שער רוח הקודש קכ״חSha'ar Ruach HaKodesh 128
א׳יחוד כ"א והוא כלול מג' יחודים טובים ונמשך עמהם ששה כונות טובות מאד. אמר הכותב היחודי' אשר יכוין בהם האדם תמיד אלו הם. טוב לאדם שיצייר אותיו' שם ההוי"ה תמיד בציורם לנגד עיניו ודבר זה גורם להביא בלב האדם יראתו ית' וגם לזכך הנפש וז"ש דהע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט:
1
ב׳יכוין האדם תמיד איך הוא נברא ונעשה בצלם אלהי"ם והענין הוא כי הנה יש באדם התחתון פנימיות וחצוניות וכדוגמתו באדם העליון והנה הפנימיו' הם המוחי' החצוניות הוא בשר האדם, והנה בבחי' המוחין המתפשטי' בכל הגוף כנודע הוא רמוז צלם ההוי"ה כיצד שתי אותיות י"ה הם שני מוחין חו"ב שבראש האדם ואות ו' היא גוף האדם והתפשטות המוחין בו ואות ה' אחרונ' היא העטר' שביסוד והיא בת זווגו של האדם ואמנ' החצוניות בו רמוז צלם שם אלהי"ם ושכחתי עניינו איך הוא ונלע"ד שהוא כך א' בכתר האדם שהוא גלגלתה שבו ולה' הם תרין חלני גלגלתא שהם המקומות של המוחין אבל הנלע"ד יותר אמיתי בודאי הוא זה כי הא' הוא גלגלתא שהוא הכתר ול' שהוא מקום ג' המוחין חב"ד וה' הם ה' קצוות שבו מחסד עד הוד. וי' הוא יו"ד דיסוד. ומ"ם סתומה היא המלכות שבו והיא העטר' שביסוד או הנקב' בת זווגו וז"ס ויברא ה' אלהי' את האדם בצלמו בצלם אלהי"ם וכו' הרי הם ב' צלמי' אחד צלם דהוי"ה וזהו בצלמו בצלם ו' שהוא הוי"ה דז"א והב' בצלם אלהי"ם.
2
ג׳ראוי לאדם תמיד לכוין ולהעריך את עצמו כאלו הוא מדור וכסא אל האצי' הקדוש כי הנה כתיב ויברא אלהי"ם את האדם בצלמו וכתיב כי בצלם אלהי"ם עשה את האדם ובפרט בזמן שהאד' מתפלל הוא יותר ראוי ומוכרח שיכוין בכך וע"י כך יוכל לשיענוהו מן השמים ותקובל תפלתו לפי שיוכל ע"י כונ' זו לקשר כל העולמות ע"י שתשר' ותחול עליו קדוש' עליונ' וזהו מה שיכוין יחשוב האדם להכין ראשו שיהיה כסא אל שם ההוי"ה בנקוד קמ"ץ כלה. ומוח חכמה שבו בשם הוי"ה בנקוד פת"ח. ומוח בינ' שבו בהוי"ה בנקוד ציר"י. וזרועו הימין בהוי"ה בנקוד סגול. וזרועו השמאלי בהוי"ה בנקוד שב"א. וגופו בהוי"ה בנקוד חול"ם. וירך ימין בהוי"ה בנקוד חירי"ק. וירך שמאל בהוי"ה בנקוד קבו"ץ ויסוד שלו בהוי"ה בנקוד שורק בוא"ו והעטר' שבו בהוי"ה בלתי נקוד כנז' בתקון ע'. ויכוין כי אזן שלו הוא הויו"ת דס"ג חוץ מן ה' אחרונ' כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"ה. כמבואר הטעם אצלינו שה' אחרונ' ירדה עד החוטם והוי"ה זו היא בגי' אזן וע"י כונ' זו אולי יזכה לשמוע איזו קדושה מלמעל' בתפלתו ויכוין בחוטם שלו אל הוי"ה דס"ג כי כך עולה בגי' וכמבואר אצלינו פירושו ואולי יזכה להריח ריח קדוש ובפה שלו יכוין להוי"ה דס"ג ולכ"ב אותיות היוצאות מן חמש מוצאות הפה אשר כל זה בגי' פ"ה ואולי יזכה למ"ש דוד הע"ה רוח ה' דבר פי ומלתו על לשוני בעת תפלתו ובבחי' העינים שלו אם הוא בעולם העשיה שהוא בזמן שמסדר הקרבנות אז יכוין לחמשה הויו"ת אשר בהיותם פשוטות חשבונם בגי' עי"ן אמנם יכוין בהם שהם במלוי ההי"ן. ואם הוא ביציר' שהוא כשמסדר סדר הזמירות בברוך שאמר אז יכוין בה' הויו"ת שהם בגי' עי"ן ויכוין שהם במלוי אלפי"ן דמ"ה. וביוצר יכוין בה' הויו"ת דס"ג ובעמיד' בה' הויו"ת דע"ב דיודי"ן וכן אם מהלך בשוק יכוין ששתי רגליו הם נצח והוד וכשמסתכל בעיניו באיזה ענין יכוין כי שתי עיניו הם חו"ב וכן עד"ז יכוין בכל פרטיו ויכין עצמו כאלו הוא כסא אל הקדוש' העליונ' וז"ס בכל דרכיך דעהו ואין ספק כי אם יתמיד האדם לנהוג עצמו בכונות אלו שיהיה כאחד מן המלאכי' המשרתי' ברקיע וישיג לדעת כל אשר ירצה ובפרט אם לא יפסיק ויחשוב בכל רגע ורגע ולא יפריד המחשב' והכל תלוי כפי עוצם כונתו והתדבקותו למעל' ואל יליז זה מנגד עיניך: לזכך הנפש ולהאיר בה ולהוסיף בה כח והאר' להתקשר למעל' בקדוש' עליונ' בלילה אחר חצות בקומך לעסוק בתור' תכוין קודם באלו הכונות שנסדר עתה בע"ה ואח"כ תעסוק בתורה ואח"כ בכל שעה ובכל רגע תכוין ג"כ בהם וכפי מה שתרגיל לכוין בהם כך תתרבה ההאר' בנפשך ומה טוב ומה נעים אם יהיו נגד עיניך כל היום כלו כי כונות אלו מתקני' את הנשמה ומאירה במאד מאד ואם תרצה לסדר כולם ביחד הוא טוב ואם תרצה לכוין בכונ' אחת מהם בלבד עשה כפי רצונך כי אינם קשורות יחד.
3
ד׳כונה אחת תכוין בהוי"ה דע"ב דיודי"ן ואח"כ באהי"ה דיודי"ן עמהם ואח"כ תכוין בשם ס"ג ואח"כ עמה באהי"ה דיודי"ן ג"כ אח"כ תכוין בהוי"ה דמ"ה דאלפי"ן ואח"כ באהי"ה דאלפי"ן עמה ואח"כ תכוין בהוי"ה דב"ן דההי"ן ואח"כ באהי"ה דההי"ן עמה וענין זה הוא חבור ארבע' הויו"ת דאבא בארבע' אהי"ה דאימא והנה יותר מובחר ומשובח ועיקרי הוא אם תשלבם יחד זה בזה כך אם תקח אות א' מן הוי"ה דע"ב ואחרי' אות א' מן אהי"ה דיודי"ן ואח"כ אות שנית של הוי"ה דע"ב ואח"כ אות ב' של אהי"ה דיודי"ן וכן תעש' עד שתשלב י' אותיו' דהוי"ה דע"ב עם י' אותיות דאהי"ה דיודי"ן ואח"כ עד"ז תשל' הוי"ה דס"ג עם י' אותיו' ואהי"ה דיודין ואח"כ עד"ז תשל' י' אותיו' הוי"ה דמ"ה בי' אותיו' אהי"ה דאלפי"ן ואח"כ עד"ז תשלב עשר' אותיות דהוי"ה דב"ן עם עשר אותיו' אהי"ה דההי"ן ולעול' תקדים הוי"ה אל אהי"ה והנה אם כשאת' מכוין בשמות הנז' ובשלובי' הנז' הוא ביום תכוין אחר זה הנז"ל תכוין בזה והוא שתשלב ארבע' אותיות אהי"ה פשוטי' עם ארבע' אותיות ההוי"ה ותתחיל מן אהי"ה כזה איההיוה"ה ותכוין שהוא חבור או"א ואח"כ תשלב שם אדנ"י עם הוי"ה ותקדי' שם אדנ"י כזה אידהנוי"ה ואם כשאתה מכוין בשמות ובשלובי' הנז"ל הוא בלילה תכוין אחר הנז' למעלה בהפך משל היום והוא כזה יאההויה"ה יאהדונה"י וטעם הדבר הוא לפי שענין חבור אלו הארבעה שמות פשוטים האחרוני' צריך שתכוין בהם שהם סוד נשיקין והם נשיקין כפולים כנז' בזוהר פ' תרומה והנה שם איההיוה"ה אחר חבורו ושלובו חוזר להיות שם אהי"ה שלם מן חבור ב' אותיות ראשונות דאהי"ה וב' אותיות ראשונו' דיהו"ה וכן נעשה שם הוי"ה שלימה מן חבור ב' אותיות אחרונו' דאהי"ה ויהו"ה נמצא כי הם נשיקין כפולים כי גם אחר הנשיק' והשלוב חוזרים פעם שנית להעשות כבתחיל' אבל כשהוא ביום אז תכלול מדת לילה ביום ולכן תקדים אהי"ה ואדנ"י לשם ההוי"ה אבל בלילה תגביר מדת היום לכלול יום בלילה ולכן תקדים ההוי"ה אל אהי"ה ואדנ"י דכורא ברישא וביום נוק' ברישא:
4
ה׳כונה ב' כבר הודעתיך כי ג' עולמות בי"ע ועולם הבריאה הרוחניות שלו הוא שם אל שד"י ועולם היצירה הוא א"ל יהו"ה ועולם העשיה הוא א"ל אדנ"י וכבר ידעת כי האדם יש לו תוספת נשמה בכל שבת מן האצי' ומן הבריאה ומן היצירה ומן העשיה ובליל מ"ש מסתלקת בחי' האצי' ואח"כ ביום א' נשארים עמו ג' בחי' של בי"ע וביום שני מסתלקת בחי' הבריאה ונשארי' בחי' יצירה ועשיה וביום שלישי מסתלקת בחי' יצירה ונשארת בחי' עשיה אח"כ ביום רביעי מסתלקת גם בחי' העשיה מבחי' תוספת שבת שעברה כי כבר ידעת כי הוא שביעי ואמצעי ולכן ביום רביעי חוזר האדם לקנות תוספת קדושה לשבת הבאה מבחי' העשיה וביום חמישי מבחי' יצירה וביום שישי קונה מבחי' בריאה וביום שבת נתוסף בו בחי' אצי' ולכן ביום א' יכוין תמיד בשם א"ל שד"י שימשך לו הארה משם לקיים לו תוספת שבת שעברה מבחי' בריאה וביום שני מן א"ל הוי"ה וביום שלישי מן א"ל אדנ"י ואח"כ ביום רביעי להמשיך הארה לשבת הבאה מן א"ל אדנ"י וביום חמישי מן א"ל יהו"ה וביום שישי מן א"ל שד"י אבל דע כי בג' ימים ראשוני' תכוין כי א"ל שד"י וא"ל אדנ"י שהם הנקבות דבריאה ועשיה בבחי' לאה וא"ל הוי"ה דיצירה בבחי' ישראל ז"א אבל בג' ימים אחרוני' יכוין אותם ביעקב ורחל:
5
ו׳כונה ג' ביום א' תכוין תמיד בשם ס"ג וביום ב' יכוין בשם מ"ה וביום שלישי יכוין בשם ב"ן אח"כ יכוין ממטה למעלה יום רביעי בשם ב"ן יום חמישי בשם מ"ה יום ששי בשם ס"ג:
6
ז׳כונה ד' ביום א' תכוין באות ה' של ה וי"ה א'. וביום שני באות ו' של ההוי"ת. וביום שלישי באות ה' אחרונ' של ההוי"ה ואח"כ יכוין ממטה למעלה בשלשה ימים אחרונים. ביום רביעי באות ה' אחרונה של הוי"ה ביום חמישי באות וא"ו של ההוי"ה ביום ששי בה' עילאה של ההוי"ה:
7
ח׳כונה ה' כבר ביארנו כי ביום ב' וביום ה' תכוין ביצירה בשם א"ל יהו"ה שביצירה גם תכוין אל שם בן מ"ב של אבגית"ץ לפי ששם בן מ"ב הזה הוא ביצירה כנודע ותכוין בכל הז' שמות שבו להעלות בהם בחי' נפשך מן העשיה ליצירה ע"י שם מ"ב הזה אמנם אם הוא יום שני תכוין שגובר שם קר"ע שט"ן על כל שאר השמות כדי שעל ידו תעלה ואם הוא יום חמישי תכוין שגובר שם חק"ב טנ"ע. גם צריך לשלב ולקשר זה השם עם השם האחרון פי' כי כיון שהכונה שלך היא כדי לקבל תוספת שבת וכבר ידעת כי שם של יום השבת הוא שקוצי"ת ולכן צריך שאם הוא יום שני תשלב ותקשר השם של קר"ע שט"ן שהוא של יום השני עם שם של שבת שהוא שקוצי"ת כזה קשרקע"ו שצטינ"ת ואם הוא יום חמישי תשלב שם של חק"ב טנ"ע עם שם שקוצי"ת כזה חשק"ק בוטצניע"ת שיקבל הארה שם של היום ההוא מן השם של שבת.
8
ט׳כונה ו' תכוין להעלות נפשך מן העשיה אל גדר יצירה באופן זה דע כי הנה סוד הכנפים הם המעופפים ומעלי' את האדם למעל' כנודע כי אין העוף פורח אלא ע"י כנפיו והנה הכנפיים בעוף הם הזרועות באדם וכבר ידעת כי חמש חסדי' הם מתפשטי' בו"ק הגוף ויש בהם חסדים מכוסי' שהם בשתי הזרועות ובשליש העליון של הגוף ומשם ולמטה הם מגולים והנה זהו הטעם של עפיפת האדם על ידי הכנפים שהם הזרועות ולא ע"י הרגלים או אברים אחרים והטעם הוא לפי שהחסדי' אשר בשתי הזרועות הם סתומים ואינם יכולים להאיר ולהתפשט וכל דבר היושב בדוחק גדול ובמקום צר היא נותן כחו בפנים ואז מתנועע כאן ולכאן כדי לצאת לחוץ וע"י אותי הנענוע הוא מתנדנד והנה אלו החסדי' שרשם הם למעל' בדעת לפי ששם הם שרשם ומקומם אבל אלו החסדי' המתפשטי' הם אורות המתחדשי' מהם ולכן הם רוצים לעלות למעלה עד שרשם שבדעת כדי לקבל הארה משם והם מעופפי' לעלות למעל' וכיון שהמקום צר ודחוק והם רוצים לעלות הם מעלי' את האדם ג"כ עמהם למעלה וזהו הטעם למה ענין הכנפים הם בזרועות יותר מבשאר מקומות והנה זו הכונ' שתכוין כי הנה כל העליות הם ע"י שם בן מ"ב כנודע ולכן תכוין כי שם אבגית"ץ הוא בזרועך הימני ושם קר"ע שט"ן הוא בזרועך השמאלי ושם נגדיכ"ש הוא בשליש הת"ת העליון המכוסה וע"י ג' השמות אלו מעופפים אותם החסדי' אשר שם לעלות למעל' אל שרשם שהוא בדעת ובדרך עליית' הם מעלי' את האדם עמהם עד היצירה כדרך העופות ההם שע"י עפיפתם העלו לאכסנדרוס לרקיע והנה כדי לחזק ולהגביר יותר כח עפיפה זו תכוין להוריד חסדי' חדשי' בדעת דזעיר לצורך זווג ועי"ז יתוסף כח בחסדי' ויעופפו יותר בכח ותעלה מן העשיה אל היצירה:
9
