שער המצוות, ואתחנןSha'ar HaMitzvot, Vaetchanan
א׳ת"ת כתיב והיו הדברים האלה וגו' ושננתם לבניך וגו' בתחלה אכתוב בענין השכח' אשר באנשים כי היא נותנת עצלות ותרדמ' לימנע מעסק התור' באמרם כי הנה ח"ו נמצאים לריק יגיעם ולבהל' כיון שהכל נשכח מהם ולכך נודיעך ענין השכח' מה עניינה. הנה נודע מאמרי הזוהר פ' משפטים בתחלת הפרש' כי האדם תחלה נותנים לו נפש ואי זכי יתיר יהבין ליה רוחא כו' הנה הנפש הוא מן הנקב' ובה ענין השכח' וכל זמן שלא השיג האדם חלק רוח הבאה מן הזכר ובו סוד הזכירה הוא שוכח והולך והנה טורח ומתקן הנפש ע"י טרחו ועמלו בתורה ואעפ"י ששוכח מה שלומד אינו ח"ו לריק כי כי בעוה"ב ולעתיד לבא יזכירו לו כל מה ששכח כמ"ש רז"ל ואם עתה בחיים שוכח כי המקום גורם לכך כי הוא מתקן הנפש הנקרא עלמא דנוקבא ואינו ח"ו יגיעו לריק ומחוייב הוא לתקן בראשונ' הנפש ואח"כ יתנו לו הרוח. הרי הקדמה א. הקדמה ב.
1
ב׳ענין השכחה ומה עינינה דע כי השכח' נמשכת מן אחוריים דאו"א כי הנה נודע שהפנים שלהם הם הוי"ה ואהי"ה במילוי יודי"ן ושניהם גי' זכור כי מהם נמשכת הזכיר' וזה ענין הזכירה זכ"ר י"ה כי הזכיר' היא באו"א הנק' י"ה בבחינת הפנים שלהם שהם ע"ב קס"א אבל האחוריים שלהם הם הריבוע והאחוריים של שני שמות הנז' הוי"ה ואהי"ה דמילוי יודין ושניהם גי' תשכח.
2
ג׳(א"ש בז"ה הוי"ה דיודי"ן האחוריים שלה הם קפ"ד י' י"ה יה"ו יהו"ה ותרבע אותו יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י הם קפ"ד ואהי"ה דמילוי יודי"ן מרובע כזה אל"ף אל"ף ה"י אל"ף ה"י יו"ד אל"ף ה"י יו"ד ה"י הם קדמ"ת וקפ"ד וקדמ"ת הם תשכ"ח כנלע"ד). ומאלו השני אחוריים נמשכת השכחה לפי שאין אחיזת החיצונים אלא באחוריים ואין השכח' מצויי' אלא ע"י אחיזת החיצונים ועל שני בחי' אלו כתוב בתורה זכור אל תשכח וכבר הודעתיך כי אימא נחלקת לשני בחי' הנקרא בינה ותבונה והם שני אותיות ס"מ כמבואר אצלינו ולכן שר הממונ' על השכח' נקרא מ"ס והטעם הוא לפי שהוא נמשך משני אחוריים אלו של בינה ותבונ' הנקרא מ"ס כנז' לכן גם הקליפות שכנגדם נקרא מ"ס ולפי שהאחוריים ההם עולין תשכח כנז' לכן קליפ' זו ממונית על השכח' וז"ס מ"ש רז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד פעמים ואין. דברים אלו מכלל הדברים שהם דרך גוזמא אלא הדברים הם כפשטן כי השר הזה הנקרא ס"מ שהוא גי' ק' והשונה פרקו מאה פעמי' יש בידו יכול' לשכחו ומש' ואיל' אין בידו יכול' לשכחו. גם ע"ד הפשט כמ"ש רז"ל כי יש דברי' גורמים שכח' באדם כשיאכל' כמו הזיתי' וכיוצ' בהם ודע כי אין זה אלא במי שאוכלה בלא כונה כעם הארץ אך כל מי שמכוין באכילתו אלו הכוונות שיתבארו בפ' עקב לקמן בפ' ואכלת ושבעת כו' אדרבא נותנים בו זכירה כיון שאוכלם בכונה ומברר ומתקן אותם ע"י הכונה ההיא כנז' שם ובענין מ"ש רז"ל כתב שע"ג הקבר משכח אין זה אלא בכתיבה בולטת לא בשוקעת ובענין תיקון השכח' נתבאר כונה אחת בברכת שים שלום דתפלת שחרית וע"ש ובשער רוח הקודש כתבתי יחוד אחד המועיל לזכירה.
3
ד׳גם נבאר בענין בית הכנסת. כבר נתבאר הכונה שיכוין האדם בכניסתו לבה"כ כנז' במקומו והוא בסוד המלכות ואמנם בית המדרש קדושתו חמורה מבית הכנסת והכונה הוא בשם אהי"ה דמילוי יודי"ן דאחוריים והריבוי שלו העולה גי' מדרש ובענין מ"ש רז"ל אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכ' בלבד אחר שנחרב בית המקדש הענין הוא כי הנה אחר שנחרב בית המקדש חזרה נוקבא דז"א לעמוד באחוריו מן החזה ולמטה שהם ארבע ספירות תנה"י שבו שיעור קומתה בארבע ספירות אלו לבד הנקרא ד"א של הלכה ונמצא כי הנקב' הנקרא הקב"ה אין לה אלא ד' אמות.
4
ה׳ובענין התפלה הנז' במסכת ברכות פ"ד רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לב"ה וביציאתו תפל' קצרה כו' ראיתי למורי זלה"ה לעול' כשהי' מהחיל לעסוק בתור' היינו בהלכה בש"ס בעיון עם חבירי הישיב' אפילו שהיו לומדים בביתו הי' מתפלל תפלה זו טרם שיתחיל. יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא נכשל בדבר הלכה ולא נאמר על טמא טהור ולא על טהור טמא ולא על איסור מותר ולא על מותר איסור ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח אני בהם ולא הכשל אני בו וישמחו הם בי כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה גל עיני ואביט' נפלאות מתורתיך ואח"ך הי' מתחיל לעסוק בתור' ואמנם תפלה אחרונה ביציאתו מבהמ"ד לא שמעתי' ממנו לעולם.
5
ו׳ענין עסק התורה בעצמו כבר כתבתי בשער רוה"ק כי עיקר כונת האדם בהיות בתורה הוא שיכוין לקשו' את נפשו לייחד' ולדבקה עם שורשה למעל' ע"י עסק התורה ויכוין שע"י כן נשלם אילן (*א) ואדם העליון הקדוש ונתקן כי כל תכלית בריאת האדם ועסקו בתורה אינו אלא כידיה להתקן ולהשלים אילן ואדם העליון בהיות נפשותיהם נתקנים ונחזרות להכלל שם בו וזה יועיל מאד להשגת רוה"ק ע"י עסק התורה בזאת הכונה.
6
ז׳עוד יש אזהרה אחת והיא כי בהיות האדם עוסק בחכמה האמת כי כולם גימטריות כנודע אין ראוי למנות האותיות במספר קטן אלא כל הגי' יהיה במספר גדול של האותיות לפי שכל מספ' קטן הוא ביצי' במטטרו"ן הנער ובפרשת שלח לך קראוהו בחושבן זעיר דחנוך וע"ש וחכמת הקבל' הוא באצי' שבו הוא מספר גדול של האותיות וכל מי שנפשו אינה מתוקנת בא לדעתו תמיד ענין מספר קטן.
7
ח׳גם בענין עסק ההלכה בעיון עם החברים ראית למורי זלה"ה המתגבר כארי בכח בעת שהי' עוסק בהלכ' עד שהי' נלאה ומזיע זיעה גדול' ושאלתי את פיו מדוע טורח כ"כ והשיב לי כי הנה העיון לשבר הקלי' שהם הקושיות שיש בהלכה ההיא שאין מניחים לאדם להבין אותה ולכן צריך האדם לטרוח ולהתיש כחו אז כי לכן נקר' התור' תושיה שמתשת כחו של העוסק בה ולכן ראוי לטרוח ולהתיש כחו בהיותו עוסק בתורה.
8
ט׳גם בענין הפלפול ועיון ההלכה היה מורי זלה"ה אומר כי תכלית העיון הוא לשבר הקליפות שהם הקושיות כי הם גרמו לאותם הקושיות שהם בהלכה שלא יובנו תירוציהם כי אם בקושי ובדוחק גדול כנודע ואמנם עסק התורה ממש אינו העיון רק קריאת התורה בעצמה בארבע דרכיה שהם ר"ת פרד"ס כנודע וכמו שמי שרוצה לאכול האגוז צריך תחלה לשבר קליפותיה כן צריך להקדים העיון בתחלה והיה מורי ז"ל אומר כי מי ששכלו זך ודק וחריף לעיין ההלכה בשעה או על הרוב בשתי שעות ודאי הוא שטוב לו מאד שיטרח שעה או שתי שעות בתחילה בעיון לסיבה הנז' אבל מי שמבין בעצמו שהוא קשה העיון וטורח בו זמן הרבה עד שייעיין ההלכה לא טוב הוא עושה ודומה למי שמשבר כל היום אגוזים ואינו אוכל מה שבתוכ' ויותר טוב לו שיעסוק בתורה עצמה בדינין ובמדרשים ובסודות ואמנם מורי ז"ל היה מהיר וקל העיון בתכלית ורוב הפעמים היה מעיין בכל הלכה והלכה ששה דרכים של פלפול כנגד ששת ימי החול ואח"כ היה מעיין דרך שביעי ע"ד הסוד כנגד יום השבת שאין בו קליפות. ענין מ"ש רז"ל ר"מ אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כו' ביאורו הוא זה כי לשמה ר"ל לשם ה' ר"ל שימשיך התורה לאות ה' וה' זו היא בלאה והתורה היא יסוד אבא שבתוך ז"א והנה מן החזה ולמטה יש שני פרצופים של יעקב פרצוף אחד בפנים דז"א והוא לוקח הארו' יסוד דאבא. והשנית הוא רחל באחוריים דז"א ולוקח הארות יסוד דאימא אבל מן החזה ולמעלה אין שם לא בחינת לאה באחורי ז"א לסיבת היות המקום מכוסה בשני כיסויים שהוא אורות אבא המכוסים תוך יסוד דאבא ותוך יסוד דאימא כנודע כי לכן לא יצא בחי' יעקב מן החזה ולמעלה ואמנם כל האורות דאו"א יוצאות אל לאה וזאת היא כונת עסק התורה לשמה שיכוין להמשיך אורות יסוד אבא הנקרא תורה אל לאה העליונה הנק' אות ה' וע"י כן מתמתקין הדינין הקשים אשר בה כנודע כי לאה נק' דינא קשיא ולכן שכרו גדול כנז' במשנה הנז' ונמצא כי כל הכונות צריכות להיות ע"י אות ה' כמו שיתבאר וזהו לשמה לשם ה' והענין הוא כי הנה לאה היא מכוונת ממש כנגד היסו' דאב' במקום שהוא מכוסה שהוא עד החזה ואנו צריכין להמשיך אורות היסוד הנז' בכל פרצוף לאה והנה הוא נחלקת לג' בחינות והם ג"ר שבה וג' אמצעיות וג' אחרונות ואינן הארות שוות.
9
י׳הנה בג"ר שבה יכוין להמשיך בהם בחינת אות ה' בג' מלויים שבה והיא ה"י דיודין בחכמה והא דאלפין בבינה וה"ה דהיהין בדעת ובג' אמצעיות שבה ימשיך אות ה' בג' ציורים שהם ד"י ד"ו וו"ו כנז' אצלינו בענין ג' מצות דליל פסח ויכוין ד"י בחסד וו"ו בגבורה ד"ו בת"ת ובג' אחרונות שבה ימשיך אות ה' בג' מיני הכאות שבה והם ה"י פעמים ה"י דיודי"ן בנצח הא פעמים ה"א דאלפין בהוד ה"ה פעמים ה"ה דההי"ן ביסוד וכל אלו הארות תמשיכם בה מן היסוד דאבא הנק' תורה כנז'. והנה ענין ג' הכאות אלו תכוין כי ה"י פעמים ה"י גי' רכ"ה יה"א פעמים ה"א בגי' לאה וה"ה פעמים ה"הם גי' אדנ"י שהוא ס"ה ועם ל"ה אותיות שיש במילוי המילוי שבו הם ק' עם הכולל ודע כי בכל בחי' מאלו הג' צריך לחבר אות ה' בעצמה עמה כיצד בג"ר שבה תכוין כי ג"פ ה"י ה"א ה"ה הם בגי' ל"א ועם אות ה' בעצמה הרי לאה ובשלש אמצעיות שהם ג' ציורין העולים בגי' מ"ב ועם אות ה' היא בגי' יהו"ה אהי"ה ותחזור ותחבר שתי הבחינות יחד ל"ז ומ"ו ויהיו גי' פ"ג שהם ענין שתי מילויי ההויו"ת ע"ב ס"ג מ"ו ל"ז כנודע ובג' אחרונות שהם ג' ההכאות ועולין שס"א ותחבר ג' בחי' אלו יחד שהם מ"ו ול"ז ושס"א הרי הכל בגימטריא כמנין מד"ת והיא סוד לאה הנק' מדת כנודע. והנה הארות אלו העולין בגי' מד"ת נמשכין לה מיסוד דאבא הנקרא תורה ואם תסיר מדת מן תורה ישאר קס"ו והוא אחוריים דס"ג שביסוד דאימא כנודע כי האחוריים לבדם הם הנכנסין בז"א ונמצא כי כשיוצאין אורות יסוד אבא כמנין תורה הנתונים תוך יסוד דאימא דאחוריים שהוא הוי"ה דקס"ו הנז' אז לוקח היסוד דאימא קס"ו אורות מן התור' ושאר האורות שהם כמנין מד"ת הם לבדם יוצאין אל לאה.
10
י״אכונת קריאת המשנה דע כי המשנה ה"ס מטטרון שהוא היצי' וצריך לכוין להעלות היצי' אל הברי' עי"כ באופן זה כי הנה המשנה היא היצי' ותכוין כי ע"י קריאתך בה חוזרת המשנ' שהיא היצירה לעשות נשמה שהיא הברי' כנודע ואותיותיהן שוות וסוד נשמ' זו פי' כי נ' מש"ה ר"ל כי משה גי' א"ל שד"י כנודע שהוא עולם הברי' כי לכך משה זכה לבי' המקננא בכורסייא ותכוין כי ה"ס קפ"ד אחוריים דהויה דיודון וקס"א אהי"ה דיודין שהם חיבור אבא או אימא בעולם הברי' והם גי' משה ותכוין להוריד מב' שמות אלו של הברי' אל היצי' ועי"כ תוכל היצי' לעלות ולכלל בברי' והנה ההארה אשר תוריד מב' שמות הנז' שסודה משה ה"ס אות נ' של נשמה כנז' שהם בחי' נש"ב שבברי' וזה ונ' שמ"ה פירוש נ' הנמשכת מן שמ"ה כנז' ואמנם ענין ן' שערים אלו תכוין בהם כך כי הם ג' שמות אהי"ה שיש באי' המקננת בכורסייא והם בג' מלוים דיודין דאלפי"ן דההין שהם בסוד ג' הקוים דאי' ימין ושמאל ואמצע והם ג"כ סוד ג' קוי אות ה' עי' הנקר' אי' ובג' שמות הנז' יש בהם ה' יודן ומספרם ן' ואלו הם סו' נש"ב וזכור כלל זה ודע כי לפי שאלו הנ' באים מבחי' אותיות יודי"ן כנז' לכן נק' לשון שערים כי י' גי' עשר והוא אותיות שער ג"כ והרי נת' כונה א' והיא שתכוין להוריד מן הברי' ענין נשמה הנז' אל היצי' ועי"כ תקרא משנה גם תכוין הכוונה הנז' פשוטה והיא כי אותיות נשמה הם נ' מש"ה ר"ל שיושפע משם אל שד"י שבברי' אל היצירה וסוד ההשפעה ה"ס אות ו' המתפשטת ביצירה גם תכוין כי יש בברי' שלשה שמות אהי"ה דיודי"ן דאלפין ודהיה"ן כנז' והנה מילוים לבד הם גי' שנ"ב ועם כללות ג' שמות עצמן הוא גי' משנה ותכוין להוריד ההארה זה אל היציר' גם תכוין לשם מטטרו"ן י"ה אדנ"י שהם גי' משנה וכבר ידעת כי שמות אלו הם ביצי' ולכן הם משנה גם תכוין כי משנה גי' ל"א אשכ"ח ל"ה ועי"כ יועיל לך שלא תשכח המשנה ונלע"ד חיים כי זו הכונה אחרונה אינה ממורי זלה"ה
11
י״בכוונת העיון קודם שיעיין, ההלכה יביט ויסתכל באותה המשנה שעליה נאמרה ההלכה ההיא ויכוין כי משנה אות מ"ם היא ד' יודי"ן שבהוי"ה דע"ב והנה צריך לחבר עמה גם שם אהי"ה דיודי"ן כנודע ענין חיבור ד' הויו"ת בארבע שמות אהי"ת אבל לפי שבאהי"ה דיודי"ן אין בו רק ג' יודי"ן לכן אין אנו מכוונין באות מם רק בד' יודי"ן דהוי"ה דע"ב ובאות ש' יכוין לג' יודי"ן דהוי"ה דס"ג ומן הראוי היה שתהיה אות ל' ולא ש' כדמיון אות מ' שלא היתה ת' אבל הטעם הוא כי באות מ' לא נרמזו רק לד' יודי"ן דע"ב שהם גימטריא מ' אבל באות ש' צריך לחבר שני בחינות שהם ג' יודי"ן דס"ג וג' יודי"ן דאהי"ה דיודי"ן וכשתכה זה בזה תהיה כל יוד מג' יודין דהויה דאלפין כלולה מיוד של אהי"ה ויוד פעמים יוד הם ק' ונמצא כי הג' יודי"ן הם ש' בהתחברם עם ג' היודי"ן דאהיה ובאות נ' תכוין לחבר הוי"ה דס"ג שהיא אימ' עם הוי"ה דמ"ה דאלפין והוי"ה דב"ן דההי"ן שהם בזו"נ והנה ה' יודי"ן שבג' הויות אלו הם נ' של משנה ואח"כ תכוין בה' של משנה בג' שמות אהי"ה א' דיודין באימא לחברו עם שני אהיה דאלפי"ן וההי"ן שבזו"ן ובהם ה' יודי"ן כמנין ה' של משנה ומהראוי היה שגם אות זו תהי' נ' ולא ה' אבל לתת חילוק בין ה' יודין ראשונים שהם דהויות נרמזו באות נ' וה' יודין דאהיה נרמזו באותיות ה' ואח"כ תעיין ההלכה גם קבלתי ממורי ז"ל שיכוין האדם בעת שהוא מעיין ההלכה להוי"ה דס"ג בניקוד חולם צירי קמ"ץ צירי בד' אותיותיה הפשוטות כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י ותכוין שהוי"ה זו היא דעת הפנימי שבנוק' דז"א מג' בחי' דעת אשר בה כנז' בדרוש שמות הספירות בשער ההקדמות ובהוי"ה זו היא סוד העיון והדיעה ותהיה ההוי"ה זו מגמת פניך בהמשך עיונך בהלכה ויועיל לך מאד לרדת לעומק ההלכה:
12
י״גונבאר שינוי א' ששמעתי מזולתי והוא כי כשאדם עוסק בתורה בתלמוד הנק' הלכה יכוין שהם אותיות הכלה ותהיה כונתו שכל קושיא שהוא מתרץ וכיון שעי"כ מסיר הקלי' החזקות והקשות מן ההלכה שהיא הכלה עליונ' נוקב' דז"א ושהוא מקשטה בכ"ד קשוטי כלה הנז' בס' ישעי' שה"ס י"ב שלו וי"ב שלה (עי' פ"ז משער השמות ופ"ה) שעליהם נאמר מזה ומזה הם כתובים ויכוין ג"כ תמיד כשלומד אל שם אדני שהיא הכלה העליונה וכשקורא משנה יכוין לשם שדי שהוא גי' מטטרו"ן כמ"ש כי שם הם שית סדרי משנה ומי שמדקדק במ"ש אני למעלה וגם במ"ש בש' הקדמות בענין השמות יראה איך כונה זו של המשנה היא יותר חיצונה מן הכונה שכתבתי אני כי זה בז"א דאצי' וזה ביצי' והכל אחד גם ענין ההלכה פה הוא דרך כלל ומה שאני כתבתי היא כונה יותר פרטית שהיא רבוע אחוריים שם אדנ"י.
13
י״דועתה נבאר סדר עסק התורה שיעסוק האדם בכל יום והנה אין אנו מדברים בכל עסק התורה שאדם עוסק רק בלימוד קבו' שצריך ללמוד בכל יום בקביעות בסוד קבעת עתים לתור' וזהו מנהג מורי ז"ל אחר שהי' יוצא מבהכ"נ ואוכל אכילתו הי' מתעטף בציצית ולובש תפילין ואח"כ קורא הקריאה הזאת שיתבאר עתה בכונות אלו שנבאר תחלה יקרא מקרא ואחר כך נביאים ואח"כ כתובים ואח"כ קבלה ואח"כ משנה ואח"כ תלמוד וטוב שיקרא ג' בחינות שיש בתלמוד והם ברייתא ותוספתא ומימרא ונלענ"ד שהקבלה תהי' באחרונה מכולם לפי שסדר המדרגות ממטה למעלה הם מתחילין מן המקרא ומסיימים בקבלה כמו שית' בענין הכונות והרי זה דרך כלל וזהו פרטן תחלה יקרא בתורה מפרשת השבוע ההיא ביום א' יקרא ששה פסוקים ראשונים שבאותה פרשה וביום ב' יקרא ארבעה פסוקים שלאחריהם וביום ג' ה' פסוקים שלאחריהם וביום ד' ו' פסוקים שלאחריהם וביום ה' ה' פסוקים שלאחריהם וכללות כולם הם כ"ו פסוקים ודע כי צריך לקרות כל אלו הפסוקים כדרך שקורין הפרשה בערב שבת כל פסוק מהם שנים מקרא ואחד תרגום. גם דע שאם לא קרא מקרא ביום ראשון של השבוע יש לו תשלומין שיקרא ביום שני שתי הקריאות (*א) דהיינו קריאת יום א' וקריאת יום ב' אבל אין זה מועיל רק לצורך היום ב' שצריך שיקרא קריאת יום שלפניו שדלג ואח"כ יקרא קריאת היום ההוא אך לצורך יום א' שלא קרא בו אין לו תיקון כלל ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון ואח"כ יקרא בנביאים וכל פסוק שני פעמים מקרא ואחד תרגום ומצאתי כתוב בקונטריסי שבכל פ' מהם יקרא פעם אחד מקרא ופעם אחד תרגום ואח"כ יקרא בכתובים עם התרגום שלהם ואח"כ יקרא על סדר הנז' משנה ותלמוד כו' ובלילות אין צריך ללמוד קביעות הזה ובסוף הדרוש נבאר ענין הלילות אמנם נבאר ענין ליל הששי לפי שגם בו צריך לקרא מקרא והוא כי אז בליל ששי בקומך ממטתך אחר חצות תקרא מקרא ואם לא תוכל לקום קודם שתישן תקרא כ"ו פסוקים אחרים שלאחרי כ"ו פסוקים שקרית בחמשה ימים של השבוע כנז' ואח"כ תקרא מה שתרצה כמנהגך וביום הששי אז תקרא כל הפרשה כולה מתחלתה עד סופה שמו"ת כנו' ובערב שמחת תורה אע"פ שאינו יום ערב שבת תקרא פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום.
14
ט״וגם דע כי בכל ערב שבת אחר שתסיים הפרשה ההיא שנים מקרא וא' תרגום תכפול פ' אחרון של הפרשה מקרא ולא תרגום. גם דע כי כשתקרא המקרא צריך לקרותו בטעמים שבפסוקים ההם אבל התרגום אין צריך לקרותו בטעמים שאין טעמים אלא במקרא לשון הקדש שלא כאותם הנוהגים לקרוא בטעמים ואפי' תרגום של הפ' וביום השבת אין צריך לקרות הפר' רק לשומעה כולה מפי השליח ציבור הקורא בס"ת אבל ההפטרה של יום השבת תקראנה אתה ולא תסמוך על המפטיר זולתי אל הברכות שמברך לפניה ולאחריה שצריך שתכוין אזניך לשומעם ולענות אחריהם אמן ובשער התפלות בענין יום הששי ביארתי זמן קריאת הפ' שמו"ת ביום ששי ואם שכח מה יעשה ע"ש.
15
ט״זועתה נבאר כוונות הקריאות הנז' נודע ענין מ"ש בהקדמת התיקונים ובמ"א כי מארי מקרא אינון בעשייה ומארי משנה ביצי' ומארי תלמוד בברי' ומארי קבלה באצי' ולכאורה נראה תימא כי המקרא היא תור' שבכתב והמשנה והתלמוד והקבלה הם תורה שבע"פ למטה ממדרגת תורה שבכתב אבל הענין הוא כי עולם האצילות כולל את כל העולמות שלמטה ממנו ויש שם תורה שבכתב והוא המקרא וגם המשנה והתלמוד והקבלה ובבריאה חסר ממנו הקבלה ויש שם ג' האחרות וביצי' חסרים הקבלה והתלמוד ואין שם אלא שתים האחרות ובעשיה חסרים שלשתם ואין שם אלא מקרא בלבד ולכן הקבלה נק' ע"ש האצילות לפי שאינו נמצא אלא בו והתלמוד נק' ע"ש הבריאה לפי שנמצא בו ולא בעולמות שתחתיו והמשנה ע"ש היצי' לפי שאין נמצא בעולמות שתחתיו והעשיי' אין בו אלא מקרא ולכן נק' ע"ש
16
י״זוהנה יש מאמרים בזוהר חלוקים אשר מהם נראה כי כל בחי' אלו הם בנוק' (עיין דב"ש ד"י ע"ג) ובפרט בס' התיקונים בסוף תיקון נ"א דס"א ע"ב גם יש מאמרים אחרים בתיקונים כי הנביאים הם בנו"ה דדכור' והכתובים ביסוד דדכורא ולהבין כולם נבאר לך הענין בקצרה דע כי כל בחינות אלו בנקבה והנה הנקבה כוללת כל מה שלמטה ממנה עד סוף העשיה כי כל זה נק' עלמין דנוק' כנו' ונמצא שהקבלה היא במלכות דאצי' והתלמוד בברי' והמשנה והמדרשים והאגדות ביצי' והמקרא בעשי' ונמצא כי כולם הם עלמא דנוקב' ודע כי בקבלה עצמה יש דרכים ובחי' מדרגות הרבה ונחלקי' בי"ס דנוק' דאצילות גם התלמוד כל חלקיו נחלקים בי"ס דבריא' והמשנה שהם שיתא סדרי משנ' הם ביצי' אלא שהם בו"ק נוק' דז"א דיציר' והמדרשים והאגדות והרמזים הם בשאר בחי' היצי' והמקרא בעשי' (*ב) באופן זה כי תור' היא בת"ת דעשי' ונביאים בנו"ה דעשי' וכתובים ביסוד ומלכות דעשי' ודע כי מ"ש שהתלמוד הוא בבריא' הוא פירושן של המשניות עצמם שהם נק' תלמוד אבל כל המימרות של התלמוד ושאר הדינין של התלמוד שאינן ביאור ופי' המשניות עצמן אלו אינן בכלל התלמוד והם למטה ביצי' עם שאר האגדות והמדרשים כולם ולכן צריך האדם שבכל יום ידבק נפשו ויכלול אותה בד' עולמות ויקרא מקרא כנגד עשי' ואח"כ משנה נגד יצי' ואח"כ תלמוד נגד ברי' ואח"כ קבלה נגד אצילות והרי כונה זו דרך כלל.
17
י״חועתה נבאר הכונה דרך פרט בקרותו תורה יכוין כי התורה היא בת"ת דז"א כולה ולכן יכוין בג' שמות בחי' אחור ואמצעי ופנימי דכלים שבו וגם בהוי"ה אחת מנוקדת כולה בארבע אותיותיה בחולם המתחלקת בבחי' נש' לנש' ונש' ורוח ונפש שבתוך ג' הכלים הנז' כמבואר באורך בדרושים בדרוש שמות ספי' וע"ש היטב אח"כ יקרא נביאים ויכוין שהם בנו"ה דז"א ויכוין בשמות ג' בחי' הכלים שלהם ויכוין לב' הויות שבתוכם בניקודיהם הנז' שם בדרוש שמות הספירות. אח"כ יקרא כתובים ויכוין ביסוד ז"א בשמות ג' בחינות הכלים שלו ובהוי"ה שבתוכה בניקוד הנז' שם ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל שיכוין בב' הויות שהם ביסוד ומלכות כדי שיחוברו יחד והם הא' בשורק והשנית בגי' צבאות שהוא שבא קמץ חולם. אבל אח"כ שמעתי כנ"ל שיכוין בהוית היסוד וגם יכוין אל המ' שבנוק' דז"א בבחי' החיצונה משלשתם אח"כ יקרא משנה ונודע כי המשנה הם ו"ק דנוק' דז"א כנ"ל והם בו' כלים האמצעים שבו' קצוותיה ולכן אם אתה קורא מסדר זרעים תכוין בכלי האמצעי דחסד שבה ומועד בגבו' ונשים בת"ת ונזיקים בנצח וקדשים בהוד וטהרות ביסוד ואחר כך בתלמוד ותכוין בבחינ' החיצוני' שבכולם והוא ריבוע שם אדנ"י כזה א' א"ד אד"נ אדנ"י אח"כ בקבלה ותכוין להוי"ה דמ"ה דאלפין. ופעם אחרת שמעתי ממורי זלה"ה כי במשנה יכוין בהוי"ה דב"ן (*א).
18
י״טועתה נבאר הכונה דרך פרט מן הפרט בענין קריאת התורה בלבד. הנה נת' לעיל בסדר מקרא התורה שבכל יום יקרא מספר א' של פסוקים והענין הוא כי בתחלה תכוין כי המקרא הוא בעולם העשייה כנ"ל ושם היא הוי"ה דב"ן דההי"ן והנה המילוי שבה הם ה' אותיות אלו ודהו"ה ותחלקם בה' ימים הראשונים של השבוע דהיינו ביום א' תקרא ו' פסוקים כמנין אות ו' ראשונה של המולוי הנז' ואות ד' ביום ב' ואות ה' ביום ג' ואות ו' ביום ד' ואות ה' ביום ה' ותכוין ג"כ בניקודיהם היוצאים מן ה' נקודין הראשונים של אותיות אלו את אשר יביאו והם צירי ושבא פתח סגול וקמ"ץ וחירק ולפי שכל קריאה זו היא הכנת ו' ימי החול לקבל תוספות קדושת שבת לכן נרמזו ניקודיהם בתיבות הנז' שהם בפ' והיה ביום הו' והכינו את אשר יביאו כו' כמבואר אצלי' בשער התפלות בענין יום הו' וע"ש בסוד פסוק זה והרי קרא כ"ו פסוקים ראשונים בפ' השבוע בה' ימים ראשונים מן השבוע ובליל ו' תקרא כ"ו פסוקים מן הפרשה עצמה אותם שאחרי כ"ו פסוקים ראשונים אבל בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא לפי שהמקרא הוא בעשייה והלילה עצמה הוא בחי' עשייה והכל הוא דינין ואין ראוי לעורר הדינין אבל בליל ו' יען כי יום הששי מכין לשבת והרחמים מתעוררים בו לכן יכול לקרא מקרא אף בלילה ומה שיכוין הוא בצירוף אחד מי"ב צירופי ההוי"ה והוא והי"ה וניקוד ד' אותיותיו כולם בחיריק בניקוד אות ש' שניה של הששי כי שאר ד' נקודות של ביום הששי הם לשם והי"ה של יום הששי עצמו כמו שיתבאר והנה אין לכוין בליל ו' במילוי הוי"ה דההין כמו בה' ימי השבוע לפי שהמילוי הוא דין כנודע ושניהם עולים לחשבון אחת ואין ראוי לעורר הדינים בלילה.
19
כ׳וביום הששי קודם שתקרא כל פרשת השבוע שמו"ת כנו' תכוין בתחי' אל ה' אותיות המילוי דב"ן הנ"ל אל ה' ימי השבוע ותכוין עתה לכוללן יחד ע"י חמשים שערי בינה הנכללים מחסד ועד הוד ואח"כ כולם נכללים ביסוד וכן הוא עתה כי ה' ימי השבוע הם צריך לכוין מחסד ועד הוד ויום הששי הוא ביסוד וכולל ה' אותיות המילוי אשר נתחלקו בהם אבל עתה צריך לכוון בה' אותיות הנז' בני' שורק כל הה' אותיות והוא ניקו' שורק ו' של יביאו הנשאר מן שאר הנקודות של את אשר יביאו והרי זו כונה א' עוד תחזור לחבר ה' אותיות הנז' ולעשותם שם א' בן ד' אותיות והוא צירוף והי"ה כי שני אותיות ראשונות של המילוי שהם ו"ד תחברם לאות י' וז"ס והיה ביום הששי וניקודו בניקוד ביום הששי פתח חולם פתח חירק והנה בהיותך קורא הפרשה שמו"ת וכונת ב' מקרא הם שתי כוונות הנז' א' כנגד והיה והב' כנגד ה' אותיות המילוי וכונת התרגום תתבאר אח"כ בע"ה.
20
כ״אמצות ת"ת קריאת הפ' בכל יום ו' כבר נת"א שיכוין במילוי ההויה דב"ן שהם ה' אותיות כל א' בניקוד שורק כזה ודוהוזהו ונמצא כדי לנקדם בשורק צריך להוסיף ג' ווין בג' אותיות הה"ה והם גי' ח"י כי יום ו' הוא יסוד הנק' ח"י העולמים שנותן משלו אלו הח"י של הנקב' הנק' יום השבת כנודע כי יום הו' שהוא יסוד מכין לשבת שהוא הנוקב' דלית לה מגרמה כלום ולכן איהו מכין לה וג"כ אלו החי' הם בניקוד שורק בו' וידעת מס' התי' כי זה הניקוד שורשו ביסו' ונמצא שהאותיות והניקוד מורים על היסוד
21
כ״במצות ת"ת כבר ביארתי ענין כונת שמו"ת וע"ש כי שנים מקרא הם הת"ת ויסוד וא' תרגום הוא באחוריים שלהם ושמעתי מזולתי באופן אחר והוא כי א' תרגום הוא בנוק' דז"א כי היא בחי' האחוריים שלהם היושבת באחורי ז"א כנודע
22
כ״גענין אזהרות שאר היום זו אחת מהם דע כי צריך האדם ליזהר שלא ישב במקום שאין בו ישוב לפי שבמקום שאין בו ישוב שולט שם שד אחד ושמו תני"א ויוצא מפסוק ולמה תניאון את לב בני ישראל והיושב שם אעפ"י שהוא עוסק בתורה מתגבר עליו השד ההוא להזיקו או להחטיאו ואין כח באדם ההוא העומד שם לשלוט עליו לולי יהי צדיק גמור ומורי הזהיר לאדם א' שלא ילך על קברי הרשב"י ור"א בנו ללמוד שם יחידי אפי' בימים שרגלים ב"א לילך שם ומכ"ש בשאר מקומות שאין בני אדם יושבים שם א' המעתיק הכי מוכח מעובדא דפרשי מדברא (היינו ר' המנונא סבא וחברוי פ' תצוה זוה"ק)
23
כ״דוביום השבת אין צורך לקרא הפרשה רק תשמע כל הפרשה מפי הש"ץ ותכוין בהוי"ה שלימה דב"ן דההין וניקודו המ ט' נקודות שיש באלו התיבות משנה על אשר ילקטו ואח"כ תכוין בב' צירופי והיה והיה כי ביום הששי היה בתחלה ה' אותיות המילוי כמו שהן ואח"כ צירוף והיה אבל עתה שהוא יום שבת אין בו כונת מילוי לפי שהשבת הוא יום רחמיים המילוי הוא דין כנודע לכן צריך שתכוין בב' צירופי והי"ה והי"ה וניקוד כל אותיותי' בשורק בניקוד אות ט' של ילקטו והנה לפי שכל שם דב"ן אנו מכונים בשבת לכן צריך שישמע האדם כל הפרשה כולה ונמצא ביום ו' צריך לכוין צירוף והיה פעם אחד בלבד וז"ס והיה ביום הששי כי ביום הו' חוזר מילוי ב"ן לעשות צירוף והיה כנ"ל אבל ביום השבת צריך ב"פ והיה והיה משנה וז"ס והיה משנה ר"ל כי יהיו ב' צירופים של והיה. עוד צריך שתדע כי בכל עת שתקרא הפרשה בערב שבת שמו"ת צריך שתכוין בכל אותם ההויות שבאותה הפרשה שהם הויות דב"ן במילוי ההין.
24
כ״הונבאר עתה ענין כונת התרגום. דע כי בכל פעם ופעם שתקרא איזה מקרא אפי' בשאר ימי השבוע צריך לקרותו שמו"ת והכונה היא כי המקרא הוא בחי' פנים דהוי"ה של ב"ן והתרגום הוא אחוריים שבקדוש' והענין הוא כי תרגום בגי' תרדמה כאשר הנביאים אינם מוכנים לדבר עמהם בלשון הקדש אלא בלשון תרגום אז נופלת עליהם תרדמה כמ"ש היה דבר ה' אל אברם במחזה כו' וכתיב בתריה ותרדמה נפלה על אברם הרי כי במחז' שהוא תרגומו של במרא' בו נגלה עליו ואז נפלה עליו תרדמה ודע כי כל בחי' האחוריים הם שמו' בסוד ריבוע שהוא בסוד פשוט כפול משולש מרובע ואלו נקראי' תרדמה וז"ס ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם כי הנסיר' היתה בהיותם בסו' אחור באחור כי זהו בחי' הנק' תרדמ' ואז נסרה ואח"כ החזירה פנים בפנים. והנה ענין התרגום שמעתי ושכחתי כמעט כולו וזה הנשאר לי ממה שזכרתי בזה. והנה ביום ששי כבר נתבאר שצריך לכוין בהוי"ה דב"ן בבחי' הפנים שלהם ויהיו כל ט' אותיותיו מנוקדות בשורוק ואז תכוין ג"כ באחוריים שלו מנוקדי' בשורק כזה וּוּדוּ ווּדוּהוּ ווּדוּהוּ ווּ ווּ דוּ הוּ ווּ הוּ ואיני זוכר יותר מזה. עוד שמעתי ממורי ז"ל דרוש זה בענין שמו"ת כי הנה היותם ב"פ מקרא הם כנגד הת"ת והיסוד אשר בת"ת יש שם הוי"ה שהוא גי' כ"ו וביסוד שם שדי ושני שמות אלו בגי' ש"ם כמטן נוטריקין ר"ת שנים מקרא שהוא ש"ס גם מקרא בגי' ב' שמו' הנז' וז"ס מ"ש הפסוק והנה כתובה פנים ואחור והנה פנים לשון רבי' ומיעוט רבים שנים ואחור לשון יחיד (בסוד שמו"ת) כי לשון הקודש נק' פני' לשון רבים והתרגום נק' אחור לשון יחיד בסוד שמו"ת כי התרגום היא הנקבה העומדת באחור והיא א' ולא שנים *א עוד יש טע' אחר בענין התרגו' שהוא אחד לפי שבחי' שמות האחוריים הם בסו' ריבוע כזה י' יה' יה"ו יהו"ה אשר תמיד אות ראשונה מתחבר עם כל האותיו' שלאחריה ולכן התרגו' נקרא א' כי הכל אחדות א' נקשר זה בזה משא"כ בלשון הקודש שהוא פני' אשר האותיו' מתחברו' ע"ד הנז' אלא כל אות ואות לפרד' בפני עצמה ולכן הוא שנים מקרא לשון רבים וטעם הדבר נתבאר במקו' אחר כי הקליפו' נאחזו' באחוריים אלו וכדי שלא יתאחזו בהם הוצרכו להתחבר האותיות זו עם זו ואף האו' האחרונ' שבכלם מתחברו' עם האו' הראשונה שבכלם ועם כל האותיו' אליה כדי שלא תפרד מהם ח"ו ואז יהיה אחיזה רבה אל החיצוני' בה וכבר נתבאר איך התרגו' נק' תרדמה כי בנסיר' האחוריים שהם בחי' התרגום אז היתה התרדמה שהיא גי' תרגום
25
כ״ועוד דע טעם אחר נפלא דע כי בכל ספירה וספירה מן הי"ס יש בה הוי"ה א' בבחינ' פנים ועוד יש בה הוי"ה אחרת בבחינ' האחוריי' כזה י' יה יהו יהוה שהיא ע"ב ונמצא כי ג' הויו"ת האחוריים שבג' ספירות חב"ד הם גי' רי"ו כמנין גבורה וג' הוי"ות באחורי חג"ת הם רי"ו שני וג' באחורי נה"י הם רי"ו ג' והרי מן החכמה עד יסוד יש ג"פ רי"ו שהם גי' תרגום ותרדמה שהם אחוריים וכולם ניתנו אל המלכות. ענין עסק התורה בלילה קודם שישן היה אומר מורי ז"ל כי כל הנשמו' כולם עולות בכל לילה לפני הקב"ה ליתן דין וחשבון לפניו ית' מכל מה שנעשה ביום ההוא וכנזכר בס' התיקונים בתי' ה' מן הי"א תיקוני' שנכתבו אחר תשלום הספר גם שם למעלה עוסקים בתורה כל זמן היותה שם עד שיתעורר האדם משינתו כנזכר בס"ת פ' לך לך במעשה דר' חגי שהלך עם ר' חייא להקביל פני ר' אליעזר ומוריז"ל היה מסתכל במצח האדם אחר שקיע' החמה והיה מכיר באיזו לימוד עתידה נשמתו לעסוק בלילה בעלותה למעלה או בס' הזוהר או במשנה או באיזה ספר מספרי רז"ל והיה מצוה לאיש ההוא שטרם שישן יקרא את הקריאה ההיא וכן כל איש ואיש אבל בענייני שאר עסק התורה לא היה חושש לקרו' בתחילת הלילה כי עיקר העסק בתורה הוא אחר חצות בקומו ממיטתו. ענין פרק שירה אמרו שם בפרק הנזכר כי האומר פרק זה בכל יום זוכה לכמה מעלות והענין הוא כי אותו הפרק מיוסד על השירים שמשוררין בכל יום כל הנבראים שבעולם לבורא ית' וכל שהוא חכם ובקי לכוין היכן הם רמוזים כל הנבראים שבעולם בקומת האדם כנודע בזוהר ריש פרשת תולדות כי כל העולמות כלם הם ציור קומ' אדם בדרך כלל וכן בדרך פרט כנזכר שם כי כל הנבראים תלויים באדם שהוא מלך על כלם ונמצא כי מי שידע חכמה זו לכוין מקום אחיזת הנבראי' כל א' ואחד באבר פרטי שבשיעור קומת האדם ויאמר ויזכיר בפיו כל הפרק ההוא שבו נזכרין כל אותן השירו' שמשוררין כל הנבראי' כל א' וא' כפי השפע הנשפע לו והלה הוא גורם ירידת שפע אל כל הנבראי' כלם.
26
כ״זאזהרות אחרות ראיתי לכתוב פה בענין מה שיתנהג האדם ביום והם קרובים אל עסק התורה בכל יום ויום ואלו הן. טוב לאדם לדור בבית שיש בו חלונות פתוחות נגד הרקיע כדי שתמיד בכל עת ורגע יגביה עיניו לשמים ויביט בנפלאותיו ית' בבריאת שמים וארץ וכענין מ"ש דהע"ה כי אראה שמך מעשה אצבעותיך כו' מה אנוש כי תזכרנו כו' וכיוצא בזה אמרו במדרש הנעל' על ענין נבוכדנצר הרשע שכתוב בו עיני לשמי' נטלית ומנדעי יתוב עלי וענין זה מחכים האד' ומכניס יראת ה' וטהרה בלבו אם יתמיד וירגיל עצמו בזה שינת היום כבר התחלנו לבאר עניינה בשער התפלות בדרוש שכיבת הלילה ושם נת' ענין שינת הלילה שהוא מוכרחת לאדם ואמנם שינה כבר ארז"ל אסור לאדם שישן ביום יותר משינת הסוס והענין הוא דע כי השינה שביום רעה אל הצדיקים וטובה אל הרשעים וכמ"ש ז"ל שינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם כי הנה הצדיק ע"י מעשיו הטובים שעושה אפשר שכאשר יישן בלילה ואח"ך בהקיצו משנתו חוזרת נפשו בו היא ממשכת ומביאה עתה איזה נשמה של איזה צדיק קדמון ומתעברת בו בסוד העיבור ושתיהן נכנסות בגוף והיא באה כדי לסייעו במצות כמ"ש באבות דר' נתן ובמדרש הנעלם על בא ליטהר מסייעין אותו ר' נתן א' נשמות הצדיקים מסייעין אותו והבן זה וכאשר חוזר ליישן ביום אפשר שתחזור ותפרד ממנו אותה הנשמה שבאה לסייעו כי בלילה שהפקיד נשמתו ביד המלכות העליונה מתחדשת שם ומזדככת ונשלמת ואז מתעברת בה נשמת הצדיק ההוא אבל בשינת היום אין הנשמה מוצאה מקום מנוחה ופקדון עצמה בו כדרך הלילה שאומרין בידך אפקיד רוחי וכו' ולכן מאבדת כל הריוח שהרויחה בלילה בשינת היום אבל הרשעים הוא להפך כי בלילה אין נשמותיהם עולות למעלה בפקדון ית' בידו והם משוטטות באויר הרקיע בין החיצוני' כנז' בזוהר סוף פ' ויקרא ושם מוצאות נשמות רשעים קדמונים משוטטים בעולם בין החיצונים ומשתתפות יחד ונכנסות באדם בהקיצו משנתו והנה כאשר ישן ביום אפשר שיתפרדו ממנו אותם נשמות הרשעים המחטיאים אותו ובפרט אם עשה איזה מצוה ביום ההוא אבל ביום השבת אפי' לצדיקים השינה טובה כי אין דבר רע נאחז ביום השבת
27
כ״חמצות המזוזה כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. הנה מקום נתינת המזוזה אמרו בגמרא שהיא מתחלת שליש העליון ר"ל כי תחלק גובה מזוזת הבית לג' חלקים ובתחלת שליש העליון מלמטה למעלה שבו שם תניח המזוזה והסוד הוא כי המלכות הנק' מזוזה יצאת בתחלת שליש העליון (*א) מלמטה למעלה בחזה דז"א
28
כ״טדין בן המצר כתיב ועשית הטוב והישר וגו' וארז"ל זה דינא דבר מצרא כו' ונודע כי המ' נקראת שד"ה ובי"ת והוא התיקון הא' שבי"ג תיקוני דיקנא שהוא מלכות ועל התיקון הזה נאמר מן המצר קראתי י"ה כמבואר באורך בי"ג מדות דויעבור ולכן בשדה ובבית יש דינא דבר מצרא ונודע כי התיקון הזה נקרא אל בסוד אל רחום וחנון ונודע כי בא"ל זה כוללים ג' שמות א"ל שהם אל אל יהו"ה אל אדנ"י ולכן מרע"ה שורשו בתיקון זה כמבואר אצלי' בענין שורש נשמות הרמב"ם והרמב"ן ז"ל ומש"ה ואל שד"י חשבונם שוה גם משה גי' המצר"י ולכן כתיב במרע"ה ותרא אותו כי טוב הוא וכאן נאמר ועשית הטוב והישר ולכן ארז"ל שאינו דין אלא תקנה בלבד משום ועשית הטוב והישר והענין כי ג"פ אל הנז' אשר במצר הזה כשתמל' אל"ף למ"ד ג"פ עולים בגי' תקנה. ונודע מ"ש בגמרא כי במכר יש דין בן המצר אבל במתנה אין בו דין בן המצר והענין כמ"ש בברכת אבות דתפלת שחרית דחול במלת האל הגדול כי מבחי' היסוד דאי' שבתוך ז"א הנבקע ויוצא הארתו לחוץ ומשם הם נמשכים ג"פ אל אל אל הנז' ומאיר מצד זה בדעת הנבקע והנה הוא ה"ח וה"ג שהם עשר הויות שהם בגימ' מכר ולכן במכר יש בו דין בן המצר אבל בלבושין שלהם שהם נה"י דאימ' שהם ג' אהי"ה דיודין דההין ודאלפין שהם בגי' תנ"ה ועוד היסוד עצמו דאימא שהוא צורת מ"ם סתומה הרי מתנה אין בה דין בן המצר.
29
ל׳הבא על הגויה כו' כתיב לא תתחתן בם כו' הנה ארז"ל שהבא על הגויה קשורה בו ככלב. ענין זה נתבאר אצלי' בשער רוח הקדש בתיקון הבא על הגויה וע"ש.
30
