שער המים הארוך, השער האחד עשרהSha'ar HaMayim HaAroch, The Eleventh Gate
א׳אבאר המעיין אם מטהר במ' סאה דוקא כמקוה, או אפילו בפחות ממ' סאה, וכן אם מטהר אפילו בזוחלין, או דוקא באשבורן כנוטפין, ואבאר בכלל זה אם יפסל בתוספת רבוי השאובין אם לאו, וכן אבאר אם נפסל בשנוי מראה כמקוה אם לאו, שנינו בתורת כהנים אלו נאמר מקוה מים יהיה טהור ולא נאמר מעיין הייתי אומר אפילו מלא מים על כתיפו ועשה מקוה לכתחילה יהא טהור תלמוד לומר אך מעיין ובור מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אי מה מעיין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא תלמוד לומר אך מעיין, המעיין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה, אי מה מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין תלמוד לומר אך מעיין, המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן, למדנו מכאן שהמעיין טהור בזוחלין, ועוד למדנו מכאן שהמעיין טהור בכל שהוא, ועוד שנינו בראשון של מקואות למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה שבו טובלין ומטבילין, למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בכל שהוא, ובתורת כהנים בסוף פרשת ביום השמיני תניא מעיין מטהר בכל שהוא, לאו דוקא כלים ואפילו לאחר שבטלוה לרביעתה, דהא מדקתני בתורת כהנים מטהר בכל שהוא משמע דמטהר בכל מקום בין כלים בין אדם שאם אין אתה אומר כן הוה להו למיתני בהדיא מטהר את הכלים, ועוד דהא משמע במתניתין דמקואות דכל מה שמקוה של מ' סאה מטהר מעיין כל שהוא מטהר מדקתני למעלה מהן מעיין, ואע"ג דבמתניתין דמקואות תני ברישא מקוה שיש בו מ' סאה שבו טובלין ומטבילין במעיין לא תני טובלין ומטבילין בכל שהוא, אלא תני להטביל בכל שהוא, לאו דוקא להטביל כלים בלבד קאמר דלהטביל כולל שמטבילין בו את הכל בין כלים בין כל שאר הטמאין נדה וזבה וזב ומצורע, מדלא קאמר להטביל כלים בכל שהוא, ולא נצטרך לומר דמתניתין וברייתא דתורת כהנים לבתר דבטלוה לרביעתה, וכן ראיתי לראב"ד ז"ל שכתוב כן בחבור בעלי הנפש דמעיין אפילו אדם טובל בו בכל שהו, וכל שהוא דקאמרה לאפוקי מ' סאה שאינו צריך כמקוה, אלא מיהו צריך שיהא כדי שיהא כל גופו עולה בהן בבת אחת, ולא שיתהפך בהן מצד זה לצד זה כביניתא, אלא שכל גופו עולה בהן בבת אחת, הגדול לפי גדלו הקטן לפי קטנו, מה שאין כן במקוה דאפילו גוץ וכל גופו עולה בכ' סאה, לא עלתה לו טבילה עד שיטבול במקוה של מ' סאה, ודוקא במקום זחילתו של מעיין טובל בכל שהוא, אבל אם העבירו על גבי הגומא ופסק המעיין מהם הרי חזרו כמקוה לכל דבר, ואינו מטהר אלא במ' סאה, וכן אם אין שם מ' סאה אפילו חסר קרטוב ונפל בו קרטוב מים שאובין והשלימו אין מצטרף ופסול עד שירד בו קרטוב מי גשמים או שאובין דרך המשכה, וכן שינוי מראה פוסל אותו כמקוה, ושנינו בחמישי של מקואות מעיין שהעבירו על גבי השוקת וכו' העבירו על גבי ברכה והפסיקו הרי הוא כמקוה, מעיין שריבה עליו בין מים שאובין שפוסלין למקוה בין מי גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן, פעמים פסלו את מי המעיין, ופעמים לא פסלוה אלא הרי הוא כמות שהיה, כיצד שנינו שם בראשון של מקואות למעלה מהן מעיין שמימיו מועטים שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהו, ודוקא באשבורן אבל לא בזוחלין, דכל שהוא באשבורן הרי הוא מטהר בכל שהוא כמות שהיה ותניא בתוספתא מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחילתו, כלומר דבתחילתו בדרך משל עד שלא ריבה עליו היה נמשך באורך מאה אמה וברחב עשר אמות, ועכשו מחמת המים שריבה עליו נמשך עוד באורך מאה וחמשים ברחב חמש עשרה אמה, הרי זה מותר לטבול בו אפילו בזחילתו תוך אותן מאה אמה שהיה מקום מהלך המים בתחלתו, וכן תוך אותן גדרות שעל עשר אמות, שעד כאן היה הולך מתחילתו בין בארך בין ברחב, ואע"פ שגברו מי הנוטפין על מי המעיין וגברו ונתפחו למעלה ואע"פ שתחילה היו מימי המעיין מרודדין שאין גופו עולה בהן, ועכשיו על ידי הנוטפין גופו עולה בהן, אבל חוץ מגבולין אלו שיצאו מחמת הנוטפין, או מחמת השאובין אינן כשרין אלא באשבורן ולא בזוחלין כדין הנוטפין, ומכל מקום אפילו חוץ לגדרות המעיין מטהר באשבורן אע"פ שיש שם רבוי הנוטפין או השאובין, לפי שמי המעיין המועטין מטהרין את השאובין בחבורן ובתערבתן, וכמו ששנינו בראשון של מקואות שכתבתי למעלה דתנן למעלה מהן מעיין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין לטהר בכל שהוא, ומה ששנינו בחמישי של מקואות מעיין שהוא מושך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמות שהיה, דמשמע דאפילו חוץ מגדרות המשכתו הראשונה המשיכו עכשו, ואפילו הכי טהור כמות שהיה, יש לי לומר דלאו למימרא דאפילו במקום שלא היה נמשך מתחילה יהא עכשיו כמות שהיה אלא לטהר בכל שהוא ודוקא באשבורן, ורבנו שמשון ז"ל פירש אותה משנה כך, מושך כנדל שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמרבה רגלים, כדאמר בסוף אלו טרפות עד כל מרבה רגלים זה נדל, ריבה עליו לא שריבה עליו מים שאובין, דאם כן לא היה מטהר בזוחלין, כדתנן לעיל בסוף פרק קמא, אלא ריבה עליו היינו שעשה ברכות לכל המקומות שהיה מושך ונתמלאת כל אחת מהן מים, הרי הוא כמות שהיה, דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהן והרחיבה מטהר בזוחלין, מן הצדדין אינו מטהר אלא באשבורן, ובסוף פרק קמא הבאתי ברייתא מתוספתא כיוצא בה, דקתני מעיין שמימיו מועטין, וריבה עליו והרחיבה, מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחילתו, דריבה היינו שעשה ברכה לפניו ונתמלא, והכי נמי קתני תוספתא מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהיה מהלך מתחילתו, היה עומד כלומר שאותו מעיין לא היו מימיו זוחלין אלא עומדין, וריבה עליו שהרחיב מקום עמידתן והמשיכן שמקום הרחבתו עשה זוחלין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעיין אינן זוחלין, עד כאן לשון הרב ז"ל, ואין לשון המשכה משמע לי כן, דהמשכו יותר ממקום הלוכו הראשון משמע, ואפילו הכי קתני הרי הוא כמות שהיה, ואפשר עוד לפרש המשיכו בין לארכו בין לרחבו יתר ממקום הלוכו הראשון, והכי קאמר הרי הוא כמות שהיה לטהר במקום שהיה הליכתו בתחלה בזוחלין ובכל שהוא, אבל במקום שלא היה יכול להלך מתחלתו שם אינו מטהר בזוחלין אלא באשבורן והיינו תוספתא, ואם היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעיין לטהר בכל שהוא, כלומר דכיון שלא היה מתחילתו זוחל ועכשיו הזחילו, אם ריבה עליו והמשיכו, הרי זה יוצא ממקומו הראשון ואינו מטהר שם בזוחלין אלא באשבורן, ומיהו מטהר בכל שהוא באשבורן, והיינו מתניתין דפרק קמא, ומיהו אם רבו הזוחלין אפילו במקום שלא היו יכולין להלך מתחילה אפשר שהוא מותר, והיינו מתניתין דתנן התם בפרק חמישי של מקואות העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים, כלומר שהם כשרים אפילו בזחילה, ואפילו במקום שלא היו הולכין מתחילה, דכיון שהנוטפין מועטין נתבטלו המועטין ברוב של זוחלין, אבל אם היו נוטפין מרובין מן הזוחלין, או אפילו היו מחצה על מחצה, לא נתבטלו הנוטפין ואין מטהרין אלא באשבורן, והיינו דאבוה דשמואל דעביד לבנתיה מקוה ביומי ניסן בפרת, משום חשש דשמא ירבו נוטפין על הזוחלין, דשלגים שבארץ ישראל שהוא קרה נפשרין בימי קציר עד תשרי, ומי שלג שהיו מן הנוטפין רבין על עיקר המים הזוחלין ויוצאין חוץ מעיקר מקומן, והטובל שם דרך זחילה לא עלתה לו טבילה, והא דקאמר עלה דההיא דאבוה דשמואל בפרק בתרא דבכורות דאבוה דשמואל סבר לה כדרב דאמר מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, לומר דלא מיכפייה מבריך אלא ממי גשמים, וכשנהר פרת רבה בבבל, נודע שגשמים ירדו בארץ ישראל, ומהם נתרבה פרת, וכן מן השלגים שנפשרין שם הוא רבה בימי ניסן, והראב"ד ז"ל פירש זה לשונו נהר פרת שמגיע לבבל הוא כלה והולך עד שמתמעט מאד, ובימי הקציר נעשה גבים גבים, ובדבר מעוט הם מחוברין עם הנמשכין, אבל אינן יוצאין מתוכן, כי הארץ בולעתן מן החמימות שיש שם, כשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר, עד שאותן גבין מתכסין, ושבולת מים עוברת עליהן, נמצא בימי קציר פרת בבבל הוי כמעיין העומד, ומנפי ריבוי המים של גשמים הוא נמשך, וכן שנינו בספרי על נהר פרת שהוא מתמעט והולך עד שכלה במגריפה, הוא דאמרינן במעיין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמות שהיה עד מקום שהיה קאמרינן, אבל משם ואילך אינו כדין מעיין העומד לטהר באשבורן, והכי מפרש בתוספתא מקואות עד כאן לשון הרב ז"ל. ומכל מקום גם מדברי הרב ז"ל נלמוד דאפילו חוץ ממקום שהיה יכול להלך כל שרבו הזוחלין מטהר אפילו בזוחלין, דהא אבוה דשמואל לא הוה חושש אלא משום ירבו נוטפין על הזוחלין, ואפילו תמצא לומר דלאו דוקא רבו אלא אפילו מחצה על מחצה, ולא נקט רבו אלא משום דאפשר לצמצם שיהו מחצה על מחצה, מכל מקום בריבוי הזוחלין שמענו שלא היה חושש, אע"פ שהגבים כמעיין העומד ויוצא עכשו וזוחל, ובין למה שאמרתי בין לדברי הרב ז"ל נלמוד כן, וכיון שנתבאר שאין המעיין נפסל בשאיבה על הדרכים שאמרנו, אין הפרש בין שנפלו שאובין תחילה למקוה עד שלא ימשך שם המעיין, ובין שקדם להם המעיין, דלעולם אין המעיין נפסל בשאיבה וכן כתב הראב"ד ז"ל, וכן אין המעיין נפסל בשנוי מראה כמקוה, כן כתב הראב"ד ז"ל, וזה לשונו, ובדין המעיין לא שמענו אם הוא נפסל בשנוי מראה אם לאו, אלא אין לנו כלשון משנתנו, ולא מצינו המעיין משתנה אלא בשני דברים שאם עשאו כולו שאוב שהוא נפסל לגמרי, ואם רבה עליו מים שאובין נפסל בזוחלין מלטהר, כדתנן בפרק מעין שהעבירו על גבי השוקת ע"כ, ולא עוד אלא אפילו מקוה שנפסל בשנוי מראה כמו שכתבנו למעלה, עד שחזרו מים למראיהן, אם חזר והמשיך עליו המעיין הרי זה כשר, ואע"פ שלא חזרו המים למראיהן, דכיון דאין המים נפסל בשנוי מראה, וגם אינו נפסל במים שאובין, אע"פ שריבה עליו מים שאובין, כשם שהגומא מטהרת מפסול שאובה בהמשכת מעין לתוכה, דלא שנא שבאו השאובין על המעיין, ולא שנא המעיין על השאובין, דכשרין להטביל בהן בכל שהן, כך היא מטהרת מפסול מראה בהמשכת מעיין לתוכה, ולא בעינן שיחזרו למראה המים, כן כתב הראב"ד ז"ל משום אחרים וגם הראב"ד ז"ל מסכים לזה.
1
ב׳עתה יש לבאר מהו לטבול בנהרות, גרסינן בנדרים פרק אין בין המודר, אמר רבין אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, ופליגא דשמואל, דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך, ופליגא דשמואל אדשמואל, דאמר, אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד, אבוה דשמואל עבוד לבנתיה מקואות ביומי ניסן, ולההיא קמייתא דשמואל דאמר נהרא מכיפיה מבריך, מותר לטבול בנהרות, דלעולם אפילו ביום הגשם אין הנוטפין רבו על הזוחלין, וכדאמרינן בעלמא, אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין תהום עולה לקראתו טפחיים, שנאמר תהום אל תהום קורא לכל צנוריך. ורבנו יעקב ז"ל פסק כלשון הראשון דשמואל, וראייתו מההיא דאמרינן בפרק בתרא דבכורות, ר' מאיר אומר יובל שמו, שנאמר, ועל יובל ישלח שרשיו, ולמה נקראין שמו פרת שמימיו פרין ורבין, וחכמים אומרים פרת שמו שמימיו פרין ורבין, מסייע ליה לשמואל, דאמר שמואל נהרא מכיפיה מבריך, וכיון דמתניתין מסייע ליה לשמואל דהלכתא כוותיה אע"פ דפליג עליה רב, ומותר לטבול בנהרות אפילו ביום הגשם, דלעולם המעיינות מתגברין ועולין מיסודן יותר מן המים הנוטפין, אבל ר"ח ז"ל פסק כרב וכאבוה דשמואל, ואף שמואל גופיה סתר דידיה אדידיה, וכן נראה גם מדברי הרב אלפסי ז"ל, לפי שכתב בהלכותיו ההוא דאבוה דשמואל דהוא עביד מקואות לבנתיה בימי ניסן, ואף הרמב"ן ז"ל הכריע כדבריהם, דכיון דאבוה דשמואל חייש ועביד עובדא, ושמואל גופיה אמר הלכה למעשה אין המים מטהרין בזוחלין לענין איסורא והלכה, משום חד מימרא דאגדתא דאמ' מכיפיה מבריך, דהא שמואל גופיה דאמר הכי, איהו הוא דאמר לענין איסורא שאין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומא תשרי, ואיכא למימר דהכי סבירא ליה, אע"ג דנהרא מכיפיה מבריך, ואע"ג דאיתמר בגמרא ופליגי דידיה טעמא פליגי דאי מכיפיה מברך ליתיה להא, ומיהו ודאי שמואל אמרינהו לתרויהו ולא מהדר הדר ביה אלא מיחש הוא דחייש לספק איסורא, דאמרינן בעלמא בכי האי גוונא, דהשתא דאמר שמואל אסור, ותנא דבי שמואל מותר, שמואל הלכה למעשה אתא לאשמועינן דאסור, ובמסכת נדה בפרק תינוקת מייתינן בגמרא עובדא דאבוה דשמואל, ולא מסיימי עלה פלוגתא דידיה, הלכך אין המים מטהרין לכולם בזוחלין עד שתעמד על מעין שלו ותתברר לך המשכתו ורבויו כפרת ביומא תשרי, ושאר נהרות אפילו ביומי תשרי איכא למיחש בשעה שרבין לפום דחזי ממנהגא דההוא נהרא, וכל שכן בנהרות קטנים כגון אלו, ששנינו המים המכזבין פסולין, אלו הן המים המכזבים פעם אחת בשבוע, המכזבין בפלמסיות ובשני בצורת כשרים, ר' יהודה פוסל ע"כ לשון הרב ז"ל, ומדבריהם למדנו שאין טובלין בנהרות אלא עושין גומא סביב הנהר, ומושכין שם מי הנהר כאבוה דשמואל שהיה עושה מקואות סמוך לפרת לבנותיו, ולהם שומעין שאמרו להחמיר בשל תורה כאבוה דשמואל. ועתה נברר מה שכתבנו אלו מנקי המקואות כיצד יעשו, אם מקוה מים מכונסין הן מן הנוטפין ינגבו המים כדי שלא ישארו שם שלשת לוגין, מפני שהמים נוטפין שם מתוך הדלי, והוו להו שאובין בדלי, ואפילו נפלו שם לאחר מיכן, כל מימות שבעולם מן הנוטפין הרי הם בפסולו כמו שכתבתי למעלה, אבל אם לא נשארו שם שלשת לוגין מים שנפלו מן הדלי הרי זה כשר, אם נפלו שם מ' סאה מן הנוטפין, דבין בתחילה בין בסוף אינו פוסל את המקוה בפחות משלשה לוגין, דקיימא לן כרבנן דר' אליעזר, ולא כר' אליעזר דאמר ברביעית וכמו שכתבתי באות ד', אלא שאותן פחות משלשת לוגין אינן פוסלין ואינן מצטרפין לחשבון הארבעים סאה, ועד שיהיו שם הארבעים סאה כשרים שלמים אינו כשר, ואם מים נובעין הן אין חוששין לשאובין שמי המעיין מכשירין את השאובין, ואפילו רבו השאובין על הנובעין כל שהן באשבורן, ולא שנא קדמו מי המעיין על השאובין ולא שנו קדמו השאובין למי המעיין וכמו שכתבנו למעלה, אלא שאין מטהרין הזוחלין אלא אם כן ידוע שרבו הזוחלין דהיינו מי המעיין על השאובין, וכן הדין אפילו בנוטפין שלא על ידי שאיבה שאין מטהרין בזוחלין אלא אם כן רבו מי המעיין על הנוטפין וכמו שכתבנו בסייעתא דשמייא.
2