שער המצוות, וילךSha'ar HaMitzvot, Vayelekh
א׳מצות ס"ת כתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. יש נמנעים מלקיים מצוה זו מפני שני דברים האחת היא שאינם יודעים לכתוב וחושבין שעיקר המצוה הזאת לכתוב בידו. והשנית היא לפי שאין בזמנינו זה יודעים ובקיאים בחסירות ויתירות ופתוחות וסתומות כנז' בגמ' הנה אני ראיתי למורי זללה"ה שצוה לסופר אחד שיכתוב לו ס"ת אחד כמנהג ס"ת שלנו ולא חשש למעוט בקיאותינו בהם גם לענין הכתיבה ציוהו שיכתוב כל הס"ת ויניח גליון חלק בכל מקום של ההויו"ת שיש בס"ת והיתה כונתו לכתבם בידו בכונה שנתבא' אצלי' והוא בזוה' בפרשת ויקרא ובפרשת אחרי מות כיצד יכתבם וע"ש. (בתענית ובתפילין ובכונות טבילה ובענין תגין שעטנ"ז ג"ץ בד"ק חי"ה היה מחמיר מאד יע"ש) ע"כ הגיעו ביאור קצת מצות ואכתוב עתה קצת מנהגים ואיסורים שאינם רמוזים בתורה
1
ב׳ענין ד' עבירות מס' סוטה ס"פ אלו נאמרין דע"ב וסנהדרין ק"ג שארז"ל עליהם ד' כתות שאינן מקבלין פני השכינה כת ליצנים וכת חניפים וכת שקרנים וכת מספרי לשון הרע דע כי בעו' אצי' יש ה' פרצופין והם א"א ואו"א וזו"ן והנה כת ליצים פוגם בא"א כת חנפי' באבא כת שקרנים באי' וכת מספרי לשון הרע בז"א ולכן כל כת מאלו הד' כתות הפוגמו' בד' פרצופין הנז' ואינה רואה פני השכינה שהיא הפרצוף הה' הנק' נוקב' דז"א כי הם ע"י חטאם פגמו אלו הפרצופין העליונים ולא נמשך אליה השפע הצריך להודע כי עון הליצים קל מכולם ולכן אינו גורם רק סילוק הארת א"א מלהאיר בתחתוני' ועון החנפי' גדול ממנו כי גורם סילוק מן התחתונ' גם הארת אבא שהיא יותר גרועה ואינו מאיר בתחתוני' ועון השקרני' גדול ממנו כי גורם לסלק מן התחתונים גם הארת אימא ועון מספרי לשון הרע חמור מכולם שגורם לסלק מן התחתוני' אפי' הארה התחתו' של ז"א
2
ג׳והנה עון הליצנות קל מכולם לפי שאינו עושה שום מעשה כלל רק בדיבורו הקל היוצא מפיו ובפרט כמ"ש כי יושב ומבטל מלעסוק בתורה נק' מושב לצים כמ"ש בפרקי אבות רש"א שנים שיושבין ואין ביניהם דברי תורה הרי זה מושב לצים כו' ונמצא כי הוא קל מאד ולכן אינו מסלק רק הארת א"א העליונה מכלם אשר בדבר קל היא מסלקת לרוב מעלתו ומה שגורם הלץ הוא מבואר אצלי בש' רוה"ק בתי' עון הלץ וע"ש איך באחוריי' דאצי' יש ק"ך צירופי' של אלהי"ם כמנין לץ כי הליצנות גורם להגביר כח אלו הדיני' של ק"ך אלהי"ם שבאחוריי' ומעלה אותם עד כנגד א"א ואז מסלק הארתו מלהאיר למטה ואם אינו מתלוצץ מורידם למטה עד עולם הבריאה ועון החניפי' חמור יותר לפי שהלצים דוברי' אמת אלא שהוא בדרך ליצנות אבל החנפי' אומרים שקרי' להחניף חבריהם ולכן גורמי' כי גם אב' יסלק האר' למע'. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי חניפ' ג' קפ"ח שהוא אחוריי' דאב' ואחוריי' דהוי"ה דיודי"ן שהוא בגי' קפ"ד ועם ד' אותיות הפשוטו' של ההוי"ה עצמה הרי קפ"ח ועון השקרני' חמור ממנו כי זה המשקר אינו מדבר במי שמשקר ואינו מזיק בדיבורו אך מיירי בשקרני' אשר ע"י נמשך היזק או חסרון ממון לזולתו ולכן גורם לסלק גם הארת אי' ונלע"ד ששמעתי ממו' ז"ל כי שקרים בגי' תר"ן שהם ב"פ שכ"ה דינין שהם באי' ובמ' ושתיהם כלולין למעלה באי' ולכן פוגם באי' כי גורם התגברו' כל אלו הדינין שבה ועון מספרי לשון הרע הוא חמור מכולם וכמ"ש רז"ל שהוא חמור מע"ז וג"ע וש"ד ולפי שגורם לשפוך דם חבירו ולכן פוגם אף בז"א ומסלק הארתו מן התחתוני' ונשארה השכי' בלי שום הארה כלל ולכן עון מספרי לשון הרע הוא חמור מכולם ונודע כי ז"א הוא אות ו' של הוי"ה והוא נק' לשון בסוד לשון למודי' ולכן פוגם בז"א ובסו' לשון המשקל האמצעי המכרי' בין ב' הכפות
3
ד׳בפ"ד דברכות אר"י ארשב"י מיום שנחרב ב"ה אסור לאדם למלאות שחוק פיו בעוה"ז ענין זה נת"ל בפ' תזריע בדין הצרעת ע"ש והכונה הוא כי מן החסד המתפשט בת"ת דז"א שלישו העליון שעד החזה הוא מכוסה וב' שלישין התחתוני' הם אורות מגולי' ואלו הב"ש הם ב"פ אור יען כי הם מגולי' ומהם נעשי' כתר הנקבה כנודע וכשחרב ב"ה שהיא הנקבה ונתבטלו ב' אורות אלו שב"פ או"ר או"ר גי' שחוק ולכן אחר החרבן שנתבטלו ב' אורות אלו אין שחוק ושמחה בעולם גם ב"פ או"ר או"ר אם תסיר מהם ב' אלפין שלהם שהם השרשי' שלהם הנשארי' בז"א ונמצא כי היוצא אל הנקב' הוא ב"פ ו"ר ו"ר בגי' בית שהוא הנק' ולכן משנחרב הבית הנז' אסור שימלא פיו שחוק
4
ה׳מצות ההליכה בא"י שאמרז"ל (והוא במאמר רז"ל ד"ו ע"א וע"ש הכונות ד" קי"ז ע"ב ועיין ש' הפסו' פ' בלק) כל המהלך ארבע אמות בא"י נמחלין לו עונותיו יש במצוה זו ב' כונות הא' ברחל והב' בלאה כי כל א' משתיהן נקר' א"י כונה הא' שברחל הוא שתכוין כי רגלי דז"א שהם נ"ה הם מהלכין ברחל וממשיכין לה ע"י הליכה זו ב' מוחין שבה שהם חו"ב הנעשית מנו"ה דז"א כנודע והם נעשי' לה מן המוחין דז"א אשר מצד אי' מנ"וה שבה שמתלבשי תוך נו"ה דז"א כנודע ותכוין כי ב' מוחי' שבה הנעשי' לה ע"י נו"ה דז"א הם ב' שמות י"ה במילוי יודי"ן יו"ד ה"י יו"ד ה"י והם בגי' ע' כמנין הליכה כונה הב' שבלאה היא באופן אחר כי הנו"ה המהלכי' בה הם ב"פ עילאי' דנ"ה דאי' שבתוך חו"ב דז"א משא"כ ברחל שהכוונה היתה לנ"ה עצמן דז"א עוד שינוי אחר כי שם היו ב' מוחין בלבד דמצד אי' כנ"ל ונרמזו במלת הליכה אבל בלאה הוא המשכת ד' מוחין בלבד וכלם מצד אבא כמ"ש האמנם לפי שאינן מאירין בה ד' מוחין דאבא אלא באמצעו' אי' המלבשת אותו כנו' ולכן צריך לכוין במילוי אחוריים דהוי"ה דס"ג דאי' שהם בגי' קס"ו וכשתסי' מהם ריבוע האותיות הפשוטות שהם גי' ע"ב ישאר המילוי גי' צ"ו כמנין מהלך וז"ש רז"ל כל המהלך ד"א בא"י כו'. והאמנם היות שם א"י שדברו רז"ל בלאה הוא לפי שעיקר שם זה הוא בלאה לפי שז"א נקר' ישראל ולמעלה מן החזה יוצאת לאה לבדה מאחור ולכן נקר' ע"ש א"י אבל רחל יוצאת למטה מן החזה מאחוריו דז"א ולכן אין לה שם א"י בפרטות כמו בלאה
5
ו׳ונבאר עתה ענין ד' מוחין דאבא המאירין בה כנ"ל אשר ה"ס הליכות ד"א בא"י שארז"ל וצריך תחלה שתעיין במ"ש בפ' שופטי' במצות לא ירבה לו נשים כי מב' מלכיות דא"וא המתלבשות תוך רישא דז"א נעשות ד' בחי' בחי' הנק' לאה א' ביסו' דאבא וב' ביסוד דאי' ואחד באחור הדעת דז"א בסוד קשר של תש"ר והב' הם הארות של מ' דאבא והב' הם ממ' דאי' וזה סדרן או"א או"א והארות ד' מוחין דז"א דמצד אבא נמשכות בהן והנה בלאה הא' הסמוכה עם יסוד דאבא שם מאירי' כל ד' מוחין דאבא ובלאה הב' נסתלקה הארת חכמה דאבא ובלאה הג' נסתלקה הארת בינה דאבא ובלאה הד' נסתלקה הארת עטרא דחסד דאבא ואין שם רק הארת עטרא דגבורה דאבא והנה כל אלו הם מוחין דאבא ואין לנו עתה עסק במוחין דאי' והנה אעפ"י שהם ד' מוחין דאבא בבחי' עסמ"ב כנז' עכ"ז נודע כי כללות כל אב' והוא הוי"ה דע"ב דיודין וכולם נק' בחי' הוי"ה דיודין ונודע כי מילוי דהוי"ה דיודין בגי' מ"ו כמנין אמ"ה ואלו ה"ס ד' אמות הנז' שהם נהארות ד' מוחין דאב' אשר דרך כללותם הם הוי"ה דיודין כנז' והשרש שלהם לשאר בתוך מוחין דז"א והארתם לבד שהם המילויים הם יוצאין ומאירין בד' בחי' ואה הנז' ולכן אין אנו רומזים אלא למילויים בלבד שהם ד"פ מ"ו כמנין אמ"ה יעוד ט"א כי מילוי גי' אלהים שהוא דין והנקבה ג"כ היא דינין ולכן אין יוצא להם רק המילוי לבדו שהוא דין והנה נת' טעם למה נקר' אמ"ה שהוא ע"ש הארה בעצמה היוצאת שהוא מילוי דע"ב מ"ו כמנין אמ"ה עוד ט"ב בערך המקבל כי הנה הם ד' בחי' לאה נקבו' ובכל א' נק' אמ"ה לשון אי' א"ת ד"א אלא ד' אימות עוד ט"ג בערך המקום שמשם יוציאין והוא כי אעפ"י שכל ד' לאות האלה נעשים מב' מלכיות דאו"א כנ"ל עכ"ז כולם ע"ש אי' עי' נקר' ולכן נק' אמות לשון אימות והוא כי לולי שנכנסת מ' דאבא תוך אי' לא היתה מצטיירת שם אותה ההארה הנק' לאה ולכן נק' כלם ע"ש אי' אמנם נק' אמות ולא אימות לרמוז כי שם אהיה הוא בבי' ויש בו מ"א אותיו' כמנין א"ס פשוטו ומילויו ומלוי מילואו והם ד' בחי' א"ס ולכן נק' ד"א (מה שחסר מכאן מדפוס ישן כבר נדפס לעיל בפ' עקב)
6
ז׳מי שרוצה להיות חסיד צריך לנהוג חומרות יתירות אע"פ שאינו מחויב בהם כפי הדין ואכתוב קצת ממה שהזהירני מו' ז"ל ויש בהם דברי' של חומרא בלבד ודברי' שהם כפי הדין צריך ליזהר שלא לאכול תרמוסין הנשלקין ע"י גוים למתקן וכן שלא לאכול אפוני' של הגוי' שקלו אותם כעין אותם קליות ובלע"ז נק' קורמא"ש והנה התרמוסי' אע"פ שמן הדין מותרין הם לפי שאין עולים על שלחן מלכים עכ"ז לא גרעי' מההוא גברא דלא אתחזי ליה אליהו ז"ל משום דשתה מים דאחים ליה קפילא ארמאה אבל האפוני' מן הדין אסורי' מפני שקליו' שלה' עולים על שלחן מלכי' והשרים של המקומו' עושי' אותם קליות ולאו דוקא מלכי' אלא כיון שעולי' על שלחן השרים אסורי'. גם יזהר שלא לאכול פת של גויים אפי' מן הפלטר כלל ואפי' בספיקו צריך ליזהר ולבדוק אם הפת שמוכר ישר' החנוני הם הוא מפלטר גוי כדרך שנוהגי' בא"י שיש חנוני יש' שמוכר פת של פלטר גוי ענין חומרות בדיני המעשר יזהר שלא לאכול שומשמין כמו שהם בשום אופן עד שיוציא מהן המעש' וזהו דין גמור כסבר' כל הפוסקים לפי שגמר מלאכתן הוא כשמוציאין שמנן מהן ואז הוא פטור ממעשר לפי דעת הרמב"ם ז"ל לפי שגמר מלאכתן בהוצא' שמנן הוא ביד גוי אבל כשאוכלן כמות שהן הנה גמר מלאכתן הוא על ידי עצמו ונתחיי' במעש' אפי' לסברת הרמב"ם ז"ל.
7
ח׳גם בענין הזיתי' שממתקי' אותם ע"י יש' הם גמר מלאכתן ע"י יש' עד"ה בשומשמין וחייבי' במעש' לדברי הכל אבל הזתי' השחורי' המתוקין וקנאן מיד הגוי וכבר היו ראוי' לאכיל' כמו שהן ע"י הדחק פטורי' מן המעשר אף אם מיתקן אח"כ הישראל בביתו גם התורמוסי' המתמתקי' ע"י ישראל חייבים במעש' כפי הדי' המוסכ' מכל הפוסקי' גם בענין ענבי' יש מקומות שעושים יין מכל מיני הענבי' שבארץ ההיא ויש מקומות שאינ' עושים יין רק מן המיוחדי' לעשות מהן יין ולכן הגוים הנוטעי' הכרמי' ההם כוונת' אינם רק למוכר' לעשות מהן יין ולכן באלו המקומות שהענבי' שלהם מיוחדי' לעשות מהן יין כגון הענבים השחורי' שבא"י שאינ' ראוים אלא ליין אזלינן בתר דעת הנוטעות אותם ונמצא שגמר מלאכתן אינה אלא כשעושין מהן יין ולכן היין ההוא חייב במעש' לדברי הכל כנו' ונמצא כפ"ז שאין לאכול אותם הענבי' כלל עד שיוציא מהן המעשר כי אכילת' הוא גמר מלאכתן והוי ביד יש אבל בשאר מקומות אע"פ שעושים יין מן הענבי' רוב הנוטעים אותם הוא לאכילה ולא ליין שלהם גם ההולך לגינת הגוי לקנו' ירקו' יזהר שלא יתלש' בידו כי הירקו' גמר מלאכתן הוא תלישתן ונגמרו ביד ישראל ונתחייבו במעשר אותם שתלש ישראל גם יזהר להוציא תרומות ומעשרות מן היין שקונ' מן החנוני בעל היין לפי שרוב אנשי הדור אינן בקיאין במעשרות וכע"ה דמו בענין המעשרות כמו יין של דמאי וזה סדר הוצא' תרומו' ומעשרות מן היין בקיצור הרי שהיו לפניו ק' לטרין של יין יקח ג' ליטרי' מהם שהוא חלק א' מל' ושלוש ושליש ליטרא וישימהו בכלי א' ויסמכהו ויקרבהו אל חבית היין ויאמר ליטרא א' מק' ליטרין שבחבית הנתון בכלי זה הרי הו' חולין וב' ליטרין האחרים שבכלי זה יהיה תרומה על הכל ר"ל על הליטרא הג' שבכלי זה ועל צ"ז ליטרא שבחבית ואח"כ יאמר וזו הליטרא הא' שהיא חולין שבכלי הזה עם ט' ליטרין האחרות שבמקום פי החבית יהיו מעשר על כל מה שבחבית וזו הליטרא שבכלי זה תהיה תרומה מעשר על ט' לטרין שבפי החבית שקראתי להם שם מעשר ואח"כ יאמר וט' ליטרין אחרות שבצפונ' של החבית או בשוליה כפי מה שירצה לומר הרי הם מעשר עני ואם הוא שנת מעשר ב' הרי הם מעשר ב' ויהיו הט' ליטרין של מעשר ב' וחמישית שנוסיף עליהם מחוללים על פרוטה זו ואח"כ הג' ליטרי' של תרומה ותרומת מעשר ישליכם בקרן זוית שיבלעו בקרקע ואותה הפרוט' צריך שתהיה עליה צורת מטבע וישליכהו לים המלח ומה שנהגו להפקיר נכסיו ולחזו' ולזכו' במעש' עני ההוא אינו מועיל כיון שאין שם בפניו מי שיוכל לזכות מן ההפק' ואין זה הפקר אבל אם יהי' שם איזה אדם אחר ואותו האדם יפקיר נכסיו ויזכה במעש' ההוא ואח"כ יחזור ליתנו לבעליו בתורת מתנה ש"ד גם הפודי' מעש' ב' זה על מעט קמח וכיוצא בזה הוא אסור לפי שאין מחללין פירו' על פירו'
8
ט׳ענין כלאי הכרם וערלה מי שהולך לגנות הגוים יזהר להתרחק שלא יקח מן הירקות אלא ממה שהם רחוקים מן הגפן כדי עבודתו שהם ד"א כנודע אם היה יחידית ובכל דיני כלאי הכרם גם טוב הוא שלא לקנות פירו' האילן מן הגוים בפרדס שלהם פן יהיה שם ודאי ערלה ותראה אות' ואז אסור לקנותה. אין לשתות קום החלב אחר שנקפה החלב ונבדלו המים ממנו וכמ"ש הרב אליעזר ממיץ ז"ל. יזהר שלא להסיח דעתו מן התפילין בעודן עליו אלא בעת שמתפלל תפי' עמיד' ובעת שהוא עוסק בתורה כי בב' זמנים אלו אין חשש. יזהר לקיים מ"ע כפי סברת הרמב"ן ז"ל שלא לישבע חיי אביו או אמו אפי' באמת וזה בכלל מ"ע דכבד את אביך וגו':
9
י׳גם יזהר שלא לישבע בחיי נפשו אפי' באמת וכמ"ש אשר לא נשא לשוא נפשו וקרי' נפשי גם יזהר לשמור לקיים כל התרי"ג מצות אע"פ שלא נתחייב בהן כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לקיימו כנ"ל בהקדמת הש' הזה ודע כי בהיותו מחפש ומקיים המצות שאינן נוהגות תדיר כמו מצות הזרוע והלחיים והקיבה וכיוצא באלו גורם אל השראת רוה"ק אל האדם להשיג ידיעה וחכמ' ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזה מצוה מהם. צריך ליזהר במאד מאד שלא לאכול שום לב בהמה וחיה ועוף כי שם תכלית שרש התקשרות נפש הבהמית ואם יאכלהו האדם מתקשרת בו נפש הבהמית ההיא לגמרי והיצה"ר מתקשר בו ומט"ז גם כן ארז"ל שהאוכל לב בהמה גורם לו שכחה וטפשו' הלב. (ומה שנדפס בדפוס סאלוניק מ"פ ואתחנן ומ"פ עקב הדפסתי לעיל על מקומו)
10
י״אאמר הצעיר המשתדל יוסף מרדוך הי"ו כדי שלא להניח הנייר חלק אמרתי להביא כאן טעם נכון שזכני ה' ברחמיו ית' והוא שייך לשער הניקודים פרק ב' כי שם היה כונתי להדפיסו בעץ החיים הנדפס מחדש דל"ה ע"ב
11
י״בשמלה ממשרקה שהוא נו"ה ובעל חנן בן עכבור שהוא מל' לא נמצא טעם לשמות אלו בדברי הרב זלה"ה כמו שאר המלכים שרמז בשמותיהם הכתובי' בהורה גם למלכים עצמם. ונ"ל הצעיר לתת טעם גם לב' המלכים האלה בדרך רמז והנה שמלה ממשרקה בגי' אלף ס' ויו"ד אותיות עולה אלף ע' וכן נ"ה מלא כזה נו"ן צד"י ח"ת היא ו"ו דלת עול' בגי' אלף ע'
12
י״געוד באופן אחר כי שם נו"ה דז"א דאצי' הוא שם צבאות חציו לנצח וחציו להוד בש' השמות פ"ג והשם הזה מלא צד"י בי"ת אלף ו"ו תי"ו וה' אותיו' הפשוט עולה בגי' אלף ס' כמספר שמלה ממשרקה ומה שמרמז לכלי חיצון ולא לאמצעי ופנימי כי הנה כלי חיצון נק' עיבור וכלי אמצעי יניקה וכלי פנימי גדלות והנה השבירה היתה כשיצאו מן בטן הבינה למלוך ולא נתקיימו ועל זה מרמז לכלי חיצון שנקר' עיבור
13
י״דעוד באופן אחר שמלה ממשרקה גי' אלף וס' כמספר המקיף דנצח הוד דז"א כי הנה המקיף דנצח הוד דז"א כתב שם בש' השמות שעול' אלף וב"ן וששה אותיות של נ"ה וב' כוללם הרי אלף וס' כמס' שמלה ממשרקה
14
ט״ועוד באופן אחר שמלה מלשון שמלה חדשה הנאמר במלכי' א' והוא מתכסה בשמלה חדשה ונודע דנ"וה דז"א תופסים כל מקום הנוק' והיא מתכסית כל גופה מהארת דני"ה דז"א מפני פחד החצוני' כנו' וזהו שמלה כלו' שנוק' דז"א מתכסית כל גופה מנ"וה דז"א הנק' שמלה ממשרקה וכן ממשרקה הם אותיות ממ"ש רק"ה רמז אל המ' המתכסית גופה מנ"ה דז"א שהיא לבדה נקראת אספקלריא דלית לה מגרמה כלום אבל בהיותה מתכסית מהארת דנ"ה דז"א אז היא מלאה מכל טוב
15
ט״זבע"ל חנ"ן ב"ן עכבו"ר בגי' מלכו"ת אדנ"י וכן נמי נודע מ"ש הר' זלה"ה שהמ' מתפללת ומתחננת לז"א כל היום וכל הלילה על גלות ישראל בניה הנתוני' בשביה בסוד אלהים אל תחדש וכמ"ש בספר הכוונות הישן ד"ב מדרושי תיקון חצות וע"ש ונודע דמל' נק' שם ב"ן וז"א הו' בעלה וזהו מ"ש בעל חנן כלו' ז"א שהוא בעל הרחמים והחנינה מתחננת אליו ב"ן שיא הנו' על בניה שהם יושבי' בגלות בין האומות שהם טמאים כמו העכבר שהוא טמא וזהו בעל חנן בן עכבור וכן נמי יש לרמוז תיבת ע"כ בו"ר כלו' על כרחם הם סובלים הגלוי המר הזה שהו' דומה לבור עד ירא' ה' מן שמים ויגאלינו גאולה שלימה אכי"ר
16
י״זתם ונשלם שבח לאל בורא עולם
17
