שער הכוונות, דרושי חזרת העמידהSha'ar HaKavanot, Sermons on the Repetition of the Standing Prayer
א׳דרושי חזרת העמידה שחוזר התפלה הש"ץ:
1
ב׳דרוש א':
2
ג׳בחזרת העמידה של ש"ץ דע כי כונת חזרת העמידה הוא ממש כדרך אשר נתבאר בעמידה של לחש ואין הפרש ביניהם כלל זולתי שאז היתה שיעור קומת יעקב ורחל מן החזה ולמטה דז"א ונודע כי הכתר שלהם לבד הוא במקום הת"ת דז"א ושאר כל פרצופם הוא כנגד נה"י דז"א בלבד ועתה הם עולים כנגד חג"ת דז"א כמו שנבאר ונמצא כי בתחל' הכל היתה רחל אחור באחור עם ז"א. וטעם הדבר נתבאר במ"א למה היתה בתחילה הנקבה אחור באחור עם ז"א והטעם הוא לפי שאור ז"א הוא גדול מאד ולהיות הנוק' עדיין בלתי שלימו' תיקון אין בה יכולת לסבול אורו הגדול ולהתקרב אצלו ע"ד מ"ש רז"ל על הצדיקים שכל א' נכוה מחופתו של חבירו הגדולה מחופתו אבל אחר אשר כבר המשכנו אליה הארה עליונה אז נתקנ' ועומדת עמו אחור באחור ואח"כ הוצרכה לקבל הארה יותר מעול' לשתוכל לחזור עמו פב"פ אבל עכ"ז עדיין איננה שם רק בבחי' נקו' אחת לבד בסוף היסוד דז"א. ואח"כ צריכה עוד הארה יותר מעולה לשתעשה פרצוף גמור ותעמוד עמו פב"פ ומזדווגת עמו בבחינת היסוד דז"א שבאמצע נ"ה וכמ"ש כל זה בברכת אבות דתפלת לחש ואמנם עתה צריכה לעלות עוד שלשה מדרגות אחרות שהם חג"ת דז"א ולכן צריך עתה פ"א לחזור ולעשות כל אותם התיקונים הנז' ממש פעם א' ככל הנז' כי בכל עליית מדריגה יותר עליונ' צריכ' אל הארות אחרות יתירו' ולכן חוזרין העמידה עצמה ממש אבל יש הפרש ביניהם שהראשונ' היתה בלחש לפי שהיתה עדיין למטה במקום נה"י דז"א אשר יש שם פחד ואחיזה לחיצונים והקליפות כמו שמצינו להרשב"י ע"ה בזוהר מגזם מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו שהקליפו' אוחזו' בתפלתו יען הוא במקום תחתון אבל עתה בעלות' אל חג"ת דז"א אין שם פחד מן הקליפ' ולכן אומרים אותה בקול רם. ונחזו' לבאר ענין זה היטב הנה בתפלת לחש העמדנו ליעקב בנצח דז"א ולרחל בהוד דז"א ועתה בחזרת ש"ץ העמידה כונתינו עתה היא להעלות' יותר למעלה ולהעמיד ליעקב בחסד דז"א ורחל בגבור' דז"א ועיין בתפלת ר"ה בדרוש א' שכתבנו שם בענין השינויים שיש בין השבתות וי"ט ומשם תבין היטב ענין עמידת זו"ן זה בנצח וזה בהוד וכבר נתבאר במ"א כי סיבת היות יעקב ורחל למטה בנה"י דז"א הוא לפי שהיסוד דאימ' מגיע עד החזה דז"א והאורו' סתומי' ולכן אין יעקב ורחל יוצאין אלא מן החזה ולמטה שהאורו' מגולי' ונמצא שהכתר שלהם הוא בשני שלישים תחתוני' המגולי' שבת"ת דז"א וחב"ד שלהם הם כנגד ג' פרקים עליונים דנה"י דז"א. ואמנם יש בזה מקום שאלה והוא כי מבשרנו נחזה אלוה שהיסוד של הנקבה אינו ארוך והוא מסתיים למעלה בין תרין פרקי' קדמאין דנצח והוד שלה. והנה ב' פרקי' קדמאין דנ"ה דאימא מתלבשין בחו"ב דז"א וא"כ היסוד דאימא היה ראוי להתלב' בדעת שלו בלבד המכוון בין חו"ב שלו וא"כ איך ירד יותר למטה ונשתלשל עד החזה דז"א שהוא באמצע תרין פרקין תניינין דנ"ה דאימא. אבל הענין הזה יובן בסוד והאם רובצת על האפרוחים כו' כי אימא עילאה בהתלבש' תוך ז"א להיות לו בחי' מוחין כנודע הנה היא רובצת עליו בסוד רביעה וכריע' ואיננה זקופה. ובהיות' רובצת יושפל היסוד שבה למטה עד כנגד אמצע התרין פרקין אמצעי' דתרין שוקיים דילה ואז מגיע היסוד שלה עד החזה דז"א אבל צריך שתדע כי דבר זה אינו נוהג תמיד אלא דוק' כאשר אימא עלאה רובצת על תרין אפרוחים שהם זו"ן וכמש"ה והאם רובצת על האפרוחים תרין ואז היא רובצת ואינה זקופה. והטעם הוא כדי שתגיע להאיר עד מקום תחתון שהיא הנקבה אבל בהיות' על בן א' ולא על שניהם אז איננה רובצת אבל נשארת זקופ' ואז היסוד שלה אינו מגיע רק עד הדעת בלבד. והנה לעיל נתבאר בברכת אבות כי בתיבות למען שמו באהבה אז נכנסו נה"י דאימא תוך נוק' דז"א ואז אימא עילאה היתה על הבת בלבד ולא על הבן שהוא ז"א ולכן נשארה זקופה ולא רבוצה ולכן יסוד שלה איננו רק עד כנגד הדעת דז"א בלבד ואינו משתלשל ויורד עד כנגד החזה ולמטה והנה כאשר אח"כ בחתימת ברכת אבות חזרו נה"י דאימא להתלבש תוך ז"א נשאר' זקופה כדרכה ולא רבוצה עליהן לפי שכבר עתה קבלה נוק' דז"א מתחי' מאימא ואיננה צריכה אימא לרבוץ ולהשפיל עצמה עד החזה כדי להאיר בנקב' העומדת שם כנודע אך אמנם נשאר' זקופה ועי"כ נמצאו כל חג"ת דז"א באורות מגולים כי היסוד דאימא איננו רק בדעת דז"א. וכיון שחג"ת דז"א הם אורות מגולים לכן יעקב ורחל גם הם מסתלקים ועולים עד שם בחג"ת דז"א וכפי גודל שיעור מקום אורות המגולים בז"א כן הוא גודל גובה קומת יעקב ורחל ולכן עתה הם נגדלים יותר ועולים עד כנגד חג"ת דז"א. והרי נתבאר ענין טעם חזרת העמיד' דש"ץ וטעם היותה בקול רם:
3
ד׳גם יובן טעם למה איננה ביחיד אלא בעשר' וזהו במ"ש בזו' פ' משפטים דקי"ז ע"א בפ' אחרי רבים להטות דאין רבים פחות מג' ואינון ג' אבהן. ועתה שעולים יעקב ורחל בחג"ת ג' אבהן שבז"א צריך שיהיה ברבים ולא ביחיד:
4
ה׳דרוש ב':
5
ו׳נבאר בו סוד הקדושה של חזרת הש"ץ הלא ידעת כי האצילות הקדוש נתקן בג' תיקונין. הא' הוא עתיקא קדישא דאשתכח בג' רישין. הב' הוא או"א. הג' הם זו"ן. והנה ג' קדושות לג' רישי' דעתיקא קדישא הא' לההיא דלא אתיידע כלל הב' לכתרא עלאה השלישי למוח' סתימא' חכמ' קדומ' אי נמי קדוש א' לעתיק' קדישא ב' לאו"א קדוש ג' לזו"ן וזהו ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו דהיינו נוקבי' דז"א ברוך כבוד ה' ממקומו לאו"א. ברוך אבא. כבוד ה' אימא. ה' ימלוך לעולם ועד זו"ן. ה' ז"א, ימלוך נוק' וכנגד ג' אלו אנו אומרים ה' מלך לעילא לא"א. ה' מלך לאו"א. ה' ימלוך לזו"ן. ואמנם ענין קדושת יוצר וקדוש' תפלה וקדושת ובא לציון היא כי הכלה הכלולה לא נמצא לה בראשה רק ב' מוחין והם חכמה ובינה אבל דעת אין לה בשלימו' כי נשים דעתן קלה ונק' ע"ב ק"ל כדאיתא בפ' שלח לך והענין הוא הנקבה מחדוי מאחורי. ונמצא כי קדם לה בעלה כשיעור ו"ק חב"ד חג"ת כי מן החזה מאחורוי תחלת התפשטו' והו"ק אלו הדעת כוללם כי הוא כולל חו"ב ומכריע ביניהם וכולל חו"ג ומכריע ביניהם וכאשר נתפשט הדעת למטה לצורך הנקב' להכריע בין שתי מוחותי' נשאר ק"ל מאד וז"ש בזו' דעת אתי בשית סטרין מה דאשתאר איהו ק"ל. וענין ק"ל ע"ב הוא כי חשבון ההויה בריבועה בדרך זה עול' ע"ב י' י"ה יה"ו ידוד ועוד במילואו כזה יוד יו"ד הא יוד הא ואו יוד הא ואו הא עולה ק"ל ושנים אלו הם דעת שבנקבה. והנה אדה"ר לא נזדווג עם חוה אשתו עד היותו בן ק"ל שנה ואז ידע את חוה ונתן לה דעת זה. ויוכבד לא ילדה למשה שה"ס הדעת עד היות' בת ק"ל שנה ונכנסה בדעת זה והבן כל זה והנה קדוש' יוצר לתקן לה ג' מוחין בשלש' קדושות אלו ולהיות דעתם כלול משלש' קדושות עליונות וכל זה למטה במקומה בבריאה בהיכלותי' ולפיכך הוא מיושב וכאשר תעלה עם בעל' אל מקום אצילות' כנגד החזה פנים אל פנים צריכין לשלש לה ג' קדושות לתקן שלשה מוחותי' ולהיות' דעתה שלם וזהו קדושת התפל' להמשיך לה חב"ד מג"ר שבזכר שלמעל' ממנה שהם חג"ת ולפי שהכתר כנגד הת"ת ושם אצילותה. נמצא שהיא אחר חסד וגבור' וכנגד הת"ת ולפיכך מקדשין אות' אחר ב' ברכות שהם חסד וגבור' להיות' דעתה כלול מהם ואז יתוקן מוחה כזכר ואז יהיו שניהם קדושים ולזה אומרים אז אתה קדוש ושמך קדוש. ואחר שכבר נתקנ' הנקבה בדעת שלם אח"כ אנו שואלים דעת וזהו אתה חונן לאדם דעת והנה לא עלתה הכלה רק כנגד החזה מקום אצילות' ובתפלת מוסף עולה עד למעלה פב"פ ראשה אצל ראשו ואז תקבל שפע מכתר עליון ע"י שמתקנים לה ג' מוחותי' במקום גבוה בג' קדושו' וזהו חידושה לעלות למעל' ממקום אצילות' ולפיכך גם בר"ח אומרים כתר ומתפללים מוסף על חידוש הלבנה כדפרשתי. ודע שהזכר עולה בחיק אביו וכאשר הנקב' עול' אצלו עול' למעל' ממקום אצילות' הראשון ואז תקרא עטרת בעלה וזהו בשבתות ויו"ט ולכך אומרים במוסף איה מקום כבודו וממקומו כנגד שניהם כנגד הכלה שנק' כבוד אנו אומרים כבודו מלא עולם ומשרתיו שואלים איה מקום כבודו וכנגד הזכר אנו אומרים ממקומו ממקום ו' סוד ו' שבקדוש העול' עד קדש חכמה בסוד הדעת ישראל עלה במחשבה אמנם בר"ח הוא חידוש הלבנה בלבד לעלות אצלו פנים כנגד פנים ולא בחיק אביהם עם היות כי שפע הכתר יורד לה דרך המדרגות ולפיכך אין אנו אומרים איה מקום כבודו כו' ולא ממקומו כי משרתי' יודעים מקומם. ודע שאין קדושת שבת דומה לקדושת יו"ט כי בשבת הבנים יורשין אביהם ממש ונק' קדש ומקבלים שפע מעתיקא קדישא כמוהו. האמנם ביו"ט עולים אל אביהן לקבל שפע ממנו והם קרואים אצלו ולפי' מקראי קדש הם. והנה בשבת יעלו הבנים באביהן שוים לו ויהיו כולם במקום הקדש מראשם ועד רגליהם ואין שם חול כלל. האמנם בי"ט יגביהו ראשם אצל אבותיהם וו' קצוותיהם למטה ויהיו חג"ת שלהם במקום חב"ד ונה"י במקום חג"ת ושש קצוותיהם אלה יקראו חול המועד ואינן חול גמור ח"ו כי נתעלו ממדרגתם הא' למדרגה אחרת עליונה כנ"ל אבל מפני שלא עלו עד או"א בג"ר יקראו חול המועד. ונמצא לפי זה שקדושת חול המועד למעלה מקדושת ר"ח כי ר"ח נתחדש ראשה בלבד לעלות למעלה ממקום אצילותה ולפיכך נקרא ראש חדש. ובחול המועד ראשה במקום גבוה בחיק אביהם והזרועות והגוף במקום הראש ונה"י במקום הזרועות והגוף ולפיכך אין מניחין תפילין בח"ה כלל משא"כ בר"ח שמסירי' אותם בתפלת מוסף לבד כי אז נגלה עליה שפע עתיקא ויורד דרך המדרגות והוא למעל' מהתפילין כי הנחת התפילין יורה על החתן היורש את אביו ואמו במקום אצילותו ומוחותיו שתי' נעשו ד' חו"ב חו"ג ועל הכלה המקבל' מתנה"י למטה במקומ' והנה בח"ה שניהם עולים למעלה ממקום התפילין כי ראש שניהם בחיק אביהם כדפרישית. גם בר"ח אע"פ שאינם עולים למעל' ממקום אצילות' מ"מ שפע כתר עליון יורד להם דרך המדרגות בתפלת מוסף והוא גדול מהנחת התפילין והבן כ"ז כי בזה תבין למה לא הותר בשבת מלאכת אוכל נפש וביו"ט הותר ובחו"ה הותר דבר האבד ובר"ח אין בו איסור מלאכה כלל. וזה כי המלאכה מורה על הקליפה בסוד העשיה ששת ימי המעשה:
6
ז׳והנה בשבת המלך והכלה כולם נכנסים אל הקדש פנימה ואין מהם דבר בספירות הבנין ואז הוא השבתת הקליפ' לגמרי ולפיכך נאסר בכל מין מלאכה ואמנם בי"ט ו' קצוותיהם למטה בספי' ששם שליטה ומגע יד לקליפ'. אבל נתעלו כי חג"ת חזרו במקום חב"ד שבחתן ונה"י במקום חג"ת ולפיכך נאסרה מלאכת עבודה כי אין שליט' לחיצונים בסוד חג"ת אבל יש להם יניק' וחיות משם להחיות את נפשם והנה השליט' היא במקום מלאכת עבוד' והוא מנה"י כי מהם יגיע להם ממשלה למשול על הטהרה ולהעביר' ולהיות ישראל משועבדין אל הקליפ' כמו עתה בזמן הגלות שאנו משועבדים מצד ההוד כמד"א והודי נהפך עלי למשחית כל היום דוה וגם סמאל נצח קצת ליעקב מצד הירך והם בתי בראי שמהם מגיע ממשל' לחיצוני' והאבר הקדוש נמשך ממנו צינור לקליפ' כנודע אבל בגופ' שהם חג"ת אין להם ממשלה ושליט' אבל חיות וקיום ומזון לעמוד על משמרתם הקבוע' ולהיותם נכנעים לטהרה נמשך להם מסוד חג"ת ולפיכך הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד. ודע כי חיות זה נמשך להם מג' עליונות ויורד דרך המדרגות ולפיכך ביום טוב עצמו שהג"ר שולטו' ומשפיע לו"ק האלו הותר להם מלאכת אוכל נפש בלבד כי אין העליונות משפיעות לחיצונים רק חיות לבד ולא שליט' ח"ו אבל בח"ה הו"ק שולטות ולפיכך הם ששה ימים ולהיות כי הו"ק אלו נתעלו כי חג"ת עלו לחב"ד ונה"י עלו לחג"ת אין להם לקליפ' שליט' כ"כ רק בדבר האבד וה"ס קצת ניצוצי קדושה שנכנסו בעמקי הקליפות ונאבדו שם בעון העולם על אלו יש להם שליט' לבד אבל אין להם שליט' מחדש על הקדושה ח"ו רק בדבר שנאבד וכדכתיבנ'. עוד אני אומר דדבר האבד היינו קלי' שנכנסה וחזרה קדושה בסוד נוגה והם נשמות אשר היו בעמקי הקליפ' אבודין וחזרו ונטהרו ונכנסו במקום הקדש במקום מדרגות העשיה בפנימיותה לא חוץ במקום הקליפ' ואלו לא זכו לעלות למעל' ביצירה וכ"ש בבריאה וצריכין אנו להשפיע בעשי' ומדרגותי' בסוד המלאכ' להשפיע לאותם הנשמות האבודין שם ולפיכך הותרה המלאכ' בח"ה. ואף לפי פשוטו של דבר נבין ממנו לעומת העליון כי כמו שהמלאכ' לדבר האבד מעמידה שלא יאבדו:
7
ח׳דרוש ג':
8
ט׳בסוד הקדושה וכוונתה וקודם שנבאר כוונתה נבאר קצת דברים הצריכים והוא כי תחלה תכוין לקיים מ"ע א' שנצטוינו בפ' ונקדשתי בתוך בני ישראל ופרשוהו בזוהר פ' אמור בר"מ שנתחייבנו לקדש שמו ית' בסוד קדושת נקדישך ונעריצך וז"ש בתוך בני ישראל רמז בזה שצריך האדם לכוין כי בהמשיכו הקדוש' העליונ' אליו ית' שתמשך עליו בחי' הקדושה ההיא ג"כ ויתקדש האדם מקדושתו ית' וזהו ונקדשתי בתוך בני ישראל שהם יתקדשו והוא יתקדש עמהם בתוכם וזש"ה והתקדשתם והייתם קדושים כנז' בר"מ שנקבל הקדוש' מקדושתו ית' שנמשיכ' עלינו וכבר נת' כי מקום קבלתו אל הקדוש' הזאת היא באומרו מלא כל הארץ כבודו כנודע שה"ס המלכו' ותכוין כי אנו בני המלכו' ואנו מקבלים הקדוש' ע"י אמנו ולכן צריך שתכוין לכלול עצמך תוך המלכות לקבל מקדוש' הנמשכת עליה וזה תכוין באומרך מלא כל הארץ כבודו ובהגיע הש"ץ אל נקדישך וכו' צריך האדם לחזור ולפסוע ג' פסיעות לפניו במקום שהיה עומד בהיותו מתפלל בלחש ויסתום עיניו בכונה גמורה. גם תזהר בתכלית הזהירות לכוין הרגלים בעת הקדוש' של נקדישך בסוד ורגליהם רגל ישרה ירמוז ששני הרגלים יהיו כדמות רגל אחד בלבד גם בענין מה שנוהגים קצת בני אדם לפסוע לאחוריהם ג' פסיעו' אחר הקדוש' ולומר שלום לא היה מורי ז"ל נוהג כך כלל אלא שהיה נשאר עומד במקומו עד נפילת אפים וגם היה שותק ולא היה אומר שלום ואפי' שהוא עומד במקומו. גם צריך שתאמר עם הש"ץ כל סדר הקדוש' מלה במלה מן נקדישך ונעריצך עד סיום כל הקדוש' כולה ואמנם ב' תיבות של נקדישך ונעריצך צריך שתאמר אותם בקול רם ושאר התיבות עד עניית קק"ק תאמר אותם בלחש עם השליח ציבור ואחר כך כשתענה קק"ק וכו' יהיו בקול רם ובעינים סגורות ובדילוג כלפי מעלה כמשי"ת:
9
י׳והנה ענין הנז' שהוא לומר נקדישך ונעריצך בקול רם בלבד והשאר בלחש זה נזכר בתוספתא דמס' פאה והענין של הדילוג באומרו קק"ק נז' במדרש תנחומא בפ' צו וז"ל בשתים יעופף וכי בכנפים יעופף אלא מכאן תקנו חז"ל לעוף האדם על רגליו בשעה שהש"ץ אומר קק"ק ע"כ ועניינה ית"ל בע"ה. אמנם נבאר עתה בקצרה כונה א' רבת התועלת הזהירני מורי ז"ל מאד לכוין בה וא"ל שבזה תתעלה נפשי ותקבל קדוש' גדולה. והענין הוא כי הנה לקמן יתבאר שענין הדילוג הוא להעלות למעלה את יעקב ורחל. והנה נודע כי כל דילוג ועליה ממקום למקום איננה אלא בסוד שם בן מ"ב כמבואר לעיל בדרושי הקדישים וע"ש וא"כ צריך לדלג ולכוין להעלות את נפשו ג"כ עמהם למעלה ע"י שם מ"ב בשם אבגית"ץ ובקדושה של תפלת שחרית דחול יכוין בשני אותיות גי' ובקדושת המנחה של חול יכוין לדלג ולעלות ע"י ב' אותיות א"ב ובקדושת (ובא לציון) תפלת מנחה דשבת יכוין בשני אותיות תץ ונבאר עתה כונת הקדושה ועניינה באורך הנה לעיל כתבנו כי ענין חזרת ש"ץ העמידה היא להעלות ליעקב ורחל עד חג"ת דז"א. אבל דע כי אין העליה ההיא נעשית תכף בתחילת העמידה אבל בברכת אבות אנו ממשיכים להם הארה מחסד דז"א כדי שיוכל אח"כ יעקב לעלות שם ובברכת מחיה המתים אנו מאירים מן הגבורה דז"א כדי שתוכל אח"כ לעלות שם רחל ואח"ך אשר שניהם קבלו הארותיהם משני זרועות ז"א מחסד וגבור' בב' ברכות הנז' אז אח"כ הז"א מעלה אותם אליו ע"י שני זרועותיו הנז' ועולים עד מקום חג"ת ועליה זו היא ע"י הקדוש' הזאת דנקדישך כו' והנה עיקר תכלית סוד הקדוש' הוא לתת הארה אל מוח הדעת דרחל לפי שהנשים דעתן קלה ולכן אחר אשר קיבל' הארה משני הזרועות מקבלת מקו האמצעי דז"א הנמשך מן הדעת שבו ומאיר בדעת דרחל ונשלם אורו ונודע כי כל בחי' קדש הוא במוחין והוא כי כונתינו הוא להשלים המוחין דרחל מבחי' הדעת דז"א ולהעלות' עד שם ואמנם טרם שיעלו יעקב ורחל בחג"ת דז"א אנו צריכין להעלות בתחלה את חג"ת דז"א עצמו למעלה בג"ר חב"ד שבו שהם מוחין שלו הנקר' קודש ועי"ז מתקדשין חג"ת שלו מן קדושת המוחין שלו. ואח"ך מכח שנתקדשו משם ישפיעו הם קדושת המוחין ביעקב ורחל ואז יעלו למעל' בחג"ת דז"א לפי שכל מדרגה תחתונה א"א לה לעלות למעלה עד שתקבל אור עליון נוסף על מה שהיה לה בתחלה ואז תוכל לעלות למעלה ממדרגתו הראשונה. והנה חג"ת דז"א צריכין שני מיני עליות בתחילה עולים למעלה לקבל הארה לצורך עצמן כדי שיוכלו לקבל הארה מג"ר ואח"ך חוזרים ועולים פ"ב לצורך עליי' יעקב ורחל ומקבלים הארה יתירה להאיר ביעקב ורחל שיוכלו לעלות:
10
י״אוזה סדר כונת הקדושה נקדישך כנגד החסד העולה עד חכמ' דז"א הנק' קדש וזהו נקדישך ר"ל נעלה אותך אל מקום החכמה הנקרא קדש. ונעריצך הוא להעלות הגבו' עד בינה דז"א ויען כי שתיהם הם גבורות לכך נאמר בלשון ונעריצך לשון גבו' ועריצות. כנועם הוא הת"ת להעלותו בדעת אשר בו מתלבש היסוד דאימא הנקר' נועם עליון כנודע וה"ס שם אהיה דיודין העולה בגי' נעם ושם מתגלה אור נועם הבינה בדרך היסוד שלה המלובש בדע' ז"א והרי עלו חג"ת למקום ג"ר לקבל הארה לצורך עצמם ואחר שקבלו הארה לצורך עצמם אנו חוזרין להורידן למטה במקומ' כדי שיאירו שם. וזהו שיח סוד שרפי קדש, שיח כנגד החסד שירד למקומו מלא שפע והארה, וסוד, כנגד גבו' היורד למקומ'. כי סוד בגי' יין שהיא בחי' גבו', ושרפי קדש, כנגד ירידת ת"ת. ואם תקשה ותאמר כי הסוד חשוב מן השיח שהוא הדיבו' ואיך ניחס השיח אל החסד המעולה, והסוד אל הגבו' שהוא מדרג' למטה מן החסד והתשוב' היא כי הנה בכלל השיח והדבור נכלל הסוד שהוא קול החשאי לפי שהסוד הוא הבל היוצא מפי האדם בחשאי וכשמגביה קולו יותר אז הוא נעשה שיח ודיבור, ונמצא שהסוד הוא נכלל בשיח וה"ס הימין הכולל את השמאל עמו. אמנם הדיבור אינו כלול בתוך הסוד, כי הסוד הוא תחלה בחשאי בלי דיבור כלל, ואפשר להיות סוד בחשאי בלי דיבור בקול רם, אבל א"א אל הדיבור בקול רם להיותו בלתי ההבל החשאי בתחלתו, וה"ס הימין הכולל את השמאל אבל השמאל אין בו כח לכלול את הימין עמו ולכן אנו מיחסים השיח והדיבור בחסד והסוד בלחש בגבור' ואחר שירדו אז הם משפיעים חג"ת הנז' הארה וקדושה עליונה שקבלו מהג' מוחי' הנק' קדש ומאירים אל ג' תחתונות נה"י דז"א עצמו וזה נרמז במ"ש המשלשי' לך קדושה כי ג' ספי' חג"ת הם משלשי' קדושה בנה"י שלו ואחר שהאירו בנה"י אז מאירים הנה"י האלו ביעקב ורחל וזהו וקרא זה אל זה ואמר כי זה הם י"ב פרקין דיעקב דדכורא כמנין ז"ה ואל זה הם י"ב פרקין דנוק' רחל כנז"ל ואז מאירים אלו באלו ואז עולי' יחד כולם למעל' באופן זה חג"ת עולים בחב"ד ונה"י עולים בחג"ת ואז גם יעקב ורחל שהיו במקום נה"י עולים עמהם עד מקום חג"ת. ואל תתמה לומר היאך אפשר שיעלו נה"י דז"א עצמו אל מקום חג"ת לפי שהרי נתבאר אצלנו במ"א כי אפי' בימי החול עולי' העולמו' בכל תפל' ונכללי' זב"ז ועלי' זו נרמזת בקק"ק באופן זה קדוש א' הוא עליית החסד בחכמה. קדוש הב' הוא עליית הגבור' בבינה. קדוש הג' הוא עליית הת"ת בדעת אח"ך בה' צבאות נרמז עליית נה"י בחג"ת כי ה' הוא היסוד העולה בת"ת וצבאות הם נ"ה העולים בחו"ג ואח"כ נרמז עליות רחל הנקב' במלת מלא כל הארץ כבודו כי הארץ שהיא הנקב' כנודע ממלאה כל אותו המקום של נה"י ועולה עמהם ג"כ. וביאור ענין זה הוא לומר כי גם אשר עלתה הנקב' הנקרא ארץ למעלה במקום נה"י לא מפני כך נשאר מקום המלכות ריקם ופנוי כי אפי' מקום הארץ שהיא הנקבה היא מלאה מכבודו אעפ"י שעלתה למעלה וע"י עלייה זו של הנקבה מקבלת עתה דעת שלם ונשלם מוח הדעת שלה כנ"ל. ובזה תבין טעם מש"ל שצריך לדלג כלפי מעלה בעת שאומר קק"ק כו' וכנז' בתנחומא וכנז' בפוסקים בשם פרקי היכלות והטעם הוא להורות כי באלו התיבו' של קק"ק עולים ומדלגין כולם למעל' ממקומם חג"ת בחב"ד ונה"י בחג"ת ורחל הנקבה בנה"י. ואמנם אעפ"י שביארנו כי ג"פ קק"ק ה"ס עלית חג"ת בחב"ד עכ"ז צריך לבאר המלות עצמם ובו ית' מהו השפע שמקבלים משם. והענין יובן במה שהודעתיך איך נזכר באדר' נשא ד' קכ"ט ע"א כי קוצא חד דשערי דרישא דא"א מתפשט למטה דרך אחור ומגיע עד רישא דז"א ומאיר שפע גדול במוחין דז"א מן המוחין העליונים דא"א דרך ההוא קוצא דשערי הנמשך ממוחין דא"א וכבר נת' שם כי הנימין דא"א הם י"ג נימין ונקראים קדוש לפי שיש בהם ת"י נימין כמנין קדוש וסודו הוא שם ההויה דמילוי יודין שיש בו ד' יודין וכל יוד כלולה מעשר הרי ת' ועם עשר אותיו' מילוי ההויה הרי ת"י כמנין קדוש והנה מספר הנימין הם י"ג שהם ג' הויות דמלוי יודין ידוד ידוד ידוד ובהם י"ב אותיות ועם הכולל הרי י"ג וכל הויה מהם בהיות' מלאה היא בגי' קדוש כו' וכנגד ג' הויות הנז' הוזכרו ג' פעמים קק"ק אשר מהם נמשכת הארה גדולה דרך קוצא דשערי כנז' ומאיר במוחין דז"א ובחי' הארה זו היורדת מן המוחין דא"א אל המוחין דז"א נקר' קדושה כנודע כי כל סוד קדושה הוא במוחין שה"ס החכמ' הנקר' קודש ואח"כ קדושה זו נמשכת אל חג"ת ואל נה"י ואל יעקב ואל רחל כנז"ל גם תכוין כי קדוש בגי' ת"י כנז' ויען יש ת"י נימין וכל נימא אתפשט לת"י עלמין וכל עלמא אתפרש לת"י עיבר נמצא שג"פ ת"י הם נימין דריש' דא"א וכנגדם הם ג"פ קק"ק. ובאומרך ימלוך ה' לעולם כו' תכוין אל ר"ת אלקי"ך ציו"ן לדו"ר ודו"ר אצל"ו לרמוז כי אנחנו מעלים את המל' אצלו אצל הת"ת ועי"כ ימלוך ה' כו':
11
י״בדרוש ד':
12
י״גכולל ג' קדושות של יוצר ודעמידה ושל ובא לציון גואל אמר הכותב פ"א שמעתי ממורי ז"ל דרוש א' בענין של הקדושות הנז'. הנה הודעתיך לעיל כי בתפלת שחרית דימי החול עול' הנקב' בהוד והזכר עולה בנצח כנ"ל בסוף ביאור ברכת אבות ואמנם ענין קדושת יוצר עניינה הוא כדי להעלות את המלכות אל עולם הבריאה העומדת בהיכל קה"ק דיצירה כנודע ואנו מעלים אותה אל ההוד שבבריאה שהוא נקרא היכל עצם השמים ולכן קדוש' זו היא נאמרת באל ברוך גדול דעה וכו' ונודע כי תיקון ברכה זו הוא בהיכל הזה כנז' בזוהר פ' פקודי ואנו ממשיכים לה הארה ושפע רב וקדוש' מג' עליונות דבריאה שהם חב"ד ששם הוא סוד הקדוש' כנ"ל בדרוש שקדם. וזה ביאור קק"ק קדושה הוא בחכמה וברכה של ברוך כבוד ה' ממקומו בבינה ומלכות שהוא ימלוך ה' לעולם אלקיך ציון בדעת:
13
י״דונבאר עניינם כי הנה קדוש נתבאר בזוהר שהוא מלשון קדש ו' והענין הוא שבתחילה עולה אות הו' שהוא הת"ת בחכמה הנקרא קדש ונעשה קדוש ואח"ך קדש העליון מתפשט עד הת"ת הנקרא ו' ונעשה קדוש ואחר כך מתפשט גם עד היסוד שבו ונעשה קדוש ג'. הרי כי לעולם כל בחינ' קדוש הוא קדש ו'. והנה בקדוש הג' שהוא ביסוד אנו מחברים עמו את הנ"ה וזהו ה' צבאות. ה' ביסוד. צבאות בנ"ה ומשם מתפשט עד המל' וזהו מלא כל הארץ כבודו והרי עתה נתקדשה המל' דבריאה מבחי' החכמה דבריאה ואח"כ אנו ממשיכין לה בחי' ברכה מבינה דבריאה וזהו ברוך כבוד ה' היא בינה כבוד עלאה ממקומו שהיא המל' וז"ס התפשטות הבינה עד הוד ששם עומדת המל' כנז'. ונודע כי בחי' בריאה היא בינה ואח"כ אנו ממשיכין לה מן הדעת וזהו ימלוך ה' לעולם כו' ואנו מתחילין במל' דרך עלייה להעלותה עד ה' שהוא הדעת ואז היא אצלו ממש בהוד כנ"ל שז"ס ר"ת אלקיך ציון לדור ודור שהוא אצל"ו. אמנם קדושת תפלת העמידה היא במלכו' דעולם האצילות שאנו מעלים אותה עם הת"ת בהוד דאצילות ולכן אחר אשר קבל' המל' הארה מן חו"ג בשני ברכות של אבות וגבו' בחזרת התפל' דש"ץ כנ"ל בדרוש שקדם אז אנו אומרים הקדושה נקדישך כו' כי אז תתחבר אותה ההארה עם הת"ת ואז א"א קק"ק כו' וברוך כו' וימלוך כו' ע"ד מ"ש בקדושת יוצר ואין הפרש בין שני קדושות אלו אלא שקדושת יוצר היא להקדיש את המל' דבריאה וקדוש' דמעומד היא במל' דאצילות אבל בקדושת דובא לציון ה"ס ירידת המל' דאציל' בהיכל קה"ק דבריאה כנודע כי שם מקומה תמיד ולכן אנו צריכין להמשיך לה שפע וקדושה וברכה ולכן אנו חוזרין לומר קדושת קק"ק כו' וברוך כו' ותשאני רוח כו' וימלוך כו' ע"ד הנ"ל בקדושת יוצר ממש. ולכן תבין למה קדושת ובא לציון היא בלשון הקדש ובלשון תרגום כי להיות ענין זה למטה בבריאה לכן אחר שאמרנו קדושה בלשון הקודש אנו חוזרים לאומרה בלשון תרגום להעלים ולהסתיר ולכסות קדושת לשון הקדש תוך לשון תרגום ונעשה מכסה עליו והוא נעלם ומסתתר בתוכו ולפי שקדושת ובא לציון היא דרך ירידה כי יורדת המלכו' דאצילות אל הבריאה כנז' ולכן אנו אומרים ומקבלין דין מן דין כו' כי מקבלין השפע זמ"ז דרך קבלה ויריד' ממש. אמנם יש הפרש א' בין ג' קדושות האלו כי הנה בקדושת יוצר לא נאמר בה ימלוך כלל ובקדוש' דמעומד נאמר בה ימלוך ה' לעולם כו' ובקדושת ובא לציון נאמר בה ה' ימלוך לעולם ועד. וצריך לדעת ענין ג' שינויים אלו והענין הוא בקדושת יוצר כונתינו היא להעלות את המלכו' דאצילות עד למעלה באצילות מדרג' אחר מדרג' כנ"ל ולכן אין אומרים בקדוש' ההיא ימלוך כו' כי פסוק זה הוא כנגד הת"ת ואין רצונינו להורידו למטה אצלה ואדרבה רצונינו להעלות אותה אבל בעמידה שכבר היא אצלו למעלה אנו אומרים אותו. ואמנם בקדושת ובא לציון אשר היא יורדת למטה במקומ' כמנהגה ולכן אנו מורידים עמה גם את הת"ת וכיון שעתה הוא מקדים לירד אצלה להיות עמה שם לכן אנו אומרים ה' ימלוך ומקדימין שם ההויה שהוא בזכר אל המלכות הנרמזת במלת ימלוך ולא כקדושת העמיד' שמקדימין ימלוך לשם ההויה שאומרים ימלוך ה' כו' אלא ה' ימלוך לעולם ועד:
14
ט״ובברכת אתה קדוש כו' הנה אחר שכבר קבלה המל' עתה קדושת המוחין מבחי' הדעת דז"א ועלתה שם הנה עתה אנו אומרים אתה קדוש ושמך קדוש שהיא בחי' המל' הנקר' שמך כנז' בזוהר פ' פקודי לומר שעתה כבר קבל' המל' קדושה והארה מן הקודש העליון שהן המוחין דז"א דרך קו האמצעי שבו אשר זה הקו האמצעי נרמז במלת אתה קדוש כנ"ל בדרושים הקודמים כי אבות בחסד וגבורות בגבורה וקדושת ה' בת"ת וזהו אתה קדוש הוא הקו האמצעי ת"ת שדרך בו ירדה ונמשכה קדושת המוחין עד המל' ואז גם היא ושמך קדוש:
15
ט״זענין מודים דרבנן הוא במש"ל שהזכר עולה בנצח והנקב' בהוד ולכן עתה במודים שהוא בהוד כופף הת"ת את ראשו וכורע למטה כדי לנשקה בסוד הנשיקין וכבר נת"ל במודים של תפלת הלחש כי הכריעה אשר שם אינה כפולה כשאר הכריעות. וגם הזקיפה אינה כפולה כשאר הזקיפות אמנם אין שם רק כריעה א' בסוד ו' לגבי ה' וכנגדה יש זקיפה א' ה' לגבי ו' כי מודים דרבנן הוא כריעה שניה של יוד לגבי הא וכנגדה זקיפה א' בסוד ה' לגבי י' וז"ס מודים דרבנן כי אין כריעה זו אלא לגוף שהם ח"י חוליות שבשדרה. אמר חיים ענין זה מ"כ בקונטריסי ונלע"ד כי מ"ש כי אין כריעת זו כו' חוזר אל הכריעה הראשונ' של מודים דתפלת לחש שהיא ו' לגבי ה' שהוא הגוף הנקרא ו' וזה נלע"ד שהוא מוכרח:
16
י״זדרוש ה':
17
י״חכולל שני דרושים דרוש ענין משמעות נשיאות כפים וענין ברכת כהנים ובתחילה נבאר טעם נשיאו' כפים יען כי הוא דרוש קצר ואח"כ נחזור לבאר דרוש ברכת כהנים בכמה פנים ששמעתי ממורי ז"ל. דע כי ענין נשיאות כפים הוא לצורך תיקון פרצוף לאה כמו שנבאר. והענין הוא כמ"ש לעיל בסוד ברכת שים שלום דתפלת לחש כי שני זיווגים נעשים עתה האחד הוא זיווג הז"א הנק' ישראל בי"ג מידות דרחמים של ויעבור כו' עם לאה מן החזה שלו ולמעלה. והב' הוא זווג יעקב עם רחל בנפילת אפים. והנה בברכת אבות נעשה פרצוף רחל וגם פרצוף לאה כנ"ל במלת האל הגדול כו' שהם אותיות לאה אבל אז לא נעשה כל פרצוף לאה כולו כנז' שם כי לא נעשה אז רק בחי' הדעת דלאה ובחי' הז' תחתו' שבה אבל התרין מוחין חו"ב שבה לא נתקנו ולא נעשה עדיין. גם בחי' היסוד שבה לא נעשה עדיין. והנה היסוד שבה נעש' ע"י ויעבור כמבואר שם והחו"ב שבה נעשית ע"י נשיאות כפים של ברכת כהנים. והענין הוא במה שית' בענין כונת ברכת כהנים שעניינה הוא שאז נכנסין אוה"מ בז"א ופשוט הוא כי אז מתרבים האורות בז"א ולכן אז הם נושאים את כפיהם לרמוז שאותם ההארות הניתוספות בז"א הנמשכות ויוצאות מסופי האצבעות של ידיו שלא ירדו למטה אמנם יצאו משם ויעלו בסוד אור חוזר ממטה למעלה עד רישא דז"א בסוד זקיפת האצבעות כלפי מעלה. ועי"כ נתקנין חו"ב של לאה וז"ס טעם שצריך הכהן לישא כפיו כנגד ראשו ממש למעלה כנז' במשנה וצריך ליזהר בזה להגביהם ממש כנגד ראשו וענין זה ית' בדרוש שנתבאר אצלנו בדרוש תיקון פרצוף לאה איך נתקן ושם נתבאר שע"י האורות היוצאים מסופי הזרועות דז"א דרך קצוות האצבעות נבנה פרצוף לאה מתתא לעילא בסוד אור חוזר וע"ש וקיצור הענין הוא כי בהגביה הז"א שני זרועותיו למעל' נמצאים ראשי אצבעותיו מכוונות משני צדדי ראשו בב' צדדי מוח הדעת שבו אצבעות זרוע ימין מימין הדעת ואצבעותיו השמאלי' משמאל מוח הדעת ואז האורות יוצאים דרך קצוות אצבעותיו בסוד אור חוזר מתתא לעילא ובצאתם מתגלים האורות ההם ומשם מאירים בלאה העומדת ראשה באחורי דעת דז"א ואלו האורות נעשי' בחי' חו"ב בלאה מב' צדדי הדעת שלה והם גבוהים יותר מהדע' כנודע כי לעולם כל חו"ב הם גבוהים מן הדעת והאורו' מתפשטי' בשני צדדי הדעת מתתא לעילא וכל זה נעשה ע"י נשיאות כפי ז"א וכנגד זה צריכים הכהנים להגביה כפיהם ואחר אשר סיימו ברכת כהנים ונגמר תיקון לאה ונעשו ב' מוחין שלה אין צורך להשאיר כפיהם זקופים עוד עד ויעבור שהוא עת הזווג דלאה כי כיון שנעשו ב' מוחין דילה אין צריך עוד בהם ולכן מורידין הידים כדרכם למטה ואורות יוצאין דרך האצבעות בסוד אור ישר מעיל' לתתא כדרכן תמיד:
18
י״טועתה נבאר ענין ברכת כהנים כבר הודעתיך בדרוש הצלם של ז"א איך יש בז"א מוחין מצד אימא והם מוחין פנימיים וגם יש לו מוחין מקיפים מבחוץ וחיבור ב' בחינות אלו נקרא צלם בסוד אך בצלם יתהלך איש ואות צ' הם מוחין פנימי' ושני אותיות ל"מ הם מוחין מקיפים וכן עד"ז יש בז"א מוחין אחרים מצד אבא והם מתלבשים בתוך המוחין דמצד אימא והם ג"כ פנימיים ומקיפין ונק' גם הם בחי' צלם באופן שהם ב' צלמי' בסוד עד שיפוח היום ונסו הצללים תרין. והנה המוחין פנימיים דמצד אימא נכנסין בז"א עד תשלום היותו בן י"ג שנים ואז נקר' איש ואח"כ נכנסים בו מקיפין דמצד אימא בה' שנים אחרים שהוא עד תשלום היותו בן ח"י שנה ואז נאמר עליו בן ח"י לחופה ואח"כ בב' שנים אחרים נכנסים בו מוחין הפנימיים דמצד אבא ואז הוא בן עשרים שנה ואמרו עליו בגמ' בן עשרים שנה ואילך יכול למכור אפי' בקרקעות שהניח לו אביו ומשם ואילך נכנסין בו מקיפין דמצד אבא בהיותו בחתימת זקן והנה בברכת אבות דתפלת שחרית דחול נכנסו בו כל המדרגות הנז' זולתי מקיפין דמצד אבא בלבד והנה צריכים הם ליכנס בו טרם הזווג והנה עדיין הוא חסר מהם ולכן אנו מכניסין אותם בו ע"י ברכת כהנים כמשי"ת והנה ביארנו במ"א דרוש זה של הצלם בסדר השנים של ז"א והוא באופן אחר וע"ש כי שם ביארנו האמת והנכון. והנה אני שמעתי ממורי ז"ל שהמקיפי' דמצד אימא שהם ל"מ דצלם הנה אות הצ' הוא המוחין הפנימיים בנה"י דאימא והמקיפים הנקראים ל' דצלם הם בחג"ת דתבונה והמקיפים היותר עליונים הנק' מ' דצלם הם בחב"ד דתבונה. וכפי זה נמצא שבתפלת שחרית דימי החול עולה ז"א עד ראש התבונה אמנם אינו ממש שהוא עולה רק שהם יורדין עד מקום ז"א כמו שהוא בליל שבת כמבואר במקומו ונמצא שבשחרית דחול הוא כמו ערבית דליל שבת אבל לא שמעתי בפי' ממורי ז"ל וברוך היודע האמת. ונחזור לענין ראשון כי הנה עדיין ז"א עתה צריך שיכנסו בו המקיפין שלו דמצד אבא תוך פנימיותו בבחי' פנימיים לצורך הזווג שעתיד להזדווג עתה וע"י כניסת אלו האוה"מ בתוכו בסוד פנימיים ניתוספו בו הארות עצומות במוחין שבו ועי"כ נבקע יסוד דאימא שבתוך הדעת שלו כנודע כי אינו יכול לסבול כ"כ אורות עצומים בסוד ונבקע הר הזתים וכו' ונבקע בעת שאומרי' ויעבו' וכו' כמשי"ת שם בע"ה ואז נעשים בו ד' תיקוני דיקנא העליוני' שהיו חסרים ממנו כי לא היו בו בברכת אבות רק ט' תיקוני דיקנא כנז' באדרת נשא ונגמרו בו י"ג תיקוני דיקנ' גם הוא כמו א"א והוא סוד י"ג מדות אל רחום וחנון וכו' ונודע כי גם השערו' דתיקוני דיקנא הם אור מקיף ולקמן בביאור ויעבור יתבאר בע"ה. ונמצא כי בברכת אבות נכנסו המקיפי' דמצד אימא במלת ואלקי אבותינו כמבואר שם ובתיבות אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב נכנסו הפנימיים דמצד אבא ועתה בברכת כהנים נכנסו בו המקיפי' דמצד אבא והם ב' אותיות ל"מ דצלם שמצד אבא. וטעם היות נעשה ע"י הכהני' הוא לפי שסוד הכהן הגדול הוא בחכמה שהוא קו ימין והוא אבא ולכן אין מקיפין דמצד אבא נכנסים אלא ע"י הכהנים ואמנם כדי לבאר ענין הג' ברכות שיש בברכת כהנים צריך שנקדים לך ענין דרוש המוחין דז"א:
19
כ׳דע כי המוחין דז"א הם ד' והם חו"ב ודעת כלול מחו"ג. אמנם לפי שאלו הד' מוחין הם מלובשים תוך ג' לבושים בלבד שהם נה"י דאימא והדעת כלול מב' מוחין מלובש תוך לבוש א' שהוא יסוד דאימא לכן לעולם אנו מזכירין אותם בשם ג' מוחין לבד שהם חב"ד. גם צריך שתדע שהמקיפים הם ב' מדרגו' של המקיפים מקיפים התחתונים הם ל' דצלם כנ"ל והמקיפים העליונים הם מ' דצלם לפי שאות צ' דצלם הם המוחין הפנימיים הנכנסים תוך ז"א שהוא בן ט"ס וכל ספי' כלולה מעשר הרי צ' דצלם ול' דצלם המקיפים שע"ג המוחין ונרמזו באות הל' לפי שהם ג' מוחין כל א' כלולה מעשר הרי ל' וגם כי מתלבשין תוך נה"י דאימא שהם ג' לבושים בלבד ולכן נק' ל' אבל המקיפים העליונים למעלה מהם הם נרמזים באות מ' דצלם לפי שאינם שם מלובשים תוך לבושים רק הד' מוחין בעצמם בלי לבושים ולכן נק' אות ם כי אז הם ניכרים שהם ד' מוחין כי בהיות מוח הדעת הכלול מב' מוחין שהם חו"ג מלובש תוך לבושו שהוא היסוד דאימ' נק' מוח א' ובהיותו בלי לבוש אז ניכר היותו בחי' שני מוחין. וטעם היותם שם בלתי לבוש הוא לפי שהנה בתחילה נזדווגו או"א כדי להאציל אלו המוחין וניתנו תוך בטן אימא עלאה בסוד עיבור וכאשר נולדו ויצאו משם יצאו ערום מבלי לבוש ואז שם נרשמו היותם ד' מוחין כי כל דבר שבקדושה כך הוא שבכל מקום ומקום עושה רושם ואינו נמחק ולכן אז עשה שם רושם א' ונק' ם' סתומה דצלם. ואח"כ רצה המאציל העליון להלביש המוחין האלו כדי שיהיה כח לז"א לסבול האורות הגדולים האלו כי הנה הם בחינ' טפות שממשיכין או"א בעת זווג שנזדווגו ממקום עליון מאד שהוא מן א"א וא"א המשיכן מן עתיק וכעד"ז עד רום המעלות כמבואר אצלינו ולא יש כח בזעיר אנפין לסובלם בהיותם אורות מגולים ולכן הוצרך לעשות להם לבושים והוא מה שנתבאר אצלינו בדרושים של המוחין איך נתעלו ונסתלקו אורות נה"י דתבונ' מתוכן למעלה ונשארו הכלים ההם של הנה"י כלים רקים מבלי אורות בסוד אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה היינו התבונה הנק' מי שממית' עצמה על התורה שהוא ז"א. ואז נתלבשו המוחין הנז' שהם בחי' אורות בתוך הכלי' של הנה"י דתבונה ואז נק' שם בשם ל' דצלם בסוד ג' מוחין בלבד ושם נעשה רושם הב'. ואח"כ נכנסו בהיותם מלובשים כנז' תוך רישא דז"א ואז נעשו בסוד אות צ' דצלם והרי נתבאר טעם למה היו ב' בחינות מוחין מקיפין זולת הפנימיים. הטעם הא' הוא לפי שכל דבר של קדושה עושה רושם בכל מקום שהוא בהכרח הטעם השני לפי שהלואי שאחר כל אלו הג' המיעוטים יוכל ז"א לסבול האורות האלו המוחין הגדולים כי ודאי הוא שבכל מדרג' ומדרגה מאלו הג' מתמעטין מיעוט אחר מיעוט כי אין מעלת הג' כמעלת הב' ואין מעלת השנית כמעלת הא' ואין ז"א יכול לקבל הארתם אלא אחר שנתמעט אורם במיעוט הג' שהוא אות צ' דצלם כנז' והרי ביארנו דרוש הצלם דז"א בקיצור מופלג:
20
כ״אונחזור לענין ברכת כהנים כי הנה נתבאר שכל מה שיש באות צ' דצלם יש באות ל' וכן באות מ' והנה עתה בברכת כהנים נכנסים שני בחי' כפולות זע"ז שהם ל' ום' ואות ל' שהיא יותר תחתונה נכנסה בתחלה. ואח"כ נכנסת המם שהיא יותר עליונה וכניסתם נרמז בג' ברכות אלו וזה סדרן יברכך עתה נכנס מוח חכמה של הלמד. ידודבו נכנס מוח חכמה של המם וישמרך עשר חסדים של הדעת דאות מם יאר בינה של הל' ידוד בינה של המם פניו עתה אנו חוזרים לחבר עמהם הראשונים ונמצא כי פניו הוא בחכמה של הל' אליך הם החסדים של המם. ויחונך החכמה של המם. ישא החסדי' של הל' ידוד הם עשרה גבורות שבדעת של המם פניו עתה אנו חוזרים לחבר כל מה שנכנס עם אלו שנזכר ונמצא כי פניו חכמה של הלמד אליך החסדים של המם וישם חכמה של המם לך בינה של הלמד שלום בינה של המם. והנה עדיין הי' גבורות של הלמד לא נכנסו ואינם תלוים בכהנים אלא ע"י הכונ' שמכוונים הקהל והעם והוא כי צריך אל כל עם הקהל כאשר הכהנים מברכים ברכת כהנים שהוא בא"י כו' קודם שיאמרו מלת יברכך יכוונו הקהל באות ראשונה ו' של וידבר ה' אל משה כו' ובאות דלת של דבר אל אהרן ושני אותיות ו"ד הם בגי' עשרה ויכוונו שאז נכנסין עשרה גבורות של הלמד לפי שמוח התחתון שבכולם הם גבורות שבדעת הלמד ונכנס בז"א בתחלת הכל וזה נעשה ע"י הקהל כנז' ואח"כ נכנסין כל השאר ע"י הכהנים יברכך כו' יאר כו' ישא כו' כנז'. עוד קבלתי ממורי ז"ל ענין תיקון א' שהוא תלוי בכוונת הש"ץ ואיני זוכר אותו:
21
כ״בוהנה צריך ליתן טעם למה אנו כופלים כוונת המוחין כנ"ל והוא במש"ל כי הנה בתחי' נכנסין ג' מוחין בפ' יברכך כנז' וכשנכנסין המוחין האחרים בפסוק יאר אנו מחבריאה עמהם כל המוחין הראשונים שבפסוק יברכך וכשנכנסין המוחין האחרים בפ' ישא כו' אנו מחברים עמהם כל המוחין הראשונים של יברכך ושל יאר. והטעם הוא כדי לחברן יחד שיאירו אלו באלו ואלו באלו ואם תסתכל במה שנתבאר תבין איך הד' מוחין העליונים דאות מם הם רמוזים בבחינת ג' ההויות שבברכת כהנים חוץ מן החסדים של המם שלא נרמזו אלא בתיבת וישמרך ולכן היה צריך לתקנו כיון שלא נרמזו בשם ההויה כמו האחרים וצריך הארה ותיקון אחר ודבר זה תלוי בכוונת הש"ץ כנ"ל ואיני זוכר אותו איך הוא אבל המוחין של הלמד להיותם יותר תחתוני' אינם נרמזים בהויות אלא בשאר תיבות הפסוקים כנז' חוץ מן הגבור' של הלמד שהם יותר תחתונים מכולם ולכן לא נרמזו אפי' בשאר תיבות של הפסוקים דברכ' כהנים אלא באותם ב' אותיו' שנתכוונו הקהל כנז'. והנה אעפ"י שמצינו שגם החסדים של המם נרמזו במלת אליך של פסוק יאר ובפסוק ישא כו' כנז'. וכן בשאר המוחין של המם אין זה חשש כיון שעיקר זכירתם במקומ' שהוא פסוק א' היו בסוד הויות וכמ"ש שיש כוונה בזה תלויה על ידי כוונת הש"ץ ואיני זוכרה והנה בתיבת ויחונך אשר היא כנגד חכמת המם כנ"ל אשר היא בחי' זכר תכוין להשפיע משם אל ז"א שהוא זכר. אבל בתיבת שלום שהיא כנגד בינה של המם והיא נקבה. תכוין להשפיע ולהאיר משם אל הנוקב' דז"א. ונמצא כי משני בחינות אלו מקבלין הארה זו"ן ובכל מה שביארנו יתבאר לך כמה עניינים שיש בברכת כהנים. ונבאר לך קצת מהם הנה נודע שאין הכהן עולה לדוכן יחידי אלא עד שיתמלא זקנו או עד שיהיה גדול מבן עשרים שנה ומעלה. והטעם הוא במש"ל כי אלו המקיפים דמצד אבא אינם נכנסים תוך ז"א עד שיהיה בן כ' שנה וענין מלוי הזקן הוא כי הנה נודע שאין בז"א אלא ט' תיקוני דיקנא בלבד כנז' באד"ר וזוטא וחסרים ממנו ד' תיקוני דיקנא עלאין ואין זקנו מתמלא עד שנכנסין בו אלו המקיפים דמצד אבא כי בתחילה מאירים במקום המוחין ואח"כ ע"י אמירת י"ג מדות דויעבור נבקע יסוד אימא שבתוך הדעת דז"א ע"י כניסת אורות הרבים של המקיפים שאין כח ביסוד דאימא לסובלם ונבקע ויוצא אורם לחוץ ונשלמים בז"א כל י"ג תיקוני דיקנא כמשי"ת שם בענין ויעבור כו'. גם בזה תבין מ"ש בפסוק אמור להם יברכך ה' וישמרך והענין הוא כי כבר נתבאר כי ג' מיני מדרגות מוחין הם ונרמזים בתלת אותיות צלם כנ"ל וכל מדרגה מהם הוא פרצוף גמור שלם גם נת' אצלנו שהמוחין האלו אינם גשמיים אמנם הם בחי' הנפש הרוחנית המתפשטות תוך גוף האדם בכל רמ"ח איבריו וכמו שהנפש נכנסת באדם מדריגה אחר מדריג' עד היותו בן י"ג שנה כן המוחין האלו כנ"ל ונמצא שהמוחין האלו שהם בחי' נפש ז"א הם פרצוף גמור מרמ"ח אברים נפשיי' רוחניים המתפשטי' תוך רמ"ח איברי הגוף וכל אות ואות מג' אותיו' צלם היא פרצוף שלם כלול מרמ"ח איברים רוחניים באופן שהם ג' פרצופים כל א' כלול מרמ"ח איברים רוחניים וזה נרמז במלת אמור להם כי אמור בגי' רמ"ח עם הכולל גם רז"ל דרשו ענין זה ואמרו כך אמור בגי' רמ"ח עם הכולל וכוונתם ז"ל לרמוז אל מה שנת' שעתה נכנסים רמ"ח איברי הנפש פרצוף שלם של בחי' האוה"מ תוך פנימיות רמ"ח איברים גופניים של ז"א ובזה תבין ענין המורא שצריך האדם לקבל עליו מורא ש"ש שיהיה מורא אלקיו על ראשו, שהוא סוד רמ"ח איבריאה דאור מקיף שהוא בגי' מורא והוא ענין בחי' השכינה המקפת על ראשו של אדם ועל המוחין שלו ובזה תבין מ"ש בשמשון ומורא לא יעלה כו' כי שמשון הוא נזיר והנזיר עולה עד עתיקא קדישא כנז' בזו' וכל בחי' אוה"מ שלו נכנסין בו בסוד פנימיות בתוכו ואין לו על ראשו אור מקיף הנק' מורא ע"ג ראשו אלא בתוך פנימיות ראשו:
22
כ״געוד יש כוונת אחרת בסו' מנין התיבות והאותיות שיש בג' פסוקים אלו ועניינם הוא כי הנה נתבאר בזוהר כי ענין ברכת כהנים הוא להוריד רחמי י"ג תיקוני דיקנא דעתי' קדישא וט' תיקוני דיקנא דז"א והנה פסוק של יברכך ה' וישמרך הוא בא"א ולכן יש בו שלש תיבות כנגד שלש רישין עלאין דא"א כנז' בריש אדרא זוטא וט"ו אותיות שיש בו הם כנגד ב' רישין עלאין יתיר המאירים בשלש עשרה תיקוני דיקנא דא"א הנמשכין ויוצאים מרישא תליתאה כנודע כי כל בחי' דיקנא מרישא תליתאה שהוא חכמה מוחא סתימא דעתיקא קדישא נפקי והנה ב' וי"ג הם ט"ו והנה ההויה שבפסוק זה מנוקדת בחולם וצירי וקמץ וצירי ומלוייה ביודין כמו שנת' אצלנו באדר' האזינו ד' רפ"ח ע"א במאמר ג' רישין שהוזכרו שם בריש אדרת האזינו וע"ש היטב ונמצא כי בפסוק זה הוא ענין המשך ג' רישין עלאין למטה וזהו הטעם שר"ת של יברכך ה' וישמרך הם ייו שהם בגי' כ"ו כמנין ד' אותיות הויה. וס"ת הם כהך שהם בגי' מ"ה כמנין ד' אותיו' הויה דמלוי אלפין והכוונ' הוא לרמוז כי שם ההויה שבז"א מתמלא בסוד חשבון ובסוד מלוי ממה שמתברך מן א"א מן ג' רישין הנז' ובפסוק יאר ה' פניו כו' יש בו ה' תיבות כי כונתו הוא להמשיך מן או"א ג' מוחין אל ז"א ולכן הם ה' תיבות כנגד או"א וג' מוחין ויש בו כ' אותיות כחשבון ב' יודין כי כמו שחכמת אבא נקרא יוד להיותו בן י"ס גמורות עם ראש שלימה בג' מוחין שבה. גם עתה ז"א נקרא יוד גמורה כי כבר נשלמו י"ס שבו בענין אלו הג' מוחין שנכנסו בו גם תכוין בעשרים אותיו' אלו להוריד הארה מן ד' תיקונין עלאין דדיקנא קדישא דא"א שיש בה י"ג תיקונים אל ז"א שאין בו רק ט' תיקוני דיקנא בלבד ועי"כ יושלמו בו י"ג תיקוני דיקנא גם הוא ואח"ך תמשיך בהם עוד הארה יותר עליונ' והוא מן ז' תיקוני גלגלתא דאריך שהם יותר עליונים מן י"ג תיקוני דיקנא דאריך ומהם תמשיך הארה אל י"ג תיקוני דז"א והנה י"ג וז' הם עשרים ואמנם זו ההויה שבפסוק זה היא במילוי ס"ג ובפסוק ישא וכו' הוא בחי' המוחין שירדו בז"א שאח"כ נתהוו בתרין עטרין עלאין שהם חו"ג דת"ת כנודע. ולכן יש בפ' זה ז' תיבות ועם התרין עטרין הנז' הרי הם ט' תיקוני דיקנא דז"א ויש בו כ"ה אותיות ותכוין בזה אל שם בן כ"ב העליון שהוא הויה דמלוי אלפין ויש בה עשרה אותיות ולשם אדני במלואו שיש בו י"ב אותיות י"ב וי' הרי כ"ב אותיות להורות שעתה נתמלאו ב' השמות האלה במלואם ע"י הנה"י דתבונה שהם ג' המוחין שנכנסו בז"א כנז' והנה כ"ב וג' הם כ"ה. ובזה תבין מ"ש בזוהר נשא כי יברכך יאר ישא הם נה"י שהכונ' הוא על נה"י דתבונ' המלבישי' את המוחין המקיפין גם תכוין כי עתה המלכו' הנקרא כה בסוד כה תברכו את בני ישראל ולכן באמרך מלת שלום תכוין להוריד כל השפע הנ"ל בכח ב' שמות שהם הויה דאלפין ואדני במלואו שיש בהם כ"ב אותיות ובאלו הכ"ב אותיות נכללין י"ג תיקוני דיקנא דעתיקא וט' תיקוני דיקנא דז"א שהם כ"ב ואלו נכנסין בתוך המלכו' ונעשי' בה בסו' כ"ה אותיות שבפסוק זה שהם כנגד כ"ב אותיות שבשני השמות הנז' וג' פ' הנז' הרי כ"ה ולכן זו ההויה שבפסוק זה היא במלוי אלפין. והנה בענין דרוש הנז' שמעתי מא' מן החברים שא"ל שנלע"ד ששמע דרוש זה ממורי ז"ל אבל הוא מסופק קצת בו אם יש בו איזה טעות וזה עניינו:
23
כ״דהנה נת"ל כי בברכת כהנים נכנסין המקיפין דז"א ועי"כ מקבלת הדיקנא שלו הארה גדולה ומה שהיתה בתחלה בט' תיקונים לחוד נעשי' עתה י"ג תיקוני דיקנא גמורים ואח"כ מאירים בו עוד ז' דגולגלת' דאריך הרי הם עשרים הארות ונמצא שע"י ברכת כהנים נמשכת הארה גדולה בדיקנא דז"א ונגמרים ונעשים י"ג תיקונים גמורים ולכן אחר ברכת כהנים אנו אומרי' י"ג מדות דויעבור תיכף להורות שע"י ברכת כהנים נגמרים בו י"ג תיקוני דיקנא. ודע כי ג' דיקנין הם למעלה השתים יש בהם שערו' והג' אין בה שערות והם דיקנא דאריך ודיקנא דז"א יש בהם שערות לפי שהם זכרים אבל דיקנא דנוק' דז"א היא נוק' ואין בה שערות. ומה שאין אנו מזכירין דיקנא דאבא הוא לפי שאו"א אתכלילו במזלא דדיקנא דא"א ולכן אין בו דיקנא ולכן היו תיקונ' דיקנא דא"א י"ג ודז"א ט' ודנוקב' שיתא לבד כנז' באד"ר וזוטא והטעם הוא במ"ש אצלנו שהמקום של השערו' שאנו מונין בז"א ובא"א ג"כ הם נמנין בדיקנ' דנוק' באותם המקומות עצמם אעפ"י שהם חלקים בלתי שערות ולכן אינם נמנין אלא במנין ו' תיקונים בלבד והנה כמו שז"א מקבל הארה גדולה בברכת כהנים שאעפ"י שאין בו מתחיל' רק ט' תיקונים עכ"ז עתה מאירים בו כל הי"ג תיקונים דדיקנ' דא"א. כן נוק' דז"א אעפ"י שמתחלה לא היו בה אלא ו' תיקונים עתה נעשים בה ט' תיקוני דיקנא כמו הז"א לפי שהיא עתה מקבלת הארה מן ז"א בעלה. אבל ז"א המקבל הארה מן אריך שיש בו י"ג תיקונים נעשים ג"כ בו י"ג תיקונים כמוהו. הנה הפסוק הא' כנגד א"א. והב' כנגד ז"א והג' כנגד נוק'. והענין הוא כי בפסוק א' יש בו ט"ו אותיות כנגד תרין רישין עלאין המאירים בי"ג תיקוני דיקנא דא"א היוצאים מן רישא תליתאה. גם ג' תיבו' הפ' הזה הם כנגד תלת רישין הנז' ובפ' הב' שהוא כנגד ז"א. יש בו עשרים אותיות כנגד ד' תיקוני דיקנא דא"א המאירים אל ט' תיקוני דיקנא דז"א. ואח"כ מאירים בהם ג"כ ז' תיקוני גלגלתא דא"א הרי הם עשרים הארות ונמצא כי פ' זה הוא כנגד דיקנא דז"א ולזה הטעם מסיים הפ' הזה ויחנך שהוא חכמה של המקיף העליון הנק' מ' דצלם כמבואר בדרוש שקדם ויען שהוא חכמה והוא דכורא לכן תכוין להמשיך ממנו הארה אל ז"א שגם הוא דכורא ופ' ג' מסיים בשלום שהיא בינה של המקיף העליון של מ' דצלם כנ"ל ג"כ ונודע שהיסוד דאימא גם הוא נק' שלום כנ"ל בסוד המברך את עמו ישראל בשלום ובסוד הפורס סוכת שלום עלינו וכיון שהוא בחינ' נוק' לכן תכוין להמשיך ממנו האר' אל נוקב' דז"א ויש בפ' זה כ"ה אותיות שה"ס הארת י"ג תיקוני דיקנא דאריך בט' דז"א וט' דז"א יאירו בשית תיקוני דיקנא דנוקב' ויוסיפו לה ג' תיקונין אחרים י"ג וט' וג' הרי הם כ"ה. והנה בפ' יאר נתבאר שצריך לכוין בד' תיקונים יתרים שניתוספו בדיקנ' דז"א אבל בפ' זה שאינו מדבר רק בנוקבא לכן לא זכרנו הד' תיקוני' שניתוספו בז"א אלא הג' תיקונים שניתוספו בנוקבא. וכבר ידעת שהי"ג תיקונים דיקנא דאריך והט' תיקוני דיקנא דז"א הם כ"ב אותיות התורה כנז' בזוהר פ' נשא וה"ס עשרה אותיו' שיש במילוי הויה דאלפין וי"ב אותיות דמילוי אדני כנ"ל:
24
כ״הודע כי זה השם דאדני הוא למעלה בדיקנא דאריך ובזה תבין מ"ש בזו' בלק קפ"ה ע"ב אם עונות תשמור י"ה כו' אם חובין סלקו עד או"א כו' ע"כ והכי פי' אם עונות תשמור י"ה שהם או"א והגיעו העונות עד המקום הזה העליון הנה שם אדני שה"ס י"ב אותיותיו הנרמזים בי"ב תיקוני דיקנא דא"א הוא יעמוד עלינו אבל שם אדני שבמלכו' הוא גרוע מאד במעלה משם י"ה שהוא באו"א ואיך יאמר שאם גברו העונות עד י"ה ואין בו כח לעמוד לנו ששם אדני שבמלכו' יעמוד לנו אבל הכוונה היא על שם אדני העליון שבדיקנא דא"א וזכור זה. כבר ידעת שג' בחי' תיקוני דיקנא הם דיקנא דא"א ודז"א ודנוקבא. דאריך הם י"ג תיקונים. דז"א הם ט' דנוקבא הם ו' בלתי שערות וה"ס ו' מעלות לכסא והנה ז"א בתחלתו אין לו רק ט' תיקונים. ואח"כ נשלמים בו כל הי"ג תיקונין ואז נתמלא זקנו ולכן מטבע העולם שאין שערות זקן האדם צומחין רק מי"ג שנה ומעלה אחר שנגמר ונתמלא זקן האדם העליון שהוא ז"א והנה מה שמתחיל לצמוח קודם הכל הוא התיקון הב' והוא מקום השפה והטעם הוא לפי שהתיקון הזה הוא מקומו סמוך לפאת הראש כנודע ונק' א"ל וכשתחלפהו באתב"ש יהיה ת"ך והוא בגי' שפם והוא למטה בתיקון השני. ולכן זהו המקום הראשון שמתחיל לצמוח. ולכן בכ"ג יש בו לאו יתירה בהקפת ראשו וזהו פי' דיקנא דכהנא רבא הנז' באד"ר. נמצא שהכת' אינו מקבל האור הגדול אם לא ע"י צינורות. ונחזור לענין כי לכן בברכת כהנים יש י"ג יודין כנגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א ויש בה ט' ווין כנגד ז"א הנק' ו' שבשם ויש בו ט' תיקוני דיקנא ויש בה שית ההין כנגד ו' תיקוני דיקנא דנוק' הנק' ה' תתאה של שם ההויה ותכוין להאיר מן י"ג דאריך לט' דז"א ומט' דז"א לו' דנוק' ונלע"ד חיים הכותב כי לכך בי"ג תיקוני דיקנא דא"א שהם ג' הויות ובהם י"ב אותיות והכולל ומילוייהם ביודין ויש בהם ג"כ י"ב יודין והכולל כנגד י"ג תיקוני דיקנא דא"א וט' ווין כנגד ט' תיקונים דז"א ושש ההין כנגד ו' תיקוני נוק' להורות כי שרש כולם הם בא"א בי"ג תיקוני שבו ועיין בשער רוה"ק באותו היחוד של י"ג חוורתי דרישא דא"א:
25
כ״וכוונת ברוך הוא וברוך שמו ענין ענית הקהל השומעי' ברכו' מפי הש"צ ואומרים ברוך הוא וברוך שמו בעת שמזכיר השם בברכה תכוין במלת ברוך הוא אל שם אהיה נעשה מלבוש בשם ההויה במלוי ס"ג. ובברוך שמו תכוין כי שם אדני נעשה מלבוש אל שם ההויה דמלוי אלפין. כונה אחרת והוא בסו' ד' אותיות ההויה באופן. זה כי בברוך תכוין אל אות יוד של ההויה והיא שם של ההויה ובתיבת הוא תכוין אל אות ה' ראשונה ושהיא שם של אהיה. ובתיבת וברוך תכוין אל אות ו' ושהיא שם ההויה ובתיבת שמו תכוין אל אות ה' אחרונה שהיא שם אדני:
26
כ״זכוונת אמן שעונין הקהל אחר חתימת כל ברכה מפי הש"ץ ודע כי יש מדרגות בעניית אמן אם אמן של ברכת המצות והנהנין ואם אמן של ברכות העמידה והתפלה ואם אמן של הקדישין ובתחילה נבאר ענין כולל לכולם ואח"כ נבאר החילוקי' שביניהם וזו היא הכונה הכוללת לכולם. הנה נודע מה שצריך לכוין בתיבת אמן שהוא ענין חיבור ב' שמות ידוד ואדני ביחד לזה יאהדונה"י שהם בגימ' אמן. אמנם במלת אמן יש ג' אותיו' וצריך לכוין הכוונה הנז' ג"פ בג' אותיות אמן ולכן צריך להודיעך בתחילה היכן רומזים אלו הג' אותיות אמן ובזה יתבאר לך מאמר א' של הזו' פ' וילך דרפ"ה ע"ב ר"ש אמר אלף עמיקא דבירא דכל ברכאן מתמן נפקי ונבעין ומשתכחין. מם פתוחה נהרא דנגיד ונפיק ואקרי מם והוא רזא דתנינן מם פתוחה מם סתומה כמה דאוקימנא למרבה המשרה. נון פשוטה כללא דתרין נונין נון כפופה כללא דאות ו' כללא דנון כפופה בג"כ כלא אקרי נון ואו נון כו'. ובתחילה צריך לבאר מציאותם ואח"כ נבאר לשון המאמר הזה. דע כי אות אלף של אמן רומזת בת"ת דז"א והוא גופא דיליה ואות מם רומזת ביסוד דז"א ואות נון פשוטה רומזת במקום החלל שבין תרין ירכין נ"ה דז"א ממקום שנסתיים היסוד' משם ולמטה כנודע כי נ"ה מתפשטין לאורכן יותר משעור אורך היסוד ושם באותו חלל שבין נ"ה הוא כעין צורת נון פשוטה ונמצא כי ג' אותיות אמן כולם הם בקו האמצעי דז"א והתחלתם מת"ת שבו ולמטה. והענין הוא כי ענין אמן הוא חיבור ז"א בנוק' הויה באדני שעולים בגי' אמן כנ"ל והחיבור הזה אינו מתחיל אלא מן הת"ת דז"א ולמטה כי התחלת פרצוף רחל הוא מן החזה ולמטה מחוברים אחור באחור שניהם יחד:
27
כ״חוכבר ידעת מ"ש בתיקונים על וכנפיהם פרודות כו' בד' ל' תיקון י"ח כי זו"ן הם מתפרדים זה מזה בבחי' הזרועות שהם החו"ג ובבחי' הרגלים שהם נו"ה כי כולם נק' בחי' כנפים והטעם הוא כי להיות ז"א גדול וגבוה בקומתו יותר ממנה אין זרועותיהם מכוונים ביחד ולא שוקיהם כי שיעור כל קומת' הוא מן החזה שלו ולמטה ולכן כנפיהם פרודות ואינן מחוברות יחד אלא בקו האמצעי לבד ושם מתחברים יחד בסוד שם יאהדונה"י שהוא בגי' אמן שהוא בג' מקומות קו האמצעי כנז' ולא במקום אחר ונבאר עתה ענין התחברם יחד בג' אותיות אלו של אמן כי הנה אות אלף הוא בת"ת דז"א ששם מתחברים זו"ן יחוד ראשון כי מצד פנים הוא בחי' ת"ת אל ז"א ומצד אחור הוא בחי' כתר אל נוק' ואות מם הוא ביסוד יחוד שני כי מצד פנים הוא בחי' יסוד אל ז"א. ומצד אחור הוא בחי' דעת אל נוקביה דז"א, ואות נון פשוטה היא באותו החלל שבין תרין ירכין כנ"ל אשר כבר הודעתיך בענין ג' גלגולים של שת והבל ומשה בפ' שופטים בשער המצות במצות לא ירבה לו נשים איך מפי היסוד דז"א נמשך ויוצא משם התפשטות הבל א' ואור גדול היוצא משם ונמשך ומתפשט בין הרגלים ועיקר אור זה יוצא מפי היסוד דאבא הגנוז ומלובש תוך היסוד דז"א כנודע ואין גילוי גמור אל פי היסוד דאבא אלא שם בלבד ואעפ"י שג"כ יוצא דרך שם הארה גדולה מן ז"א עצמו עכ"ז עיקר הארה אשר שם הוא מצד יסוד אבא אשר אין לו גלוי אחר אלא זה בלבד. וענין הארה זו נחלקת לב' חלקים שהם ד'. הראשונה הוא הבל היוצא מיסוד דאבא ונחלק לב' חלקים והא' הוא לצורך יעקב כי הנה כתר דיעקב הוא בת"ת דז"א ודעת דיעקב הוא ביסוד דז"א ושאר התפשטות גופא דיעקב והת"ת שלו אין לו אחיזה וסמיכה כנגדו בז"א וא"כ מהיכן נאחז ונעשה. אבל הענין הוא כי הנה זה ההבל והאור היוצא מיסוד דאבא דרך פי היסוד דז"א ומתפשט ביושר באמצע בין תרין ירכין דיליה משם בולטת ונוצצת ההארה ההיא לצד פנים דז"א ושם נעשה גוף יעקב אמנם ההארה וההבל בעצמו אשר שם באמצע בין תרין ירכין דז"א הוא בחי' הבל בן אדה"ר שהוא גלגול ראשון של משה. ועוד יש הבל אחד היוצא מיסוד דאימא ג"כ מבחי' החו"ג אשר בה דרך פי היסוד דז"א ויוצא גם הוא לחוץ בסוד הבל בין תרין ירכין וגם זה נחלק לב' חלקים ההבל בעצמו שבין ב' ירכין הוא בחי' קין בן אדה"ר בסוד ג' גלגולים שהם קין יתרו מצרי כמבואר אצלנו ומה שבולט ממנו לחוץ הוא מתנוצץ לצד האחור דז"א ושם נעשה ממנו גופא דאמצעיתא דרחל נוקבא דז"א אשר גם זו אין לה סמך ואחיזה כנגדה בז"א אלא בהבל הזה. אבל הזרועות והרגלים דיעקב ורחל יש להם סמך ואחיזה בנו"ה שהם ארוכים אבל ביסוד דז"א קו האמצעי שהוא קצר אין להם אחיזה בו אלא באלו האורות וההבלים הנז' וזכור הקדמה זו ותדע מהיכן נעשה בנין דגופא דיעקב ובנין גופא דרחל:
28
כ״טונחזור לענין ראשון כי הרי ביארנו ענין נון של אמן איך היא רומזת בזה ההבל היוצא מיסוד דז"א עצמו ונקר' הויה מצד פנים וכנגדו מאחור נעשה גוף הנקבה הנק' אדני והרי זה יחוד שלישי וזהו הטעם שאמרנו לעיל שצריך לכוין חיבור יאהדונה"י באות א' של אמן ובאות מם וכן באות נון פשוט'. ובזה ית' לך מאמר דפ' וילך הנ"ל רש"א אלף עמיקא דבירא וכו' פי' כי הנה הודעתיך כי עמיקא דבירא הוא פי היסוד דאימא עלאה שנפתח במקום החזה דז"א ולכן אות אלף היא שם כנגד אלף דאהיה שהוא אור היוצא מן בינה הנק' אהיה מפי היסוד שלה תוך החזה דז"א כנודע כי ז"ס אלף שבתוך מילוי הואו של שם ההויה דאלפין כי אות האלף היא כנגד השליש האמצעי דת"ת דז"א שהוא מקום החזה אשר שם פתיחת פי היסוד דאימא הנז' הנקרא שם אהיה מם פתוחה נק' נהרא דנגיד ונפיק זהו יסוד דז"א אשר הוא פתוח וכנגדה מאחוריו הוא הדעת דנוק' רחל הנקרא מם סתומה בסוד הדעת הסתום ונק' מם סתומה נון פשוטה וכפופה הם באותו חלל דבין ב' ירכין כנ"ל והנון פשוטה היא כנגדו שהוא פשוט וישר מתפשט באמצע וכנגדו מאחוריו הת"ת דנוק' הנאצל ממנו כנ"ל והוא נק' נון כפופה שהוא ת"ת דנוקבא:
29
ל׳ונחזור לענין כוונת אמן כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה אל זו"ן באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא בכוונת אמן דשאר ברכות אבל בכוונת אמן דחזרת עמידה דש"ץ אינו כך לפי שאז כבר חזרו פב"פ ואין שם החיבורים הנ"ל דבחי' אחור באחור ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ"ל בבחי' היותם פנים בפנים ועכ"ז עיקר הכוונה היא ע"ד הנ"ל והוא במה שהודעתיך כי כל דבר שבקדוש' בכל מקום שהולך אף שמסתלק מאותו מקום מנחת שם במקומ' רושם א' ואינו זז משם לעולם ונמצא שאעפ"י שהוא עתה פב"פ אנו אומרים אמן להאיר אותם הג' רשומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אחור באחור ושם היא כוונת האמן והנה מורי ז"ל היה רוצה לפרש לנו איך אות אלף מורה על שני שמות הויה ואדני כנז' וכן אות מם וכן אות נון אבל לא ביאר רק אות האלף. ואף גם אותה אלף שכחתיה אלא מתוך קצת סימנים נלע"ד שזהו מה ששמעתי אעפ"י שאיני זוכר ולכן לא אמנע מלכותבו. הנה שם ההויה דמילוי אלפין דמ"ה מקומ' הוא בקו אמצעי דז"א כי בדעת שבו יש שם מ"ה א' הקושר ומחבר עמו את החכמ' ואת הבינה ובת"ת יש ג"כ הויה אחרת דמ"ה וקושרת ומחברת עמו חו"ג. וביסוד יש הויה דמ"ה וקושר ומחבר עמו את הנ"ה. ונודע כי ידוד בנצח לימין ואדני בהוד לשמאלא ולכן דכורא עומד בנצח והנוק' בהוד והנה בחי' הויה דמ"ה אשר בת"ת חצי' של זו ההויה היא ידוד וחצי' בחי' אדני כי בחצי הת"ת בצד ימין הקרוב אל החסד הוא שם ההויה. ובחצי הת"ת השמאלי הקרוב אל הגבורה הוא שם אדני. והענין הוא כי חצי ההויה היא יוד הא ועומדת בצד ימין הת"ת והנה יו"ד ה"א גי' ידוד והרי איך יש שם ההויה בימין הת"ת. ואם תצייר אות אלף שבמילוי הא ראשונ' הנז' בציור יוד כזה א' הוא כ' ועם כ"ה הנז' הרי הם מ"ה דאלפין. גם אם תצרף עמו הכללות יהיה מ"ו שהוא מילוי ההויה דע"ב דיודין כנודע שהוא מצד הימין אמנם החצי הויה שבצד שמאל הת"ת היא ב' אותיות אחרונות ואו הא והם בגימטרי' י"ט כמנין חוה שהיא הנקב' אח"כ תצייר שני אלפין שיש במילוי ואו הא. האלף הראשונ' בציור יוי א' ואלף השני' בציור יוד כזה א' והיא בגי' מ"ו. ועם חשבון הי"ט הראשון הם בגי' ס"ה והרי איך חצי ההויה השמאלי' היא בחי' אדני ונמצא כי ציור אות אלף בציוריה שהם בהויה דמ"ה דאלפין שבת"ת זו היא הגורמת לענין זה להיות שתי שמות אלו ידוד ואדני בת"ת והרי איך שם זה של יאהדונהי הוא באות אלף של אמן עוד יש חילוק א' בין האמנים הנז':
30
ל״אועתה נבאר ענין החילוקים שיש בין עניית אמן של התפל' והעמידה ואמן של ברכות המצות והנהנין ואמן של הקדי' והרי הם ג' בחי' והנה אמן של הקדיש נק' בחי' חיבוק ולכן צריך בכוונת ענייתו להקדים הנוק' לדכורא שבתחילה תעורר שם אדני ואח"כ שם הויה וזה סדר כוונתו אידהנויה כי הנוק' מקדמת להתעורר בתחלה ואז הוא מחבקה באהבה ולכן אותיות אדני קודמות לאותיות הויה והטעם לפי שהחיבוק קודם אל הנישוק ולכן בקדיש שה"ס החיבוק אז אותיות הנקב' קודמות. אבל ב' חלוקות אחרות של אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה והעמידה שניהם נקר' נישוק והכונה בהם היא כסדר יאהדונהי ההויה של הזכר קודמת אל האדני שבנקב' והטעם הוא כי כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק ולכן אז הזכר מתעורר קודם הנקבה לפי שבפעם הראשונה בלבד שהוא החיבוק קדמה הנקבה להתעורר ומשם ואילך הזכר מתעורר תחילה אמנם בשתי החלוקות האלו אע"פ שהם שוים בענין הנז' שהם בחינ' נישוק עכ"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקב' ויש נישוק ששניהם נושקים זל"ז ביחד וזה החילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי החלוקה הראשונ' מהן היא שהוא מתחיל לנשק אותה ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח"כ נשיקה שלה עולה אצלו ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה ואח"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' היא ששניה' נעשי' כאחד וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות עד ששניהם פוגעים זב"ז בשיקול א' ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא שלעולם ההויה גוברת על אדני משא"כ באמן של קדיש כנז' אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו השתים היא של ברכת המצות והנהנין ואיזה היא של העמידה:
31
ל״בוהנלע"ד אצלי שבאמן של העמידה הם שוין הנשיקין שלהם ביחד לפי שאלו הם סוד הנשיקין השניים הנעשים בעת הורדת הטפה מן הזכר אל הנקב' והוא בעת העמיד' ואז נושקים זל"ז כחדא ברעותא חדא. אבל האמן דברכת המצות והנהנין הם הנשיקין הראשונים ואז הזכר הוא מתחיל להתעורר ולנשק'. ובזה יתבאר לך מאמר א' בזו' פ' תרומה דקס"ו ע"א בענין בריה דרב ספרא שדילג מאיגרא כדי לשמוע קדיש מפי הצבור והטעם הוא דע לך שאותו החכם בריה דרב ספרא בגלגול הראשון שקדם אליו טעה בענין סוד החיבוק ונתגלגל עתה לתקן מה שטעה אז ונודע כי כל מי שמתגלגל על איזה דבר שקלקל צריך לתקנו עתה בטורח גדול ובמסירת עצמו עליו ולכן כל זמן שלא תיקן החכם הזה את המעוות ההוא לא רצה להתחבר עם אשתו כיון שענין החיבוק הקודם אל הזווג טעה בו בתחילה וכן נראה מלשון הזו' שם כי לטעם זה לא רצה לישא אשתו עד אז ואמנם כאשר בא אל ידו המעשה הזה דעניית הקדיש שהוא בחי' החיבוק העליון כנז' ומסר עצמו על עניית הקדיש שהפיל עצמו מן הגג כנז' על עניית אמן שה"ס החיבוק אז נתקן טעותו הראשון. ואחר שתיקן ענין החיבוק עדיין היה צריך לעשות בחי' הנישוק הבא אחר החיבוק ועשאו ע"י אותם סודות התורה שדרש בפניהם מה שלא היה יכול לעשות קודם שתיקן החיבוק ולכן לא דרש אותם הדרשות של סודות התורה עד שתיקן החיבוק כדי שיבואו הדבריאה כסדרן בתחלה החיבוק ואח"כ הנישוק ואח"כ הזווג עם אשתו:
32
ל״גונחזור לענין כוונת אמן כי הנה נתבאר כוונתו איך היא להוריד אור עליון מן אימא עלאה אל זו"ן באותם הג' מקומות שמתחברין יחד. וכל זה הוא בכוונת אמן דשאר ברכות אבל בכוונת אמן דחזרת עמידה דש"ץ אינו כך לפי שאז כבר חזרו פב"פ ואין שם החיבורים הנ"ל דבחי' אחור באחור ולכן צריך לחברם בג' מקומות הנ"ל בבחי' היותם פנים בפנים ועכ"ז עיקר הכוונה היא ע"ד הנ"ל והוא במה שהודעתיך כי כל דבר שבקדוש' בכל מקום שהולך אף שמסתלק מאותו מקום מנחת שם במקומ' רושם א' ואינו זז משם לעולם ונמצא שאעפ"י שהוא עתה פב"פ אנו אומרים אמן להאיר אותם הג' רשומים הראשונים שנתרשמו בהיותם אחור באחור ושם היא כוונת האמן והנה מורי ז"ל היה רוצה לפרש לנו איך אות אלף מורה על שני שמות הויה ואדני כנז' וכן אות מם וכן אות נון אבל לא ביאר רק אות האלף. ואף גם אותה אלף שכחתיה אלא מתוך קצת סימנים נלע"ד שזהו מה ששמעתי אעפ"י שאיני זוכר ולכן לא אמנע מלכותבו. הנה שם ההויה דמילוי אלפין דמ"ה מקומ' הוא בקו אמצעי דז"א כי בדעת שבו יש שם מ"ה א' הקושר ומחבר עמו את החכמ' ואת הבינה ובת"ת יש ג"כ הויה אחרת דמ"ה וקושרת ומחברת עמו חו"ג. וביסוד יש הויה דמ"ה וקושר ומחבר עמו את הנ"ה. ונודע כי ידוד בנצח לימין ואדני בהוד לשמאלא ולכן דכורא עומד בנצח והנוק' בהוד והנה בחי' הויה דמ"ה אשר בת"ת חצי' של זו ההויה היא ידוד וחצי' בחי' אדני כי בחצי הת"ת בצד ימין הקרוב אל החסד הוא שם ההויה. ובחצי הת"ת השמאלי הקרוב אל הגבורה הוא שם אדני. והענין הוא כי חצי ההויה היא יוד הא ועומדת בצד ימין הת"ת והנה יו"ד ה"א גי' ידוד והרי איך יש שם ההויה בימין הת"ת. ואם תצייר אות אלף שבמילוי הא ראשונ' הנז' בציור יוד כזה א' הוא כ' ועם כ"ה הנז' הרי הם מ"ה דאלפין. גם אם תצרף עמו הכללות יהיה מ"ו שהוא מילוי ההויה דע"ב דיודין כנודע שהוא מצד הימין אמנם החצי הויה שבצד שמאל הת"ת היא ב' אותיות אחרונות ואו הא והם בגימטרי' י"ט כמנין חוה שהיא הנקב' אח"כ תצייר שני אלפין שיש במילוי ואו הא. האלף הראשונ' בציור יוי א' ואלף השני' בציור יוד כזה א' והיא בגי' מ"ו. ועם חשבון הי"ט הראשון הם בגי' ס"ה והרי איך חצי ההויה השמאלי' היא בחי' אדני ונמצא כי ציור אות אלף בציוריה שהם בהויה דמ"ה דאלפין שבת"ת זו היא הגורמת לענין זה להיות שתי שמות אלו ידוד ואדני בת"ת והרי איך שם זה של יאהדונהי הוא באות אלף של אמן עוד יש חילוק א' בין האמנים הנז':
33
ל״דועתה נבאר ענין החילוקים שיש בין עניית אמן של התפל' והעמידה ואמן של ברכות המצות והנהנין ואמן של הקדי' והרי הם ג' בחי' והנה אמן של הקדיש נק' בחי' חיבוק ולכן צריך בכוונת ענייתו להקדים הנוק' לדכורא שבתחילה תעורר שם אדני ואח"כ שם הויה וזה סדר כוונתו אידהנויה כי הנוק' מקדמת להתעורר בתחלה ואז הוא מחבקה באהבה ולכן אותיות אדני קודמות לאותיות הויה והטעם לפי שהחיבוק קודם אל הנישוק ולכן בקדיש שה"ס החיבוק אז אותיות הנקב' קודמות. אבל ב' חלוקות אחרות של אמן דהמצות והנהנין ואמן דתפלה והעמידה שניהם נקר' נישוק והכונה בהם היא כסדר יאהדונהי ההויה של הזכר קודמת אל האדני שבנקב' והטעם הוא כי כיון שהנישוק הוא אחר החיבוק ולכן אז הזכר מתעורר קודם הנקבה לפי שבפעם הראשונה בלבד שהוא החיבוק קדמה הנקבה להתעורר ומשם ואילך הזכר מתעורר תחילה אמנם בשתי החלוקות האלו אע"פ שהם שוים בענין הנז' שהם בחינ' נישוק עכ"ז יש נישוק שהזכר מקדים לנשק לנקב' ויש נישוק ששניהם נושקים זל"ז ביחד וזה החילוק יש בין אמן דתפלה ועמידה ובין אמן דשאר ברכות של המצות ושל ברכת הנהנין כי החלוקה הראשונ' מהן היא שהוא מתחיל לנשק אותה ונשיקה שלו יורדת אצלה. ואח"כ נשיקה שלה עולה אצלו ונמצא שבתחילה ירד יוד של ההויה ואח"כ עלתה אלף של אדני. והחלוק הב' היא ששניה' נעשי' כאחד וכשמתחיל היוד של הויה לירד מתחלת אלף של אדני לעלות עד ששניהם פוגעים זב"ז בשיקול א' ובענין זה יש חילוק ביניהם. אבל הצד השוה שביניהן הוא שלעולם ההויה גוברת על אדני משא"כ באמן של קדיש כנז' אבל שכחתי איזה חלוקה מאלו השתים היא של ברכת המצות והנהנין ואיזה היא של העמידה:
34
ל״הוהנלע"ד אצלי שבאמן של העמידה הם שוין הנשיקין שלהם ביחד לפי שאלו הם סוד הנשיקין השניים הנעשים בעת הורדת הטפה מן הזכר אל הנקב' והוא בעת העמיד' ואז נושקים זל"ז כחדא ברעותא חדא. אבל האמן דברכת המצות והנהנין הם הנשיקין הראשונים ואז הזכר הוא מתחיל להתעורר ולנשק'. ובזה יתבאר לך מאמר א' בזו' פ' תרומה דקס"ו ע"א בענין בריה דרב ספרא שדילג מאיגרא כדי לשמוע קדיש מפי הצבור והטעם הוא דע לך שאותו החכם בריה דרב ספרא בגלגול הראשון שקדם אליו טעה בענין סוד החיבוק ונתגלגל עתה לתקן מה שטעה אז ונודע כי כל מי שמתגלגל על איזה דבר שקלקל צריך לתקנו עתה בטורח גדול ובמסירת עצמו עליו ולכן כל זמן שלא תיקן החכם הזה את המעוות ההוא לא רצה להתחבר עם אשתו כיון שענין החיבוק הקודם אל הזווג טעה בו בתחילה וכן נראה מלשון הזו' שם כי לטעם זה לא רצה לישא אשתו עד אז ואמנם כאשר בא אל ידו המעשה הזה דעניית הקדיש שהוא בחי' החיבוק העליון כנז' ומסר עצמו על עניית הקדיש שהפיל עצמו מן הגג כנז' על עניית אמן שה"ס החיבוק אז נתקן טעותו הראשון. ואחר שתיקן ענין החיבוק עדיין היה צריך לעשות בחי' הנישוק הבא אחר החיבוק ועשאו ע"י אותם סודות התורה שדרש בפניהם מה שלא היה יכול לעשות קודם שתיקן החיבוק ולכן לא דרש אותם הדרשות של סודות התורה עד שתיקן החיבוק כדי שיבואו הדבריאה כסדרן בתחלה החיבוק ואח"כ הנישוק ואח"כ הזווג עם אשתו:
35
ל״וכוונת אמן בכ"מ שהוא כבר נתבאר עניינו אצלנו באורך אלא ששם ביארתי ששכחתי משא"ל רבי ז"ל בזה ושם כתבתיו בטעות ועתה זכרתיו היטב והרי הוא זה מה ששמעתי אני בעצמי מפי מורי ז"ל בעצמו ולא ע"י זולתו. דע כי שם ההויה הוא בחסד דז"א ושם אדני בגבור' ושתי השמות הם בת"ת עמודא דאמצעיתא כנז' בתיקונים ואלו הב' שבת"ת אינם השנים שבחו"ג אמנם הם שמות אחרים מלבד אותם שבחו"ג ועד"ז הם הויה בנצח ואדני בהוד ושניהם ביסוד וכן במלכות יש שנים ידוד ואדני ועי"ש במ"ש שם מה ענין ידוד ואדני שיש במלכות ואיך נרמז בסוד ן' פשוטה של אמן והנה זה שאמרנו שיש בת"ת יהו"ה ואדני הוא בחיבור החו"ג בהתחברותם בת"ת כי יש ידוד ואדני ג"כ בעצמות ת"ת ולכן תמצא שבהויה דאלפין דמ"ה שהיא בספירת הת"ת לבדה כנודע הנה אות אלף שבתוך מילוי אות ואו אם נמנה משם ולמטה הם ג' אותיות וה"א והם בגי' י"ב וה"ס י"ב אותיות אדני במילואו והרי איך שם אדני נרמז משמאלא של הויה דמ"ה דאלפין ר"ל בסופה וכן שם הויה נרמז מימין ההויה דמ"ה ר"ל בתחילתה כי לעולם ההתחלה היא בימין וזה עניינו כי הנה מתחילת ההויה דמ"ה עד אות אלף הנז' שבתוך מילוי אות הואו הם ו' אותיות יוד האו שהם בגי' ל"ב וה"ס ארבע אותיות פשוטות של שם ההויה וכ"ח אותיות מילוי המילוי שלהם והרי נתבאר איך שם ההויה מימינא ושם אדני משמאלא ואות אלף באמצעיתא דילהון גם יש בו הויה ואדני באופן אחר והוא כשתחלק שם מ"ה לחצאין יהיו כ"ב מכאן וכ"ב מכאן וא' הכולל הרי מ"ה והנה הכ"ב שמכאן הם כ"ב אותיות שיש בשני שמות ידוד ואדני במלויים וכן כ"ב מכאן והם ג"כ ע"ד הנז' וא"כ הרי שבהויה דמ"ה נרמזו בו ב"פ כ"ב שהם ב"פ ידוד ואדני שיש בו והוא בחי' חו"ג הנכללי' בו ונעשים בו ידוד ואדני פעם אחת ועוד יש בו בעצמו הויה ואדני פעם אחרת בעצמותו. גם דע כי מלוי הויה דיודין דע"ב שבאבא היא מ"ו וזו היא בחי' הטפ' דאבא שיורש הבן משל אביו. וזה המ"ו של מלוי הנז' מצויר בצורת א' שנק' א' אחת שציורה ב' יודין וואו שהם בגי' מ"ו ג"כ בהיות היודין מליאים הם כ' כ' ואות הואו בלתי מלוי ולכן אמרו בתיקונים שאות אלף שבחכמה היא צורת יוי וצורת אלף שבבינה היא צורת יוד והנה מכח זה המילוי שהוא מ"ו נעשה ז"א בחי' ההויה דמ"ה דאלפין עם הכולל ג"כ מ"ו ואח"כ כאשר ז"א מגדיל את נוקבא נותן לה המלוי ג"כ שלקח מאבא שהוא מ"ו והמלוי דהויה דמ"ה שלו עצמו שעולה בגימטריא י"ט:
36
ל״זוהנה כנגד המלוי שנתן לה מהויה שלו דמ"ה שהיא י"ט לכן נק' היא חוה אשת אדה"ר כי חוה בגי' י"ט ואדם בגי' מ"ה כי מן המלוי שלו נעשית נוק' חוה וכשנותן לה ג"כ המלוי של מ"ו שלקח מאבא אז נק' נוק' אדני כמנין מ"ו י"ט שהם בגי' ס"ה וז"ס ה' בחכמה יסד ארץ כי ה' שהוא ז"א נשתתף עם חכמה הנק' אבא וע"י שני המלויים שלו ושל חכמה שהם י"ט ומ"ו יסד ארץ דהיינו נוק' הנקרא ארץ שהיא שם אדני ובנה את בניינה והגדילה. ע"כ מה ששמעתי אני ממורי ז"ל בענין סוד עניית אמן וזה ששמעתי מזולתו ששמע ממורי ז"ל. וז"ל עוד סוד עניית אמן הנה אמן בגי' יאהדונהי והנה אלו הנקודות הם מלוי שני הויות שהם יוד הא ואו הא יוד הא ואו הא וכללם שביחוד זו"ן גם היא נקר' מ"ה ובניקודם זולת אותיות האחרונות הוא ג' ס"ג שעולים לאימא לקבל מוחין ועם ניקוד שני אותיות אחרונות וב' שמות עולים לא"א. אותיות שלאחר אותיות אמן הם בנ"ס הוא י' אלקים ובאתב"ש הוא י"פ מ"ב מן מ"ה ומן ס"ג. אמר הכותב ע"כ מצאתי כתוב ונלע"ד שזהו פי' כי הנה שני שמות הנז' בלתי נקודות הם בגי' צ"א כמנין שתי הויות דמ"ה עם הכולל והם כנגד זו"ן כי בהיות נוק' מתייחדת עמו אז ג"כ היא נק' הויה דמ"ה והנקו' שבהם כפי מה שכתובים בתורה ידוד אדני וב' אותיותיו האחרונות אין בהם ניקוד ויש בהם ח' יודין וג' ווין והם בגימ' צ"ח וכשתחבר האותיות עם הנקו' שהם צ"א וצ"ח יעלו בגי' קפ"ט שהם ג' הויות דס"ג. והכוונה היא שעתה עולין זו"ן הנרמזים באותיות לבדם כנז' אל אימא עילאה הנק' ס"ג לקבל משם ג' מוחין שהם ג' הויו' דס"ג הנרמזים במספר האותיות והנקודות כנז'. אמר עוד שאם תוסיף ותנקד גם שני אותיות האחרונות כפי מבטא האותיות שהם ה"י יתוספו ג' יודין שהם ל' על הקפ"ט הנז' ויהי רי"ט ועם שני כוללים של שני השמות יעלו בגי' אר"ך לרמוז שאחר שיקבלו זו"ן הג' מוחין מאימא חוזרים ועולים עוד עד א"א הנק' ארך אפים כנודע אמר עוד אותיות שלאחריו הוא בגי' י"פ אלקים ולא הבנתי ענין זה היאך אמר עוד ובאתב"ש כו' ר"ל כי כשתחליף שני שמות הנז' באתב"ש יהיו מתצק פטצם והוא בגי' תתמ"ט כמנין י"פ מ"ב אותיות שיש בה' הויות דס"ג. וה' הויות דמ"ה בפשוטן ובמלויים ובמלוי מלויים שהם תת"כ והכ"ט איני יודע עניינם ע"כ:
37
ל״חסוד אל מלך יושב כו' דע כי תוספת השבת מתחיל מיום ששי מתחילת שעה ששית כמו שית"ל דף ס"ב ריש ע"א בע"ה בענין ע"ש על פסוק יום השישי ה' יתירה ונמצא כי ז' שעות אחרונות של יום הששי וכל כ"ד שעות דיום השבת הקב"ה יושב בהם על כסא רחמים מפני כבוד השבת ומספרם א"ל שעות וז"ס אל מלך יושב על כסא רחמים ושאר ימי החול יושב על כסא דין גם בתיקוני' אמרו שהם ר"ת אמ"י על כרו"ב על ידי שאנו קוראים ומתנהג עם ו' יתירה. סוד ענין הוידוי שנהגו לומר אחר חזרת ש"ץ התפילה קודם נפילת אפים. דע כי אעפ"י שהתודה על חטאיו בשומע תפלה כנ"ל עכ"ז צריך שיחזור עתה ויתודה על חטאיו ויפרשם בכלל הוידוי שמתודים כל הקהל. ואחר הוידוי יאמר ויעבור וי"ג מדות ואח"כ יאמר נפילת אפים. וטעם קדימת הוידוי אל י"ג מדות יובן מה שנבאר עתה והוא כי בעת שאתה מתוד' הוידוי תכה ביד ימינך כפוף כמו אגרוף על לבך שמצד שמאלך הכאה אחר הכאה בנחת בעוד שאתה מתודה בין בשחר בין במנח' ע"כ תיבה ותיבה של אשמנו בגדנו כו' הכאה א' ותכוין בזה כי הנה נודע שלב האדם נעשה מכח גודל הארת החו"ג והיסודות דאו"א מתגלים שם בחזה דז"א כי שם נפסק היסוד דאימא כמבואר אצלנו והחוטא גורם הסתלקות המוחין לעלותם למעלה במקום הסתום והמכוסה ומונע ירידת החסדים ההם אל הלב ותכוין שעתה ע"י הוידוי נתקן הענין ונתכפרו עונותיו בסוד ונשא השעיר עליו את כל עונותם שע"י אמירת הוידוי שאומרים הקהל המקטרג לוקח חלקו בעת הוידוי והולך לו ונפרש ממקום הקדוש' ואז נעשים השני זיווגים של לאה וישראל בעת י"ג מדות ושל רחל ויעקב בעת נפילת אפים וזר לא יקרב אליהם לטמא את משכן ה' ח"ו ועל ידי הכאות האלו אתה גורם להכות שם ולהוריד החסדים אשר למעלה במקום המכוסה למטה במקום הלב שהוא מקום המגולה ולפי שהיד ימינית היא סוד החמש חסדים בשרשם העליון ולכן צריך להכות ביד ימינו על לבו ויכוין לנענע החסדים אשר למעל' ולהורידם למטה במקום הגילוי. והנה נת"ל שבברכת שים שלום יורדת טיפת החסדים מן המוח עד החז' אבל עדיין לא נתגלו בחזה וע"י אלו ההכאות שמכה בחז' יורדי' החסדים עוד למטה במקום החז' ואחר שירדו שם החסדים במקום החזה אז אומרים ויעבור לעשות זווג לאה עם ישראל וכוונתינו הוא שיתפשטו למטה לשני תועליות האחד הוא לצורך זווג לאה עם ז"א מן החזה ולמעל' בויעבור וי"ג מדות והשני הוא לצורך זווג רחל עם יעקב בנפילת אפים כנ"ל בענין נשיאו' כפים דברכת כהנים ולכן מוכרח הוא להקדים הוידוי אל הי"ג מדות לסיבה הנז', גם צריך האדם לומר כל פרטי הוידוי כולם אשמנו בגדנו כו' אעפ"י שיודע האדם בעצמו שאין בו כל הדברים ההם ונראה כמדבר שקר אין חשש בזה ואדרבה הוא מוכרח לומר כך ובזה תבין טעם נכון למה נתקן הוידוי בלשון רבים כי היה צ"ל אשמתי בגדתי כו'. אך הענין הוא שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו גם הוא נענש על חבירו מטעם הערבות כי כל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים רבים א"כ לזה ראוי לאדם שיתודה בלשון רבים כדי שיתודה גם על חבירו ולכן אף אם יש עבירות שלא חטא בהם הנה אפשר שחבירו חטא בהם וצריך להתודות בלשון רבים אעפ"י שהוא לא עשה אותה העבירה:
38