שער המים הארוך, השער החמישיSha'ar HaMayim HaAroch, The Fifth Gate
א׳אבאר אי זה יקרא שאוב לפסול את המקוה, שנינו בתורת כהנים פרשת ויהי ביום השמיני יכול מלא בכתף ועשה בתחילה מקוה יהי טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, ולא שנא מילא בכלי ולא שנא נתן בחפניו ואפילו בזילף בידיו או ברגליו הרי זה פסול, דתניא בתוספתא כן היה ר' יוסי אומר זולף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול הולכין עם הקרקע כשר, לגיון העובר ממקום למקום וכן בהמה העוברת ממקום למקום וזילפו בידיהם ורגליהם שלשת לוגין למקוה כשר, ולא עוד אלא אם כן עשו מקוה בתחילה כשר, פירוש לגיון חיל רוכבי סוסים ומרכבות, וזלפו ברגלי הבהמות מימי הנהר למקוה כשר, אבל לא בידיהם ורגליהם של אנשי החיל, שהרי כבר אמר ר' יוסף זולף בידיו וברגליו שלשת לוגין למקוה פסול, שכל בידי אדם פסול, ואם כן א"כ מאי וכן בהמה העוברת ממקום למקום, היינו לגיון היינו בהמה, נראה לי דהכי קאמר לגיון העובר ובני אדם רוכבין על סוסים ופרדים, וזלפו ברגלי הבהמות שהן רוכבין עליהם שלשה לוגין מים למקוה, בשעה שהם רוכבים עליהם כשר, ואינם נחשבים כאלו מים מכח אדם הרוכב אלא כל שבאין מזליפת רגלי הבהמות כשר, וכן בהמה שאין רוכב עלה ואם תאמר אם כן מאי קאמר וכן בהמה פשיטא וכל שכן היא, והכי הוה ליה למתני, בהמה העוברת וכן לגיון ויש לומר דזו ואין צריך לומר זו קתני, ותדע לך דאפילו תמצא לומר שזלפו אנשי החיל בידיהם ורגליהם קאמר, מאי וכן בהמה, ולעולם היה לו להקדים בהמה העוברת ממקום למקום, כן כל שבאין למקוה מתוך מה שנתון בידי אדם אפילו מדבר שאינו כלי פסול, דמקוה דומיא דמעין בעינן מה מעין שלא על ידי אדם, שהרי שנינו בשני של מקואות, המסנק את הטיט לצדדין ומשכו שלשת לוגין כשר היה תולש ומשכו ממנו שלשת לוגין פסול, כלומר בעוד שהיה תולש, נראה לי לפי שעכשיו באין למקוה מתוך מה שבידו, שאלו תלשו ונתנו לצד אחד, ואחר כך משכו ממנו שלשת לוגין לא יפסול, שהרי בהמשכה הן באין למקוה, אלא אם כן עומדין למעלה מן המקוה נופלין בלא המשכה, אבל ראיתי לרבנו שמשון ז"ל שפרשו משום שאוב, ורישא במסנק תוך המים, שלא תלשו וסיפא בשתלשו מן המים, ונעשו בידו שאובין בתוך הטיט, ועוד שנינו בשלישי של מקואות הסוחט את הכסות ומטיל ממקומות הרבה והמערה מן הצרצור ומטיל ממקומות הרבה ר' עקיבא מכשיר וחכמים פוסלין, וקיימא לן כחכמים, דרבין נינהו ועוד שנינו שם בשביעי הטביל את הסיגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור, דאמרינן גוד אחית, הא אינו נוגע במים פסול, וכדתניא בתוספתא בההיא בפרק שלישי הטביל בו את הסיגוס שלשת לוגין במקוה כשר, עקרו מתוכו פסול, פירוש סיגוס בגד של צמר עבה, ועוד שנינו בתוספתא בפרק שלישי, היה בראשו שלשת לוגין וירד וטבל ויש במקוה ארבעים סאה כשר, סחטו בתוכו פסול, כלומר אם היה המקוה שלם שהיה בו ארבעים סאה כשר, שאין המים השאובין שבראשו פוסלין אותו, דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו לעולם, ואפילו רבו השאובין על הנוטפין שזהו כמקוה, אבל אם סחטו כדי להשלימו למקוה פסול דנחשבין מים שאובין, הטיט והסיגוס והשער אין להם בית קבול ואינן עושין שאיבה, ואפילו הכי פוסלין את המקוה, מפני שהן באין למקוה מתוך ידו של אדם, ואפילו לא נתכוון לשאוב, וכן הדין והוא הטעם כשנפלו למקוה על ידי אדם מתוך כלי נקוב, שאע"פ שכלי נקוב אינו פוסל את המקוה כמו שכתוב למעלה, ועוד נתבאר לפנינו כל שבאין מים ממנו למקוה מתוך ידי אדם נחשבין כשאובין, וכל שכן במתכוון לשאוב באותו כלי נקוב, וליתן במקוה, דבהא כולי עלמא מודי, ותדע לך שהרי נחלק ר' שמעון במשנת המסנן את הטיט מפני שאינו מתכוין כדתנן המסנן את הטיט לצדדין ומשכו ממנו שלשת לוגין כשר, היה תולש ומשכו ממנו שלשת לוגין פסול, ר' שמעון מכשיר שלא נתכוין לשאוב, וכן חלק בתוספתא במה שפסל ת"ק במים שבראשו שסחטו במקוה וכן בסיגוס לאחר שעקרו, וקתני ר' שמעון מכשיר עד שיתכוין לתלוש, אלמא אף ר' שמעון דמכשיר מודה במתכוין לשאוב ולתלוש, והוצרכתי לזה לפי שראיתי מי שנשתבש להתיר לשאוב בכלי מנוקב ולעשות מקוה, וכן כל כלי שיש לו תוך העשוי לקבל ועברו דרך עליו מים נוטפין ממילא וירדו למקוה פוסלין את המקוה, דתניא צנור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה, וזו מדברי סופרים שגזרו עליו ואפילו בשלשת לוגין כמו שכתבנו למעלה, וכדעת הראב"ד ז"ל בצנור זה בשיש בו בית קבול שדרך הצנורות לעשות בהן בית קבול קצת כדי לקבל צרורות ועפרוריות ויבאו המים לבור צלולין, וכדתנן ברביעי של מקואות החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ כל שהוא, ובשל חרס רביעית, ר' יוסי אומר בשל חרס כל שהוא, לא אמרו רביעית אלא בשברי חרס, היו צרורות מתחלחלין בתוכו, פוסלין את המקוה, ירד לתוכו עפר ונכבש כשר, צנור שהיה צר מכאן ומכאן ורחב מן האמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה, והרעפים שמכסין בהם את הגגות, אע"פ שיש בהן חטטין לפעמים שיכולין לקבל צרורות עפרוריות אינן פוסלין את המקוה, לפי שאין אותן חטטין נעשים במתכוין לקבל את הצרורות והעפרוריות, אע"פ שנראה לי שר"א ז"ל פירש מה שאמרו שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין הנוטפין מן הגגות, ופסולין מחמת שאובין שעברו על הרעפים. במה דברים אמורים בצנור שזבו לקבעו את המים הנוטפין ולשפוך במקום אחר, והוא הדין לכל הכלים שהניחן לקבל בהם מים, אבל כלים שהניחן בחצר ולא נתכוין לקבל בהן עכשיו מים ונתמלאו מים ממילא ונפלו למקוה ממילא אין פוסלין את המקוה, שאינן נחשבין כשאובין בענין זה, דתנן ברביעי של מקואות המניח כלים תחת הצנור אחד גדולים ואחד קטנים אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה פוסלין את המקוה, אחד המניח ואחד השוכח כדברי בית שמאי, ובית הלל מטהרין בשוכח, א"ר מאיר נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל, ומודים בשוכח בחצר שהוא טהור, א"ר יוסי עדין הוא מחלוקת, ובפרק קמא דשבת אוקי פלוגתיהו בשהניחן בשעת קשור העבים ונתפזרו, וחזרו ונתקשרו, סברי כיון שהניחן תחת הצנור בשעת קשור העבים, מוכחא מילתא דלקבל מים מן הצנור הניחן, ואע"פ שנתפזרו כיון שלא סלקן עדין לא נתבטלה מחשבתו אבל כשהניח בחצר שלא תחת הצנור ונתמלאו, מודים שאינה חשובה שאיבה, ואע"פ שנתמלאו וחזרו ונפלו למקוה לא פסלוהו, דגרסינן התם אמר רב משרשיא דבי ר' אמי הכל מודים הניחו בשעת קשור העבים דברי הכל טמאים, בשעת פיזור העבים דברי הכל טהורים, לא נחלקו אלא שהניחן בשעת קשור העבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו, מר סבר בטלה לה מחשבתו, ומר סבר לא בטלה לה מחשבתו, ומה ששנינו עוד ברביעי של מקואות המניח טבלא תחת הצנור אם יש לה לבזבז פוסלת את המקוה, זקפה לדוה בין כך ובין כך אינה פוסלת את המקוה, התם נמי כשהניח את הטבלא תחת הצנור להמשיך משם מים למקוה, אי נמי לקבל מים מן הצנור לצורך, או שנתכוין לקבל בו מים, ועל כרחנו יש לנו לומר כן שהרי הטבלא אינה עשויה לקבלת מים, וכל שאינו עשוי לקבלת מים אע"פ שהוא עשוי לקבלת פירות אינו פוסל את המקוה, אלא אם ערה אותו אדם למקוה, שהרי שנינו שם שהשק אינו פוסל את המקוה אע"פ שעשוי לקבל פירות אלא שאינו עשוי לקבלת מים, אלא הא דטבלא שהניחה תחת הצנור לקבל את המים היא כמו שאמרנו, ואפילו הכי אם זקפה אינו פוסלת כיון שאינה עומדת דרך קבלתה, ואי קשיא לך הא דתנן בשלישי של מקואות המניח קנקנים בראש הגג לנגבן ונתמלאו מים ר' אליעזר אומר אם עונת גשמים הוא, אם יש בו כמעט מים ישבר ואם לאו לא ישבר, ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר או יכפה אבל לא יערה, כלומר יכפה הקנקנים לצד אחד או ישברם ומשם נמשכין למקוה, דאלמא דוקא בשכופה לצד אחד ונמשכים, רק סבר דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה, הא מערה פסולין ואע"פ שלא העלן לקבל מים דהא העלן לנגבן קתני, תירץ רבי שמשון ז"ל דההיא דשוכח בחצר ממילא לבור אבל הכא בשעירה אחשובי אחשבינהו והוו להו שאובין, ולפי מה שכתבתי למעלה לא קשיא לי מידי דכל שבאו למקוה בידי אדם לא הוי כמעין ופסול, וכלים אלו שאמרנו שהמים שבהם פוסלין את המקוה מדין שאיבה לא אמרו אלא בשיש להם ארבע דפנות דהשתא עשוין לקבלה, הא לאו הכי אין עשוין לקבלה, ומים שבהם אין חשובין כשאובין, דתנן ברביעי של מקואות המניח טבלא תחת הצנור אם יש לבזבז פוסלת את המקוה, כלומר לבזבז בארבע רוחותיה הא בשלש לא שאין זה בית קבול, ואפילו נעשה מקוה שלם של ארבעים סאה על ידי כלים שאין להם ארבע לבזבזין, או שנפלו מאליהן שלא בכונה לתוך כלים שיש להם ארבע דפנות לבית קבול ונפלו למקוה ונעשה מקוה שלם כשר, דהכי תניא בתוספתא טבלא שנתנה תחת הצנור לדוח, וכן כלים שנתנן תחת הצנור לדוח, ראשונים ראשונים הוכשרו לקבל טומאה, שלמו ארבעים סאה הרי אלו כשרים, כי הוכשרו והוכנו להכשיר את הפירות אם נפלו עליהן, כדאמרינן בפרק קמא דחולין הכופה קערה על הכותל אם בשביל שתדיח הקערה הרי זה בכי יותן, ואם שלמו ארבעים סאה כלומר אם מתוך כלים אלו באו ארבעים סאה למקוה הרי זה מקוה כשר לטבילה. ואי קשיא לך הא דתניא בתוספתא מקואות פרק שני ושכתבנו למעלה דתניא צנור המקלח מים למקוה, והמכתשת נתונה בצדו, ספק מן הצנור למקוה וספק מן המכתשת למקוה, פסול מפני שהפסול מוכיח, דאלמא אע"פ שנפלו מאליהן למכתשת ומן המכתשת גם כן מאליהן למקוה פסול, נראה לי דהתם שאני לפי שהמכתשת נתונה שם לקבלת מים. וכלים אלו הפוסלין לא שנא כלים הראויין לקבל טומאה ולא שנא שאינן ראויין דתנן ברביעי של מקואות המניח כלים תחת הצנור אחד גדולים ואחד קטנים אפילו כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה פוסלין את המקוה, כלומר אפילו כלים אלו שאינן חשובין לקבל טומאה חשובין הן לפסול את המקוה. ודוקא כלים של מים שאינן נקובין הא נקובין אינן נחשבין כלום לפסול את המקוה כל שנפלו מים שבתוכן למקוה ממילא, דתנן ברביעי של מקואות השוקת שבסלע היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה ומקדשין בה ומזין ממנה וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה, נקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהן כשרה, וכמה יהא בנקב כשפופרת הנוד, כלומר דאז בטלה מתורת כלי שלא לפסול את המקוה, וכן שנו בתוספתא קסטלון המניח מים בכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אין פוסל את המקוה ואם לאו פוסל את המקוה, הלכה זו עלו עליה בני אסיא שלשה רגלים ביבנה, וברגל שלישי התירוהו להן אפילו נקוב במחט, א"ר אלעזר בר יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה וכשבאתי אצל חברי אמרו לי יפה הוריתיה, במה דברים אמורים מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל מן המקוה, ואם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה, כלומר, במה דברים אמורים דבעי נקב כשפופרת כשנקב מן הצד אבל אם נקב מלמטה כלומר שנקב אפילו כל שהוא אינו פוסל, והוא שיהיה הנקב בשולי הכלי שאינו מקבל את המשקה כלל, אבל אם היה כל שהוא למעלה מן השולים שיכול לקבל למטה מן הנקב משקה אפילו כל שהוא פוסל את המקוה, עד שיהא הנקב כשפופרת הנוד, כך היה נראה לי דכל שנקב כשפופרת הנוד אפילו מן הצד ומשקה מקבל למטה מן הנקב אינו פוסל את המקוה, אבל מצאתי לרבנו שמשון ז"ל שפירש דהא דקתני אם היה מקבל כל שהוא מן הנקב ולמטה פוסל את המקוה, אפילו הנקב כשפופרת הנוד קאי, אני תמה שאם כן מן הצד למה צריך שפופרת הנוד יותר מנקב למטה, דהא כאן וכאן אינו מקבל משקה כלל, אלא שלדברי הרב ז"ל שומעין שאומר להחמיר, ואם חזר וסתם את הנקב סתימה חשובה פוסל את המקוה, אבל סתימה גרועה עדין אינו נחשב כלי לפסול את המקוה, דתניא בההיא תוספתא פקקו בסיד אינו פוסל את המקוה, בסיד ובגפסיס פוסל את המקוה, על גבי הארץ ועל גבי סיד וגפסיס או שמרחו בטיט הצדדין אינו פוסל את המקוה, כי הסיד או גפסיס לבדן אין עושין סתימה מעליא, אבל סיד וגפסיס יחד עושין סתימה מעליא, תוספתא בפרק רביעי מים הגדלין מאיליהן ומן הים ומן הנהר והעולין באנטוליא פוסלין את המקוה, רשב"ג אומר העולין בכבולין אינן פוסלין את המקוה לפי שאינן נתלשין, ומסתברא דהלכה כרשב"ג והראיה ממה שאמרו בפרק כל הבשר גבי אריתא דדלאי אי בזיעה דולא ככונה משקה נוטלין ממנו לידים.
1