שער רוח הקודש ט״וSha'ar Ruach HaKodesh 15
א׳אמר שמואל הנה נא הואלתי לכתוב כל המדות טובות המצורכות לאדם אשר ירצה להשיג איזו השג' בין במדות טובות בין במלי דחסידות כדי להאיר נשמתו ונתחיל בזה:
1
ב׳הנה צריך האד' בעת קיומו כל מצוה ומצוה או בהתעסקו בתורה או כשמתפלל התפלה להיותו שמח וטוב לב יותר מכאשר מרויח או מוצא אלף אלפי' דינרי זהב וכמו שמצינו על החכם ההוא אביי ע"ה דהוה קאים קמיה דרבא והווה קא בדח טובא ואמר תפילין קא מנחנא וכו' וזהו פי' הפ' תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל פי' תשמח יותר מכאשר תרויח רוב כל ממון שבעול' וזה מרוב כל פי' יותר מכאשר הוא רב כל.
2
ג׳גם מדת העצבות בעצמה הוא מדה מגונה מאד ובפרט הרוצ' להשיג חכמה ורוח הקדש ואין דבר גורם מניעת ההשג' אפי' אם יהיה ראוי אליה כמו שיש בו מדת של העצבות והעד בזה מש"ה ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן וכמה ראיות אחרות.
3
ד׳גם מדת הכעס מלבד מה שמונעת ההשג' לגמרי וכמו שמצינו על פסוק ויקצף משה על אלעזר ועל איתמר וארז"ל כל הכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלק' ממנו וכו' האמנם יתר רעה יש לו מדבר הנז' כמו שנבאר. והנה מורי ז"ל היה מקפיד בענין הכעס יותר מכל שאר העבירות אפי' כשהוא כועס בשביל מצוה וכענין משה כנז"ל והיה נותן טעם לזה ואומר כי הלא כל שאר העבירות אינם פוגמי' אלא כל עבירה ועבירה פוגמת אבר אחד אבל מדת הכעס פוגם כל הנשמה כלה ומחליף אותה לגמרי והענין הוא כי כאשר יכעס האד' הנה הנשמ' הקדושה מסתלקת ממנו לגמרי ונכנסת במקומה נפש מצד הקליפה וז"ס מש"ה טורף נפשו באפו וגו' כי ממש טורף נפשו הקדוש' ועושה אותה טריפה וממית אותה בעת אפו וכעסו וכמבואר בזוהר בפ' תצוה דף קפ"ב ע"ב וע"ש כמה מגזים ענין הכעס עד שאומר כי מאן דמשתעי עם הכועס כאלו משתעי עם ע"ז עצמה וע"ש ואעפ"י שעושה האד' תקונים לנפשו ותשובה מעולה על כל עונותיו ומצות רבות וגדולות הכל נאבדי' ממנו לגמרי לפי שהרי אותה הנשמה הקדוש' שעשתה כל המעשי' הטובי' נתחלפה בטמאה והלכה לה ונשארה שפחה טמאה במקומה וירשה את גבירתה וצריך שיחזור פעם אחרת לחזור ולתקן כל התקוני' הראשוני' שעשה בתחלה וכן הוא בכל פעם ופע' שהוא כועס נמצא כי בעל הכעס אין לו תקנה כלל כי תמיד הוא ככלב שב על קיאו וגם גורם היזק גדול אחר לעצמו והוא כי הנה אם עשה איזו מצוה גדולה אשר בסבתה היתה איזו נשמה קדושה של איזה צדיק ראשון מתעבר בו בסוד העיבור לסייעו כנודע ועתה ע"י הכעס מסתלקת גם היא וזה וג"כ ענין טרף נפשי באפו באופן כי מי שהיא בעל כעס אי איפשר לו כל ימי היותו בעל מדה זו להשיג שום השגה אפי' אם יהיה צדיק בכל שאר דרכיו לפי שהוא בונה וסותר כל מה שבנה בכל עת שכועס אמנם שאר העבירות אינם טורפים ועוקרי' הנפש ממש אמנם נשארת דבוקה בו אלא שהיא פגומה בבחי' אותה העביר' שעושה בלבד וכאשר יתקן הפגם ההוא לבדו יתוקן לגמרי אבל הכעס צריך תקונים רבים והכנות רבות לחזור להביא את נשמתו הנטרפת ממנו וכולי האי ואולי כנז' בזוהר בפ' תצוה כנז"ל כי לפעמי' כפי בחי' ומציאות הכעס ההוא אין לו עוד תקנה כלל ולא די זה אלא אפי' כשהייתי מלמד את אחי יצ"ו ולא היה יודע כפי רצוני והייתי מתכעס עמו על הדבר הזה וגם על הדבר הזה הזהירני והוכיחני מורי ז"ל במאד מאד.
4
ה׳גם בענין עסק התורה היה אומר לי מורי ז"ל שעיקר כונת האדם בעסקו בתורה שימשיך עליו השגה וקדושה עליונה תלוי בענין זה שכל כונתי תהיה לקשר את נפשי ולחברה עם שרשה העליון ע"י התורה ותהיה כונתי בזה כדי שעי"כ יושלם תיקון אדם העליון כי זהו תכלית כונתו ית' בבריאתו את בני האדם ותכלית צוויו אותם שיעסקו בתורה.
5
ו׳גם עיקר כל המדות טובות הוא שיתנהג האדם בשפלות ובענוה וביראת חטא על פניו בתכלית האחרון בשלשה מדות הנז' וגם יתרחק בתכלית האחרון מן הגאוה והכעס והקפד' וליצנות ולשון הרע ואפי' אם יש לו סבה גדולה להקפיד לא יקפיד.
6
ז׳גם יתרחק מן שיח' בטילה אעפ"י שאינה חמורה כמו המדות החמש' הנז' ולא יקפיד אפי' עם בני ביתו.
7
ח׳גם שמירת שבת בכל הפרטי' במעשה ובדבור מועיל מאד אל ההשגה.
8
ט׳גם כניסת בית הכנס' וישיבתו שם בתכלית ברעדה במורא והכונ' הידועה הוא תועלת גדול' להשראת רוח הקדש.
9
י׳גם א"ל מורי ז"ל כי עיקר השגת האדם אל רוח הקדש תלויה ע"י כונת האדם וזהירו' בכל ברכת הנהנין לפי שעל ידם מתבטל כח אותם הקליפות הנאחזות במאכלים החומריי' ומתדבקים בהם באדם האוכל אותם וע"י הברכות שעליהם הנאמרות בכונה הוא מסיר מהם הקליפות ההם ומזכך החומר שלו ונעשה זך ומוכן לקבל קדושה והזהירני מאד בזה.
10
י״אגם צריך לקום אחר חצות לילה ולומר מ' הללויה אודה ה' בכל לבב וגר ואח"כ יכוין בשם מנצפ"ך כמבואר אצלינו במקומו ודבר זה מועיל מאד אל ההשג'. והנה לעמוד בחצי הלילה צריך כמה תנאים ואעפ"י שכתבתי' בתיקון חצות לילה אחזור לכותבם כאן. התנאי הא' להחזיר בני אדם בתשובה. הב' ליתן צדקה באופן שהוא לא ידע למי נותנה והמקבל' לא ידע ממי מקבלה. הג' לקרות הפסוקים בכל יום באהבה ויראה ותפילין ויכוין להמשיך ולעורר היראה מן אות י' והאהב' מן ה' והתיר' מן אות ו' והתפילין שהיא מצוה מן אות ה אחרונה. הד' להניח התפילין בכונה זו כי ד' פרשיות התפילין של ראש הם כנגד ד' אותיות הוי"ה וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהי"ה וד' בתים שלהם כנגד ד' אותיות של אהי"ה ויכוין כי בד' אותיות ההוי"ה יש בהם ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן ואלו כולם הם מן ג' אותיות יה"ו בלבד בארבעה המלוים הנז' זולתי ה"א אחרונה וד' פרשיות תפילין של יד כנגד ד' אותיות ההוי"ה ובהם ד' שמות יה"ו פשוטים בלתי מלוי וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם אהי"ה והבית שלה' כנגד שם אדנ"י כמבואר אצלינו בשער התפלות והמקיים בכל יום התנאים הנז' יזכה שיעזרוהו להתעורר לקום בחצי הלילה:
11
י״בואגב נאמר חדוש כי הנה מי שנעור כל הלילה ולא יישן כלל ועוסק בתורה כל אותה הלילה יהיה נפטר מעונש כרת אחד אם נתחייב ח"ו וכל לילה אחת פוטר כרת אחד.
12
י״גגם צריך ליזהר להניח בכל יום תפילין כס' ר"ת שהם סוד צירוף שם יההו כמבואר במקומו ושם זה יוצא מר"ת פ' 'יתהלל 'המתהלל 'השכל 'וידוע כנז' בהקדמת התקונין ולכן הנחת אלו התפילין מועיל מאד אל ההשג' והשכל והידיעה.
13
י״דגם צריך ליזהר שלא לבטל בכל יום הקביעות של מקרא משנה תלמוד וקבלה עם הכונות שלהם כמבואר במקומו וצריך להזהר בזה מאד.
14
ט״וגם היה אומר לי מורי ז"ל שטוב לאדם שידור בבית שיש בו חלונות פתוחות לשמים כדי שיוכל בכל רגע ישא עיניו אל השמים כדי להסתכל בהם ובפרט אם יביט בנפלאותיו ית' במעשה שמים וארץ וכמש"ה כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' וכן דרשו במ' הנעלם בפ' בראשית על ענין נבוכדנצר שנאמר בו ולקצת יומיא אנא נבוכדנצר עיני לשמיא נטלית ולכן טוב לאדם שיסתכל בכל רגע אל השמים כי דבר זה מחכים את האדם ונותן בו יראה וקדושה.
15
ט״זגם א"ל מורי ז"ל כי שרש הכל לענין השגה הוא העיון בהלכה וא"ל כי הטעם הוא כי הנה ענין עיון ההלכ' הוא שיכוין האדם שיש קליפת האגוז החופפת על המוח שהוא ענין הקדושה וזו הקליפ' היא ענין הקושיא שיש בהלכ' ההיא כי הקליפ' חופפת על ההלכ' ואינה מניחה אל האדם שיבין אותה וכאשר האד' מתרץ הקושיא ההיא יכוין לשבר כח הקליפ' ולהסירה מע"ג הקדושה ואז יתגלה המוח כהוא ההלכה ונמצא שאם אין האדם מתמיד לעיין ולשבר הקליפית איך יתגלה לו המוח שהם רזי התורה וחכמת הקבלה ולכן צריך להשתדל מאד לעיין ולכוין בכוונה זאת שביארנו. ושמעתי ממורי ז"ל שהי' תמיד מעיין ששה פירושים של פשט בהלכה ופי' הז' ע"ד הסוד בסוד ששת ימי החול והז' הוא יום שבת. ואמנם א"ל מורי ז"ל שהאד' שאינו קל העיון וצריך לטרוח מאד בעיון עד שיפיק מבוקשו אין ראוי לו שיתבטל מעסק התורה בשביל העיון ויותר טוב לו שיעסוק בדינים ובמרז"ל וכיוצא אבל מי שהוא קל העיון ואינו צריך טורח רב צריך שיטרח שעה או שתים בכל יום בלבד בעיון ואח"כ יעסוק בתורה כנז' בשאר היום אבל לא יתמיד כל היום בעיון.
16
י״זגם א"ל הר"י סאגיס ז"ל בשם מורי ז"ל ששמע ממנו כי אין דבר יותר מוכרח וצריך אל האדם לענין ההשג' כמו הטבילה שצריך שיהי' האדם טהור בכל עת. ואמנם אני ראיתי למורי ז"ל שששה חדשים של החורף רובם לא טובל מפני שהיה חולני והיה שבור ואמו לא היתה מניחתו לטבול וזה אמת וברור אצלי ולא מפני כך נסתלקה אז השגתו ממנו כלל.
17
י״חאמר שמואל הואיל ואתא לידן דרוש הטבילה נבאר ג"כ ענין מ' סאה שבמקוה הוא כי שם יה"ו במלוי אלפי"ן בגי' ט"ל ועם הכולל הרי מ'. פי' אחר כי הנה יה"ו בגי' אהי"ה והנה ט"ל דיה"ו עם כללות שם אהי"ה הרי מ'. וקודם שיטבול ויכנס למקוה לטבול יכוין כונה זו ולמקוה המים קרא ימים ר"ת שלהם בגי' קכ"א והם כנגד שם יה"וה אלהי"ם שהם בגי' יב"ק ועם ט' אותיותיה הם קכ"א. גם ויקרא אלהי"ם ליבשה ארץ ויקרא עם הכולל הוא שם אלהי"ם דיודי"ן הוא ש' וי"ג אותיותיו של המלוי וה' אותיות פשוטות הם בגי' שי"ח כמנין ויקרא עם הכולל. יבשה ג"כ עם הכולל הוא שם אלהי"ם ע"ד הנז' הרי ב' שמות אלהי"ם ועם שם אלהי"ם עצמו הנז' בפ' הרי שלשה שמות אלהי"ם שהם בגי' חר"ן שהם כל הדינים הקשים כמבואר אצלינו בפ' ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן כי הם ג' מוחין דקטנות ואם תסיר ע"ה מן חר"ן ישאר יעקב עם הכולל כי הוא בחי' רחמים פשוטי' שיצא מחרן שהם הדיני' הקשי' ונכנס ברחמים כי גם יעקב יצא מחרן בבאו לארץ כנודע. ונחזור לענין כי הנה נרמזו שלשה אלהי"ם בפ' זה ועוד מילת ארץ היא אלהי"ם דאלפי"ן הרי בד' תיבות הנז' נרמזו ד' שמות אלהי"ם רצופי' הם בגי' משה כמבואר אצלינו במקומו. (אמר שמואל נ"ל שהכונ' הזאת היא לטובל תקון עון משכב זכור כאשר במקומו נבארהו בעהי"ת).
18
י״טגם א"ל הר"א הלוי יצ"ו שא"ל מורי ז"ל עצה לענין ההשג' והיא זו שלא ישיח שיחה בטילה ושיקום בחצי הליל' ויבכה על חסרון הידיע' ושילמוד בזוהר דרך בקיאות בלבד בלי שיעמיק בעיון מ' או נ' עלים בכל יום ושיקרא בס"ה פעמי' רבים ואמנ' א"ל מורי ז"ל כששאלתי לו איך זכה לכל החכמה הזאת והשיב לי שטרח במאד מאד בחכמה זאת ואמרתי לו כי גם הרמ"ק ז"ל וגם אני חיים טרחתי במאד מאד בחכמה זאת וא"ל שהאמת הוא שטרחנו מאד מאד יותר משאר אנשי דורינו אבל לא עשינו כמוהו כי כמה לילות היה נשאר בלתי שינה על מאמר אחד של ס' הזוהר ולפעמי' ששה לילות של ימי החול שבשבוע היה מתבודד ויושב על עיון מאמר אחד בזוהר בלבד ולא היה ישן כל הלילות ההם רוב פעמים:
19
