שער רוח הקודש ג׳Sha'ar Ruach HaKodesh 3
א׳דרוש א' נחמד מאד בענין חכמת הכרת הפרצוף. דע כי באדם חקוקות כ"ב אותיות האלפ"א בית"א וכנז' בספר יצירה ענין השלש' יסודות אמ"ש והשבע' כפולות במקומות נודעי' אזן ימין וכו' והי"ב פשוטות בטחול וקרקבן וכו' כנז' שם והנה דוגמתם יש כ"ב אותיות ג"כ בנפש האד' וכן דוגמת' כ"ב אותיות אחרות ברוח. כ"ב אותיות בנשמה וההפרש שבהם הוא כי כ"ב אותיות של הנפש הם קטנות וכ"ב אותיות שברוח הם בינונים וכ"ב אותיות של הנשמ' הם גדולות ואלו הם ענין שלשה האלפ"א ביתו"ת שבתורה אתוון זעירין אתוון בינוניים אתוון רברבין. ומי שאין בו רק נפש לא יתגלו בו רק אותיות זעירין ומי שאין בו אלא רוח מראה בתחלה אתוון זעירין ונעלמים ומתכסיין ומתגלים אותיות בינוניות וחוזרים ומתכסיין ומתגליין אתוון זעירין וכן הולך תמיד חוזר חלילה בליט ונציץ וסתים כנז' בפ' יתרו בפ' ואתה תחזה. ומי שיש בו גם נשמה הוא מתגלה בו כל השלש' אלפ"א ביתו"ת זעירא ובינונית ורבתי זו נגלת וזו נכסת ע"ד הנז' ולא פסיק כי כמ"ש בזוהר פ' ויקהל בענין ג"ע הארץ שיש שם אותיות שהם מנצצן שם אז כפי החלק הגובר אז ברקיע דגנתא הכי בלטי ושכבין ונעלמים וחוזרים להאיר חוזר חלילה וכן הענין בנר"ן של האדם מראי' אותיותיהם לחוץ ע"י נציצה והחזר' והעלם ודבר זה נטבע בהם בטבעו ממש והנה כל אלו האותיות הנז' אין גלויים אלא במצח האדם וטעם הדבר הוא לפי שנודע שטעמים ונקודות ואותיות הם בג' ראשונות ובתי' האותיות הם בבינה ולכן אין יכולת בגלוי אותיות אלא עם הבינ' ששם הוא מציאות האותיות כנז' בתיקונין ולכן אין הבינה מגלה האותיות רק במקומה ובחלקה שהוא מצח האדם וא"ל טעם אחר כי במצח שם הוא כח גלוי הדינים למעל' בז"א כנז' באדרא ולכן אינם מתגלים אלא במצח. גם יש סימנים אחרים להכיר במי שיה לו נפש דאצי' ורוח דאצי' ונשמה דאצי' ונשמה דנשמ' דאצי' ולא הגיד לי ופעם אחרת א"ל דרך סתם כי מי שיש לו תגין על האותיות שלו שהוא מן אצי' והנה כל כ"ב אותיות אלו של בחי' הנפש הם המורים על תקון הנפש וחסרונה כי כפי מה שחסר ממנו כך תעלים הנפש מלצייר במצח אותם האותיות ולא יהיו מתגלי ובולטות רק האותיות המתוקנות בלבד והם יהיו מאירות ואחרות החשובות הם חסרים ולכן הם נעלמי'. והנה כל האדם שישאל על ענין זה מן החכם הבקי בחכמת הפרצוף ואין האותיות ניכרות כלל במצחו הענין הוא שכבר נגזרה עליו מיתה ח"ו שימות באותם שלשים יום וצריך תיקון גדול והלואי שיועיל לבטל הגזר' ההיא. והנה כמו שיש באדם נר"ן פנימים בתוכו כן יש נר"ן מקיפים מבחוץ וגם להם יש בחי' כ"ב אותיות מיוחדות לכל חלק מאלו השש' הנז' ולפעמי' פוגעים זה בזה ולפעמים אותיו' אור המקיף גובר על אותיות אור הפנימי וכל זה הוא כפי פעולת האדם ובזה יוכרו דברים הרבה וז"ס שהאותיות נראית בעור הפנים של המצח כנז"ל לפי שהוא כדוגמת הכוכבים הנראי' ברקיע כנז' בזוהר בפ' יתרו והטעם הוא עם הנז"ל כי אור הפנימי יוצא לחוץ ומתנוצץ בעור וכן אור המקיף מכה ומתנוצץ שם בעור ושם מתגלי' יחד כל האורות והנה אין במצח רק כ"ב אותיות לבדם ולפעמי' אותם האותיות הצריכות אל ההורא' ההיא הם בולטי' ומאירות יותר ע"ד האותיות החשן והאורים והתומים אבל הם נגלים ונכסי' כנז"ל וע"כ צריך הסתכלות גדול' מאד טרם יסתרו מנגד עיניו וצריך התבוננות רב מאד להבין הדברים במהירות גדול טרם שיתכסו והמשל בזה אם מורה שם אברה' אז בולטים אותיות אלו במקומם ולפעמי' אפשר שהם מצטרפות יחד כמו שנבאר והענין הוא ע"ד היכר אותיות אבני החשן כי עם היות ששם כתובות כל האותיות עכ"ז היו מקצת אותיות בולטות בעת השאל' וכן הוא הענין כאן במצח האדם והמשל בזה אם יתנוצצו אותיות חיים מורה על כי נגזר עליו חיים וכן כיוצא בשאר הצרופי' ולפעמים אלו ארבע אותיות חיים הם מצטרפי' יחד וכן כיוצא בשאר הצרופי' ואח"כ חוזר ונעלם וביאור הענין הוא כי הנה לפעמים מצטרפי' האותיות כפי סדר גלגולי האדם ומספרם וזה ע"י גלגול אותיות של רל"א שערים וזה הענין נוהג בסדר אבג"ד שהוא ביושר ובסדר תשר"ק ג"כ שהוא למפרע כנודע לבעלי הצרוף וכנז' בס' יצירה והענין הוא כי יש אנשים שהם מסוד הנקבה כנודע מסוד היבום והנה מי שהוא מצד הזכר נרשמים אותיות נפשו ורוחו ונשמתו בסדר אבג"ד וכו' ומי שהוא מצד הנקבה נרשמים אותיותיו למפרע בסדר תשר"ק וכו' ודע כי למי שאין לו אלא נפש אין במצחו רק כ"ב אותיות בלבד. ומ"ד אותיות יש למי שיש בו ג"כ הרוח וס"ו אותיות יש למי שיש בו ג"כ נשמה אמנם כשיתרשם איזה ענין ויהיה צריך לרשום שנים או שלשה אותיות שוות כמו חיי"ם שיש בו ב' יוד"ין ואין בכ"ב אותיות המצח רק אות יו"ד אחת אז הענין הוא כך כי תחלה מתראה אות אחת ואחריה בולטת אות אחרת הצריכ' לבא אחריה ועד"ז בשאר האותיות והם מתחברות ואעפ"י שאין סדרם כך אך לפי שעה להורות על ענין ההוא הפרטי מתחלפות והם מתחברות יחד וכאשר יוצרך לכפול אות אחת שכבר נרשמה אז נעלמת האות ההוא מאותו המקו' הראשון ונרשמת פה במקום הזה ועד"ז הם עושים עד שנרשמים כל האותיו' אשר צריכים להתגלות אבל אין בין הכל רק כ"ב אותיות בלבד.
1
ב׳גם יש סימן אחר והוא כמ"ש בזוהר בפ' אחרי מות כי כל ספי' וספי' מן הי"ס יש לה אותיות ידועות וכ"ב אותי' האלפ"א בית"א מתחלקות בי"ס וכפי טבע הספי' ההיא כך יש לה אותיות מיוחדות לה והנה להכיר את האדם מאיזה שורש הוא ומשרש איז' ספי' הוא יוכר הדבר הזה במה שתראה אותם האותיות מאירות יותר מכל שאר האותיות בתכלית הארה וגם שהם חקוקות שם תמיד יותר מכלם ובזה יוכר באיזו ספי' מהי"ס היא שרש נפשו.
2
ג׳גם יש דברים שתלויים בידיעת הרוא' את האותיות ההם כי הנה לפעמי' או זו אות מהם היא שבור' באמצע כזו ב א וכיוצא באלו והנה בהיות אותה ב באמצע יורה על מיתת בנו וכן כיוצא בזה כפי האות שהיא מורה וממונה על אותו דבר כך מורה. גם לפעמים האות היא הפוכ' ויש בצור' ההפוך כמה מיני' והמשל בזה באות האלף אם תהי' הצור' הזא' א או בצור' הזאת ?א או בצורה הזאת ?א או כצורה הזו ?א ועד"ז בשאר אותיות ויש אות שמורה בהיות' הפוכ' על אדם שבעל אשתו שלא כדרכה.
3
ד׳גם פעם אחרת ראה במצח איש אחד איך נרשם שם שאשתו תבעה אותו לדבר מצוה אלא שהי' בימי החול ולא רצה ושאלתי למורי ז"ל מה ראה בו וא"ל כי ראה במצחו או ג הפוכ' כך ג ג והענין הוא כי אות ג' היא ביסוד ולפי שלא רצה להשפיע בה בבחי' היסוד לכן נתהפכ' להורות על בלתי קיום הוראת פעולתו ואמנם אין זה נחשב לעון לפי שהי' בימי החול ואלו היה נחשב לעון היתה אות זה הפוכה חשוכה ובלתי מאירה אמנם כיון שהית' מאירה מורה שאין זה נחשב לעון וענין היותה הפוכה הוא כי הוא מורה בסוד הנקב' שממנה מנע גמילות חסד כי כל אות הפוכ' מורה על נקבה כאשר האות היא הפוכה מלמטה למעלה.
4
ה׳ופעם אחרת ראה במצחי ג' אותיות כסדר זה אב ?ג א"ל שהוא הורא' שאני צריך לגמול חסד עם אבי יצ"ו ולכן הפכה פניה הגימ"ל אל שתי אותיות א"ב.
5
ו׳והנה עוד היתה לו ידיעה אחרת והוא שהי' קורא לנפש האדם או לרוחו או לנשמתו והיה מדבר עמה ושואל וחוקר אותה והיא משיבה אותו כל מה שהיה שואל ממנה וכל מה שאירע לה וכל פרטי הדברים וא"ל כי כשהוא רואה העניינים באותיות המצח יש דברים שאיננו יכול להבין אותם מרוב דקותם והעלמם וכיסויים והפוכם וכיוצא אבל כששואל וחוקר את נפש האדם אז יודע הדברים באמיתות גדול ובבירור.
6
ז׳גם א"ל מורי ז"ל כי הנה האדם מורכב מיצה"ר ומיצה"ט ולפעמים היצה"ר מראה קצת אותיות שיש בהם הוראת שקר ובפרט אם טבע האיש ההוא לדבר שקר.
7
ח׳גם אם האדם היה שואל למורי ז"ל על ענינים אחרים היה מגידם לו ע"פ הסתכלותו במצח האיש ההוא והענין הוא כי הנפש היא מראה תשובת הדבר ההוא וכל מה שישאל האדם אז הנפש מראה את התשוב' של השאל' הזאת.
8
ט׳גם א"ל כי המאה ברכות שבכל יום הם נרמזים בכ"ב אותיות ואמנם מסוד הברכות נעשים אורות סביב אל האותיות כדמות כתר ועטר' שהוא מסבב את האות ואור האור גדול מן אור האות עצמה אך כאשר תראה שאור האות גדול מן האור המקיף לה זה יורה שהית' ברכה לבטלה כי אור האות מבטל את אור המקיף אמנם כפי מקום האות ההוא כך נוכל להבין באיזו ברכה הוא שבירך לבטלה.
9
י׳א"ש עוד מצאתי ענין סמוך לזה וז"ל דע כי כ"ב אותיות האלפ"א בית"א הם תלויות במאה ברכות שהאדם מברך בכל יום וכאשר אין האדם מברך כלל איזו ברכה מהם תחסר ממנו אותה האות שאותה ברכה תלויה בה ואם בירך אותה אלא שטע' בה אז תהי' האות ההיא מצויה אמנם תהיה חסירה בעצמה ואם בירך אותה כתקנה אלא שלא נתכוון בה אז תהיה האות ההיא חשוכה ובלתי מאירה.
10
י״אגם דע כי האדם נוצר ע"י כ"ב אותיות כנז' בס' יצירה וכאשר ביארנו למעלה באורך וזה הוא בקצור והענין הוא כי האדם הוא מוכן לקבל נר"ן והחכם היודע בהכרת הפנים יוכל לדעת זה כיצד הנה מי שלא זכה עדיין אלא לנפש יראו בפניו אלפא ביתא דאותיות זעירות ומי שזכה גם אל הרוח יראו בפניו אותיות בינוניות ומי שזכה גם לנשמה יתראו בפניו אותיות גדולות ומי שהוא זכר אלא שהוא מגולגל מן נקבה יראו בפניו אותיות הפוכות.
11
י״בגם סימן להכיר את האדם חטאו יצייר במחשבתו צורת ארבע אותיות ההוי"ה מצויירת בכתיבה אשורית כי ז"ס שויתי ה' לנגדי תמיד ובשעת שמציירו לפניו אם חטא באיזה חטא הפוגם באיזה אות מארבעת' אז אותה האות לא תוכל להצטייר בין עיניו ועי"כ ידע כי יש שם פגם וכן אם האות הוא מצוייר בין עיניו בדיו שחור ידע שעדיין הוא בעשיה ואם אדום הוא ביצירה ואם לבן בבריאה ואם לבן ומאיר ומתנוצץ הארתו הנה הוא באצי' ועי"ז יכיר האדם באיזה עולם הוא נדבק וכן עד"ז יצייר ההוי"ה בכל אבר ואבר שבו או בפניו או בידו ואם שם יתראה החסרון יכיר כי באותו אבר חטא. ואני הכותב חיים שמעתי ממורי ז"ל שעיקר עיון ההוי"ה באמיתותה הוא בהיותה כמראה שלהבת אש ואם יוכל לציירה בדרך זה הנה האיש הזה בלתי פגום ושלם.
12
י״גגם א"ל כי כל המצות יש להן אות רומזת על כל אחת ואחת וביום שיעשה האדם מצוה אחת אז תתרא' מאירה אך מצות הצדק' תאיר כל השבוע ההיא בסוד וצדקתו עומדת לעד אבל שאר המצו' לא יתגלו ביום אחר רק אם עשה איזו מצוה אחרת אז תאיר גם זו עמה.
13
י״דגם א"ל כי האדם יש לו תרי"ג מצות וכנגד' יש לו תרי"ג נצוצו' נפשות בשרש נפשו ותרי"ג רוחין ברוחו ותרי"ג נשמות בנשמתו ולכשיהי' האדם מתוקן צריך שיתגלו כל הנשמות ההם התרי"ג וכל אלו התרי"ג הם ת"ח שבשרש ההוא מלבד שאר הנצוצות שהם בעלי מעשה ועמי הארץ ויש הרבה מאלו התרי"ג שאינם נכרי' בפני עצמם בפי' אבל הם נכללים עם האחרי' ויש כמה נצוצות שהם עיקרי התרי"ג כי כשאלו מתגלי' אז ודאי שכל השאר נכללים בהם אלא שלגדולת אלו העיקרים אינם נכרי' האחרי' אמנם מספר הנצוצות השרשי' והעיקרים לא ידעתי כמה הם.
14
ט״וגם ביום שבת קדש כל מי שהוא זוכה להיות לו סוד תוספת שבת בנפשו אין עונותיו מתגלים במצחו ביום שבת כי אין אחיזה אל החצונים ביום שבת קדש במי שיש בו תוספת שבת.
15
ט״זובענין טומאת קרי א"ל מורי ז"ל כי כל אותו היום מתגלת אותה הטומא' וניכרת במצחו אף אם טבל אלא שהוא גלוי דבר מועט אבל אם לא טבל הוא נגלה שם תמיד כל זמן שלא טבל.
16
י״זובענין השגתו א"ל כי בתחלת ימי השגתו היה טורח לפעמי' שבוע אחד עלמ אמר אחד מן הזוהר כדי להבין אותו ולא היו אומרים לו פירושו דא"כ נמצא שלא היתה התור' ההיא שלו וצריך שהוא יחדש בשכלו מעצמו בתור' מה שקבלה נפשו בחלקה בהר סיני כנודע ולכן כאשר היה טורח אז היו אומרים לו בענין פלוני ובמאמר פלוני עיינת ועמדת על האמת אבל עדיין צריך קצת עומק יותר ולפעמים היו אומרים לו טעית בענין פלוני בכלו או במקצתו והיה חוזר ומעיין עד שהיה עומד על האמת.
17
י״חובענין השגתו אין הפה יכולה לספר הכללים של מיני החכמות ומכ"ש פרטי כל מין ומין. אמנם מה שראיתי בעיני דברים נפלאים ואמיתי' הם אלו היה יודע להמשיך לפניו נפש מי שתהיה או מן החיים או מן הנפטרים מן הראשוני' או מן האחרונים ושואל מהם כל רצונו בידיעת העתידות וברזי התורה. גם היה נגלה אליו אליהו הנביא ז"ל ומלמדו גם היה מכיר באותיות המצח ובחכמת הפרצוף. ובאורות שיש בעור גוף האדם. ובאורות שבשערות. ובצפצופי עופות. ובשיחת דקלים ואילנות ועשבי'. ואפי' שיחת הדומם כמש"ה אבן מקיר תזעק וגו'. ושיחת להבת הנר. ולהבת גחלי אש. ורואה המלאכים המכריזים בעולם כל ההכרזות כנודע ומדבר עמהם ובקי בכל העשבי' ובסגולותיהם האמיתים. וכאלה רבות לא יכילם ספר לא יאמינום השומעי' כי יסופר להם ואשר עיני ראו ולא זר כתבתי באמת.
18
י״טאמר לי מורי ז"ל כי כל מי שאין לו השגה להכיר באותיות המצח ובכל מיני השגת רות הקדש וחכמה נעלמת כאשר יחשוב ויצייר במחשבתו ארבעה אותיות הוי"ה לא יצטרפו לפניו במחשבתו ולא יוכלו להצטייר לפניו כהוגן כלל כאשר כתבתי למעלה בדף שעבר ומי שהוא יודע ומורגל בזה אם לא יוכל לציירם במחשבתו נגזר עליו מיתה ח"ו ואם הוא יודע ומורגל יצטיירו במחשבתו והנה כאשר עושה מצוה אחת במעשה יצייר ארבעה אותיות הוי"ה הנז' במחשבתו וכפי האותיות שלא יוכל לצייר כך בהם יכיר וידע היכן חטא ופגם כפי מה שהיא האות ההיא והנה חטאו הוא מצד המעשה וכן כשיעשה מצוה בדבור יצייר אז השם הנז' וכפי האות שבה חטא כך תתעלם ממנו וחטאו הוא מצד הדבור וכן אם חטאו הוא מצד המחשב' כמו בבינה וכיוצא בזה אז ג"כ יצייר כנז' ואז חטאו הוא במחשבה. גם יש מציאות אחר והוא כי מי שלא יצויר נגדו אלא כתיבה שחורה מורה שחטא ופגם למעלה ואם מצטייר בגוון אש אדום אז הוא מתוקן וכפי השתנות ציור ד' אותיות הנז' מגוון אש לגוון שחור מזה ידע ויכיר את הפגם מה הוא כפי בחי' האות ההוא וכן הדין אם הגוון ממוצע מן שחור ומן אש.
19
כ׳גם אם תצייר שם הנז' בכל אבר ואבר מאבריך וכפי האבר אשר לא תוכל לצייר בו אותיות ההוי"ה במחשבתך תדע כי באותו אבר יש פגם וחטא וענין זה הוא מ"ש דעה"ה שויתי ה' לנגדי תמיד כנז"ל.
20
כ״אגם א"ל מורי ז"ל כי אם האדם מריח בהדס ליל שבת או בליל מ"ש יוכל להבין באותו הריח ולהכיר באיזה אבר ממנו עומדת נשמתו אם באפיו אם בידיו אם ברגליו וכיוצא בזה וכמ"ש בזוהר שלפעמים יורדת עד רגליו בסוד ותגל מרגלותיו ונז' בר"מ בפ' בא וזה יוכר אם מריח תיכף אם לא וכן אם נראה לו שהריח בא ממקום קרוב או ממקום רחוק ובזה יכיר וידע הנז'.
21
כ״בגם צריך האדם בכל יום לפשוט זרועותיו תמיד כדי שיכנס קשרי הזרועות כלפי הגוף בצדו בסוד (מלכים א' ז') וכל אחוריהם ביתה הנז' בזוהר בפ' ויחי ולא יהיו כפופים באופן שיצאו הקשרים לצד אחורי הגוף.
22
כ״גגם נלענ"ד חיים ששמעתי מהר"א הלוי ז"ל בשם מורי ז"ל שכאשר יצא האדם מפתח ביתו ולחוץ אם יזדמן לפניו כלב אחד ופניו כנגד פניך ויפשוט זרועותיו בקרקע לצד ראשו ודומה כמי שמשתחוה לפניך מורה על בשורה טובה ואם יהפוך אחוריו אליך ויפשוט זרועותיו בקרקע יורה ח"ו להפך.
23
כ״דעוד בענין הכרת הפרצוף כבר נתב' למעלה כי במצחו של האדם ניכרים פעולותיו וכו' ודע כי גם בכל אבר ואבר שבאדם יש בו אותיות כתובים מורים על פעולות האדם אלא שעיקר כתיבת האותיות הוא במצח כנז"ל.
24
כ״הגם בעיני' של האדם יש בהם גלוי אותיו' גם בשערות האדם של הראש והזקן ובכל שאר גופו יש בהם הוראות גדולות המורים על דברי' רבים והוא כפי גוון שלהם או כפי ארכם או כפי קמיטתם או כפי נטייתם לצד מעלה או למטה כנז' בזוהר בפ' יתרו ובתיקו' תיקון ע'.
25
כ״וגם בצפרני ידיו של האדם א"ל מורי ז"ל כי יש בהם הוראות וידיעות גדולות אבל כשהוא בימי החול אז ההוראות של האדם הם מסטרא אחרא של הקליפה השולטת על הצפרנים אבל בע"ש אחר שטבל האדם לכבוד שבת האור שלהם מסטרא דקדושה וכל ההוראות שלהם הם מצד הקדושה ונמשך זה עד מ"ש ואז חוזרת הארתם כמו שהיה בתחלה בימי החול:
26
