שער רוח הקודש קט״זSha'ar Ruach HaKodesh 116
א׳יחוד ט' והוא ג"כ להתיר הפה שיוכל שישרה בפיו רוח המדבר וצריך לעשותו ביום שבת בתפלת השחר בעת שאומר החזן נשמת כל חי תחלה תכוין בשם אטמון ותכוין שהוא בגי' שם ב"ן דההי"ן כאשר נעש' אות ד' שני ווי"ן ואות ה' ג' ווי"ן ואז יהיו כלם י' אחת וי"ז ווי"ו ואמנם ב' ווי"ן שבאות ו"ו הכל קריא' אמת ושתיה' נחשבות לאחת ונמצא שהם י"ו ווי"ן וי' אחת והם בגי' ק"ו כמנין אטמו"ן ותכוין אח"כ בפ' ועש' לו כתונת פסים ותכוין שהם ר"ת בגי' קו"ל וס"ת הם תנ"א שהם ג' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן וההי"ן שהם בגי' תנ"ד (אמר שמואל צ"ל תנ"ה) ואם תסיר ג' השמות עצמ' ישארו תנ"א. אמר שמואל אם תסיר ג"כ הכולל. וביאור הענין הוא כי בהיות שלש' אלו במלכות אז הם שלימי' תנ"ד שהם בגי' חות"ם אבל בהיותם ביסוד עדיין אינם רק תנ"א לבד ע"ד הנז' וז"ס ר"ת 'אלה 'תולדות 'נח שהוא את"ן וידעת כי נח הוא ביסוד. אח"כ תכוין בנוטרי' של פסי"ם שהם 'פסקין 'סגרון 'יהוא"ל 'מטטרון כי אלו השמות הם בסוד יוסף שנאמר בו והוא נער כנודע ותכוין בשם פְסַקְוִן שנקודו יוצא מן ר"ת אדני שפתי תפתח והם שב"א פת"ח בפא שב"א בסמ"ך. חרי"ק. בקו"ף. ושם סָגּרָוַןִ תכוין אל שם ס"ג ורנ"ו כנפי החיות ונקוד שם זה יוצא מניקוד רנו שמים והוא קמ"ץ בסמ"ך. שור"ק בגימ"ל. קמ"ץ ברי"ש. פת"ח בוא"ו. חירי"ק בנו"ן. ובשם יְהַואֵל תכוין שיוצא מפסוק זה אלי ואנוהו ונקודו בנקוד ואנוהו והוא שב"א ביו"ד. פת"ח. בה"א. שב"א בוא"ו. ציר"י באל"ף שור"ק בלמ"ד. ובשם מִטָטֹרַוְן תכוין בנקודו יוצא מנקוד ר"ת הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' והם חיר"ק במ"ם. קמ"ץ בט'. חול"ם בטי"ת. פת"ח ברי"ש. שב"א בוא"ו.
1
