שער המצוות, לך לך ג׳Sha'ar HaMitzvot, Lech Lecha 3
א׳ונחזור לבאר ענין הנ"ל יותר בביאור. דע כי הה' חסדים מתפשטים בז"א מחסד שבו על הוד שבו אבל החמש גבורות הם יורדות עד היסוד שבו כדי לתתם משם אל הדעת דנוקבא המכוון נגדו ממש מאחורי היסוד דז"א כנו' אבל עכ"ז טרם שילכו וינתנו בדעת דנוק' צריכות להתמתק ולהתבשם עם החסדים שנתפשטו בז"א כדי שלא יהיו דינים קשים אמנם אינן נמתקות כ"א ע"י חסדים המגולים שהם שני שלישי החסד שבת"ת וב' החסדים שבנו"ה הם ג' חסדים פחות שליש כי אלו המגולים כיון שאינם נתונים ומלובשים תוך יסוד דאי' כנודע הם יכולות לרדת עד למטה ביסוד דז"א ולהמתיק את הגבורות העומדות שם. עוד נראה שיש יתרון אחר כי הנה הם מגולים ומאירים מאד ויש בהם אור גדול כדי להמתיק את הגבורות אבל הב' גבורות דחו"ג ושליש החסד שבת"ת עד החזה שהם אורות מכוסים תוך היסוד דאי' כנודע אין בהם כח ויכולת מספיק לרדת למטה ביסוד דז"א ועוד שאפי' אם יוכלו לירד הנה הם אורות מכוסים ואפי' לעצמן אינם מאירים ק"ו לזולתן ובפרט אל הגבורות שהם דינים קשים כנודע וכאשר נתבאר אצלנו במקומו סדר המתקת ה' גבורות אשר ירדו ביסוד על ידי שלשה חסדים פחות שליש המגולים היורדים שם לבסמם:
1
ב׳ונחזור עתה לענינינו כי הנה החסד האמצעי אשר בת"ת דז"א הוא המתחלק לשתי בחינות שליש העליון עד החזה מכוסה ושני שלישים התחתונים מגו' ובסדר התחלקות שלשה שלישים אלו הוא ענין אונא' כנ"ל אבל לא בכל בחינת החסד אשר שם כי בג' בחינותיו הנק' מדה ומשקל ומנין אין שום אונאה כלל ולכן אם טעה בכל שהוא חוזר אבל בבחינה הרביעית יש שם אונאה פחות משתות ולא יותר ולכן פחות משתות מחילה אבל שתות מחזיר אונאה כו' וביאורו הוא כי באלו החסדים המתפשטים בז"א יש בכל אחד הוי"ה אחת כנודע והנה בחסדים האלו יש בחינות רבות כי יש בחינה אחת של הארה שבהם שהיא בסוד ע"ב פירוש כי כל חסד וחסד מהם הוא הוי"ה אחת העולה בגי' ע"ב כמנין חסד ויש בהם בחינת הארה אחרת שכל חסד וחסד שבהם הוא ע"ד שם מ"ב והוא כי עם היות כל חסד מהם במילוי יודי"ן העולה ע"ב כנז' הנה הוא נעשה בחי' מ"ב אותיות ע"י היות בו ארבע אותיות הפשוטות וי' אותיות המלוי וכ"ח אותיות מלוי המלוי הרי מ"ב אותיות. עוד יש בהם בחי' הארה אחרת שכל חסד מהם נעשה רי"ו והוא כי עם היות כל חסד מהם במלוי ע"ב כנז' הנה יוצאים ממנו ע"ב שמהן וכל שם מהם יש בו ג' אותיות הרי כולם רי"ו אותיות וכבר נתבאר ענינם בספר התיקונים בהקדמה ד"ח ע"ב ענין הוי"ה דיודין איך יוצאים ממנו ע"ב שמהן ברי"ו אתון והרי נמצא כי כי באלו החסדים יש ג' בחינות של הארות חלוקות זו מזו לא ראי זה כראי זה. וביאור הענין יותר בפרטות הוא כי באלו החסדים יש ג' בחי' הנז' באופן זה כי מבחינת החסד הא' המתפשט בספירת החסד דז"א והנה חסד גי' ע"ב ולכן כל שאר החסדים יהיו נקראים בחי' ע"ב על שמו ומצד בחי' החסד המתפשט בספירת הגבורה דז"א והנה גבורה גי' רי"ו ולכן שאר החסדים יהיו בבחי' רי"ו על שמו ומצד החסד המתפשט בת"ת נק' כל החסדים בחי' מ"ב לפי שנודע בו ענין בחי' מ"ב אותיות כוללות ג' ידות יד הגדולה בימין ויד החזקה בשמאל ויד רמה באמציעתא דגופא וג' פעמים י"ד מ"ב כי הרמה בגופא דאמצעיתא שהוא הת"ת כולל ב' הידות ימין ושמאל עמה כנודע כי הוא מכריע ולכן בחינת מ"ב אתוון הוא בת"ת וכבר ביארנו כי ג' בחינות אלו הם דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין כנ"ל ומדה הוא בחי' מ"ב כנ"ל ומשקל בחי' ע"ב ומנין בחי' רי"ו.
2
ג׳אמר הכותב (חיים) לעיל בדרוש הראשון נתבאר כי מדה בחסד ולפ"ז הוא בת"ת ונלע"ד כי הכונה שם היתה להודיענו כי גם בחסדים יש בחי מ"ב שהם גבורות ונמצא כי גם מדה היא בחסד הכולל כל החמש חסדים אבל הוא בסוד הת"ת שבחסד הזה. והנה יש חסד הג' המתפשט בת"ת דז"א צריך להתחלק בב' בחינות מגולה ומכוסה כנ"ל וצריך לחלקו לג' שלישים ובו יש דין חלוקה ויש בו כמה בחי' של חלוקה ואם יתחלק בג' בחי' הנק' מדה ומשקל ומנין הנה הוא מתחלק חלקים שוים מבלי שיאנה האחד את חבירו ויהיה חלק זה יתר על זה אפי' כל שהוא כי בבחי' מדה שהוא מ"ב אותיות הם ג' פעמים י"ד והם חלקים שוים ובבחי' ע"ב יתחלק לג' חלקים כ"ד כ"ד כ"ד שהוא בבחי' משקל ובבחי' מנין שהוא רי"ו יתחלק לג' חלקים ע"ב ולכן נפסק הדין בתלמוד כי כל דבר שבמשקל ושבמדה ושבמנין אפילו בכל שהוא חוזר לפי שהשלישים הם שוים ויכול להתחלק לחלקים שוים בלי אונאה כלל אבל כשנרצה לחלק הוי"ה הזאת אשר בחסד המתפשט בת"ת דז"א בבחי' הד' אשר בה והיא בהיותה בבחי' חשבון ומספר ארבע אותיותיה הפשוטות שהם גימ' כ"ו אז הוא מוכרח שיהיה בחלוקה מקצת אונאה לפי שאי אפשר לחלקה בשוה כי הם אותיות שלמות ואי אפשר לחלק האותיות לחצאין או לשלישים אבל יכולה להתחלק באופן שלא תהיה אונאה בשיעור שתות אלא בפחות משתות ולכן גם למטה בהדיוט פסקו בגמרא דפחות משתות מחילה כיון שיש חלוקה זו למעלה ובלבד שלא יהיה דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין לטעם הנז' והנה היה אפשר להתחלק בג' מיני חלוקות פחות משתות ושתות ויתר על שתות ולכן האונאה המוכרח שאי אפשר שיתחלק באופן יותר שוה שהוא פחות משתות הויא מחילה כי בודאי שהאחד מוחל לחברו בדבר המוכרח להיות כן אבל בשתות שהוא החלוקה הבינונית וממוצע שלפעמים הוא מתחלק כן בת"ת דז"א כמו שיתבאר קנה ומחזיר אונאה ר"ל שיתקיים המקח ההוא התפשטות החסדים בז"א ולא יצטרכו לבטול מקח ולחזור החסדים לשורשם בדעת ז"א אבל יחזור אונאה ר"ל שאחר זמן תחזור האונאה למקומה כמ"ש לקמן בענין גניבת יוסף שגנבוהו ואח"כ החזירוהו למקומו כמ"ש והעליתם את עצמותי מזה אתכם ודרשו רז"ל שא"ל יוסף החזירוני למקום שנטלתוני משם ולכן ואת עצמות יוסף כו' קברו בשכם ואמרו רז"ל משכם גנבוהו לשכם החזירוהו ולא נתבטלה האחוה שביניהם בשביל מה שלקחוהו אבל קנה ויחזיר אונאה וביתר על שתות אז אין דבר זה נמצא כלל למעלה ולכן גם למטה בהדיוט בטל המקח לגמרי וזה ענין שלש חלוקות אלו כי אם שליש העליון שהוא המוכר כנ"ל יקח ח' חלקים וב' שלישים התחתונים שהם הלוקח יקחו ח"י חלקים נמצא כי נתאנה המוכר אבל הוא פחות משתות כנ"ל ואם העליון יקח ט' חלקים והתחתונים יקחו י"ז נמצא כי נתאנה לוקח וגם זה הוא פחות משתות ואם יקח העליון י' חלקים והתחתונים י"ז גם זה הוא אונאת הלוקח והוא פחות משתות. אבל חלוקת השתוות הוא בסוד המילה וגניבת יוסף כמו שנתבאר ולכן קנה ומחזיר אונאה כנז' אבל ביותר על שתות אין למעלה חלוקה זו נעשית בשום זמן ולכן בהדיוט בטל המקח.
3
ד׳ונבאר עתה סיבת היות זמן שיש אונאה בשיעור שתות ואח"כ מתבטל בסוד קנה ומחזיר אונאה כנז' הנה הסיבה היא עם מה שהקדמנו לעיל בתחלת הדרוש השני כי הה' גבירות אשר ביסוד דז"א צריכות להתמתק ולהתבסם קושי דיניה קודם שיצא משם וינתנו בדעת הנקבה המכוון כנגד זה היסוד ממש מאחוריו וכבר נתבאר כי אין מיתוק אלא ע"י חסדים גמורים המאירים בגילוי גמור והנה מן הראוי היה שעל הפחות יתמתקו ג' גבורות שלימות על ידי ג' חסדים שלימות כיון שאי אפשר לבסם כל הה' גבורות לסיבת היות מקצת החסדים מכוסים אבל ג' גבורות יהיו שלמים ולכן היה ראוי ששני חסדים דנו"ה וכל החסד כולו אשר בת"ת דז"א יתגלו ג' שלישי העליו' וב' התחתונים והנה אם נאמר שכל החסד של הת"ת ירד כולו למטה בשני שלישיו המגולים לסיבה הנז' נמצא שהי' אונאה יתר על שתות ואין זו אונאה אלא גניבה ממש ולכן אין תיקון אחר אלא שישאר חלק הראוי אל השליש העליון למעלה והחלק הראוי להיות בב' שלישים התחתונים כפי החלוקה המוכרחת שהיא אונאה פחות משתות כנ"ל ואז יתגלה המכסה של היסוד דאימא אשר בשליש העליון וישאר גם הוא אור מגולה ואז שורשו עומד במקומו והארתו תרד למטה עד היסוד כדרך שעושים שאר החסדים שלמטה המגולים ונמצא כי ג' חסדים שלמים שבת"ת ושבנו"ה ירדו הארתם עד היסוד ומתקו כל ג' גבורות מן החמש גבורות אשר שם כנז' והנה ענין גילוי מכסה היסוד דאימא מן השליש העליון דת"ת כדי שישארו חג"ת ונה"י דז"א כולם אורות מגולים ויש בזה ג' מציאות הראשון הוא בעת חזרת תפלת שחרית דימי החול כמבואר שם כי אז אין אימא רובצת על שני הבנים כדי שיהיה מוכרח להשפיל עצמה למטה והיסוד שבקו האמצעי יושפל למטה מב"פ עלאין דנו"ה שבה כדרך האם רובצת על הבנים ויגיע היסוד שלה ער החזה מקום יציאת רחל נוקבא דז"א ואז יהיה השליש העליון עד החזה מכוסה אבל אז שכבר נגדל ז"א ואין כונת אימא אלא להגדיל את הבת לבדה כמ"ש ויבן ה' אלהים את הצלע אינה צריכה רביצה אלא על הבת לבדה ולכן אז נזקפת כדרכה על ז"א ובחינת נ"ה נשארים כדרכן זקופין והיסוד שבקו אמצעי שבה נזקף למעלה כדרכו בין ב"פ עילאין דנו"ה שבה המתלבשים בב' מוחין דיליה ואז היסוד שלה אינו מכוסה אלא על מוח הלישי הנק' דעת אבל שליש העליון שבת"ת נשאר מגולה לגמרי. המציאות הב' הוא בעת תוספות שבת כי אז עולין ג' תחתונות נה"י שבו בחג"ת שבו בסוד אם תשיב משבת רגליך כנז' שם במקומו וע"י רובי האורת אשר שם בחג"ת אינם יכולים לעמוד בסיתום ובוקעים היסוד הסתום דאי' מתגלים כל חג"ת דז"א. המציאות הג' הוא ענין מצות המילה ולכן נבאר עתה ענינה:
4
ה׳ענין מצות המילה וסודה הנה יש בזה שתי בחינות והם המילה והפריעה וענינם הוא מ"ש לעיל כי בהתחלק חסד שבת"ת לשלשה חלקים בבחינת חלוקה אשר היא מוכרחת ולא תהיה בא אונאה אלא פחות משתות ואע"פ שיש ג' בחינות כולם בפחות משתות כנז' עכ"ז עתה לא נחלקה כי אם בבחינה היותר ראויה שבהם והוא כי הב' שלישים התחתונים להיותם רבים הולכים אחר הרוב כנודע ולכן הם לוקחים היתר והם ח"י חלקים מן הכ"ו ונשאר לשליש העליון ח' חלקים לבד כי הוא היחיד ונמנא כי בחינות החסדים המגולים הם ע' חלקים כי הוי"ה שבחסד הנצח הוא כ"ו ושבהוד כ"ו ושבשני שלישים התחתנים דת"ת ח"י חלקי הוי"ה לבד הרי הכל ע' חלקים דאורות מגולים וענין זה התפשטות דחסד שבת"ת באופן זה החלוקה נעשית ע"י המילה ואח"כ אנו צריכים לגלות עוד גם את מסך של שליש העליון כדי שיהיו שלשה חסדים שלמים מגולים כדי למתק לפחות שלשה גבורות שלמות כנז"ל וזה נעשה על ידי הפריעה ואז הוא אונאה (ובעמוד ראשון של דף זה אמר שנקרא גניבה ע"ש וצ"ע) וקנה ומחזיר אונאה כמ"ש בע"ה.
5
ו׳ולבאר שני הענינים האלו נקדים לבאר ענין הערלה ואח"כ נבוא אל הביאור. הנה נודע כי בעוד שהערלה חופפת על היסוד אין החסדים המגולים יורדים ביסוד למתק החמש גבורות שכבר ירדו שם כנ"ל כדי שלא יתאחזו הקלי' בחסדים ההם ולכן לא מבעי' שאינם יורדים ביסוד עצמו אלא אף למעלה במקומם בת"ת ונו"ה דז"א אינם מתפשטים לפי ששם הוא מקום גילוי בלי מסך כנז' והנה החסדים הם מים ויורדים במרוצה עד היסוד דז"א כיון שאין שם מכסה וכלי שיעכבם מלירד ולכן הם נשארים בדעם ז"א ואינם מתפשטים במקומם הראוי להם עד שנימול וכורתים הערלה ומסירין אותה מעל היסוד ואז החסדים הנז' יורדים מן הדעת ומתפשטין במקומן הנז' ואח"כ יורדים הארתם עד היסוד וממתקין את הגבורות אשר שם. וז"ס הנז' בזוהר פרשת וירא בס"ת צ"ז ע"ב ובאדרת נשא קמ"ב ע"ב על פסוק והוא יושב פתח האהל כי כיון שנימול אז החסדים הנק' אברהם מתגלים בפי אמת היסוד שהוא צורת יו"ד עטרת היסוד שנגלי' ע"י כריתת הערלה ונמשכו שם החסדים שה"ס היו"ד כנודע. והמשכיל יבין אם יסתכל בכתיבת ידי מורי זלה"ה בענין טעם היות המילה לשמנה ימים כי אז נגלה המלך השמיני הנק' הדר שה"ס החסד כנודע וע"ש ונמצא כי מה שצריך המוהל לכוין בעת המיל' הוא כי הערל' היא הקלי' הנק' קלי' נוגה הנז' בפ' ויקהל אשר היא יושבת ונאחזת שם באותה העטרה דיסוד ומכסה עליו ושורשה הוא מן המותרות והסיגים היוצאים מן היסוד מן הנקב השמאלי ומטיל מים עכורים כמבואר בכתיבת ידי מורי זלה"ה בביאור המאמרים שלו בהקדמת פרשת בראשית כי הסיגים האלו הם סוד עפרון ובני חת היוצאים מהנקב השמאלי הנק' ח"ת כי הנקב הימני נקרא ט' בסוד אמרו צדיק כי טו"ב ע"ש ולכן קליפ' זו הנק' נוגה עומדת ונאחזת שם בשרשה שהוא מצינור ההוא ובהיותם שם אין החסדים המגולים שהם ע' חלקים כנ"ל מתפשטים אפילו בגופא דז"א ולכן הוי ח"ש לשון דממה שאין שם התפשטות הע' אורות המגולים ועתה ע"י כריתת הערלה מן היסוד אז כל החמש חסדים יורדים מן הדעת ומתפשטים בגופא דז"א כל אחד במקומו הראוי לו והחלק שבת"ת נחלק כפי הראוי לו כנ"ל שהוא ח' חלקים בשליש העליון המכוסה וי"ח חלקים במקום המגולה שהוא בחינה השלישית מן הג' בחינות הנכללות בפחות משתות מחילה כנ"ל ועתה נמצאו ע' אורות מגולים שהם כ"ו חלקי הוי"ת הנצח וכ"ו שבהוד וח"י שבת"ת מן החזה וז"ס שני אותיות מ"ל מן חשמל דמעיקרא ח"ש ולבתר מ"ל גם אלו הם שני אותיות מ"ל מן מילה כי ע"י כריתות הערלה הנק' מילה כי מילה לשון כריתות מלשון כי אמילם וע"י המילה נתפשטו ע' אורות החסדים המגולים למעלה במקומם לבד והרי נתבאר ענין מצות המילה:
6
ז׳אחר כך טעונה כוס של יין כנודע ועתה תכוין כי ע"י כן יורדים אלו הע' אורות מגולים ירידה שנית עד היסוד עצמו דז"א כדי להמתיק ולבסם את הגבו' אשר בו שם והנה הכוס עצמו הם הה' גבורות שהם ה' אותיות אלהים שהם בחי' כו"ס והיין הם ע' אורות של החסדים שהם בגי' יין אשר ירדו בתוך הכוס שהם החמשה גבורות אשר ביסוד כנז' כדי להמתיקם והמתיקו שלש גבורות פחות שליש שהם גם כן ע' אורות של גבורות ולהיות כי אלו האורות בהתחברם עם הגברות למתקם בהכרח נתערב עמהם בחי' גבורה ודין לכן אע"פ שהם חסדים נק' יין שהם גבורות ונמצא כי כריתת הערלה שהוא המסך של עטרת היסוד הנק' מילה גורם אל גילוי המסך למעלה והוא שיתפשטו ע' אורות הנז' במקום הגילוי כי המסך התחתון גורם אל המסך העליון ואח"כ ע"י כוס היין יורדים ירידה שנית ביסוד למתק את הגבורות והנה ב' מצות אלו הם בבחי' הע' אורות לבדם אשר עדיין אין שם רק בחי' פחות משתות מחילה שהם שמנה אורות בשליש העליון ושמנה עשר בשני שלישים התחתונים:
7
ח׳ועתה נבאר בחי' אונאת שתות והוא בענין מצות פריעה והוא מ"ש לעיל שאנו צריכים שיתגלו שלשה חסדים שלמים שבת"ת ושבנו"ה כדי למתק שלש גבורות שלמות ג"כ ונמצא כי צריך שיתגלה מסך דיסוד דאי' אשר בשליש העליון דת"ת ויתגלה שליש החסד אשר שם שהם ח' חלקי אורות כנז"ל ויהיו שלשה חסדים גמורים שלמים גלוים וזה נעשה על ידי הפריעה התחתונה ואז יורד שליש החסד העליון וממתק שליש גבורה ונמצאו שלשה גבורות שלמות ממותקות והטעם לזה הוא כי המילה אינה רק כריתת הערלה ולכן גורמת למעלה גילוי הע' אורות במקומם אשר מטבעם הוא תמיד שם להיותם בגילוי כי אין שם מסך יסוד אי' כנודע אבל על ידי הפריעה של הערלה המכסה ראש המילה ופורעים ומגלים אותו ממש לכן היא גורמת כי גם למעלה יהיה פרוע השליש העליון דת"ת אשר מטבעו להיות תמיד מכוסה ביסוד אי' אשר שם ואין פריעה אלא במקום שיש שם כיסוי גמור ולכן הראשו' נקרא מילה ואלו נק' פריעה אבל לענין קריאת פריעה בשני אותיות י"ה והיה די להקרע פרע. הענין הוא כי הנה מה שנגלה ונפרע עתה הם ח' אורות אשר בשליש העליון וכאשר גם הוא יורדת הארתו למטה ע"י פריעה הנה הוא ממתיק שליש גבורה ונמצאו ג' גבורות שלמות ממותקות ונמצא כי מה שניתוסף עתה ביסוד ע"י הפריעה הוא גילוי שמנה אורות דחסד במקומם וירידתם למטה ביסוד להמתיק שמנ' אורות של גבורות.
8
ט׳והנה ח' אורות חסדים שנתגלו ושירדו וח' אורות גבורות שנמתקו הם שני מעלות ומספרם הם י"ו כמספר שתי אותיות י"ה של פריעה עם הכולל והנה נמצא כי בפריעה נרמזו שתי בחינות יחד שהם גילוי החסדים במקומם ומיתוק הגבורות שביסוד שה"ס ב' אותיות י"ה דפריעה כנז' אבל במילה לא נזכרו רק החסדים שהם ע' אורות כמספר מ"ל דמיל' אבל לכאורה היינו יכולים לומר כי גם במילה נרמז ענין זה בשתי אותיות י"ה אשר בו מ"ל י"ה ושם נרמזו הגבורות ג"כ וכמ"ש בע"ה בענין מה שאמרו רז"ל מל ולא פרע כאילו לא מל אבל טעם הדבר הוא כי הנה אורות החסדים המגולים הוצרכו ב' מצות מצות המילה להורידם מן הדעת עד מקומם כנז"ל כי בעוד שהיתה הערלה קיימת לא נתפשטו במקומם שהוא מגולה ותיכף יפלו ביסוד ונתאחזו בהם החיצונים ומצות כוס היין להורידם ממקום התפשטותם אל היסוד להמתיק הגבורות ולכן הגבורות נרמזו בכוס היין כנ"ל כי אז ירדו ונתחברו עמהם אבל במצות המילה עדיין החסדים במקומם ולא נתחברו עם הגבורות שביסוד אבל בפריעה לא נעש' ב' הכנות רק הכנה אחת לבד והוא ירידת השליש המכוסה למטה ביסוד למתק הגבורות ולכן נרמזו גם הגבורות עם החסדים אבל הכנה אחת לא נעשה בהם להורידם מן הדעת כי הרי מקומו הוא מכוסה וכבר השליש ההוא נתפשט שם מאליו מעיקרא בעת המילה ולא נתחדש בו אלא התגלותו ותיכף בהיותו מגולה מוכרח הוא לרדת במרוצה. ביסוד ובזה ית' מ"ש רז"ל מל ולא פרע כו' פי' כי הנה ע"י מצות המילה ירדו כל הה"ח ונתפשטו בגופא ולכן נרמזו כולם באותיות מילה כי מ"ל הם ע' חסדים המגולים וי"ה הם י"ו אורו' השליש העליון המכוסה כנ"ל בענין הפריע' ונמצא שע"י המיל' ירדו כולם והיא הגורמת הכל ואם לא קדם ענין המילה לא היה השליש יורד משם ולכן כולם נרמזי' במילה כנז' (*א) האמנם עדיין המיל' תכלית כונת' היא לשירדו החסדים ביסוד ויתגלה ההיא יו"ד בפומא דאמה ויתבסמו הגבורות אשר שם ושירד אפי' אותו שליש העליון המכוסה למטה ביסוד ע"י הפריעה ואם לא פרע הרי עדיין לא נגמרה כונת המילה בשליש הנז' שנרמז בשני אותיות י"ה אשר במלת פריעה וא"כ אם לא פרע הוי כאילו לא מל כי שני אותיות י"ה דמילה לא נגמרר כונתם כי לא ירדו רק ע' אורות המגולים בלבד כנז"ל והרי נגמרה מצות המילה והפריעה והכוס של יין.
9
י׳ועתה נבאר ענין היסוד בעצמו אשר בו נעשית המילה כי הנה אלו י"ו אורות אחרונים המתגלים ע"י הפריעה כנז' נצטיירו ביסוד כי הנה היסוד צורתו ו' זעירא והעטרה שבראשה היא צורת יו"ד על ו' כי עתה ע"י הפריעה נתגלית היו"ד שהיא העטרה והם הם סוד י"ו אורות הנז' שירדו שם כנז' ובזה יובן פ' ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק ודרשו רז"ל בפ' ר"א ביום ה"ג מ"ל מכאן שעשה אברהם חג וסעוד' ביום מילת בנו יצחק והענין כי אותיות הגמ"ל הם בגי' ע"ח אורות שהם ג' חסדים שלמים דת"ת ונ"ה המתגלים ביסוד והם ג' הויו"ת העולים כמנין הגמ"ל שנתגלו ע"י המילה הרמוזה בשני אותיות מ"ל מן הגמ"ל ולהיות כי ב' בחינות היו פעם ראשונה ירדו ע"י המילה ע' אורות המגולים ואח"כ ע"י פריעה ירדו ח' אורות המכוסים לכן חלקו חז"ל תיבה זו לשניה ה"ג אותיות ראשונות הם הח' אורות העליונים המכוסים ומ"ל הם אותיות האחרונות ע' אורות המגולים התחתונים בסדר מקומם וביאר הכתוב עצמו למה ירדו שם ואמר את יצחק ולפי הפשט הי' לו לומר הגמל ליצחק ולא את יצחק כי את הוא כמו עם ועם הנז' יובן כי הכונ' לומר כי אלו ע"ח אורו' החסדים שהם הגמ"ל מתחברים ביסוד עם הגבורות הנק' יצחק כדי למתקן והסתכל וראה איך עתה הגבורות נק' בשם יצחק כי עד עתה היו ה' גבורות ה' הויו"ת העולים גי' ק"ל ועתה שירדו ע"ח אורות חסדים שהם ג' חסדים שלמים והם ג' הוי"ות שהם בגי' ע"ח ונתחברו עם ה' הוי"ות העולים ק"ל ונתחברו כולם יחד ונעשו בגי' יצחק הרי כי יצחק ה"ס הה"ג אשר נמתקו ע"י חסדים המגולים והבן עתה שם יצחק (*א) איך הוא בחינת הה"ג הממותקות ע"י ג"ת.
10
י״אוכבר הארכנו בפ' זה בשער הפסוקים בדרוש אברהם יצחק ויעקב ושם נתבאר כי הג' גבורות לבדם שביסוד הם הממותקות ע"י ג"ח המגולים והנה ה' של הגמל הם הה"ג בכללם וגמ"ל הם ג' גבורות שבהם אשר הם מתמתקות עם מ"ל אורות החסדים ונמצא כי במלת הגמ"ל נרמזו החו"ג אשר מתחברים יחד וכיון שנתחברו נעשו חיבור אחד הנקרא יצחק שהוא גי' ח' הויו"ת ה' של גבורות וג' של חסדים וע"ש כי שם נתב' פסוק זה באורך.
11
י״בובזה תבין למה היסוד נק' יוסף הצדיק והענין הוא כנז"ל כי צורת היסוד היא וי"ו והעטרה היא יו"ד עטרה בראש צדיק וזה נרמז בשני אותיות י"ו מן יוסף הנעשה ע"י הפריעה שנתגלו י"ו אורות חסדים שבשליש העליון דת"ת המכוסה וח' אורות גבורות שנמתקו עמהם כשירדו ביסוד ואז נעשה היסוד צורת י"ו כי אז נגלית היו"ד שהיא העטרה וכנגד ע' אורות החסדים המגולים וע' אורות הגבורת שנתמתקו עמהם הם בג' שני אותיות ס"ף מן יוסף ולכן הקדימו אורות שליש העליון שהם י"ו לאורות שני שליש' תחתונים עם נ"ה שהם ס"ף ולכן נחלק מלת יוסף לב' בחי' י"ו ס"ף וכללות כולו יחד הוא גי' שש הויו"ת ג' דחסדים המגולים וג' דגבורות ונמצא כי אינו נקרא יוסף אלא אחר גילוי שליש העליון דת"ת שירד אור חסד השליש ההוא למטה ביסוד ואז כל ג"ח דת"ת ונ"ה מגולים וממתקים לשלש גבו' שלמות כמנין יוסף:
12
י״גועתה נבאר ענין גניבת יוסף שני פעמים וכמ"ש כי גנב גנבתי כו' ואגב ית' ענין הגנב והגזלן מה ענינם. כי יוסף הוא היסוד העליון בסוד ג"ח וג' גבורות שירדו שם שהם שש הויו"ת בגי' יוסף והנה הם ב' בחי' המכוסה והמגולה וכאשר אחי יוסף גנבוהו ומכרוהו למצרים גרמו שהערלה תתלבש ביסוד וע"כ יונקת הערלה מן אורות החסדים שהם בגי' יוסף כי מצרים נק' ערות הארץ והיא ערלת היסוד וסיבת אחיזת הערל' ביוסף שהוא ענין המכירה למצרים היתה בשביל שגנבוהו אחי יוסף שני פעמים והכל ענין אחד והם ב' בחי' המכוסה והמגולה וזהו כי גנב גנבתי ב' גניבות האמנם לקיחת שליש המכוסה נק' גניבה כי הגנב גונב בהסתר ולקיחת השלישים המגולים נק' גזילה כי הגזלן לוקח בחוזק בפרהסיא וכבר נתבאר אצלנו בדרוש ען הדעת טוב ורע כי דרך אחיזת החיצונים היא בחסדים המגולים והיא הנק' גזילה ואמנם כשנאחזים אף במכוסים מה שאין דרכם בכך אז היא רעה גדולה ונזק גדול לשיוכלו להתאחז אפי' במכוסים ונמצא כי עיקר הנזק היה בחסדים המכוסים ולכן קרא ב' הבחינות בבחינת גניבה כמ"ש כי גנב גנבתי ולא אמר כי גנב נגזלתי לפי שעיקר ההיזק הוא בסיבת המכוסים לכן שניהם נק' גניבה ונמצא כי אחי יוסף גנבו שליש העליון של החסד המכוסה וגם חסדים המגולים התחתונים היורדים ביסוד וע"י הגניבה שקדמה אל המכירה גרמו שנתאחזו הקליפו' ביוסף ושלטה הערלה על המילה כשמכרוהו למצרים אחרי כן.
13
י״דעוד נבאר מצות המילה בקצרה כבר הודעתיך בשער ההקדמות בדרוש ג' זמני העיבור ויניקה וגדלות כי בעיבור אין בחינת דעת אבל ביניקה וגדלות יש בו גם מוח הדעת ושם נת' כי הדעת הזה הוא מלובש תוך יסוד דתבונה שיש לו ג' כלים ולבושים הא' החיצון הוא עור ושנים הפנימים הוא בשר והעור הוא פתוח ביסוד הנקבה לפי שכל תאות החיצוני' להטיל זוהמא ביסוד שבה כדי לינק שם כי שם מוצא כל השפע העליון והבחי' חיצונה היא דינים גמורים ולכן היא עור ואילו היה סתום כמו של הזכר היו נאחזים בו החיצונים וכיון שהוא פתוח ואין בו מקום קיבול שפע ואין שם בחינ' יסו' אין מקו' אל החיצוני' להתאחז שם אבל בשני בחינותיו הפנימי' הם סתומים ויש להם בחינת יסוד כבית קיבול סתום וסגור כי הם יותר רחמים ואין יכולים להתאחז החיצונים שם אבל הזכר אין בו אחיזה אל החיצונים אפי' בחיצוניות היסוד שלו ולכן יש לו בחי' היסוד החיצון גם כן והיא סתומה כי אין שם שום חשש ובזה נבא אל הביאור ונתרץ שאלה אחת חזקה והיא כי אדרבא בחי' הערלה ראוי להיות באשה להיות בה אחיזת החיצונים ולא באיש וא"כ למה הזכרים נצטוו בכריתת הערלה ולא הנקבות אבל הענין הוא כי לא רצה המאציל העליון שיהיה מקור אחיזה ביסוד החיצון של הנקבה כדי שלא יתאחזו בה החיצונים יותר מדי ולא יחרב העולם ולכן לא יש בחינת ערלה בנקבה אלא בזכר כי שם לא יוכלו להתאחז יותר מדאי כי החסדים אשר בזכר דוחים אחיזת החיצונים והנה יניקת החיצונים שפע הוא מוכרח בסוד ומלכותו בכל משלה כדי שיעור חיותם וקיומם בלבד ובזה נבאר מצות המילה כי הנה בתחלה כורתים את הערלה והיא עור החיצון הכלי החיצון מג' הכלים של היסוד מבחי' זמן העיבור ויען שם אחיזת החיצונים לכן כורתין הערלה ההיא ומשליכין אותה ואח"כ פורעין העור שלפנים ממנו שהוא הכלי האמצעי של היסוד מבחי' זמן היניקה שהוא בחי' אלהי"ם שהוא דין אלא שהוא קדוש ולכן אין כורתין ומשליכין אותו כמו עור החיצון אמנם כונתינו לפרוע כדי שיתגלה הכלי הג' של היסוד הפנימי שבכולם האמיתי הנקרא קדש קדשים ובהתגלותו תתבטל אחיזת החיצונים ובזה תבין למה נברא האדם ערל והטעם הוא כי צריך שיהי' בו ג' בחינות כלים של היסוד אשר החינון הוא הערלה כנז' ואחר שכבר נולד אשר נכנס לזמן היניקה אין לו צורך לבחי' הערלה של זמן העיבור כי אי אחיזת החיצונים בזכר אלא בזמן העיבור וכשישלם זמן העיבור כורתים הערלה להורות כי נגמר אחיזת החיצונים בו ואחר כך כדי שלא יתאחזו החיצונים בבחי' השנית שהיא זמן היניקה שהיא דינין אבל להיותו דין קדוש אין ראוי שיתאחזו בו ולכן פורעין אותו ומגלים היסוד האמיתי הקדוש שהוא חסד ובהתגלותו יצא אורו לחוץ ויברחו החיצונים מלהתאחז בעור הפריעה האמצעי כי אין בהם כח להביט אל אור יסוד הפנימי הרב.
14
