שער רוח הקודש ו׳Sha'ar Ruach HaKodesh 6
א׳כוונת התענית כוונה ראשונה יכוין אל מ"ש בס"ה שיחשוב עצמו כקרבן והחלב והדם הנחסרי' ממנו ע"י התענית נחשבי' כקרבן כיצד הנה הקרבן הי' נחלק לב' חלקי' והם וידוי חרטה בכיה תשובה שיעשה בעל הקרבן על הפרוד שעשה הוא עולה לגבוה וזהו קרבן לה'. רוצה לומר שמקרב אותיות ההוי"ה שהפריד בעונו ויקרב אותם ע"י התשוב' שיעשה על הקרבן לפי שהקרבן נעשי' בו ד' מיתות וכראות בעליו אלו המיתות יכנע לבבו וישוב בתשובה ויבכה וזהו חלק א' מן הקרבן והנה מחשבה וכונה זו עולה לייחד הדברי' הרוחני' וגוף הקרבן מתעלה לזון ולפרנס כמה דברי' פנימי' וחצוני' כדי שלא לקטרג עליו וזהו לאשי אל תקרי לאשי אלא לאנשי וזו תהיה כונת האד' ביום תעניתו והתשוב' והדמע' והצדקה של יום התענית הם עולי' לייחד הדברי' שהפריד ולפי' צריך לקבל התענית מבע"י לייחד לילה ביום ויום בלילה ומחלבו ודמו נזוני' מהם הכחות העליוני' כדי שלא יקטרגו עליו ולא יכוין ח"ו לזה לתת להם חלק אלא יכוין לתת הכל לגבוה והוא יחלק אח"כ לכל הכחות כנודע. דבר אחר יכוין לתקן מה שאכל כיצד הנה כפי מעשה האדם שעושה כן יהיה לו אחר פטירתו כי אם עסק בתורה ובמצות ולא חטא בעבירות או אם חטא אלא שחזר בתשובה הנה בעת פטירתו מתעלה נשמתו למעלה ונדבק בשי"ת כמש"ה ואתם הדבקי' בה' אלהיכ' חיים כלכ' היו' ואם ח"ו עשה להפך הנה אמר פטירתו יתגלגל בדומ' ובצומח ובב"ח שאינו מדבר בטמאי' ובטהורי' והנה כשהאד' אוכל בשר אפשר ששם מגלגל איזה נפש אדם מישראל ולכן ביום התענית צריך שיכוין כנז"ל לתקן מה שאכל ר"ל להעלות כל החלקי' שנכנסו בו בעת שאכל הבשר אם נשמה אם רוח אם נפש. דבר אחר הנה ביום שהאד' אוכל אז האצטומכא מקריב המאכל ומעלהו אל הכבד והכבד אל הלב והלב למוח אבל ביו' התענית הוא דומה לצורה עליונה כי הוא מוריד מן המוח אל הלב ומן הלב לכבד וכמו שנת' בזוהר בפ' פקודי כי כשהגיעו הדברני' הרוחניי' בחכמה עילאה הנק' מחשבה ביררה ולקחה אוכל וזרקה הפסולת לחוץ כך ביום התענית בכח מחשבת האד' המתענ' דוחק הקליפות לחוץ. דבר אחר ביום התענית נשבר לבו וכחו של האד' ועי"כ נבדלים ממנו הקליפות כדמיון החטה שאין הקש והתבן שהם קליפותיה מובדלות ממנה אלא ע"י הדיש' וכן ע"י התעני' והסיגופי' והמלקיות יבדלו ממנו כל הקליפו' וישובר כח היצה"ר והאור שהוא יצה"ט נבדל מן החשך שהוא היצה"ר ואז היצה"ט וכוחותיו יוצאי' משעבוד היצה"ר וכוחותיו כמש"ה לאמר לאסורי' צאו וגו'. אמר חיים נלע"ד בלי ספק אין זה ממורי ז"ל:
1
ב׳גם בענין התענית אין לערב תיקון אחד בחבירו אלא כל תיקון ותיקון יהיה נפרד מחבירו המשל בזה אם היו בידו לעשות ב' תיקונים של שתי עבירות כל תיקון מן מ' יום לא יאמר אעשה ג"פ ב' ימים רצופי' שהם לחשבון ג"פ כ"ז שמספר' פ"א יום לפי שמתערבי' יחד ב' התיקוני' בב' ימים האמצעיי' אמנם יתענה תחלה ב' ימים רצופים והרי יש בידו כ"ז יום ואח"כ יתענה י"ג תעניות בימי' בלי לילותיהם ויושלמו מ' תעניות של תיקון הראשון ואח"כ יתענה מ' יום של תיקון הב' בפני עצמם ע"ד הנז' ממש ואם ירצה לעשות ב' ימי' רצופי' ולילותיה' שהם כ"ז יום תמורת הי"ג יום בלי לילותיה' וכיוצא בזה הרשות בידו כי בכלל מאתי' מנה:
2
ג׳גם טוב הוא למי שמתענה ולובש שק שישכב בלילה על הארץ וישי' אבן תחת מראשותיו ויכוין בשם ההו"יה שהיא בגי' אב"ן כזה יוד הה ואו הה:
3
ד׳גם טעם למה שנהגו להתענו' בשני וחמישי בכל שבוע הוא מפני כי הגבור' וההוד שולטי' בימי' אלו והנה הם מדות הדין ולכן המתענ' בהם יכוין להמתיק דיני הגבור' ע"י החסד ודיני ההוד ע"י הנצח. גם יקרא באלו הימי' משניות ס' קדשי' שהם דיני הקרבנות ויחשוב כאלו הקריב קרבן בזמן שב"ה היה קיים וישמור עצמו מלשון הרע ורכילות וכיוצא בזה ונלע"ד שהוא להר"א הלוי ואינו למורי זלה"ה.
4
ה׳כונת התענית ותחלה נבאר טעם למה המתענ' ג' ימים רצופי' לילה ויום הם חשובי' כמו מ' יום רצופי' בלתי לילותיה'. והענין הוא כי ענין ג' תעניות אלו נמשכי' מסוד מצח הרצון העליון דא"א אשר יש שם שם הוי"ה דע"ב במלוי ארבעה יודי"ן אשר הם בגי' מ' ואלו הם ענין מ' תעניות אבל לפי שכל הוי"ה הזאת היא בגי' ע"ב והנה בשלשה תעניות רצופי' לילה ויום יש ע"ב שעות לכן הם חשובי' כמו מ' ימי' בלי לילותיה' והנה ז"ס מ' יום ומ' לילה שהתענה מרע"ה בהר סיני בקבלת התורה והם כנגד מ' יום דת"ת ומ' יום דמלכות ולכן היו מ' יום ומ' לילה אבל אנחנו אין בנו כח לתקן את המלכות הנק' לילה לפי שהיא למטה ורגליה יורדות מות כנודע ולכן אין אנו מתענים רק מ' ימים לתקן את הת"ת בלבד ואין אנו מתעני' גם הלילות שהם כנגד המלכות והמתענ' ב' ימים רצופי' עם לילותיה' חשובי' כאלו התענה כ"ז יום והמתענה יום אחד ולילו עמו כמו יום הכפורים וט"ב אינו חשוב כ"א תענית יום אחד בלבד ונמצא כי המתענ' שלשה ימים רצופי' עם לילותיה' הנה היום הא' נחשב לתענית אחד בלבד ובהתחבר עמו יום השני נחשבי' לכ"ז שהם שני שלישי' מ' יום ובהתחבר עמהם יום השלישי שהוא י"ג ימים שליש מ' אז נשלמי' למספר מ' יום בלתי רצופי' ואמנ' ענין התענית הוא כי בחי' כונת האכיל' היא מלמעלה למטה להמשיך מזון לתחתוני' אבל התענית הוא עולה מלמטה למעלה כי הוא מעלה כח חלב ודם של האיברי' למעלה לפרנס ולזון הלב והמוח ביום התענית כנז' פ' פינחס והנה החלב והדם נק' קרבן בהמה לפרנס את החצוני' אבל מחשבת האד' ביום התענית נקרא קרבן האדם ועולה עד האד' שהיא הקדושה.
5
ו׳גם כונת התענית הנה הוא דמיון הקרבן והענין הוא כי אעפ"י שמצינו שהאכיל' כשהאד' מכוין בה היא כונה גדולה עד מאד עכ"ז הארתה היא מתתא לעילא ועולה העשן וריח הניחוח מעשיה ליצירה ומיצירה לבריאה וכו' עד א"ס כנז' בזוהר פ' פקודי וכך היא כונת האכיל' של האדם שע"י אותה הכוונה הנכונ' שמכוין בעת אכילתו עולה הנאת האכיל' ההיא מתתא לעילא מן הכבד ללב ומן הלב אל המוח שהוא העליון אשר באדם ואמנ' סיום הקרבן הוא שאחר שעלה הריח הניחוח למעלה אז יורד שפע גדול מעילא לתתא מן המוח העליון עד סוף המדריגו' ואל סיום הזה הוא דומה ענין התענית כי ביום התענית אין האכיל' עולה ממטה למעלה רק אדרבא המוח משלח מזון מעילא לתתא לכל האיברי' מן אותו המזון הרוחני שהוא חלקו של מוח והמזון הרוחני ההוא מוריד ומחלק ביום התענית לכל האיברי' כלם וצריך שיתכוין המתענ' ביום התענית אל כוונה הזאת.
6
ז׳גם ענין התענית דע כי ארז"ל (תענית די"א) בגמ' האי צורבא מרבנן דמתענה ליכול כלבא שירותיה. וטעם הדבר הוא כי מי שלא חטא מימיו אינו צריך להתענות ולכן ליכול כלבא שירותיה כי עסק התורה הוא גדול מן התענית לפי שהוא ממשיך ומביא לנפשו שפע ומזון ממקום גבוה שהוא מן חכמה בסוד והחכמה תחיה בעליה כנז' בזוהר בפ' בשלח והם סוד מוחין דגדלות אבל מי שחטא מוכרח הוא שיתענה כדי שימרק עונותיו ויתקן המקום אשר פגם בו ואח"כ יעלה משם למעלה אמנם ביום תעניתו ניזון ממקום גרוע מן הראשון שהוא ממוחין דקטנות בלבד ומהם נמשך לו שפע ובהם הוא ניזון ביום תעניתו. והענין הוא כי תעני"ת הוא בגי' תת"קל והנה אלהי"ם דמלוי ההי"ן ברבוע שהם סוד האחוריי' שלו הוא בגי' אל"ף א' כזה אלף אלף למד אלף למד הה אלף למד הה יוד אלף למד הה יוד מם וכאשר תסיר ממנו האחוריי' הפשוטי' שהם בגי' מאתים ישארו ת"ת כמנין שתי אותיות ת"ת מן תענית נשארו שלשה אותיות ענ"י שהם בגי' ק"ל והם עשרה שמות אלהי"ם שיש בדעת דז"א בקטנות והם חמשה חסדים וחמשה גבורות ובהיות' מלאים יש במלוי כל שם מהם י"ג אותיות והנה עשר פעמי' י"ג בגי' ק"ל הרי כי התענית רמוז בשם אלהי"ם דקטנות בבחי' פנים ואחור שלהם וזה הפי' נלע"ד שהוא האמת בודאי ונלע"ד קצת ששמעתי באופן אחר כי עשר פעמי' אלהי"ם הם בגי' תת"ס מנין תני"ת של תענית ונשאר אות ע' והנה בחמשה אלהי"ם שבה' יש בכל אחד מהם י"ג אותיות וחמשה פעמי' י"ג הרי ס"ה והה' עצמה הרי ע' או אם נאמר כי האותיות עצמם של אלהי"ם הרי ה' והרי ע' אך הפי' הא' הוא אמיתי:
7
