שער רוח הקודש כ״בSha'ar Ruach HaKodesh 22
א׳תקון ו' והו' תקון עון נדרים ושבועות לשקר. דע כי אעפ"י שאמרו בס"ה כי השבוע' היא בנוק' דז"א והנדר באימא עילאה שהיא בינה כנז' בפ' יתרו עכ"ז עיקר הדבר הוא ששניהם הם בנוק' דז"א כדאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפירנו בין בנדר בין בשבועה ופירושם הוא כך כי מן הפה של ז"א יוצא הבל ונעשה אור מקיף אל ז' תחתונות דנוקביה והם סוד ז' הבלים דס' קהלת שהם יוצאים מפה של ז"א וז"ס שבועת אמת שהיא מצות עשה לישבע בשמו של הקב"ה שנאמר ובשמו תשבע פי' כי שבעה הבלים של אור מקיף שלה נמשכים מפה של ז"א הנק' אמ"ת ונמצא כי הנשבע באמת גורם להמשיך אור הבל פה דז"א שהם ז' הבלים ומקיפים את ז' תחתונות דנוק' בסוד אור מקיף גופא דילה בהיותה גבוה מן החזה דז"א ולמטה כנודע ונמצא כי שבועה היא בנוק' אלא שנמשך לה מן בעלה שהיא ז"א ולכן קאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפירנו. גם נקרא שבועת אמת לפי שהיא בחי' אור מקיף ונודע כי כל אור מקיף הוא משם אהי"ה והנה אהי"ה פעמים אהי"ה בגי' אמת כנודע ונודע מ"ש בתקונין דף ע"ד ע"ב ע"פ ועתה יגדל נא כת ה' כי המלכות נק' כח אדנ"י לפי שהיא נקראת בת שבע ובכל ספי' מז' תחתונות שבה יש בה שם הוי"ה אחת ותנה ז' הויו"ת יש בהם כ"ח אותיות והם נקרא כת ה' ואז נקרא בת שבע והבן זה והנת הנשבע לשקר מונע ממנה שבעה הבלים דקדושה אלו וכביכו"ל מלביש אותה ע"י שבעה הבלים דקליפה אשר עליהם נאמר גם זה הבל ורעות רוח ולכן תקון השבוע' הוא להתענות כ"ח ימים רצופים לתקן גופה שהם ז' תחתונות שבה שהם שבעה הויו"ת הנז' שהם כ"ח אותיות ויכוין בהם בכל יום לאות אחד כי אלו הם שעור גופה בבחי' אור מקיף ודע כי עתה שיעור י"ס שלה הם כשעור נה"י של ז"א בלבד וגם עד החזה של ת"ת דז"א:
1
ב׳אמר שמואל ובמקום אחר מצאתי תקון לנז' באופן אחר ולא אמנע ידי מלכותבו ג"כ וז"ל תקון לנשבע על שקר. דע כי פגם השבועה הוא בעולם הבריא' כי השבוע' היא סוד שבעה הבלים היוצאי' מן הפה העליון והבל בגי' ל"ז שהוא מלוי של שם ס"ג והוא בבריאה ולכן הפגם הוא בבריאה וז' הבלים אלו הם בגי' קלק"ל וז"ס ונפשנו קצה בלחם הקלקל והם כנגד ז' ספי' חכמה בינה חג"ת נ"ה ומלת שבעה עם הכולל היא בגי' חשמ"ל שהם ש"ע נהורין היוצאי' מן ב' שמות א"ל א"ל מליאים שהם בכתר הנקרא א"א ונמשכים דרך הז' ספי' הנז' אשר תחת הכתר הנק' א"א כנז' ונמשכים עד המלכות כדי להרחיק ממנה את הקליפות הנאחזות בה וע"י פגם שבועת שקר מתקלקלים אותם הצנורות שמתקני' הש"ע נהורין הנז"ל ואז נקראת המלכו' לחם הקלקל פי' ה' קלקל כי המלכות הנקרא ה' תתאה נתקלקלה ונעשת קלקל הפך התקון שהיו מתקני' הש"ע נהורין הנז' ולכן תשובתו היא שיתענה ל"ז תעניות כמנין הב"ל וגם ע"ד הפשט הנה השבועה הוא הבל ודבור היוצא מפי האדם הנשבע.
2
ג׳אמר שמואל ובמקום אחר מצאתי באופן אחר תקון לנז' ולא אמנע ידי מלכתבו פה ג"כ וז"ל תקון לנשבע על שוא והמדבר נבלות הפה הנה הוא פוגם בז' הבלים כיצד הבל הקדוש היוצא מן הפה העליון של א"א ממנו נזונת ומתפרנ' אבא והיוצא מפי אבא הוא חיי אימא והיוצא מפי אימא הוא חיי ז"א והיוצא מפי ז"א הוא חיי נוקביה והיוצא מפי נוקביה הוא חיי הבריאה והיוצא מן הבריאה הוא חיי היציר' והיוצא מהיציר' הוא חיי העשיה ונמצא שהוא פוגם בז' הבלים הנז' שבכל המציאות מראשו ועד סופו. דבר אחר השבועה היא בסוד ההבל היוצא מן הפה העליון והנה הב"ל הוא בגי' ל"ז והוא מלוי הוי"ה דס"ג והנה ז' הבלים הם כנודע והם בגי' ז' פעמים ק"ל ק"ל שהם הדעת העלון והדעת התחתון אשר המלכות הנקרא לחם נזונת מהם אשר עליה אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלקל ויען הפגם היה בסוד הבל שהוא ל"ז לכן ימי תעניותיו הם ל"ז כנודע:
3
ד׳אמר שמואל קרוב זה הלשון השלישי לתקון הב' והוא מאי דסליק מיניה. והנה ענין הנדר הוא בחי' אחרת. דע כי ג' מיני הארות נמשכים מן א"א למוחין דז"א האחד הוא שנמשך הארה מן חסד עליון דעתיק המתפשט עד תקון י"ג דדיקנא דאריך הנקרא מזלא ומשם נמשכת הארה עד הדעת שיש בין לאבא בין לאימא ומייחד אותם ומזווגם ואז בכח הזה נעשים נה"י דאימא מוחין ברישא דז"א בגדלותו כנודע. הב' הוא שנמשך הארה מן פנימיות מוחא סתימאה דא"א דרך השערות ראשו ודיקנא דיליה אשר הם נמשכי' עד רישא דז"א כנודע ומאירים במוחין דז"א. הג' הוא שנמש' הארה מאור הפנימי שבמצח דרישא דאריך מן המוח דאריך ונוקב ויוצא חוץ למצח שלו ויורד על מצח דז"א ומאיר במוחין דז"א עצמו אשר בתוך מצח שלו ומבטל כל הדינים אשר במצח דילי' כנודע. ועתה נבאר הענין של הנדר כי הנה כמו שא"א מסתכל ומאיר ממצח הרצון שלו אל מצחא דז"א במוחין שלו כן ז"א מסתכל ממצחו אל מצח דנוקביה להאיר בג' מוחין דילה. והענין הוא כי אחר שע"י שבועת אמת נשלם גופא שהם ז' תחתונות שבה אז אח"כ נשלמים ג' ראשונות שבה ואז היא בשוה עם ז"א פנים בפנים עמו ואז יוצא הארה מתוך המוחין שלו שבתוך המצח שלו ויוצא לחוץ במצחו ומשם מסתכל במצחא דנוקביה ונכנס האור בתוך המצח שלה ומאיר בשלשה מוחין שבה והנה תקון עון הנדר הוא שיתענה ששה ימים רצופים והטעם הוא כי הנה בתחילה ע"י שבועת אמת היה שעור י"ס שלה בנה"י דז"א כנודע ואח"כ ע"י הנדר של אמת שהוא עלייתה לקבל מוחין היא מתפשטת וגדלת ועולה עד מוחין דיליה ועליי' זו היא שעור שש ספי' שלו שהם כח"ב חג"ת וע"י נדר לשוא חסר ממנה עליית ששה ספי' הנז' ולכן תקונו הוא ששה תעניות גם טעם אחר יותר עיקרי כי הנה הנדר הוא סוד רמ"ח איברים שבה ועוד יש ששה בחי' שהם הארת שלשה מוחין דיליה לשלשה מוחין דילה הרי נדר ולפי שהנדר לשוא גרם לבטל ששה מוחין לכן צריך ששה תעניות והנה אעפ"י שאין בנוק' רק תרין מוחין כנז' באדרת נשא וכנז' בפ' שלח לך כי דעתה קלה עכ"ז כבר נתבאר במקום אחר כי בזווג הראשון דזו"ן הנק' ביאה א' שהוא לעשות' כלי אז יהיב בה ההוא רוחא דשדי בגווה שהם הוי"ה דההי"ן הנקרא ב"ן והוא בחי' הדעת שלה בימי החול כנז' אצלינו אשר בכח הזה היא מעלה אח"כ מ"ן כנודע ואז נשלמים בה שלשה מוחין וזכור ענין זה. והנה נלמד מזה כי שיעור קומת המלכות כאשר היא בשוה עם ז"א פנים בפנים ממש הוא כ"ח בז' תחתונות וששה בענין המוחין שלה כנז' והם בגי' ד"ל וז"ס פ' ארך היריע' האחת שלשים באמ' ורוחב ארבע באמה והבן זה. והוא רומז אל שלשה שמות שכלם הם מורים ענין בחי' המלכות בהיות' פני' בפנים עם ז"א וכל אחד מהם הוא בגי' ד"ל והם שם בוכו ושם אגל"א ושם אד"ני במלוי המלוי שהם ל"ד אותיות ושלש השמות אלו ביארנום במקומם בברכת אבות במלות מלך עוזר ומושיע ומגן אשר שם הוא בחי' חזרת' פנים בפנים ושם נרמז שם בוכ"ו ובתיבות אתה גבור לעולם ה' נרמז שם אגל"א בר"ת (א"ש עם הכולל) וגם שם אדנ"י ההוא תמלאהו במלוי והרי שלשתם נרמזו שם:
4
ה׳ועתה נבאר ענין מ"ש חז"ל חומר בנדרים מבשבועות וחומר בשבועות מבנדרים והענין הוא כי השבוע' היא הבל היוצא מפה דז"א להקיף אותה והוא הבל כלול מאש מים ורוח שיש בו ממש ולכן אין השבוע' חלה אלא על דבר שיש בו ממש אשר לסבה זו הוצרכו כ"ח תעניות לתקן עון פגם השבוע' לפי שהוא בחי' כללות כל גוף המלכות ובפרט שהוא בחי' אור המקיף שהוא גדול מן אור פנימי וגם שיש בה ממש ולכן צריך להתענות כ"ח ימים כנגד כל פרטיותיה שהם כ"ח והם עיקר המלכו' אבל הנדר אין צריך רק ששה ימים לפי שהוא דבר שאין בו ממש שאינו רק הסתכלו' הארה ממצח שלו אל מצח שלה כנז' ולכן הנדר חל על דבר שאין בו ממש ולכן אינו כ"כ חמור כמו השבוע' וגם שהוא אור פנימי בלבד ולא אור מקיף שהוא השבוע' שהוא אור יותר גדול וגם שהאור ההוא הוא תוספת במוחין דילה שנתוסף אור ורוחניות במוחין שלה ואינו עיקריות שרש הנקב' עצמה כמו שהוא בשבועה אשר מתבטלת מציאות הנקב' עצמה והשבוע' שהיא לצורך ז' תחתונות שהם עיקר המלכות אבל הנדר הוא בחי' המוחין תוספת קדושה ואינו עיקריות שרש הנקב' רק תוספת בלבד ואינו כ"כ פגם גם כי הנודר לשוא אינו גורם התלבשות קליפות כנז' בענין השבוע' רק מניעת הארה במוחין שלה אמנם בבחי' אחרת הנדר חמור מן השבוע' לפי ששבוע' היא כנשבע במלך עצמו שהוא הז"א שהוא ההבל היוצא מפיו עצמו להקיף ז' תחתונות של הנקב' והנדר הוא כנודר בחיי המלך שהם המוחין הנמשכים מן בינה אל ז"א הנקרא חיי המלך כנודע ומשם נמשכת ההאר' אל המוחין שלה ונמצא שהאמת הוא שהשבוע' והנדר שניהם הם אורות הנמשכים אל הנקב' כנז"ל ואמנם להיות כי הנדר נמשך מן מוחין דז"א הנמשכים אליו מן הבינ' כנז' לכן ארז"ל בס"ה שהנדר הוא באימא עילאה ונמצא כי להיות הנדר תלוי במוחין עליונים הנמשכים אליו מן הבינה כנז' מבחי' עצמה לכן הם חמורים מן השבועה:
5
