שער רוח הקודש קכ״וSha'ar Ruach HaKodesh 126
א׳יחוד י"ט והוא סוד היחוד ע"י השתטחות האדם על קבר הצדיק בכונה הנז' בהקדמת היחודי' וע"ש מציאות אופן השתטחות ואופן התדבקות נפשך בנפשו והנה אם ההשתטחות הזה הוא בד' שעות הראשונות שביום שאז הוא זמן ק"ש כנודע אז תאמר ב' פסוקים אלו שהם שמע ישראל ובשכמל"ו באלו הכונות שנבאר עתה בעהי"ת ואם אינו זמן ק"ש שהוא אחר ד' שעות ביום אז לא תאמר הק"ש בפיך אמנם תכוין במחשבתיך בלבד אל שני היחודי' הא' של שמע ישראל והב' של בשכמל"ו במחשב' בלבד והנה אם הוא זמן ק"ש כנז' אז תאמר ק"ש כלה בכונה שביארתי לך בק"ש שעל המטה שהוא לבטל כחות הטומא' הסובבי' על האדם ובפרט מאותם שנבראו מטפות הקרי וכונת ק"ש שעל המטה בקצור הוא זה.
1
ב׳דע כי ב' זווגי' אחד של או"א ואחד של זו"ן ושניהם נעשים בק"ש אחד של או"א בפ' שמע ישראל והב' של זו"ן בבשכמל"ו וכל זה בק"ש שעל המטה ואח"כ ביום יש להם ב' זווגים ג"כ זווג של או"א ביוצר וזווג זו"ן בשים שלום סיום של העמיד' וענין ב' זווגי' אלו שיש לכל אחד מהם אחד ביום ואחד בלילה הוא במה שנודע כי אין האשה מתעברת מביאה א' ולכן בלילה יש ביאה א' באבא עם אימא וכן ביאה א' לזו"ן לעשות בהם בחי' כלי שהוא ההוא רוחא דשדי בעלה בגווה וזה נעשה מחצות לילה ואילך ואח"כ הזווג שלהם ביום כנז"ל הוא זווג ממש של עיבור להוליד נשמות:
2
ג׳ונבאר תחלה ענין הכלי של אימא עילאה הנה התחלת המשכת טפת זה הכלי הנז' הוא מן הדעת העליון של עתיק יומין הנגנז ונתלבש ברישא דא"א כנודע והוא סוד ההוא אוירא דיתיב על קרומא דמוחא דאריך בין גלגלתא למוחא ומן האי אוירא שהוא דעת עליון דעתיק יומין נמשך עד תקון י"ג דדיקנא הנק' מזלא קדישא והוא ג"כ נקרא דעת עליון שבדיקנא הנשפע מן התקון הח' דדיקנא שגם הוא מזל יותר עליון כנודע כי הם כעין זכר ונקבה ונודע כי או"א מתחילים להלביש גרון דא"א ונמצא דאתכלילן תרוייהו במזלא ובדיקנא דא"א החופף עליהם והנה המשכת השפע הנז' נמשך עד דעת דאבא ומשם יורד ליסוד שבו ואז נותנות לבינ' בסוד זווג ועושה אותה בחי' כלי. ועתה נבאר מהו ענין הכלי הזה הנה ביארנו כי הוא נק' אוירא דכייא פי' חמש חסדים והבינ' ישבה אשא דכיא שהם חמש גבורות והנה זה האוירא דכיא כשנמשך מן דעת עליון שבדיקנא הנק' מזלא ונודע כי יש שם בו ג' הויו"ת העול' בגי' מזלא ושלשת' הם במלוי יודי"ן וכל הוי"ה מהם היא בגי' ע"ב כמנין חס"ד ושלשתם כגי' רי"ו שהוא בגי' גבורה והענין הוא כי שם ע"ב יש בו ע"ב תיבין ובכל תיבה כלול ג' אותיות והם רי"ו אותיות והרי הם ע"ב תיבות ורי"ו אותיות כנז' בס"ה בפ' בשלח והע"ב תיבות הם חס"ד ורי"ו אותיות הם גבורה ואמנם היותם ג' פעמי' ע"ב הוא סוד חסד חסדים הנז' בפ' ויחי והם ענין ג' פרקי הזרוע הימני הנק' חסד ולכן תחל' נותן אבא בבינ' בחי' רי"ו אותיות הנז' שהם ג' הויו"ת דיודי"ן הנז' ואח"כ בק"ש של יוצר נותן בה טפת ע"ב תיבות והרי נשלם ע"ב רי"ו שהם אותיות עיבור כי אז הוא זווג גמור לצירך עיבור כנז"ל ונמצא כי סוד רי"ו הוא נקבה וסוד ע"ב הוא זכר ולכן יש בו עיבור גמור והכל נמשך מיסוד דאבא ביסוד דאימא וכבר ידעת איך החו"ג שניהם מתלבשים ביסוד דאימא המתלבש תוך דעת דז"א בסוד מוחי' כנודע ואז לוקחם ז"א וגם הוא נותן בחי' זו אל נוקביה ונעשת גם היא בחי' כלי ועד"ז הוא בזווג של היום הנמשך מאבא לאימא ומשם אל זו"ן והכל בסוד ע"ב תיבין דעיבור ועד"ז תמיד בכל לילה ויום והרי נתבאר ענין הכלי הזה שהוא נקרא אוירא דכיא והוא בחי' חמש חסדי' והוא בחי' ג' הויו"ת דיודי"ן הנמשך ממזלא כנז"ל והוא בחי' רי"ו הנז"ל שהוא גבורה אעפ"י שהוא בחי' חסדי' כנז"ל אלא שהם בחי' רי"ו אותיות שלו כנז' ואמנם הכלי של המלכות אינו כל הבחי' הנז' לפי שז"א הוא לוקח בסוד מוח הדעת שבו כל הרי"ו שהם הויו"ת דיודי"ן אבל נחלקים בו וחציו לוקח לעצמו וחציו נותן לה ביסוד שבה למטה ולכן הם בחי' שם ב"ן דההי"ן כי הההי"ן הם מחצית היודי"ן וזה מבואר כי ב' הההי"ן הם בגי' יו"ד אחת. ועתה אחר שנתבאר ענין הרי"ו הנז' שהוא נקרא בחי' רוחא דשדי בגווה אבא באימא או ז"א בנוקביה נבאר כונה ק"ש שעל המטה בקצור. במלת שמע תכוין להמשיך שבעה תחתונות של הבינ' שהם ס"ד ע' שנין עילאין להמשיכם מן הבינה אל המלכות ע"י ז"א וזהו שמ"ע ש"ם ע' שתקבל המלכות הנקראת שם מן ע' של הבינה ועי"ז יכולה המלכות לעלות עד הבינ' ולכן ע' זו גדולה כנודע כי אתוון רברבן אינון מעלמא עילאה בינה ולפי שכל עיקר המלכות אין בה רק חד נקודה קטנה תחת היסוד דז"א כנודע לכן צריכה לקבל מכל ז' קצוות העליונות דבינה אבל ז"א נרמז במלת ישראל ופירושו שי"ר א"ל שיר משמאלא גבור' מאבא א"ל מימינא חסד דאבא וז"ס ישראל עלה במחשבה שהוא אבא והענין הוא כי מן הת"ת דז"א ולמט' הוא התחלת בנין המלכות נמצא כי מן החסד והגבור' אין לה שום קבלה ולכן חו"ג דז"א אלו השנים צריך לקבל הז"א לבדו מחו"ג דאבא ולא לנוקביה והנה השלש' ראשונות של ז"א או של נקביה שהם המוחין שלהם עדיין אינם מקבלים איתם עתה עד אח"כ במלת אחד כמו שבאר בע"ה והרי עתה קבלו שניהם קצת תקין וע"י כך יכול ז"א לעלות עד אבא לעורר אותו אל הזווג הנז"ל וגם נוקביה עולה עד אימא ומעוררת אותה ואז מתעורר היסוד דאבא בסוד ג' הויו"ת הנז"ל דיודין שהם בגי' רי"ו וכוונת רמיזתם הוא בג' שמות ה' אלהינו ה' וגם אלהינו נרמז בו הוי"ה של ע"ב דיודי"ן באופן זה כי ארבע' אותיות הם של ההוי"ה והם בגי' כ"ו ועם הארבע' אותיות עצמם הם ל' ועם ע"ב שהוא בגי' של ההוי"ה במלואה הרי הכל ק"ב כמנין אלהינו גם תכוין כי ה' אלהינו ה' הם בחי' או"א ודעת שלהם והכונ' היא ששלש' הויו"ת הנז' שהם רי"ו הנשפעים ממזלא קדישא כנז"ל הם עתה מתחילי' להתעורר ולהשפיע באו"א ודעת שלהם ועי"ז מתחברי' ומתדבקי' יחד שלשתם או"א ודעת ע"י התעוררות של זה הרי"ו ואחר שכבר נתעוררו שלשתם אל הזווג אז צריך להעלות מ"ן אל הבינ' כדי לקבל הטפ' הנקראת אוירא דכיא והוא הרי"ו הנז' שהם ג' הויו"ת דיודי"ן הנעשים אח"כ בחי' כלי לצורך זווג של העיבור גמור בק"ש דיוצר והנה המ"ן שבה הם זו"ן בניה וזהו אח"ד א"ח ד' שהם ז"א הנק' א"ח ונוקבי' הנק' ד' כמבואר באורך במקום אחר ושניהם נעשים אחד לעלות ביסוד הבינ' להיותם שם בחי' מ"ן שלה ואז תכוין ג"כ במלת אחד כי אז אחר עליית מ"ן האלו נותן אבא באימא בחי' טיפת רי"ו הנז' ואז נעשת בה בחי' כלי כנז"ל. והנה מה שהוא תכלית כונת היחוד לענין של השטתחות הנז"ל הוא זה כי בעת שתכוין להעלות זו"ן בסוד מ"ן ביסוד הבינ' צריך שתכוין למסור עצמך על קדוש השם בכל לבבך ולקבל עליך ד' מיתות ב"ד סקיל' שריפה הרג וחנק בד' דאחד ע"י שם יאהדונה"י כמבואר אצלינו בק"ש דיוצר ותכוין להעלות בחי' נשמתך כלולה בנשמת הצדיק ההוא בכח מסירת נפשך על קדוש ה' כלולים יחד עם זו"ן העולים שם כנז' וכנודע כי מן הבינ' הם נשמות וממלכות נפשות ואח"כ תכוין להוריד הרי"ו הנז' באימא וכל זה במלת אחד אח"כ תכוין אל הזווג הב' שהוא בזי"ן בבחי' רי"ו ג"כ בבשכמל"ו וזה ביאורו כי הנה מהמשך כלי של הבינ' נמשך כח בז"א לעשות כלי אל המלכות ג"כ כמבואר לעיל והוא רי"ו התחתון והוא רביע שם ב"ן בפשוטו ובמלואו דההי"ן העול' ע"ב קד"ם שהוא רי"ו ולכן כדוגמת מה שנתבאר בה' אלהינו ה' הוא ג' אותיות ברוך שם כבוד שהם חב"ד של הז"א ואנו ממשיכי' הארת ג' המוחין הנז' בגלגלתא דילה הנק' מלכותו ואז תכוין ג"כ לצורך היחוד הנז"ל באופן הנז"ל אלא שלמעל' היה ע"י בחי' נשמה ועתה הוא בבחי' נפש לבד שהוא מ"ן של המלכות והענין הוא כי עתה תכוין להעלות מ"ן אל המלכות כדי שתקבל הרי"ו הנז' הנק' כלי שבה ותכוין להעלות נפשך כלולה בנפש הצדיק ההוא וזה בכח מסירת נפשך למיתה ולא להריגה בסוד נפילת אפים כנודע ואז תכוין בשאלתךְ שתרצה לידע ובתיבות לעולם ועד תכוין שאז נמשך וניתן בה הרי"ו התחתון מן ז"א אל נוקביה כי כן עול' בגי' לעולם ועד כמנין רי"ו ם' והענין הוא כי גם בהפקיד ובהעלות נפשך שם כנז' בסוד מ"ן תכוין לאותם טפות של הנשמות שיצאו ממך ע"י קריין להעלותם משם מן הקליפ' ולהמית גופם אשר נעשה להם שם בקליפ' ע"י זה הרי"ו הא' והתחתון הנז' שהם בגי' חרבו ותעלם עם נפשך ותכוין כי ע"י זה הרי"ו התחתון היא נעשת כלי כדוגמת בינ' שם מ"ם סתומה ששם נוצר הולד בסוד מ' יום של יצירת הולד וזהו ם' סתומה של תיבת לעולם ותכוין להמשיך שם אותם הנשמות של הקריין כי מה שהיו תחלה מן זכר בלא נקבה יצוירו עתה בסוד הנקב' ג"כ באותו כלי הנק' מ"ם סתומה אבל הזהר מאד שלא תכוין במ"ם של לעולם ועד עד שתגמור להוציא מפיך שתי תיבות לעולם ועד שהם עולים בגי' רי"ו ם' כדי לעשות' תחל' בחי' כלי בסוד הרי"ו ואח"כ תכוין במ"ם כי תשאר צורת ם' סתומ' שהוא הכלי שבה שבו נגמר צורת הולד למ' יום שאם תכוין במ"ם במקומ' באמרך לעולם קודם שתשלי' הרי"ו שהוא עם תיבת וע"ד ישארו אותם נצוצות של הנשמות תלויים ועומדים באויר ולא יכנסו שם לתקן והזהר בזה מאד. והנלע"ד בזה לפי ששכחתי עניינו כי אין צורך עתה בזה היחוד של השתטחות לכוין באלו הטפות של נשמות הקריין כי זו הכוונ' היא תיקון בפני עצמו לענין הקריין אבל לענין ההשתטחות אין צורך רק שתעל' נפשך כלולה בנפש הצדיק בסוד נפילת אפים מסירה למיתה בסוד מ"ן ואח"כ תכוין נתינתו של הרי"ו הנז' בה במלת לעולם ועד שהוא בגי' רי"ו ם ונעשת כלי הנק' ם' סתומ' ע"י זה הרי"ו הנז' ותכוין במ"ם של לעולם ותכוין במ"ם של לעול' אחר שתגמור כוונת הרי"ו במלת ועד כנז' ואין צורך לגמור כל הק"ש רק פ' שמע ישראל ובפ' בשכמל"ו בלבד:
3
