שער המים הארוך, השער השמיניSha'ar HaMayim HaAroch, The Eighth Gate
א׳אבאר מקוה שנעשה ע"י דבר המקבל טומאה ואפילו שלא בשאיבה אם הוא כשר אם לאו, שנינו בחמישי של מקואות הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהן כשרין, ונוטפין שעשאן זוחלין סומך אפילו מקל אפילו קנה אפילו זב אפילו זבה יורד וטובל דברי ר' יהודה, ר' יוסי אומר כל דבר שמקבל טומאה אין מזחילין בו, כלומר הזוחלין טהרות המושכין מן המעיינות הרי הם כמעיין ליטהר כל שהוא ובזחילה, וכל שכן באשבורן, והנוטפין כלומר מי גשמים אין מטהרין אלא במקוה כלומר באשבורן ובמ' סאה, נוטפין שנעשו זוחלין כגון שנפחת המקוה והמים יורדין וזוחלין יכול להעמיד זחילתן אפילו במקל, או אפילו הזב והזבה מניחין ידם במקום הפחת כדי להעמיד זחילתן, ואין אלו בעושין מקוה שהמקוה עשוי היה, ובטהרה מתחילתו, אלא שעכשיו מעמידו שלא יהו מימיו זוחלין, ר' יוסי אומר דאפילו כפי האי אינו כשר, שהמקוה אינו כשר אלא בשנעשה על ידי טהרה, ולא זב וזבה בלבד, אלא אפילו טהור כל שמקבל טומאה אין מזחילין, כלומר אין מזחיל הנוטפין למקוה כדי לעשות מקוה ולא מעמיד הזחילה, דקסבר ר' יוסי שאין מקוה כשר שנעשה ע"י דבר טמא ואפילו שלא בשאיבה, וכדתנן במסכת פרה בפרק שביעי נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולין דדבר המקבל טומאה פוסל, ומפרש טעמא בפרק בתרא דזבחים דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור, הוייתן על ידי טהרה תהא, אלמא כל מקוה מים שאמרה תורה צריך להיות על ידי טהרה, והכא הוה ליה מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי וקיימא לן כר' יוסי, ואפשר דאפילו ר' יהודה מודה כשנעשה מקוה לכתחילה על ידי המקבל טומאה שהוא פסול, והכא שאני לפי שהיה המקוה עשוי על ידי טהרה אלא שזה מנעו שלא יהא זוחל, וכבר נתבאר למעלה שלשת לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה בין בתחילתו בין בגמרו ומסתברא דהוא הדין לשלשת לוגין שנזחלו למקוה על ידי דבר המקבל טומאה, ואם תאמר והלא שנינו בפרק ששי של מקואות מטהרין המקואות העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד, מביא סילון של חרס או סילון של אבר ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים ומשכו ומשקו אפילו כשערה ודיו, אלמא נכשר הוא על ידי סלון של אבר, ואע"פ שפשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה לא היא, דהתם היינו מפני שהוא קבוע בקרקע וכל שקבוע בקרקע, או שמשתמש דבר קבוע בקרקע אינו מקבל טומאה, שהרי שנינו בפרק י"א של מסכת כלים כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא, חוץ מן הדלת והנגר והמנעול והפתח שתחת הציר, והציר והקורה והצנור שנעשו לקרקע, ואע"פ ששנו במשנתינו שבמקואות ומניח ידו תחתיו עד שהוא מתמלא מים, דאלמא אפילו נמשכו המים למקוה על ידי האדם שמניח ידו תחת הסילון, ואילו במשנתינו שנינו שאפילו הניח ידו בנקב המקוה כדי שלא יזחלו מימיו פסול, מסתברא דהתם הוא שמניח ידו כנגד הנקב שהמים זוחלין מהן דרך שם, שכל המים העוברין דרך ידו למקוה, או שסותם לבדו הנקב שהמים זוחלין דרך שם, הרי זה נעשה על ידיו, אבל כאן שאינו נוגע במים אלא שמניח ידיו תחת ראש הסילון עד שיתמלא, ולא יצאו המים מן הסילון, לא חשבינן ליה כנעשה על ידו ממש, אלא כמסייע לסילון שהמים עוברין בתוכו, שלא יצאו המים לחוץ וסיועו אין בו ממש.
1