שער הכוונות, דרושי כוונות קריאת שמע ו׳:ד׳Sha'ar HaKavanot, Sermons on Intentions of the Shema Recitation 6:4
א׳ועתה נבאר ענין הזווג במלת אחד הנה אחר שכונת להעלות המ"ן אל אימא עלאה תכוין לחבר יחד או"א ותכוין בסוד ידוד אהיה. ידוד באבא. ואהיה באימא ותכוין לשלבם ביחד כזה יאההויה"ה ועי"כ מזדווגים ונעשים אחד אח"כ תכוין בסוד הורדת טפת הזווג מן אבא אל אימא ושהטיפה ההיא היא הויה א' ביודין דע"ב כנודע כי הויה דיודין הוא באבא ולכן גם הטיפה הנמשכת ממנו היא דיודין וכח זה נמשך אליו מן א"א כנז"ל. והנה עדיין הטפה הזו ברדתה ממוח אבא אין בה ציור והיא בסוד כללות אחד ולכן תכוין כי אח"כ ברדתה תוך מעוי דאימא אז היא מקבלת הציור ומצטיירת ונעשים ממנה ד' מוחין אל ז"א שהם חו"ב ודעת כלול מתרוייהו וה"ס חו"ג ותכוין כי ד' מוחין אלו ה"ס ד' אותיות דהויה דיודין הנז' כי מן אות יו"ד נעשית מוח חכמה ומן אות ה"י נעשה מוח בינה ומן אות וי"ו נעשה מוח החסד ומן אות ה"י אחרונה נעשית מוח גבו' והנה עתה אשר הם מוחים גמורים יש להם ארבע שמות גמורים וכבר הודעתיך כי אלו המוחים הם בחי' אור פנימי של המוחין דז"א כי המקיפי' אינם נכנסין עד תפלת י"ח וכמו שיתבאר שם. גם הודעתיך כי אלו המוחין הם מבחי' פנימיות ז"א אשר נקרא בחי' הנשמות ואינם מבחי' חיצוניות הנק' בחי' העולמות וב' בחי' אלו נתבאר בדרוש א' של שני ימים טובים של ר"ה וע"ש. גם תעיין בביאור ברכת אבות שביום ר"ה בתיבת אלקינו ואלקי אבותינו. גם הודעתיך כי עתה בק"ש אינם נמשכין כל המוחין דאור פנימי רק בחי' הו"ק שבהם בלבד והענין הוא כי המוחין הם בחי' פרצוף א' כלול מי"ם המתלבשים תוך נה"י דאימא כי הנצח דאימא נחלק לג"פ והם כנגד קו ימין דז"א שהם חח"ן שבו. והוד דאימא נחלק לג' פרקין והם מתלבשים בקו שמאלי דז"א והם בג"ה שבו. ומן היסוד דאימא נעשה ממנו קו האמצעי דז"א והם דת"י שבו והנה כאשר מתחילין לכנם תוך ז"א ולהתפשט בתוכו נכנסים תחילה הפרקים תחתונים דנה"י דאימא בג"ס עליונות דז"א ואח"כ נכנסין ג' פרקים אמצעי' דנה"י דאימא בג"ס עליונות דז"א ונדחין הג' פרקים תחתונים בג"ס אמצעיות דז"א וזהו מה שנעשה עתה בעת הק"ש אבל מה שנכנס אח"כ בעת תפל' י"ח הוא כי נכנסין ג' פרקים עליונים דנה"י דאימא בג"ם עליונות דז"א וג' אמצעי' בג' אמצעיות וג' תתאין בג' תחתונות והרי נשלמו המוחין דאימא. ואח"כ ע"ד הנז' נכנסין גם המוחין דאבא ופשוט הוא כי הבחי' העליונות אינם שוים אל מדרגות תחתונות מהם ולכן אלו הט' פרקים שיש במוחין אין שמותיהם שוים. אמנם ג' פרקים תתאין יש להם ג' שמות וג"פ אמצעים יש להם ג' שמות אחרים ולשלשה עליונים ג' שמות אחרים וכל זה במוחין דאימא וכן יהיה במוחין דאבא וכ"ז הוא בבחינ' הלבושים של המוחין שהן נה"י דאימא או דאבא וגם במוחין עצמן המתלבשים בתוכם יהיה כן. והנה בדרושי הציצית ביארנו זה היטב וע"ש אבל מה שצריך לך לכוין עתה בקצרה הוא זה הנה כבר הודעתיך כי בד' אותיות ההויה יש ד' הויות אחרות והם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ומתחלקים באופן זה ע"ב באבא ס"ג באימא מ"ה בז"א ב"ן בנוקביה והנה גם אלו הד' מוחין דז"א הם עד"ז כי מוח חכמה כנגד אבא ומוח בינה כנגד אימא ומוח חסד כנגד ז"א ומוח גבורה כנגד נוקביה כנודע כי תרין עטרין חו"ג הם החסד לז"א והגבורה לנוקביה ונמצא כי אלו הד' מוחין הם ד' הויות עסמ"ב. אמנם להיותם מוחין מצד אימא אינם הויות גמורות כל אחד מד' אותיו' אבל הם כל הויה משלשה אותיות בסוד יה"ו כנודע כי יה"ו הוא בבינה שהיא בגי' אהיה וגם כל אהיה הוא בבינה ולכן תכוין כי ד' מוחין אלו הם ד' שמות יה"ו במלוין כסדר ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וזה הענין תכוין בד' דאחד איך עתה מוריד את הד' מוחין האלו הנז' אל ז"א הנק' א"ח וזהו כללות מלת אחד א"ח ד' כי הז"א הנק' א"ח מקבל הד' מוחין האלו עתה. והנה נתבאר איך הם באים מלובשים תוך נה"י דאימא ולכן תכוין ג"כ בעניינם והנה הם ד' שמות אהיה כנודע כי כל אהיה הוא בבינה. אבל עתה לא תכוין בהם אלא בד' שמות אה"י כל א' מג' אותיות בלבד ותכוין לחבר כל מוח עם לבושו כזה. יוד הי וי"ו אלף ה"י יו"ד. יוד הי וא"ו אלף הי יו"ד. יוד ה"א וא"ו אלף ה"א יו"ד יוד הה וו אלף הה יוד:
1
ב׳והרי הורדנו אל הז"א ב' מוחין הנקרא חו"ב שבו שה"ס שני שמות יה"ו ואה"י במלוא' כנז"ל בדרושי הציצית אבל השני מוחין האחרים הנק' חו"ג הם שמות של אהוה כנז' שם. ולכן צריך לכוין ג"כ אח"כ בד' אותיות אהוה בד' דאחד ותכוין בהם במלוייהם דיודין אלף הי ויו הי ותכוין כי השם הזה הוא כללות החו"ג כי שניהם נק' בשם הזה ואני מסופק מעט בענין זה הנז' אם הד' שמות אה"י הנז' הם מוח בינה והד' יה"ו הם חכמה. והראי' לזה הוא כי הרי שמות אהוה האלו הם בחו"ג והרי נזכר כל הד' מוחין אבל היותר מוסכם אצלי ששמעתי ממוז"ל הוא כי הד' יה"ו הם ד' מוחין בכללותם והד' אה"י הם ארבעה לבושים בכללותם ועי"ל בפסוק והיו הדברים האלה כו' כי שם ית' ענין זה של החו"ג. אח"כ תכוין להמשיך ג"כ מוחין אל נוק' דז"א במלת אחד והנקבה הזו כבר ביארנו עניינה לעיל כי המעלה עתה מ"ן במלת אחד היא רחל ולא לאה אמנם מצאנו ראינו בזוהר כי הד' דאחד היא מלכות הנקרא קשר של תפילין ש"ר גם אמרו כי בשכמל"ו הוא במלכות וצריך לבאר הדברים האלה באר היטב שלא יחלקו יחד:
2
ג׳והענין הוא דע כי ב' נקבות יש לז"א לאה ורחל וה"ס תרין נשין דיעקב דאיהו ז"א ומצינו כתוב ויאהב יעקב את רחל ותמיד הוה דיור' ומשכני' באהל רחל. וקצת טעמו של דבר נת"ל והוא לפי שרחל נקרא עקרת הבית עיקרו של בית כי היא מכלל הי"ס והיא ספי' עשירית שבהם ויש לה בחי' פרצוף גמור והפרצוף הזה יש לו פנים ואחור ויש לו פנימי וחיצון כמו שאר הפרצופים שיש באצילות. אבל לאה אינה רק האחור דאימא לבד וזהו הטעם שלאה היא כולה דינים תקיפין לפי שאפי' אימא דינים מתערין מינה ומכ"ש באחוריים שלה. וזהו טעם למה שביארנו בענין דרוש התפילין כי גם שם נרמזו ב' הנקבות האלו והם בחי' קשר תש"ר בסוד לאה דכתיב וראית את אחורי שהיא עומד' באחור עם ז"א בחציו העליון באחורו ראשו בסוד קשר תש"ר אבל רחל נרמזה בסוד תש"י כי היא עומדת מחציו ולמטה של ז"א מכנגד הלב ושם ביארנו טעמו של דבר כי רחל שהוא פרצוף גמור יש לה בחי' תש"י בפרשיות ובבתים כדמיון ז"א ממש שיש לו תש"ר אבל לאה שאינה רק אחוריים דאימא אינה רק בחי' קשר דתש"ר שהיא עור לבד בלתי בתים ופרשיות כלל והנה עד"ז ג"כ נרמזו שתיהן לאה ורחל בענין הק"ש כי הנה ענין הק"ש הוא בחי' כניסת המוחין בז"א. ונודע כי התפילין יוצאין מן המוחין כנז' במקומו ולכך כמו שבתפילין אנו מחברין לאה עם ז"א בסוד תש"ר עם הקשר שלו אבל רחל היא בפני עצמה בסוד תש"י. כך עתה אנו בק"ש בפסוק א' של שמע אנו מחברים את לאה שהיא ד' דאחד שהיא קשר תש"ר עם יחוד ז"א עצמו אשר הוא תש"ר בפסוק הא' דשמע ישראל ואח"כ בבשכמל"ו הוא יחוד בפני עצמו לרחל והוא לסיבת הטעם הנז' בענין תפילין כי להיות שרחל היא פרצוף גמור בפני עצמו לכן יש לה יחוד בשכמל"ו בפני עצמה. אבל לאה שאין לה אלא הארה מועטת מן הד' מוחין של ז"א לכן היא טפלה אליו. ובזה הטעם יובן ג"כ למה אנו מתחילין בלאה קודם רחל לפי שלאה היא עומדת למעלה במקום אחורי הראש כי זהו הטעם שבזוהר קוראים אל לאה עלמא עלאה והראשונה המקבלת הארת המוחין היא לאה. גם לסיבה זו נק' ד' לפי שהיא יוצאה ממש מאחורי הד' מוחין דז"א גם נק' דלת לסיבת היותה דלה ועניה כי היא דינין תקיפין לסיבת היותה אחוריים דאימא עלאה גם נקרא דלה ועניה לפי שאינה פרצוף גמור כמו רחל כנז' ואיננה רק עור בלבד בסוד עור דקשר דתש"ר כנז"ל. גם לסיבה זו היא ד' רבתי לפי שכל אלפא ביתא רבתי היא באימא עלאה ולאה היא אחוריים דאימא עלאה ולכן היא ד' גדולה. ונחזור לענין כי בד' זו דאחד תכוין להמשיך הארה מן ד' מוחין דז"א אל לאה וסוד הענין הוא במה שביארנו כי רחל היא עומדת עתה בהיכל אהבה דעולם הבריאה אלא שעתה עלתה למעלה בסוד מ"ן. ונודע כי בהיותה למטה בבריאה עומדת שם בסוד נקודה קטנה ר"ל כי נאשר תעלה באופן ההוא אל האצילות לא תראה שם רק בחינת נקודה קטנה ואז היא צריכה לקבל מן הז"א הארה אחר הארה מדרגה אחר מדרגה עד שתחזור להיות פרצוף גמור כבראשונה כמשי"ת בברכת אבות ונמצא כי עתה אשר עלתה למעלה בהכרח כדי להעלות מ"ן עלתה בבחי' נקודה קטנה. וכאשר עתה בק"ש ירדו המוחין דז"א אינה יכולה עדיין לקבל המוחין שלה כי אפילו בחי' גופא אין לה ואיך תקבל המוחין עתה ואי אפשר לקבלם עד ברכת אבות כמשי"ת אבל לאה יכולה עתה לקבל את המוחין שלה לפי שכבר נתבאר שרחל ירדה עד עולם הבריאה, אבל לאה שהיא אחוריים דאימא לא נפלה אלא בעולם האצילות ונפילתה היתה שירדה למטה ממדרגתה דהיינו שירדה עד מקום רחל נוק' דז"א ולכן כאשר עולה ז"א בסוד מ"ן למעלה גם לאה היא עולה למעלה עד מקומ' ועלייה זו הוא התיקון שלה ולכן יכולה לקבל בק"ש את המוחין שלה. אבל רחל אשר ירידת' ונפילת' הוא למטה בעולם הבריאה לכן היא מתמעטת בבחי' נקוד' קטנה וצריכה תיקון מחדש כדי שתעשה פרצוף כמתחילה:
3
ד׳ולכן עתה בק"ש שעדיין לא נעשית פרצוף אין בה כח לקבל אח המוחין שלה עדיין וא"ת א"כ מה הוא התיקון שאנו מתקני' אותה עתה ביחוד בשכמל"ו והתשובה היא כי אין זה רק הכנה אל העתיד כאשר נאמר ברכת אבות בתפלת י"ח שימצא הכל מוכן ומזומן ותקבלם וז"ס מ"ש רז"ל הביאו לה עבדיה בחשאי ומ"ש אם תשאל גנאי הוא לה כו' הענין הוא כי בהיות' בלתי תיקון יש לה גנאי אם תשאל ולכן הביאו לה עבדיה בחשאי כמשי"ת בע"ה. ואחר אשר ביארנו בדרך כללות בקיצור איך תכוין בד' דאחד ללאה ובבשכמל"ו אל ו"ק דרחל נבאר עתה יותר בפרטות מה שצריך לכוין. דע כי על האמת הוא כי גם לאה יחודה היא בבשכמל"ו עם רחל אלא שלהיותה נוק' עלאה עליונה יש לה ג"כ יחוד למעלה בראש הזכר בסוד ד' דאחד ונמצא כי בד' דאחד אנו מכווני' אל כתר דלאה בלבד ושאר התפשוטתה נרמז בבשכמל"ו עם רחל ג"כ. ונבאר עתה ענין הכתר הזה דלאה שאנו מכוונים בו בד' דאחד. דע כי בחי' לאה אינה רק אחוריים דאימא עלאה כנז"ל אשר לכן איננה רק בחי' קשר דתש"ר שהיא של עור בלבד. וכבר ביארנו ענין מלת עור מה עניינו ואמרנו שהענין הוא שאין לאה לוקחת הארה מן המוחין עצמן דז"א אלא מן הנה"י דאימא אשר הם הלבוש של המוחין דז"א כנודע. אבל רחל לוקחת הארה מן המוחין עצמן לפי שהיא במקום החסדים המגולים והחסדים הם מכים במוחין ומוסיפין בהם הארה ומוציאים אותם לחוץ משא"כ בלאה העומדת מכנגד מקום החסדים הסתומים וכבר ביארנו כי הלבושין של המוחין הם ד' שמות אהיה ונמצא כי כל קבלת לאה הוא מאלו הד' שמות אהיה. ובתחלה היא מקבלת כללותם בלבד ולוקחת הד' אלפין אשר בארבע שמות אהיה אשר אלו הד' אותיות הם היותר מעולות ומשם נעשה כתר שלה וזה תכוין בד' דאחד שהם ד' אלפין הנז' אבל תכוין כי היא ד' גדולה פי' כי כל מוח מאלו הד' מוחין כולל כולם כמבואר אצלינו בדרוש הציצית ונמצא שד' זו כלולה מן ארבעה והם ד"פ ד' הם י"ו מוחין ודבר זה נרמז בהיות ד' זו גדולה. וכן היה מורי ז"ל אומר שצריך לכתוב בתפילין ובמזוזה שיעור ד' זו דאחד גדולה ועבה כשיעור עובי ד' דלתין קטנות ולפי שעתה ה"ם הכתר דלאה ונודע כי כללות ד' מוחין כלולים בכתר ובארבע מוחין כלולים כל הי"ס ונמצא כי מוכרח הוא שיהיה בכתר כללות כל הארבע מוחין:
4