין הפנימים שבו שהיו בסוד מקיפין על ראשו כל היום כנז' הם עולים עתה למעלה יותר מן המקום ההוא וכמו שביום בצאת המוחין הפנימיים ממנו אחר התפילה ועולים להיות בסוד מקיפין ואז המקיפין הראשונים העיקריים כנודע הנה הם עתה עולי' ממקומם לתת להם מקום כן עתה בתחילת הלילה נתעלו כולם מדרגה אחר מדרגה והמקיפין הראשונים העיקריים עלו למעלה מאד והמוחין הפנימיים עלו וישבו תחתיהן והרשימו הזה שיצא בתחילת הלילה עלה וישב תחתיהן של המוחין הפנימיים והיה שם בסוד אור מקיף כנז' וכדי שלא נאריך לא נוכל לבאר עתה מקומם ומדרגתם איך הם עולים כל אחד ואחד בפרטות. סוף דבר כי הרשימו דז"א עולה בתחילה הלילה ונעשה בחי' אור מקיף על ראשו אבל הרשימו דמוחין דנוק' הנקרא רחל עקרת הבית הוא מסתלק בלילה ממנה ונכנס תוך גופא דז"א ממקום מוצאו שיצא בתחילה שהוא בחזה דז"א ושם עומד בתוך ז"א ומשם הוא מאיר אליה למטה ושם הוא עומד בבחי' מקיפי' אל רחל נוק' דז"א והרי ביארנו השינוי שיש בין היום ובין הלילה. ובזה נבא אל הביאור הנ"ל כי הנה בכל היום אשר נשאר עדיין רשימו של המוחין תוך זו"ן הוא זמן תפילין דרישא ודרועא' כי מכח אותו הרשימו יוצאים ג"כ בחי' תפילין אבל בלילה שאין שם רשימו לא בז"א ולא בנוק' כלל אז אין זמן תפילין לא דרישא ולא דדרועא. גם בזה תבין ענין התפילין מה עניינם כי דע לך שאין נעשין התפילין אלא מאותו הרשימו הנשאר מן המוחין הראשונים שנסלקו אחר תפלה שקדמה וכאשר אנו חוזרים ומתפללים תפלה אחרת בשחרית חוזרין ובאין מוחין אחרים חדשים והם בחי' מוחין ממש גו רישא דזו"ן ואז הרשימו שעבר יוצא ונעשה בחי' התפילין ולעולם אין התפילין אלא מבחי' הרשימו שהיה מן המוחין של אתמול ואותם החדשים הבאים עתה בתפלת שחרית הם מוחין פנימיים ממש גו רישא דילהון ולכן אנו מקדימין להניח תפילין קודם התפלה כי התפילין הם מן רשימו דאתמול שנעשה בחי' תפילין ובתפלה באים אח"כ מוחין חדשים פנימיים. גם לטעם זה עיקר מצות התפילין הוא בבקר בעת התפיל' לפי שאז יש מוחין גמורים אבל בשאר היום שאינם אלא מכח רשימו בלבד לכן אינה כ"כ מצוה וחובה כמו בעת התפילה:

נ״אועתה צריך שנבאר ענין הרשימו הזה שמסתלק בלילה ובו נבאר ג"כ פסוק שימני כחותם על לבך כו' אשר בספר הזוהר והתיקו' ביארוהו על תפילין של יד והוא דע כי יש חילוק בין ז"א לנוקבא כי הרשימו דז"א מסתלק ועולה על ראשו אבל רשימו דמוחין דנוקבא נשאר תוך ז"א ממש תוך החזה שלו אשר שם נתון לב ז"א ומשם יוצאת הארת אל הנוקבא וכבר ידעת כי כל הארות שמאיר ז"א אל נוקבא כולם הם עד"ז ונמצא כפי זה כי נוקבא לא הפסידה כמוהו וזהו ענין הפסוק שימני כחותם כו' והוא לשון שאלת הנקב' אליו שישימנה כחותם כו' פי' כי אלו המוחין הנכנסין תוך רישא דז"א הם מוחין עיקריים לפי שהם בחי' המוחין עצמן הנכנסין בו עם בחי' נה"י דאימא עצמה כנודע אבל מוחין דרישא דנוקבא הם נקרא חותם בלבד כי אינם רק הארת חותם הנחתם בה מן המוחין דרישא דז"א שהם מוחין עיקריים כנז'. והנה נודע כי ביום יש קירוב לז"א עם נוקב' לפי שיש בהם בחי' מוחין. אבל בלילה שהמוחין מסתלקים לגמרי שאף הרשימו מסתלק אז הוא זמן פירוד בין ז"א לנוקביה לפי שהבחי' שהיתה מקשרת אותם היו המוחין הנמשכין ונתנים ממנו אליה ועתה בהסתלקותם יש פירוד ביניהם ואז היא שואלת אליו ואומרת לו שימני כחותם כו' ופי' אע"פ שעתה הארתך מסתלקת ממני עשה באופן שאותו החותם שלי שהו' הרשימו של המוחין שלי הנשאר בי ביום ועתה גם הוא מסתלק עשה באופן שתשים זה החותם והרשימו שלי על לבך וישאר שם במקום החזה כנ"ל ולא יסתלק לגמרי אל המקום אשר באו משם כאשר עשו המוחין שלך שנסתלקו לגמרי. אמנם ישארו על לבך כנז' וטעם הדבר הוא מפני רוב האהבה שיש לי עמך וזמ"ש כי עזה כמות אהבה. ואיני יכולה להתפרד ממך לגמרי ולכן בהשאר אותו הרשימו שלי על לבך אז תוכל להמשיך לי הארה משם משא"כ אם נסתלק יותר למעלה ונמצא כי כפי זה שבלילה הוא זמן המעטת זו"ן שמתמעטי' מגדלותם והוא חוזר בסוד ו"ק בלבד והיא בסוד נקודה בלבד ולכן התעוררות הדינים הם בלילה משא"כ ביום כי אף אחר התפלה שמסתלקים המוחין ואינו נשאר רק הרשימו בלבד עכ"ז אינם מתמעטים אבל נשארין בגדולתם ע"י אותו הרשימו. ומ"ש במקום אחר כי אחר התפלה הם מתמעטין אין הכונה לומר מיעוט ממש אלא כיון שאין נשאר בהם רק הרשימו בלבד הרי זה נק' מיעוט אבל נשארים הם בגדלותם כל היום משא"כ בלילה ואז בלילה היא אומרת אליו שימני כחותם כו' ואז בלילה נמצאת היא יתירה עליו לפי שהרשימו של המוחין שלו נסתלקו לגמרי אך רשימו דמוחי' שלה נשאר קיים בחזה שלו שהוא על לבו ומאיר בה משם:

נ״בוהנה תיכף בהתחלת הלילה מסתלק הרשימו שלו ושלה כנז' וכבר נתבאר אצלינו בענין שכיבת הלילה כי זיוג של חצו' לילה הוא עם לאה לא עם רחל הנק' נוק' דז"א האמיתית ושם ביארנו ענין זה איך הוא כי הנה רחל נוקבא דז"א יש בה י"ס והספי' הי' שבה היא שורש עצמות שבה ואינה יכולה להתערב ולהתחבר עם לאה אמנם הט"ס האחרות הבאים לה ע"י תוספת אלו הם יכולות להתערב ולהתחבר בפרצוף לאה ועי"כ נגדלת לאה אחר חצות לילה בכל אורך ז"א כולו ע"י אלו הט"ס שלוקחת מרחל ושם כתבנו כי היה ס' אצלי אם שמעתי ממורי ז"ל שהט"ס דרחל הם יורדי' בלילה בעולם הבריאה או אם שמעתי שהספירה הי' היא היורדת ועתה אבאר לך אמיתות הדבר בלתי ספק ודע כי שני סברות אלו שמעתי ממוז"ל ושניהם הם אמיתיות והענין הוא באופן זה כי בחצי הלילה יורדת הספי' הי' דרחל בעולם הבריאה בהיכל הז' העליון הנקרא היכל ק"ק דבריאה כנודע ועומדת שם עד אור הבקר וכל אותה חצות לילה יושבת ומזמרת וקוראה אל ז"א וז"ס אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל כנז' בפ' לך לך דפ"ו ע"א וט"ס האחרות הם מתחברות עם פרצוף לאה ועי"כ נגדלת בכל קומת ז"א ונשארין כך עד אור הבוקר ובאור הבוקר מתמעט' לאה וחוזרת לשיעורה הא' בלבד ועומדת באחורי ז"א במקומה כנודע. ואז אותם הט"ס שלקחה מן רחל הם יורדות למטה גם הם בעולם הבריאה להתחבר עם אותה הנקודה עצמית של רחל שירדה בחצות הלילה ואז אותה הנקודה הי' שירדה שם בחצות הלילה היא עולה עתה באצילות לפי שבתחילה דחתה אותה לאה שהיתה מתפשטת ולוקחת מקומה כנז' שם במקומו ועתה אשר כבר נתמעטה לאה כנז' אינה דוחה אותה ואז היא עולה למעלה באצילות. וגם ט"א יש בזה והוא כי ע"י עסק התורה שעוסקים ישראל הקמים אחר חצות לילה הם מוסיפם בה כח והיא עולה מעט מעט עד שנמצא כי באור הבוקר גמרה היא לעלות באצילות אבל הט"ס ירדו למטה בבי"ע כנז':

נ״גודע כי הנקודה הי' הנז' היא בחי' הכתר שברחל והיא שרשית ועיקרית בה והט"ס האחרות הם התחתונות שמן החכמה שבה ולמטה ואלו הם הבאים לה בסוד תוספת כמבואר אצלינו ועיין היטב בברכת למשומדי' כו' כי שם נתבאר דרוש זה היטב וגם בברכת המפיל חבלי שינה כו' וגם בדרוש א' של תפילת ר"ה בברכ' אבות וצ"ע שם כי נראה שהוא הפך ממה שכתוב כאן אבל הנקו' הקטנה לבדה היא היושבת בבריאה ועולה בברכת אבות ובהקדמת ברכת אבות דשחרית דחול כתבתי הנלע"ד בזה והנה באור הבקר עלה הכת' דרחל באצילות ושאר הט"ס התחתונות ירדו למטה בבי"ע ואז אותה נקודת הכתר דרחל להיותה שרש רחל ועצמות' לכן בעלותה באצילות יושבת עם ז"א פב"פ ובפרט כי עתה נכנס בה אותו הרשימו שנסתלק ממנה בלילה כנז"ל וכמו שנבאר והענין הוא כי בלילה היא אומרת שימני כחותם על לבך כנז"ל שיוצא רשימו דילה ועומד בחזה שבו ובאור הבוקר היא א"ל כחותם על זרועך והוא כי בעלות ספירת הכתר שבה מן הבריאה לאצילות וחוזרת עמו פב"פ כנז' הנה להיותה בחי' נקוד' בלבד ואינה פרצוף שלם לכן מקום חזרתה הוא בזרועו השמאלי הנקרא גבורה לפי שכל עצמה של הנוקבא היא גבורו' כנודע ולכן היא מתקשרת עמו בזרועו השמאלי וז"ס מ"ש בזוהר דיצחק אתער בלילה ואחיד לה לנוקבא בהדיה ובבוקר אז אתער אברהם כו' ונמצא כי בזרועו השמאלי עומד הכתר דרחל פב"פ עם ז"א וע"ז נאמר כחותם כל זרועך כי היא נקשרת עמו בזרועו בחוץ ואינו בתוכו על לבו אבל בחי' הרשימו של המוחי' שלה אשר יכולים לכנס תוך ז"א עצמו עליו נאמר שימני כחותם על לבך כי מקומו הוא נתון בלבו דז"א בפנימיותו ממש ויושב שם עד אור הבקר וכשעלה הכתר דרחל ונקשר בחוץ כחותם על זרועו אז יוצא אותו הרשימו דמוחין דרחל מתוך פנימיות ז"א מלבו ממש שהוא כנגדה ויוצא לחוץ ונכנס תוך רישא דכת' דנוק' דז"א ושם משמש זה הרשימו בסוד מוחין של הנקודה ההיא ואז בהכנס אותו הרשימו תוך אותה הנקודה אז נק' אותה הנקודה תפילין של יד פי' כי אותה הנקודה נקשרת בזרוע השמאלי דז"א במקום הקיבורת שהוא מכוון כנגד הלב ממש כדי לקחת אותו הרשימו שלה העומד שם בפני' כנז' ואז נעשים בראשה בחי' תפילין נמצא שבערך ז"א נק' תפילין של יד ובערך נוקבא נק' תפילין ש"ר שלה ממש ובזה לא יקשה לך מאמרי הזוהר אם התפילין של יד הם תפילין דזרוע ז"א או אם הם תפילין דנוק' כי הכל אמת והם תפילין גמורים ממש בראש רחל כענין תפילין שבראש ז"א. והנה מן הראוי היה שכמו שהאיש מניח תפילין כדמיון תפילין ש"ר ז"א כן גם האשה תחייב בתפילין כדמיון הנוקבא דז"א שמנחת תפילין בראשה כנז'. אבל הטעם הוא לפי שאלו התפילין דראשה דרחל הם בהיות' בבחי' נקודה א' בלבד ואין בה עדיין פרצוף כלל ולכן אינה נרמזת בענין התפילין רק הז"א אשר הוא מקשר עמו אותה הנקודה בזרועו עם אותה התפילין שבה ונק' תפילין של יד דז"א. וביאר הטעם ואמר כי עזה כמות אהבה וכיון שאהבתינו היא עזה מאד ראוי שתשימני בתחלה כחותם על לבך בלילה בבחי' אותו הרשימו ואח"כ באור הבוקר תשימני בבחי' נקו' הכתר הזה כחותם על זרועך בחוץ בסוד תפילין ש"י כי הרי היא עזה כמות אהבה:

נ״דוהנה אחר שהנחנו תפילין של יד אח"כ צריך להניח תפילין ש"ר והענין הוא כי בראות ז"א אשר הרשימו של המוחין דנוקב' שהיו עומדים על לבו בפני' בלילה חזר באור הבוקר ע"י עסק התורה של התחתונים שעסקו בלילה כנז' ועלתה נקו' הכת' שלה למעלה ונקשרה בזרוע ע"י עסק התורה של התחתו' שעסקו כנז' ואותו הרשימו ג"כ נכנס בנקו' ההיא בכח המצות שעושים התחתונים בהניחם תפילין ש"י וגם ע"י הברכה של להניח תפילין ואז נעשי' בה בחי' תפילין אז מתקנא גם הוא בה וממשיך ושואב בו גם את הרשימו שלו שנסתלק ממנו בלילה ונכנסו בו ונעשים בו תפילין של ראש וגם זה ע"י מצות תפילין שמניחין התחתוני' כי אין דבר נעשה למעלה אלא בכח מעשה התחתונ' וזמ"ש קשה כשאול קנאה והרי נתבאר איך תפילין ש"י קודמת לתפילין ש"ר גם נתבאר איך כל בחינת תפילין קודמים אל התפלה כי במצוה המעשית ובברכת' בעת הנחת התפילין הספיק לתת בהם מכח אותו הרשימו שעבר בחי' תפילין דיליה ודילה ואח"כ ע"י מצות התפלה והק"ש באים מוחין אחרים חדשים לצורך זיווג זו"ן ואינם המוחין של התפי' כנ"ל. גם נתבאר איך התפילין של יד הם בחי' רשימו דמוחין של רחל עם בחי' דעת שלה ג"כ שהוא הקשר דתפילין של יד כמבואר אצלינו בהקדמת ביאור אדרת האזינו באורך וע"ש וכל זה נקרא מוחין אמנם פרצוף רחל עצמו אינו נרמז לפי שהיא נקודה א' בלבד כנז' ולכן אין אנו עושין רמז וזכר אלא על התפילין שלה בלבד שהם המוחין עצמן שלה אשר הם מוחין שלימים בבחי' שלימות כל פרצוף רחל כולו כנז' אבל רחל עצמה שנתמעטה בסוד נקוד' א' אין אנו עושין זכר לה ולכן אין הנשים חייבות בתפילין רק נקרא תפילין של יד טפל אל ז"א יען כי היא נקשרת ונתונה בזרוע שמאל כנז' וזס"ה רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה ר"ת ראש"י והענין הוא כי הנקודה הזאת הוא הכתר דרחל כנז' ונקרא ראש"י של הנקב' והיא הנקשרת בזרוע השמאלי הנקרא גבורה שהוא בחי' אש וז"ס רשפיה כו' וביאר ואמר מה הם אלו התפילין שלה ואמר שהם שלהבת י"ה כי הארות ושלהביות היוצאות מן י"ה שהם או"א כמבואר אצלינו באורך בהקדמת ביאור אדרת האזינו כל בחי' אלו התפילין שלו ושלה מה עניינו ושם ביארנו כי הד' פ' דתפילין של יד הם ממוחין דחו"ב דאבא וממוחין דחו"ב דאימא אשר בז"א ונמצא כי או"א נק' י"ה וגם המוחין עצמן הם בחי' חו"ב הנק' י"ה וזהו שלהבת יה:

נ״הונבאר עתה ענין שאר הט"ס דרחל שירדו בבקר [בנה"ש ד' כ"ז ע"ב כתב "העומדת בהק"ק דבריאה השד"ה"] בבי"ע מה נעשה מהם והנה אח"כ ע"י תפלה של שחר שמתפללין התחתונים הם מעלים אותם מעולם לעולם עד שמתפללין ברכת אבות ואז בברכת אבות עצמה אנו מעלים הט"ס האלה עד אחורי ז"א ושם נעשית פרצוף רחל מחכמה שלה ולמטה פרצוף גמור אחור באחור עם ז"א ואחר שעלו שם אלו הט"ס אז חוזרת הנקודה ההיא שהיא כתר דרחל שהיתה עד אז עומדת פב"פ עם ז"א כנודע בזרועו השמאלי וחוזרת אל האחור ומתחברת עם הט"ס תחתונות שבה ונתקנת עמהם יחד ע"י המוחין החדשים שבאו לה מחדש ואז בברכת אבות עצמה חוזרת אח"כ פ"ב הנקודה ההיא המחוברת עם כל הט"ס וכל הי"ס שלה ביחד חוזרים פב"פ עם ז"א ועם יעקב כנודע ואז יעקב עומד בקו ימין בחסד ונצח דז"א ורחל עומדת בקו שמאל שהוא גבו' והוד שבו במקום שהיתה הנקודה דכתר שבה בתחילה קשורה בסוד תפילין של יד בזרועו השמאלי ושם הם מזדווגים יעקב ורחל בימי החול כמבואר אצלינו:

נ״וומעתה אל תתמה אם כתבתי כאן שזו הנקו' עומדת פב"פ עם ז"א מעת הנחת תפילה של יד ושם בביאור ברכ' אבות כתבנו כי אין רחל עומדת קודם ברכת אבות אלא בבחי' אחור באחור ובב"א היא חוזרת פב"פ. ויובן זה במ"ש כי הנקודה היא לבדה עומדת פב"פ תמיד ושאר הט"ס הם אחור באחור עד בברכת אבות ואח"כ בברכה זו עצמה חוזרת כל הי"ס שלה ביחד לעמוד פב"פ כנ"ל אבל בביאור ברכת אבות דר"ה נראה בהפך ממ"ש כאן כי המל' עומדת בסוד הנקודה קטנה בבריאה והיא לבדה עולה בברכת אבות עד הכת' דז"א אחור באחור ואח"כ נעשית פרצוף ג"כ בבחי' אחור באחור. ודע כי כל ענייני התפילין ש"ר ושל יד נתבארו באורך גדול בהקדמ' ביאור אדרת האזינו עוד טעם ב' להניח תפילין קודם התפלה כי לכאורה היה ראוי להניחם אחר התפילה לפי שהתפיל' נעשים מבחי' מוחין הפנימים שיוצאים מבחי' אור מקיף בבחי' התפילין כנודע ואם המוחין אינם באים אלא בתפלה איך התפילין באים קודם התפילה אך הענין הוא כי התפילין הם בבריאה ושם הוא בבחי' אלו המוחין מאותם שירדו בלילה אל עולם הבריאה ואפשר כי זהו בחי' הרשימו של יום אתמול שירד בלילה בבריאה כנ"ל בדרוש שקדם. עוד טעם שני למה קדמו תש"י לתש"ר עם היות שהמוחין שלו קודמין למוחין שלה דע כי תחילה נעשין לנקב' מוחין מצד הבריאה כמבואר אצלינו כי תש"י הוא בבריאה ואנו עושין לז"א מוחין שלו בעולם האצילות ואח"כ נמשכין אליה ונעשין לה מוחין מן האצילות והוא כי אחר שהנחנו תש"ר שהם בבחי' ד' מוחין שלו שהם ד' פרשיות בראשו שהם הקרקפתא והנה אח"כ נמשכין ממנו שתי רצועות המקיפות את ראשו בחי' חו"ג ונמשכין דרך אחורי הראש ושם אנו עושים קשר א' והוא בחי' הת"ת כי שם הוא קשר כל הספי' כנודע ושם נרשמת בחי' המל' כי שם מקומ' אחורי החזה דז"א כנגד הת"ת שבו. ולכן בקשר ההוא עושין צורת ד' גדולה שה"ס ד' של יהודה כנרמז אצלינו ומשם נמשכין עוד שני הרצועות בסוד נ"ה ואז על ידה נמשכין עד התש"י ונעשים שם מוחין לנקבה בסוד האצילות וענין קשירת תש"י בזרוע השמאלי זה יובן במ"ש באדרת נשא דק"ל ע"ב בענין ב' נקבי דפרדשקא דמנקב שמאלא דידיה עתיד לאתרקא רוחא דחיי על מלכא משיחא שהוא נוקבא דז"א:

נ״זטעם לסדר הנחת תפילין כבר ידעת שהתפילין ה"ס אור מקיף והנה צרך לאושט' שמאלא כנז' בזוהר והכונה הוא להורות כי ז"א מניח שמאלו תחת ראשה וימינו תחבקנה בסוד יד ימין הכורך את הרצועה סביב הזרוע השמאל וסוד הדבר הוא לפי שהנקב' עדיין היא למטה ואין קומתה כשיעור קומתו עדיין אבל ראשה הוא במקום החזה דז"א ונמצא כי ראשה נתון בין זרועותיו ונמצא שהחיבוק הזה אינו חיבוק גמור אלא חיבוק בראשה בלבד וז"ס ב' פסוקים הנז' בשיר השירים הא' שמאלו תחת ראשי והב' שמאלו תחת לראשי וכנגד החיבוק הנז' שהוא בראשה בלבד אמר שמאלו תחת ראשי כי ראשה נתון שם בשמאלו וכנגד חיבוק האמיתי הנעשה בברכת אתה גבור שאז החיבוק הוא בגופא ממש לפי שכבר הגדילה. ונמצא כי שמאלו הוא נתון עתה בגופה שהוא במקום שהיה בתחי' מקום ראשה ועתה הוא מקום גופה ממש וזהו תחת לראשי הבכור שהוא מחבקה ונותן זרועו תחת המקום שהיה בתחילה ראשי אבל עתה הוא גופי משא"כ בתחילה שזרועו היה נתון תחת ראשה ממש וראש' שוכב על זרועו. אבל עתה גופה שוכב על זרועו וזרועו נתון למטה ומחבק גופה מלמטה וימינו למעלה וגופה נתון בין שני הזרועות זה למעלה וזה למטה וכבר ביארנו כי בהיותה כן שראשה אצל החזה שלו נמצא שהד' פ' של תפילין שלה ה"ס תנה"י דז"א כמבואר אצלינו בתיקונים ד"ל ע"ב בענין קרית ארבע ד' שמהן דיליה וע"ש:

נ״חסדר הנחת התפילין בתחילה יקשור תש"י בזרועו השמאלי על הקיבורת ויכסה זרועו בטלית כדי שתהא הנחת תפילין בהצנע. ואח"כ יכרוך הרצועה סביב זרועו ז' כריכות כנגד שבעה נערות הראויות לתת לה כמבואר אצלינו עניינם. ואחר שיכרוך הז' כריכות אז יניח תש"ר ולא קודם הכריכות ואחר שכבר הניח תש"ר שהוא בעלה אז יתן לה הבעל קדושין שה"ס כריכות הרצוע' סביב האצבע האמצעי הנקרא אמה כדרך הטבעת העגול של הקידושין הניתן באצבעה וצריך לכרוך שם ג' כריכות והכריכה העליונה תהיה בפרק האמצעי של האצבע הזה. וב' כריכות תחתו' בפ' התחתון המחובר אל כף היד שלא כדברי המתייהרים לכרוך כל הג' כריכות בפרק התחתון ושיבוש הוא בידם ומוז"ל היה נזהר שלא להוציא תש"ר מכיסן עד שיניח תש"י ויקשרנו למעלה במקום הקיבורת ואח"כ לא היה חושש מלהוציאם אע"פ שלא כרך עדיין הז' כריכות סביב זרועו כנ"ל אבל ודאי שצריך לכרוך הז' כריכות האלו קודם שיניח תש"ר בראשו ובענין הרצועות ראיתי מקפידין להניחן תלויות ולא להניחם באבנט כדי שלא יגיעו לארץ אם הם ארוכות ומוז"ל א"ל כי אדרבא ראוי הוא להניחם באבנט דהיינו לשום קצוות הרצועות תחת האבנט כדי שלא יגיעו לארץ. בענין כונת התפילי' ביארנו לעיל בסדר הכונה בד' אותיו' הויה שיש בהם ד' יחודים כנ"ל בדרוש הציצית וע"ש אמנם הנלע"ד יותר באמיתו' הוא שצריך לכוין ליחד בתחלה ב' אותיות י"ה זו בזו ואח"כ יכוין להעלות ה' תתאה עד אות ו' שהוא חיבור נוקבא בז"א ואח"כ יכוין להוריד ה' ראשונה עד אות ו' כי הו"ס נתינת המוחין עוד תתבאר הכונה הנז' ביתר שאת כבר ביארנו לעיל בדרוש הציצית ענין ד' מצות עשה הרמוזים בד' אותיות הויה והם ק"ש ותפילין וציצית ותפלה וכוונת כ"א מהם תתבאר במקומה ג"כ ב"ה. ונבאר עתה כונת התפילין הנה תניח תחילה תש"י מיושב ולא מעומד וקודם שתברך הברכה תכוין לחבר ב' אותיות י"ה שה"ס התעוררות או"א להזדווג יחד כדי להמשיך מוחים אל זו"ן כדי שמהם יבואו התפילין כנודע ואח"כ תכוין להעלות ה"א תתאה עם אות הו' כזה ה"ו אל ה"א ראשונה בסוד העלאת מ"ן ואח"כ תכוין להוריד ה"א ראשונה אל שתי אותיו' ו"ה שה"ס כניסת המוחין ע"י נה"י דאימא עילאה בריש' דזו"ן ואח"כ תקשור התפילין ותברך עליה' וזה ס' ההויה הנז' יה הוה הוה ותכוין ע"ד שנבאר בתש"ר והוא שתכוין תחילה בסוד עיבור ראשון אל אהיה פשוט ואח"כ בד' פרשיות' אל סוד היניקה אל שם הויה פשוט ואח"כ בבית שלה בסוד עיבור שני דגדלות אל שם אדני במילואו אלף דלת נון יוד ואח"כ תכוין כי ג' שמות הנז' אהיה הויה אדני עולים גי' יב"ק וה"ס הויה אלקים שה"ס המלכות בסוד מעבר יב"ק. ואח"כ בהניחך תש"ר תכוין באופן אחר כי תחילה תכוין בסוד עיבור ראשון לשם אהיה במילוי יודין ואח"כ תכוין לסוד היניקה שהוא הויה והוא ד' מוחין שהם חו"ב וחו"ג ותכוין למה שהודעתיך בדרוש הציצית כי כל אחד מד' מוחין כלול מד' ולכן תכוין אל ד' שמות יה"ו במילואין בסוד ע"ב ס"ג מ"ב ב"ן והוא מוח החכמה. ואח"כ תכוין אל ד' שמות אה"י מן שם אהיה והשנים הראשונים יהיו במילוי יודין והג' באלפין והד' בההין וטוב לשלב ולחבר יה"ו הראשון עם אה"י הא' וכן עד"ז כל הד' יה"ו עם ד' אה"י. והנה ד' שמות אה"י הם בגי' תפילין ואל זה תכוין באומרך ברכת להניח תפילין אל ד' אה"י אלו גם תכוין במילת תפילין אל שם פסתם והוא שם של כ"ב כנודע והא ג"כ בגי' תפילין ואמנם ח' שמות האחרים שיש בד' מוחין דחסד ובד' דגבורה מספקא לן אם צריך לכוין בהם והנלע"ד כפי דברי מורי ז"ל שאין צריך לכוין אלא בחו"ב אבל בחו"ג הם כלולים בהם ע"ד מ"ש כיוצא בזה בענין הק"ש במלת א' ע"ש ואח"כ תכוין אל שם אהיה דיודין אל סוד עיבור השני דמוחין דגדלות ואח"כ תכוין אל ג' שמות הנ"ל שהם אהיה הויה אהיה העולים בגי' חיים וה"ס חיי המלך כנ"ל וגם הם בגי' בינה להורות כי כל זה נמשך מן הבינה אל ז"א כנודע והם גם כן כ"א אזכרות וד' פרשיות וד' בתים כמבואר אצלינו לעיל בדרוש אחר ואח"כ תכוין ותחבר אל שני הכונות שהם יב"ק דתפילין של יד וס"ח דתש"ר שכולם בגי' ק"ף כמנין ג' הוי' ע"ב ס"ג מ"ה והנה נודע מ"ש חז"ל שאסור להסיח דעתו מתפילין ואפילו בהיותו מתפלל ובכל רגע צריך לחזור ולכוין בהם זולת בעת שאתה עוסק בתורה איזה זמן שיהיה או בעת שאתה מתפלל תפילת י"ח אבל בכל שאר התפילה צריך לכוין בהם בכל רגע ולכן כדי שלא תטרד בכונה בהיותך מתפלל שאר התפי' עשה זאת איפא ובעת שתניח ותקשור התפילין תכוין כל הכונ' הנז' ואח"כ בשאר שעות היום או בשאר התפילה תכוין כונה זו בקצרה באופן זה תכוין תחילה בתש"ר בג' שמות אהיה הויה אהיה פשוטי' ואח"כ תכוין בתש"י שהם ג' שמות אהיה הויה אדני פשוטי' ותכוין כי חבור כולם ביחד הם בגי' ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה והכונה זו תכוין בכל רגע ורגע אפילו בעת שאתה מתפלל שאר התפילה חוץ מכשאתה מתפלל תפלת י"ח או בעת שאתה עוסק בתורה כנ"ל שאז אתה פטור מכוונת אלו דע כי צריך להתפלל כל התפילה אחר שתניח תפילין ואחר שתגמור עלינו לשבח ועל כן נקוה לך אז תסיר בתחילה תש"י מיושב כדרך שהנחת אותו מיושב כנז' ואח"כ תסיר תש"ר מעומ' ואח"כ תסיר הטלית כי כמו שהנחת הטלית קודם התפי' כך יהיה הטלית בראשך עד אחר שתסיר התפילין וצריך לחלוץ תפילין ש"י מיושב עכ"פ:

נ״טדרוש ו':

ס׳בענין תפילין דר"ת דע כי מורי ז"ל בתחילה היה מניח תפילין דרש"י ור"ת ביחד ומתפלל בהם תפילתו בשחרית כמ"ש בפ' הקומץ כי מקום יש בראש להניח בו ב' זוגות ובמנחה לא היה מניח אלא תפילין דר"ת ואח"כ עשה זוג תפילין דרש"י כסבר' שמושא רבא שהם אצבעיים על אצבעי' וחריצין שקועין עד מקום המעברת' באופן שיהיה כל בית ובית חלוק ומפורד מחבירו ובעת התפירה היו חוטי הגידים מפסיקים ועוברים בתוך החריצים ממש מצד זה לצד זה ובבוקר היה לובש שני זוגות דרש"י ור"ת ובמנחה של שמושא רבא לבד והיה או' דתפילין אלו דשמושא רבא הם כפי שני הסברות דרש"י ור"ת ועולי' במקום ב' הסברו' כי מוחין דאו"א שהם תפילין דרש"י ור"ת שניהם מתחברים יחד ונעשין זוג תפילין א' וזהו טעם היותם אצבעיים כנגד או"א ואמנם אופן הנחתם הוא זה כי תחילה יכניס בזרועו תש"י דרש"י ואח"כ תש"י דר"ת ושניהם יניחם במקום הנק' קיבורת של פרק העליון שבזרוע השמאלי ודרש"י יהיה למעלה סמוך כלפי צד הכתף ודר"ת סמוך לפ' אמצעי וכן בתש"ר יניח בתחילה דרש"י ואח"כ יניח דר"ת למעלה מרש"י וכן גם הקשר של תפילין דרש"י יניח בעורף יותר למטה מן הקשר תש"ר דר"ת וטעם הקדמ' הנחת תפילין דרש"י הוא לפי שבתחילה קודמין ליכנס מוחין דאימ' ואח"כ נכנסין מוחין דאב' שהם תפילין דר"ת כמשי"ת בע"ה ולכן כשאת' כורך הרצועו' סביב הזרוע תשים הרצוע' דר"ת תחת הרצוע' דרש"י באופן שלא תתגלה הרצוע' דר"ת כי כן אורו' אבא מכוסים באורו' אימ' והנה נת"ל מה שצריך לכוין בתפילין דרש"י אמנם דר"ת לא קבלתי ממוז"ל מה שצריך לכוין אבל מה שהבנתי מדבריו הוא זה שיכוין בש"ר בג' שמות אהיה יהה"ו אהי"ה ובש"י אהי"ה יהה"ו אדני אשר חיבור ששה שמות אלו הם בגי' ק"ף כמנין ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ואין הפרש בין דרש"י לר"ת אלא בענין ההויה כי כפי ס' רש"י היא כסדרה וכפי ס' ר"ת היא בסוד יהה"ו הויות אהדדי ואל תתמה אם יש בתפילין דר"ת אהיה מאחר שהוא מוחין דאבא כי כבר הודיעני מוז"ל שכשנכנסין מוחין דאבא והם תוך מוחין דאימ' נקר' אהיה כמותם ממש גם נלע"ד שצריך לכוין בד' שמות יה"ו במילוי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כמבואר אצלי' בתפילין דרש"י אלא משו' דתפילין דר"ת הם מוחין דאבא והם בסוד ד' אותיות גמו' כנ"ל בדרו' הציצית לכן צריך בד' הויות גמורות דע"ב ס"ג מ"ה ב"ן אלא שצריך להקדים שם ב"ן לשם מ"ה בסוד הויות אהדדי וזהו ענין ביאור תפילין דר"ת הנה בזהר פ' פנחס בר"מ דף רנ"ח ע"א וכן במקו' הרבה בתקו' הוזכרו שני אלה הסברות דרש"י ור"ת ושם אמרו כי תפילה דר"ת הם תפילין דעלמא דאתי ותפילין דרש"י הם תפי' דהאי עלמא ולכן תפילין דר"ת הם הויות אהדדי בסוד שם יהה"ו היוצא מר"ת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע. ודע כי פ"א שמעתי ממוז"ל כי ענין הפרש שיש ביניהם הוא תלוי בחקירה אם נכנסה תחילה עיטרא דגבו' או דחסד ברישא דז"א כי כפי סברת רש"י נכנסת תחילה עיטרא דחסד שהיא פ' שמע ולכן קודמת לוהיה אם שמוע שהיא עיטרא דגבו' ולסברת ר"ת הוא להפך ואח"כ פ"א שמעתי ממנו באופן א' והוא זה הדרך שנבאר עתה בע"ה. ונלע"ד שזה הדרך מפרש הדרך הא' הנז' ולא פליגי ושניהם אמת ובזה נבין דרש"י ור"ת לא פליגי וב' הסברות הם דברי אלקים חיים שלא כדברי החושבי' שסברא א' היא האמת והאחרת בטילה חלילה מלהאמין דבר זה וזהו ששמעתי בדרך השני הנה במקומות רבים ביארנו שיש לז"א שני בחי' מוחין והם ד' מוחין מסטרא דאבא וד' מוחין מסטרא דאימא ומן המוחין דאבא יוצאין תפילין דר"ת וממוחין דאימא יוצאין תפילין דרש"י ובהכי לא פליגי ושניהם אמת דא"ח. והענין הוא במה שנודע שהיסוד דאימא הוא רחב ויש בו מקום לסבול ולהכיל בתוכו תרין עטרין דדעת שהם החו"ג ביחד באופן זה כי החסדים הוא מצד פנים והגבו' מצד אחור והיסוד דאבא מפסיק ביניהם ומכריע בין החו"ג דיסוד דאימא ואמנם כאשר נבקעי' נה"י דאימא לצאת מתוכן ההארות בסוד תפילין נבקעי' בתחלה עליונים שהם חו"ב ואח"כ נבקע היסוד ואז בולטין כסדרן במצח ז"א חכמה ואח"כ בינה ואח"כ החסדים שהם מצד פנים ואח"כ הגבו' שהם מצד האחור ואלו הם ד' פ' דתפילין דרש"י ז"ל אבל תפילין דר"ת הם ממוחין דאבא והוא כי הנה היסוד שלו צר מאד שהוא ארוך ואינו רחב כיסוד הנקבה ואין מקום להכיל החו"ג ובתחילה נכנסין החסדים לתוכו יען הוא עיטרא מעולה מעטרא דגבורה ואחריו נכנס' עטר' דגבורה וכיון שהמקום צר דוחין הגבורות את החסדים למטה ויוצאין מפי היסוד לחוץ ואמנם ודאי הוא שאינם יוצאין לחוץ ממש שהרי נתבאר אצלינו שהיסוד דאבא מתפשט עד היסוד דז"א וארכם שוה וא"כ א"א שיצאו לחוץ מיסוד ז"א אבל הענין הוא כי עתה בעת כניסת ראש היסוד דאבא בראש ז"א עתה הוא שיוצאין לחוץ בסוד התפילין אבל אחר שנתפשט כולו בתוך ז"א אז אין הדבר כן אלא כמו שיתבאר בע"ה. וסוד הענין הוא באופן זה כי החסדי' מגיעי' עד מקום עטרת היסוד דאב' ונודע כי עד שם יש ב' עורו' מלבישין את היסוד אבל במקום העטרה כבר נכרת ונסתלק עור א' ע"י הפריעה ולא נשאר רק מסך א' של בשר כנודע ובהגיע החסדים למקום ההוא נוקבים המסך הדק והזך ההוא ויוצאים לחוץ ושרשם נשאר בפני' מפני היותם עוברים דרך המסך משא"כ אלו היו יוצאין ממש דרך פי היסוד לחוץ היו יוצאים לגמרי. והנה ביארנו בדרוש הציצית שהחו"ג דאימא הם שמות של אה"ו אך החו"ג דאבא הם שמו' שלמים מד' אותיו' אהו"ה והנה אח"כ כשנכסי' הגבו' תוך היסוד דאבא גם להם קצר המצע מהשתרע ולכן יורדין הההין אחרונות של שם אהו"ה של הגבו' למטה עם החסדים לפי שהיסוד דאבא הוא דכורא והוא צר מאד ואינו מכיל אותם למעלה והנה החסדים הם עומדים מן העטרה ולמעלה מחוץ ליסוד ומקיפין אותו מבחוץ סביב וז"ש והבוטח בה' חסד יסובבנו כי מעלת הבטחון הוא באבא ולכן שכרו הוא חסד יסובבנו כדמיון חסדים דאבא שסובבים היסוד שלו סביב כנז' ונמצא כפי זה כי ביסוד דאימא יש חו"ג דאימא וגם חסדים דאבא אבל ביסוד דאבא לא יש אלא גבורות שלו בלבד ומזה הטעם נקרא היסוד י"ה כמבואר אצלינו בסוד מספר רפ"ח ניצוצין כי יש בו ט"ו חו"ג כמנין י"ה והנה בהכנס נה"י דאבא תוך רישא דז"א אז נבקעים גם הם ע"י קוצא דשערי דא"א המכה באחורי רישא דז"א ונבקעין אלו הנה"י דאבא ואז יוצאות הארת המוחין לחוץ בסוד תפילין דר"ת כדמיון יציאת התפילין דרש"י ממוחין דאימא והנה סדר יציאתם הוא כך תחילה הוא יוצא מוח החכמה ואח"כ הבינה ואח"כ עיטרא דגבו' שהוא בתוך היסוד דאבא וזהו ענין הויות אהדדי שהם בינה וגבו' ואחר שיצאו הגבו' לחוץ כבר נפנה המקום והחסדים יש להם מקום לעלו' ומה שהיו בתחילה מקיפים סביב היסוד הנה עתה חוזרים ונכנסי' לפני' תוך העטרה ממקום שיצאו ועולים החסדים יותר אל היסוד בתוך פנימיותו במקום שהיו הגבו' עומדות ואז גם הם יוצאו' משם לחוץ ובולטים במצח אחר שיצאו הגבו' וז"ס פ' שמע שהיא חסד אחר פ' והיה אם שמוע שהיא גבורה כסברת ר"ת ז"ל. ועתה צריך לדעת כי הנה החסדים בהיותם מקיפים סביב היסוד למה לא יצאו משם לחוץ במצח דז"א טרם יציאת הגבו' ולמה הטריחו עצמן לחזור ולהכנס תוך היסוד ולחזור ולצאת לחוץ כי בענין זה הוכרחו להתעכ' ביציאתו עד שיצאו הגבו' אבל הטעם הוא כי א"א לחסדים לצאת לחוץ אלא בהיותם מלובשים בתוך נה"י דאבא כי מהם נעשים בתים של התפילין ולכן הוכרחו לחזור ולכנס תוך נה"י דאבא כדי שיקחו מהם ויצאו לחוץ מלובשים והנה כל זה הוא בתחילת הכנסתם אבל אחר שנעשה מהם בחי' התפילין והם יורדים עוד ומתפשטים נה"י דאבא תוך ז"א אז אותם המוחין המתפשטים תדיר כנודע שבכל רגע נמשך התפשטות שפע המוחין מן או"א אל ז"א ואז ע"י אותו השפע הנמשך אח"כ בהתמדה הם חוזרים להפך כי תחילה נכנסים הגבו' ויוצאות לחוץ תוך יסוד דאימא ואח"כ נכנסים החסדים ונשארים בפנים הפך ממה שהיה בתחילה כנ"ל ובענין זה יתבאר מ"ש בענין דרוש עשרה הרוגי מלוכה שאמרנו שהם בחי' העשרה גבו' דאו"א אשר כולם עומדים תוך היסוד דאימא והנה זה הוא הפך מן הנז"ל ובמ"ש עתה יתיישב ולא פליגי אהדדי ובזה תבין מ"ש בזוהר דתפילין דר"ת נקרא תפילין דעלמא דאתי פי' כי כיון שהם ממוחי' דאבא א"כ הם גדולים מן אימא הנקרא עלמא דאתי כנודע ואלו הם תפילין דידה ממש שהם למעלה ממנה גם זהו מ"ש שם כי ז"ס צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא כי נודע כי עטרא דחסד הוא דדכור' דז"א והם נמשכין בסוד התפש' הה"ח אל יסוד ואלו הם סוד הצדיקים. ואמנם עיטרא דגבורה הוא למעלה מהם שהיא עיטרא דנוק' כי פ' והיה אם שמוע קודמת לפרשת שמע וז"ס ועטרותיהם בראשיהם כי המל' נק' עטרא כנודע והגבו' שהיא בחי' המלכות נקר' ג"כ עטר' והיא למעלה מראשיהן משא"כ התפילין דסברת רש"י אשר עטרה שהיא הגבו' היא תחת הזכר בהאי עלמ' שהו' עולם זו"ן אשר היא יושבת תחתיו והרי נתבאר איך התפילין דר"ת הם בסוד שם יהה"ו ומוחין דאימא הם בסוד ידוד אמנם כל שאר הפרטים אין הפרש בין תפילין דרש"י לדר"ת עוד ירצה כי כבר ידעת כי זווג או"א הוא לצורך זו"ן לתת להם מוחין והנה המוחין הם חו"ב וחו"ג הנקרא תרין עטרין אמנם חו"ב הם לצורך ז"א שהוא זכר ונודע כי כשהאשה יולדת זכר היא מזרעת תחילה א"כ נמצא שאימא הזריעה תחילה טיפת המוח הנק' בינה ואח"כ נתן בה אבא טיפת מוח הנקרא חכמה וכבר נודע שהנכנס ראשון יוצא אחרון וע"כ בתחי' נולד חכמה שהיא פ' קדש לי ואח"כ נולדה הבינה שהיא פ' והיה כי יביאך אבל תרין עיטרין שהם חו"ג הם לצורך נוק' דז"א והנה היולדת נקבה הוא מזריע תחילה וא"כ נמצא שאבא הזריע תחילה וכשבא זמן הלידה נולדה הנקבה תחלה שהיא גבו' פ' והיה אם שמוע ואח"כ נולד הזכר שהוא החסד פ' שמע ואלו הם התפילין כסברת ר"ת ז"ל והסיבה היא זו כאמור:

ס״אדרוש ז':

ס״בבענין תפילין מחודש בקיצור בכל ענייניו אחר עטיפת הציצית יניח תפילין, והמניח הוא ז"א בסוד מ"ש חז"ל שהקב"ה מניח תפילין, וענין התפילין עצמם הם בסוד המוחין שלו כי הנה נתבאר אצלינו כי בתחי' הם ד' מוחין ואח"כ כשמתלבשין תוך נה"י דאימא טרם שנכנסין תוך ז"א עצמו חוזרים להיות שם בסוד ג' מוחין בלבד ואחר שנכנסי' בז"א נמשך קוצ' דשערי דאריך אחורי רישא דז"א במקום העורף ומוציא הארת הד' מוחין לחוץ במקום המצח דז"א וגם מוציא הארת מלבושיהם שהם נה"י דאימא ולכן הם ד' פ' כנגד הארת ד' מוחין עצמן והד' בתים כנגד הארת מלבושיהן שהם נה"י כנז' ואע"פ שאינן רק ג' עכ"ז הוצרכו להתחלק לד' בתים כדי להלביש בחוץ את ד' הארות המוחין גם ט"א לזה והא כי נודע כי זו"ן היו בתחילה ביחד בסוד העיבור תוך אימא אבל הז"א היה בחי' ג' גו ג' בסוד נה"י גו חג"ת ונוקבא היתה ז' להם בבחי' העטרה קשורה ביסוד וכשנולדו ויצאו לחוץ חזר הז"א להיות בסוד ו"ק גמורים גם נוקבי' נתפשט' וירדה במקומה ולכן היו הבתים ד' כנגד נה"י ומלכות ולהורות אל סוד העיבור הנז' נמצאו כאן כ"א אזכרות כמנין אהיה בתש"ר וש"י. והענין הוא כי בהיותם בסוד העיבור היה הז"א בסוד ג' קוים לבד ג' גו ג' והמלכות בסוד עטרה כנז' הרי ז' וכל א' מאלו הז' נכלל בכל א' מהג' קוים הנז' והרי הם ג"פ שבעה הם כ"א ולהיות כי אימא הנקרא אהיה ובתוכה היה העיבור ולכן נרמזו האזכרות בסוד מספר אהיה וא"ת א"כ יהיו כ"א שמות של אהיה ולא שם הויה. הטעם הוא כי שם אהיה מורה בחי' התפשטות אמנם ההויה מורה על היותו כמו שהוא עתה טרם שנתפשט במוחין והנה הבטישא דקוצא דשערי הנז' לא הועיל' רק להוציא הארה בלבד של המוחין ואינה אלא בזמן שבהמ"ק קיים אבל אחר החורבן כבר נתבאר אצלינו כי המוחין דגדלות מסתלקין וחוזר ז"א לקטנות בכל יום ויום בסוד חדל נא מי יקום יעקב כי קטן הוא. ואמנם בשעת ק"ש ותפלה יש בנו כח להחזירם בו ואחר התפלה מסתלקין אבל עכ"ז נשאר שם כל היום קצת רשימו של הארה ולכן כל היום הוא זמן תפילין אבל בלילה מסתלק אפי' הרשימו ולכן לילה לאו זמן תפילין הוא. וענין הרצועות דתש"ר הם נ"ה דאימא שעומדים בסוד אור מקיף על ראשו של ז"א ועי"ז נמשכת הארה כל היום עד הלילה כנז'. וענין המעברת' של ראש וש"י ה"ס ג' שמות אהיה הויה אלקים שמספרם יב"ק ואלו הג' עומדים בתוך המעברת' וז"ס ויעבר את מעבר יב"ק. אמנם תש"י הוא בנוק' דז"א והענין הוא כי קשר תש"ר היא לאה ותש"י היא רחל נוקבא דז"א ועניינה כי נה"י דז"א נעשו מוחין בראש דרחל כנודע וקוצא דשערי דרישא דז"א נמשך עד רישא דרחל ע"ד הנ"ל ומכה בערפה ויוצאי' ד' הארו' מוחין שלה במצחה ולפי שהראש שלה היא מאחוריו דז"א כנגד הלב לכן אנו מניחין תש"י בזרוע שמאלי דז"א בפרק הג' שהוא כנגד הלב דז"א. ועוד ט"א והוא כי הדעת דרחל הם הה"ג הניתנים לה מן היסוד דז"א כנודע והוא עומד למטה והדעת הוא מקומו יותר למעלה כנגד הלב דז"א ולכן צריך להעלות ולקשר תש"י בזרוע שמאל כנגד הלב כי עי"כ הה"ג העומדות למטה ביסוד דז"א יעלו בסוד אור חוזר למעלה עד הלב במקום זרוע שמאלי הנקרא גבו' וגם הם ה"ג מסוג של הגבורות ג"כ ואז יאירו הה"ג בסוד אור חוזר ויהיו למעלה כנגד הלב ברישא דנוקבא וז"ס מ"ש בזוהר פינחס דבעי לאזדהרא דלא יעדי יוד שהוא קשר תש"י מן התפילין עצמם. והטעם הוא כי היוד הזאת שהוא קשר של תפילין ה"ס היסוד כנ"ל של הה"ג שממנו נעשה דעת הנוקבא ולפי שהוא תחתון למטה צריך להעלותו למעלה עם התפלה עצמה היושבת למעלה כנגד הלב ולקשרו שם שלא ירד ממקומו וע"ז נאמר שימני כחותם על לבך כו' כמבואר אצלינו וע"ש גם ענין פסוק זה הוא כי הנה שני בחי' היו כאן הא' הוא ענין בטישת קוצא דשערי דז"א בראש הנקבה אשר אינו מכה רק בחו"ב שלה בלבד כי עד שם מגיע קוצא דשערי בלבד שהוא עד החזה דז"א אבל בדעת שלה שהוא יותר תחתון לפי שנעשה מן היסוד שלו כנז' אין קוצא דשערי מגיע שם ולא בטש ביה. בחי' הב' היא לתועלת הדעת שלה גם הוא להעלותו עד מקום הלב וזה נעשה ע"י הקשירה דיוד קשר עם התפילה עצמה כנז' ולכן כנגד הבטישה בתרין מוחין כתיב שימני כחותם על לבך כי שם מקומם וכנגד קשירת גבורות הדעת ולהעלותו ולקושרו בזרוע שמאל אמר כחותם על זרועך ונתן טעם לכל זה ואמר כי עזה כמות אהבה אהבת ז"א לנוקבא ולכן מעלה אותה ומחברה עמו כענין חיבור האשה בבעלה וענין זה נקרא אהבה ממש ואחר שכבר הניחה הנקבה תפלה שלה בתחילה משום אהבה הנז' אז מתקנא בה הז"א ומניח גם הוא התש"ר וז"ס קשה כשאול קנאה והרי נתבאר טעם למה מקדימין תש"י לתש"ר. וא"ת והרי גם אימ' הנעשי' תש"ר לז"א גם היא אוהבת אותו כאם על בנה. והתשובה היא כי תש"ר אינה אלא מכח בטישת קוצא דשערי דא"א כנז' ואינו עושה אותן מפני אהבה שיש לו עם ז"א כי ז"א ברא דאו"א הוא ולא דא"א ולא עשה זה מחמת אהבה רק מחמת כי חפץ חסד הוא הוא דייקא כי א"א הנקר' הוא חפץ תמיד לעשות חסד עם זולתו ולכן התש"י הנעשית לסיב' אהב' גמורה שיש לז"א עמה כאהבת איש לאשתו משתדל לתקנה בתחי' ונקדמת ואז הז"א נותן בה אותו הרשימו שלה שנשארה בו ועושה אות' בחי' תש"י כמבואר אצלינו ואח"כ מתקנא בה ואז א"א בטש ביה משום כי חפץ חסד הוא ומחזיר בו גם הרשימו של המוחין שלו שנסתלק בכל לילה כנ"ל ונעשית בו תש"ר אח"כ ובביאורינו למעל' יובנו כל אלו הדברים על מתכונתם וע"ש. והנה נתבאר אצלינו כי כאשר לאה מתפשטת בכל אחורי קומת ז"א אחר חצות לילה מאותו האור הגדול לוקחת רחל מוחין בהיות' בבוקר למטה בעולם הבריאה וגם לסיבה זו מניחין תש"י בתחי' לפי שנעשית מן ההארה הנז' אשר קבל' רחל מן לאה אחר חצות לילה אבל התפילין דז"א ש"ר נעשים מכח ההארה הנמשכת ע"י ישראל הקמים בחצות לילה ועוסקים בתורה ולכן נעשי' אח"כ ואחר היות שניהם זו"ן בבחי' התפילין אז אומרי' ק"ש כמשי"ת לקמן בע"ה בענין הק"ש והנה ד' פרשיות דתש"י הם כנגד ד' אותיות הויה והבית כנגד אדני וה"ס זו"ן ובשעת הקשירה יכוין שקושר הנוקבא עם ז"א כדי לייחדם אח"כ בק"ש במלת אחד ר"ל א"ח ד' שהם זו"ן קשורים יחד בשני קשרים קשר יד וקשר יו"ד וה"ס שני יודין שבשם יאהדונה"י בסוד פותח את ידיך וקרינן ביה יודיך. ע"כ הגיעו דרושי התפילין: