שער הכוונות, דרושי קידוש ליל שבתSha'ar HaKavanot, Sermons on Sabbath Night Kiddush
א׳דרוש א':
1
ב׳בענין הקידוש וז"ל אח"כ תאמר הקידוש מעומד וענין הקידוש הוא להמשיך אור פנימי מג"ר דז"א אל נוק' שהיא תאכל סעודת' משם ולכן נקרא קידוש לפי שהארה זו היא מבחי' מוחין עצמן דז"א הנק' קדש כנודע כי כל בחי' מוחין נק' קדש בסוד החכמה ובפרט מוחין דז"א. ואמנם היה צריך עתה להקיף השלחן פ"א כדי להמשיך בחי' אור המקי' דמוחין דז"א אל נוק' כי בסוד הקידוש לא האיר בה רק אור פנימי שלהם בלבד כנז' אבל להיותו אור מקיף עליו עליון מאד כי הוא מקיף אל המוחין עילאין דז"א לכן אינו נעשה על ידינו אמנם מאליו נעשה המשכת האור ההוא והנה המשכת א"פ הזה דמוחין דז"א אל נוק' נעשה בב' הכנות הא' בסוד המעשה שהוא לקיחת כוס היין בידיך בכונה הידועה שנבאר בעזרת השם יתברך ובזה נמשך אליה אור פנימי במוחין שלה. והב' הוא בסוד הדיבור שהוא אמירת הקידוש ויכולו שהוא הבל ודיבור היוצא מפי עליון דז"א ונודע כי כל הבל הפה הוא בחי' א"מ וע"י הכנת הדיבור נעשה או' המקיף אל מוחין דנוק' אבל איננו נמשך מאור המקיף דמו' דז"א כי זה א"א לעשות ע"י אלא מאליו וכנ"ל. אבל הענין הוא כי מאור הפנימי דמוחין דז"א אנו ממשיכין א"פ וא"מ אל נוק' במוחין שלה וזכור הקדמה שנתבאר לעיל כי הנוקב' איננה עומדת רק בנה"י דז"א בלבד אבל בהיותה שם למטה היא מקבל' הארת ז"א אף מג' מוחין שלו ע"ד הנז' וזכור ואל תשכח. והנני מבאר לך ב' הכנות הנז' ונתחיל בענין הכנת המעשה בתחיל' תקבל הכוס מזולת' בשתי ידיך משתי ידיו אל שתי ידיך ותחזיקהו בתחי' בב' ידיך גם שניהם ותכוין אל מ"ש עתה והוא שתכוין להמשיך מא"פ דמוחין דז"א א"פ אל מוחין דנוקבא כנ"ל. ותכוין כי אתה בחי' ז"א עצמו והכוס אשר בידיך הוא המל' אשר התחלת ראש שלה היא כנגד החזה שלך ומתפשטת משם ולמטה כנז' ובתחילה תכוין כי ג' ידים הם יד הגדולה היא בימינא ויד החזקה בשמאלא ויד רמה באמצעיתה שהם סוד חב"ד נמשכין מז"א אל נוקב' ותכוין כי ג' הידים אלו הם סוד ג' שמות י"ה י"ה י"ה פשוטים כנודע כי כל מוחין דנוקבא הם משם י"ה ותכוין כי ג"פ י"ה הם בגי' מ"ה שהיא הויה דמילוי אלפין העולה מ"ה והכוונה היא להמשיך שלשה שמות י"ה מז"א הנקרא הויה דמ"ה דאלפין מג"ר שבו שהם חב"ד דרך שלשה קוים שבו ומתפשטים ויורדים דרך ג' הידים שהם חג"ת שבו ומשם ניתנין אל הכוס שהיא המל' העומדת שם במקום החזה שלו כנז'. ואח"כ תכוין למלאות שתי שמות י"ה הימין והשמאל במילוי יודין כזה יוד הי יוד הי, ותכוין כי בידך הימנית הוא שם י"ה במילוי יודין הנמשך מהויה דיודין דע"ב אשר במוח החכמה דז"א אל יד הימין שלו ובידך השמאלית שם י"ה מלא ביודין הנמשך מהויה דס"ג אשר במוח הבינה שלו אל יד השמאלי שלו. והנה ב"פ י"ה במילוי יודין הם בגימטריא ע' כמ"ש ענינם ותכוין כי שם י"ה האמצעי שבת"ת הוא פשוט בלי מילוי ואמנם צריך שתכוין איך שם י"ה הנז' רמוז ביד והענין הוא כי אות יוד פשוטה היא עגולה ככדור כצורת כפו של אדם שהיא עגולה גם יוד במילואה היא בגימטרי' עשרים כמו אות כף ונבאר אות הה"י כי הנה ה' אצבעות יש בכף והם כנגד ה' פשוטה גם היוד ה"י במילואה היא כנגד י"ד פרקים שיש בחמש אצבעות וע"ה הרי ה"י וכל זה ביד ימין וכנגדו יוד הי ביד שמאל והרי נתבאר איך ביד ימין וביד שמאל נרמזים שם י"ה בפשוטו ובמלואו שהם ב' כוונות הנז':
2
ג׳גם שמעתי באופן אחר שתכוין כי י"ד פרקין שבאצבעו' יד ימין ועם הכף עצמה הרי י"ה וכן בכף שמאל. גם יכוין כי כף בגי' ק' ואות י' עם הכאה י"פ י' הם ק' ועם הה' אצבעות הרי י"ה וכן בכף שמאל:
3
ד׳ונחזור לענין כי הנה עתה בכוונה הזאת הב' נתבאר שתכוין לשתי שמות י"ה מלאים ביודין ביד ימין וביד שמאל וי"ה פשוט באמצעיתא בת"ת. והנה ענינם הוא כי אתה ממשיך ג' מוחין אלו שהם ב' שמות י"ה מלאים שהם חו"ב וי"ה פשו' שהוא מוח הדעת ולהיות הנוק' דעתה קלה לכן הוא פשוט ואינו מלא ותמשיך ג' מוחין אלו שהם ג' שמות י"ה הנז' ב' מלאים ואחד פשוט ושלשתם עולים בגי' אלקים לרמוז כי הם המוחין של הנקבה הנקרא אלקים ותמשיכם אל ראש הנקבה העומד' בחזה דז"א ואז ע"י המשכת שלשה מוחין אלו בראשה נעשית בחי' כו"ס שהוא בגי' אלקים כמנין הג' מוחין הנז' וכנודע כי המל' נקרא כוס של ברכה ולכן טוב הוא להשים הכוס כנגב החזה ותכוין שאתה מאיר בו בב' ידיך האוחזות בו וגם מן החזה שלך ששם בתוכו אורות החסדים מגולים והוא סוד שלשה שמות י"ה הנז' הנמשכים דרך שתי ידיך ודרך החזה שהם שלשה ידות הנז' ואתה ממשיכם בראש הנקבה ונעשה כוס מלא. האמנם ודאי הוא כי כבר יש בה בנוק' בחי' מוחין שנעשו לה מבחי' נה"י דז"א כנודע אבל התוס' שניתוסף לה עתה הוא כי גם מן המוחין דז"א נמשך הארה במוחין דילה ותכוין כי עם היות שמקבל' הארת מכל הג' מוחין דז"א עכ"ז תכלית הארה העיקרית הניתוסף בה עתה היא בחי' שורש ה"ג מנצפך אשר בדעת דז"א כי גבו' אלו הם עיקר לצורך הנקבה כנודע ולכן צריך שתכוין כי כוס הוא בגי' אלקים לרמוז כי היא מקבלת עתה שורש ה"ג מנצפ"ך שהם סוד ה' אותיות עצמם שם אלקים אבל גם תכוין אל כל השלשה מוחין שהם ג"פ י"ה שעולים בגימטריא אלקים כנז'. ואחר שנתכוונת להמשיך בה הג' מוחין הנז' וגם ה"ג מנצפ"ך כנז' אז תחזיק הכוס בידיך ימני' לבדה מבלי סיוע ידיך השמאלית כי כיון שכבר קבלה הארת שלשה מוחין דרך שלשה קוים דז"א אנו מניחין הכוס ביד הימין כדי לכלול אותה כולה בימין ולמתק ה"ג ע"י הימין שבו ה' אצבעות חמשה חסדים ולהאיר בה מצד הימין בסוד והוכן בחסד כסא. ואח"כ תכוין אל בחי' היין שבתוך הכוס והוא כי הכוס היא הנקבה עצמה והיין הם בחינת המוחין שהמשכנו לה כנז'. והענין הוא כי הנה נתבאר לעיל כי הנקבה איננה עומדת רק למטה בנה"י דז"א ומשם היא מקבלת הארה אף מן המוחין דז"א ולא די זה אלא אף מן הכתר עצמו דז"א היא מקבלת עתה הארה כי בחי' הקידוש הם סוד המוחין הנקרא קדש כנז' אבל בחינת היין רומזת אל הארת הכתר והטעם הוא כי הנה מהכתר דז"א עד החזה מקו' עמידתה יש ז"ס והם כחב"ד ח"ג ושליש העליון דת"ת הרי הם ז"ס וכל א' כלולה מי' הם ע' כמנין יין ונמצא כי בחינת היין היא הארה המגעת אליה מז"א מן הספירה שלא עלתה היא עד כתר והוא מן הכתר עד החזה כנז' והרי כי סוד היין רומז אל הארת הכתר משא"כ בקידוש שאין בו רמז רק אל המוחים הנקרא קדש כנ"ל והנה נתבאר ענין בחי' המעש' שהיא להמשיך מא"פ של המוחין ושל הכתר דז"א בחי' א"פ אל המו' ואל כתר דנוק':
4
ה׳ואח"כ ע"י ויכולו והקידוש שהוא בחי' הדיבור נמשך מן א"פ עצמו דמוחין דז"א בחי' אור המקיף אל מוחין דנוקב' כנ"ל. ועניינו הוא כי אנו ממשיכין א"פ דמוחין דז"א דרך ג' הקוי' עד החזה דז"א ומשם יוצא לחוץ וניתן אל הנקבה בסוד היין הנכנס תוך פנימיות הכוס והוא ענין ג' שמות י"ה הנ"ל ואמנם מן האור הפנימי עצמו דמוחין דז"א היוצא דרך פיו דז"א ולחוץ בסוד הבל אנו ממשיכים אותו למטה עד מקום הנוק' הנק' כוס ושם נשאר עליה בבחי' א"מ אל מוחין שלה. והנם כמו שא"פ שלה שהוא בחי' היין כנז' נרמזו בו ענין חשבון יין שהוא הארת הז' ספי' כנז' וגם נרמז בו ענין ב' שמות י"ה במילוי יודין שחשבונן ג"כ ע' כנ"ל הנה כמו כן בזה האור המקיף שלה צריך שירמוז בו ענין זה עצמו והוא ענין ע' תי' שיש בס' הקדוש ובויכולו כנודע ואלו הע' תי' הם כנגד בחי' הארת הז"ס הנק' יין וכנגד חשבון ב' שמות י"ה במילוי יודין והכל בבחי' אור המקיף:
5
ו׳וזה סדר הקידוש תחילה תאמר יום הששי ויכולו השמים כו' ואח"ך תאמר סברי מרנן בא"י אמ"ה בפה"ג. ואח"ך תאמר נוסח הקידוש הזה בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו ורצה בנו ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית תחילה למקראי קודש זכר לי"מ ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו בא"י מקדש השבת. ובס"ה בפ' בראשית נתבאר בפי' כי יש ע' תיבו' בס' ויכולו ובס' הקידוש. ל"ה תיבין בויכולו ול"ה תי' בקידוש ולכן אותם הנוהגין לומר אחר תי' זכר לי"מ כי בנו בחרת ואותנו קדשת מכל העמים ושבת קדשך כו' הם טועים טעות גמור כי מוסיפין בחשבון התיבות ואין לומר סדר גירסא זו אלא בקידוש של יו"ט בלבד והטועים העתיקוהו משם בסדר הקידוש של שבת. וטעם מה שמקדימין לומר ב' תי' יום הששי קודם ויכולו כבר נודע לכאורה כי נרמזו ד' אותיות הוי"ה בר"ת יום הששי ויכולו השמים אבל עיקר הטעם הוא לכוין אל הנ"ל כי הנה נתבאר שהמוחין הם ג' שמות י"ה שנים במילוי יודין וא' פשוט וכמו שנרמזו בהכנת המעשה כנ"ל. ג"כ צריך לכוין בהם בבחי' הדיבור שהוא הקידוש בויכולו שהוא בחי' אור המקיף והנה ר"ת יום הששי הוא שם י"ה הפשוט שהוא כנגד מוח הדעת וכנגד ב' שמות י"ה דמילוי יודין שכל א' הוא בגי' ל"ה הם ויכולו שהם ל"ה תי' והקידוש שהוא ל"ה תי' אחרות והם סוד ב' מוחין חו"ב. גם תכוין כי ל"ה תי' של ויכולו ול"ה של הקידוש הם ע' ועם חשבון י"ה שבר"ת יום הו' הרי הם גי' פ"ה כמנין כוס שהם ה"ג מנצפ"ך כנ"ל אלא שהם בסוד א"מ והרי נתבאר ענין ע' תי' שיש בויכולו ובקידוש ואמנם ענין ל"ה תי' שיש בויכולו תכוין בהם שהם ענין קבלת המל' הארת המוחין דז"א כנז' ולכן הם ל"ה תיבין כנגד ל"ב נתי' חכמה והג' הם נה"י והנה יש בו ג"פ אלקים וג"פ שביעי. ואמנם ג"פ אלקים הם מלמעלה למטה וג"פ שביעי הם מלמטה למעלה וסימנם שומר הברית והחסד כנז' בס"ה פרשה בראשית. ועי' בש' המצות ששם כתב שג' אלקים א' בגבורה וא' בהוד וא' במל' בסוד ג' אלקים שיש בפ' ויכולו וצ"ע כו'. וזה סדרן ויכל אלקים ביום הז' אלקים בינה. השביעי מל' הנק' מלאכתו. ויברך אלקים את יום הז' ויברך הוא החסד. ואלקים גבו'. את יום הז' חסד. והרי חסד בתחי' ובסוף וגבורה באמצען להמתיקם וישבות ביום הז' יסוד. אשר ברא אלקים לעשות מל' ופעם א' שמעתי ממוז"ל כי ל"ה תיבין דויכולו הם כנגד ל"ב נתי' חכמה וכנגד ג' מוחין עצמן דז"א. ופ"א שמעתי ממוז"ל כי ל"ה תיבין דויכולו הם בחי' יניקת המל' ממוחין דז"א והם ל"ב נתי' וג' אלקים והם בחי' השינים שהם ל"ב שינים שבתוך הפה וענין זה נרמז בזוהר פ' ויקהל. גם צריך שיכוין כי ג"פ שביעי שנזכר בויכולו הם סוד ג' מוחין דז"א אשר שלשתם בבחי' שביעיות כנז' בדרושים שקדמו איך ביום השבת כל הספי' נקרא שביעיות וע"ש. גם צריך שתכוין כונה אחרת במה שנוגע אל ז"א כי עד עתה ביארנו ענין הארת הנקב' ואמנם הארה הניתוספת עתה בז"א הוא כי עתה נכנסין בז"א בעת שאומרים הקידוש ויכולו ג' פרקין קדמאין דאות ל' דצלם דמוחין דז"א מצד אבא ועתה הרי נשלם ליכנס המקיף הא' התחתו' דמוחין דז"א הנק' ל' דצלם דאימא ודאבא ונשלם לגמרי:
6
ז׳עוד בענין ג"פ ויכולו שבליל שבת הנה בויכולו הא' של העמיד' עולים חג"ת דז"א שהם ג"פ שביעי הנז' בויכולו ונכללים בחב"ד וחב"ד עולים בל' דצלם דז"א וחב"ד דבריאה עולים בנה"י דז"א דאצילות וכן כל המדרגות שתחתיהן עולין על הסדר הזה עד שנמצא שעולין נה"י דעשיה במקום חג"ת דעשיה ומקום הנה"י נשאר חלל ופנוי כנ"ל בסוד מחלליה מות יומת. אח"כ בויכולו הב' שאחר העמידה צריכה המל' דאצילות לעלות בחג"ת דאצילות כדי לקבל הארה מן המוחין שלה אשר שם בחג"ת ואינה יכולה לעלות רק עד נה"י הנק' מדת לילה לפי שהם המידה והשיעו' של קומת המל' הנק' לילה אבל חג"ת נקרא מדת יום וזכור ענין זה. והנה עתה בליל שבת אינה יכולה לעלות במדת יום ולכן נשארת במקומה בנה"י שהם מדת לילה והארה של המוחין שלה העומדי' בחג"ת יורדת למטה עד מוחין שלה אבל היא אינה עולה. וז"ס ברכה מעין ז' של ליל שבת. והוא כי נודע כי כל חזרת העמידה דש"ץ היא בחג"ת ולכך בשחרית דימי החול שהיא עולה ממש בחג"ת הנק' מדת יום לכן יש חזרת עמידה גמורה אבל עתה שאינה עולה שם אמנם עכ"ז יורדת הארה משם אליה לכן היא חזרת מעין ז' ולא גמורה בז' ממש. אח"כ בויכולו הג' של הקידוש מקבלת הארה מג"ר דז"א ע"ד הנז' בחג"ת וז"ס מה שצריך לקבל הכוס בשתי ידיו כמבואר אצלנו ע"ש:
7
ח׳ענין הקידוש הנה ויכולו הא' אז היתה המל' נק' חק"ל כי היא עומדת בנה"י ובויכולו הב' נקרא תפוחין כי אז מקבלת מחג"ת אע"פ שאינה עולה שם. ובויכולו הג' נקרא קדישין כי עתה מקבלת מחב"ד שהם מוחין ממש דז"א ונודע כי כל קדש הוא בחכמה משא"כ בב' ויכולו הראשונים שאינה מקבלת רק מהתפשטות המוחין בחג"ת נה"י ומהארתם. והנה בויכולו הא' הנקרא חק"ל צריך לכוין ביחוד יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י כי אלו הד' שמות מקבלת עתה המל'. וסוד הענין הוא כי למעל' בראש ז"א שם הם המוחין הנק' יהו"ה אהי"ה ותמשיך הארה משם דרך הקוים מיהו"ה ואהי"ה שהם מוחין מצד אבא ודאימא עד הנה"י דז"א כדי שיהיה כח באותם הארות של המוחין שבתוכם לתת בחי' מוחין אל המל' אע"פ שאין בנה"י בחי' מוחין ממש ולמטה בנה"י דז"א שם הוא יחוד יהו"ה אדנ"י זה בז"א וזה בנוק'. וגם כי נ"ה עצמם נק' יהו"ה אדני וכאשר תקח הכוס בשני ידיך תכוין כי כל יד היא סוד יו"ד ה"י שכן יש בב"פ יו"ד ה"י יו"ד ה"י עשר אותיות כנגד יו"ד אצבעות ב' הידים גם כף היד היא עגולה בציור י' וה' אצבעות הרי י"ה. ואח"כ יכוין באלו האותיו' שהם מלאות כזה יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד שהם י"ד אותיות בשם הא' וי"ד אותיות בשם הב' הרי כ"ח פרקים שבידים הב' ובקידוש יכוין בג"פ הויה דע"ב דיודין בזה האופן ר"ת של יום הששי ויכולו השמים ר"ת יהו"ה ותכוין שהיא מלאה ביודין הרי ע"ב אחד ומלת ויכלו היא בגימטריא ע"ב וע"ב שיש בקידוש הרי ג"פ ע"ב ובענין היין עצמו יכוין להמשיך אל המלכות ד' מוחי' מהבינה והם ד' הויות עסמ"ב וג' אהיה דיודין וההין ואלפין ויש בהם ז' יודין בהיות' פשו' כמנין יין וגם יש בהם בהיות' מלאים ע' אותיות כמנין יין. גם הם סוד ז"ס הנעשי' אל המל' כל אחת כלולה מי' כמנין יין. והנה ד' ההויות הם המוחי' עצמן חב"ד כלול מחו"ג וג' אהי"ה הם הלבושים שלהם שהם נה"י דאימא ונמצא כי היין הם המוחי' ויש להם ב' לבושים הא' הוא הכוס והוא סוד הנה"י דאי' כנז' והב' הוא הידים של האדם שבהם אוחז הכוס של יין והם סוד הידים של ז"א אשר בתוכם מתלבשים ומתפשטים הנה"י דאימא כנודע. גם תכוין לב' הויות דע"ב וס"ג שבהם ז' יודין כמנין יין ואלו ההויות הם אשר בהם אנו מכונים ב' הידים י"ה י"ה בכל א' מהם כנז' גם ב"פ יו"ד ה"י הם גי' יין גם ע' תי' שיש בנוסח הקידוש כמנין יין ועם ב' השמות הרי ע"ב. גם יכוין להמשיך אליה גם את בחי' הכתר שלה ע"י היין באופן זה כי הנה הכתר הוא ע"י הכאת יו"ד ה"י יו"ד ה"א יו"ד ה"ה ובהיותם בסוד ריבועים עולים בגי' כתר בזה האופן יו"ד פ' ה"י בגי' ש' יו"ד פ' ה"א בגי' ק"ך יו"ד פ' ה"ה בגי' ר' ס"ה כתר. והנה המילוי לבדו של שם י"ה בג' מיני מילויים אלו הוא עולה כ"ו בזה האופן ו"ד שבמילוי יו"ד בגי' עשרה וי' וא' וה' שהם ג' מילוים ה' הם בגי' י"ו ס"ה הויה וז"ס כי ביה ה' צור עולמים ר"ל ששם הויה נרמז בג' מילוים של י"ה כנז'. ובקונטרס אחר מצאתי שכ"ז יכוין ע"י ראית והסתכלות עיניו בכוס היין ועי"כ ימשיך אליה בחי' הכתר ע"ד הנז'. ובקונ' אחר מצאתי שביום שבת כאשר אדם יתן עיניו בכוס היין כנודע יכוין כונה אחרת משונה מבימי החול והוא שיכוין בשם י"ה אדנ"י כי הנה ה"פ י"ה אדנ"י הם בגי' בת עין שעליה ארז"ל ונותן עיניו בכוס וענין בת עין זו נבאר אותו בשער רוה"ק בענין היחודים בענין יחוד המתחי' חזית איש מהיר במלאכתו כו' וכשישתה הכוס יכוין כי הז' שמות הנ"ל שהם ד' הויות וג' אהי"ה של המוחי' הם בגי' רל"ב ותנ"ה וכ"ח אותיותיהם הפשוטות ס"ה שתי"ה:
8
ט׳קודם הכוס של קידוש צריך שיאמר כל המזמור הזה והוא מזמור לדוד ה' רועי כו' בין בלילה בין ביום בשחרית ובין בסעודת מנחה. ובר"ת אך טוב וחסד ירדפוני יכוין שהם כמנין כ"ו כמנין שם יהו"ה. וגם בס"ת אדם טוב וחסד יכוין שהם כ"ו והם בגי' שם יהו"ה אלא שבסעודת הלילה יכוין בהויה דיודין ובשל שחרית בההין ובשל מנחה באלפין. וכשיאמר סברי מרנן יכוין כי סברי הם ג' מנינים ס"ר הם בגי' עשר הויות פשוטות ה' דחסדים וה' דגבו' והם ס"ר דסבר"י והב' כוללים של החסדי' וגבו' הם ב' דסברי ועשרה כוללים שלהם הם יו"ד דסברי:
9
י׳מרנן הוא בגי' שם והוא מ"ש בשם מן שמע וע"ש. ובתי' הגפן אם הוא בסעודת הלילה יכוין שהוא בגי' חק"ל שהוא חיבור יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י ובסעודת שחרית לב' הויות ע"ב ס"ג עם ב' כוללים שלהם ועם הכולל לב'. ובסעודת המנחה יכוין להויה דע"ב דיודין ולשם אדנ"י והכולל לב'. גם בלילה יכוין להויה דמ"ה ודב"ן ולמ"א אותיות שיש בשם אהי"ה פשוט ומילוי ומילוי דמילוי והם קל"ח כמנין הגפ"ן ובשחרית יכוין לשם אל אלקים אהיה ובמנחה יכוין לב"פ שם אדני וח' אותיותיהם הם קל"ח. ובענין סעודת ליל שבת כבר נתבאר אצלנו ומצאתי כתוב בקונט' בזה בסוד האכילה יכוין כי הלחם הוא מחסד והיין מהגבו' מן בינה מים מן החסד בשר לה' ונלע"ד מן נ"ה ר"ל נצח הוד פרי עץ הוא יסוד הנק' פרי העץ שהוא ת"ת:
10
י״אכונת ברכת בפה"ג. הנה ברכה זו יש בה ט' תיבין ואינם מכלל ע' תיבין שיש בויכולו והקידוש ותכוין בהם שהם סוד ט' יודין שיש בד' הויות עסמ"ב ותכוין להמשיכם כולם אל הנוק' שהיא בחי' כוס היין כנ"ל. והנה הנקבה היא הוי"ה דב"ן דההין ובה ט' אותיות ותכוין להמשיך ט' יודין הנז' בט' אותיות הוי"ה דב"ן שבנוק' ובתיבת הגפן תכוין מש"ל שהיא כגי' חק"ל והוא בגי' ד' שמות יהו"ה אהי"ה יהו"ה אדנ"י. וביאורו הוא שתכוין להמשיך היין הזה הנק' פרי הגפן אל הנקבה הנק' גפן העומדת בנה"י דז"א ובהיותה שם נקרא חק"ל כנ"ל ולהיותה שם אתה מוריד לה עתה הארת המוחין של ז"א:
11
י״בכונת שתית היין. אח"כ תשתה כוס היין ותכוין בשתיתו אל הנ"ל כי הנה האדם בעצמו הוא סוד ז"א והכוס אשר בידו היא הנקבה העומדת בחזה שלו והיין שבתוכו הוא בחינת הארת המוחין הנמשכין ממוחין דז"א ועתה ז"א עצמו שותה היין הזה שהם אלו ההארות הנז' ונכנסי' דרך פנימיות ז"א כנ"ל כי בחי' היין הזה הוא א"פ דמוחין דז"א ואינו א"מ כי הנה הוא בחי' המעשה ואח"כ בוקעים האורות האלו ויוצאים דרך דופני גופ' דז"א ונכנסין תוך דופני גופא דנוק' כדי שיהיה ממש בחי' א"פ גמור והוא ע"ד שאר המוחין הפנימים שיוצאי' ממש מדופני גופ' דז"א ונכנסין תוך דופני גופא דנוקב' ולכן צריך שהאדם שהוא ז"א שותה הוא עצמו היין הזה כדי שירד עד המקום ששם עומדת כנגדו הנוק' מבחוץ ומשם יוצאים ונכנסין בה:
12
י״גתפלה טובה קודם כל סעודה מצאתי כתוב בקונטרס א'. ונלע"ד שאינו משם מורי ז"ל. וז"ל זאת התפלה טוב לאומרה קודם כל סעודה מג' סעודות של שבת וזה סדרה:
13
י״דיהא רעוא מן קדם עתיקא קדישא דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא דיתמשך טלא עילאה מיניה למליא רישי' דז"א ולהטיל לחקל תפוחין קדישין בנהירו דאנפין ברעו וחדוא דכולא. ויתמשך מן קדם ע"ק דכל קדישין טמירא דכל טמירין סתימא דכולא רעותא חנא וחסדא ורחמי בנהירו עילאה וברעות' וחידו עלי ועל כל בני ביתי ועל כל ישראל עמך ויפרקינא מכל עקתין בישין דייתון לעלמא ויזמין ויתיהב לנא ולכל נפשתנא חנא וחסדא ורחמי וחיי אריכי ומזוני רויחי מן קדמיה אכי"ר:
14
ט״וובלילה יכוין במלת טלא לטל יצחק ובאהי"ה פשוט ומלא ומלוי המלוי שהם ט"ל אותיות והב' טללים האחרים כלולים בו ובטל דשחרית יכוין באברהם ובט"ל אותיות שיש בד' הויות עסמ"ב וב' טללים האחרים כלולים בו. ובטל דמנחה יכוין ביעקב ובשם יה"ו במילוי אלפין שעולה טל וב' טללים האחרי' כלולים בו. ואלו הג' טללים בגי' הם קי"ז וכוללם הוי"ה דההין שהוא ב"ן ושם אדנ"י בגי' קי"ז כמנין ט"ל ג"פ. ור"ת של שלשה כוללים הללו עולים בגי' נ"א וס"ת הם בגי' א"ל:
15
ט״זוקודם הנטילה יאמר אתקינו סעודתא דמהימנותא שלימתא חדותא דמלכא קדישא אתקינו סעודתא דמלכא דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין וז"א וע"ק אתיין לסעדא בהדה:
16
י״זובשחרית יאמר דא היא סעודתא דע"ק וז"א וחקל תפוחין קדישין אתין לסעדא בהדיה ובמנחה יאמר דא היא סעודתא דז"א וע"ק כו' אח"כ תטול ידיך וצריך שבעת שתנגב ידיך ובשעה שתברך ענ"י תגביה ב' ידיך זקופות למעלה כנגד ראשך מב' צדדי ראשך. גם יהיה כ"ז מעומד:
17
י״חועתה נבאר הכונה הנה ענין נטילה לאכילה נתבאר ענינה בענין נט"י לאכילה דימי החול אמנם מה שנוסיף בזה עתה הוא כי הנה שם נתבאר ענין הנטילה שהיא העלאת הידים כנגד הראש להעלותם אל מדריגתם הא' שהיו משתמשין במקום ראש והנה עתה להורות כי הנוק' מקבל' הארה ע"י הידים העליוני' דז"א מן תלת מוחין דילי' ברישיה לכן תגביה ידיך עד כנגד ראשך וגם לסיבה זו צריך לברך ברכה זו מעומד לפי שהיא למע' בסוד המוחין דז"א ונודע כי עלמא דדכורא כל עובדוי מעומד ולכן עתה אשר כונתך להעלות את הנקבה וליחדא עם בעלה צריך שיהיה מעומד. גם בכל נטילה מג' סעודות דשבת צריך לקיים ב' הדברים הנז' שיהיה מעומד ושיגביה ידיו עד כנגד ראשו:
18
י״טענין השלחן ראיתי למוז"ל שהיה חושש ומקפיד מאד וזהיר לאכול בשלחן של ד' רגלים כדוגמת שלחן שבבית המקדש גם בענין הלחם המסודר עליו צריך ליזהר לשים בכל סעודה י"ב לחמים על השלחן כנגד י"ב חלות לחם הפנים ותסדרם כסדר זה ו' לחמים מצד ימין השלחן וו' מצד שמאל השלחן והו' הימני' יהיו ג' ע"ג ג' וכן בצד שמאל והג' שבצד ימין יהיו מונחים כעין סגול וג' העליונות מונחים עליהם וכן בצד שמאל וזה סדרן נמצא כי בצד ימין השלחן יש ד' לחמים ב' ע"ג ב' כזה ציור וכן בצד שמאל ובאמצען יש ד' לחמים אחרים ב' ע"ג ב' כזה אלא שהשנים מופסקים מן השנים האחרים וריוח ואויר ביניהם כי הב' האמצעיים שהם זו ע"ג זו הם קרובים לשני חלות הימנים והב' האמצעים האחרים קרובים אל ב' חלות השמאלים. וענין זה נמצא מפורש בביאור בס"ה במאמרים דכ"י. והיותם י"ב לחמים הטעם הוא כי הנה עתה בסעודה זו מקבלים הארה מן הי"ג נימין דשערי דברישא דא"א וכבר נתבאר אצלנו כי אותם הי"ג נימין הם בחינת ג' הויות ובהם י"ב אותיות והיתירה היא הנימא הכוללת לכל הי"ג נימין אבל שרשם אינם אלא י"ב ולכן כנגדם הם י"ב לחמים ובבחי' היותם ג' הויות שמספרם ע"ח לכן הם נקראו בחי' לחם שגם הוא בגי' ע"ח. באופן שתכוין להוריד הארה מן ג' הויות שהם בגי' לחם ומכל אות ואות שבהם נעש' לחם אחד והויה אחת כנודע. ומשם נמשכת סעודה זו דליל שבת אל המל' והיא האוכלת סעודה זו כנ"ל אבל אינה מקבלת הארה זו אלא באמצעות ז"א כי הוא הוא המקבלם תחלה והוא נותנם אח"כ אליה. ודע כי בכל מקום לא יש סעודה רק כשיש בחי' פה ולכן עתה בלילה שהיא מקבלת מן הפה דז"א לכן יש סעוד' ממש ואינו על ידי תפלה כשאר ההמשכות והעליות וכן הוא ג"כ בכל סעודות דשבת כמ"ש בכל סעודה במקום הראוי לה. ופעם אחרת שמעתי ממוז"ל בענין מספר י"ב לחמים כי הנה הם י"ב כנגד י"ב נימין או כנגד י"ב חוורתי דרישא דאריך או כנגד י"ב תיקוני דיקנא דא"א וכולם יורדים עד היסוד ומה שהיו תחילה מספר י"ב שהם ג' הויות שבהם י"ב אותיות ונעשו שם כמנין לחם שהם ג' הויות הנה עתה ברדתם אל היסוד נעשים אותיות מל"ח כאותיות לח"ם. והענין הוא שהם בחי' ג' הגבורות הנמתקות אשר ביסוד שהם ג"כ בחי' ג' הויות כמנין מל"ח ואז מתמתקים יחד ג' הגבורות ע"י ג' החסדים וע"י המיתוק הזה הרויחו הגבו' כי בתחלה היו מרים בסוד הדינים הקשים ועתה נהפכו לטעם המלח. אשר נתבטל מהם קצת מרירותם. וא"ל מורי הרב משה אלשיך נר"ו כי שמע ממוז"ל כי ביום שבת כונה זו תהיה בעולם האצילות ובימי החול ג"כ תהיה כונה זו אלא שתהיה בעולם היצירה ואני לא שמעתי זה וממה שנבאר בי"ב לחמים דסעודת שחרית נרא' כי ליל שבת הם י"ב נימין ויום שבת הם י"ב חוורתי ובמנחת שבת הם י"ב תיקוני דיקנא כנלע"ד:
19
כ׳ונחזור לענין א' בענין סדר י"ב לחמים כי תכוין שד' לחמי' שמצד ימין שהם ב' ע"ג ב' הנה הם ארבעה אותיו' הויה אחת אבל ב' הלחמים התחתונים הם שני הההין שהם הנקבות וב' לחמים העליונים הם ב' אותיות י"ו שהם הזכרים כי הזכרים הם למעל' והנקבות תחתיהם וכעד"ז ד' לחמים השמאלים הם הויה אחרת ב' ע"ד הנז' ממש ותכוין כי ב' לחמים האמצעים הסמוכים לצד ימין הם סוד ב' אותיות י"ה י' על ה' והב' אמצעי' הסמוכים לצד שמאל הם ב' אותיות ו"ה ו' על ה' וברצותך לומר ברכת המוציא אז תקח ב' לחמים העליונים שבד' אמצעים ותחבר שניהם בב' ידיך וב' שולי הלחמים יהיו דבוקים זה בזה וב' פנים מב' צדדיו שלהם יהיו פן זה מצד ימין ופן זה מצד שמאל ואז יתראו כאלו הב' לחמים נעשו לחם אחד ובו ב' פנים מב' צדדיו ויהיה כדמיון לחם הפנים שבמקדש ותכוין כי הלחם שביד ימינך הוא אות י' של הויה והלחם שביד שמאלך אות ו' ותברך אז ברכת המוציא ובה' של המוציא תכוין אל אי' עילא' ובה' של הארץ תכוין במלכות ובמלת לחם תכוין בת"ת. גם במלת לחם תכוין אל הלחם הנז' שהוא בחי' י"ג נימין הנ"ל ואח"כ תבצע מן הלחם הימני שהוא כנגד אות י' של הוי"ה כנז' והוא כנגד החכמה אשר משם נמשך המזון המעולה מכל השאר ותבצע ממנו תחלה שיעור כזית ותאכלנו אתה ותכוין שהכזית הזה הוא כנגד אות י' של הוי"ה שהוא הז"א ואח"כ תבצע בציעה ב' כשיעור כביצה ותתן לאשתך ותכוין שהיא כנגד אות י' אחרונה של אדנ"י שהיא בנוק' דז"א ותכוין שיתחברו ויעשו שם יאהדונהי ואח"כ תבצע ותתן לשאר בני הסעוד' היושבים שם ובס' סעודת ימי החול יתבאר יותר באורך כל עניני ברכת המוציא וכונת האכילה ושאר פרטים האחרים אבל בענין אכילת סעודה זו כבר נתבאר לעיל קצת כונות שבה ואמנם דרך קצר' תכוין כי הנה עתה אתה אוכל מן הארה הנמשכת מן פה דז"א וממו' שבו ומן ל"ב נתי' חכמה שבו אשר עתה הם מאירים בל"ב שינים אשר בפיך וע"י אתה טוחן ולועס המאכל וכבר נתבאר ענין כונת טחינת השינים באכילה בסעודת החול וע"ש היטב פרטים רבים וכונות רבות:
20
כ״אואחר האכילה היה נוהג מורי ז"ל לומר פזמון אחד בקול נעים והוא ז"ל תיתן ג' פזמונים מיוסדים ע"ד חכמת האמת בכל פרטי הכונות של שבת פזמון אחד לסעודת הלילה ופזמון אחד לסעודת שחרית ופזמון אחד לסעודת מנח' וזה נוסח פזמון סעודת הלילה ובראשי פרקים של הפזמון הנז' נרמז אני יצחק לוריא בן שלמה לחן מתי יבושר עם:
21
כ״באסדר בשבחין למיעל גו פתחין דבחקל תפוחין דאינון קדישין:
22
כ״גנזמין לה השתא בפתורא חדתא ובמנרת' טבת' דנהרא על רישין:
23
כ״דימינא ושמאלא ובינייהו כלה בקישוטין אזלא במאנין ולבושין:
24
כ״היחבק לה בעלה וביסודא דילה דעביד נייחא לה יהא כתיש כתישין:
25
כ״וצוחין אף עקתין בטלין ושביתין ברם אנפין חדתין ורוחין עם נפשין:
26
כ״זחדו סגי ייתי ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי וברכאן דנפישין:
27
כ״חקריבו שושבינין עבידו תיקונין לאפשא זינין ונונין עם רחשין:
28
כ״טלמעבד נשמתין ורוחין חדתין בתרתין ובתלתין ותלתא שבשין:
29
ל׳ועיטורין שבעין לה ומלכא דלעיל' דיתעטר כולה בקדיש קדישין:
30
ל״ארשימין וסתימין בגו כל עלמין ברם עתיק יומין הלא בטיש בטישין:
31
ל״ביהא רעוא קמיה דתשרי על עמי' דיתענג לשמי' במתיקין ודובשין:
32
ל״גאשוי לדרומא מנרתא דסתימא ושלחן עם נהמא בצפונא ארשין:
33
ל״דבחמרא גו כסא ובמדאני אסא לארוס וארוסה לאתקפא חלשין:
34
ל״הנעטר לון כתרין במילין יקירין בשבעין עטורין דעל גבי חמשין:
35
ל״ושביתין ושביקין מסאבין דרחיקין חבילין דמעיקין וכל זיני חרשין:
36
ל״זשכינתא תתעטר בשית נהמי לסטר בווין תתקטר וזינין דכנישין:
37
ל״חלמבצע על רפתא כזיתא וכביעת' תרין יודין נקטא סתימין ופרישין:
38
ל״טמשח זיתא דכיא דטחנין ריחיא דנגדין נחליא בגוה בלחישין:
39
מ׳הלא נימא רזין ומילין דגניזין דליתיהון מתחזין טמירין וכבישין:
40
מ״אאעטר ית כלה ברזין דלעילא בגו האי הלולא דעירין קדישין:
41
מ״באחר הפזמון יקרא כמה פרקי משנה ממסכת שבת ואם תרצה תקרא ח"פ הא' בליל שבת וח' אמצעיים בסעודת שחרית וח' אחרונים בסעודת מנחה ותכוין כי הם כ"ד פ' כנגד כ"ד קישוטי כלה כנודע אצלינו אבל רוב פעמים מה שהיה נוהג מורי ז"ל הוא לומר ד' פ' הראשו' ממס' שבת בלילה וד' הב' בשחרית וד' פ' הג' במנחה ויכוין אל ד' אותיות הויה או אל ד' אותיות אדנ"י ואיני זוכר איך שמעתי בזה ממוז"ל או אם הם בהוי"ה או באדנ"י ולפעמים כשהיה מוז"ל טרוד בעסק התורה על השולחן עם בני אדם לא היה קורא רק פ"א בכל סעודה:
42
מ״גואח"כ תטול ידיך במים אחרונים ואח"כ תאמר הסדר הנהוג אצלך בימי החול אחר נטילת מים אחרונים קודם בהמ"ז והם כמה פסוקים נכתבו גבי סעודת החול וע"ש. ואח"כ קודם בהמ"ז דשבת יכוין קודם שיאמר הברכה להויה דע"ב דיודין ולמספר כ"ו שלה הפשוט ושניהם בגי' צ"ח וז"ס דודי צח ואדום. ואח"כ תברך ברה"מ וכבר נתבאר בכונתה בסעודת החול וע"ש. אמנם החילוק שיש עתה בברכת המזון דשבת הוא שתכוין ממש ע"ד הכוונה שביארנו בבהמ"ז דחול אבל צריך שתכוין עתה כי כללות ד' ברכות של בהמ"ז הם הויה דע"ב דיודין. ברכה ראשו' בכללות' היא אות יוד במילוי מילויה יוד ויו דלת והם ט' אותיו' כנגד ט' אורות אלו ובחתימת ברכה זו באמרך בא"י הזן את הכל תכוין כי זאת ההויה היא דע"ב דיודין. ברכה ב' בכללותה היא אות ה"י במילוי מילויה ה"י יו"ד ה' אותיות ובבא"י יכוין אל ס"ג. ובברכה ג' אל אות ו' כזה ויו יוד ויו והם ט' אורות. ובהויה דחתימת הברכה תכוין בהויה דמ"ה דמילוי אלפין. ובברכה ד' ובכללותה היא אות ה' אחרונ' במילוי מילויה כזה ה"י יו"ד והם האורות ובהויה דחתימת הברכה תכוין בהויה דב"ן ובתוספת ברכת רצה והחליצנו כו' תכוין ענין חליצת הנע"ל דנער מטטרון שהוא היצירה כדי לעלות למע' אל הבריאה שהם בחי' לבושי מלכא ביומא דשבתא וביו"ט כי ברכה זו היא הג' והיא כנגד יצירה הנק' מטטרון ואנו מתפללים שביום שבת לא יתנהג העולם ע"י שליטת מטטרון כמו בחול אבל יהיה חלוץ הנעל כנודע בסוד פ' שלף איש כו' ולא ישלוט עתה בשבת אלא ז"א דאצילות הנקרא איש ע"י הבריאה השולטת בשבת כנודע. ואחר בהמ"ז תחזור לקחת ב' אגודות של הדס בב' ידיך ותחברם יחד בכונה הנ"ל ותאמר זכור ושמור בדבור אחד נאמרו ואח"כ תברך ברכת עצי בשמים ותריח:
43
מ״דונבאר כוונת הריח אשר ייעדנו לעיל לכתוב ביאורו בכאן וכוונה זו איננה פרטית לזמן הזה אבל בכל פעם שתריח איזה ריח טוב בכל זמן מהזמנים תכוין כונה זו ואף אם הוא מיני בשמים אחרים שאינם מין הדס וזה עניינה. והנה היסוד של כוונה זו מיוסד על ד' תיבות אשה ריח ניחוח לה' אבל סדרן כפי הכוונה זו הוא באופן זה ריח ניחח אשה לה':
44
מ״הדע כי ענין הריח הוא בחי' הגבו' המתפשטות למטה שחוזר' להתמתק בשרשם בסוד הריח כי הנה מקום ה' גבו' הוא בה' מקומות כנז' באדרת נשא והם חוטמא פומא דרועין ידין אצבען וחוטמא הוא העליון שבכולם וכשהגבו' מתקבצו' ועולות ונכנסות בסוד הריח דרך נקבי החוטם הנה הם עולו' עד המוח הנקרא דעת אשר שם עטרא דגבו' שהיא שורש כל הה' גבורות כנודע ואז הם מתמתקים שם כנודע כי אין הדינין מתמתקים אלא בשרשם וכמבואר אצלינו בסוד פרה אדומה:
45
מ״וועתה נבאר פרטי המדריגות שיש בענין הריח כי הלא הריח עצמו קודם הכנסו תוך החוטם אז הוא בבחי' א' ואז נקרא ריח בלבד והוא ענין הדינין שהוא בחי' האחורים הפשוטי' משם אלקים כזה א' אל אלה אלקי אלקים שהם בגי' ר' ועם ה' אותיו' פשוטות של אלקים ועם י"ג אותיות במילואו הרי הכל בגי' ריח וזו מדריגה א'. ואחר כניסתם אל תוך החוטם נק' ניחח מלשון נחת רוח כי אז מתחילים להתמתק כנודע ענין חרון אף שענינו הוא יציאת הדינין מן החוטם ולחוץ בסוד כי אז יעשן אף ה' כו' ובסוד ויחר אף ה' בם וילך כנז' באדרא וההיפך בכניסתם אל תוך החוטם כי אז מתקמטים הגבורות ומתקבצים שם ואינם מתפשטות לחוץ לעשות דין בעולם. והנה החוטם יש בו ב' נקבי האף ובהכנם הריח זה אל תוך החוטם מתחלק לב' הבלים דרך ב' נקבים והנה ב"פ הבל הוא בגי' ניחח עם ב' הכוללים שלהם ואח"כ עולה הריח מדריגה ג' דרך האמצעיו' המצח כי החוטם הוא קו מישור כנגד אמצע המצח והנה מוח הדעת הוא ממש עומד כנגד המצח וכמבואר אצלינו בענין נתינת אפר מקלה במצח במקום הנחת תפילין כי שם עומדים הגבורו' אבל המצח עצמו הוא למטה ממקום זה. וזהו טעם היות המצח מקום גילוי הדינין כנז' בב' האידרות כי יש שם כ"ד בתי דינין במצחא בסוד ומצח אשה זונה כו' ולכן ריח הגבו' עולה עד המצח כי שם ג"כ הוא שרשם כנז' ובהיותו עולה שם נק' בחי' אש"ה שהוא שם אלקים במילוי יודין שהוא בגי' שין ועם ה' אותיותיו הפשוטות ועם השם עצמו הרי הוא בגי' אש"ה. אח"כ עולה הריח מדריגה ד' והוא עד המוחין עצמם ואותם ב' ההבלים הנכנסים דרך שני נקבי החוטם שהם בגי' ניחח כנ"ל הנה הם עולים עד המוחין שהם בחי' ד' הויות עסמ"ב הנכללים בד' אותיות הויה א' והם סוד חו"ב וב' עטרין דדעת חו"ג. והנה אותיות ניחח הם כמספר אות למד במילואה של ליהו' והויה עצמה הם ד' מוחין הנז':
46
מ״זעוד מצאתי כתוב בשינוי ובאופן אחר וז"ל ניחח הוא חילוף אלקים באותיות הקודמות והוא אכדט"ם והם בגי' ע"ד ועם ב' נקבי האף הרי הם ע"ו כמנין ניחח. לידוד הנה הלמד מנין ניחח כאמור למעלה וההויה תמורתה מצפ"ץ והוא בגי' ש' והה' אותיו' ע"ה הם הא' והה' של אשה וכונת הריח הוא לעלות הקדושה מן העשיה ליצירה כל החלקים שנשארו בעשיה. גם מנהג טוב הוא לקרות בכל ליל שבת אחר ברה"מ כל מס' עירובין ויכוין אל סוד ע"ב (דיודי"ן) רי"ו שהם אותיות עירוב וענין אותם הפסוקים שנכתבו בס"ה בפרשת בלק בכ"י שיאמר אותם האדם בקומו בחצות ליל שבת קודם שישמש מיטתו והם ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך כו' אודך על כי נוראו' נפלאתי. כו' לא הניחני מוז"ל לנהוג לאומרם וכמעט שהוא מגמגם שאינם מדברי הזוהר עצמו. גם מנהג מוז"ל להניח השולחן במקומו בליל שבת והמפה פרוסה על השולחן וכוס של הקידוש ושל הבהמ"ז מונח עליו והיה מניח כל שהוא טיפות יין בכוס ההוא כדי להשאיר שם ברכת ליל שבת בסוד אסוך שמן הנז' באלישע כנז' בזוהר. גם היה משייר בשולחן תחת המפה הפרושה קצת פתיתין ופרורין של פת לסיבה הנז' אבל לא לחם שלם משום העורכים לגד שולחן ולא אקרי הכי אלא בלחם שלם:
47
מ״חענין הזווג והעונה של שבת כבר נת' אצלנו בשער המצות בפ' בראשי' ד' ג' ע"ב בענין העונ' שבלילי החול וע"ש כמה מדרגו' הם. אבל הענין בקיצור הוא כי בתפלת ערבית אז הוא זווג יעקב ורחל מן החזה ולמטה דז"א ואחר תפלת ערבית כל חצות לילה הא' הוא זווג יעקב ולאה בכל אורך שיעור קומת ז"א ואחר חצות לילה אז הוא זווג יעקב ברחל מן החזה דז"א ולמטה. הת"ח אסו' לשמש מטתו בלילי החול אפי' אחר חצות אבל בליל שבת אחר חצות מצוה וקודם חצות אסור אע"פ שהוא ליל שבת:
48
מ״טענין הטביל' דשחרית דשבת הנה אם נטמ' בקרי או בתשמיש המטה אין צורך להזכיר כי הטבילה אז מוכרחת אבל אף אם לא הוצרך לטבול לסבה הנז' צריך לטבול בבוקר ביום שבת והוא כי כדמיון מה שביארנו לעיל שצריך לטבול בכל ע"ש להפריש מן החול לשבת כן צריך עתה טבילה אחרת כי הפרש גדול יש בין קדושת ליל שבת לקדושת יום שבת שהוא קדושה יתירה אבל החילוק הוא כי בע"ש הוצרך לב' טבילות הא' להפשיט בגדי החול מעל נפשו והב' להתדבק ולהמשיך בו קדושת שבת אבל עתה בבוקר יום שבת די לו בטבילה אחת להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת ואיננו מפשיט מעליו ח"ו קדושת יום שבת והנה שם בע"ש ביארנו כונת ב' טבילות אבל עתה שאין שם רק טבילה אחת אל תכוין רק אל הכונה הנז' שם שהוא שתכוין אל ד' הויות עסמ"ב ולג' שמות אהיה הא' ביודין והב' באלפין והג' בההין וז' שמות אלו הם בגי' תרפ"ז ותוסיף עליהם שם י"ה ויהיה הכל בגי' כמנין שבת והטעם לתוס' שם י"ה הוא זה כי סוד שבת הוא ענין עלית זו"ן במקום או"א ואז הם בבחי' שם י"ה ואע"פ שכונה זו צריך לכוין אותה בטבי' ע"ש בעלייתך מן הטבי' אבל עתה בטבי' זו תכוין כונה זו קודם שתטבול ותכוף ראשך במים:
49
נ׳ענין התפלה של שחרית דיום שבת. הנה נת"ל כי בלילה יכוין האדם לקבל תוס' נר"ן ושלשתן הם בחי' נוקבין וביום שבת יכוין ג"כ לקבל בחי' נר"ן ושלשה דכורין מבחי' קדושת היום שהוא דכורא. ואמנם ג' המקומות שבהם צריך לקבל תוס' הנז' שמעתי בתחלה ממורי ז"ל שבברכו של קודם יוצר דשחרית יכוין לקבל תוס' הנפש דכורא ובסמיכות גאולה לתפלה יכוין לקבל תוס' רוח ובמוסף במלת אי"ה מקום כבודו כו' יכוין לקבל תוס' נשמה אבל אח"כ שמעתי ממוז"ל באופן אחר וכמ"ש בע"ה בכללי הדרוש כ"א במקומו וזה החלי בע"ה דע כי מן התחלת תפלת שחרית מן סדר הקרבנות עד נשמת כל חי כו' נכנסו בחי' אורות המקיפין של בחי' המוחי' דז"א מבחי' המקיף העליון הנק' אות מ' דצלם דאי' ובס' נשמת כל חי אז נכנסין המקיפין דאות מ' דצלם דאבא וז"ס נשמת כל חי ר"ת נכ"ח שהם כמנין ג' הויות שהם ג' מוחין חב"ד בבחי' אורות מקיפין מבחי' מ' דצלם דאבא והרי נשלמו ליכנס ברישא דז"א כל המקיפי' שלו מב' הצלמים דאי' ודאבא ולכן תכוין כי עתה באמרך נשמת כל חי לקבל חלק תוס' נפש דכורא שבך מבחי' יום שבת דכורא כנ"ל. והנה ענין סוד נשמת כל חי הוא בחי' תוס' קדושת שבת בעולם היצירה כנודע כי תיקון נשמת כל חי הוא בסדר הזמירות שהם ביצירה כי סדר יוצר אור כו' הוא בבריאה ותכוין בנשמת כל חי כו' כי מלת כל חי הוא בגי' ס"ח אהי"ה הוי"ה אהי"ה והם בגי' חיים והם סוד התפילין הנק' חיי המלך. והכונה היא כי זה הוא תמורת התפילין שבימי החול. הקדישים דיום שבת לא קבלתי כונתם ממורי ז"ל:
50
נ״אכונת יוצר דשבת הנה ביוצר דשבת הוא בחי' תוס' קדושת שבת בעו' הבריאה כי כל סדר יוצר הוא בבריאה כנודע אבל צריך שתדע כי ז' היכלות אלו אין בהם בכולם תוס' קדוש' רק בג' היכלין לבד שהם רמוזים בג' חלקים אלו הא' הוא מן יוצר אור עד אין ערוך לך כו' והב' הוא מן אין ערוך לך כו' עד אל אדון כו' והג' הוא מן אל אדון כו' עד תתברך לנצח צורנו כו' וצריך לבאר ענין אלו ההיכלות של יוצר דשחרית דשבת מה ענינם דע כי שבעה היכלות הנרמזים בסדר יוצר דימי החול דשחרית הם ז' היכלות ז"א דבריאה ובהם נכללין ז' היכלין דנוק' הנק' ז' נערות אסתר ואמנם ביום שבת ביוצר דשחרית נפתחין שבעה היכלין עילאין הנק' היכלין דשבת והם ז' היכלי או"א דבריאה ואז ז' היכלי ז"א דבריאה עולים ונכללים בז' היכלי או"א המקבלים משם תוס' קדושת שבת. והנה ז' היכלי או"א הם נרמזים בז"פ שנזכרו כאן מלת הכל כי הכל מלשון היכל ואלו הם. ובורא את הכל יסוד. הכל יודוך הוד. והכל ישבחוך נצח. והכל יאמרו ת"ת. הכל ירוממוך גבו'. יוצר הכל חסד. והרי הם ו' על הסדר ממטה למעלה מיסוד עד חסד והנם מה שנרמזים במלת הכל הוא כי כל א' מהו"ק אלו הוא כלול מן נ' ש"ב הנפתחים עתה ביום שבת והנה הם נ' שערים כמנין כ"ל האמנם לא כל ז' היכלין דז"א דבריאה עולים ונכללים בז' היכלי או"א לקבל תוס' שבת רק ג' היכלות היותר ממותקים שהם בחי' החסדים והם היכל היסוד הנקרא היכל לבנת הספיר וזה עולה בברכת יוצר מתחילת הברכה עד סדר אין ערוך לך ה' אלקינו כו' והיכל הזה הוא העולה עתה בשבת למעל' מכל שאר ז' היכלי ז"א כנודע דיוסף חביבו דכולא וסליק על כולא כנז' בפ' שלח לך והוא מתעלה ועול' עד היכל אהבה דאו"א כי הנה שם באו"א הוא היכל הז' העליון דכללות עולם הבריאה כנודע ובאותו היכל יש בחי' פרטיו' היכל אהבה של או"א וזה ההיכל דיסוד דז"א עולה עד שם מתתא לעי' ומקבל משם תוס' קדושה בברכת יוצר אור שהיא כנגד היכל לבנת הספיר שהוא יסוד דז"א כנודע ועולה בכל ז' היכלין דבריאה ממטה למעלה והם סוד ז' פעמים הכ"ל שנזכר ביוצר דשבת שהם ובורא את הכל הכל יודוך והכל ישבחוך כו' כנז' והם כסדרן ממטה למעלה מן היסוד עד החסד והנה נקשר היכל היסוד בהיכל אהבה העליון שבהיכל הז' הנק' היכל או"א ומלת הכל הא' שנזכר ביוצר דשבת שהוא ובורא את הכל כנז' הנה הוא היסוד התחתון דז"א שנכלל בכל ז' היכלין דילי' ונק' הכ"ל ואז עולה בו' הכ"ל העליונים. היכל הב' העולה בסוד תוס' שבת הוא היכל הרצון התחתון שהוא ת"ת ונרמז בסדר אין ערוך לך ואין דומה לך עד אל אדון כו'. היכל הג' העולה בסוד תוס' שבת הוא היכל אהב' התחתון שהוא החסד ונרמז בסדר אל אדון על כל המעשים. אבל היכל דנצח אע"פ שהוא קו ימיני והוא חסד איננו עולה לפי שהוא קשור עם היכל ההוד כי תרווייהו הם תרי פלגי גופא כנות ולכך הוא ג"כ דין ואינו עולה. ועוד טעם אחר כנודע כי ירכין אינון לבר מגופא ולכן אפי' הנצח נקרא דין:
51
נ״באל אדון כו' כבר ביארנו כי הוא היכל אהבה דז"א כו' אבל צריך שתכוין כונה אחרת והוא כי המל' הנק' א"ל אדנ"י כמבואר אצלנו הנה עתה ניתוסף גם בה תוס' קדושה ונעשית אדני במילוי שהוא בגי' תרע"א ונק' עתה א"ל אלף דלת נון יוד והם בגי' שבת לרמוז כי עתה היא קדושה עיקרית של יום שבת ממש. וענין זה תכוין במלת אל אדון כי אדני הוא נוק' ואדון הוא דכורא שעתה אשר נתמלא שם אדנ"י במילואו אז הוא שבת כנז' ונק' אדון דכורא גם נרמז בתי' אל אדון על כל המעשים שהוא ג"כ בגי' מספר ב' שמות הנז' שהם בגי' שבת זולת אות ה' של המעשים שהיא יתירה על חשבון הנז'. ובאמרו וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כו' ירצה כי הנה בימי החול אי' מקננת בבריאה וז"א ביצירה ומל' בעשיה וביום שבת הם מתעלים וז"א מתעלה אל בריאה וזמ"ש נתעלה וישב על כסא כבודו כו' שנתעלה מן היצירה וישב על כסא כבודו בבריאה:
52
נ״גכונת תפילת עמידה דשבת דשחרית הנה אחר שתאמר פסוק אדני שפתי תפתח כו' קודם שתתחיל ברכת אבות תכוין לקבל תוס' הרוח דכורא ממדת יום שבת כנ"ל ואמנם התוס' שניתוסף בז"א הוא שעד עתה עדיין לא עלה שום עליה כלל רק שנכנס בתוכו מבחי' גדלות א' אורות מקיפין דצלם דאו"א כנ"ל. ונלע"ד חיים כי מן הדרוש ההוא דפסח יתבאר לך כי בתפלת לחש דשחרית נכנסין נה"י דחו"ב הנק' מוחין פנימים דגדלות ב' ובחזרה נכנסין חג"ת שלהם שהם מקיפים ל' דצלם דגדלות ב' ובמוסף דלחש חב"ד שלהם שהם מקיפים מ' דצלם דגדלות ב' ובחזרה עולה בכתר שלהם כנלע"ד. ועתה בתפלת עמידה זו מתחיל לעלות ועתה הוא עולה באו"א בג' תחתונות שלהם הנקרא נה"י ומהם נעשים לו בחינת מוחין שבו כי הנה בלילה יורד למטה בנה"י שלו עצמו כדי להתחבר לו ולהתיחד שם עם נוק' ועתה הוא עולה עד נה"י דאו"א להיות לו ג"כ מוחין כמו לנוקבא. ואמנם עלית רחל נוקבא דז"א היא באופן זה כי בלילה היתה היא בנה"י שלו ועתה היא עולה בג' אמצעיו' שבו אשר עתה שעלה ז"א ג' מדרגות אחרות נמצא שעם היות שעלתה היא שלש מדרגות אמצעיות שבו הנה אינם עתה רק ג"ת שבו לעת הזאת והם נעשים אליה בסוד ג' מוחין ואח"כ בעת חזרת העמידה בקו"ר עולה ז"א עוד עד שלש אמצעיות דאו"א ורחל עולה בג"ר דז"א הראשונות אשר עתה אינם רק ג"ת דז"א כי אם היא היתה עולה והוא עומד במקומו כבר היתה היא שוה אליו כשיעור קומתו אבל כיון שגם הוא עולה נמצא כי תמיד היא בג"ת שבו אשר עתה מה שהיה לו בתחלה לז"א בבחי' ג"ר שבו ונמצאת עתה רחל גדולה וגבוהה כשיעור שהיה ז"א בתחלה קודם חפלת שחרית. והנה נתבאר כי לעולם בכל עליית בחי' דבר קדושה אין הרושם הא' מסתלקת משם ונמצא כי רושם הא' של ז"א נשאר שם תמיד ובפרט עם מה שנ"ל בדרושים הקודמים בענין קב"ש כי אין בחי' העצמות והאורות עולה כלל בשבת ונשאר במקומו כי בחי' הכלים בלבד הם העולים ונמצא עתה בחזרת העמיד' דשחרית שהכלים של פר' יעקב עלה שם והלבישו עצמות אורות ז"א כשיעור קומתו וגם רחל היא שוה בקומתו כנז' והם מזדווגים יחד עתה אבל בערך שנשאר שם רשימו דז"א במקומו הא' נחשב הזווג הזה כאלו הוא ממש זיווג דז"א עצמו עם רחל:
53
נ״דישמח משה כו'. כבר נתבאר ענין ביאור המלות האלו למעלה בקב"ש בשדה בפי' מזמור שיר ליום השבת וע"ש היטב. גם תכוין כונה אחרת והיא זאת כי משה הוא בחינת ז"א אשר עד עתה כל ההארות שקבל היה משלו שהם בחינת המקיפים דצלם דאו"א שנכנסו בו בבחי' פנימיות ולכן אין לו בזה שמחה יתירה אבל עתה אשר עלה במקום או"א עצמם כנז' אין זו מחלקו רק מתנה גמורה חדשה שנתנו לו אביו ואמו ונעשי' עתה המתנה ההיא חלקו ממש ויורש מקום אביו ואמו ולכן עתה הוא שמח במתנה זו שנתנה לו לחלקו ממש וזהו ישמח משה במתנת חלקו. וביאר כי שמחה זו הגיעה לו עתה ביום השבת אבל ימי החול אז אין לו שמחה זו לפי שאז הזווג שלו הוא בבחי' עבד נאמן מטטרון כי ע"י נעשה הזווג בימי החול כנודע. וזהו ישמח משה במתנת חלקו שניתן לו עתה ביום השבת וטעם שמח' זו היא לפי שבימי החול עבד נאמן קראת לו וע"י העבד נאמן היה זווגו נעשה אבל עתה אינו כן. והנה מה שתקנו להזכיר בנוסח ברכה זו פ' ושמרו בני ישראל את השבת כו' עם היות כי שמור הוא נוק' אבל הטעם הוא כדי לכלול מדת לילה ביום ובמלת כי לעמך ישראל נתתו באהבה כו' תכוין כי בתחלה באל אדון ע"כ המעשים כו' בתפלת יוצר הרויחה המל' כי מה שהיתה נק' אל אדנ"י פשוט נקרא אז א"ל אלף דלת נון יוד ועתה בעמידה דשחרית הרויחה עוד מעלה אחרת והוא כי גם שם א"ל הוא עתה במילוי אלף למד ועתה היא נק' אלף למד אלף דלת נון יוד והם בגי' כמנין נתת"ו:
54
נ״הענין הס"ת מוז"ל היה נוהג ונזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל לומר אותו הנוסח הכתוב בס"ה בפ' ויקהל והוא בריך שמיה דמארי עלמא כו' גם ראיתי למוז"ל כשהיינו מתפללים בבית מדרשו שעלה ביום שבועו' וקרא עשרת הדברות בפיו בקול רם כדרך שנוהגים חכמי הקהילות כמנהג ספרד וכן בפ' בחוקותי ראיתיו שעלה ביום השבת ההוא וקרא בפיו ובקו"ר הקללות של פרשת בחוקתי כחכמי הקהילות ספרד. גם ראיתיו שבכל ימי השבת לא היה עולה לס"ת אלא ששי כמ"ש בע"ה בשם ס"ה על ר' כרוספדאי ואמנם ענין כוונת ס"ת כבר ביארנו בארוכה בתפלת שחרית של החול וע"ש היטב. והנה שם ביארנו כי ענין ס"ת הוא בחי' יסוד דאבא שבתוך ז"א אשר הוא מתגלה ויוצאת הארתו לחוץ אל יעקב ורחל העומדים כנגד פני ז"א גם נתבאר שם כי בימי החול אין מתגלים רק ג'. פרקין תתאין דנה"י דאבא ומתלבשים תוך נה"י דז"א אבל עתה בהוצאת ס"ת ביום השבת מתגלים כל ז"ת [עיין לקמן דף ע"ה ע"א ד"ה ונבאר] והטעם לפי שבימי החול לא עלו יעקב ורחל רק כנגד נה"י דז"א בלבד ולכן לא יש רק ג' אנשים עולים לס"ת והם כהן לוי ישראל אבל עתה שעולה ז"א כל ז"ת דאו"א ע"י תפלת שחרית דלחש ודקו"ר ולכן עתה אותם ז"ת דאבא שעולה ז"א בהם הנה הם מתגלים עתה בעת הוצאת הס"ת ולכן מספר העולים בס"ת ביום שבת הם ז' כנגד ז"ס והם כהן בחסד לוי בגבורם ישראל בת"ת ד' בנצח ה' בהוד ו' ביסוד ז' במל'. ועתה אבאר לך טעם מ"ש בס"ה בפ' שלח לך כי ר' כרוספדאי תמיד ליבא מימוי לא סליק בשבת לס"ת אלא שתיתא' דאיהו צדיק ועליה אתמר מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב כו':
55
נ״והנה נודע כי ה"ח מתפשטים בגופא דז"א והיותר מעולים ומובחרים שבהם הם החסדים התחתו' שהם אורות מגולים והם מגדילי' לכל שאר האורות העליונים הסתומים והנה בימי החול החסדים המגולים הם בנה"י דז"א בלבד אבל עתה ביום שבת שעולה ז"א עד ג' אמצעיות דאבא נמצא כי כל הז"ת שלו הם אורות מגולים. האמנם נודע הוא כי כל מה שמתגלים מבחי' אבא אינו אלא ביסוד שבו בלבד כי הנצח וההוד שבו אינם מתגלים לעולם כי תמיד הם מלובשי' בנ"ה דאי' אבל היסוד שבו להיותו ארוך מיסוד דאי' לכן יכול להתגלו' אחר סיום יסוד דאי' ומש"ל כי כל הז"ת מתגלים עתה בשבת. הענין הוא שהחסדי' המתפשטי' בז"א הם מגולים לכן האורות ההם מכים ומאירים בכל הצדדים ובנ"ה דאבא ומוציאין הארתם הפנימים לחוץ אבל פשוט הוא שאינו בגילוי גמור כמו היסוד שבו לטעם הנ"ל. והנה אין בחינ' גילוי גמורה אלא בב' שלישים תחתו' דת"ת וכל היסוד ונמצא כי המעולה שבכולם הוא היסוד כי כולו מגולה ולכן ר' כרוספדאי לא הוה סליק לס"ת אלא שתיתא' שהוא כנגד היסוד המגולה ומקבל האור כולו בגילוי גמור ואחריו במדרגה הוא הג' שהוא כנגד הת"ת שאורו מגולה ברובו בב' שלישיו התחתו' ושאר העולי' כולם הם אורות סתומים ולכן אינם במדרגת אלו הב' הנז' אלא פחותים מהם אבל בהם עצמם יהיו מדריגות כי החסד גדול מהגבו' ואחריו הגבו' ואחריו הנצח ואחריו ההוד אבל הגרוע מכול' הוא הז' כי הוא כנגד העטרה שביסוד ואין שם אלא הארה מועטת בתכלי'. וזהו טעם מ"ש בגמ' הכל עולים למנין ז' אפי' אשה ועבד וקטן וכמו שנז' בדברי הפוסקים וטעמו של דבר מפורש עם האמור כי הז' גרוע מכולם כי הוא סוד העטרה ובו יצדק שם אשה ועבד וקטן. עוד מצאתי ט"א לס"ת שמוציאין ביום השבת כי הנה בבקר ביום שבת אנו קורין בס"ת כנגד מדת החסד המתעורר בתחי' היום. ובמנחה כנגד הגבורה ששולטת אז והכוונה הוא לכלול זה בזה פחד עם חסד מפני שהתורה מב' מידות אלו נתנה כמש"ה מימינו אש דת למו:
56
נ״זענין תפי' מוסף בלחש דע כי צריך לומ' כמנהג אשכנז שהוא סדר תכנת שבת כו' הנתקן על ס' אלפא ביתא דתשר"ק ובאחרונה מוסיפין ה' אותיות מנצפ"ך והם מסיני נצטוו צווי פעלי' כראוי. יהרמ"י או"א שתעלינו כו' והם סוד הארות כ"ב אתוון במוחא עילאה ממטה למעל' בסוד מ"ש באדרת נשא וז"ל תיו רשים רשימו לעת"י דלית דכוות' כמבואר אצלנו שם במקומו. והנה עתה ז"א עולה בג"ר חב"ד דאו"א ועתה נשלם פ' ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם כי ז"א שהוא יום השבת עלה במדרגת אבא הנק' קדש וירש את מקומו אבל רחל נוק' דז"א עולה עתה בג"ת דז"א שהם עצמם בחי' נה"י דאו"א ונמצא כי עתה רחל נקרא אשת חיל עטרת בעלה והיא ג"כ בסוד משז"ל שבעוה"ב צדיקים יושבי' ועטרותיהם בראשיהם לפי שכבר ביארנו לעיל בחזר' עמידה דשחרית שהרשימו הא' דז"א אינו זז ממקומו ובפרט בדרוש שנת"ל שהכלים הם העולים ואורו' העצמות נשארים במקומם ונמצא כי בחזרת תפי' שחרית אז היא סוד העוה"ז היתה שוה בכל אורך ז"א שבמקומו בימי החול ועדיין לא עלתה אל העוה"ב שהוא סוד או"א אבל עתה עלתה בג"ת דאו"א ואז נק' בן העוה"ב ממש ונמצאת היא עתה בסוד עטרה למעלה מראשו של צדיק שהוא ז"א בבחי' מקומו בימי החול כי גם עתה נשאר שם הרושם שלו והעצמו' של אורות שלו כנז' ולכן היא עתה קונה שם חדש יותר מעולה והוא כי תחילה היתה נק' אל אדני כנ"ל ועתה נק' א"ל הויה ועוד כי שם א"ל הנז' הוא ג"כ במילוי כזה אלף למד ידוד והם בגי' רי"א כמנין ר"ת בראשית. או"א רצה כו' וזה תכוין במקום הזה:
57
נ״חוטעם היות שם א"ל במילויו ולא שם הויה הוא כי כבר בתפי' שחרית בחזרה נתמל' שם א"ל במילויו וגם שם אדני היו במילוי אלא שעלתה במעלת שם ההויה פשוטה שהיא מעולה יותר משם אדני במילואו:
58
נ״טובחזרת תפילת מוסף בקו"ר אז ז"א עולה בכתר דאו"א כי בתפי' לחש לא עלה אלא בג' מוחין חב"ד שלהם כנ"ל. ופ"א שמעתי ממוז"ל כי בחזרת מוסף אין עליה לז"א כי כבר הוא שוה במקום או"א אבל אנו חוזרין לעורר את ג"ר דאו"א כדי להוריד הארה מהם אל הנקבה שתוכל לעלות עתה ב' מדרגו' בפ"א עד חג"ת ועד חב"ד דאו"א כמו שיתבאר ועי"כ תזדווג עם ז"א. ואמנם הנקבה עולה ב' עליות עליה א' בחג"ת דז"א שהם עצמו' חג"ת דאו"א ועליה ב' עולה עד חב"ד דז"א שהם עצמם חב"ד דאו"א. ופ"א שמעתי כי כל עליות ז"א עתה הם באבא בלבד ועליית רחל נוק' הם באי' בלבד ונמצא כי בחזר' תפילת מוסף ירש ז"א מקום אביו ונוק' מקום אי' וזהו הנכון. והנה עליית ז"א בכתר דאבא נרמז בקדושת חזרת מוסף שהיא כתר יתנו לך ה' אלקינו כו' וכמ"ש בס"ה ופירושו לך ה' אלקינו שהוא ז"א אלקי התחתו' יתנו לך או"א הנק' מלאכים המוני מעל' בחי' כתר שלהם וסרסהו ודורשיהו לך ה' אלקינו יתנו מלאכי' המוני מעלה כתר. וכבר נתבאר בס' התיקו' כי או"א נק' מלאכים של א"א כתר דאצילות. ונלע"ד ששמעתי ממוז"ל שבמלת כתר יכוין אל הויה דמילוי ס"ג ואמנם עליות הנוק' רחל עלייה א' היא בקק"ק ה' צבאות כו' ולכן תכוין כי בקדוש א' עולה בחסד ובב' עולה בגבורה ובג' עולה בת"ת ועליה הב' היא עולה כשאומרים אי"ה מקום כבודו ר"ל כי ג"ר שהם אי"ה א' דעת באמצע. י"ה הם חו"ב ושם במקום אי"ה הוא מקום המלכות הנק' כבודו של ז"א וזהו כבודו כבוד ו' כי ז"א הוא סוד אות ו' ולהיות כי עתה עלתה הנקבה ב' עליו' בפ"א משא"כ בשום זמן מהזמנים לכן שואלים המלאכים וכולם תמהים ואו' איה מקום כבודו כלו' איך אפשר שהמל' דילגה למקום ג' אמצעיות ואיך עתה פתע פתאום חזרה לעלות בג"ר ותמהים ואומרים איה כו' כי הם חושבים שאינה יכולה לעלות רק עלייה א' שהיא בג' אמצעיו' וכיון שנסתלקה משם אינם יודעים מה נעשה בה כי אינו עולה בדעתם שעלתה עליה שניה. והנה צריך האדם לדלג על רגליו כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק כו' ובעת שאומר איה כו' לרמוז אל ב' דילוגים אלו שדילגה רחל נוק' דז"א. ודע כי סוד איה אות א' היא מזל הי"ג דדיקנא דא"א שהוא סוד הדעת של או"א הנקרא י"ה וזהו אי"ה וכבר הודעתיך כי עתה במלת אי"ה כו' תכוין לקבל בעצמך תוס' נשמה דכורא ממדת יום השבת כנ"ל ותכוין כי עתה ע"י עליית הנקבה כנז' קנתה לה שם חדש יותר מעולה והוא שעתה נקרא א"ל יהו"ה במילויים באלפין כזה אלף למד יוד הא ואו הא והם בגי' ר"ל במנין ב' תיבות שהם מקום כבודו עם ו' של להעריצו ולכן תכוין במלת אלו כוונה הנז'. ובאומרך ימלוך ה' לעולם כו' תכוין כי ר"ת של אלקיך ציון לדור ודור הם אותיות אצלו ר"ל כי עתה רחל נוק' דז"א היא אצלו ממש שוה בקומתו משא"כ בשום תפלה אחרת. ענין פ' שמע ישראל כו' הנתקן במקום הזה עניינו הוא כי הנה בכל יום שבת לא היה זווג כלל לז"א עם נוק' רחל אלא עתה בחזרת מוסף בקו"ר שעלתה עמו שוה בשוה כנז' והיסוד שלו שוה בשוה עם היסוד שלה משא"כ בתחילה. ובזה תבין ענין תפי' מוסף שאמרו בס"ה ובספר התקונים שהיא ביסוד הנקרא יוסף והטעם הוא כי עתה יכול יסוד דז"א להזדווג בשוה עם היסוד שבה והנה זווגם עתה הוא ממש כעין זווג או"א כי הרי ירשו את מקומם. וכבר נודע כי אין זווג לאו"א אלא ע"י מ"נ של נשמות התחתונות המוסרים עצמם להריגה עק"ה ע"ד יחוד או"א בפ' שמע ישראל כמ"ש בק"ש דשחרית דימי החול ולכן עתה אנו אומרים פ' שמע ישראל וצריך לכוין להעלות מ"ן אל זו"ן על ידי מסירת נפשינו עק"ה במלת אחד בפ' שמע ישראל כמ"ש בק"ש של שחרית דחול:
59
ס׳ענין סעודת שחרית דשבת. הנה בענין התפלה נתבאר כי כבר עלו ז"א ורחל נוק' עד כתר דאו"א ממש ונמצאים שניהם עומדים תחת א"א והם עתה אוכלים סעודה זו מן א"א ולכן סעודה זו נקרא סעודתא דע"ק. גם תכוין כי הנה בענין ס"ת דשחרית דשבת ביארנו כי אז נתגלו כל ז"ת דאבא כנגד מה שעלה ז"א בעמידת שחרית ובחזרה וקבלנו האורות בס"ת בז' העולים לו שהוא סוד יסוד דאבא הנק' תורה כנודע. ועתה כנגד מה שחזר ז"א לעלות בתפלת מוסף בלחש ובחזרה שעלה בג"ר דאבא לכן אנו עתה עושים סעודה זו דשחרית אחר תפלת מוסף כדי שיתגלו גם ג"ר דאבא ויבקעו ויתגלו הארתם ותאיר אלינו ולפי ששם בג"ר דאבא שם הוא בחי' פה העליון דאבא לכן כנגדו אנו עושי' סעודה בסוד אותו הפה ובדרך שנתבאר לעיל בסעו' הלילה כי אין סעודה אלא במקום שיש פה והוא בג"ר:
60
ס״אגם יש ט"א בענין סעודה זו הנק' סעודתא דע"ק ובזה תבין למה נק' קידושא רבא הקידוש הזה של שחרית עם היותו קצר מסדר קידוש הלילה. והענין הוא כי בלילה היו בבחי' מוחין דז"א הנק' קדש אמנם הם קידושא זוטא אבל עתה היא סעודת המוחין דאבא עצמן שהם קדש עליון ולכן נק' קדושא רבא. ודע כי כל אלו העליו' שאנו אומרים למעלה שהם עולים זו"ן מוכרח הוא כי בעלותם למעלה גם שאר העולמות דבי"ע אשר תחתיהם עולים אחריהם כפי סדר עליית זו"ן וכעד"ז כל העולמות אשר למע' מן זו"ן דאצילות מוכרח הוא לעלות גם הם ממקומם כפי סדר עלית זו"ן לתת להם מקום לעלות במקומם ואין כח בקולמוס לפרט הכל אבל נדבר דרך קצרה כי הנה כל הפרצו' וכל העולמות יחד כולם עולים זה אחר זה עד שנמצא כי ע"ק דאצילות עולה עד מקום א"ק לכל קדומים כמבואר אצלנו באורך בדרוש אדם הראשון איך היה קודם שחטא ומה פגם גרם בכל העולמות וע"ש היטב. גם תעיין בדרוש אחד שביארנו בענין ז' מלכים שיצאו מבחי' אוזן עליונה דא"ק ואירע בהם פגם קרוב לענין המיתה והביטול ואין הכונה ח"ו לו' כי הם הם המלכים דארץ אדום דפ' וישלח כי אותם המלכים יצאו מן העין דא"ק אבל הם בחי' אחרות שלמעל' מהם שיצאו מן האוזן ושם בדרוש ההוא הנק' מטי ולא מטי ביארנו בענין הכתר והחכמה והבינה ההם שהם בחי' שם י"ה במילוי ההין ושם נתבאר איך נעשים בחי' ד"ו ו"ד וכיוצא בזה וע"ש. והנה עתה בסעודת שחרית דשבת עולה ע"ק דעולם האצילות עד אותם ההין אשר שם ולכן סעודה זו נק' סעודתא דע"ק. ונבאר הסדר שתעשה הנה תבוא ותעמוד לפני השולחן במקום שאתה עתיד לישב בו ותקיף השולחן דרך ימין פ"א ותכוין להמשי' עתה בחי' א"מ של ג"ת דאבא אשר שם עלה ז"א בתפיל' העמידה דלחש דשחרית אלא שאז היה בבחי' א"פ שלהם ועתה הוא באור המקיף אשר להם ואח"ך קח בידך ב' אגודות ההדס ותחזור להקיף השולחן פ"ב ותכוין להמשיך עתה בחי' אור המקיף של ג' אמצעיו' דאבא אשר שם עלה ז"א בחזרת קו"ר דתפי' העמידה דשחרית אלא שאז היה בבחי' א"פ שלהם ועתה הוא באור המקיף ולפי שעתה הוא בבחי' ג"א חג"ת לכן צריך להקיף בהדס כנודע כי ההדס רומז לג' האבות אע"פ שגם הנקבה עלתה עליות רבות אין כונתנו עתה רק להעלות ז"א לפי שעתה הוא יום שבת דכורא שהוא כנגד ז"א וכנגד ב' עליותיו באור פנימי כנודע אנו מקיפים עתה ב' הקפות להמשיך אור מקיף שלהם אבל הקפות ליל שבת היו כנגד עליות הנקב' שהיא מושלת בלילה. והנה כמו שבסעודת הלילה לא עשינו הקפה ג' כנגד מה שקבלה מג' מוחין דז"א בבחי' א"פ ושם ביארנו טעם הדבר כי הדבר הזה נעשה מאליו ואין בנו כח להמשיכו כי הוא מקום עליון לכן גם עתה בסעודת שחרית אין אנו עושים הקפה ג' כנגד עליית ז"א בא"פ דג"ר דאבא בתפלת מוסף דלחש ודחזר' לפי שהוא בחי' מוחין והוא מקום עליון ובפרט שהם מוחין מקיפין דאבא ואין בנו יכולת להמשיכם בסוד א"מ שלהם והדבר נעשה מאליו. ואחר הקפה הב' תשב מיושב במקומך ותקבל הכוס בב' ידיך ע"ד מה שנ"ל בקידוש דליל שבת ממש אבל יש בזה שינוי א' והוא כי בלילה נתכונת אל ג' שמות י"ה ב' במילוי יודין וא' פשוט ועתה תכוין בג' שמות י"ה במילוי ההין ואע"פ שמילוי יודין מעולין ממילוי ההין וא"כ איך בסעודת הלילה התחתו' תכוין במילוי יודין ובסעודת שחרית המעולה דע"ק תכוין אל מילוי ההין. אבל זה יובן במש"ל כי אלו השמות דמילוי ההין הם גבוהים במעלה במאד מאד כי הם למע' באורות דאוזן דא"ק כנ"ל כי עד שם עולה ע"ק ותכוין כי ג"פ י"ה במילוי ההין הם בגי' צ' והם סוד ט' יודין שיש בד' הויות עסמ"ב ותכוין להמשיכם בט' אותיות דמילוי ההויה ותכוין כי ט' תיבות שיש בבפה"ג כו' הם סוד תשעה אותיות דמילוי הויה דב"ן דההין אשר מקבלים בתוכם את הט' יודין הנז' העולים בגי' ג"פ י"ה דמילוי ההין כנז' ואח"כ תכוין כי ג"פ י"ה הנז' הם צ' ועם היין שבתוך הכוס שהוא בגי' ע' הרי הכל בגי' קס"א כמנין אהיה דמילוי יודין ואז תחברו עם ההויה דס"ג ויהיה בגי' באר וז"ס קידושא רבא כי רבא הוא אותיות בא"ר:
61
ס״בואח"כ תאמר מזמור לדוד ה' רועי כו' ותכוין בר"ת יהו"ה לאורך ימים אל שם יל"י שנתבאר כונתו למע' בקב"ש בפ' ה' למבול ישב ותכוין ג"כ ס"ת ידוד לאורך ימים הם בגי' ס"ה כמנין אדני ואח"כ תאמר ושמרו בני ישראל את השבת עד וביום השביעי שבת וינפש ותכוין לכלול מדת לילה שהוא שמור עם מדת יום שהוא זכור. ואח"כ תאמר פ' אז תתענג על ה' כו' כנודע כי בזה הפ' נרמזו בו ג' סעודות דשבת כנז' בס' הזוהר בפ' בשלח ופ' אמור ותכוין כי תי' אז תתענג על ה' הם רמז לזו הסעודה דשחרית הנק' סעודתא דע"ק ואח"כ תאמר בקו"ר דא היא סעודתא דע"ק. ואח"כ תאמר ברכת בפה"ג ותכוין אל ט' תיבות שבברכה זו לכונה הנ"ל ואח"כ תטול ידיך מעומד כנ"ל בסעודות הלילה וע"ש:
62
ס״גענין הלחם שבסעודה זו הוא ממש ע"ד הלחם שבסעו' הלילה ויהיו י"ב לחמים מסודרים כסדר הנ"ל בסעודת הלילה ממש אבל עתה תכוין כי היותם י"ב לחמים הם סוד י"ב חוורתי דברישא דע"ק א"א דאצילות כי אלו הם יותר עליונים מן הי"ב דסעו' הלילה שהיו רמוזים בי"ג נימין דשערי דא"א שהם למטה במדרגה מן הי"ב חוורתי כידוע וכל שאר פרטי סעודה זו יהיו ע"ד מ"ש בסעודת הלילה בקידושא רבא דשחרית בענין הידים והיין נתבאר אצלינו שיכוין בענין הידים הנוטלים הכוס ג"פ י"ה במילוי ההין והם בגי' צ' וכו' והנה ביין תכוין בע' אותיות שיש בד' הויות וג' אהי"ה המלאים כנ"ל ותחבר צ' של ג"פ י"ה וע' כמנין יין של ד' הויות וג' אהי"ה ויהיה הכל קס"א ע"ה ותכוין לאהיה דיודין ובקונטרס אדם אחד מצאתי וז"ל בברכת בפה"ג תכוין שיש בה ט' תיבות כנגד ט' יודין שיש בד' הויות עסמ"ב ואם תוסיף ה' יודין שיש בג' שמות אהי"ה דיודין ודאלפין ודההין יהיו כולם י"ד יודין ויכוין באלו הי"ד יודין בשעה שיקח הכוס בידו כי יד שלו הוא סוד הי"ד יודין הנז' ואלו הי"ד הם בגי' ק"מ כמנין המילוי של אהי"ה דיודין וכשימזוג הכוס עם מים תכוין כי המים הם סוד ט' יודין שבד' הויות הנז' והיין הוא סוד ע' אותיות שיש בז' שמות הנז' שהם ד' הויות וג' אהיה. ותכוין עוד לחבר ב' הכונות שהם מים יין כנז' ויעלו גי' קס"א כמנין אהי"ה דיודין עוד תכוין ליקח המילוי של זה השם של אהי"ה דיודין העולה ק"ם ותחברנו להויה דס"ג ויעלו בגי' בא"ר והיא אותיות רב"א ויכוין אל הבאר העליון שהוא למעלה בחזה של ז"א וימשיך ממנו אל הבאר התחתון שהוא הוי"ה דב"ן דההין עם אהיה דההין העולה קנ"א והרי הם ב' בחינות בא"ר והם אותיות רב"א והוא סוד קידושא רבא דשחרית והנה בסעו' שחרית עולה ז"א עד א"א הנק' כתר ולכן אומרים בתפלת מוסף כתר יתנו לך. ולפיכך הסעודה הזו נקראת סעודתא דע"ק ר"ל שעולה עד ע"ק ואינו סעודת ע"ק עצמו:
63
ס״דוענין ברהמ"ז שאומרים בה רצה והחליצנו כו' הכונה היא כי ימי החול הם במטטרו"ן הנקרא חלוץ הנעל כנז' בס"ה שהוא נק' נעל ולכן אנו אומרים בשבת שיחליצנו מן הנעל הזה שהוא מט"ט השולט בימי החול ויתעלה למעלה בבריאה כנ"ל על וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כו' ולכן מבחינתך לבדך משגיח עלינו ביום השבת ולא מבחי' מטטרו"ן. פזמון סעודת שחרית והוא ג"כ לחן מתי יבושר עם כמו פזמון סעודת הלילה:
64
ס״האסדר לסעודתא בצפרא דשבתא ואזמין בה השתא עתיקא קדישא:
65
ס״ונהוריה ישרי בה בקידושא רבא ובחמרא טבא דביה תחדי נפשא:
66
ס״זישדר לן שופריה ונחזי ביקריה ויחזי לן סתריה דאתאמר בלחישא:
67
ס״חיגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי דאינון את בשמיה קפילא וקליש':
68
ס״טצרורא דלעילא דבי' חיי כולא ויתרבא חילא ותיסק עד רישא:
69
ע׳חדו מחצדי חקלא בדיבור ובקלא ומלילו מילה דחפיא בלבושא:
70
ע״אקדם רבון עלמין במילין סתימין תגלון פתגמין ותימרון חידושא:
71
ע״בלעטר פתורא ברזא יקירא עמיקא וטמירא ולאו מילתא אוושא:
72
ע״גואילין מילייא יהון ברקיעייא ותמן מאן שריא הלא ההוא שמשא:
73
ע״דרבו יתיר יסגי לעילא מן דרגיה ויסב בת זוגיה דהות פרישא:
74
ע״הקודם שיטול מים אחרונים יאמר זה ידי אסחי אנא לגבי חד מאנא לסטרא אחרינא דלית בה ממשא. אזמן בתלתא בכסא דברכתא לעילת עילתא עתיקא קדישא:
75
ע״וענין המנהגים של יום השבת. ענין הדיבור היה מוז"ל נזהר מאד שלא לדבר בלשון לעז ביום שבת ולא בלילה ולא ביום זולתי כשהיה אומר לנו איזה דרוש והיה צריך לאומרו בלשון לעז כדי שיבינוהו העם השומעים. גם היה נזהר שלא לדבר שיחה בטלה או דיבור של חול אפילו בלשון הקודש וכן היה נוהג בכל הי"ט כמו בשבת:
76
ע״זענין השינה ביום שבת כבר נת"ל בסדר שכיבת הלילה וגם יתבאר לקמן בסדר אמצע היום דימי החול כי השינה בלילה היא טובה ומוכרחת והשינה בימי החול טובה אל הרשעים ורעה אל הצדיקים זולתי אם יהיה איזה צדיק גמור גדול שבדורו כו' אבל השינה ביום השבת היא טובה אל הצדיקים כי אין דבר רע שולט ביום שבת ואין חשש שיפסיד איזה עיבור נשמת איזה צדיק ע"י השינה ואדרבא אפשר שירויח וימשיך עמו איזה עיבור נשמת צדיק ולכן נכון הדבר לישן ביום שבת אחר האכילה וכך היה נוהג מוז"ל לישן ביום שבת אחר האכילה שיעור ב' וג' שעות כי אדרבא זהו מכלל עונג השבת:
77
ע״חהעיד לי הרב גדליה נר"ו כי הוא שמע מפי שאני אמרתי לו שמוז"ל לא היה משים על ראשו ביום שבת אותו הכובע של לבדים הנקרא קאפילייו שרגילים ליתנו על הראש מפני הגשמים והטעם הוא כי יש בחללו בין החלל לראש עצמו אוהל שיעור טפח ובפרט חוץ למדינה לא היה יוצא בו משום שהוא משא ואני לא זכרתי אם אמרתי לו הדבר:
78
ע״טהגיד לי מוז"ל כי פ"א הראו לי בהקיץ חכם אחד גדול בדורו והיה מן הדורות הקודמים אלינו ובעת הזאת הגיע זמנו להעלותו מדרגה עוד אחרת למעלה מן המדרגה שהיתה לו אז ונודע כי בפעם הראשון אינו נענש על דקדוקי מצות כאלו ועתה שרצו להעלותו במדרגה עליונה היו דנין אותו בדקדוקי מצות קלים וא' מן הדברים שהיו דנין אותו עתה היה על שפעם אחד היה האיש ההוא הולך בדרך ביום שבת ונכנס מאליו מעט עפר תוך מנעלו בר"ה בלתי כונה ולא נזהר בו להסירו והלך בו ד"א בר"ה ועל הדבר הזה היו מענישין אותו עתה:
79
פ׳ענין מנחת שבת ענין קדושת ובא לציון שנהגו לאומר' אחר אשרי קודם הוצא' ס"ת הענין הוא זה כי הנה נת"ל כי בחזרת המוסף בקו"ר עלו זו"ן בב' הכתרים דאו"א ונמצא כי עתה עולה עו' הבריאה במקום שהיה בו בתחלה ז"א עצמו בימי החול וכונתינו היא להמשיך הארת ס"ת דמנחת שבת שהיא בחי' ג"ר דז"א אשר עד שם עלתה עתה עולם הבריאה וא"כ הארת ס"ת היא לתועלת עולם הבריאה כי שם עומדת והיא המקבלת הארה זו ולכן אנו מקדימין קודם הוצאת ס"ת לומר קדושת ובא לציון אשר ענינה הוא המשכת אור אל עו' הבריאה בתחל' טרם שתקבל אור הס"ת כנז' כדי שע"י המשכת האור הזה תוכל אחר כך לקבל הארה העליונה של הס"ת וכבר נתבאר בתפלת שחרית דחול כי כל קדושת ובא לציון היא בעולם הבריאה שמקבלת הארה מעו' האצילות ואחר שקבלה קדושת ובא לציון תוכל לקבל אור הס"ת כמו שיתבאר:
80
פ״אזמן עטיפת הציצית בתפל' המנחה הוא אחר קדיש דקדושת ובא לציון קודם שיאמר הש"צ פסוק ואני תפלתי כדי שתתעטף בציצית בעת רצון. ענין ואני תפלתי שנהגו לאומרו קודם הוצאת ס"ת הענין הוא יובן במש"ל בענין ובא לציון ובזה תבין מ"ש באדרא של נשא כי הדינין והגבור' תליין במצחא בסוד ומצח אשה זונה כו' וזה במצחא דז"א. הנה אורות אבא הם סתומי' תוך ז"א כנודע לפי שהם מתלבשים תוך נה"י דאי' ועיקר סתומם וכסויים הוא בג"ר של ז"א ולכן שם במצחא דז"א מתגלים כל הדינים. והנה בימי החול בעת המנחה הוא עת צרה שכל הדינין מתגלין אז אבל במנחת שבת נקרא עת רצון כנז' שם באדרת האזינו ולכן אנו אומרים פ' ואני תפלתי להורות כי אע"פ שזמן המנחה בימי החול הם דינים קשים אמנם עתה בשבת הוא עת רצון רחמים גמורים. וביאור עת רצון יובן במ"ש באדר' האזינו כי במצחא דע"ק שהוא א"א אתפשט ביה חד נהורא עילאה דאקרי רצון ובג"ד אקרי מצח הרצון. והנה עתה במנחת שבת מתגלה ע"ק מצח הרצון שלו ועי"כ נכפפים ונכנעים הדינים והגבור' דמצחא דרוגזא דז"א וחוזר להיות גם הוא מצח הרצון כמוהו וסוד גילוי מצח זה הוא כי הנה עד עתה עלו זו"ן בכתר דאו"א כנ"ל ועתה בתפל' מנחה עולה ז"א עד דיקנא עילא' דא"א כמ"ש בע"ה ועולה באותו התי' הנק' מזלא תמינאה נוצר חסד והוא סוד הרצון העליון כמבואר אצלנו כי בחי' החסד העליון המתפשט במצחא דעתיקא הנק' עת רצון הוא עצמו יורד עוד ומתגלה במזל הח' דדיקנא דיליה ומה שהיה נק' למעלה רצון נקרא עתה נוצר חסד כי אותיות רצון מתהפכים לאותיות נוצר והנה עתה אשר הז"א עתיד לעלות עד שם בתפל' המנחה לכן מתחיל זה הרצון העליון דבמצחא דעתיקא להאיר במצחא דז"א אשר עתה עולה שם עולם הבריאה כנ"ל. ואז נק' עת רצון כי עת הוא סוד ב' אותיות אחרונות של תיבת דעת כמבואר אצלנו כי אותיות ע"ת הם בחי' המוחין והנה הם ד' מוחין כמנין ד' של דעת וזהו ענין עת רצון כי המוחין הם גנוזים תוך המצח כנודע ונעשה עתה עת רצון ואז ע"י הארה זו הנמשכת לו ממצח עליון דעתיקא נבקעין ג"ר דז"א ואורו' דאבא המכוסים שם מתגלים עתה אשר ענין זה הוא ענין הס"ת דמנחה דשבת כמ"ש ולכן מקדימין פ' זה של ואני תפלתי קודם הוצאת ס"ת. ואמנם ביאור הפ' עצמו הוא זה כי הנה נתבאר אצלנו כי ג' בחי' כלים יש בכל ספי' וספי' והנה ג' בחי' אשר בדעת דנוק' הם עולים בגימטריא כמנין [עיין ש' הקדמות דף פ"ו ריש ע"ב דרוש קטן]. ע"ת ואם תחבר גם כן עמהם בחי' הנשמה שבתוכה שהיא הויה אחת פשוטה בלי ניקוד שהיא נשמת המל' ויש בה ד' אותיות הרי הכל בגי' דעת. והנה עתה אנו צריכין לעלות את הנוק' דז"א עד תחת הרצון העליון לפי שז"א עולה עתה בתפלת המנחה עד הרצון העליון דעתיק כמו שנתבאר אבל נוק' דז"א אינה עולה עמו והרי היא נשארת למטה במקום אבא ואי' ולכן אנו מתפללין ואומרים שגם היא אע"פ שאיננה עולה עד הרצון העליון עכ"ז תקבל גם היא שפע והארה מן האר' הרצון העליון המתגלה עתה במנחת שבת כנז' וזהו ואני תפלתי לך ה' עת רצון שתתחבר המל' הנק' תפלה עם ידוד שהוא ז"א ותקרא גם היא עת רצון כו':
81
פ״בונבאר ענין הס"ת. הנה אחר שהמשכנו אור קדושת האצילות בעולם הבריאה שעלה עתה עד מקום ג"ר דז"א וזה היה ע"י קדושת ובא לציון גם המשכנו מצח הרצון דעתיק' במצחא דז"א ע"י ואני תפלתי לכן עתה אנו מוציאין ס"ת וקורין בו והענין שלו הוא כי בימי החול אינם מוציאין ס"ת עד אחר תפל' שחרית לפי שבתחלה עולים אותם העליות ע"י תפלת העמידה בלחש ובקו"ר ואחר שעלו אז מתגלים אותם האורות שהיו עד עתה סתומים אבל עתה הס"ת אנו מוציאין קודם תפל' מנחה והוא כי אותם האורות שכבר עלו בהם זו"ן בתפל' מוסף דשבת הם הם המתגלים עתה במנח' ע"י הוצאת ס"ת, ובזה יתבאר ג"כ טעם היות מספר העולים בס"ת במנחה ג' בלבד והוא כי הנה הז"ת דאבא נתגלו בשחרית בס"ת דשחרית אבל ג"ר דאבא אשר שם עלה ז"א בתפלת מוסף עדיין הם סתומים ולא נתגלו והם המתגלים עתה בס"ת במנחה. והענין הוא יותר מבואר כי אותם ג"ר דז"א כשהיה שם מקומו בימי החול אשר עתה בתפי' מוסף בשבת עלה שם עולם הבריאה במקום ההוא כנ"ל. ואותם ג"ר מתגלים עתה בבחי' האורות דאבא המכוסים וסתומים בתוכם ויוצאים לחוץ כי הז"ת נתגלו בשחרית. ונמצא כי ענין הס"ת דמנחת שבת הוא ג"ר דז"א אשר הוא עתה שם עולם הבריאה במקום ההוא ואותם האורות של אבא הסתומים שם מתגלים ויוצאים לחוץ ולכן הם ג' העולים עתה בס"ת א' כנגד החכמה וא' כנגד הבינה וא' כנגד הדעת:
82
פ״גענין תפלת המנחה בלחש. דע כי בתפל' מוסף בחזרה עלה ז"א עד הכתר דאבא ונוק' עלתה בפ"א ג' אמצעיות חג"ת וג"ר חב"ד וגם הכתר של אי' ואז נמצאו שוין ז"א בכל קומת אבא ונוק' בכל קומת אימא ועתה בתפלת מנחה דלחש עולה ז"א לבדו עד תי' י"ג דדיקנא דאריך שהוא המזל התחתון, וביאור הענין הוא זה דע כי בדיקנא דא"א יש שם ב' מזלות והמזל העליון הוא תי' הח' והמזל התחתון הוא תי' הי"ג והנה מן המזל העליון עד התחתון יש שית תי' והם הח' והט' והי' והי"א והי"ב והי"ג והם סוד ו' ספי' תחתונות דבהאי דיקנא שהם חג"ת נה"י אבל כבר ידעת בענין סדר ההיכלות דפ' פקודי כי היכל הרצון שהוא ת"ת הוא למעלה מהיכל אהבה והיכל הזכות שהם חו"ג וכן הוא הענין כאן כי המזל העליון שהוא תי' הח' הוא הת"ת והט' הוא חסד. והי' הוא גבו' והי"א הוא נצח והי"ב הוא הוד והי"ג הוא היסוד ונמצא כי ב' המזלות הם ת"ת ויסוד וזכור נא הקדמ' זו ונמצא כי ג' התי' חתאין דבדיקנא שהם הי"א והי"ב והי"ג הם בחי' נה"י דדיקנא ובאלו הג' תתאין עולה ז"א עתה בתפלת מנחה דלחש ועולה שם כלול באו"א כמ"ש בביאור אתה אחד ושמך אחד כו' ואלו הנה"י דדיקנא נעשין לו בחי' ג' מוחין והג' אחרות שהם נה"י דז"א נעשין ג' מוחין לנוק' ואח"כ בחזרת המנחה בקו"ר עולה ז"א כלול באו"א עד המזל העליון שהם תלת תי' אחרים הח' והט' והי' שהם סוד חג"ת דדיקנא דאריך ונוק' עולה בג' אחרונות דז"א ונעשים לה ג' מוחין ונמצא כי חג"ת וחב"ד דז"א עלו בחג"ת ונה"י דדיקנא דא"א ונשארות נה"י שלו ונה"י דאבא ונה"י דאימא למטה בג"ר דאב' הראשונות ואלו נעשות ג' מוחין לנוק' ונמצא כי אין שום עליה כלל לנוק' בדיקנא דא"א. והטעם הוא כי הנשים אין להם זקן כנודע אבל ז"א יש לו עתה דיקנא דיליה כלולה בי"ג תי' שלמים כמ"ש בפ' נשא בר"מ בפ' ברכת כהנים יברכך יאר ישא. והנה הם בסוד ג' שמות אהי"ה כנז' שם ונמצא עתה כי אותם ו' ספי' תחתונות דאבא אשר עתה נשארו פנויים כי כבר ז"א עלה כנגדן ז"ס תחתונות דדיקנא והנה"י שלו הם בג"ר דאבא ואז נוק' דז"א עולה בב' תפלות דמנחה דלחש ודקו"ר בו"ס האלו תחתו' דאבא. וז"ס ושמרתם את השבת כי קדש היא בלשון נקבה ולא הוא בלשון זכר להורות כי עתה הנוקב' אשר היא עצמה עלתה באבא הנק' קדש וזהו כי קדש היא. וז"ס מ"ש ז"ל לא זז מחבבה עד שקרא' בתי לא זז מחבבה עד שקרא' אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי כמד"א בעטרה שעטרה לו אמו. והענין הוא כי בהיות' אצלו שוים בקומת' נק' אחותו וכשמזדווג' עמו נקר' אשתו וכשעלה בג"ת דאי' שהוא בתפלת מוסף בלחש אז נקר' עטרת בעלה כנז' שם ואז נקר' אמו ועד"ז היא עולה כל קומת אימא עילאה בתפלת מוסף דחזר' ואח"כ בתפלת מנח' דלחש ובקו"ר כי היא עולה בחיק אביה ואז נקר' היא קדש וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ והבן זה. והנה כבר נת"ל תכלית העליות שעולים זו"ן ביום השבת שהוא בתפלת מנחה בקו"ר:
83
פ״דוצריך שנודיעך עלית העולמות כנ"ל כי מוכרח הוא שבעלות זו"ן ממקומם יעלו כל העולמות אשר תחתיהם מדרגה אחר מדרג' כפי סדר המדרגו' שנתעלו זו"ן ואין כח בקולמוס לפרט הדברים כנ"ל בענין סדר סעודת שחרית דשבת. אמנם נבאר בקצרה תכלית עלייתם עתה בתפלת המנחה שהוא תכלית כל העליות והנה עתה במנחת שבת עולה ז"א במקום א"א ונוק' במקום אבא ועולם הבריאה במקום אי' כי שם מקומה האמיתי כנודע ועולם היצירה במקום ז"א ועולם העשיה במקום נוק' דז"א והנה זו העלייה האמיתית הצריכה להם באמת וכמבוא' אצלנו בדרוש אדה"ר בהיותו בג"ע קודם החטא ואיך היו העולמות בעת ההיא וע"ש. ודע כי פ"א שמעתי ממורי ז"ל כי בחזרת מוסף בקו"ר עולה ז"א עד מזל העליון שהוא תי' הח' דדיקנא דא"א ולא עד בכלל:
84
פ״הביאור התפלה עצמה אתה אחד וכו' הנה ז"א עולה עתה עד מזל הח' דדיקנא דא"א גם הוא מקבל עתה מי"ג תי' דיקנא שהם בגי' אחד. וזהו אתה אחד ובעלותו שם אז מצחא דרעוא של עתיקא מתגלה וכל הדינין אתכפיין ונוק' דז"א אינה עולה שם כמוהו אבל בהיותה למטה מקבלת הארה מי"ג תיקוני דיקנא וזהו ושמך אחד ולכן גם הסעודה הג' היא שם למעלה בדיקנא דא"א ולכן יכוין בענין היין בשם י"ה במילוי אלפין והוא בגי' כ"ו כמנין הויה לרמוז אל עליית ז"א למעלה בדיקנא. גם זהו טעם שאין קידוש ממש בסעו' הג' כבשאר הסעודות לפי שהיין הוא למטה בבינה והמקום שעולה בו ז"א עתה הוא גבוה מאוד עוד ירצה כי הנה נתבאר כי עתה ז"א עול' בתפלת המנחה בלחש עד ג' אחרונות דדיקנא דא"א ובחזרה עולה עד תי' הח' שהוא מזל העליון ומוכרח הוא שאינו יכול לעלות הוא לבדו למעלה מאו"א אלא בהכרח הוא שהוא עולה יחד עמהם כיון שכבר הושוה להם בתפלת מוסף והיה שוה להם לכן יכול לעלות עתה למעלה עמהם ממש ולזה אנו אומרים אתה אחד כנגד אבא ושמך אחד כנגד אי' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ הוא ז"א העולה יחד עמהם בסוד הדעת ויען כי הם עולים עד א"א שהוא הכתר נקר' כל א' מהם עתה בשם אחד כנודע כי החכמה משותפת עם הבינ' וז"א עם נוק' אבל הכתר הוא אחד ואין שני. גם נק' א' לסבת היותם עולים אל י"ג תי' דיקנא שלו שהם כמנין אחד. וגם ג"פ אחד הם בגי' ט"ל כנגד שם יה"ו במלוי אלפין הרומז לאו"א וברא בוכרא אבל המל' נוק' דז"א אינו עולה עמהם לפי שאין לנשים בחי' זקן אבל נשארת למטה במקו' אבא כנ"ל ושם נעשה בחי' כסא אל ז"א שעלה למעלה ממנה עד דיקנא דא"א כנז'. וזמ"ש ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ שהיא המ' הנק' ארץ אשר היא עומדת תחתיו דז"א והיא במקום אבא ולהיות כי עליית ז"א אינו רק בבחי' ג' מוחין דילי' ושאר קצוות נשארים למטה ולכן אנו אומרים כנגדם אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו בו כי ע"י עליית ז"א נמשך אל ו' קצותיו גילה ורנה ומנוחה. והנה אברהם יצחק ויעקב הם חג"ת דילי' אבל נה"י דיליה נרמזו במילת ובניו כי בני יעקב הם נה"י כנודע וכנגד הארת או"א אמר מנוחת אהבה ונדבה כי אבא נקר' אהבה ואימא נקר' נדבה ולשניהם נמשכת עתה הארה הזאת ומנוחה היתירה הזאת כי עלו עד א"א כנז' וכנגד הארת זו"ן אמר מנוחת אמת ואמונ' יכירו בניך וידעו כו' והנה ישראל בצאתם ממצרים אמרו היש ה' בקרבנו אם אין וביארו באדרת נשא כי רצו לידע ולהכיר את השפעתם מהיכן היתה נמשכת להם אם מז"א הנק' יהו"ה או מן א"א הנק' אין. ואמר כי עתה בודאי יכירו בניך שהם ישראל וידעו כי מאתך היא מנוחתם ומלת מאתך היא מאת ך' והוא הכתר משם נמשך להם מנוחתם עתה בשעה זו. והנה עתה בעלות או"א עד א"א הנה הם מזדווגים שם בזווג עליון ונודע כי אין זווג באו"א נעשה אלא ע"י מ"נ דת"ת ומלכות בנין דילהון ועתה עולה ז"א עמהם ולכן אנו צריכין להתחבר עם נוק' שנשארה למטה ולהעלות אנחנו יחד עמה בחי' מ"ן למעלה אל או"א לזווגם. גם נודע כי א"א להעלות' בסוד מ"נ עד או"א אם לא ע"י מסירת נפשנו עק"ה והטעם הוא כי אבא נק' קדש והבן זה אבל למטה במלכות הוא מקום המית' ודי לנו במסירת נפשנו למיתה ולזה אנו אומרים ועל מנוחתם ר"ל ולצורך מנוחתם דאו"א יקדישו את שמך להעלו' שם מ"ן ע"י ק"ה ולכן צריך שתכוין במלות אלו אל הכונה הזאת למסור נפשך עק"ה ולהעלות שם מ"ן. גם צריך שתכוין כי הנה עתה המלכות עלתה עד מקום אבא כנ"ל בתפלה זו של המנחה וקנתה לה שם חדש האמנם בתפלה דלחש נקרא היא אל הוי"ה בהיותה פשוטים והז"א לקח לעצמו בחי' אל שד"י בפשוטו ונותן לה א"ל הוי"ה ושניהם נרמזים בתיבות אלו כי ר"ת אברהם יגל יצחק ירנן יעקב ובניו ינוחו ר"ת שלהם בגי' ז"ן ובגי' א"ל הוי"ה ור"ת מנוחת שלום השקט הוא בגי' אל שד"י ובחזרת העמידה אז הוא לוקח א"ל שד"י במילויים שהם עולים בגי' אל"ף ונותנם אליה פשוטים ונרמזו בר"ת ובטח מנוחה שלימה:
85
פ״ועוד יש כונה אחרת באתה אחד ושמך אחד כו' וביארנו למעל' בדרושים הנז' איך השבת הוא בחי' ז' ובחי' י"ג ושם ביארנו כי כיון שהתחתו' עולה ג"ר שבו אל ז"ת העליון נמצא כי התחתון נשאר בבחי' ז' לבד והעליון ניתוסף אל בחי' י"ג והנה עתה הקדושה הזאת נמשכת מן דיקנא דא"א ואע"פ שז"א לא עלה רק עד הת"ת דדיקנא שהוא המזל הח' אבל בחכמה כשג"ר דאי' עולים באבא נעשה אחד וזהו אתה אחד וכשג"ר דז"א עולים באימ' נעשית אחד וזהו ושמך אחד וכשג"ר הנוקב' עולים בז"א נעשית אחד וזהו נמי ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ:
86
פ״זענין הקדושה של חזרת תפלת מנחה יש בה סוד גדול כי הנה עתה הקדושה הזאת נמשכת מן דיקנא דא"א ואע"פ שז"א לא עלה רק עד הת"ת דדיקנא שהוא המזל הח' אבל בחכמה דדיקנא לא עלה עכ"ז תכוין להוריד ההארה מן החכמה דדיקנא אל ז"א וזהו קדוש הא' ובקדוש הב' תכוין להוריד אליו הארה מן הת"ת דדיקנא שהוא מזל הח' ובקדוש הג' תכוין להוריד אליו הארה מן היסוד דדיקנא שהוא המזל הי"ג ושאר כונת הקדושה הזו היא ע"ד כל שאר הקדושות:
87
פ״חענין ג"פ צדקתך כו' דע כי סדרן הם כמנהג ספרד צדקתך כהררי אל וצדקתך אלקים עד מרום כ"ו צדקתך צדק כו' שלא כמנהג בני איטלייא שמהפכים אותם למפרע ממט' למעלה. אמנם הכוונה היא כמש"ל כי כונתינו היא להעלות מ"ן עם המל' לצורך זווג או"א שעלו במקום דיקנא דא"א עם ז"א ולכן אנו לוקחים את ג' נשמות ג' הצדיקים הנז' יוסף ומשה ודוד ע"ה במקום תמורת ז"א ולהעלות עם הנוקב' בסוד מ"ן תתאין למעלה ביסוד דאו"א ובזה נמצא כי אע"פ שהמל' עולה ביסוד דאו"א איננה עולה בדיקנא דא"א לטעם הנ"ל דאין זקן לנשים ונודע כי או"א נשארים נה"י שלהם למטה במקומם ואינם עולי' בדיקנא דא"אכי חב"ד וחג"ת שלהם בלבד הם הם שעלו בשית תיקונין תתאין דדיקנא דא"א ונמצא כי עתה בחזרת תפלת מנח' היא דוגמת נפילת אפים דשחרית דחול:
88
פ״טובזה יתבאר טעם למה אין אומרים צדקתך בר"ח שחל להיות בשבת לפי שביום השבת היא טפלה אליו כי הוא עלה בדיקנא והיא לא עלתה והנה היא צריכה להעלות מ"ן לזווג או"א וז"א אינו עתה עמה לשיעלה מ"ן עמה ולכן במקום ז"א אנו לוקחים ג' הצדיקים הנז' יוסף ומשה ודוד להעלות גם הם עמה מ"ן. והנה יש כאן ג' בחינ' הארות הא' הוא אנחנו בנ"י והוא ע"י קידוש ה' יתברך שאנו מוסרי' נפשנו עק"ה בסוד ועל מנוחתם יקדישו את שמך כנ"ל. הב' הוא בחי' הג' צדיקים הנז' שהם במקום ז"א. הג' הוא נוק' דז"א עצמה אבל עתה בר"ח שחל להיות בשבת יש לה יתרון והוא כי עתה היא שוה ממש אל ז"א ויש בה בחי' ז"א ממש ונמצא כי היא ממש יש בה בחי' זו"ן יחד כי היא יורשת מקומו אחר שעלה למעלה במזלא קדישא דדיקנא והיא עולה באותו הרשימו שהניח ז"א למטה בהיותו במקום אב' כנ"ל ושם נכללת המל' יחד עמו והטעם הוא כי בר"ח היא עולה להשתמש עמו בכתר א' ואינה צריכה אל עליית הג' הצדיקים אלו בג' פסוקי צו"צ כי כבר יש עמה בחי' ז"א כנז' להעלות עמה מ"ן:
89
צ׳ענין סעודת המנח' כבר הודעתיך לעיל כי עתה מזדווג ע"ק בבחי' הפה שבו מיני' ובי' ומהשפע הנשפע מזווג זה אנו אוכלים סעוד' זו והוא כי ז"א עולה עתה עד דיקנא דע"ק במזל העליון בחזר' תפל' המנחה ושם הוא מקום הפה דעתיק' ומשם אוכל ז"א בסעודה זו מפומא דע"ק ולכן צ"ל תחיל' בקו"ר דא היא סעודתא דז"א כי המל' איננ' עול' עמו רק הוא לבדו כנ"ל ולכן אין בחי' קידו' על היין בסעוד' זו כמו בסעוד' הלילה ובשחרית שלא כדברי הרמב"ם ז"ל שפסק לקדש על היין בכל השלש סעודות וטעם הדבר הוא לפי שעתה הוא למעלה בפה דעתיק' ואין שם בחי' יין שהוא דין וגבורה דבעתיקא לא אתחזי דין כלל אלא רחמים פשוטים ואין ראוי לעורר שם בחי' דין אבל בב' סעודות הראשונות היה היין ההוא נמשך מאי' עילאה בסוד יין המשומר בענביו יין המשמח ואינו משכר ח"ו. אמנם עכ"ז באמצע אכיל' הסעודה הזו צריך לשתות יין ולברך עליו בפה"ג אבל לא לקדש עליו בקידוש היום בתחילת הסעודה כבשאר הסעודות וכשתקח הכוס בידך תכוין ע"ד מ"ש בסעוד' הלילה והשחר בג' שמות של י"ה. אך השינוי הוא כי עתה תכוין כי ג' שמות י"ה האלו שלשתם הם במילוי אלפין והם בגי' מזלא לרמוז למש"ל כי בסעודה זו היא מע"ק שעלה עתה ז"א במזלא עילאה דדיקנא דילי' ואוכל משם כנז' והסימן של ג' סעודו' שבת בענין השינוי שיש בג' שמות י"ה הנז' הוא יהא ר"ל מילוי יודין בלילה ומילוי ההין בשחר. ומילוי אלפין במנחה. וכל הפרטים אחרים שביארנו בב' סעודו' הראשונות תעשה אותם ג"כ בסעודה זו וגם יהיה לפניך ב' אגודו' ההדס ותברך ותריח בהם בתוך הסעודה:
90
צ״אפזמון סעודת המנחה לחן אלה"י עז תהלתי כו'. בני היכלא דכסיפי' למחזי זיו ז"א. י'הון הכא בהאי תכא דבי' מלכא בגילופין. צבו לחדא. בהאי ועדא. בגו עירין וכל גדפין. חמו השתא בהאי שעתא. דבה רעוא. ולית זעפין. קריבו לי. חזו חילי. דלית דינין דתקיפין. לבר נטלין ולא עאלין. הני כלבי דחציפין. והא אזמין עתיק יומין למצחיה עדי יהון חלפין. רעו דיליה. דגלי ליה. לבטולי לכל קליפין. ישוי לין. בנוקביהון. ויטמרון בגו כיפין. ארי השתא. במנחתא. בחדוו' דז"א:
91
צ״בענין איסור תחום ואיסור ט"ל מלאכות דשבת נתבארו בענין מצות שביעית ויובל וע"ש היטב. וגם שם יתבאר ענין קדושת השבת מה ענינו בדרוש ארוך. ענין השינוים שיש בין תפלות החול והשבת נתבארו לעיל בשער הכוונות וע"ש היטב:
92
צ״גגם צריך שנכתוב השינוים שיש בין תפלו' החול והשבת לתפלות ר"ח ולתפלות היו"ט ונתחיל תחילה בענין ר"ח ואח"כ נכתוב שינוי הימים טובים. בתפל' ר"ה נבאר דרוש כולל לימי החול ולשבתות ויו"ט ור"ח וע"ש:
93