שער רוח הקודש קע״הSha'ar Ruach HaKodesh 175
א׳יחוד מ"ד אל הנז"ל. והוא בנוי ומיוסד בסוד ההוי"ה בגבורה הכלולה בת"ת י' רישא דחרבא ו' גופא דחרבא. ה"ה תרין פיפיות דחרבא וחרב פיפיות בידם וחרב הוא ובית דינו וחרב בגי' רי"ו והוא כי אות י' היא הוי"ה דיודי"ן דע"ב. ה' הוי"ה דס"ג ועם עשר אותיותיה הם ע"ג. ו' הוי"ה דמ"ה ועם כ"ו שלה הרי ע"א תחבר ע"ב וע"ג וע"א הרי רי"ו בגי' גבורה ותכוין להמשיך כל אלו הדיני' והגבורות אל אות ה' בתראה להמתיק דינים שלה ולכפותם ע"י שרש הדינים כי שם הם מתמתקי' ע"י מקור' ושרשם כנודע אח"כ תכוין לעשות מן ב' אותיות וד' שבמלוי יו"ד של ההוי"ה הנז' צורת ה' והיא סוד בינה הכלולה בחכמה שעליה נאמר בס' יצירה הבן בחכמה אח"כ תכוין לעשות ציור א' והוא כי יו"ד בגי' כ' ואח"כ אותיות וד' תצייר ציור ה' כנז' הרי כ"ה ותכוין כי הוא סוד שם אהי"ה שהוא כ"א ועם ד' איתיותיו הם כ"ה ותחבר שם זה של אהי"ה עם היו"ד עצמה שהיא בחי' הוי"ה והרי לך יחוד א' של יהו"ה אהי"ה וז"ס הבן בחכמה כנז' ג"כ ולהיות כי העיקר בכאן היא החכמה לפי שאפי' אהי"ה שהיא הבינה לא יצאה אלא מן היו"ד עצמה שז"ם הבן בחכמה ולכן ע"י היחוד הזה דהוי"ה אהי"ה יוצאי' זו"ן בסוד וד' של היו"ד עצמ' אשר עשינו אות' תחל' בציור ה' תחזור עתה לעשות' בסוד וד' שהם זו"ן בשלמו' אח"כ תקח ה' ראשונ' של ההוי"ה ותציירנ' בציור י"ה כמבוא' אצלינו בס"ה פ' ויקר' ואחרי מות בר' אלעזר ע"ה על ציור כתיבת שם יהו"ה בשלימותה וזה ציורה יה וז"ס וחכם בבינ' לייחד חכמ' שהיא י' עם בינה שהיא ה' גם תכוין כי ה' זו יש לה ג' מלואים שסוד' כסדר הזה אהי הא הה הי ועם הה' עצמה הרי אהי"ה שהיא סוד בינה שהיא סוד ה' זו ותכוין ג"כ לייחד אותה היו"ד שציירנוה בעוקץ שבאחורי אות ה' עם שם אהי"ה הזה היוצא מן ג' מלואי הה"א כנז' גם ז"ס וחכם בבינה ולהיות כי העיקר בכאן היא הבינה כי הרי היו"ד שהיא חכמה נעלמת בה לכן לא יצאו עתה בכאן זו"ן אלא בבחי' תלת כלילן בתלת ותכוין כי זו הה"א היא בציור ד"ו שהם זו"ן אח"כ תקח ו' של ההוי"ה הנז' ותכוין ו' זו בג' מלואיה שהם וי"ו וא"ו ו"ו שהם בגי' מ"ז שהם יהו"ה אהי"ה ותכוין שהם סוד חו"ב שיורדים בז"א שהוא אות ו' של ההוי"ה כדי לתת בו מוחין דגדלות ואז אותה ו' שהיתה תוך ה' ראשונה נעשת לה עתה בחי' ראש שהם בחי' המוחין של או"א כנז' ולכן תמצא עתה כי להיות שעתה הוא לצורך מוחין עצמם דפרצוף שלם דגדלות לכן נרמזו ההוי"ה ואהי"ה בשלימותם באות ו' זו כנז' משא"כ למעלה בשתי אותיו' י"ה לא נרמזו רק בבחי' ציורים זעיר שם זעיר שם. אח"כ תכוין להוריד בחי' או"א עד ה' אחרונה של ההוי"ה הנז' שהיא נוק' דז"א ולהיות כי כאן אין יוצא מהם רק הארתם בלבד ולא עצמותם לכן לא היו כאן רק בדרך רמז בלבד ולא כמו שהיו באות ו' כנז' ששם היה באר היטב והוא שתכוין ג"כ כנז"ל בה' ראשונה לציירה בג' ציורים שהם ה"א ה"ה ה"י ומלויים א"הי ועם הה' עצמה הרי אהי"ה ותכוין לייחד עמו שם ההוי"ה והוא אבא כי ג"כ הם נותנים מוחין לנו"ק דז"א ע"י נה"י דאימא הנעשים מוחין בז"א ובנוק' כנודע ותכוין להוריד מוחין אלו בה' תתאה כדי לכפות הדינים שבה ולמתק' אח"כ תכוין לעשות זה היחוד של ד' אותיו' ההוי"ה ע"ד הנז"ל ממש פעם שנית אבל תכוין קצת באופן אחר והוא כי ע"י היחוד שעשית בסוד יו"ד נעשה אז זו"ן בבחי' תלת כלילן בתלת וע"י היחוד שעשי' בה' ראשונה נעשו זו"ן בסוד וק' גמורים והיא בסוד נקודה א' בסופו כנודע כי זהו בחי' זמן היניקה והטעם הוא כי לפי שזה היחוד הוא בסוד ה' שהיא אימא נקבה לכן נרמז בה ענין היניקה כי האם היא המניקה את הבנים וע"י היחוד של אות ו' תכוין שאז נעשו לו מוחין דהגדלה בפרצוף שלם וע"י היחוד הזה של ה' תתאה אז נעשו מוחין דהגדל' גם אל הנקבה דז"א והרי נשלם היחוד. אח"כ תכוין להלביש היו"ד של ההוי"ה הנז' באהי"ה דיודי"ן והה"א ראשונה תלבישנה באהי"ה דאלפין והה' אחרונה באהי"ה דהה"ין אע"פי שלכאורה נראה דאות הוא"ו היה ראוי להתלב' באהי"ה דאלפי"ן ואות ה' באהי"ה דההי"ן כנז' הענין הוא כי אות אל"ף שבהוי"ה דס"ג היא סוד אה"יה והיא נשמה לשם אהי"ה. והנה ס"ג ואהי"ה הם בגי' פ"ד ואלו הם מ"ן של אימא שהם סוד מ"ב זווגים דילה שהם ב"פ מ"ב העולים לקבל מ"ד שהם מ"ב. אחד של הוי"ה דע"ב דיודי"ן שבאבא כנודע שאין טפה יורדת מלמעלה שאין שתי טפיים עולות כנגדם מלמטה ולפי שהיחוד הזה הוא כדי להוציא את ז"א עצמו או למוחין שלו לכן צריך למלאת ההוי"ה שלו באלפי"ן ע"י שם אהי"ה דאלפי"ן הנז' ולכן אותם הג' יודי"ן דהוי"ה דס"ג אנו מלבישים אותם בג' אלפי"ן שיש באהי"ה דאלפי"ן כדי שיהיו אלו היודי"ן בז"א בבחי' אלפי"ן ובזה תבין טעם ג"כ לאות ו' המתלבשת באהי"ה דההי"ן והוא כי אין זה לתכלית עצמו אבל הכונה הוא שהאלפי"ן שהם בהוי"ה דמ"ה שבז"א שיעשו ההי"ן לצורך נוקביה שהיא הוי"ה דב"ן דההי"ן ונחזור אל הענין כי הנה ג' אהי"ה שבג' מיני המלויים כנז' הם בגי' תנ"ה וז"ס לכל תכלה ראיתי קץ וכן ר"ת של לא תצא כצאת העבדים הוא תכלה שהוא בגי' תנ"ה והנה תנ"ה הוא שם אחד משם בן ע"ב דויסע ויבא ויט והוא סוד חרב גלית הפלישתי שלקחה דוד ואמר אין כמוה תנ"ה לי והענין הוא כי כשהשם הזה הוא בתגבורת הדינים אין כמוהו כ"כ חזק ולזה אמר דוד המלך ע"ה תנ"ה עון על עונם והנה מה שתכוין בזה השם הוא כי הנה זה השם הוא בחי' הדינים העליוני' שבאימא ותכוין להורידם בה' תתאה של ההוי"ה הנז' אשר לא נתלבשה בשם אהי"ה כמו שנתלבשו ג' אותיו' אחרות כנז"ל ועי"כ יתמתקו כל הדיני' והגבורו' שבה כמו שהודעתיך כי אין הדינים מתמתקים אלא ע"ג שרשם והנה ביאור ופי' השם של תנ"ה הנז' הוא כך כי אות ת' שבו היא ד' יודי"ן שהם סוד ת' עלמין דכסופי' שיש ברישא דא"א כנודע שהם בחי' בינה ואות נ' הוא חמשים שערי בינה. ואות ה' היא בז"א כנוד' דבינ' אתפשט' עד הוד בז"א והם ה' לבד חג"ת נ"ה כי היסוד שהוא הששי נכלל בת"ת כי גוף וברית חשבינ' חד כאמור ונמצא כי ה' הם בז"א והנה כל אלו הבחי' הם שרשי הדינים ותכוין להורידם עד ה' תתאה להמתיק דיניה כנז':
1
