שער רוח הקודש ל״חSha'ar Ruach HaKodesh 38
א׳תקון כ"ב והוא להבא על הזכור. ראיתי למורי ז"ל שנתן תקון זה לג' בני אדם ואיני יודע אם הוא שוה בכל נפש כי לא קבלתי ענין זה מפיו אלא מפי הג' אנשי' שעשו התקון הזה. הנה נודע שאין בזכר מקום ביאה וצריך להבין מה ענין עון זה והיכן הוא פוגם ויובן זה עמ"ש הכתוב ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא. ובר קפרא פי' הפסוק לרבינו הקדוש תועבה ר"ל תועה אתה בה וכפי זה קשה דהיל"ל תועה אתה בו ולא בה אך הענין הוא במה שנודע כי הנה"י של או"א הם מתלבשי' בסוד מוחין גו רישא דז"א ונודע כי היסוד דאימא מסיים בחזה דז"א. והנה הבא על הזכור פוגם בז"א שהוא זכר ובודאי שאין שם בחי' ביאה רק שגורם להוריד אימא עילאה עד למטה באופן שהיסוד שלה יורד עד תוך היסוד שבו עצמו ואז הבא על הזכור חושב שהוא כך ותוע' הוא בה פי' באימא עילאה שהוא תועה ואינו יודע כי בה ממש היא ביאה ההיא כי בזכר לא שייך ביאה ולפי שנודע כי התלבשות אימא בז"א אינו אלא בחי' אחוריים שלהם בלבד שהם בגי' תש"כח כנודע לכן ביאה זו היא בבחי' אחורי' ואין להאריך בזה וא"כ נמצא כי החוטא חטא הנז' גורם להוריד א"וא למטה ומזדווגי' שם למטה במקום שהוא שם היסוד של ז"א וז"ש בזוהר בפ' ויחי כי אימא נקרא עלמא דדכורא לפי שסיומא בדכורא ופי' ענין זה הוא מה שביארנו כי הנה היסוד שלה מתלבש בחזה של ז"א הנקרא זכר והאורות של החמש חסדים אשר ביסוד דאימא הם יורדי' ומתפשטי' עד היסוד דז"א ושם מסתיימים וז"ש המא' לפי שסיומה בדכורא איהו ולכן נקראת דכורא וזמש"ל תועבה היא תועה אתה בה כי אתה חושב שהוא בזכר ואינו אלא בנוקבא המלובשת תוך הזכר ואין אתה שוכב בזכר אלא בנקבה וכבר ידעת כי יש או"א וישסו"ת והנה או"א נשארים למעלה ושם הם מזדווגי' בסוד ונהר יוצא מעדן דלא פסיק זווגייהו אבל בחי' ישסו"ת שהם בתוך ז"א בסוד והאם רובצת על האפרוחים אינם יכולים להזדווג יחד בהיותם שם והבא על הזכור גורם ב' מיני פגמים אחד הוא שמונע אותו זווג עליון של או"א עילאין לפי שכיון שמוריד את ישסו"ת עד נה"י דז"א למטה ודאי שאו"א יורדים עד ג' ראשונות דז"א ושם אינו מקום זווג ואינם יכולי' להזדווג שם. הפגם הב' הוא שגורם ירידת או"א למטה מן מדריגתם עד הרגלי' ממש של ז"א והנה רג"ל בגי' זכו"ר וזהו טעה שאמרו הבא על הזכור ולא אמרו הבא על הזכר לרמוז כי עון זה נקרא זכור להורות שהוריד או"א עד רגל דז"א כנז'. גם ידעת כי או"א הם הוי"ה דע"ב דיודי"ן ואהי"ה דמלוי יודי"ן והוא בגי' קס"א ושניהם בגי' זכו"ר ולכן נקרא העון זה משכב זכור להורות שהוריד את או"א הנקרא זכור כנז' ולכן התקון שלהם הוא שיתענה רל"ג תעניות כמנין רג"ל הנז' וכמנין עון זכור וכמנין או"א שהם ב' שמות שהם בגי' זכור כדי לתקן מה שפגם. והנה ענין הכונה הוא כך שיכוין בכל יום ויום להעלות שני שמות הנז' מלמטה מן הרגלי' של ז"א עד מקומם העליון כיצד עשרה ימים הראשוני' יכוין ביו"ד א' של הוי"ה וכן יעשה עד שישלים ע"ב תעניות ואז כבר תקן פגם אבא ואח"כ יתענה קס"א תעניות לתקן פגם אימא ובכל יום ויום יכוין באיזה אות של השמות הוא עומד ומתקן אז. והנה התקון הוא הצריך לזה שיתענה אלו התעניות בימי החורף שירד השלג ויטבול בו ואין קפידא אם ענין השלג הזה יהי' בתחלת תעניותיו או בסופם רק שיהי' באיזה יום שיהיה מכלל אלו הקס"א תעניות ולא ביום אחר. וענין השלג הזה הוא שתפשוט בגדיך ותשאר ערום לגמרי ואז תתגלגל בו פנים ואחור ותחזור תקום וכה תעשה עד ט' פעמי'. גם אם יש איזה מקוה שנפשר השלג לתוכו ותטבול בו ט"פ מספיק. והנה כונת השלג הוא כי מלת שלג בגי' שלשה פעמים אל"ף במלואה והיא קי"א והם סוד ג' אלפי"ן שיש בשם מ"ה דאלפי"ן שהוא בז"א ולפי שגרמת שירדו א"וא תוך השלג הזה כנז' לכן תטבול בשלג וז"ס פ' והו' ירד והכה את הארי ביום השלג שהוא בי דינא עילא' כנז' בזוהר בהקדמת בראשית פי' כי הורדת או"א לתתא בז"א ע"ד הנז' הוא דין גמור ולהיותם עתה בחי' או"א שנעשי' עתה דין גמור ע"י ירידת' למטה בז"א הנקרא שלג לכן נקרא בחי' זו בי דינא עילאה וסוד טבילת בניהו בן יהוידע ביום השלג יובן במה שנתבאר אצלינו בענין שרשו וגלגולו איך תחלה היה אליעזר עבד אברהם וגם שהוא בחי' שם ב"ן המעלה מ"ן כנודע. ואינו רשאי לבאר הענין יותר מפורש:
1
ב׳אמר שמואל עוד מצאתי תקונים אחרי' לעון הנז' מהם קרובים אל האמור וגם ביתר שאת ואסדרם כלם לפניך בע"ה ואח"כ אסדר לפניך גם יחודי' לעון הנז' באר היטב:
2
