שער המים הארוך, השער הרביעיSha'ar HaMayim HaAroch, The Fourth Gate
א׳אבאר שהשאובין פסולין למקוה, ואבאר פסול השאובין מדבר תורה או מדברי סופרים. שנינו בשני של מקואות ספק מים שאובין שטהרו חכמים ספק נפלו ספק לא נפלו, אפילו נפלו ספק יש בהם ארבעים סאה ספק אין בהם, שני מקואות אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, נפלו לאחד מהן ואינו יודע לאי זה מהן נפלו ספקו טהור, מפני שיש לו במה יתלה, פירוש ספק מים שאובין שטהרו חכמים, כלומר שטהרו במסכת טהרות בפרק רביעי, דתנן התם אלו ספקות שטהרו חכמים, ספק מים שאובין, מינה למדנו שפסול שאובין אינו דבר תורה, ולפיכך אמרו בספיקן להקל, וכן מוכח בתוספתא דאפילו כולו שאוב דרבנן, דקתני מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר, מפני שזה ספק מים שאובין, וחזקת המקואות כשרות, כלומר שספק מים שאובים כשרות למקוה, ומדקתני ריקן דוקא שהניחו בלא מים כלל, ואפילו הכי ספיקו טהור, ובפרק המוכר את הבית מתמה גבי צנור שחקקו ולבסוף קבעו מכלל דשאיבה דאורייתא, אלמא אפילו כולו שאוב לאו דאורייתא, מדלא מוקי ליה התם בהכין, ובפסחים נמי אמרינן גבי משקה בית מטבחיא דכן דחזו למטבל בהו מחטין וצנורות, והתם כולו שאוב הוא, והא דתניא בתורת כהנים פרשת ויהי ביום השמיני יכול מלא בכתף ועשה מקוה כתחילה יהא טהור תלמוד לומר אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, ההוא אסמכתא בעלמא הוא, כדאשכחן התם ובסיפרי טובא דרבנן ודריש להו מקראי, ואם תאמר אי כולו שאוב דרבנן מאי טעמא אסרוהו, כיון דליכא למיגזר אטו דאורייתא, יש לומר דמעיקרא דמילתא משום גזירת כלים דהא ודאי דאורייתא, ורבנו שמשון כתב בפרוש המשנה דכולו שאוב דאוריתא, ומיעוט בטל לגבי רובה, הביא ראיה מן התוספתא דתניא צנור המקלח מים למקוה והמכתשת נתונה בצדו, ספק מן הצנור למקוה ספק מן המכתשת למקוה פסול מפי שהפסול מוכיח ואם יש בו רוב מקוה כשר מפני שזה ספק מים שאובין למקוה ע"כ, ואם כולה שאובה מדבריהם מפני מה פוסלין מן הספק צנור בשהמכתשת נתונה בצדו עד שיהא רוב מקומו כשר, וההיא דמשקה ביה מטבחייא דכולן שאובין שאני התם דכל שנופלין על גבי קרקע נמשכין הן קצת, ושאובה שהמשיכוה אפילו כולה כשרה דאורייתא, וההיא דמוכר את הבית משום הכי לא אוקמה בכולו שאוב משום דצנור שחקקו ולבסוף קבעו סתמא קתני, דפוסל את המקוה ומשמע אפילו בשלשת לוגין, ומכל מקום שמענו דלכולי עלמא במיעוטו שאוב כשר דאוריתא וספקו לקולא, אבל הראב"ד ז"ל כתב דאפילו כולו שאוב כשר דאורייתא, דסתמא אמרו ולא חלקו בין כך ובין כך והיינו דשרו כולו בהמשכה, וההיא דתורת כהנים אסמכתא בעלמא היא, ומה שהביא רבנו שמשון ראיה מההיא דמכתשת הנתונה בצד הצנור, מסתברא לי דשאני התם דאיכא מוכיח מדקתני בהדיא שהפסול מוכיח, וכעין ודאי משוי ליה, קמשמע לן דאפילו אי איכא רוב מים כשרים מכשרינן ליה, עוד כתב הרב ראז"ל ואפילו תמצא לומר דכולו שאוב דאורייתא מכל מקום אינו פוסל כשנעשה שאוב בידי שמים ממילא אפילו עברו דרך כלים ונעלו למקוה ממילא על ידי שמים הוא וכשר, אלא דרבנן גזרו עליו ופסלוהו והיינו צנור שחקקו והיינו תוספתא וכי גזור רבנן שלא בהמשכה הא בהמשכה לא גזור, אבל כשנעשה בידי אדם ממש גזרו, ופסלוהו אפילו בשלשת לוגין, לא שנא שאוב בכלי ונתן למקוה, בין שחפן בחפניו ונתן למקוה, דכלי באורייתא לא כתוב, וההוא דתנן בתוספתא מקוה שהניחו ריקן ובא ומצאו מלא כשר שחזקת המקואות כשרות דמשמע אפילו כולו שאוב לאו דאורייתא, תירצה רבנו שמשון דהכי קאמר שחזקת מי שעושה מקואות בכשרות הוא עושה אותן, ומכל מקום נראה משם דאפילו כולה שאובה שהמשיכוה כשרה, דאי לא היכי תלינן דעשו אותו בכשרות, דאפילו המשיכוה כולו פסול, דהא הניחו ריקן קתני, וכן נמי משמע מההוא דמשקה בי מטבחיא דאמרו כן, ואני תמה דמכל מקום נראה דמקוה שהניחו מלא וכשר אפילו ברשות הגוים אין חוששין שמא גויף זילף מים שבתוכו וחזר ומלא בכתף, חדא דאפילו הניחו ריקן ובא ומצאו מלא תולין להקל וכשר, כל שכן כשהניח דההיא מילא עסקינן כשהניחו ברשות הרבים, ובמקום שיד גוים מצויה שם, ואפילו הכי אמרינן שחזקתו בכשרות, ועוד דהא מוכח בפרק קמא דע"ז בבעיא דבעה מיניה ריש לקיש מר' יוחנן עטלוזה של עזה מהו שאומר הגוי מצוי לעשות דבר ולטרוח כדי להעביר את ישראל, וקשיא לי דאלו בפרק ששי של תוספת מקואות שנינו אמר ר' יהודה מעשה במקוה שבין אושא לשפרעם, והיה ר' דוסא מושיב עליו שני תלמידי חכמים כדי שיקוו בו ארבעים סאה, ושוב מעשה בכוסבת ענת שקות יותר מאלפים כור ובאו ושאלו את ר' חנניא בן תרדיון ופסל, שאני אומר נכנסו גוים וזלפוה בלילה, וחזרו ומלאו אותה בקילון, ובא מעשה ברבן גמליאל ובאנקלוס הגר שהיה באשקלון, וטבל רבן גמליאל במרחץ, ואנקלוס בים, אמר ר' יהושע בן קפונאי עמהם הייתי ולא טבל רבן גמליאל אלא בים, מרחץ שבלניה גוים, בזמן שמטהרת שלה ברשות היחיד טמאה, ברשות הרבים טהורה, מרחץ שבלניה גוים ישראל נכנס שחרית ומשיקה, אע"פ שזה נכנס וזה יוצא ע"כ, אלמא אפילו לבעלי קריין חוששין וצל"ע, וכמה מים שאובין פוסלין את המקוה שלשת לוגין, בין שנפלו למקוה מתחילתו, בין שנפלו לו בסוף, רוצה לומר שיש במקוה ארבעים סאה פחות משלשת לוגין מים שאובין, דתנן בשני של מקואות ר' אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחילה פוסלין את המקוה, ושלשת לוגין על פני המים, וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף בשלשת לוגין וקיימא לן כחכמים, ומיהו אע"פ שפחות משלשת לוגין אין פוסלין את המקוה, מפסל הוא דלא פסלי אבל אין מצטרפין להעלותו כלומר להשלימו, לפי ששנינו בשני של מקואות יש מעלין את המקוה ולא פוסלין וכו' והשלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק וכו' אלו פוסלין ולא מעלין המים בין טמאים בין טהורים מי כבשין מי שלקות והתמד עד שלא החמיץ כיצד פוסלין ולא מעלין מקוה שיש בו ארבעים סאה פחות קרטוב ונפל מהם קרטוב לתוכו לא מעלה ופסול בשלשת לוגין, מכאן למדנו דפחות משלשת לוגין מים שאובין שנפלו למקוה חסר אע"פ שאין פוסלין אותו אפילו הכי אין מצטרפין להשלים את המקוה, אבל אם ירדו עליו גשמים והשלימוהו לארבעים סאה כשר, מה שאין כן בשנפלו בו שלשת לוגין שאינו חוזר להכשר עד שיצא ממנו במלואו ועוד כמו שיתבאר למטה.
1