שער הכוונות, דרושי ויעבורSha'ar HaKavanot, Sermons on Vaya'avor

א׳דרושי ויעבור:

ב׳דרוש א':

ג׳בענין י"ג מדות ויעבור הנאמרים אחר הוידוי כנ"ל כבר נת"ל בענין נשיאות כפים דברכת כהנים כי בענין י"ג מדות דויעבור נעשים שני תועליות הא' לצורך זווג ז"א עם לאה מן החזה ולמעל' בעת ויעבו' ממש והב' הוא לצורך תיקון דיקנא דז"א שאין בה אלא ט' תיקונים להשלימם לי"ג תיקונים. ונבאר עתה ענין זה באורך הנה כבר נת"ל כי בברכת אתה גבור נעשה חיבוק השמאלי. ובברכת אתה קדוש נעשה חיבוק האמצעי והנה ענין החיבוק הזה הוא בשם הויה דיודין דע"ב בימינא שהוא בחסד דז"א וע"ב משמאל' בגבור' דילי' שהוא הויה דס"ג עם י' אותיותיו העולים ע"ב. וע"ב באמצעי' שהוא הויה דמ"ה דאלפין עם חשבון ההויה עצמה שהוא כ"ו העולים ע"ב. וע"י אלו הג"פ ע"ב מחבק ז"א לנוק' וג"פ ע"ב אלו הם נמשכין בסוד טפה הנמשכת ממוח הז"א הנק' חכמ' ומתפשט בג' מקומות הנז' ג"פ ע"ב הנז'. ואח"כ בברכת שים שלום מתעורר היסוד ואז מתעוררת טפת ההזרעה הנמשכת מן המוח להמשיך למטה וטפה זו היא מעולה מאד לפי שנמשך מן האור המקיף אשר על ראש ז"א מבחינ' המקיף דמוח חכמה וכבר הודעתיך כי טפת ההזרעה היא מעולה מאד ומאירה בתכלית ההאר' וכאשר היא יורדת נמשכת דרך הדעת דז"א המלובש תוך יסוד דאימא כנודע ולפי שהיא יורדת במרוצה עד נקודת ציון של הנקב' לכן הטפה הזו נמשכת דרך צנור הנז' עד למטה. והנה כיון שנתבאר שזה החיבוק הא' נמשך מן החכמ' שבז"א ונודע כי כל בחי' חכמ' היא גבור' כמבואר אצלנו בענין א"א שהגבור' דעתיק מלובשת תוך חכמ' דא"א ולכן כל בחי' ג"פ ע"ב ע"ב ע"ב היא בגי' גבור' לרמוז בהויה דע"ב שבחכמה על גבור' דעתיק הגנוזה בתוכ' ולכן אנו רוצים שזו הטפה של ההזרע' תתחלק לג' חלקים חלק א' נמשך למטה לצורך זווג רחל נוקבא דז"א. והשני הוא להמשיכה בחסד דז"א לעשות ממנו בחי' ע"ב באופן אחר לצורך חיבוק יותר מעול' מן הא' כמ"ש. והג' הוא להעלותו למעל' להמשיכו אל דיקנא דז"א כדי שתהיה שלימ' בי"ג תיקוני דיקנ' שלמים כי בתחיל' לא היה בו רק ט' תיקונים בלבד. ודע כי טפה זו נמשכה מחסד דעתיק המלובש תוך הכתר דאריך ומשם נמשך למטה כנז':

ד׳והנה בעת נפילת אפים אז הוא עת נתינת והורדת הטפה הזו מן היסוד אל המלכות ולכן אנו מקדימין עתה בי"ג מידות ויעבור לעכבם קודם שתרוץ למטה ולוקח אותה בהיות' למעל' במקום החזה דז"א כי שם נקרא מעבר יב"ק שעוברים הויות המוחין דגדלות תוך האלקים דקטנות שבגרון כי הויה ואלקים בגי' יב"ק וזהו ויעבור של י"ג מדות שא"א עתה ליקח את אור המוחין דגדלות העוברים מעבר יב"ק וזהו טרם שירד' למטה לפי שאז כבר יצאה מן תוך המחיצות דיסוד דאימא כשנמשכת מן המוח וירדה עד שם ואז כבר נגלית בגלוי ואז אנו מעכבים טפה זו בהיות' שם קודם שתרד במלכות ומתחלק לג' חלקים כנ"ל ואז נמשך ממנה חלק א' שה"ס שם ההויה דע"ב דיודין ונמשכת והולכ' בחסד שהוא זרוע הימין דז"א כדי לעשות בו חיבוק יותר מעולה. אבל ג' ע"ב הראשונים שהיו בחו"ג ות"ת דז"א שלשתם נתקבצו בשמאל דז"א ושם נתחברו ג"פ ע"ב ע"ב ע"ב ונעשו רי"ו שהוא בגי' גבור'. ואמנם הע"ב דבחי' החסד נמשך בזרוע ימין עתה מן הטפה הנז' כנז' ונמצא שהם ע"ב רי"ו וז"ס ויעבור ע"ב רי"ו ועיין באד"ר דקל"א ע"ב בענין אוירא דכיא ושם תבין היטב ענין ע"ב ורי"ו מה עניינו באמיתות וכן בביאור ק"ש שעל המטה ונודע כי כאשר מים רבים יורדין דרך צינור א' במרוצה אעפ"י שהצינור ההוא יהיה דק וצר מאוד אין המים מתעכבי' בו ומקלחי' ויוצאים דרך קצה הצינור למטה. אבל אם נסתום פי הצינור למטה במקום הקלוח המים אז יחזרו המים היורדים ויעלו למעלה ואין כח במחיצות הצינור לעכבם ואז מתקלקלים מחיצות הצינור ונשברים והמים יוצאים דרך בקיעת מחיצות הצינור, ונמצא שבהיות האור העליון של הטפה הנז' יורדת עד הנקבה לא היה מקלקל מחיצות אבל עתה אשר אנחנו מעכבים אותו למעלה במקום החזה שהוא במקום יציאת האור מפי היסוד דאימא מסתיים שם כנודע אז אין כח ביסוד דאימא להחזיקו כי אורו גדול מאד להיותו נמשך מן המקיף העליון אשר למוח החכמה שבחכמת ז"א ולכן מחיצות יסוד דאי' מתקלקלי' ומסתלקי' ונשארים המוחין בלתי מלובשים בנה"י דאימא והנה בתחילה שהיו בתוך הלבושים דנה"י דאימא לא היו רק ג' מוחין בלבד שהם חב"ד כמבואר אצלנו ולכן אז היתה הדיקנא דז"א בסוד ט' תיקונים בלבד כנז' באדרת נשא לפי שהדיקנא נמשכת מן המוח והנה הם ג' מוחין כל א' כלול משלשתם הרי הם ט' תיקוני' בלבד אבל עתה שהם בלתי לבוש הנה הם נפרדים בסוד ארבע מוחין כי הדעת נחלק לחו"ג ואז ג"פ ד' מוחין הם י"ב ועם הכולל הם י"ג תיקוני דיקנא דז"א אמנם אין הדבר נעשה מאליו כי הנה בתחילה מתגלין המוחי' מתוך לבושיהם וניכרים היותם ד' מוחין אבל עדיין אין הארתם בולטת לחוץ בצדדי הפנים דז"א להשלים בו ארבע תיקוני דיקנא החסרים בו כנז'. וכדי להוציא הארתם לחוץ צריך שיהיה ע"ד מ"ש בענין התפילין ששם ביארנו שאין אור המוחין בולט לחוץ במצח דז"א להעשות שם בבחי' תפילין אלא בכח ההוא קוצא דשערי הנמשכת מן א"א עד רישא דז"א כנגד ערפו ומכה שם ומאיר הארתו שם ונכנס' במוחין ואז מתוך רבוי ההארה שלהם נבקעים לבושיהם ובולטים אורותיהם במצח בסוד התפילין וכן היה הענין כאן והענין תלוי במה שנבאר:

ה׳דע כי ברישא חוורא דא"א יש שם בחי' י"ג חוורתי שהוא המקום החלק של העור הלבן ההוא שבין שער לשער כמבואר אצלנו באדרת נשא והנה הם ג' הויות בההוא חוורא ובהם י"ב אותיות וה"ס י"ג חוורתי הנז' כ' הי"ג הוא הכולל את כולם והנה ארבע חוורתי שבהם שהם הויה א' הם נמשכין ויורדין דרך אחורי א"א דרך העורף. אבל הח' חוורתי שהם ב' ההויות עם החוורא הי"ג הכוללת את כולם הם נמשכין כנגד פני א"א. גם נתבאר כי יש י"ג תיקוני דיקנא בא"א והם ג"כ בחי' ג' הויות אחרות שבהם י"ב אותיות ותיקון הי"ג כולל את כולם. והנה אלו הי"ג תיקוני דיקנא דא"א ד' מהם שהם עלאין אינן צריכים אל האר' עליונה כי כבר יש להם הארה הצריכה אליהם. אבל הח' אחרונות שבהם שהם הנק' דיקנא דכהנא רבא שהתחלתם היא מן התיקון הנקרא ורב חסד משם ולמטה כי רב חסד הוא בחי' כהנא רבא כנודע שהכהן הוא בחסד ואלו הח' תיקונים הנה הם צריכין לרדת להאיר למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א ולכן הם צריכין תמיד לקבל הארה עליונה לפי שהם מתקנים תמיד לדיקנא דז"א משא"כ בד' תיקונים העליונים מהם ולכן אותם ב' ההויות שהם ח' חוורתי דרישא הם נמשכין ומאירים בהם ועי"כ יש בהם כח בט' תיקוני' הנז' לרדת להאיר בט' תיקוני דיקנא דז"א אבל הד' תיקו' עילאין שאינן מאירין תמיד בדיקנא דז"א אינן צריכין לאור עליון. אמנם עתה אשר כוונתינו היא להשלים כל י"ג תיקונים בדיקנא דז"א הנעשית מכח בירורי המל' של ז"א והנה הכח שלהם שהיא אותה טיפה שהמשכנו מלמעל' אשר בקע את היסוד דאימא העומדת בחזה דז"א וקלקלה את מחיצותיה כנ"ל הנה היא עומדת שם ואין בה כח עדיין להוציא לחוץ את הד' תיקוני דיקנא דז"א ולכן צריך שאותה ההויה השלישית שהיא ד' חוורתי רישא דא"א הנמשכ' מאחורי רישא דידיה דרך העורף ומגעת עד מקום ערפו של רישא דז"א והיא מכה שם ומאיר' שם ונכנסת עד תוך המוחין דז"א ממש כי מאחר שכבר אור הטפה הפנימית בהגיעה שם בקעה יסוד אימא וקלקלה את מחיצותיה ולכן יש עתה כח אל אור הויה הנז' דד' חוורתי אחורי רישא דא"א לכנס תוך המוחין דז"א ואז שתי האורות האלו הפנימי והחיצון מתחברים יחד ומכים ומאירים במוחין דז"א ויוצא הארתם לחוץ ואז מכח ד' אותיות זו ההוי"ה של ד' חוורתי הנז' נעשים בז"א ד' תיקונים אחרים עלאין ואז נשלמת דיקניה בכל י"ג תיקונין נמצא כי האור הראשון של הטיפה בוקע מחיצות לבוש יסוד דאימא ואח"כ בא האור של ההויה דארבע חוורתי דא"א ונכנסו ובקעו את הפנים עצמן דז"א והוציאו בו ארבע תיקוני דיקנא עלאין שבו. אבל עדיין אין דיקנא דיליה שלימה לפי שהט' תיקונים תתאין דיליה הם מאירים מאד לפי שיש בהם הארת ח' חוורתי האחרים הנמשכים דרך פנים שלא ע"י התלבשות אבל הד' תיקונין עלאין נמשכו מן הארבע חוורתי שבאו ונמשכו ע"י העבר' והתלבשות כנז'. והארתם גרוע' ואדרבה צריך שיהיה הדבר להפך שהד' עלאין יאירו יותר מן הט' תתאין ולכך צריך שתמשך הארת ד' תיקוני דיקנא עלאין דא"א שהיא בחי' הויה א' מן ארבעה אותיות ותרד ותאיר בד' תיקונין עלאין דז"א וע"י הארה זו יאירו אלו הד' תיקונין עלאין יותר מט' תיקונין תתאין ואמנם המשכת הארה זו היא באופן זה כי הנה אותה ההויה דארבע חוורתי אחורי רישא דא"א אשר נמשכה למטה ונעשו ממנה ארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנז':

ו׳והנה הויה זו אע"פ שהיא עליונה עכ"ז כבר היא עתה ירידה למטה ונתיישבה בז"א ונק' ע"ש ונעשית ממש בחי' ז"א והויה זו היא קורא' אל אותה הויה הנז' אשר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דא"א שתרד למטה ותאיר בארבע תיקונין עלאין דדיקנא דז"א כנז':

ז׳והנה ביארנו הענין דרך כללות. ועתה ניישב הביאור הנז' בתיבות הפסוק עצמו שהוא ויעבור ה' על פניו ויקרא כו' הנה תיבות ויעבור היא ענין המשכת הטפות דע"ב רי"ו שהם אותיות ויעבור כנ"ל ותיבת ידוד הכונה היא במה שנודע שז"א נשלם לי"ס עם בחי' המלכו'. ואמנם עתה אשר המל' ננסרה ונתפרד' ממנו וחזרה עמו פב"פ נמצא שאין בז"א עצמו רק ט"ס בלבד אבל ע"י זה האור אשר אנו ממשיכים בחזה שלו בין ב' זרועותיו הנה האור הזה הוא נמשך ג"כ דרך אחוריו ומאיר ג"כ שם במקו' ההוא אשר היתה שם המל' דבוקה מאחוריו בתחי' ונודע כי כל דבר קדוש' אף שמסתלק מניח שרשו במקומו והנה שרש המלכו' אשר שם מאיר עתה מאד ע"י תוספת האור הזה ועל ידי כך נשלם ז"א לי"ס ונקרא שם מלא וידוד שלימה וז"ס ההויה הזו דויעבור ידוד. הנה נת"ל שכל ענין המשכ' אור הטפה הנז' הוא לענין חיבוק המלכו' הרמוזה בפסוק שלמעל' מזה באומרו אני אעביר כל טובי שהיא המלכות הנק' לאה והנה המלכות הזאת היא עתה על פניו מעולה ממנו לפי שכל בחי' הורד' טיפה זו היתה להוריד' למלכו' אלא שאנחנו עיכבנו אותה במקום הזה כנ"ל כדי להשלים ז"א עצמו כנודע נמצא שהוא אוכל משלה ומחלקה הנוגע לה. והנה הוא טפל אליה בבחי' זו והיא גדולה ממנו ומאירה בפניה יותר ממנו וזה נרמז במלת על פניו שלא נאמר בפניו אלא על פניו כלו' למעלה מפניו כי לאה זו היא מעולה עליו ומאירה ביותר והנה בחי' ע"ב רי"ו הנרמז בתיבת ויעבור כנז' אשר נמשך ע"י עיכוב האור ההוא וחזרתו ועי"כ נעשה בחי' ידוד על פניו כנז' הנה ג"כ גרם דבר אחר למעלה והוא כי גם אותה הויה של ד' חוורתי רישא דא"א הנמשכת עד עורף ז"א עברה ונכנסה תוך המוחין דז"א וחזרה ויצאה לחוץ בפניו של ז"א ושם נעשית בחי' ד' תקונין עלאין דדיקניה. וזו כונה שנית בתיבות ויעבור ה' על פניו כו' כי ידוד הנז' שהיא הד' חוורתי הנז' עברו על פניו דז"א ונעשו שם בו בחי' ד' תקונין עלאין דדיקניה. ואומרו ויקרא ידוד ידוד וכו' ה"ס מה שביארנו כי זאת ההויה של ד' חוורתי רישא דא"א הרמוזה בויעבור ידוד אשר ירדה ונתיישבה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דז"א הנה היא קוראה אל ההויה האחרת אשר למעלה בד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א שתרד ותאיר למטה בד' תקונין עלאין דדיקנא דז"א וזהו ויקרא ידוד ידוד. כלומר כי זו ההויה קוראה אל ההויה האחרת העליונה שתרד ותאיר כנז'. והנה באד"ר אמרו כי פסיק טעמא בין שני ההויות האלו לפי שההויה הראשונה היא בז"א והב' היא בא"א וכפי דברינו אלה שניה' הם בא"א ולא עוד אלא שהראשונה היא יותר מעולה מן השנית כי זו בחוורתי רישא וזו בתיקוני דיקנא אבל הענין מובן עם האמור כי אחר אשר ההויה הא' ירדה כבר למטה בז"א והויה הב' עדיין היא למעלה בדיקנא דא"א לכן הראשונה נקרא בחי' ז"א והב' שעדיין לא ירדה נקר' בחי' א"א והענין מבואר:

ח׳ועתה אנו צריכין להודיעך כי אין בז"א לעולם רק ט' תיקוני דיקנא כנז' באד"ר ד' קל"ח ע"א. אבל הענין הוא שעתה בענין ויעבור נמשכת הארת ד' תיקונין עלאין דדיקנא דא"א באלו הט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא שבאלו הט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם הארת של י"ג תיקונים שלימים ועי"כ נחשב כאלו נגמרו בו י"ג תיקונין אבל האמת הוא כי אין בו לעולם רק ט' תקונין בלבד:

ט׳ונחזור עתה אל ענין שאנו בו ויקרא ידוד ידוד כי הנה בט' תיקוני דיקנא דז"א יש בהם שני הויות שבהם שמונה אותיות ותיקון הט' הכולל כולם ע"ד מה שנתבאר בתיקון הי"ג דדיקנא דא"א שכולל הי"ב עליונין והנה עתה יורדין מלמעל' שני הויות על דרך מה שביארנו בויקרא ידוד ידוד ואז אלו השני הויות ראשונות אשר שתיהן אינן רק הויה אחת לפי שהם בחינת ארבע תיקונים לבד הנה הם מתפשטות ומאירות בט' תיקו' דיקנא דז"א ואז נמצאו י"ג הארות בט' תיקוני דיקנא דז"א כנז' ונמצא כי בתיבות ויקרא ידוד ידוד כו' צריך לכוין ג' כוונות תחלה תכוין שאותה הויה שעברה דרך עורף ז"א לפנים היא קוראה את ההויה העליונה שבארבע תיקונין עלאין דדיקנא דא"א ואז שניהם נמצאות למטה בז"א. ואח"כ תכוין עוד כוונה ב' כי ההויה הא' אשר בד' תיקונים הראשונים שבט' תיקוני דדיקנא דז"א היא קוראה לאותה ההויה שירדה מד' תיקונים עלאין דדיקנא דא"א אשר נמשכת דרך הפנים והיא מעולה מאד ומאיר בה. אח"כ תכוין עוד כוונה ג' כי ההויה הב' שבד' תיקונין תתאין שבט' תיקוני דיקנא דז"א היא קוראה אל ההויה דארבע חוורתי אחורי רישא דא"א הנמשכת דרך אחור בעורף ז"א ועוברת ומאירה בה והרי נתבאר ג' כוונות וגם נתבאר לך איך ב' ההויות הראשונות דא"א מאירות בב' הויות השניות דז"א. אבל לעולם אינם רק ט' תיקוני דיקנא בז"א. אלא שההארות הם במספר י"ג הארות כמשי"ת עוד בע"ה. והנה נתבאר לך איך יש בחינ' רי"ו בגבור' הזכר שהוא ז"א ואמנם גם יש בחינת רי"ו אחר אל המל' ונמשך ג"כ מן דיקנא דא"א והוא באופן זה. אמר הכותב חיים שכחתי תשלום דרוש זה:

י׳דרוש ב':

י״אונבאר ענין זה יותר באורך דע שענין ויעבור הוא ממש בחי' עיבור וכן תמצא כי מלת ויעבור הם אותיות עיבור ואמנם עיבור זה סודו הוא בבחי' לאה נוק' עליונה דז"א. וביאור הענין זה דע כי כל נשמות של התחתו' נמשכות מן לאה ורחל כי יש נמשכות מלאה ויש נמשכות מן רחל והנה נודע שמלאה נמשכו נשמות ומן רחל נמשכות נפשות ולכן צריכות הנשמות לעבור תחילה דרך לאה ואח"כ נעשות נפשותיהן ונמשכות דרך רחל אבל יש מי שנפשו ונשמתו שתיהן נמשכו' מן לאה כגון השבטים בני לאה ראובן שמעון כו' ויש מי שנפשו ונשמתו שתיהן מן רחל כגון בני רחל יוסף ובנימין ואין כאן מקום ביאור הקדמה זו. ודע כי מ"כ בקונט' במ"א באופן א' וזה עניינו בקיצור הנה הה"ג אשר תוך יסוד דאימא שבדעת דז"א הנה הם במלת ויעבור יוצאות לחוץ וניתנות בלאה שלא ע"י ז"א ושם נעשות בה בחי' רוח. ואח"כ מזדווג בה ז"א ונותן בה הה' חסדים בסוד זווג וכל זה בתיקון י"ג מידות דויעבור. ואח"כ בוקעין דרך רגלי לאה ויוצאין החו"ג הנז' וניתנין החסדים בראש יעקב והגבו' בראש רחל כנודע שיעקב ורחל הם תחת רגלי לאה ואח"כ בעת נפילת אפים מזדווגים יעקב ורחל ג"כ ונותן יעקב ברחל בסוד זווג גם את הה' חסדים ונעשים אז אותם הטפות של החו"ג האלו בחינת נפש. ונלע"ד חיים הכותב כי זהו ממש ע"ד או"א המזדווגים בסוד חו"ג שלהם והם בחי' נשמה ונשמה לנשמה והכל מתקבץ ביסוד דאימא ומתלבשת בז"א ונותנת בדעתו החו"ג ושם נעשות בחי' רוח והגבו' ניתנים בלאה והחסדי' ניתני' אליה בסוד זווג וכן עד"ז לאה זו העליונה קבלה החו"ג הנקרא רוח וירדה ונתלבשה ביעקב ורחל לעשות להם מוחין כדרך שעוש' אימא עלאה בישראל ולאה כנז' ואז נעשים שם בחי' נפשות החו"ג האלו שירדו שם. ונלע"ד כי כן לפעמים חציו של ז"א התחתון הנקר' ישורון המזדווג עם רחל למטה מחזה דז"א גם הם נקר' נפשות ע"ד יעקב ורחל והבן זה. גם נלע"ד שאעפ"י שביארנו איך תחלה הם רוח בלאה וישראל ואח"כ יורדים ביעקב ורחל ונעשים נפשות עכ"ז בני לאה הם ממנה לבדה נפשותם ורוחם וכן בני רחל רוחם ונפשם הם ממנה לבדה או אפשר שכולם כלולים בשתי' יחד וכפי הסברא ראשונה אתי שפיר היות בני לאה גבורים ומעולים יותר והנה ג"כ אני מסופק כי בימים שאין בהם ויעבור היכן נרמזו ב' הזווגים של לאה ורחל לרוחות ולנפשות ואמנם בימים שיש בהם הלל כבר ביארנו שזווג לאה הוא בקריאת ההלל עכ"ל הקונטרס שמצאתי כתוב מכ"י מעת ששמעתיו מפי מורי ז"ל:

י״בונחזור לענין הראשון כי הנה לסיבה הנ"ל צריך לעשות עתה ב' זווגים א' בבחי' לאה והב' בבחי' רחל. והנה זווג יעקב עם רחל הוא בנ"ה דז"א כמבואר לעיל בברכ' אבות אבל זווג לאה עם ישראל הוא מחציו ולמעלה וז"ס מ"ש רז"ל כי כאשר נזדווג יעקב בלאה היתה רחל עומדת תחת המטה כו' והענין הוא שהנה זווג ישראל ולאה הוא מן החזה דז"א ולמעלה ונמצא' מטת רחל עומדת מן החזה דז"א ולמטה תחת מטת לאה העומדת מן החזה ולמעלה כנודע ונמצא מבואר היטיב מאמרם ז"ל ונודע כי בחי' לאה איננה פרצוף בפני עצמה אמנם היא בחי' אחוריים אשר נפלו מאימא עלאה ולכן אין בה בחי' היסוד שבה להזדווג עם ישראל ולכן צריכה אימא עלאה לקשטה את ברתה כנז' בהקדמת הזוהר דפ' בראשית ובפרט את לאה שהיא עצמותה עצמה כנז' ואוזיפת מאנין דילא לברתה ר"ל שהיא נותנת בבחינ' הלואה את היסוד שבה עם המ"ן אשר בו ללאה כדי שתוכל להזדווג עם ישראל. והנה היסוד דאימא הנה הוא תוך רישיה דז"א וכדי ליתנו אל לאה כנז' אנו אומרים י"ג מדות דויעבור ע"ד מה שנתב"ל ואז ההוא קוצא דשערי דא"א מכה באחורי רישא דז"א ונכנסה הארתו לפנים במוחין דיליה ואז נבקע יסוד דאימא אשר בדעת שבו ועליו נאמר בזכריה הנביא ונבקע הר הזיתים כו' כנודע כי היסוד נקרא זית כמבוא' אצלנו בפ' שמן זית זך כו' ובהיותו נבקע אז הקו האמצעי דאימא שהוא היסוד דילה יוצא לחוץ וניתן אל לאה ונעשה בה בחי' כלי ראוי לזווג אבל שני הקוים האחרים שהם נו"ה דאימ' אינם צריכי' לצאת ונשארים תוך ז"א כי הם קווים בפני עצמם ואינם מעכבי' את הקו האמצעי מלצאת ולינתן אל לאה כנז' והנה עי"כ נעשות שתי הכנות ותועליות הא' תיקון יסוד לאה הב' הוא תיקון דיקנא דז"א והנה תיקון דיקנא דז"א הוא כי תחלה היו בו ג' מוחין ועתה כשנבקע יסוד אימא נעשה הדעת ב' מוחין שהם חסד וגבו' ועי"כ נשלמים בז"א י"ג תיקוני דיקנא ע"ד הנ"ל אמנם תיקון יסוד דלאה נלע"ד חיים כי זהו מש"ל כי בויעבור נעשה חיבוק ב' יותר מעולה והנה הוא לצורך זווג לאה גם נלע"ד בענין מש"ל בענין ע"ב מימינא ורי"ו משמאלא נ"ל שהביאור הוא כי הנה כל הזווגים הם לצורך בירור הניצוצות של המלכים דמיתו אשר הם מספר רפ"ח ניצוצין כמנין ויעבור שהם ע"ב רי"ו ובתחילה נתבררו ג' בחי' התחתונות שהם ס"ג ומ"ה וב"ן וכל א' נעשית בבחינ' ע"ב כמבואר אצלנו בדרוש הרפ"ח ניצוצין וג' ע"ב אלו הם רי"ו והם ניתנין עתה אל השמאל לצורך רי"ו שהוא כלי הנקבה כנודע ומן הימין שהוא סוד הזכר נמשך טפת ע"ב ממש דהויה דמילוי יודין כי הנה הטפה הזאת היורדת עתה היא מן החסד דעתיק כנ"ל בתחלת הדרוש ולכן היא ע"ב דהויה דמילוי יודין והרי נשלמו ע"ב רי"ו כנלע"ד. והנה בזה שנת"ל יובן מ"ש בזו' פ' ויצא כי לאה היא בינה והיא ה' עלאה והטעם הוא כי לפי שיסוד דאימא עלאה ממש ניתנת אליה ובאמצעותה מזדווגת עם ישראל בעלה ונמצא כי ענין ויעבור הוא זווג ישראל עם לאה ועיבור שלה ואח"כ נמשכת חלק שארית הטפה הנ"ל עד למטה ביסוד דז"א אחר שנזדווג עם לאה ומשם בהיות' ביסוד דז"א מאירה כנגדה בדעת דיעקב אשר הוא מכוון ועומד שם ממש כנודע ונמשכת הארתה שם ואח"כ יורדת מן הדעת דיעקב עד היסוד שבו ומזדווג עם רחל בעת נפילת אפים כנודע ונמצא כי שני כוונות צריך לכוין ביחד בויעבור. הא' כוונת תיקון יסוד דלאה וחיבוקה וזווגה. והב' כוונת תיקון דיקנ' דז"א וצריך לכלול שני הכוונות ביחד כנ"ל באופן זה כי בויעבור תכוין אל סוד עיבור לאה שה"ס ע"ב רי"ו כמבואר לעיל היטב וגם תכוין כי ענין הזה נעשה ע"י הכאת קוצא דשערי דא"א ברישא דז"א ועוברת אותה ההויה מאחוריו עד פניו דז"א אחר אשר עיכבנו את הטפה ההיא מלרדת למטה ונעשית ע"ב רי"ו וזו היא העברה שנית וזהו ויעבור ה' על פניו. גם תכוין במלת ה' להשלים הי"ס דז"א כנ"ל ובמלת על פניו תכוין כי עתה לאה יש לה יתרון מעלה עליו ולזה אמר על פניו ולא אמר בפניו כמו שביארנו לעיל ואח"כ תכוין בויקרא ידוד ידוד בכל מה שנת"ל:

י״גדרוש ג':

י״דבביאור התיבות די"ג מדות שהם אל רחום וחנון כו' וגם סדרן ומקומן בדיקנא דא"א עצמה והנה א"ל הוא מדה א'. רחום מדה ב'. וחנון מדה ג'. ארך מדה ד'. אפים מדה ה'. והטעם הוא לפי שארך אפים נזכר בלשון רבים שלא אמר ארך אף. והורה בזה על חיבור שני מדות ביחד. ורב חסד מדה ששית. ואמת מדה ז'. נוצר חסד מדה ח'. לאלפים מדה ט'. יען שאפשר להיות נוצר חסד אבל לא לאלפים א"כ שני מדות הם. נושא עון מדה י'. ופשע מדה י"א. וחטא' מדה י"ב. ונקה מדה י"ג:

ט״וועתה נבאר סדר הי"ג תיקונין למקומתם בשמותם בדיקנא עצמה. הנה תחת ב' פאתי הראש מתחילין לצמוח שני ראשי הזקן מכנגד שני אזנים בימין ובשמאל והם צרין בלתי רחבים ושני ראשים אלו נחשבים לתיקון א' והוא התיקון האחד שבדיקנא ונקרא אל תיקון הב' הוא שורת השערות הגדלים על השפ' העליונה בהמשך אורך הפה ונקרא רחום תיקון הג' והוא ההוא ארחא דפסיק באמצעית של התיקון הב' והוא מקום החלק בלתי שערות המכוון כנגד אורך החוטם ונקרא חנון תיקון הד' והוא שורה ב' התחתונה של שערות הגדלים על השפה התחתונה ונקרא ארך תיקון הה' והוא ארחא תניינא תתאה המפסקת באמצע התיקון הד' והוא מכוון ממש כנגד ארחא עלאה הנקרא תיקון ג' ונקרא אפים תיקון הו' והוא עומד תחת מקום תיקון הראשון הנקרא א"ל והוא מקום הצר ובמקום שמתחלת הזקן להתרחב יותר שם הוא התיקון הששי הזה והוא מתחיל ממקום התחל' בליטת העצם של הלחי שתחת האוזן אשר משם ולמטה מתרחב יותר הזקן ממה שלמעל' ונמשך עד המקום אשר מכוון כנגד הפה ונקרא ורב חסד תיקון הז' והוא מקום תרין תפוחין קדישין והם שני הפנים החלקים בלתי שער והוא מקום שתחת שני העינים והחוטם מפסיק בין שניהם ושתיהם הם תיקון א' בלבד ונקרא ואמת תיקון הח' והוא נקרא מזלא קדישא באופן זה כי מה שהוא מכנגד הפה ולמטה הוא כללות הזקן בכללותה בחיבור א' כי מה שלמעלה מזה המקום הנה הוא נחלק לשני צדדין לפי שתרין תפוחין וחוטם מפסיקין ביניהם אמנם מה שהוא כנגד הפה ולמטה הוא עובי הזקן והתחברותה יחד. אבל עובי הזה הנה הוא עב מאד ונחלק לב' כי השערות העליונות הנראים הם תיקון א' וצד הזקן במקום התחברותה אל מקום הגרון למטה הוא תיקון ב' ולפי שהנה הם שערות ע"ג שערות שוכבין זע"ז ולכן עביות הזה של הזקן מתחלק לשנים צד העליון הנגלה הוא תיקון א' וצד התחתון שהם שערות המכוסות תחת הזקן הזה הנתונים אצל הגרון הם תיקון ב'. והנה כל ב' תיקונין אלו הם נקר' שני מזלות מזל עליון ומזל תחתון ונקר' מזלות לפי שהם יורדים ונמשכים באורך ונתלים ועומדים כלפי מטה מלשון תזל כטל אמרתי ואין בכל התיקונים כמו אלו השנים ששניהם יורדים ונוזלים ונמשכים עד טבורא דיליה והנה העליון הוא התיקון הח' ונקרא נוצר חסד והתחתון הוא תיקון הי"ג האחרון שבכולם ונקרא ונקה וכ"א מב' נקר' מזלא קדישא. תיקון הט' הוא בחי' שערות קטנות צומחות בין שני המזלות הנז' והם צומחו' המובלעות תוך אלו השערות הנז' הארוכות הנקר' מזלות כנז' ונק' לאלפים תיקון הי' והוא בחי' שערות אחרות קטנות צומחו' למטה ממקום שני המזלות והם סמוכין עם הגרון ועומדים למעלה מעט מן הגרון וחפיין על הגרון והם בפני עצמם ואינם מובלעים תוך שערות המזלות כמו שערות תיקון הט' ונקרא נושא עון תיקון הי"א עניינו הוא היות אלו השערות הקטנות הנז' של התיקון הי' שוים בארכם בהשואה א' ולא נפקי דא מן דא אלא תליין בשיקולא חדא ונק' ופשע. תיקון הי"ב הוא ענין הפה עצמו היותו פנוי וריקן מן השערות ונקר' וחטאה. תיקון הי"ג והוא המזל התחתון מהשני מזלות הנז' השוכבים זה על זה והם בסוד זכר ונקב' ואו"א יונקים משניהם כמבואר אצלנו במקומו כי אבא יונק מן העליון ואימא מן התחתון ונקרא ונקה:

ט״זדרוש ד':

י״זנבאר בו מציאות י"ג תיקונים הנז' דע כי כל בחי' הדיקנא היא בחי' אוה"מ אל הראש דא"א או דז"א ושערות אלו הם אורות מקיפין על האוה"פ ולהבין הענין צריך שנבאר לך הקדמ' א' תחילה בענין רישא דא"א. הנה נודע כי א"א מלביש את עתיק ויש בא"א בחי' גלגלת חדא סתימאה והיא בחינת הכתר דא"א ובגו האי גלגלתא אית מוחא סתימא' דא"א והוא הנקרא חכמה דא"א ואיהי חד מוחא ולא אתפלג לג' מוחין כמה דאתפלגן ברישא דז"א כנודע. ודע כי יש שינוי א' בא"א משא"כ בכל שאר הפרצופים שבעולם האצילו' והוא כי בכל שאר רישין אית תמן ברישא ההוא, בחינ' כחב"ד אבל ברישא דא"א לית ביה רק כתר וחכמה שהם גלגלת' ומוחא סתימא' די בגוו' אבל בינ' ודעת אין שם בראשו אמנם הבינ' אשר בו ירדה למטה בבחי' הגרון דא"א. ובזה תבין למה הבינ' נק' גרון ונק' שופר ונק' כתר והטעם הוא לפי שמן הגרון דאריך שהי' בחי' בינ' שבו נעשו שני הכתרים דאו"א כמבואר במקומו. ונמצא אם כן כי ג"ר שהם כח"ב דא"א אינן בסוד קוים ובסוד סגולתא שהם כתר בקו אמצעי למעל' וחו"ב בקו ימין ושמאל למטה מן הכתר אבל שלשתם עומדות זו ע"ג זו כתר למעל' בסוד גלגלתא ותחתיו חכמה בסוד מוחא סתימא' ותחתיו הבינ' בסוד הגרון. ונודע כי כל עיקר תיקון האצילות היה כאשר נתקן ונעש' בבחי' קוים וא"כ צריך לדעת על מה אירע זה בריש' דא"א להיות כח"ב שבו זעג"ז ולא בציור קוים שהוא ענין התיקון. אבל טעם הדבר הוא לפי שכבר הודעתיך כי בחי' המלכים שמתו בארץ אדום הם בחי' עולם הניקודים ואח"כ נתקנו. והנה ברישא דעתי' לא היה שם שום בירור ניצוצות מאותם המלכים כמבואר אצלנו שם אבל מבחי' א"א היה שם בירור ניצוצות מאותם השבעה מלכים ולכן בהיות א"א נתקן ומלביש את עתיק אשר בתוכו ממש כנודע לכן לא היה כח אל הבינ' דאריך לעמוד שם ברישיה דא"א לקבל משם אור עתיק כמו החכמ' ולכן החכמ' נשאר' שם במקומ' למעלה ברישא דא"א והיה בה יכולת לקבל אור העתיק. אבל הבינ' דא"א לפי שלעולם כל בחי' בינ' דינין מתערין מינה כנודע ולכן לא יכלה לקבל אור העתיק בהיות' למעלה ולכן נתרחק' וירדה למטה בגרון דא"א ובהתרחק' ממנו תוכל לסבול הארתו. ואמנם כל שאר רישין דאו"א וזו"ן וכיוצא כולם מקבלים אור העתיק אחר התלבשו תוך א"א כנז'. ולכן אף בחי' הבינה של כל רישא ורישא מהם היה כח לעמוד שם בריש' ומשם תקבל אור העתיק כיון שבא אליהם דרך התלבשות כנז' והרי ביארנו ענין הבינ' איך ירדה בגרון ואח"כ בחי' הדעת דא"א ירד עוד יותר למטה ונתלבש תוך ו"ק דא"א עצמו והיה שם להם בחינות רוחניות אליהם:

י״חואחר שביארנו ההקדמה הזאת נחזור עתה לבאר ענין י"ג תיקוני דיקנא ומציאות הנה נתבאר כי ברישא דא"א אין שם רק כתר וחכמ' בלבד. ונודע כי כל ספיר' כלול' מעשר ונמצא שהכתר הזה כולל כל הי"ס וכן החכמה כוללת כל הי"ס. והנה כל שיעור הראש אשר הוא עד מקום המצח אשר שם נתלים השערות שם יש בחי' י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמ' וכן למטה שהוא מן המצח עד הגרון שהוא בינה דא"א גם שם יש י"ס דכתר וי"ס דחכמ' וכל זה הוא בבחי' אור פנימי וכמו כן בבחי' אוה"מ יש בראש י"ס דכתר וי"ס דחכמ' וכולם בסוד מקיפים. וגם מן המצח ולמטה עד הגרון יש י"ס דכתר וי"ס דחכמ' וכולם בבחי' אור מקיף ונניח עתה מלדבר בבחי' הי"ס דכתר וי"ס דחכמ' פנימי' ומקיפי' אשר במקום הראש ונדבר בבחי' אשר במצח עד הגרון. דע כי בבחי' האורות הפנימיי' אשר שם הנה הם י"ס מן הכתר וי"ס מן החכמ' אבל בבחי' אוה"מ אין שם רק י"ג אור מקיף בלבד קצתם מן הכתר וקצתם מן החכמ' והם הם י"ג תיקוני דיקנא אשר כולם ה"ס שערות אור מקיף מבחוץ כי האורות יוצאי' דרך נקבי השערות ומאירים לחוץ בבחי' אור מקיף. ונמצא כי עשרים אוה"פ הם תופסי' ומחזיקים שיעור המקום המחזיק בו י"ג אור מקיף ושיעור זה וזה שוים המקיף והפנימי אעפ"י שאינם שוים במספרם:

י״טעוד יש חילוק אחר בין האוה"פ אל האוה"מ והוא כי אור פנימי דכתר הם עומדים כסדרן זה על זה כתר חכמ' בינ' וכו' עד מלכות באחרונ' וכן עד"ז בי"ס החכמ' הפנימיי'. אבל האוה"מ דכתר הם להפך וסדרן הוא ממטה למעל' כי המלכות שבהם עומדת למעל' מכולם ותחתיה היסוד וכו' עד שנמצא הכתר בסוף כולם וכן עד"ז בי"ס המקיפות דחכמ' ולא עוד אלא שכל הי"ס מקיפים של החכמ' עומדות למעל' מכל הי"ס מקיפים של הכתר ונמצא שהמדרגה האחרונ' שהיא המלכות שבחכמה היא עליונה למעלה מכולם והמדרגה העליונה שהיא הכתר שבכתר היא תחתונה למטה מכולם וטעם הדבר הוא לפי שאוה"מ גדול ועצום מאד יותר מן הפנימי כנודע. ואלו נתגל' במקומו אין כח בתחתונים לקבל הארתו. ולכן אורות העליונים שבאוה"מ לא נתגלו למעל' במקומם רק נתגלו למטה ממדרגתם. ולכן בחי' הכתר שבכתר שהיא המדרגה העליונ' שבכולם הוצרכה להתגלו' במדרגה היותר תחתונה שבכולם והמלכות שבחכמה שהיא הגרוע' שבכולם נתגלית למעלה מכולם לפי שיש כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם היא במקום עליון ועד"ז הוא בשאר הספי' כולם כנזכ'. ודע שאע"פ שכתבנו שבחי' הכתר שבכתר נגלה למטה מכולם באוה"מ אין לשונינו מדוייק שהרי אינם רק י"ג תיקוני' בלבד. אך כוונתינו לומר שהבחי' יותר עליונה שבספי' הכתר והיא החסד שבכתר כמשי"ת בע"ה. הנה היא ירדה למע' במדרג' התחתונה שבכולם. גם צריך שתדע ענין סדר מעלת המקומות שאין הדבר כפי הנראה שהוא לסדרן זה ע"ג זה ממש כי הנה אין מעלת מקומות כפי גובהן ושפלותן כי יש מקום תחתון שמדרגתו מעולה ממקום עליון ויש להפך. והמשל בזה כי הנה המקום שהוא תחת הפה הוא מקום תחתון מאד יותר מכולם ועכ"ז מדרגתו היא מכלל המקומות המעולים והחשובים לפי שהוא סמוך אצל הפה אשר משם יוצא ההבל והאור הפנימי יותר משאר מקומות ועד"ז המקום הסמוך אל החוטם והסמוך אל העינים אשר גם דרך הנקבים ההם יוצאים האורות לחוץ ולכן הם מכלל המקומות החשובים במעלה ואמנם אין הדבר כן בפשיטות שאם היה כך היה ראוי שהמקום שהוא תחת הפה יקרא תיקון א' דדיקנא שהוא היותר מעולה שבכולן כנז' אמנם צריך להעריך שני הערכו' ביחד הא' להעריך גובה המקום והב' היא להעריך מעלת המקום אם הוא סמוך אל מקומות האור כמו הפה והחוטם וכיוצא וערכים אלו תלויים בדעתו ית' והוא העריכם בבחי' זו הנ"ל בסדר הי"ג תיקוני דיקנא כנז"ל:

כ׳דרוש ה':

כ״אבביאור שמות הי"ס והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא. ועת' צריכין אנו לבאר שמות הי"ס והתחלקותם בי"ג תיקוני דיקנא דע כי ח' תיקוני' קדמאין הם ח' ספי' שבחכמה דא"א מתתא לעילא ממלכות שבה עד בינה שבה כי הכתר וחכמ' שבה לא נתגלו כלל בסוד אוה"מ לפי שלרוב מעלתם לא היה כח בתחתונים לקבל הארתם אף אם יתגלו במקומות תחתונים למטה ממדרגתם וזה סדרן אל מל' רחום יסוד וחנון הוד ארך נצח אפים ת"ת ורב חסד גבו' ואמת גדולה נוצר חסד בינה וה' תיקוני' תתאין הם חמש קצוות תתאין שבכתר דאריך ואלו הם סדרן לאלפים הוד נושא עון נצח, ופשע ת"ת, וחטאה גבור' ונקה חסד. והרי נשלמו י"ג תיקוני דיקנא ונמצא כי בכתר דא"א לא יכלו להתגלות כלל כל הג' בחי' ראשונות שבה ולא נתגלו רק מחסד שבו ולמטה אבל בחכמה דא"א השני' עליונות שהם כתר והחכמה לא נתגלו כלל אבל בחי' הבינ' שבה יש יכולת בתחתוני' לקבל' ולכן נתגלי' כי אין מעלת' כמעלת בינה שבכת' ועתה קשה עלינו שהרי המלכות דכתר דא"א לא נגלית עם היותו גרוע מן השאר אשר עליה אבל טעם הדבר הוא לפי שבא"א אין בחי' נקבה נמצאת בו כנודע אצלינו ולכן בבחי' הכתר שבו לא נגלית בחי' המלכות שבה. אבל בחכמה דא"א אשר היא נוק' שלו כמבואר אצלינו לכן יש בה כח להתגלות בחי' המלכות אשר בחכמה הזו. ואמנם היסוד של הכתר דא"א נגלה ביחד עם הבינ' דחכמ' בתיקון הח' של נוצר חסד הנק' מזלא כנ"ל וז"ס נוצר חסד כי הבינה של חכמ' היא נקרא' נוצר חסד שהוא היסוד שבכתר שהוא בחי' חסדים ושניהם נק' תיקון א' השמיני. והטעם לזה הוא לפי ששם למעלה אין פירוד כלל בין הזכר שהוא הכתר אל הנקבה שהיא החכמה. ולכן היסוד דכתר לעולם דבוק בג"ר דחכמה ולפי שלא נגלה מהם רק הבינה שבהם לכן אנו מחברים אותו עם הבינ':

כ״בועתה נבאר סדר מקומות האוה"פ. דע כי מקום האוה"פ הם מכוונים ממש מבפנים כנגד אלו המקיפים ואין ביניהם הפרש רק שאלו המקיפי' סדרן הוא מתתא לעיל' והפנימי' סדרן הוא מעילא לתתא כנ"ל ולכן צריך ג"כ לכוין באל רחום וחנון כו' בבחי' האוה"פ המכוונים כנגד אלו המקיפים וזה סדרן אל פנימי דבינה. רחום בחסד. וחנון בגבור' ארך ת"ת אפים נצח. ורב חסד הוד. ואמת יסוד. נוצר חסד מלכות. אח"כ בה' תיקונין תתאין. חסד הנז' בנוצר חסד הוא חסד ממש. לאלפים גבו'. נושא עון ת"ת. ופשע נצח. וחטאה הוד ונקה יסוד. והרי איך הפנימיים הם מעילא לתתא והמקיפים הם מתתא לעילא. והנה מג"ר הפנימיים שבכתר וב' ראשונות פנימיים שהם בחכמה אין כנגדם במקיפים מבחוץ ומקום אלו הה' פנימיים הם בה' מקומות אחרים שיש בא"א במקום שמן המצח דילי' ועד הגרון דילי' ואין זה מקום ביאורם. ודע כי נסתפק לי אם הח' פנימיים של החכמ' כוונים ממש עם השמונ' מקיפים שלה עצמם וכן ה' פנימיים של הכתר אם מכוונים כנגד ה' מקיפים של הכתר ואין הפרש ביניהם רק שאלו הם מעילא לתתא ואלו הם מתתא לעילא כנ"ל. וכפי זה יבא על נכון היותם מכוונים ח' כנגד ח'. וה' כנגד ה'. אמנם יש בזה דוחק א' והוא כי נמצא שאפי' בבחי' הפנימיים עומדת החכמה על הכתר וזה דוחק גדול ואם נאמר להפך מזה והוא כי ודאי בבחי' הפנימיים הם כתר ע"ג חכמ' ונמצא שהמקיפים בכתר יהיו כולם מכווני' כנגד הפנימיים של החכמ' ומקיפים של החכמ' יהיו מכוונים קצתם כנגד הפנימי' של החכמ' וקצתם כנגד הפנימיים של הכתר. אבל נלע"ד שהפי' הא' הוא יותר אמיתי קרוב לודאי לפי שאני זוכר שא"ל מורי ז"ל הסדר הא' כי פנימי של חסד שבכתר הוא כנגד מקיף של יסוד שבכתר וכעד"ז שאר כל התיקונים וא"כ מוכרח הוא כפי' הא' כי גם בבחי' הפנימיים יהיו פנימיים של החכמ' גבוהים מן פנימיים של הכתר. ודע כי מ"כ בקונטריסי מפי מורי ז"ל באופן אחר וזהו סדרן. אל מקיף מלכות. ופנימי כתר. רחום יסוד וחכמ' וחנון הוד ובינ'. ארך נצח וגדולה אפים ת"ת וגבור' ורב חסד גבורה ות"ת ואמת גדולה ונצח. נוצר בינה והוד. חסד יסוד וחסד לאלפים הוד וגבורה. נושא עון נצח ות"ת ופשע ת"ת ונצח. וחטאה גבורה והוד ונקה חסד ויסוד עכ"ל הקונטרם הנז':

כ״גועתה נבאר שמות י"ג תיקוני דיקנא איך הם מכוונים עם שמות הספירות הנה נתב"ל שבגלגלתא דא"א יש בה י"ס מקיפים וי"ס פנימיים עד מקום המצח. והנה הם כסדרן מעילא לתתא כתר חכמ' כו' עד מלכו' לתתא מכלם. והנה זו המלכות האחרונ' שבי"ס הראש מקומה הוא בפאת הראש שבצד ימין ושמאל וכנודע כי כל בחינ' פאה היא במלכות ודע כי הפאה הזאת אשר בראש א"א היא בחי' שם הויה בחילוף אתב"ש מצפץ אבל הפאה שבראש ז"א הוא בחי' שם אלקים במילוי יודין וכבר נתבאר אצלנו במ"א כי אלקים דיודין הוא בגי' מצפ"ץ לפי שנאמר בא"א ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי ולכן אין בו שם אלקים ובמקום שיש בו בחי' אלקים יהיה תמורתו במקומו בא"א שם מצפץ שהוא תמורת ההויה כנודע כי יען שהוא בחי' תמורה וחילוף הרי הוא דין כמו אלקים ולכן שניהם בגי' שוים כנז' אבל שם עצמו של אלקים אין באריך. והנה נודע כי המל' היא בחי' דין ולכן נקרא אלקים כנזכר בזוהר בראשית גבי ג' אלקים דפ' ויכולו שהם א' בגבור' וא' בהוד וא' במלכות. ולכן זו המלכות האחרונ' שבי"ס הראש דז"א נקרא אלקים שהוא בגי' פא"ה רק שהוא במילוי היותר מעולה שהוא ביודין להיותו למעלה בבחינת הראש ונודע כי כל השערות דינין אינון דתליין מן ההיא רישא ולהכי איצטרך לספרא רישיה דז"א בסוד איש כי ימרט ראשו טהו' הוא כנזכר בפרשת תזריע. וגם ז"ס גלוח הלויים שהם בסוד הגבו' אמנם צריך להניח קצת הדינין כדי שלא יתבטלו לגמרי כי מוכרחים להמצא בעולם ולכן צריך להניח פאה של הראש והיא בחינת המל' אשר בהם נק' אלקים כנז' כדי להשאיר שרש הדינין כמבואר אצלינו בשער המצות בענין מצות פאתי הראש. האמנם גבי רישא דא"א הפאה של ראשו איננה בבחי' שם אלקים בבחי' שם מצפ"ץ כנ"ל ואמנם ב' פאות יש בראש בשני צדדין ימין ושמאל וה"ס שני המאורות הגדולים הנז' בזו' פ' בראשית שהם מצפ"ץ מצפ"ץ וה"ס שני הויות הנז' בפסוק קודם י"ג מדות המתחילות מן אל רחום כו' כנ"ל וב' הויות הנז' הם ידוד ידוד אל רחום וחנון כו' וביאור הענין הוא כי ז"א נמשך ונאחז במצפ"ץ הימיני ונוקבי' בשמאלי. ואלו הם שני המאורות הגדולים שוים בקומתם זו"ן שאין הפרש בין זל"ז אלא שזה ימיני וזה שמאלי אבל כל א' מהם יש לו הויה א' שלימה בפני עצמה והענין יותר מבואר והוא כי הנה נודע שיש בא"א בחי' חו"ג הנקר' זכרים ונקבות אלו בימינו ואלו בשמאלו כמבואר במקומו ומצד הימיני דרישא דא"א יוצאת הארת פאה שלו מבחי' חסדים העומדו' בימין וממנה יונק ז"א ומן הגבורה שבצד שמאלו יוצאה פאה שמאלית שממנה יונקת נוק' דז"א ועדיין צריך לבאר איך הם בחי' ב' שמהם קדמאין די"ג מכילין דרחמי וכמ"ש בזו' והענין הוא כי הנה הי"ג תיקוני דיקנא הם בחי' הי"ס שיש למטה ממקום המצח עד מקום הגרון והנה אלו הי"ס הם יוצאים ויונקים מן הי"ס עליונות אשר ברישא עד מקום המצח והנה הי"ס שבראש הם כסדרם מעילא לתתא ובחינ' המלכות שלהם היא למטה בשתי פאתי הראש אבל הי"ס שבדיקנא הם מתתא לעילא והמלכות שבהם היא למעל' במקום התיקון הא' הנק' א"ל והוא המקו' אשר בזקן אשר תחת ב' פאתי הראש כנ"ל ונמצאו עתה שני המלכיות דבוקו' יחד כי במקו' שמסתיימת המל' די"ס דרישא שהיא מקו' פאתי הראש שם מקום המל' די"ס דדיקנ' שהיא תיקונא קדמא' הנק' א"ל כנ"ל ואז יונקת המל' דדיקנא ממלכו' דפאתי הראש כי מן כח אותם השערו' שנשארו בפאתי הראש ולא נתגלחו משם בלבד יוצאו' וצומחו' השערו' התחתונות שבתיקונא קדמא' דדיקנא ושבשאר י"ג תיקוני' ונמצא כי כל הי"ג תיקוני דיקנ' יונקי' משתי פאתי הראש ולכן הוזכרו אלו השתי שמות של מצפ"ץ מצפ"ץ בתחי' כל הי"ג מדות שהם בדיקנ' למטה וזהו ידוד ידוד אל רחום כו' והנה כבר נת"ל כי אפי' עתה בעת שאנו מזכירים אלו הי"ג מדו' של רחמים אין בז"א רק הט' תיקוני דיקנא בלחוד אבל הענין הוא שמאירים הי"ג תיקוני דיקנא דא"א בט' תיקוני דיקנא דז"א ונמצא כי יש בהם י"ג הארות אבל התיקונים אינם רק ט' בלבד כנ"ל. ונמצא כפי זה שאלו הי"ג מכילן דרחמי אינם בתיקוני דיקנא דז"א רק בי"ג תיקוני דיקנא דא"א עלאין אשר אנו מורידים וממשיכים הארתם למטה בט' תיקוני דיקנא דז"א שיאירו בהם י"ג הארות עם היות שהתיקונים עצמן אינם אלא ט' לבד ולכן שתי ההויות האלו הקודמות אל הי"ג מדות ה"ס תרין שמהן ידוד ידוד בחילוף מצפ"ץ מצפ"ץ שהם בשתי פאתי הראש דא"א. ואלו היו אלו הי"ג מכילן דרחמי למטה בדיקנא דז"א היו צריכין להיו' שני שמות של אלהים בשתי פאתי ראש דז"א כנז':

כ״דדרוש ו':

כ״הנבאר שמות אלו הי"ג תיקונים למה נקרא כן ונתחיל מתיקון א' הנק' אל דע כי מן שני שמות אלקים אשר בשתי פאתי הראש נמשכו שני שמות א"ל א"ל לתיקון הא' שבדיקנא הנקרא א"ל. ועוד יש שני שמות י"ה י"ה בשני שמות אלקים הנז' והם ירדו ונמשכו יותר למטה לתיקון הששי הנק' ורב חסד וז"ס שנת' באד"ר בפ' מן המצר קראתי יה כו' פי' כי התיקון הא' מן י"ג נקרא מצר לפי שהוא במקום צר מאד ואינו רחב ונקרא מצר הזקן ומשם קראתי אל שם י"ה הנשא' בשם אלקים שבפאתי הראש כי שם אל מאלקים כבר נתגלה בתיקון הא' אבל שם י"ה שעדיין לא נתגלה שם לכן משם קראתיו שיתגלה האמנם אותו שם י"ה לא נתגלה שם רק עד למטה במרחב וזהו ענני במרחב י"ה והוא בתיקון הו' הנק' ורב חסד ששם מתרחב רוחב הזקן כנ"ל ושם ירד ונתגלה שם י"ה הנז' ולא נתגלה בתיקון הא' הנק' מצר הזקן ונמצא כי שני שמות אל שבשני שמות אלקים שבשתי פאתי הראש נתגלו למטה במצר שהוא תיקון הא' שבדיקנא שני אל אל בשני צדדי הזקן ושני שמות י"ה י"ה שבב' שמו' אלקים הנז' נתגלו למטה במרחב הזקן בתיקון הו' שבדיקנא בב' צדדי הזקן נשארו עתה שתי אותיות ממין סתומות בשני שמות אלקים אלקים הנז' ואלו ירדו למטה ונתגלו בתיקון הי"ב הנק' וחטאה שהוא בחי' הפה והמם הא' היא בסוד שפתותיו הסוגרות את הפה ונעשו' כדמות אות מם סתומה והמם האחרת היא בסוד השינים שהם ג"כ כמין חומה עגולה הסותמת מוצא הפה והרי נתבאר טעם קריאת התיקון הא' בשם אל ובביאור ברכת אבות במלת האל הגדול כו' נתבאר יותר ענין זה וע"ש. ורב חסד הוא תיקון הו' והענין הו' כי הנה לעיל נתבאר שתיקון זה הוא בגבור' של אוה"מ וא"כ קשה איך נק' ורב חסד. וגם קשה במש"ל שהי"ס הפנימיים הם כסדרן מעילא לתתא ותיקון ורב חסד הוא בהוד של הפנימיים כי גם הוד הוא דין ואיך נקר' ורב חסד. אבל הענין הוא כי הנה הוא בחי' דין ממותק ולכן נקר' ורב חסד אשר הוא בגי' מנצפ"ך שהם הה"ג להורות שהם בחי' גבורה אלא שהיא ממותקת ונעשית חסד:

כ״ונוצר חסד כבר נתבאר שהוא תיקון הח' ונכלל בו שני בחי' אם בחי' בינה של החכמ' במלת נוצר וגם בחינת יסוד של הכתר במלת חסד. ודע שהבינ' נקרא רצון ומשם נמשכ' נשמת מרע"ה שהוא בגי' כמנין נוצר שהם אותיות רצון. גם נודע כי מצח הרצון הוא בבינה וזהו הטעם שהאותיות מתגלו' במקום המצח בסוד הכרת הפרצוף ולכן אות נ' של נוצר היא גדול' וכבר נודע שהאלפא ביתא דאותיו' גדולו' הם בבינה. ומלת נוצר ה"ס האחוריים דחכמ' שהוא בגי' קפ"ד שהוא אחוריים דהויה דע"ב דיודין וגם הוא סוד הפנים דבינה שהוא אהיה דמלוי יודין שהוא בגי' קס"א והנה קפ"ד וקס"א הם בגי' נוצר ומלת חסד שהו' כנגד יסוד שבכתר הנז'. וכבר נודע מ"ש בסוף אדרת נשא כי חסד גניז בפום אמה. והביאור הוא שהה"ח יורדין אל היסוד כדי שיתנם בנוקבא בעת הזווג ולכן היסוד נקרא חסד והנה לסיב' זו נקרא התיקון הזה מזלא עילאה כנ"ל והוא לפי שהוא בסוד היסוד של הכתר המזיל טללי ברכה וחסדים טובים ולכן התיקון הזה הוא הויה א' דיודין שהוא בגי' חסד ומזה המזל יונק אבא עלאה שהוא ג"כ הויה דכורא כנ"ל אבל התיקון הי"ג שהיא ונקה גם כן הוא נקרא מזלא עלאה כנ"ל והטעם הוא לפי שהוא בחינת החסד שבכתר אשר הוא נוזל ויורד בפי האמה כנז'. וזה התיקון הי"ג הוא שם אהיה דמילוי יודין שהוא בגי' ונק"ה ולכן מזה המזל הנקר' אהיה יונקת ממנו אימא עלאה כי גם היא נקר' אהיה ולכן אמרו באדרת האזינו דאבא גניז וטמיר יתיר מאימ' והטעם הוא לפי שהוא יונק ממזל העליון הח' ואימ' יונקת ממזל הי"ג התחתון:

כ״זנושא עון הוא תיקון העשירי והוא נצח דכתר כנז"ל ומלת נושא נשא כתיב חסר ו' והוא בגי' שכ"ה ניצוצו' הדינין המתמתקים בשם ידוד כי חיבור שכ"ה ושם הויה הם בגי' נשא וז"ס מ"ש באד"ר חזי הוינא וארו חד נהורא עלאה נהיר וסליק לשכ"ה עיבר כו'. וארו חד חשוך אתסחאי כו' א"ל נושא עון חמית' הרי שנושא עון ה"ס שכ"ה ניצוצין שהם דינין חשוכין שהיו נרחצי' ומתמתקים ע"י שם ההויה הנקרא נהורא עלא' וחיבו' שכ"ה וידוד בגי' נשא כנ"ל. לאלפים ה"ס ספי' ההוד דבכתר ולפי שהנו"ה הם חברים ורעים זה לזה כמ"ש חז"ל על פ' תהום אל תהום קורא כו' קול שני רעים אני שומע לפי שהם נקר' תרי פלגי גופא ולכן נכללים יחד במלת לאלפים תרי אלפי שנין והם נצח והוד והענין הוא כי כאן נכלל הנצח בהוד כדי למתקו אבל ההוד לא הוצרך להכלל בנצח בתיקון נושא עון וביאור ענין לאלפים לקמן דף צ' ע"ב נתבאר באורך בשער רוה"ק בענין תיקון העונות ושם כתבתי תיקון אחד שנתן לנו מורי ז"ל שיכוין בו האדם תמיד וינצל מיצה"ר וע"ש באורך:

כ״חדרוש ז':

כ״טבסוד ויעבור וי"ג מדות באר היטב. כבר הודעתיך שיש ברישא דא"א י"ג חוורתי והם ג' שמות ידוד שיש בהם י"ב אותיות וב' הויות מהם שהם תמניא חוורתי נמשכות דרך הפנים והויה הג' שהם ד' חוורתי אחרות נמשכות דרך אחורי רישא וכנגד אלו ב' הויות הנמשכות כנגד הפנים ה"ס שני הויות שהוזכרו בתחילת הי"ג מדות של רחמים כמש"ה ה' ה' אל רחום כו' כמבואר לעיל כי הי"ג מדות מתחילין מן שם א"ל ואין שני הויות אלו בכלל הי"ג מדות והנה משני הויות אלו יוצאין שני שמות מצפץ מצפץ בחילוף אלפא ביתא דאתב"ש כנ"ל. והוא שם א' מצד ימין כנגד א"א ושם א' מצד שמאל כנגד ז"א כי גם בעתיקא קדישא יש בו ב' בחי' אריך וז"א והנה כל א' משני שמות אלו כולל כל הי"ג תיקוני דיקנא באופן זה כי ד' תיקונים עלאין הם בסוד מוחין והם נרמזים באות מ' של שם מצפץ וט' תיקונין תתאין הם נרמזים באות צ' של שם מצפץ והטעם הוא כי הד' ראשונים הם בחי' הארבעה הנכללים בכתר חכמ' כי אלו יש להם יתרון ומעלה להיותם כוללין רישא דאריך כנודע והט' האחרים הם נמנים אח"כ מן הבינה ולמטה ולהיות שעכ"פ ודאי שגם יש אל הבינ' יתרון על הח' אשר תחתיה לכן חזר למנות הח' בפני עצמן והם פ' של מצפ"ץ והץ' אחרונה של מצפ"ץ הם הט' תיקונין של ז"א ונמצא כי בכל שם מאלו הב' נכללים שניהם דיקנא דא"א ודיקנ' דז"א והנה משני שמות אלו מצפ"ץ משתלשים שני פאתי הראש ושם בפאתי הראש הם שתי שמות אלקים אלקים במלוי יודין שכל א' מהם הוא בגי' מצפ"ץ והנה משני פאתי הראש שהם ב' שמות אלקים כנז' משם משתלשין שני רישי דיקנא הנקרא א"ל א"ל בסוד אל רחום וחנון כו' כי אלקים במילוי יש בו י"ג אותיות כנגד י"ג תיקוני דיקנא הנמשכים ממנו:

ל׳ונתחיל לבאר תיבות אל רחום וחנון כו' שה"ס י"ג תיקוני דיקנא. א"ל הנה בתחילה תצייר אות אלף שהיא יוד ויו יוד ואות ל' שהיא אותיות כף ויו ושניהם יו"י וכ"ו עולים בגי' נ"ב כי שם זה הוא שורש שם ב"ן שהיא הויה דההין ובתחי' צריך להודיעך כי בכל מדה ומדה מאלו הי"ג מדות צריך שנכלול בה שם אל והטעם הוא לפי ששרש כל הדיקנא הוא שם אל כמו שנבאר. ונחזור לענין ראשון דע כי משני שמות אלקים אלקים אשר בשני פאתי הראש משם נמשכין תרי רישי דיקנא כנ"ל וכל אחד משניהם לוקח שם אל משם אלקים שלמעלה ממנו ובכל א' משניהם יש בו א"ל קוצין דשערי כמו שנבאר לקמן דרוש אחר בע"ה והנה שם למעל' בתיקון הא' דדיקנ' שהוא מקום צר ונק' מצר הזקן הנה שם יש שם יה א' מן אלקי' הא' אות יו"ד בימין ואות ה' בשמאל. וז"ס מן המצר קראתי יה ולמטה בתיקון הששי אשר שם מתחיל הזקן להתרחב יש שם שם י"ה אחר מן אלקים השני אות יו"ד בימין ואות ה' בשמאל וזהו ענני במרחב י"ה ואות מם סתומה שבשם אלקים היא למטה בתיקון הי"ב שהוא הפה אשר צורתו כמין מם סתומה כזה ם והרי נתבאר איך שם אלקים כולל כל הי"ג תיקוני דיקנא. ונחזור לבאר דרך פרט ענין ב' שמות א"ל א"ל אשר בתיקון א' בב' רישי דיקנא הנה הב' שמות אלו של אל מתפשטין ונמשכין משני שמות א"ל א"ל שבשני שמות אלקים שבפאתי הראש והרי הם ד' שמות א"ל. ואם תצייר כל א' מהם בציור הנ"ל העולה בגי' נ"ב יהיו ארבעתם בגי' קדק"ד ובגי' יצחק אשר הוא מקור ושרש הדינין וגבורות שהוא שם אלקים אשר בו נכללו כל הי"ג תיקוני דיקנ' כנז' וכבר הודעתיך שהדיקנא היא שרש כל הדינין כולם אלא שהם נכפים שם ואינם ניכרים. אחר כך תצייר עוד שם א"ל בציור שני כזה והוא היות אות א' צורת יוד ואו דלת ואות ל' צורת ד"ו כזה (ציור) ומספר כולם הם ארבעים וה"ס מם סתומה אשר בה נכללים כל הדינים בבטן המלאה ושם הם נכפין ע"י שם אל הכופה אותם שם בסוד ואל זועם בכל יום זועם ולא נזעם זועם אל הדינין וכופה אותה ואע"פ ששני אל יש בב' רישי דיקנא עכ"ז כבר ידעת כי בעתיקא תרוייהו אתהדרו חד ואתכללו בחד. רחום אם תצרף ציור הראשון העול' בגי' קדק"ד עם ציור הב' העולה בגי' מ' יהיו שניהם בגי' רמ"ח ועם ו' אותיות שיש במילוי שם א"ל שהם אלף למד יהיה הכל בגי' רחום כי כבר הודעתיך שכל מדה מן הי"ג מדות צריך לכלול בהם שם א"ל וזכור זה שלא נצטרך לכופלו בכל מדה ומדה. וחנון הוא בגי' ק"ך צרופים לרמוז על שורש הכל שהוא שם אלקים שבפאתי הראש כנ"ל והנה יש בו ק"ך צרופי' כנודע והם כמנין וחנון. גם וחנון עם ה' אותיותיו ועם הכולל יהיה הכל בגי' קכ"ו והם ג' שמות מ"ב היוצאים מג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה כנודע והנה ג"פ מ"ב גי' כ"ו. ארך הוא שני אלפין שיש בשני שמות א"ל א"ל כנז' בהיותם מלאים כזה אלף אלף הם בגי' ארך עם הכולל. עוד פי' א' והוא כי הנה ש"ע נהורין נמשכין מן עתיק והם מתחברין בשני שמות אלו של א"ל א"ל שבתיקון הא' כנ"ל. והנה שני שמות א"ל במלויים כזה אלף למד אלף למד הם בגי' ש"ע ואלו ה"ס ש"ע נהורין דכלילן בתרין תפוחין קדישין דיליה וכבר הודעתיך בביאור אד"ר כי מספר ארך נשארין אליו ומספר ק"ן יורדין בז"א בתרין תפוחין דיליה וכנגד מספר ארך הנשארים בו נקרא ארך אפים הוא בגי' אהיה במלוי יודין העולה קס"א ואם תסיר מקס"א שם א"ל ישאר בגי' אפים עם הכולל והענין הוא כי כשתסיר מן שם אהיה הנז' בחי' א"ל שהוא חסד החסד שבו ישאר הנשאר בחשבון אפים והוא בגי' ק"ל שהוא בחי' הגבורה שבו כמו שנבאר בתיקון ורב חסד. ונמצא כי סוד החסד שהוא שם א"ל הנרמז במלת ארך כנז' בא ונצטרף עם הגבור' ושניהם יחד נקראים ארך אפים. גם פי' כי הנה שם אהיה במלוי ההין הוא בגי' קנ"א וכשתסיר ממנו חשבון ארבע אותיותיו הפשוטות שהם בגי' כ"א ישאר בגי' אפים עם הכללות. ורב חסד הנה תיבת אפים הנ"ל הנה היא בגי' ק"ל ונודע כי כל סוד ק"ל הוא מצד הדין לפי שהוא בנוקבא ונודע כי סוד ק"ל הוא רבוע האחוריים של שם הויה דמ"ה דאלפין כנודע כזה. יוד. יוד הא. יוד הא ואו. יוד הא ואו הא וצריכין אנו לחבר עמו בחי' הע"ב שהוא בגי' חסד ואז נעשה ע"ב ק"ל והוא בגי' ר"ב והנה כל מילוי אלפין הוא בז"א הנקרא ואו ולכן נאמר עם ואו יתירה ורב חסד ואחר אשר נתחבר הע"ב עם הק"ל נתהפך הכל לבחי' חסד שהיא הויה דע"ב דיודין שהיא בגימ' חסד וזהו ורב חסד. ואמת הוא בגי' אהיה פעמים אהיה וכן הוא שבעה הויות דס"ג שהם בגי' אמת והם בתרין תפוחין קדישין דא"א הנק' אמת והיא מדה ז' מן הי"ג מדות. סוד י"ג מדות א"ל הוא יוד יוד יוי כ"ו א' אל אלף אלף למד יוד יוד יוד אלף כ"א כ"א כ"א כ"א כ"א כ"א א"ל נמשך מן אלקים שבמלוי ביודין עולה בגי' מצפ"ץ ורומז בפאתי הראש. כל א"ל הוא ב"ן בא' מציוריו. ויש א"ל בפאתי הזקן מימין וכן משמאל ונמשכין משני פאתי הראש הרי הם ד' א"ל העולים בגי' קדקד שה"ס יצחק גם בציור שני של א"ל הוא מם כאמור ועם קדקד הנז' הרי רמ"ח ועם ו' אותיות מלוי א"ל הם רומח שהם אותיות רחום וחנון הוא ק"ך צירופי שם אלקים. גם וחנון עם ה' אותיותיו והכולל הם קכ"ו שהם ג"פ מ"ב אותיות שיש בג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה וע"ב הוא סוד יוד יוד לפי שההויה מתחלת ביוד ומסיימת ביוד ארך אל'ף אל'ף עולה רכ"ב שהוא ארך עם המלה אפים מילוי אהיה דיודין כשתסיר ממנו שם א"ל או אהיה דההין כשתסיר ממנו אהיה פשוט נשאר ק"ל ועם התיבה כמנין אפים וק"ל הנשאר ממילוי אהיה עם ע"ב עולה ר"ב והדין נהפך לרחמי' ור"ב בגימטריא יצחק ועולה בבחי' שם ע"ב שהוא בגי' חסד וזהו ורב חסד והה' גבורות משתככין ע"י חמש חסדים בהתעוררותם ואמת הוא אהיה פעמים אהיה. גם ז"פ הויה דס"ג בגימ' אמת. ואלו ה"ס ש"ע נהורין דבתרין תפוחין נוצר חסד הוא שם א"ל. שציורו יוד יוד ד' יודין שבהויה דע"ב לאלפים הוא אהיה דההין עם יוד אותיותיו שהם קחס"א כמנין אלפים ומשום דמתערבין שם כחות שאר השערות עם שערות הדיקנא לכן אנו משליכין אותם במצולות ים בכח החסד העליון שהוא לאלפים נושא הוא אחוריים דא"ל כזה אלף אלף למד ועם ההויה דב"ן ועם ט' אותיותיה:

ל״אעון הוא אחוריים דשם אדני שהם בגי' קכ"ו גם הם ג"פ מ"ב אותיו' דשלשה הויות ע"ב ס"ג מ"ה ופשע הוא שלשה מלויי אהיה והם תנ"ה ועם השם עצמו תנ"ו כמנין ופשע וחטאה עם הכולל שלשים והא"ל הא' ציורה יו"ד והל' ציורה ד"ו הרי ל' כמנין וחטא"ה עם הכולל. ונקה הוא אהיה דיודין שמנקה אותו התעוררות של השערות אשר השליכם במצולות ים והנה אלו הי"ג תיקונים נמשכו מן הי"ג נימין שיש ברישא חוורא וכל נימא היא אות ו' וכל ו' הוא אהיה י"ג ווין עולים בגי' הי"ה הו"ה ויהי"ה. ועם ג' מלות כמנין י"ג ווין. והכולל עם הי' אותיותיהם שם א"ל יוצא מן אהיה דיודין כמש"ל נמצא שצריך לכוין בשם א"ל בג' יודין וא' ואח"כ בשם א"ל וכל יוד מנוקדת בנקודתו וכן האלף. ותחת כל אות שם אהיה וכן תחת א"ל שם אהיה הרי י"ג פעמים אהיה שה"ס ברגע קטן עזבתיך כו' וכן גער חית קנה כו' וזה ציורו:

ל״ביוד יוד יוד:

ל״גאהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה אהיה:

ל״דאל אל אל:

ל״האהיה אהיה אהיה אהיה:

ל״ווהנה ט"פ אם עם הכולל הם ש"ע:

ל״זהט' או"א מ"ב מ"ב אחד לכל אחד נשאר א"ם ומתפשטין בכל הספי' הרי ט' א"ם וש"ע נהורין הנז' מנין אר"ך הם בא"א ומנין ק"ן הם בז"א. והש"ע נהורין הנז' יוצאים משם א"ל א"ל במלואו שהוא קפ"ה ושניהם בגי' קפ"ה קפ"ה ש"ע נהורין וא"ל א"ל הנז' הם ראשי פאתי הדיקנא דא"א במצר הזקן בצד ימין יש י' ובשמאל ה' הרי שם י"ה וכן במרחב הזקן יש ג"כ י"ה שני ונתבארו לעיל בפ' מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה וסוד זה י"ה הוא י"ה אותיות שבפסוק. יברכך ה' וישמרך. והארת הפנים שהוא סוד פסוק יאר ה' פניו אליך ה"ס ואמת שהם הש"ע נהורין וז' הקצוות כ"א כלולה מי' הרי ע' והכולל זהו סוד ואמת סדר הי"ג מדות הפנימיים הם אלו. א"ל מלכות החכמה שבכתר רחום יסוד שלה. וחנון הוד. ארך נצח. אפים ת"ת. ורב חסד גבו'. ואמת חסד. נוצר חסד בינה עם יסוד שבכתר וחכמה שבחכמה ומלכות שבכתר בסוד נקודה ובסוד עטרת היסוד. לאלפים הוד. נושא עון נצח. ופשע ת"ת. וחטאה גבורה. ונקה חסד אלו הם הפנימיי' ואלו הם המקיפים. א"ל כתר שבכתר ושבחכמה. רחום וחנון הם חו"ב שבכתר. ארך אפים חו"ב שבחכמה. ורב חסד שני חסדים שבהם. ואמת שני הגבורו' שבהם. נוצר חסד שני הת"ת שבהם. לאלפים שני הנצחי' שבהם. נושא עון שני ההודו' שבהם. ופשע שני היסודות שבהם. וחטאה סוד המלכות דהיינו נקודת עטרת היסוד דכתר שבכתר. ונקה מלכות שבחכמ' סוד הי"ג מדות כבר נתבאר אצלנו. ואמנם בשני ההויות הקודמו' והם ה' ה' אל רחום כו' כבר נת' אצלנו שהויה הראשונ' היא בקוצא דשערי דאריך והיא בחינה תחתונה והוא קורא אל ההויה האחר' העליונה ממנה הנז' אחרונה בפסוק הזה ומקומה בד' תיקונים קדמאין דא"א וזמ"ש ויקרא ה' ה' למי קרא להויה האחרת העליונ' ממנה ולהכי פסיק טעמא בגוייהו כי זו התחתונ' קוראה לעליונה והנה בהויה הראשונה שהיא התחתונה תכוין שיוד שבה היא הויה א' דמילוי אלפין. וההא ראשונ' שבה היא אהיה דאלפין והואו הוא הויה דאלפין והא תתאה שם אדני פשוט ובהויה השניה שהיא העליונה תכוין שהיוד שבה היא הויה דע"ב דיודין. והא ראשונה שבה היא אהיה דיודין והואו שבה הויה דס"ג והא אחרונ' שבה היא אדני במלואו שיש בו י"ב אותיות. ותכוין כי זו ההויה האחרונ' שהיא ראשונ' בפ' בהיותה בסדר הנז' היא קוראה אל הויה העליונה כסדר הנז':

ל״חאל זהו התיקון הראשון וכבר נתבאר אצלנו באדרת נשא בד' קל"ה ע"ב כי ג' א"ל הם אל שדי אל הויה אל אדני. ושלשתם נכללים באל הראשון הנק' אל שדי והוא בעולם הבריאה ובו כלולי' שרשי יצירה ועשי' בסוד ג' אלקים שבפרשה ויכולו. וטעם היות אל שדי בבריאת הוא לפי שהבריאה ה"ס הבינה והיא הספי' הג' סוף לג"ס ראשונות אשר שם נאמר לעולמו העליון די וזהו אל שדי כי הז"ת עולם אחר הם. ודע כלל זה כי בכל מקום אשר נגמר תחום מדרגה א' נזכר בה שם שדי כדי להבדיל בין זו לזו אף עפ"י שיהיה כל המדרגות ההם בעולם הקדושה. גם דע כי כל ג' א"ל הנז' שרשם הם בבריאה שהיא הבינה הנק' ארץ אדום ולכן שלשתם רמוזים בשם אהיה דאלפין באופן זם כי האל הראשון שהוא אלף אלפים שרשו באלף הראשונה שבו ואל ידוד שהוא נ"ז עלמין שרשו בשתי אותיות ראשונות שהם אל מן אלף וה' מן ה' הראשונ' י"ו מן היוד ה' מן ה' תתאה הרי ז"ן ואל אדני שהוא צ"ו עלמין שרשו בשאר אותיות הנשארות שהם פ' מן אלף א' מן הא ד' מן יוד. אלף מן ה"א הרי הם צ"ו עם כוללות הי' אותיות מלוי שם אהיה הנז' נוצר חסד דע כי נוצר הוא בינה דחכמ' וחסד יסוד שבכתר כמבואר אצלנו ושניהם אינם רק תיקון א' והטעם הוא לפי שהבינה היא ח' ממטה למעלה והיסוד הוא שמיני ממעלה למטה ולכן הם שוים בבחינה זו:

ל״טענין ויעבור כבר ידעת כי משני נקודות ראשונות של עשר נקודות של קודם התיקון כאשר נתקנו ונעשו מהם שני ראשין דא"א והם הכתר והחכמה שבו ויש בהם כ' בחינות אורות פנימיים י' מן הכתר וי' מן החכמה וכן יש בהם עשרין מקיפין עשרה מן הכתר ועשר מן חכמה והנה אפילו במקיפין יש בהם בחינות רבות והם נר"ן והנה המקיפים אין כולם מתגלים בי"ג תיקוני דיקנא דאריך ואמנם מן החכמה מתגלים ח' שהם מן הבינה שבה עד מלכות שבה ומן הכתר מתגלי' ששה שהם חג"ת נה"י שבו ואמנם היסוד דכתר נכלל עם הבינה של החכמה נמצא שהם י"ג תיקונים בלבד וכל השאר של הכתר ושל החכמה אינם מתגלים לפי ששערות הדיקנא הם דינים ואלו הם רחמים לכן לא נתגלו בה. ואמנם הפנימיים נתגלו כולם בדיקנא ובמקום הי"ג שבחוץ הוא שיעור כל העשרים שבפנים והנה המקיפים נגלים ממטה למעלה אל במלכות רחום ביסוד כו'. נוצר נון רבתי בינה חסד יסוד שבכתר. והנה נוצר חסד שהם בינה ויסוד שניהם הם תיקון א' לבד לפי שהבינה היא ח' ממט' למעל' והיסוד ח' ממעלה למטה ועוד שהן' שערי בינה הם מתחלקים עד ההוד ואח"כ חוזרים ונכללים ביסוד הנקר' כ"ל כמספר חמשי' כמו שהיו נכללים בבינה ואין הפסק ביניהם כי אין בחי' נוק' באריך להורות היותו יחיד לגמרי אבל הנוק' היא שם בסוד נקודה וע"כ אינה נתגלית בו ומשם והלאה מתחילין דכר ונוקבא והיא סוד תמר הכלול זכר ונקבה ביחד כי המלכו' כלולה היא ביסוד. ונקה הוא החסד שבכתר המתגלה בפי האמה כי המזל הזה הוא המייחד או"א ולעולם החסד הוא יומא דכלהו כי כדי להמשיך הטפה באורה ממש מלמעלה צריך ע"י חסד שאינו משתנה מהתפשטות והטעם שהם ממטה למעלה הוא לפי שהאור הגדול שבהם צריך התפשטות כדי שיקבלוהו התחתונים מהם וכי מתחיל מחכמה ואח"כ מתגלין אותם שבכתר מן הטעם שאמרנו אבל הפנימים כל העשרים מתגלים וגם שהם ממעלה למטה מפני שהם לצורך עצמם ולא לצורך שיקבל זולת' ולכן בשני מצרים הסמוכים לראש שהוא התיקון הא' הנקרא א"ל הוא מלכו' פנימי וכתר שבכתר מקיף במצר הימין וכתר שבחכמה מקיף לצד שמאל:

מ׳תיקון הב' מה שעל הפה ונקר' רחום יסוד פנימי וחכמה שבכתר מקיף. תיקון ג' ארחא דתחות חוטמא ונקרא חנון הוד פנימי ובינה שבכתר מקיף. תיקון הד' מה שתחת הפה ארך נצח פנימי וחכמה שבחכמה מקיף. תיקון הה' ארחא דתחות פומא אפים ת"ת פנימי ובינה דחכמה מקיף. תיקון הו' שער רחב שבפנים עד הפה. ורב חסד גבורה פנימי מפני שהפנימי מורה דין וצמצום וגבול ומדה וחסד שבכתר מקיף ולכן אהרן היה כהן ולוי ולכן הפנימי גבור' ולוי והחיצון חסד וכהן וזה מצד ימין דדיקנא אבל בשמאל חסד שבחכמה המקיף. תיקון הז' הפנים עצמם ונק' ואמת חסד פנימי וגבור' דכתר מקיף מצד ימין וגבורה דחכמ' מקיף מצד שמאל ולכן הפנים הם אדומים ומטילים אימה ויראה מצד הגבור' שבהם. תיקון ח' שורות השערות המשתלשלות עד הטבור והוא מזל הח' ונק' נוצר חסד והוא בינה דחכמ' פנימי מצד שמאל ות"ת דחכמה מקיף לו ומצד הימין הוא יסוד דכתר פנימי ות"ת דכתר מקיף לו. תיקון הט' לאלפים השערות הקצרות שבין המזל עצמו הוד דכתר פנימי ונצח דכתר מקיף מצד הימין ונצח דחכמ' מקיף בצד שמאל. תיקון הי' שערות שתחת הצואר נושא עון נצח דכתר הפנימי והוד דכתר מקיף מצד ימין והוד דחכמה מקיף מצד שמאל. תיקון י"א הם שערות הנז' היותם ע"י תיקון דלא נפיק נימא מן נימא ופשע ת"ת דכתר פנימי ויסוד דכתר מקיף מצד ימין ויסוד דחכמה מקיף שמאל כי החוטם מפסיק עד למטה ולכן כל אלו נחלקים לימין ולשמאל כנז'. תיקון הי"ב הפה וחטאה גבור' דכתר פנימי ומלכות דחכמה מקיף. תיקון הי"ג שורת השערות שתחת המזל המ' גם הוא משתלשל עד הטבור ונקה גדולה דכתר פנימי ומלכות דכתר מקיף הכלול ביסוד דכתר המקיף מצד הימין דתיקון י"א הנקרא ופשע כנז' ונמצא שיש לו בחינ' יסוד משום דהוי בחינ' חסד פנימי המתגלה בפום אמה שהוא היסוד:

מ״אסוד ויעבר הנה מלת ויעבר הוא אותיות עיבור וצירופו ע"ב רי"ו וסוד העיבור נעשה ע"י היסוד הנקר' שדי והנה אם תמנה הויה פשוטה שהיא כ"ו וגם תעשה אותה בחי' ע"ב ובחי' רי"ו יעלה הכל כמנין שדי וזהו ויעבר ה' כי ב' תיבות אלו הם בגי' שדי גם ויעבר ה' על פניו ויקרא כו' הנה ר"ת ויעבר ה' על הוא בגי' פ"ו כמנין אלקים גם ר"ת פניו ויקרא פ"ו הוא כמנין אלקים הרי כ' אלקים. והנה אלקים הא' כבר נתמתק קצת בתי' ויעבר שסודו ע"ב רי"ו כמבואר לעיל ולכן די לו מיתוק קצת ע"י תיבת פניו שהיא בגי' קמ"ו וה"ס אבל השם הב' של אלקים שלא נתמתק כלל צריך למתקו בתיבת ויקרא שעולה בגימטריא שכ"ב עם כללות ה' אותיותיו והוא בגי' ב' שמות דאהיה דיודין קס"א קס"א. גם ויעבר כבר נתבאר ענינו אצלנו. וזהו מה ששמעתי נוסף הנה באתה גבור ואתה קדוש נעשם החיבוק בסוד החכמה, כי הגבור' לעולם היא מתלבשת בענין מוחא דא"א כנודע ובחיבוק הזה היו ג"פ ע"ב שהוא ע"ב דהויה דיודין מן הימין והויה דס"ג עם עשרה אותיותיו מן השמאל' והויה דמ"ה עם כ"ו שלה באמצע ואז אפי' הע"ב הימני היה גבור' לפי שג"פ ע"ב הם רי"ו בגי' גבורה ולכן עתה בויעבור אנו צריכין להמשי' הטפה מצד אור מקיף החכמ' שבו שהוא חסד עלאה דהוי יומא דכלהו כדי שאחר ההמשכ' תשאר הטפה בכל אורה וזהו ויעבר ע"ב רי"ו והואיל ואתא לידן ענין ויעבר נבאר עתה ענין ע"ב רי"ו הנז' אצלנו פעמים הרבה גם נבאר ענין מלת תבל הנז' אצלנו שהוא בגי' ב"פ רי"ו (כי הגבורה דעתיק מתלבשת בחכמה דא"א כמש"ל פ"א דויעבור):

מ״בדע כי יש רי"ו א' בשם הוי"ה ורי"ו א' בשם אהיה וזה ביאור' כי רי"ו של הויה הוא זה. כנגד אות יוד של ההויה יש הויה אחד במלוי יודין העול' ע"ב וכנגד אות ה' ראשונה יש הויה א' דס"ג ועם יוד אותיותי' הרי ע"ג וכנגד אות ו' יש הויה אחד דמ"ה דמלוי אלפין ועם מספר ידוד פשוטה שהיא כ"ו יהיה הכל בגי' ע"א וכנגד אות הא אחרונ' יש הויה אחד דב"ן דמלוי ההין והע"ב שלו הוא י יה יהו ידוד כנודע ואמנם ע"ב הראשון דמלוי יודין הוא חסד ממש כי שלש הויות אחרונות אינם ע"ב ממש אלא ע"י חיבור וצירוף ולכן זה הע"ב הא נקר' ע"ב ממש והג' ע"ב האחרונים הם בגי רי"ו שהוא בגי' גבור. עוד טעם שני אל הנז' כי הנה הע"ב הב' הוא ע"ג והג' בגי ע"א ובהתחברו' שניהם יחד הם ע"ב ע"ב וזהו לשון ע"ג מלשון הגעה להורות שאין מספר' שלם כמו הע"ב הא וצריכין להתחבר ולגעת אל הויה השלישית ואז יהיה בין שניהם ע"ב ע"ב והרי נתבאר בחי' ע"ב רי"ו שיש בשם ההויה והוא אשר אנו מזכירין תמיד בשם ע"ב רי"ו. עוד יש בחי' רי"ו שני של שם אהיה וזה עניינו הנה בשם אהיה אין בו ד' מלויים רק ג' בלבד שהם אהיה דמלוי יודין ודאלפין ודההין ובשתים הראשונות דיודין ודאלפין יש בכל אחד משניהם כ"ז אותיות של מלוי המלוי וכאשר תרבעם בסוד האחוריים יהיה בכל א' מהם מ"ד אותיות והנה מ"ד וכ"ז הם ע"א הרי הם ע"א דיודין וע"א דאלפין אבל אהיה דההין אין בו רק כ"ה אותיות של מלוי המלוי ועם ריבועו שהם מ"ד אותיות הרי ס"ט ותחבר עמו ד' אותיות אהיה הפשוטות הרי ע"ג והנה זו האחת המיותרת על ע"ב אם תחברנה עם ע"א דיודין ויהיו ע"ב ועם ע"א דאלפין ויהיו ע"ב והרי הם ג"פ ע"ב שהם בגי' רי"ו והרי לך שני פעמים רי"ו א' דהויות וא' דאהיה וכאשר לוקחת המלכות שניהם נק' היא תב"ל שהוא ב"פ רי"ו הנז'. גם סוד ויעבר כבר נת"ל כי בעת שאומרים ויעבר נבקע היסוד דאימ' שבדעת ז"א וכו' גם נתבאר שם כי ענין בקיע' זו הוא לצורך זווג לאה עם ישראל מן החזה דז"א ולמעל' ועי"כ נתקן פרצוף לאה כדי שתהיה ראויה אל הזווג הנז' וענין בקיעה זו נעשית באופן זה שנבאר עתה כי הנה בעמיד' שבלחש היו יעקב עם רחל עומדים בנו"ה דז"א. ואחר כך בחזרת העמיד' עלו עד חג"ת דז"א כמו שנת"ל הטעם לפי שעתה אין אימא עלאה רובצת על הבנים ועי"כ היסוד שלה עולה ונגבה למעלה בדעת דז"א דוקא ונשאר כל הת"ת דז"א באורות מגולים ואז בהתגלות האורות האלו מתרבים הארותיהם ועולים בג"ר דז"א וברוב ההארות ההם אין היסוד דאימא סובלת אותם ונבקע היסוד דאימא העומד בדעת דז"א מאליו ואז כל אורך ז"א מראשו ועד רגלו הם מגולים ואז אנו אומרים ויעבר כו' והענין יובן במה שנת"ל בענין נשיאות כפים של ברכת כהנים ועיי"ש שביארנו הטעם שהוא לתקן כל פרצוף לאה ע"י אותו הנשיאות כפים לפי שע"י ברכת כהנים נכנסין אורות המקיפים בתוך ראש ז"א ונתקן כל פרצופה ועדיין חסר בחי' היסוד שבה בלבד לפי שבענין ברכת כהנים נעשים שני קוים שלה הימין והשמאל ונתקן חצי קו האמצעי עד כנגד הת"ת שלה בלבד כמבואר אצלנו בדרוש פרצוף לאה וחסר ממנה בחי' היסוד שבה ואז עי"כ ג"כ מתרבי' האורו' אשר שם מלבד ההארו' המגולות שעולות מלמטה מחג"ת דז"א ועי"כ נבקע היסוד דאימא אשר בדעת דז"א בעת שאומרים ויעבור ואז אימא עלא' נותנת בדרך הלואה והשאלה את היסוד שלה אל לאה ועי"כ תוכל להזדווג עם ז"א בעת שאומרים י"ג מדות כמבואר לעיל בדרוש דויעבור ולכן א"א ויעבור עד אחר ברכת כהנים: