שער המצוות, הקדמהSha'ar HaMitzvot, Introduction
א׳הקדמת מהר"ר שמואל ויטאל ז"ל בנו של מהרח"ו ז"ל לשער המצות
1
ב׳אמר הצעיר שמואל בן הרב הגדול המחבר כמהר"ר חיים וויטאל ז"ל באשרי כי אשרני ה' והנחני בדרך אמת ובמעגלי יושר וזיכני והחייני וקיימני לגמור את חיבורי הגדול שחיברתי ביאור על ה' חומשי תורה וקראתי שמו תוצאות חיים ואחריו תיכנתי ותיקנתי ספר שני בדרושי' נאים עולת חדש בחדשו לחדשי השנה למשמרו' ערב ר"ח וקראתי שמו ס' מקור חיים וגם מצא' ידי ותיקנתי סדר נאה ויאה בה' גיטין וחליצה ומיאונין וקראתי שמו ס' חכמות נשים מלבד ספר שאלות ותשובו' אשר מתחדשי' בכל עת ועדיין לא נשלם וקראתי שמו ספר באר מים חיים. ובראותי כי אחרי רדף לבן. אמרתי אני אל לבי עד מתי יהיה ספרי אבא מארי ורבי ז"ל גנוזים תחת ידי ואני וביתי נעבוד את ה' ואין לזולתי חלק בהם להיות כי כל הקורא בהם ילאה להיות' רובם ככול' מפוזרי' ומפורדים כנתינת' מסיני ואין מוקדם ומאוחר בתור' אחת למעלה וז' למטה אחת הנה ואחת הנה פתח בכ"ד וסיי"ם בחבי"ת והנה אבא מארי ז"ל להיות לבו רחב כפתחו של אולם וכל רז לא אניס לי' והוא המאסף הוא המשביר בר לרעב ולצמא לא שת לבו לקרב' אל המלאכה הזאת ולתת סדר בכל ספריו וכעת העיר ה' את רוחי וטרחתי ויגעתי ומצאתי והוצאתי לאור משפ' הספרי' האלו כאשר עיני כל העוסקי' בהם תחזינה משרים בעה"י וחלקתי אותם לח' שערים כרצון אבא מארי ז"ל כי לעשות רצונו נתכוונתי האמנם שניתי דבריו בכמה מקומות לצורך שעה ותיקנתי וסידרתי הח' שערי' בדרכים אחרות כדי להיות נקל מאד בפי הקורא בהם ומובטח אני בחסד עליון ית' שבאמצעות המלאכה הזאת תמלא הארץ דעה את ה' בהיות שטרחתי מאד בגופי ובממוני וגם אור עיני אינם כאתמול וכשלשום כי כשל בעוני כחי וקרבו ימי הזקנה וכשל כח הסבל מלסבול וחסרון כיס קשה מכולם האמנם תהיה זאת נחמתי כי אהיה מזכה את הרבים עד ביאת משיחנו בבי"א ומלאו פני תבל בזיו חכמת הקבלה ובא לציון גואל אכי"ר:
2
ג׳ועוד זאת הוספתי לעשות בסוף הספר מפתחות מפותחות פתוחי חותם משער המצות.
3
ד׳תבנית תוספ' טובה מרובה על העיקר כאשר עיניך תחזינה משרי' בעה"י
4
ה׳ואלו הן פרטי השערים.
5
ו׳השער הראשון יפתח בכל הקדמו' של החכמה מראשית האין סוף דרוש אחר דרוש מקושרים כשלהבת קשור בגחלת עד סוף עולם העשיה וקראתי שמו שער ההקדמות:
6
ז׳השער הב' יפתח בכל מאמרי חכמת האמת כמו ספר התיקונים וס' הזהר פרשה אחר פרשה כסדרה וגם איזה מדרש של רשב"י ע"ה כמו בשיר השירים או במגי' רות או בס' יצי' או בפרק שירה ובסיפר' דצניעות' וקראתי שמו שער מאמרי רשב"י:
7
ח׳השער הג' יפתח בכל מאמרי חז"ל בין בכל התלמוד ובין בכל שאר מדרשי חז"ל כמד' ותנחומא וספרי וספרא והילקוט וכיוצא וקראתי שמו שער מאמרי חז"ל:
8
ט׳השער הד' יפתח בביאור הפסוקים פרשה אחר פרשה ונביא אחר נביא ראשונים גם אחרונים והמה בכתובים דרך ישרה שיבור לו האדם וקראתי שמו שער הפסוקים:
9
י׳השער הה' יפתח מכל פירוש המצות מעשה ולא תעשה מסודרים על סדר הפרשיות כל מצוה ומצוה במקומה כנתינתם מסיני באמת ובאמונה וקראתי שמו שער המצות:
10
י״אהשער הו' יפתח מכל הכונות שבתפלות בימי החול ובשבתות ובימים טובים וימים נוראים וכונת המצות כלליות ופרטיות ות"ת כנגד כולם וקראתי שמו שער הכונות:
11
י״בהשער הז' יפתח בהקדמות נאות לרוח הקודש ולנבואה וגם יחודי' וכן רבים ואזהרות לתיקון הנפש ותיקונים למי שרוצה לשוב מחטאיו כמשפטו וכדינו וקראתי שמו שער רוח הקדש:
12
י״גהשער הח' יפתח בכמה הקדמות בענין הנשמות ובענין שכר הצדיקי' וגם עונש הרשעי' ודרושי' בענין ד' יסודות ארמ"ע וכל הנבראי' ודרושים רבים ונפלאים בענין הגלגול ונזכר בהם גלגולים של כללי' ופרטים וקראתי שמו שער הגלגולים: ואלה שמותם כסדרם וכצביונם:
13
י״דשער ההקדמות א':שער מאמרי רשב"י ב': שער מאמרי חז"ל ג': שער הפסוקים ד': שער המצות ה': שער הכונות ו': שער רוח הקדש ז': שער הגלגול ח':
14
ט״והשער הה' שער המצות
15
ט״זהקדמה דע שכל ניצוצי נשמות מכל נש' ונשמה מחוייבת לקיים כל תרי"ג מצות אם לא אותם שאין בידו יכולת לקיימם כמו מעשה הקרבנות כלם שאין נוהגים אחר החרבן וכיוצא בהם כמו מצות יבום וחליצה או גט או פדיון בן בכור שדברים אלו אינם ביד האדם ואפילו ענין הגט אינו מחוייב לגרש לאשתו אלא אם לא תמצא חן בעיניו מחמת שאינ' הגונ' במעשה שאל"כ אדרבה מזבח מוריד עליו דמעות כו' וכיוצא במצות אלו אבל כל השאר חייב אדם לקיימם ואפילו אותם שאינ' חובה על האדם אלא בהזדמן כגון מצות שילוח הקן שאינו מחוייב לרדוף אחריה אלא כי יקרא קן צפור שהוא דרך מקרה וכיוצ' בזה עכ"ז צריך האד' לחפש אחריהם ולעשות' כי כל זמן שלא השלים התרי"ג מצות שהם כנגד רמ"ח איברי וגידי נשמתו הנה נשמתו חסרה מן האברים ונק' בעל מום ועליו נאמ' כל אשר בו מום לא יגש וזה כנז' ומפורש בס"ה תי' ע' דקל"א ע"ב שאין לו תיקון עד שיחזור בגלגול וישלים כל התרי"ג מצות וז"ל זכאה איהו מאן דשריא ליה בכל אבר ואבר דיליה למעבד לי' אתר דלישרי ביה ולאמלכא ליה בכל אבר ואבר דלא יהא אבר פנוי מיניה דאם חסר חד דלא שריא ליה קוב"ה בגין ההוא אבר אתחזר לעלמא בגלגול' עד דישלי' באברים דיליה כו' ובש' הגלגולים הארכתי בענין זה ע"ש:
16
י״זגם בענין עסק התורה שהיא א' מרמ"ח מ"ע אם לא השלים אותה שהוא ענין עסקו בפרד"ס התורה שהוא ר"ת פשט רמז דרש סוד בכל בחי' מהם כפי אשר יוכל להשיג עד מקום שידו מגעת לטרוח ולעשות לו רב שילמדנו ואם לא עשה כן הרי חסר מצוה א' של ת"ת שהיא גדול' ושקול' ככל המצות וצריך שיתגלגל עד שיטרח בד' בחי' של הפרד"ס כנז':
17
י״חגם דע כי העושה מצוה א' אין מספיק לו במה שיעשה אותה שהרי מצינו בדברי רז"ל שאמרו כל העושה מצוה א' מטיבין לו ומאריכין לו ימיו וכיוצא בזה אמרו כל המקיים מצוה א' יש לו כך וכך והנה אנחנו ראינו כמה וכמה מצות שעושי' בני אדם ואינם מתקיימים דברי רבותינו ח"ו בענין גודל שכרם אפי' בעוה"ז אבל השרש שהכל נשען עליו הוא שבעשית המצוה אל יחשוב שהיא עליו כמשא וממהר להסירה מעליו אבל יחשוב בשכלו כאלו בעשותו אות' המצוה ירויח אלף אלפים דינרי זהב ויהיה שמח בעשותו אותה המצו' בשמחה שאין לה קן מלב ומנפש ובחשק גדול כאלו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפי' דינרי זהב אם יעשה אותה מצוה וז"ס הפ' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב כו' וז"ס רב ברונא דחד יומא סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומי' כל ההוא יומא וזה יורה על היות אמונ' בטחונו בבורא ית' בתכלי' האחרון יותר משאם היה השכ' מזומן לפניו בפוע' וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי כך יזכה לקבל אור עליון ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו רה"ק וענין זה נוהג בין בקיום כל המצות כלם בין בעת שעוסק בתור' שיהי' בחשק גדול נמרץ ובהתלהבו' עצום כאלו עומד לפני המל' ומשרת לפניו בחשק גדול למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתיר' וגדולה.
18
י״טגם העושה מצוה אין די לו עשיית' אבל צריך שיקיים משז"ל שיכוין בעשיית' שהוא עושה אותה לשם עושיהן שהוא השי"ת המשל בזה בעת שמסתפר ראשו לא די לו במה שלא ישחית הפאות אבל צריך שיכוין שהוא מונע עצמו מלהשחיתם כדי לקיים מצות בוראו שציוהו על כך וכן בכל מצוה ומצוה יהיה זהיר וזריז לכוין כונה זו וכן בעת שמתפלל לפניו ית' על איזו שאלה מן השאלות כמו מזונות ועושר ובנים וכיוצא בזה לא יתפלל לסיבת עצמו שצריך לשאול אותה השאלה אלא לקיים מצותו ית' שנצטוינו שנתפלל אליו בעת צרותינו להורות כי הוא אלהינו ואנחנו עמו ועבדיו ואליו עינינו תלויות כעיני עבדים אל יד אדוניהם ואין לנו שום עזר אם לא ממנו ית' וישים כל בטחונו עליו.
19
כ׳גם כונה גדולה מכלם והיא הנז' בהקדמת ס' התיקו' ובמקומות אחרים רבים כי יכוין האדם שאינו עושה המצוה כעבד המשמש את רבו ע"מ לקבל פרס אלא כבן שכל כוונתו לעשות רצון ונחת רוח לאביו שבשמים ואין ענין זה מתקיים אלא במי שיודע כונת התפי' והמצות ומכוין בעשייתם לתקן עולמות העליונים וליחדא שמא דקב"ה עם שכינתיה ואין כונתו לקבל שכר העה"ז ואף לא לתועלתו הנמשך לו לעוה"ב וכמ"ש בזהר פ' משפטים בר"מ ד' קי"ד ע"ב על מרע"ה וז"ל בתר דהדרת בתיובת' איסתלקת בבינה אילנ' דחיי ובגינה את זכי לאת ה' בגין דאשפלת גרמך אבתרהא בתיובת' לאהדרא לה למארה ולסלקה לה מגלותא ולא לקבלא אנת אגרך כו' גם שם ד' קי"ח ע"א אמר בוצינא קדישא ר"מ זכאה אנת בג"ד אנת מתמן בחבור' חדא דרמ"ח פקודין לאמלכא ליה לקב"ה על כל איברים דשכינת' בכל פקודא ופקודא ולית את חייש ליקרך זכאה חולקך דכגונא דאנת מליך לקב"ה בכל אברין כו' הכי עביד קב"ה לשריא שמיה עלך וימלכי' על כל עילאין ותתאין כו' ואף גם בעסק התורה אל יחשוב שעוסק בתורה כדי שידע מה שיש בה אלא שעוסק בה כשור לעול וכחמו' למשאוי לקיים מצות בוראו וליחדא קב"ה בשכינתיה ע"י עסקו בתורה.
20
כ״אענין (עיין נה"ש דל"ז ע"ב) כולל בענין מ"ע ומל"ת הנה המ"ע הם בחי' החסדים והנה החסד נק' א"ל כמש"ה חסד אל כל היום וכנודע בפ' ויקרא כי שם א"ל בחסד ואלהים בגבו' והוי"ה בת"ת כו'. והנה ב' שמות א"ל במילואיהם אל"ף למ"ד אל"ף למ"ד הם בגי' ש"ע ועם ד' אותיות הפשוטו' שבשניה' ועם הכללו' שבכולם הם בגי' עש"ה וז"ס מ"ע אבל מצות ל"ת רומזים בגבורות ונודע שיש ד' מיתות ב"ד בעובר על מצו' ל"ת גם יש מיתה בידי שמים וכרת וב' אלו האחרונות שתיהם הם בחי' א' כי הם בידי שמים ואין שינוי ביניה' רק שזה קודם לזה בזמן אבל ד"מ ב"ד חלוקות זמ"ז במציאו' אופן המיתה עצמה ונמצא שהם ה' מיתות והם כנגד ה"ג שבדעה ז"א ונודע שהה"ג מתפשטי' בו"ק דז"א מחסד עד הוד שבו מעורבו' עם ה"ח המתפשטי' גם הם בו"ק הנז' (ועיין דב"ש דל"ד ע"ד) ונודע כי ב"ג ושליש המתפשטות בחו"ג ושליש עליון דת"ת הם אורות מכוסים תוך יסוד דאימא שהוא עד החזה דז"א וב' גבו' וב' שלישים אשר משם ולמטה בתנ"ה הם אורות מגולים ונק' לאו הניתק לעשה ר"ל כי החסדי' הם מ"ע כנ"ל ואלו הגבו' נתמתקו עם החסדים אשר שם כנז' וניתקו הגבו' מגבורתם ונעשו שהם שהם החסדי' ולכן ב' בחי' לאוין אלו אין לוקין עליהם לפי שנתבסמו עם החסדים כנז' (דב"ש שם) עוד יש ה"ג אשר נתקבצו ביסוד דז"א מכללות אלו הה"ג שנתפשטו מחסד עד הוד כנודע ומשם יוצאות ונכנסות בדעת הנקבה כנודע ובחי' זו אינם לאוין ממש אלא נק' גזרות ותקנות וחומרות שתיקנו רז"ל כי כל אלו הם בסוד הנוקבא המקבלת מן היסוד דז"א והרי נתבארו ג' הבחי' של הגבו' אשר הם בז"א הקבוצים בדעת והתפשטותם בו"ק וקיבוצם ביסוד וכנגדם יש ג' בחי' בנוק' והנה התקבצות' בדעת שבה והם גם כן בחי' הה' מיתות כנז"ל וב' בחי' האחרו' שהם ההתפשטות וההתקבצות ביסוד שלהם מחולפו' מהז"א אבל שכחתי מה ששמעתי ממורי (*א) ז"ל בענין התחלפות הזה איך הוא או אם נאמר שהתפשטות הזה יהי' בחי' הגזרות והתקנות וההתקבצות ביסוד שלה יהיה לאו שאין בו מעשה ולאו הניתק לעשה או אם החילוף הם בענין התפשטות לבדו מעצמו בב' בחי' שבו ויתחלף לאו הניתק לעשה בלאו שאין בו מעשה וצ"ע (דב"ש דנ"ה ע"א):
21
כ״בעוד אמרו ז"ל בכמה מקו' בזהר פ' עקב דרע"ג ע"ב הה"ד זה שמי לעולם שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח ועוד בתי' תיקון ס"ט דקי"ו ע"א ע"ש ולכאורה היא תמיהה גדולה איך השס"ה לאוין שהם הגבו' כנז"ל יהיו למעלה בשתי אותיות י"ה ורמ"ח מ"ע שהם החסדים יהיו למטה בב' אותיות ו"ה וכפי הנראה הוא ממש להיפך כי למעלה הוא הרחמי' ולמטה הם הדינין אבל צריך שתדע כי אין הוי"ה זאת אותה הכוללות או"א וזו"ן אלא היא הוי"ה פרטית הכולל כל י"ס דז"א הנק' תורה שבכתב ובו נכללי' ג"כ כלהתרי"ג מצות רמ"ח ושס"ה ובזה ית' דברי חז"ל כי הנה נודע כי המוחין דז"א הנרמזי' בב' אותיות י"ה אשר בהוי"ה שבו כנז' הנה הם מתלבשי' תוך נה"י דאי' שהם הלבושים שבה והם דינים כנודע (דב"ש שם) והם בחי' הדם המתפשט תוך שס"ה גידים שבז"א להחיות וכי הדם הוא מן אי' וכנז' באורך בדרוש ליל פסח ויציאת מצרים ונמצא כי גם המוחין אשר בתוכם הם דינים לפי שהם אורות מלובשים ומכוסי' תוך נה"י דאי' שהם גבו' ולכן מתחברים המוחי' הנק' י"ה עם שמי ונעשים שס"ה לאוין שהם כנגד הדם שבשס"ה גידים כנז' אבל ב' אותיות ו"ה הם גופא דז"א מת"ת ולמטה ושם בת"ת מתגלים האורות של החסדים ואף הגבו' נמתקות עמהם כנז"ל כי כבר נשלמו הנה"י דאי' ואינם שם ולכן הם רחמים ושם נרמזו הרמ"ח מ"ע באותם החסדים המגולים אשר שם (דב"ש שם) ונתחברו עם ב' אותיות ו"ה אשר שם מקומם כנז':
22
כ״ג(אמר שמואל עוד מצאתי להרב ז"ל דרך אחרת בתי' הנז"ל וז"ל עוד מצאתי בזה כי הנה האדם בעשותו המצות גורם ב' זווגים עליונים הא' הוא זווג אבא באי'. והב' הוא זווג ז"א בנוק' האמנם זווג או"א נעשה ע"י קיום האדם בעשותו במל"ת וזווג ז"א בנוק' הוא נעשה ע"י קיום האדם במ"ע ואל זה רמזו רז"ל באמרם שמי עם י"ה שס"ה הורו בזה כי מל"ת שהם שס"ה תלויים בב' אותיות י"ה שהם או"א אבל מ"ע שהם רמ"ח תלויים בב' אותיות ו"ה שהם זו"ן והנה בעשות האדם המצוה גורם ב' זווגים הנז' כי ב' אותיו' ראשו' שהם מ"צ מן מצוה הם מתחלפות באתב"ש בשם י"ה (דב"ש שם) הרי איך שם י"ה שהם או"א מתחברים ומזדווגים ע"י קיום האדם את המצוה של ל"ת בסוד שמי עם י"ה שס"ה כנז' והענין הוא כי באבא הוא אחוריים דהוי"ה דיודין שהוא בגי' קפ"ד והוא באות י ובאי' שהוא אות ה יש אחוריים דהויה דס"ג שהם בגי' קס"ו והנה קפ"ד וקס"ו בגי' שמ"י וכשתחברם עם מקורם שהוא י"ה שהוא שורש ב' השמות הנז' אז יעלה שס"ה כמנין מל"ת ונרמז כי בקיום האדם מל"ת שהם שס"ה גורם לחבר האחוריים של או"א שהם שמי כנז"ל עם בחי' הפנים שלהם שהם ב' אותיות י"ה וז"ס שמי עם י"ה שס"ה וע"י קיום מ"ע גורם זווג זו"ן הנק' שתי אותיות ו"ה של הוי"ה ושל מצוה מ"ץ הם חילוף י"ה ונשארו בו שתי אותיות ו"ה מפורשות ואז ו"ה עם זכרי רמ"ח מ"ע.
23
כ״ד(א"ש עוד כתב טעם לנז' בש"א שער ההקדמות בענין שם אלוה ומצאת שם כי תדרשנו ועוד נת' טעם אל הנז' בש"ב שער מאמרי רשב"י ע"ה במאמר התיקו' תיקון ס"ט וז"ל רזא דמלה בהאי אתר שכל את ידיו לחכימיא ברמיזא אתחזר י"ה לשמאלא דאינון שמור ו"ה לימינא דאינון זכור ודא איהו זה שמי וזה זכרי י"ה עם שמי שס"ה לשמאלא ו"ה עם זכרי רמ"ח לימינא ונת' שם בד"ח ע"ב בתלת' ובארבע' אפי ואגב נתב' ג"כ מאמרי רז"ל בגמ' במ' קידושין פ"א דל"ג ע"ב וז"ל כל מ"ע שהזמן גרמא אנשים חייבים ונשים פטורות וכל מ"ע שאין הזמן גרמא וכל מצות ל"ת בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא כלם חייבים חוץ מבל תשחית ובל תקיף ושם הארכנו בביאור המאמר הזה ומצאת שם כי תדרשנו. ונחזו' לכתוב כאן מקצתו שהטעם הוא לפי שכל מ"ע הם בחסדים כנז"ל אלא שיש בהם ב' בחי' והם חסדים מכוסים וחסדים מגולים והנה החסדים המכוסים הנשים שהן לאה ורחל שתיהם אינם נוטלות חלק בהם לפי שמקום רחל הוא למטה מן החזה וגם לאה שהיא כנגדה למעלה אינה יכולה ליקח אותם לפי שהם מכוסים ולכן הנשים פטורות מהם וטעם קריאתם שהזמן גרמא לפי שהחסדי' המכוסי' תוך מחיצות יסוד דאי' צריכי' שהות זמן לירד כמבואר אצלנו בענין מספר י"ג שנה של ירידת המוחין והתפשטו' בז"א ונמצא כי הזמן גורם להם לירד אבל החסדי' המגולי' (דב"ש שם) למטה מן החזה אשר אין להם מחיצו' מעכבות הנה הם יורדים ברגע ובמרוצה למטה עד היסוד ולכן נק' אין הזמן גרמא והנה רחל לוקחת הארת' להיות' מגולי' ולכן נשי' חייבו' בהם אבל מל"ת הם בגבו' וכלם נתוני' אל הנקבה כנודע כי אין בניינה אלא מהם ולכן חייבו' בהם חוץ מבל תשחית ובל תקיף שהאשה אין לה זקן כמשז"ל בגמ'. גם יזהר לקיים כל תרי"ג מצות אע"פ שלא נתחייב בהם כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לקיימ' כנז"ל בהקדמת שער הזה ודע כי בהיותו מחפש ומקיים המצו' שאינ' נוהגו' תדיר כמו מצות זרוע ולחיים כו' גורם אל השראת רה"ק אל האדם להשיג ידיעה וחכמה ובפרט ביום ההוא עצמו שקיים איזו מצוה מהם.
24
כ״הדרוש על ענין הכרת על עברות שבתורה. דע כי יש כמה מיני בחי' כריתות ואבאר עתה קצת מהם (דב"ש שם) הנה א' מאופני הכרת הוא מה שנרמז בפ' שאמר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה קרי ביה עוֹנַה מלשון שארה כסותה ועונתה לא יגרע פי' כי אחר פטירת האדם מתחבר האדם עם בת זוגו בג"ע אחר חצות לילה כנז' בזוהר פ' שלח לך ומולידים נפשות לגרים כו' וזה הרשע שנתחייב כרת נכרתה נפשו מנפש בת זוגו ואינם מזדווגים יחד בג"ע כנז' ותמורת העוֹנַה והזווג נעשה עוֹנַה מלשון עון וחטאת ולכן נכרת מלהתחבר עמה ודע כי אופן הזה של הכרת הוא לפעמי' למי שלא השתדל בעוה"ז לקיים מצות פריה ורביה ולכן עונשו הוא הכרת הנז' וכמ"ש בסבא דמשפטי' דק"ו ע"א על פ' והוא יצא בגפו יחידי בלא נוק' בשביל שלא עסק בפריה ורביה. עוד יש אופן אחר בענין הכרת והוא זה כי הנה נת' בזוהר בפ' ויקהל דרי"א ע"ב כי כשנפטר הצדיק מן העה"ז תכף בפעם ראשונה שעולה נשמתו למעלה למקום הראוי לה מעורר זווג זו"ן (דב"ש שם) והוא מעלה מ"ן מלמטה למעלה ומזדווגים יחד וז"ש כדין אלביש קנאה חד צדיק כו' כי הצדיק העליון הנק' יסוד מתעורר ע"י זה צדיק התחתון ומזדווג עם נוק' ונודע כי היסוד נק' יוסף שהוא בגי' קנא"ה ולכן אלביש חד צדיק קנאה כו' ובזה תבין משחז"ל על פ' וקנא את אשתו אין אדם מקנא לאשתו אא"כ נכנס בו רוח טהרה כי הנה המקנא לאשתו הוא מחמת אהבה שיש לו עמה ולכן מקנא לה מן הזרי' אליה נמצא כי הקנאה היא תוספות אהבה ומעלה ושלימות ואינה מדת פחיתות ח"ו וענין העלאת מ"נ האלו נתבאר היטב בפ' ראה במצות זכירת יצי"מ וע"ש היטב היכן מעלין אותם גם (ס"א עם) הנפש של הנפטר בעצמו היא העול' בסוד מ"נ ודע כי כאשר בפעם ההיא הראשון שעול' אחו. פטירתו אז הוא גורם זווג כולל ר"ל שמזדווגים זו"ן בבחי' כל העולמו' כלם וכלם מקבלים שפע מן הזווג ההוא אבל אח"ך משם ואילך אינו עושה זווג כולל אלא בבחי' מקום אחיזת שרש נשמתו לבד ואם יהיה צדיק גמור בתכלית כמו מרע"ה אפשר שיגרום זווג תדירי כולל תמיד והנה זה הוא בענין הנפש כי היא נעשית מ"נ לזווג זו"ן אבל מי שיש לו בחי' נשמה ג"כ הנה יעורר ב' מיני זווגים כי עם נפשו יעורר מ"נ לזווג זו"ן ועם נשמתו יעורר זווג עליון דאו"א ושם יעלה נשמתו בבחי' מ"נ וז"ס מ"ש הקב"ה למרע"ה על הריגת ר"ע ע"ה וא"ל כך עלה במחשבה פי' כי ע"י ההריגה ההיא עלתה נשמתו בבחי' מ"ן אימא לגבי אבא הנק' מחשבה וכנז' בכונ' ק"ש דשחרית דחול כי זווג דקרית שמע שהוא של או"א אי אפשר לעשותו ולעלות שם מ"נ רק ע"י הריגה ממש ואין די לו שימות במיתת כל בני אדם ובז' יתב' ענין הפ' ונכרתה הנפש ההיא כו' כי הנה הנפש חצובה מן המל' כנודע ובעת פטירתה חוזרת שם לשרשה ומעלה שם מ"נ אבל אם הוא רשע ונכרתה הנפש ההיא מן שרשה שבמלכות ואינה עולה שם בעת פטירתה בסוד מ"נ ונכרתת משם ונופלת למטה:
25
כ״ווטרם אתחיל בפרטי המצות אודיעך סדר ביאורה דע כי אני כתבתים וסדרתים פה בדרך סדורם בפרשיות התורה. גם אודיעך כי יש חומרות אחרות ומנהגים וסמכתים אל המצות המתדמין להם וכתבתי זה כדי שלא תלאה לחפש כל מקום מצוה או חומר' כאשר עיניך תחזינה מישרים וזה החילי בעה"י:
26
