שער המצוות, בהרSha'ar HaMitzvot, Behar
א׳דין השביעית והיובל ובו יתבאר ענין השבת ויום טוב. הנה מצאנו כי גם השנה השביעית נקרא שבת כמ"ש ושבתה הארץ שבת לה' וכתיב והיתה שבת הארץ וגו' וצריך לידע מה ענין השביעית ומה חילוק יש ביניה' ובתחיל' נבאר טעם איסור מלאכה בשבת ויום טוב הותרה מלאכת אוכל נפש ובשביעי' הותרו כל המלאכות זולתי מלאכת עבודת קרקע ותחלה נודיעך ענין המלאכות מה הם. דע כי בתחילת האצילות נאצלו אותן שבעה מלכי אדום שמלכו ומתו ואח"כ נתקן עולם האצילות ואנו צריכים ע"י תפלותינו והמצות מעשיות אשר אנו עושים למטה לגרום זווג בזו"ן ואנו מעלים לאותם שבעה מלכים בסוד מ"ן אל נוקבא דז"א ואז הם מתחדשים ונתקנים וחוזרים להיות בסוד תחיית המתים ובכל יום ויום מתבררים ניצוצים וחלקים מהם מדרגה אחר מדרגה כפי כח תפלותינו ומעשינו בעת ההיא ועולים ומתחדשים וכך אנו עושים בכל יום תמיד עד גמר בירור המלכים אלו כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל והסיגים שהם הקליפות ישארו למטה בבחינת הרע ועליה' כתיב ובלע המות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחינות אלו המלכים למטה ונמצא כי כל תפלות והמצות שאנו עושים בעולם הזה אינו אלא לברר וללבן אלו המלכים ולהחיותם ממיתתם כנזכר והנה בימי החול אז אנו מבררין את אלו המלכים ע"י המצות מעשיות שאנו מקיימים ע"י מלאכה מה שאין כן ביום השבת כמו שיתבאר והענין הוא כמ"ש רז"ל שהשיב רבי עקיב' לטורנוסרופוס כששאל ממנו איזה מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם כו' והביא לו ראיה מן התורמוסי' ומן החרדל שצריכים למתק ע"י בשר ודם והחיטים ליטחן ולאפות כו'.
1
ב׳נמצא כי המלאכות הם הוראות היות הדברים צריכים תיקון ע"י מעשינו למט' כ"א הקב"ה היה בורא מתחל' כדרך שעתיד לעשות בימי המשיח להוציא הארץ גלוסקאות יפות כמ"ש רז"ל בשילהי כתובות על פסוק יהי פסת בר בארץ לא היינו צריכים לטרוח בכמה מיני מלאכות חרישה וזריעת וקצירה כו' עד שהמאכל נתקן אבל עתה אנו צריכים לחרוש ולזרוע ולהוציא התבן והקש שהם הקליפו' מן החטים ואח"כ מוציאין הסובין והמורסן שהם קליפות יותר דקות ואח"כ לאפותו ולתקנו על ידי האש כי זה הוא גמר המלאכות ועד"ז שאר כל המלאכות שבעולם וטעם טורח אלו המלאכות כולם הוא כמ"ש אצלינו כי כל העולמות כולם וכל אשר בהם הכל הוא מן מה שמתברר ועולה ונתקן אלו השבעה מלכים דמתו ואם בתחילה לא היו בהם סיגים לא היו מתים כנודע ולא היו צריכים אל בירור ותיקון כלל אבל להיות שהיו הסיגים והקליפות מעורבים בהם ולכן מתו ונתבטלו לכן עתה כדי לתקנם ולבררם וללבנם אנו צריכים לטרוח ולעשות כל המלאכות ע"י מצות מעשיות שיש בהם בעת הזריעה שדך לא תזרע כלאים וכן בכל מלאכה ומלאכה וכמ"ש רז"ל ע"פ מי מנה עפר יעקב מצות שמקיימים בעפר גם אנו צריכים להתפלל ולעשות מצות כדי לבררם ולתקנם ולהעלותם בבחינת מ"ן למעלה כנ"ל. ודע כי כמו שבאלו הז' מלכים הי' בחינת כל ד' עולמות אבי"ע ומבירור שלהם נעשו הנה גם כל הנשמות התחתונים נעשו מבירור שלהם אחר שהוברר בתחילת הבירור העליון של ארבע עולמות אבי"ע הנז' ולא עוד אלא שאף גם כל דברי העוה"ז כולם אינם אלא מן הבירור שהוברר באחרונ' מכל הבירורים ומן הבירורים הגרועים שבכולם נעשו כל דברי העוה"ז השפלים כנז' כי אין דבר בכל הארבע עולמות שאינו נעש' מבירור אלו המלכים ולכן כל ענייני העוה"ז השפלים שהם מן הברורים הגרועי' אינם יכולים להתברר אלא אחר כמה מלאכות ותיקוני' וכל זה ע"י המצות שעושי' ב"א בהם כנודע כי אין שום מלאכ' בעוה"ז שאין בה קיום מצות כנז' בשם רז"ל בא אדם לחרוש מקיי' מצות לא תחרוש בשור ובחמור. בא לזרוע מקיים מצות שדך לא תזרע כלאים וכן עד"ז בכל פרטי המלאכות כולם בסוד בכל דרכיך דעהו עד שתמצא בסיום גמר המלאכות הפת שאז האדם אוכלו והרי נתקן הצומח ההוא והוברר ממדריגת הצומח ונעשה חלק אבר האדם העליון שבכל בחינ' העוה"ז ובפרשת עקב בענין האכילה יתבאר הקדמה זו בתכלית הביאור. והנה דע שכל מיני המלאכות הם בעולם העשיה שהוא בעוה"ז הנק' עולם המעשה ולכן מלאכה גימטריא א"ל אדנ"י שה"ס עולם העשי' כנודע אבל מלאכות אוכל נפש הם יותר עליונות כי על ידיהם הדבר נאכל וחוזר לעלות במדריגה אבר האדם והוא בירור מעול' מאד ולכן מלאכת אוכל נפש הם בעולם היציר' ולכן אוכל בגימטריא א"ל יהו"ה שה"ס עולה היצי' כנז' ובפרשת עקב יתבאר זה הטיב.
2
ג׳ובזה נבא אל כוונתינו הנה בימי החול אז הותרו כל המלאכות כולם כי הם מוכרחות כדי לברר בחינ' המלכים כנז' אבל צריך שהמלאכות יהיו בהיתר ולא באיסור כי אז אדרב' יקלקלו את המלכים ומכ"ש שלא יתקנו וכל זה בענייני המלאכות שהם לצורך בירורי ענייני העוה"ז השפלים וכן כל מה שאנו מבררי' לצורך ארבע' עולמות אבי"ע ולצורך הנשמות כנ"ל הכל נעש' על ידינו בכח תפלתינו והמצות שאנו עושים ונמצא כי בימי החול אין המלכים אלו מתבררים כלל בשום בחינה אלא ע"י התפלות והמצות כנז' ולכן הותרו כל המלאכות לצורך בירור הדברים השפלי' וגם נצטוינו בעשיית המצו' והתפלו' כדי לברר גם בחינ' בירורין העליוני' לבדם כנז'. והנה בודאי שאין הבירורין מתבררין לא ע"י התחתונים לבדם ולא ע"י העליוני' והם צריכים זה אל זה כי העליוני' צריכים למעשה התחתוני' בסוד תנו עוז לאלהים והתחתוני' צריכי' בסיוע העליוני' וכמ"ש ומעשה ידינו כוננהו ולכן בימי החול יורדי' העולמות העליוני' למטה ממדריגתם ושם מתלבשי' כדי לעזור ולסייע בענין בירור אלו המלכים והז"ס תחתונות דאצילות יורדים ומתלבשים בששת ימי המעש' לסייע בבירור הנז' אבל אין כח בזה אלא בז"א לבד כי הוא הזכר והו"ק שבו הם הבוררין בששת ימי החול אבל יום השבת אז הוא כנגד המלכות והיא אין בה כח לברר אלא אדרבא ע"י התיקון שנעשה בששת ימי החול ע"י ו"ק ז"א והבירור שבירר יש בה יכולת לעלות ביום הז' שכנגדה שהוא יום השבת למעלה ומתחבר עם ז"א שם למעלה כי גם ו"ק מתעלים שם ביום השבת באצי' ואין שם מה לברר כי הבירורין הם למטה בבי"ע שם טוב ורע (ועיין תו"ח דקנ"ב ע"ב) אמנם הם מזדווגים ומוציאין נשמות חדשות עליונות שאינם מבחינת בירור השבעה מלכים כמו בשש' ימי החול.
3
ד׳וזהו טעם גדול קדושת השבת וזהו ג"כ טעם איסור הזווג לת"ח בימי החול כדי שלא ימשכו נשמות מן הבירורין אלא בליל שבת שאז ממשיכין נשמות עליונות ממש. גם בזה יתורץ קושיא גדולה והיא כי נודע כי ששת ימי החול הם כנגד ששה תחתונות ואיך אפשר כי ששת ימים הם כנגד ו"ק ז"א יהיו ששת ימי החול ויום ז' כנגד המלכו' יהי' שבת וקדושתו חמור' על ז"א אבל הענין הוא כי ו"ק ז"א להיותם גבוהים מאוד ואינם יריאים לרדת למטה ולהתלבש בששת ימי החול לברר בירור הנז' אבל ביום השבת שהוא כנגד המלכות התחתונה היא יריאה להתלבש למטה בחול לברר בירורין פן יתאחזו בה החיצוני' ואז היא עולה למעל' באצילות עם ז"א כנז' בכח התיקון שנעש' בימי החול ע"י ז"א. ובזה יתבאר לך מ"ש אצלינו בדרושי יום השבת כי כל העולמות עולים עד למעל' עד הא"ס כדי להמשיך נשמות חדשות ממש שהו' המקור העליון ולא מן בירור הז' מלכים האמנם לכאור' נראה קושי' גדולה כי כיון שביום השבת נתעלו מתוך ימי החול ועלו באצילות א"כ מה צורך להם עוד להמשיך להעלות נשמות ואף בהיות' במקומם ימשך להם נשמות חדשות דרך המדריגות אבל זה יובן במ"ש אצלינו בענין' דרוש חטא אדה"ר וסדר העולמות איך היו אז ונתבר' זה בפרש' קדושים דפ"ג ע"א (והוא במאמרי רשב"י הנד"מ דנ"ה ע"ב) בס"ת במאמר ההוא שנתבא' אצלינו שם הטיב וע"ש איך העולמות מדריגתם האמיתים ומקומם האמתי קודם שחטא אדה"ר היו במקום שעלו העולמות בתפלת מנחה דיום שבת אבל המקום שעומדים בו בימי החול אין זה מקומם האמיתי אמנם ירדו שם למטה ממקומם בכונה גמורה ומתלבשים בעולמות החול כדי לברר בירורין הנז' א"כ נמצא כי אלו העליות של יום השבת לא שעולים למעלה ממדריגתם רק שמה שירדו בימי החול למטה ממקומם ביום השבת חוזרים לעלות אל מקומם הראשון ושם מזדווגים ומולידין נשמות חדשות והנה כי כיון שביום השבת אין שום בירור נעשה לכן כל המלאכות אפילו של אוכל נפש נאסרו בשבת כי כל עניינו הוא דבר חדש וז"ס שיר חדש של יום השבת כמ"ש שירו לה' שיר חדש שאנו אומרי' אותו ביום השבת וז"ס איסור מלאכת הבירור ביום שבת לפי שאין בירו' אוכל מתוך פסולת אשר בז' המלכים נעשה ביום שבת כי הכל אוכל גמו' בלי פסול' (א"ה עיין תורת חכם ד"ד ע"א ובמה שרמזתי שם) והם נשמו' חדשות כנז' ונמצא כי העושה מלאכה למטה ח"ו הוא כמטיל פגם למעלה שאף ביום השבת צריכים למעשה התחתונים ויש גרעון ח"ו בהם ואין הענין כן כי ביום השבת הכל נעשה מאליו כי הם נשמות חדשות כנז' ולא עוד אלא שהעושה מלאכה בשבת גורם להוריד כחות הקדושה העליונה להתלבש למטה בימי החול וע"י כן החיצונים נמצאים בהם והנה החיצונים נקר' דרגא דמותא כנז' ולכן מחללי' מות יומת מדה כנגד מדה כיון שגרם שתתחלל הקדושה ביום השבת ותתלבש בחול אשר החיצוני' נמצאים שם והם נקראים עלמא דמותא.
4
ה׳גם בזה יתבאר ענין תחום שבת כי הנה בימי החול הקדוש' יורדת למט' כנז' ואז היא סמוכה אל החיצונים אבל ביום השבת אשר יתעלו נהי"ם דעשי' לחג"ת דעשייה כנז' בשער התפלות בקבלת שבת ונמצא מקום נה"י אלו דעשיה רקנים בסוד חלל פנוי בין הקדוש' אל החיצונים והמקום ההוא נקר' תחום שבת של אלפים אמה שהקדושה נסתלקה משם וגם הקליפות אינם יכולים לעלות עד שם כי יש בו עדיין רשימו של הקדושה ולכן באותו התחום יכול האד' לצאת כי אין שם קליפה כלל והם מרוחקים מן הקדושה שיעור הנז' אבל בצאתו חוץ לתחום הזה הנה יוצא ממש אל מקום הקליפ' וגורם כי גם רגלי האדם דעשייה שהם הנהי"ם שבו יצאו חוץ לתחום ויתחללו ח"ו בין הקליפות כנודע ונמצא שהנה"י הם הרגלים המהלכים על הקרקע שהיא המלכות.
5
ו׳ובזה יתבאר לך ענין הספינה ההולכת בים שאין שם איסו' תחומין ובגמר' ביארו הטעם לפי שאין תחומין למעל' מעשרה והנה המים שעליהם הולכת הספינה גובהן יותר מעשרה ולכן מותר וביאורו הוא כי הנה הקרק' היא המלכות והיא הספיר' התחתונ' שבעשייה היותר קרוב' אל הקלי' והרגלים הם נו"ה ובזמן שהם מהלכים באויר ואינם נוגעים בקרקע אינם נאחזים בהם החיצונים כי החיצונים למטה מן מקום המלכות הנקרא קרקע ולכן כל זמן שהם למעלה מעשר שיעור גובה המלכות אינם נאחזים החיצונים אבל בהיותם דורסין על הקרקע או אם יצאו חוץ לתחום מתאחזי' בהם החיצונים ואמנם ביו"ט אין העולמו' עולים עד מקומם האמתי כמו בשבת ולכן הותרו המלאכות של אוכל נפש ביו"ט ובחול המועד הותרו אף מלאכות דדבר האבד כמבואר בדרוש יו"ט והשבתות וע"ש.
6
ז׳ועתה נבאר ענין השביעית כי הנה עליית העולומת יש בכל שנת השביעי' ג"כ כמ"ש אח"כ כי לכן נקרא שבת אבל זו העלייה היא עליה מועטת והיא קרובה אל מדריג' ימי החול ולכן כל המלאכות הותרו בשביעית זולתי מלאכת עבודת הקרקע בלבד כגון חרישה וזריעה כו'. והענין מבואר כמ"ש כי בשנה הז' אין עלייה כלל למעל' ממלכות דעולם האצילות *א נמצא כי כל השביתה ותוספת קדושה היא במלכות לבדה הנקרא ארץ ולכן ושבתה הארץ שבת לה' ולכן לא נאסרו אלא מלאכת עבודת הארץ בלבד וכל שאר המלאכות שהם בבחינת למעל' ממלכות הם מותרות. והנה מלאכות של הקרקע כגון חרישה וזריעה כו' וכל המלאכות שהם בדכורא תועלתם הם להוריד מ"ד וכל המלאכות שהם בנוקבא תועלתם הם להעלות מ"ן וכל זה הוא לברר השבעה מלכים כנז' והנה החרישה וכו' בימי החול נעשית ע"י האדם התחתון בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה כי ע"י המצות שהו' מקיים בחרישה וזריעה כו' מברר בירור המלכים כנ"ל ועובד עבודת הקרקע העליונ' הנקרא מלכות. והנה ענין הזריעה היא בחינת הנשמות דמ"ן הטמוני' בתוך הקרקע וצומחים על פני הארץ ומתגלים שם בסוד אור זרוע לצדיק מעיקרא ועתה הוא עולה וצומח מאליו ונזרע כנז' בזוהר תרומה. וענין הקצירה יתבאר לך ממ"ש אצלינו באדר' נשא דקכ"ז ע"ב במ"ש ורזין אלין לא אתייהבו אלא למחצדי חקלא כי הוא ענין לידת הנשמו' ויציאת' מסוד העיבור שבנוק' דז"א ונקצרות ממקום זריעתם שם ויורדות בגוף בעוה"ז ואין זה נעשה אלא ע"י תפלת הצדיקים הקוצרים שדה העליונה ונקראו מחצדי חקלא. והנה בשביעית כל מלאכת הקרקע נעשות מאליהן שלא ע"י מעשה התחתונים ומ"ן של בירור המלכים מתבררין ועולין מאליהן ולכן ספיחי שביעית מותרין להיותם עולי' מאליהן שלא ע"י מעש' האדם וכן כל שאר המלאכות עבודת הקרקע וז"ש ושבת' הארץ שבת לה' פירוש הארץ שהיא המלכות נעשית בחינת שבת ושובתת ואין מלאכו' ב"א נעשית אז אלא מאליה מעלה מ"ן לגבי ז"א וז"ש שבת לה' ולכן תמצא בכל דיני השביעית אינו נזכר אלא שביתת הארץ לרמוז כי כל בחינת שביתה זו אינה אלא במלכות ולא למעלה ממנה.
7
ח׳גם יתבאר טעם היתר יציאת תחומין בשביעית אעפ"י שנקרא שבת והוא במ"ש לעיל כי התחומין למעלה מעשרה הם מותרים בשבת. והנה בשבת עולים נהי"ם דעשייה בחג"ת דעשייה ונמצא הרגלים שהם נו"ה מהלכין ע"ג קרקע ממש שהיא המלכות ואז אסור לצאת חוץ לתחום אבל בשביעית נה"י לבדם עולים והמלכות נשארת במקומה והרגלים העליונים נ"ה אינן מהלכין בקרקע אלא למעלה מעשרה גובה המלכות והוא מותר ולכן אין איסור יציאת תחומין בשביעית כי כל הליכ' בשביעית הוא למעלה מעשרה. גם צריך שנבאר טעם כי מאחר שביום השבת והשביעית כל המלאכות נעשים מעצמם א"כ למה אנו מחוייבין להתפלל בהם ולעשות מצוות. גם יתבאר מה חילוק יש בין יום השב' לשביעית (עיין עו"ת ד"ו ע"ב ד"ה הכולל וכו') דע כי בחול אנו צריכין להכין שני הכנות ע"י תפלותינו. הראשונה היא לתקן זו"ן בסוד פרצוף אחור באחור כל פרצוף כלול מי"ס כי בתחלה היה הז"א מן ו"ק לבד והמלכות היתה בסוד נקודה אחת קטנה בלבד והשנית הוא לחזור ולהביאם פנים בפנים כדי שאז יזדווגו ויולידו נשמות התחתונים ובשביעי' נעשה התיקון הראשון מעצמו ומה שאנו עושים ע"י תפלותינו הוא להחזירם פנים בפנים ובשבת אפילו תיקון השני נעשה מאליו והם נחזרין מאליהן פנים בפנים כנודע כי תכף בכניסת ליל שבת חוזרת הנוקבא להיות עם ז"א פנים בפנים אמנם הם עומדים למטה במקום שהיו עומדים שם בימי החול באופן כי מה שנעשה בימי החול ע"י מעשינו ותפלותינו הוא נעשה מאליו ביום השבת ומה שאנו מוסיפים ועושים ע"י תפלותינו ביום השבת הוא להעלותם עד מקומם האמתי מדריגה אחר מדריגה עד תפלת המנחה כנ"ל ושיהיו שם במקומם העליון בבחינת פנים בפנים וביו"ט וראש חודש וחולו של מועד יש בהם ג"כ עליית זו"ן ע"י תפלותינו ואין עליותיהן שוות כי עליית יו"ט אינן כעליית חולו של מועד או ראש חדש. וכבר נתבאר עניינם באורך במקומם.
8
ט׳ונחזור עתה לבאר ענין הפרש עלייה של שבת מעליות השביעית. והנה בשבת עולים נהי"ם דעשיה בחג"ת דעשייה וחג"ת בחב"ד וכח"ב דעשי"ה בנהי"ם דיצירה וכן ע"ד זה עד רום המעלות עד המאציל העליון ואפילו א"א דאצילות עולה למעלה ממקומו ועולים או"א במקומו. נמצא כי ביום שבת יש עלייה לכל הארבע עולמות אבי"ע אבל בשנת השביעי' אינם עולים רק שלשה עולמות בי"ע הנק' עולם הנקבה והם עולים ע"ד הנז"ל עד שנמצא שעולים כח"ב דבריאה במלכות דאצילות אבל משם ולמעלה אין עולין כלל ואין בנו כח להעלותם ואינן עולים כל המדריגות שמן המלכות דאצילות ומעלה אלא ביום שבת בלבד ובערך העלייה הנז' של שלשה עלמות בי"ע נקרא שנת השביעית שבת כי גם בה יש עלייה כיום השבת אלא שאינה עלייה גמורה כמו בשבת וכנז"ל כי לכך נק' שבת הארץ לרמוז כי כל השבית' והעלייה היא עד המלכות דאצילות הנקרא ארץ.
9
י׳עוד יש חילוק שני ובו יתבאר החילוק הראשון והוא כי בשבת כל ארבעה תחתונות שהם נהי"ם עולות במקום ג' אמצעיות אבל ב שנה השביעי' נפרדת מלכות מנה"י כי המלכות דעשייה עולה בנה"י ונה"י עולים בחג"ת כו' עד כח"ב דבריאה במלכות דאצי' ומשם ולמעלה כולם נשארים במקומם ואינם עולים כלל ואמנם ענין עליית ארבעה תחתונות במקום ג"א ביום השב' הוא באופן זה כי הנה הנה"י הם שלשה קוים ימין ושמאל ואמצע והנה המלכות איננה קו בפני עצמה כדי שנצריך לה מקום בפני עצמה אמנם היא עומדת אחור באחור עמהם בימי החול כנודע וגם ביום השבת היא ג"כ עמהם בבחינת פנים בפנים ולכן אין חשש אם יעלו נהי"ם דעשיה בחג"ת או אם יעלו כח"ב דעשייה בנהי"ם דיצי' כי המלכות אין לה מקום בפני עצמה כנז' וכפי זה יקשה ענין השביעית דא"כ איך תעלה המלכות לבדה במקום נה"י דעשייה או איך יעלו כח"ב דעשייה במלכות לבדה דיצירה. והתירוץ הוא כי אין המלכות ספירה בלבד אמנם היא פרצוף גמור העומדת אחור באחו' עם נה"י בשוה ממש עמהם או פנים בפנים וא"כ יכולה היא למלאות מקום נה"י וגם הכח"ב יכולין ליכנס במקומה ויוכל מקומם לסבול שלשתם.
10
י״אעוד יש חילוקים אחרים ויתבארו בכלל דברינו אלה דע כי מלת שבת נתבא' בזוהר פרשת ויקהל שהוא ש' ב"ת. פי' כי המלכות הנקר' בת עולה עד חג"ת שהם שלשה קוי אות הש' כי כאשר עלו נה"י למקום חג"ת עלתה גם המלכות עמהם עד חג"ת עצמן ובזה יתבאר פסוק ושבתה הארץ שבת לה' פירו' שהארץ שהיא המלכות אינה שובתת בהתחברות נה"י אלא היא לבדה שובתת במקומה והם עלו לחג"ת מה שאין כן בשבת שעולה עמהם עד חג"ת כנז'. גם יתבאר עוד הפרש והחילוק הראשון כי אין שביתה בי"ס דאצילות אלא במלכות לבדה לפי שהיא לבדה עולה עד נהי אבל אם נה"י יעלו למעלה א"כ גם נה"י יש להם שביתה בשביעית ואעפ"י שכל ג' עולמות בי"ע עולים אין השביתה נקרא אלא ע"ש הארץ העליונה מלכות דאצילות כי שלשה עולמות בי"ע כולם נק' חיילות הנקבה ונקר' עלמא דנוקבא כנז'. ובזה יתבאר מאמר הזוהר פרשת בהר כי השמיטה היא בה' תתאה והיובל בה' עילאה והוא כי בשמטה לא יש שביתה אלא לנוקבא דז"א דאצילות הנקרא ה' תתאה אבל בשנת היובל יש בו תוספת קדושה כי גם ז"א הוא עולה עד אימא הנקרא ה' עילאה ומשם ולמעלה אין עוד עליה כלל ולכן כל הדינין הנוהגים בשביעית נוהגים בשנת היובל אבל יש בו תוספות אחד והוא יציאת עבדים לחירות בסוד יציאת ישראל ממצרים מבית עבדים אשר אין דבר זה נעשה אלא ע"י אימא עילאה הפותחת חמשים שערים שלה שה"ס היובל כנז' אצלינו בדרוש פסח ובדרוש העומר ולטעם זה השמיטה היא בשנת השביעית שהיא ה' תתאה בת שבע והיובל בשנת החמשים שה"ס נש"ב.
11
י״בדין האונאה כתיב ולא תונו איש את עמיתו וגו'. נתבאר בפרשת לך לך במצות המילה:
12
