שערי עבודה, שער ראשוןSha'arei Avodah, First Gate
א׳שער יחוד זעיר ונוקבין ותורת האדם וקראתיו בשם שער יחוד זעיר ונוקבין שהוא בחינת יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
הנה כבר נתבאר בחלק הראשון שרשי היחוד בכלל ובפרט בעזר השם עתה ביררתי כללים ופרטים השייכים לעבודה ונוסף על זה פרטים רבים בכדי לבאר שורשי יחוד העבודה בעזר השם היות שנתבאר בשערים הקודמים שורש יחוד העולמות איך שהמה מיוחדים בכוחו יתברך בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום ואשר כל הנמצאים המה נמצאים מאמיתיות המצאו בכל פרט ופרט וכח עצמותו יתברך לא סר מהם מכל חלוקי הכוחות הנמצאים ואף על פי כן לא אשתני בהון ולא אתרבי בהון וכאשר היה לבדו יתברך קודם שנברא העולם בלי שום חילוק כוחות כי אם כוחו לבדו פשוט בתכלית הפשיטות הגם שכל כוחות הנמצאים המה כמוסים בכוחו יתברך אף על פי כן אין לתאר ולהעריך אלו הכוחות למהות כוחות מחולקים אפילו בהעלם דהעלם כי אם שהכל הוא כוחו לבדו יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשוואה כן אחר בריאות העולם והוויות הכוחות בבחינת חלוקים ונבדלים בריבוי כוחות לאין מספר ובבחינת שינוי הכוחות בשינויים רבים עד אין קץ לא אשתני על ידי הכוחות האלו חס ושלום ולא אתרבי בהון ולא נחלקו חס ושלום לכוחות נבדלים כי אם הכל הוא כוחו לבדו יתברך בלי שום שינוי מצד כח השוואתו יתברך הנתגלה על ידי בחינת כתר שהוא הפלא דהיינו שיהיו נמצאים בכוחו יתברך לאין קץ פרטים ואף על פי כן יהיו מיוחדים בתכלית היחוד בלי שום שינוי כלל כמבואר לעיל באריכות אשר ממש לא אשתני כוחו העצמי יתברך כי אם הכל הוא כח אחד לבד ולא סר כח השוואתו יתברך מכוחות הדרגין והספירות שהם מקור לכוחות המתחלקים בבריאה יצירה עשיה אלא הכל כח אחד מיוחד לבד ודבר זה הוא על ידי כוחו הפלא המחבר שני הפכים בנושא אחד שמצד התמשכותו יתברך בכל פרט מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הכל בכוונה מיוחדת:
הנה כבר נתבאר בחלק הראשון שרשי היחוד בכלל ובפרט בעזר השם עתה ביררתי כללים ופרטים השייכים לעבודה ונוסף על זה פרטים רבים בכדי לבאר שורשי יחוד העבודה בעזר השם היות שנתבאר בשערים הקודמים שורש יחוד העולמות איך שהמה מיוחדים בכוחו יתברך בלי שום שינוי ופירוד חס ושלום ואשר כל הנמצאים המה נמצאים מאמיתיות המצאו בכל פרט ופרט וכח עצמותו יתברך לא סר מהם מכל חלוקי הכוחות הנמצאים ואף על פי כן לא אשתני בהון ולא אתרבי בהון וכאשר היה לבדו יתברך קודם שנברא העולם בלי שום חילוק כוחות כי אם כוחו לבדו פשוט בתכלית הפשיטות הגם שכל כוחות הנמצאים המה כמוסים בכוחו יתברך אף על פי כן אין לתאר ולהעריך אלו הכוחות למהות כוחות מחולקים אפילו בהעלם דהעלם כי אם שהכל הוא כוחו לבדו יתברך פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשוואה כן אחר בריאות העולם והוויות הכוחות בבחינת חלוקים ונבדלים בריבוי כוחות לאין מספר ובבחינת שינוי הכוחות בשינויים רבים עד אין קץ לא אשתני על ידי הכוחות האלו חס ושלום ולא אתרבי בהון ולא נחלקו חס ושלום לכוחות נבדלים כי אם הכל הוא כוחו לבדו יתברך בלי שום שינוי מצד כח השוואתו יתברך הנתגלה על ידי בחינת כתר שהוא הפלא דהיינו שיהיו נמצאים בכוחו יתברך לאין קץ פרטים ואף על פי כן יהיו מיוחדים בתכלית היחוד בלי שום שינוי כלל כמבואר לעיל באריכות אשר ממש לא אשתני כוחו העצמי יתברך כי אם הכל הוא כח אחד לבד ולא סר כח השוואתו יתברך מכוחות הדרגין והספירות שהם מקור לכוחות המתחלקים בבריאה יצירה עשיה אלא הכל כח אחד מיוחד לבד ודבר זה הוא על ידי כוחו הפלא המחבר שני הפכים בנושא אחד שמצד התמשכותו יתברך בכל פרט מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הכל בכוונה מיוחדת:
1
ב׳ואין דבר נעלם מנגד עיניו והכל בדקדוק בכל פרט אשר אין כח דומה לחבירו ואף על פי כן יהיה כח אחד לבדו יתברך בלי שום השתנות כלל וכלל ובחינת היחוד הזה נקרא בשם יחוד האצילות דהיינו כל הכוחות כאשר המה אצלו יתברך המה הכל כח אחד בלבד כמאמר הכתוב גלמי ראו עינך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם וכמבואר בשערים הקודמים דהיינו הגם שיש בחינות ספירות וימים המה המשכות יוצרו שבאו בבחינת הצטיירות כל מהות אף על פי כן הוא אחד בהם והנה יחוד הזה שהוא בבחינת אצילות נערך לשתי בחינות דהיינו כוחו יתברך כאשר המה נערכים לגבי עצמותו יתברך שהמה הכל כח אחד בלבד בלי שום שינוי כלל וזה נקרא קודשא בריך הוא וזעיר אנפין ושם הוי"ה ברוך הוא ויחודא עלאה אשר נאמר אני הוי"ה לא שניתי כלל מצד עצמותו יתברך כנזכר לעיל:
2
ג׳והנה מאחר שכל תכלית כוונתו יתברך היה בכדי לגלות שלימותו דהיינו שיהיו נגלים כל הכוחות האלו בבחינת פרט דווקא בבחינת התחלקות כי מצד כוחו יתברך בעצמותו הרי לא ניתנו לחלק כלל מצד התאחדותו יתברך בעצם ונושא אחד בלי שום הבדל כלל כמבואר בשערים הקודמים וכל עיקר הכוונה היה לגלות שלימותו מצד הגילוי מוכרח להיות נגלה כל פרט ופרט דווקא בבחינתו בכדי שעל ידי זה יתגלה שלימותו יתברך ואחדותו בהם כאשר יתבאר למטה וכח זה הוא ההיפוך מאחדות כי לחלק יצאו דווקא אך אף על פי כן אפילו כח הגילוי כאשר הם אצלו יתברך בחינת אצילות הכל הוא כח אחד לבד מצד שלימותו יתברך והשוואתו אשר אינו בערך דרגין כלל ואשר לא נודע מהותו יתברך שני ההפכים המה הכל כח אחד והנה כח הגילוי אשר בכחו יתברך נקראת מדת מלכותו יתברך כי מלכות הוא גילוי כי אין מלך בלא עם כידוע ונקראת נוקבא כמו שהנוקבא היא מקבלת מהדכורא שהיא בחינת מקבלת כל הכוחות שבכוחו יתברך לגלותם ונקראת יחודא תתאה שהוא יחוד של תתאין כאשר יתבאר ונקראת שכינה ואדנ"י שכינה על שם התגלותו יתברך להיות שוכן בבחינות דרגין מחולקים והתגלותו יתברך בהם על ידי בחינת אדנות כאשר יתבאר:
3
ד׳והנה הגם שנערכים לשתי בחינות דהיינו קודשא בריך הוא ושכינתיה אבל מצד אצילות לית אפרשותא ביניהם כלל כי אם כח אחד לבד שהוא עצמותו יתברך אשר נושא שתי הבחינות בכוחו לבדו בלי שום הבדל כלל כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן שמדת מלכותו יתברך שהוא בחינת הגילוי נקראת שם כי כל שם מורה על זולת כי למשל אדם לעצמו אינו צריך שם ואין שייך בו בחינת שם כלל כי אם שהזולת יקראהו בשמו וגם שם הוא תואר המגלה את הכלל כמו למשל אדם שהוא חכם או גבור בכח דהיינו שיש בכוחו חכמה וגבורה אבל בעודנו בכוחו הכל הוא כח אחד אבל כשנתגלה חכמתו מכוחו או הגבורה אז על ידי התגלות זו נגלו כוחותיו בכל פרטיהם כן כביכול מדת מלכותו שהיא הגילוי מכוחו דהיינו להתגלות כל הכוחות בבחינות פרטיהם אשר מצד כח עצמותו הכל הוא כח אחד בלבד אבל על ידי ההתגלות בזה יתגלו כל כוחותיו יתברך בבחינת פרט וכל גילוי לא תתארהו אלא מצד הזולת דהיינו שיהיו נגלים בבחינת יש דווקא אשר הכל הוא מהמדה הזו לכן נקראת שם ונקראת כבוד כי כל כבוד הוא לבר ולזולת כידוע:
4
ה׳והנה הגם שאין זולתו יתברך ואין לתאר אליו זולת וגם אין לתאר אצלו כח התחלקות נמצאת מדה זו הוא בבחינת היפוך אליו יתברך אך מצד כוחו הגדול אשר לא נודע מהותו כל יכול להיות כולל שני הכוחות לאחדים כמו שמבואר לעיל אשר כל כוחות הפרטים דייקא המה הכל בכח עצמותו יתברך ואף על פי כן מצד כח השוואתו יתברך ומהותו אשר לא נודע הוא כח אחד לבד לכן כל יכול לחבר שני הכוחות האלו בכח אחד לבד על ידי כוחו הפלא ועל זה אמרו שניהם משתמשים בכתר אחד דהיינו כח הדרגין שבעצמותו יתברך שנערכים לכח אחד הנקרא קודשא בריך הוא והוי"ה ברוך הוא וכח גילוי הדרגין דווקא בבחינת פרט והתחלקות וזולת הנקראת שכינה המה הכל בבחינת פלא אחד שהוא כל יכול להאציל הכוחות האלו ושיהיו באחדות אחד ועל זה נאמר אני הוי"ה שהוא קודשא בריך הוא כנזכר לעיל ושמי שהוא הגילוי בבחינת מלכות הכל הוא בלי פרודא כלל וכבודי שהוא התגלותו לאחר לא אתן מאחר שאין זולתו כלל וכל זה הוא בבחינת אצילות דהיינו כוחות האלו הנערכים מצד כח עצמותו יתברך המתגלה בכל הכוחות האלו בבחינת אחדות וקישורי כל הכוחות בהתאחדות גמורה מצד כוחו הפלא ואפילו כוחו המגלה כל הכוחות בבחינת התחלקות הכל הוא אחד ואני הוי"ה הוא שמי ממש כנזכר לעיל:
5
ו׳אבל מצד שעיקר הגילוי הוא בכדי להיות התגלות גמורה לכן מדת מלכותו יתברך שהוא הגילוי היא המגלה כוחות האלו בבריאה יצירה עשיה בבחינת הסתרה דהיינו להסתיר יחוד הכוחות בכדי שיהיו נגלים בבחינת כוחות מחולקים בכדי לגלות הכוחות בבחינת נפרד ומצד הגילוי הזה נשתנו ונתרבו הכוחות והדרגין בבחינת ריבוי ושינוי ולכן נקראת שושנה דאשתניאת מגוונא לגונא דהיינו שמצד הגילוי נעשה השינוי בבחינות נבראים ונוצרים ונעשים וכל השינויים המה הכל על ידי הגילויים כי אינו דומה התגלות שבמלאכים דבריאה להתגלות מלאכים דיצירה ואינו דומה ההתגלות שבמלאכים דיצירה כההתגלות שבבחינות צבא השמים וכן ההתגלות שבצבא השמים להתגלות שבעשיה הגשמיית וכן בכל בחינה ובחינה הרי המה מחולקים כי מצד התגלות הבריאה אין מהות דומה לחבירו וכל התחלקותם הוא על ידי בחינת ההתגלות שכל אחד נגלה ממנו אופן אחר ומהות נבדל ממהות השני אבל כוחם של כל הנבראים דהיינו כוחם וחיותם של מלאכים דבריאה בכל אופני חילוקיהם והבדלם וכן מלאכים דיצירה וכן בצבא השמים ועשיה הגשמיית אפילו בעפר ודומם הגשמי הכל כח אחד להם בלבד שהוא כוחו יתברך הכולל כל הכוחות ופרטיות כל העולמות וכל הנמצאים בכח אחד דהיינו שהגם שכח התחלקותם של כל הנבראים מוכרח להיות בכוחו גם כן בבחינת הבדל כל פרט ופרט בדקדוק כמאמר הכתוב כולם בחכמה עשית ולך הוי"ה החסד ונקרא בהמדות האלו אשר הוא כביכול נקרא חכם וחסדן וגבור ונצחן מארי קרבייא והוד יוצרינו יתברך נמצא שכל הכוחות הם בכח עצמותו אך אף על פי כן הכל כח אחד להם שהוא עצמותו יתברך בלי שינוי ופירוד וריבוי חס ושלום כי אם הכל כח אחד להם ומדת מלכותו היא המגלית כל הכוחות הכלולים ומתאחדים בכוחו יתברך לכל כח וכח בפרט על ידי מדת צמצומה והסתרתה בבחינת הגילוי ולכן נקראת תמונת כל שבחינת מלכותו יתברך דהיינו החיות הנגלה בכל פרטי הנבראים הוא תמונת הכוחות הכלולים בכוחו יתברך והיא דמיון דכולא שנותנת ציור ודמיון לכל כח ומבדלת בין כח לכח על ידי הסתרתה בבחינת גילוי שלא יהיה הגילוי באופן אחד כי אם בכמה מיני חילוקים והבדלים על ידי התנשאותה ולכן נקראת מדה זו בשם מלכות כמו למשל ממלך בשר ודם שאין גילוי פנימיות מדותיו דהיינו חסדו וגבורתיו שוה לכל כי לשריו מתגלה בגילוי יותר מהגילוי שנתגלה לעבדיו ולעבדיו נתגלה יותר מהגילוי שנתגלה להמון עם ואין שוה גילוי מהותו אליהם אבל מצד מהות עצמו הוא מהות אחד כמו כן כביכול נקראת מדת מלכות בבחינת גילוי הנבראים בבחינות כליהם אבל מצד עצמותו יתברך המהוה לכל הנבראים הכל הוא מהותו לבדו ועל ידי כח הגילוי הזה נגלו כוחות הכלולים בו לבחינות נבדלות וכמאמר הכתוב לך הוי"ה הגדולה וכו' לך הוי"ה הממלכה דהיינו מדת הגדולה והגבורה וכו' דהיינו כל הכוחות והמדות הם לך הוי"ה דהיינו שבטלים ונכללים במהותו יתברך בכח אחד בבחינת הוי"ה ברוך הוא בלי שינוי ועוד זאת לך הוי"ה הממלכה אפילו כח המלכות שהוא הגילוי גם כן הוא לך שהוא כוחו יתברך בלי שינוי כלל כמבואר לעיל כי אם והמתנשא על ידי מדת התנשאות כנזכר לעיל בזה הוא ההתגלות לכל לראש:
6
ז׳והנה מדת מלכותו יתברך שהיא הגילוי שורשה מאוד נעלה כמבואר בשערים הקודמים שנקראת הפלא ופלא דהיינו שאין לדמות הגילוי ממלך בשר ודם שהעם המה מהותים נבדלים בגופים מחולקים אז נופל הלשון מלך שהוא הגילוי אליהם ושייך בזה השתנות מצד המקבלים אשר אינו דומה הגילוי משר לעבד וכדומה לזה מצד שהמקבלים המה מהותים נבדלים ממהותו אבל הקדוש ברוך הוא הלא אין זולתו יתברך ואין מהות נבדל ממנו והכל הוא עצמותו יתברך לבדו כי אפס בלעדו ואם כן איך הוא האופן לתאר בעצמותו יתברך ממש גילוי שהוא מורה על זולת ועוד זאת שישתנה הגילוי בנבראים והלא כח הנבראים עצמם במהותם מאין הוא אשר הכל הוא כוחו לבדו איך תעריך מהות אחר חס ושלום ואף על פי כן נגלים למהותים נבדלים ויהיה משתנה בהם הגילוי כח זה הוא הפלא ופלא וכמבואר בהגה"ה בשער הראשון:
7
ח׳ושורש זה הוא מכוחו יתברך אשר לא נודע מהותו כלל אשר מצד מהותו יתברך אין לתאר שום מהותים וכוחות אפילו בבחינת יחוד כי יחוד הוא מצד הנגלה של כל הכוחות האלו בעולמות אשר כל הכוחות נפעלים ממנו יתברך נקרא יחוד שאף על פי כן המה באחדות אחד בכוחו וכל זה השיעור הוא מצד התגלות העולמות לגבי דידן אבל שלא בבחינת העולמות הנגלים לנו כי אם מצד מהותו לבדו אין לתאר אותו כלל שיהיו בכחו יתברך חס ושלום כוחות מובדלים ולומר שהכחות מתאחדים בכחו לכח אחד כי מאחר שהוא לבדו יתברך הרי חס ושלום לתאר אצלו יתברך שום חילוק כחות וכמבואר בשערים הנזכרים לעיל:
8
ט׳אך מצד הנגלה בבריאה שהוא הבורא ויוצר הכל וכולם בחכמה עשית בוודאי הכל הוא מכח עצמותו יתברך הנשגב ונעלם מכל רעיון נמצא מוכרחים להיות כל הפרטים באופנם ודמיוניהם דווקא וקומתם ובחינתם באופנם הכל בכוחו אשר לא נודע מהותו ומצד אשר לא נודע מהותו כלל לא נוכל להשיג באיזה אופן המה כל הכוחות האלו אצלו יתברך ושם הוא שורש ההבדל דייקא בין כל דרגא ודרגא בכל פרט אך חס ושלום לתאר ההבדל כמו שאנו משערים מצד הבריאה כי אם באופן אשר לא נודע ולא מושג בשום השגה ורעיון ומשם הוא שורש המלכות ושם הוא בחינת נקיבה תסובב גבר דהיינו כוחו יתברך הנקרא קודשא בריך הוא וזעיר אנפין והוי"ה ברוך הוא הוא מצד שעלה ברצונו להתגלות כוחו יתברך בבחינת גילוי הנזכר לעיל:
9
י׳והנה הגילוי כאשר הוא בעצמותו יתברך אינו יכול להתהוות ממנו שום מהות כי אם שהכל הוא מהותו יתברך לבדו ובכדי שיתגלה שלימותו יתברך היה הצמצום בבחינת כוחותיו יתברך לכוחות נחלקים ואף על פי כן המה אחד מצד השוואתו יתברך מצד כוחו הפלא ואז מגלה הכוחות האלו על ידי כוחו יתברך הנשגב והנסתר מכל רעיון בבחינת הבדלים גמורים להיותם נפעלים בבחינת דמיון ובבחינת תמונה בכדי להתגלות על ידיהם כח השוואתו נמצא מדת מלכות הזאת נעלה שרשה מאוד ועל זה נאמר אשת חיל עטרת בעלה שהיא בחינת הגילוי ובחינת הנוקבא המקבלת כל הכוחות להתגלות על ידה לבריאה יצירה עשיה וליתן להם גבול ומדה ודמיון לכל כח וכח הנכללים ומאוחדים בבחינת זעיר אנפין הנקרא בעלה אשר משפיע במדה זו אבל היא שורש להם כנזכר לעיל ולכן מלאכים שואלים בגינה איה מקום כבודו וכמבואר ברעיא מהימנא כד סלקת סלקת עד אין סוף וכד נחתת נחתת עד אין תכלית וכד סלקת כלא סלקין עמה ויתבאר לקמן אם ירצה השם וזכור זה:
10
י״אוהנה כל זה הוא מצד שורשה שלא בערך המתגלה אבל בבחינת המתגלה היא מקבלת מכל הכוחות האלו ולמטה מכל אלו הכחות המתאחדים הנקראים זעיר אנפין אבל כבר ביארנו שבבחינת אצילות אין להבדילם במהותים מובדלים חס ושלום כי אם הכל כח אחד להם כי באצילות מתגלה כח עצמותו יתברך אשר מצד כח עצמותו יתברך הכל הוא לבדו כנזכר לעיל וכמאמר הכתוב הנזכר לעיל אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל ועוד זאת שבבחינת הוי"ה כתיב אני אשר אני הוא מורה על גילוי כידוע ובבחינת שמי כתיב הוא שהוא כח נסתר מטעם המבואר לעיל:
11
י״באבל אף על פי כן מצד כוחות הנגלים בערכינו אשר אין לדמות הגילוי בבחינת כוחות מובדלים בכחו יתברך המתאחד באין שום הבדל כלל משערים אנו בכח האצילות שהוא כוחו מצד הדרגין גם כן קבלתה ממנו בבחינת נוקבא ובבחינת סוף דרגין והיא ה' שניה דאותיות הוי"ה ברוך הוא המתאחדת עמו יתברך בעצם וכח אחד ונקראת סופא דדרגין וכמו למשל כח הדיבור שבנפש אשר הכח הזה הוא למטה מכח המדות והחכמה שבנפש כי המה מהות עצמות הנפש וכח הדיבור הוא רק בחינת גילוי הנפש הגם שבכלל הכל הוא כח הנפש כן בחינת מלכותו יתברך נקראת דבר הוי"ה כי על ידה מתגלים כוחותיו יתברך כי מדותיו יתברך המה גבוהים במעלה מבחינת הגילוי כי המה מהותו בעצמו וכח הגילוי הוא רק לגלות כח מהותו יתברך הגם שגם כח הגילוי הוא כוחו יתברך אבל בבחינת כוחו יתברך שבהמדות הרי נערך בחינת הגילוי שבכוחו יתברך שהיא מלכותו לבחינת כח התחתון והמקבל מהכוחות האלו ונקראת עששיתא דמלקטא כל נהורין כי כח זה היא המקבלת כח המדות שבכוחו יתברך בכדי לגלותם ובזה מתראים כל הכוחות האלו על ידי הגילוי הזה לבחינת כוחות מחולקים כי היא המבדלת בין כל כח וכח ועל ידיה נגלים כל הכוחות האלה כמאמר הזוהר איהי בין כל ספירה וספירה כי שלא מצד הגילוי הלא הם הכל כח אחד בלבד אך על ידי הגילוי מגלין כוחותיהם בבחינת הבדל והנה הגם שבאצילות חס ושלום לתאר איזה הבדל בין הכוחות כי שם הוא גילוי אין סוף בעצמותו אשר הכל הוא כח אחד אך ההערכה הוא מצד כוחו יתברך כמו שאנו מעריכים חסד וגבורה הגם שאצלו אין מדות כלל כי אם מצד העולמות כן גילוי כוחותם זה הנקרא בשם מלכות אנו מעריכים גם כן מצד הבריאה ובחינת הבדל כוחם הכל הוא מצד המתגלה אבל באמת הכל הוא כח אחד מיוחד בהם הן מצד המדות והן מצד הגילוי הכל הוא כח עצמותו יתברך באין שינוי כלל רק מצד המתגלה בבריאה יצירה עשיה אנו מעריכים כוחות האלו מצד עצמותו יתברך אבל באמת הכל הוא כח אחד והשינויים המה לגבי דידן וכמו למשל מכח הנפש אשר כלולים בה כל הכוחות השכל והמדות וכח הדיבור גם כן אבל הבחינות האלו המה בכח הנפש לכח אחד אשר אין לחלקם כלל והנה כל הדברים אמורים בכח הדיבור שבכח הנפש הכל הוא כח אחד אבל בדיבור הנגלה הוא חלוק ומובדל ממהות הנפש בהבדל עצום כי הנפש היא כח רוחני והדיבור הוא כח גשמי הנרגש בכלי הגוף שהוא חמשה מוצאות הפה גשמיים אך מצד התקשרות הנפש עם הגוף מתגלים כוחות נפשו על ידי כלי הדיבור ובכח ההתקשרות יש כח בכלי הדיבור אשר המה אינם בגדר השכלה ומדות לדבר השכלה ומדות וכל חפצו מתגלה בהדיבור:
12
י״גוהנה בבחינת הדיבור הזה הגם שבהתגלותו אין להעריך אותו בערך כח הנפש והוא בבחינת הבדל לגמרי לכן יכול להסתיר כח הנפש מצד הבדלתו ממהותו דהיינו שיכול להסתיר רצונו וחכמתו ומדותיו בכלי הדיבור ולדבר ההיפוך מה שאין כן המדות הכלולים בכח הנפש בעצמה שם לא שייך הסתרה כי לא תוכל לאהוב היפוך רצונה או להסתיר כח אהבתה בעצם הנפש מצד התאחדות כוחותיה בעצם אחד אבל הדיבור אשר לחלק יצא לכן יכול להסתיר חפצו ומדותיו בהדבור בהיפוך מדותיו לכן אין להעריך ערך הדיבור לערך הנפש אך בערך אחד גדלה מעלתה מכוחות הנפש במדות וכח הדיבור אשר בכוחה כי על ידי הדיבור נפעלה כח הנפש מה שלא תפעול בכח מדות הנפש כי בהסתרה שעל ידי הדיבור נגלה עצם רצון הנפש אשר מצד עצם הרצון המכוון בכדי להבין על ידי ההסתרה עצם רצונו:
13
י״דוגם ידוע שהדיבור מעורר הכוונה ומוסיף חכמה וגם צירוף אותיות הדיבור נעשה ברגע אחד ושיהיו חמשה מוצאות הפה שהם אינם בערך השכלה ואף על פי כן יהיה בהם כל ההתגלות האלה כל אלה מורים על בחינת הדבור אשר שורשו נלקח ממהות הנפש הגבוה מהמשכתה בתוך כלי הגוף כן הוא כביכול מדת מלכות כאשר יצאה בהתגלותה בבריאה יצירה עשיה לפועל ממש הוא נקראת דבר הוי"ה דהיינו שנגלו כל הברואים למהות נבדל על ידי אותיות הדבור המצמצמים ומסתירים התגלותו יתברך על ידי אותיות אשר מצירוף האותיות נתגלה כפי מהות הצירוף וישתנו הנבראים לפי צירוף האותיות אשר הם מצמצמים התגלותו יתברך להיות נגלה כל בריאה ובריאה באופן נבדל ומהות אחר ממהות חבירו והנה בבחינת דיבור זה שהוא מלכותו יתברך נגלה גם כן ההיפוך דהיינו סטרא אחרא המסתיר רצונו יתברך ולהיות נגלה היפוך רצונו והכל על ידי אותיות הדיבור כמו שכתוב ומלכותו בכל משלה ואתה מחיה את כולם אפילו סטרא אחרא בכלל ורגליה יורדות וכו' דהיינו להתגלות ההיפוך מצד כוונת רצונו הנסתר לכן בחינת דיבור הוא נתגלה להבדלה גמורה מכח מדותיו יתברך אשר המה מאוחדים באחדות אחד ובהדיבור יצא לחלק ולא עוד שבכוחו יתברך אי אפשר לתאר חס ושלום ההיפוך כי הכל הוא כוחו לבדו יתברך ובבחינת הדיבור נגלה ההיפוך בזה הוא למטה ממהותו יתברך שבאצילות:
14
ט״ואבל כאשר תעמיק בשורש הדיבור הרי גבהה מעלתו מכח המדות שבכוחו יתברך ומכח הגילוי שבכוחו כי מאחר שאין זולתו ואין לתאר אליו יתברך דבר שחוץ ממנו ודבר נפרד מאתו יתברך כל שכן וקל וחומר לתאר ההיפוך ממנו חס ושלום שלא תחייב זה בשום שכל שיהיה נמשך מאתו יתברך הזולת והנפרד וההיפוך רק שורשו הוא מכוחו יתברך אשר לא נודע ומושג כי אם מחמת כוחו יתברך הנשגב מכל רעיון כל יכול להסתיר בהסתרה גדולה זו וכמאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא דווקא דהיינו שני הסתרות הסתרה אחת בבחינת אצילות שהיא גם כן בחינת הסתרה בכלים דאצילות אבל בבחינת אצילות שם נתגלה יחודו יתברך אך אף על פי כן היא הסתרה מאחר שהוא יתברך אינו בערך כלים ומדות כלל ושיהיו בחינת כלים בכוחו יתברך אפילו בבחינת יחוד נחשב גם כן להסתרה והסתרה שניה שלחלק יצא ממש בבחינת נפרד היא הסתרה להסתרה ובחינת הסתרה זו הוא ביום ההוא דהיינו התגלות הנקרא יום אשר אינו בערך השגה כלל שהוא בחינת ההוא ודי למבין והוא תכלית כוונתו יתברך בשביל ההסתר הזה שעל ידי בחינת ההסתר הזה יתגלה שלימותו יתברך בכל הדרגין וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם:
15
ט״זוהנה כוחם של זעיר ונוקבין שהם בבחינת יחוד האצילות כמבואר לעיל שזעיר אנפין הוא בחינת קודשא בריך הוא דהיינו שיתגלו בחינת כלים ומדות בבחינת מקור להתחלקות ואף על פי כן יהיה אחד בהם בלי שינוי ונוקבא הוא בחינת שכינה דהיינו כח ההתגלות של הכוחות והדרגין בבחינת כל כח וכח לבדו ואף על פי כן הוא בבחינת יחוד אחד אשר שני הבחינות המה הפכים כמבואר לעיל ואף על פי כן יהיה כח אחד כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי ביחודא חד כח המוליד לאלו הכוחות מאין סוף יתברך אשר אין להעריך אותו יתברך לשום כח התחלקות כלל ומאחר שממנו יצאו מוכרחים להיות בכוחו יתברך אשר הוא יתברך הוליד לאלו הכוחות ומאחר שאין לייחס אליו יתברך הכוחות האלו ומחמת שלכל דבר המתגלה מוכרח להיות לו כח המולידו מצד שני ההערכות האלו מעריכים כח המוליד לאצילות הנקראים אבא ואמא שהם חכמה ובינה עילאין דהיינו חכמה נקרא אבא שהוא כח מ"ה והוא הנקרא אין ובינה נקרא כח היש דהיינו שנתגלה מעצמותו יתברך כח ומקור להאין והיש שבכח שלימותו יתברך כי מצד שלימותו יתברך כל מה דהוה ודעתיד למהוי הכל הוא בכח אין סוף יתברך אבל חס ושלום לתאר שם איזה כח מצד השוואתו יתברך אשר הוא כוחו לבדו אך מצד התכללותו יתברך מכל העולמות אמת הוא שמצד עצמותו הוא בהשוואה גמורה אף על פי כן מצד שלימותו הרי יש בכוחו השלם מריש כל דרגין ועד סוף כל דרגין ואפילו כח ההיפוך והכל אצלו בהשוואה וכמבואר בחלק הראשון בשערים הקודמים:
16
י״זוכאשר היה הרצון מאתו יתברך לגלות שלימותו המשיך כח האין וכח היש שבכוחו יתברך על ידי כוחו הפלא לשתי כוחות האלו דהיינו מקור לכח היש ויחודו יתברך בהם הנקראים אבא ואמא הנובעים מכתר שהוא הפלא ועל ידי הפלא נובעים מכח עצמותו יתברך אלו הכוחות כי כדי שיהיה מקור לכוחות אלו הוא על ידי פלאותיו יתברך שאינו מושג איך יהיה מקור לכוחות אלו מצד השוואתו יתברך אבל המקורים האלו המה נובעים מעצמותו יתברך על ידי בחינת הפלא ונקראים המקורים האלו בשם שערות כמו השערה הנמשכת מהמוח שאינה ערך להמוח ששם הוא גילוי השכל והשערות המה ממש כמו דומם לגבי השכל שבמוח אך אף על פי כן ממנו המה נמשכים והמשכתם הוא על ידי גלגלתא המסתיר להמוח ככה כביכול מקורות האלו הנובעים מעצמותו יתברך המה נחשבים לגבי עצמותו יתברך כמו שערות מצד שאין לתאר אליו יתברך אפילו בחינת מקור להכוחות מצד רוממות מעלת השוואתו יתברך אשר אינו בערך דערך דרגין כלל אבל אף על פי כן הם נמשכים מאתו יתברך על ידי בחינת פלא שהוא כתר הנקרא גלגלתא ובחינות מקורים האלו נקראים אבא ואימא שהם המולידים לזעיר ונוקבין דהיינו כח היחוד הדרגין נמשך מאבא וכח גילוי הדרגין נמשך מאמא שהוא מקור היש והנה המקורים הנזכרים לעיל מאחר שהמה נמשכים מאין סוף יתברך מכח השוואתו יתברך אשר אצלו כח הדרגין בהשוואה גמורה לכן כחדא נפקין וכחדא שריין דהיינו כח האין וכח היש נערכים בערך אחד מצד השוואתו יתברך אבל כאשר היה ההולדה מהם כח הדרגין בהתגלותם מהעלם אל הגילוי היה מקודם התגלות כח המדות ויחודם דהיינו מדת גדולתו וגבורתו ותפארתו יתברך ואחר התגלות כח המדות האלו בבחינת יחודם והתקשרותם אז נגלה מדת מלכותו יתברך שהוא כח הגילוי המדות בבחינתם לגלות כל כח מהם בבחינת הבדל כח מהותם אבל אף על פי כן המה עדיין חס ושלום לא יצאו לחילוק ופירוד כי אם כוחם של הדרגין מצד קישור האין סוף יתברך בהם אפילו אחר התגלותם כי כל מוליד מוליד בדומה לו כמו שכוחם ומקורם של המדות הנקרא אצילות שהמה אבא ואמא כחדא שריין בלי פרודא כלל מצד כח האין סוף יתברך בבחינת פלא כנזכר לעיל:
17
י״חכן אפילו אחר גילויים לא סר מהם כוחו יתברך בבחינת אין סוף לקשרם ולייחדם בכוחו הפלא אבל אף על פי כן אין להדמות ולהעריך אחדותם בבחינת זעיר ונוקבין לאחדותם שבמקורם שהם אבא ואמא כי מצד אבא ואמא אין להעריך בחינת מדות מחולקים כלל וגם אין להעריך כח הגילוי שהוא כח היש לבחינת כח אחר כי אם שהם מקורות להדרגין וגילוי היש אבל באמת המה עצם אחד שהוא גילוי כחו יתברך בבחינת כוחות האלו בבחינת פלא אך אף על פי כן אין להעריך את הכח הזה כי אם כח עצמותו יתברך לבד הכולל שני הכוחות האלו בעצם ונושא אחד אך הגם שכחות האלו הם מכח אין סוף ברוך הוא אף על פי כן מאחר שאין סוף בעצמותו יתברך אין לתאר ולהעריך אותו כלל בערך זה כמבואר בשערים הקודמים:
18
י״טולכן ההתגלות של כח זה שמצד העולמות מכוחו יתברך הוא פלא לכן נערכו התגלות כחות האלו כמו שערה לגבי עצמותו יתברך אך אף על פי כן הוא כוחו יתברך שעדיין לא יצא לחלוק דרגין כלל אך מצד שאנו מתארים אין סוף יתברך הנמשך בכח זה שהוא בחינת אבא ואמא לכן נקרא מקור להתגלות כח הדרגין וגילויים בכדי לגלות שלימותו לכן בבחינת אבא ואמא נערכים לבחינת אחד ממש וכחדא נפקין וכחדא שריין אבל בבחינת זעיר ונוקבין שם הוא התגלות כוחות הדרגין וכח גילויים בבחינת כוחות וכלים ומדות גמורים אך אף על פי כן מצד כח השוואתו יתברך בבחינת פלא הוא מייחדם ומתאחדים ומתקשרים כשלהבת הקשורה בגחלת והם עשר ספירות בלי מ"ה שהמה בלי מהות מושג דהיינו שהגם שניתן לשער אליו יתברך כוחות מחולקות אבל בלי מהות מושג כלל וחכים ולא בחכמה ידיעא כמבואר לעיל:
19
כ׳ואז ניתן לחלק מצד יחוד כח הדרגין בעצמותו הנקרא יחודא עילאה וזעיר אנפין ומצד כח גילוי הדרגין אשר דייקא לחלק יצאו אך אף על פי כן כח אחד להם וכח זה נקרא נוקבא ומלכות וכח הגילוי הזה נגלה על ידי מדת תפארתו יתברך כמו למשל בהבדל מאדם שמחמת מדת התפארות שבו אם חכם בחכמתו או גבור בגבורתו ובכדי להתפאר בחכמתו או בגבורתו מגלה מהותו או בחכמה או בגבורה נמצא הגילוי הזה הוא מהתפארות שבו ככה כביכול אחר שאנו מתארים הולדת מדותיו שהם הגדולה והגבורה והתפארת ומדת תפארתו הוא לגלות גדולתו ויחודו יתברך אשר אין זולתו מצד מדה זו מקבלת מדת מלכותו שהוא הגילוי וכמבואר באדרא רבה אפיק מבין חדוי חד גלגלתא וכמבואר בעץ חיים שמלכות ראשית גילויה הוא מהחזה דזעיר אנפין ששם הוא מדת תפארתו יתברך:
20
כ״אוהנה אל יקשה לך המבואר בעץ חיים שבצאת הזעיר אנפין היתה מדת מלכותו דבוקה בעטרת יסודו ובמקום אחר מבואר שיצאת בבחינת נקודה אחת ומקומה תחת יסוד דזעיר אנפין וגם פעם מבואר שמקומה התמידי הוא במקום נצח הוד יסוד דזעיר אנפין וכאן מבואר שעיקר התגלותה הוא מחזה דזעיר אנפין שהוא תפארת דזעיר אנפין אשיבך מילין בזה להשכילך בינה דהיינו מצד שעיקרה העומדת לגילוי כוחותיו יתברך ואחדותו הוא מצד תפארת כנזכר לעיל לכן מצד ההתעוררות של ההתגלות מעריכין גילוי מדת מלכותו שהיא מצד התפארת כנזכר לעיל אבל גילויה בפועל היא ביסוד שהוא סוף ההשפעה וכמו למשל מחכם הרוצה להשפיע חכמתו להמקבל תחלת התעוררות של המשפיע הוא ההתפארות בכדי להתפאר בחכמתו ומבחינת התפארות זו נתעוררה אצלו ההשפעה להשפיע לגלות חכמתו להמקבלים אבל בעת גילוי השפעת חכמתו להמקבל מוכרח להתקשר מקודם לבחינת המקבל בהתקשרות ועל ידי ההתקשרות נגלה השפעתו להמקבל אבל כאשר אינו מתקשר בהתקשרות להמקבל בבחינתו של המקבל אינו נגלה השפעתו וההתקשרות להמקבל בא לו מצד נצח והוד שהם בחינת כליות יועצות איך להשפיע ולהתקשר מעצם חכמתו לחכמת המקבל כי חסד גבורה תפארת המה נערכים בגוף ההשפעה דהיינו חסד הוא האהבה וההמשכה של החכמה מכחו והגבורה הוא לחלק ההמשכה באופן המקבלים איך להסבירם בפרטיות כמו שכתוב אתה פוררת כו' דהיינו לפרר פרטי אופני החכמה בכל פרט ופרט ומבחינות אלו בא למדת התפארות להתפאר מהחכמה אשר מזה היה תחלה ההתעוררות לגילוי חכמתו כנזכר לעיל:
21
כ״בוהנצח הוא לבר מגופא דהיינו שההמשכה הנזכר לעיל נעשית בחיזוק אצלו להמשיך על ידי בחינת הנצחון והוד הוא המוסכם אצלו באיזה אופן ימשיך ומהם מקבל בחינת יסוד שהוא התקשרות להשפיע להמקבל לכן המה נקראים לבר מגופא נמצא גילוי השפעתו נגלית דווקא מצד ההתקשרות שהוא היסוד לכן תיכף כשבא לו מדה זו שהיא ההתקשרות אז בבחינת התקשרות זו נגלה השפעתו להמקבל וזהו כשתעריכו בבחינתו בעצמו אזי הגילוי של השפעתו דבוקה בהתקשרותו וכשתעריך כח חכמת המקבל אשר בכח התקשרותו של החכם שאליו יתפשט הגילוי הלא אין להעריך חכמת המקבל אשר בכוחו רק לנקודה אחת העומדת תחת התקשרותו להתקשר אליו וכל ההערכה הנזכר לעיל הוא מצד כח מדותיו של החכם המשפיע אשר מכוחם נתגלית ההשפעה אבל אחר שמשפיע למקבל מוכרח להיות תמיד חיזוק והסכם להשפיע להמקבל כי אם לא יהיה לו הסכם חזק לההשפעה תמיד תחסר השפעתו כי הגם שיש לו התקשרות אך מצד ההתקשרות בעצמו אם לא יהיה לו הסכם חזק להשפעתו לא ישפיע אליו כי אם יהיה טרוד בעיונו במהות חכמת עצמו כן הוא למשכיל למעלה שכח גילוי יחודו יתברך הנקראת נוקבא שורש קבלתה והתעוררות הגילוי ממהותו יתברך הוא על ידי מדת תפארתו כנזכר לעיל:
22
כ״גאבל במדת תפארתו הוא רק התעוררות לגילוי אבל עצם כח הגילוי הוא אחר התגלות מדת נצח שהוא חיזוק להמשכתו יתברך שהוא חסדו וגדולתו יתברך והוד הוא ההודאה שהוא ההסכם של התגלותו יתברך במדותיו לגלותם ועל ידי זה בא היסוד שהוא התקשרות כל מדותיו לאחד בכדי לגלות יחודו יתברך לכן נקרא יסוד כליל שית בקרטיפא חדא דהיינו ששם מתקבצים חסדו וגבורתו ותפארתו ונצחו והודו כולם בהתקשרות אחד ומחמת התקשרותם זה נגלה כח הגילוי מהמדות נמצא יש ביסוד שני בחינות אחד הוא התקשרות המדות מצד עצמם ואחד הוא ההשפעה לגלות מדותיו יתברך בבחינת גילוי בבחינת נבראים על ידי מדת מלכותו יתברך על ידי התקשרות זו כי כל עיקר המדות המה בשביל הגילוי שהיא המלכות דהיינו לגלות יחודו יתברך על ידי מדותיו נמצא כי כל עיקר המדות המה בשביל גילוי כי לעצמו יתברך אין שייך כלל מדות לכן בבחינת התקשרות זו נגלית מדת מלכותו בבחינתו השניה שהוא לגלות יחודו יתברך בבחינת נבראים שהיא העטרה ובחינת התקשרות הגילוי הזה נקרא עטרת יסוד דהיינו גילוי ההשפעה וכמבואר בעץ חיים שיסוד יש לו שני פרקין דהיינו שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו ההתקשרות מצד עצם המדות אשר בכחו יתברך הוא פרק ראשון המחובר להגוף שהם המדות שעיקר ההתקשרות הוא מצד מדת תפארתו יתברך ותפארת נקרא גופא ופרק השני הוא הגילוי וההשפעה הנמשך מצד התקשרות זה בחינה זו נקרא עטרה:
23
כ״דלכן בבחינה זו נתגלה כח הגילוי ממנו יתברך וכל זה הוא מצד בחינת זעיר אנפין בעצמו שהם כח המדות ביחודם יש בכוחם זה הגילוי אבל עדיין הגילוי הזה מקושר במדותיו לבחינת אחד ממש אבל הגילוי הנגלה בכוחו יתברך שיבא לידי פועל למי יהיה הגילוי דהיינו שיתגלו מדותיו יתברך בבחינת פרטים בבריאה יצירה עשיה דווקא כנזכר לעיל אז יצא הגילוי לחלק במהות בפני עצמו מהמדות ואינם נערכים בערך אחד כי כח המדות הם כאשר המה מיוחדים בעצמותו יתברך בלי שינוי הנקרא הוי"ה יתברך ויחודא עילאה וכח הגילוי הזה הוא דווקא לגלות מדותיו בפרט בבחינת התחלקות מצד הנבראים ואז נערך כח הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך לנקודה העומדת תחת היסוד וכל זה הוא בעת אצילותם כשתעריך אצילותם מהמאציל ברוך הוא מוכרחים להעריך בבחינה זו אבל אחר אצילותם דהיינו אחר בריאת עולם אשר השפעתו חס ושלום לא סר אפילו רגע מלהתגלות בעולמו מקום הגילוי הזה שהוא מדת מלכותו יתברך הוא בנצח הוד יסוד דזעיר אנפין דהיינו שיהיה תמיד הסכם חזק להשפעתו כמאמר הזוהר הקדוש על פסוק ושלשה עדרי צאן רובצים עליה רובצים תמיד שהם הנצח הוד יסוד כידוע ובזה יצדקו כל אופני קבלת המלכות המבוארים בעץ חיים וזכור והבן זה מאוד כי הוא הקדמה כללית לעבודה כאשר יתבאר אם ירצה השם:
24
כ״הוהנה קודם שנתחיל בביאור פרטי העבודה צריך עוד להבינך הקדמה אחת הוא ענין פנים ואחור אשר מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה אדם וחוה ד"ו פרצופין נבראו בבחינת אחור באחור דבוקים בבחינת פרצוף אחד עד שנסרן הקדוש ברוך הוא לשני פרצופים מחולקים והחזירן פנים בפנים וגם פליגי בה תרי אמוראי חד אמר פרצוף וחד אמר זנב ומבואר בעץ חיים בשער הנסירה שבעת הולדתם של זעיר ונוקבין מאבא ואימא יצאו אחור באחור דבוקים בכותל אחד ואחר זה היה בחינת הנסירה ואז אחר הנסירה בכדי לעשותה פרצוף בפני עצמה היה מוכרח מקודם לתקן פרצופה בבחינת אחוריים ואחר תיקון פרצופה בבחינת אחור בכדי להחזירה עם זעיר אנפין פנים בפנים נעשית נקודה אחת תחת יסודו ומתגדלת עד שנחזרת להיותה דבוקה פנים בפנים וגם מבואר שם הטעם שביציאתם דבוקים אחור באחור כי בעת צאתם בלי תיקון היה חשש ופחד מהקליפות שלא יתאחזו באחוריים לכן היו דבוקים אחור באחור אבל אחר התיקון אז אין פחד מאחר שנתקנה וזה היה בעת הבריאה ואחר הבריאה תלויים אלו הבחינות על ידי עבודת התחתונים כמבואר בעץ חיים שם:
25
כ״ווהנה להבין זה נקדים להבין ענין אחור ופנים כי פנים נקרא עיקר המהות והמכוון ממנו ואחור נקרא המסתעף להמכוון בכדי להתגלות המכוון כמו למשל שקונה סחורה והולך בדרך לקנות הסחורה עיקר המכוון שלו הוא כדי להרויח ממון אשר זהו פנימיות ועיקרית חפצו אבל בקניית הסחורה ונסיעתו לדרך אין חפצו ורצונו בזה מצד עצם הסחורה או לנסוע בדרך כי אם היה יכול להרויח ממון בלי קניית הסחורה ובלי נסיעה אין לו חפץ בהסחורה כלל וכל שכן בהנסיעה מצד עצמה אך מצד שלא יכול להרויח בלתי קניית הסחורה מוכרח הוא לקנות הסחורה נמצא הוא אצלו בחינת אחוריים כמאן דשדי בתר כתפיה שהוא לו למשא וכן הוא בכל דבר שעיקר המכוון הוא הפנים והמסתעף להמכוון הוא בחינת אחוריים נמצא בבחינה זו הפנים הוא התקשרותו בעצם הדבר דהיינו להרויח ממון וההתגלות בעסקו הוא טפל לו ולאחוריים נחשבו לו ויש אופן אחר שהפנים שלו הוא בהתגלות פעולותיו ועצם הדבר טפל לו דהיינו המלך אשר עיקר חפצו ומדותיו הוא בהתגלות מלכותו ובהתפשטותו בכבודו ובמלחמתו לנצח שונאיו זהו כל חפצו ועיקר כוונתו אך התגלות כבודו אי אפשר כי אם על ידי גבורתו אשר בכוחו ועל ידי עשרו כי מצד גבורתו הוא מנצח שונאיו ובעשרו יכול להוציא הוצאות על כלי מלחמתו והוצאות שריו ועבדיו וכל המצטרך וכל עיקר התגברותו והוצאותיו הוא בכדי להתגלות כבודו וכן הוא בכל מי שמתנהג בגדולה וכבוד בהוצאות רבות כדי להתכבד נמצא העושר והגבורה וחכמתו הוא טפל לגבי התגלותו הנגלה בעסקיו ובמעשיו נמצא זה היפוך מבחינה הנזכר לעיל אשר העיקר הוא בשביל העצם ועסק המעשה הוא הטפל ובחינה הזאת שהוא בחינת המלך העצם דהיינו גבורתו ועשרו הוא טפל ועסק המעשה דהיינו ללחום מלחמתו ולכבוש מדינותיו הוא העיקר כן הוא כביכול בבחינת זעיר ונוקבין כי בחינת זעיר אנפין עיקר המכוון הוא לחבר ולקשר כוחות כל הנמצאים בבחינת אצילות בבחינת יחוד עצום לחברם בבחינת מאצילם ברוך הוא ולהתכלל עילא ותתא ומכל סטרין ביחודא חד בלי שינוי ואצילות בחינת הכלים שהם הספירות שהוא בחינת אצילותם מכחו יתברך הוא בחינת טפל כי אצילות הכלים שהם חכמה בינה דעת ומדות הוא כדי שעל ידם יתגלה יחודו יתברך שאין עוד מלבדו כי מצד עצמותו הרי אינו בערך גילוי כלל כי אינו בערך השגה כלל כמאמר הזוהר ורעיא מהימנא כי אין סוף לית ביה רשימו כלל וכו' וברעיא מהימנא מאן דאשתמודע ליה קדם בריאה אסור לרשמא ליה בשום אות ונקודה אפילו קוצו של יו"ד וכל היחוד הוא מסטרא דנחית לאמלכא על בריין איקרי הוי"ה כמבואר בחלק הראשון בשערים הקודמים:
26
כ״זולכן היה אצילות הספירות בגין דישתמודעון ליה אשר בהון איקרי אחד כי על ידם הוא התגלות האין סוף יתברך בעצמותו וכמו למשל הנפש של אדם מצד הנפש אין לה גילוי כלל כי אם על ידי פעולת הגוף נגלה פעולת הנפש נמצא העיקר היא התגלות הנפש שבכלי הגוף וכלי הגוף המה טפלים למהות הנפש דהיינו כשאדם מדבר עם חבירו הגם שכל עיקר הגילוי של חבירו הוא על ידי כלי הדיבור או על ידי כלי המעשה וכלי הראיה והשמיעה עם כל זה עיקר כוונת דיבורו והתחברותו הוא בשביל הפנימיות דהיינו לגלות רצונו והשכלתו וחפצו במדותיו על ידי הדיבור וכל כלי הגוף אינו נחשב למהות כלל מצד הפנימיות אשר הוא העיקר וכלי הגוף שהם ראיה ושמיעה ודבור הם טפלים לעיקר רצונו בבחינת הנפש כן כביכול הספירות נקראים פעולתו יתברך שעל ידם מתגלה כח יחודו יתברך ועצמותו המתגלה בהם נמצא שבהתפשטותו בהתגלותו בהם העיקר הוא כוונתו יתברך שעל ידי הכלים יתגלה עצמותו ברוך הוא כי בלי כלים אין מקום להתגלות שלימותו יתברך לכן בחינת הכלים בעצמם המה טפלים וכמאמרם זכרונם לברכה נודע מצד פעולותיו אבל בבחינת מלכותו יתברך אשר כל עיקרה היא לגלות כבודו יתברך בתתאין ודווקא בבחינת חילוק דרגין בבחינת ריחוק והבדל גמור כמאמר הכתוב הנה שם הוי"ה בא ממרחק מרחוק הוי"ה נראה לי ולמען ספר שמי בכל הארץ וכמו והגידו את כבודי בגוים וייראו גוים את שם הוי"ה אשר כל עיקר הכבוד הוא לזולתו וכד אתכפייא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא נמצא עיקרית מדת מלכותו הוא דווקא מצד גילוי הדרגין והפעולות וההיפוך ויחודה ובטילותה אליו יתברך בבחינת יחוד המדות היא בחינת טפל כידוע ומבואר לעיל כמה פעמים ששורש המלכות שהוא הגילוי שרשו מאוד נעלה וכל עיקר הכוונה היה בשביל אנא אמלוך וכמאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי כו' אך גילוי כבודו יתברך על ידי מדת מלכותו יתברך שהוא לגלות כחו יתברך אפילו בבחינות הנבראים אי אפשר להיות כי אם על ידי יחוד הדרגין כי בלא יחוד הדרגין הרי ההרחק וההבדל גדול שבין אין סוף יתברך לבחינת הגבול אשר נבדלו בגדרם בשני הפכים ממש וכל שכן סטרא אחרא שהוא ההיפוך הגמור לכן בכדי לחברם דהיינו שיהיה נגלה דווקא התגלותו יתברך בכל בחינות העולמות הנגלים בבחינת יש ונפרד וכמאמר הכתוב כי הוי"ה הוא האלקי"ם בשמים ממעל וכו' מוכרח להיות הגילוי על ידי מדותיו יתברך שהם הכלים והספירות בכדי לייחד כל חילוקי הדרגין שבבחינת גבול אליו יתברך מצד יחודו יתברך בהם על ידי כוחו הפלא שלא יהיה בהם שום שינוי כמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי בכדי לבטל העולמות אליו יתברך ולקשרם ביחודו יתברך ואז נגלה כבוד אלוק"ותו יתברך אפילו מצד הגילוי ובזה מחבר גם כן הגילוי אליו יתברך ביחודא חד בלי פרודא כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי ועל ידי זה יתגלה האין סוף יתברך אפילו בבחינת התחתונים בבחינת ריחוק דייקא וכמו שיתבאר אם ירצה השם בשערים הבאים אשר על כן מצד מדת מלכותו יתברך הפנים שלה ועיקר מהותה הוא דווקא הגילוי ודווקא בבחינת ריחוק והבדל ובחינת יחוד הדרגין המה טפלים אליה ולאחוריים נחשבו לה:
27
כ״חלכן כאשר יצאו זעיר ונוקבין בבחינת הולדה מאבא ואימא כמבואר לעיל אשר יצא כוחם של זעיר ונוקבין בהתגלות אחד וכמבואר בזוהר כד נפיק נפקת נוקבא עמיה וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה דו פרצופין נבראו דהיינו שיצאו מכוחו יתברך אשר בכח השוואתו יתברך ושלימותו הגדול כל מה דהוה ועתיד למהוי הכל הוא בכוחו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין אך אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה וכמבואר לעיל אשר מוכרח להיות בכוחו יתברך כל הנמצאים בכל פרטיהם דייקא ואף על פי כן מצד השוואתו יתברך אין להעריך אלא כוחו לבדו יתברך הנמצא בכל המציאות שבעולם ולכן מצד הולדת אבא ואימא לכוחות אלו מהעלם אל הגילוי דהיינו יחוד הכוחות לייחדם בכח אחד שהמה בחינת אצילות שהוא בחינת זעיר אנפין וגילוי הכחות לגלותם לבריאה יצירה עשיה להיות נגלים בבחינת נבראים בפרטיהם בבחינת גילוי היש בבחינת חילוק והבדל שהיא מדת מלכותו יתברך כנזכר לעיל:
28
כ״טשני הבחינות האלו נתגלו ונולדו מאבא ואימא המתגלים מכח השוואתו יתברך כמבואר לעיל ויצאו שני הכוחות לאחדים הגם שהמה מהופכים אך מצד כוחו הפלא הוא בלי פרודא כלל לכן התגלותם היא בבחינת אחור באחור דהיינו למשל כשאדם עומד אחור באחור עם חבירו הרי הפנים מהופכים זה לצד זה וזה לצד אחר ההיפוך ממנו כן כביכול בחינת יחוד מדותיו יתברך הנקרא זעיר אנפין והתגלותם הנקרא מדת מלכותו יתברך פניהם מהופכים דהיינו שעיקר בחינת הזעיר אנפין הוא דווקא בבחינת יחוד עצום אשר לא נגלה שום דבר הזולת חס ושלום ושום חילוק והבדל רק להבטל ולעלות לשרשם ומקורם שהוא אין סוף ברוך הוא ובחינת יחוד הנמשך בהכלים הוא בחינת דרגין מתחלקין דהיינו היחוד הנמשך בכלים שהוא על ידי חכמה והבנה ומדות אך הגם שחכמה ובינה ומדות המה כלים וכל כלי הוא מורה על התחלקות אך מצד כחו הפלא מתייחדים בחינת יחוד זה שעל ידי כלים הוא בחינת אחוריים ועיקר מדת מלכותו יתברך ופנים שלה הוא עיקר מהותה הוא לגלות דווקא בבחינת חילוק דרגין כנזכר לעיל והוא היפוך מפנים של זעיר אנפין אבל בבחינת אחוריים המה אחד כי אחוריהם המה יחודו יתברך הנמשך בהכלים דהיינו על ידי חכמתו וחסדו וגבורתו יתברך בבחינה זאת המה שוים כי לבחינת זעיר אנפין שעיקרו בכדי להתגלות יחוד עצמותו יתברך דהיינו שאין זולתו כלל כמו שהוא בעצמותו יתברך אבל מצד שאי אפשר להתגלות עצמותו יתברך כי אם על ידי חכמה וחסדו וגבורתו וכו' כמאמר הנזכר לעיל נודע מצד פעולותיו נמצא יחודו יתברך הנמשך על ידי המדות והכלים נחשבו לו לבחינת אחור וכן במדת מלכותו יתברך אשר עיקרה להתגלות בבחינת ריחוק והבדל אך ההתגלות אי אפשר להיות כי אם על ידי הספירות ויחוד הנמשך בהם דהיינו ביטולם של הנבראים ויחודם שהוא על ידי חכמה והבנה והתקשרות המדות נמצא יחוד הכלים לאחור נחשב לה וכאשר תסתכל תבין שבבחינת אחוריים המה דבוקים בכותל אחד ממש דהיינו בבחינת יציאתם מהבינה יצאו לכח אחד בלי פרודא כלל דהיינו כח היחוד והגילוי בלי פרודא כלל מצד כוחו הפלא ודיבוקיהם הוא בבחינת כלי הספירות שיש בהם כח הגילוי וכח היחוד בכח אחד דהיינו יחודם לאין סוף ברוך הוא על ידי הכלים כנזכר לעיל נמצא שבבחינת אחוריים המה הכל מהות אחד אבל בבחינת הפנים דהיינו עיקר מהותם המה מהופכים כי פנים דזעיר אנפין המה פונים למעלה לעלות לשרשו ופנים דנוקבא פונה למטה לגלות היש בבחינת עולמות ועל זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה שהוא זעיר אנפין הנקרא אדם כידוע הוא בחינת מ"ה ורוח הבהמה היורדת היא למטה שמדת מלכות נקראת בהמה שהיא שם ב"ן כידוע שעיקר מהותה הוא להמשיך כח עצמותו ברוך הוא דייקא למטה ודי למבין והבן מאד:
29
ל׳והנה כל הבחינות המבוארים לעיל דהיינו דיבוקה בעטרת יסוד זעיר אנפין ונקודה תחת היסוד ומקומה שבנצח הוד יסוד וקבלתה מהחזה כל אלה הבחינות נהוגים הן בבחינת פנים והן בבחינת אחוריים וכמבואר בעץ חיים כי בעת העיבור היתה בסוד פסיעה לבר והלבישה את עטרת יסודו ואחר הלידה נעשית לנקודה תחת יסוד גם כן בבחינת אחור ואחר כך נתגדלה עד מקום הנצח הוד יסוד ונתגדלה יותר עד החזה אשר שם התחלתה ונתגדלה יותר עד המוחין להיותם שוין בקומתן והכל אחור באחור ואחר הגדלות הנזכרים לעיל ננסרה מאתו לחזור פנים בפנים ואז יהיו כל הבחינות האלו המבוארים לעיל בבחינת פנים בפנים דהיינו תחילה נעשית נקודה תחת יסוד ואחר זה נתעלית עד נצח הוד יסוד ואחר זה נתעלית עד החזה ואחר זה נתעלית עד מוחין שלו להיותם שוין בקומתן והכל פנים בפנים ולהבין כל אלו הבחינות הנה פסיעה לבר הוא למשל מאדם שעיקרו עומד במקומו אך אושיט הפסיעה לבר כן בעת שהיה כוחם של המדות ויחודם שנקראו זעיר אנפין בבחינת עיבור במעי אמא אשר אז לא נתגלו מאתו כי אם הנצח הוד יסוד דהיינו אופן הרגשת המדות וחילוקיהם ויחודן כאשר הוא בבינה שהוא בבחינת הבנתו יתברך מצד מהותו כמו למשל אדם שמתבונן לעשות איזה דבר ונעשה הסכם בבינתו לעשות באופן זה וההסכם שבבינתו נקרא נצח הוד יסוד דהיינו בחינת נצחון והסכם שיהיה דווקא באופן זה נקרא נצח הוד וההתקשרות שמתקשר בבינתו נקרא יסוד כן הוא כביכול קודם שנגלה המשכתו יתברך בבחינת התמשכות העולמות היה כח זה מוסתר בבינתו כביכול דהיינו להתגלות בבחינת חסד וגבורה וכו' כדי לגלות יחודו יתברך ובבחינת בינתו הוא ההסכם נקרא בחינת נצח הוד יסוד דהיינו כביכול להבין כל ההתמשכות אשר יתגלו אשר מצד הבנה עיקר הוא ליחד כל הכוחות ביחודא חד וההבנה הוא מצד עצם כל כוחות המתחלקים אשר בכוחו יתברך אשר המה מיוחדים ועדיין לא יצאו לידי פעולה בפועל המדות לגלות חסדו וגבורתו ותפארתו:
30
ל״אואז מצד בחינת עיקרם של המדות כאשר המה מיוחדים עדיין לא נגלה כוונתו יתברך במדותיו אשר עיקרם עומד לגלות אלקו"תו יתברך בכל הנמצאים בשמים ממעל ועל הארץ וכו' כמבואר לעיל כי אם שנגלו מהותם של המדות בעצמם המוסתרים בבינתו יתברך אבל גילוי כוונת המדות שהוא לגלותם בבחינת בריאה יצירה עשיה עדיין לא נגלה הגילוי במהותו כי אם ברמיזה שנרמז בהם הגילוי לעולמות אבל בחינת הגילוי בטל לגמרי לגבי עיקרית המדות ויחודם במאצילם אשר העולמות המה כלא חשיבין קמיה ואינו בערך עולמות כלל רק מצד שעיקר המדות המה לצורך גילוי הרי יש בהם כח הגילוי גם כן אבל הוא בהסתר כמו רמיזה בעלמא ואז נקרא אושיט פסיעה לבר כמו למשל מלך בשר ודם אשר ממשלתו במדינות גדולות ומתגלה בהם ובתוך המדינות יש גם כן כפר קטן ששם יהיה גם כן התגלותו כי ממילא בהתגלותו בגדולתו נכלל גם כן ההתגלות להכפר כי בעת התגלותו בהמדינות יהיה התגלותו גם כן להכפר הקטן אבל מצד מהות גדולתו בכלל הרי הכפר קטן אינו בערך למהות גדולתו בכלל אך אף על פי כן נרמז בהתפשטות גדולתו גם כן התפשטותו להכפר אבל אחר צאתו להמדינות לגלות בו גדולתו ומלכותו עליהם ולהראות ביטולם אליו אז בהתגלות זה אשר נחית לפרט הרי הכפר היא גם כן בכלל הפרטים שמתגלה אליהם אבל מצד קטנות מהות הכפר הלא קטון הוא בעיניו באין ערוך לגילוי גדולתו במדינות הגדולות אבל מאחר שנתגלה בהכפר ומוצא בה דבר השייך למלכותו ולרצונו מתמשך יותר בגילוי ונחשבת לו יותר וכל שמוצא בה התגלות השלמת חפצו בה יותר מתגלה בה יותר ונערכת אליו בחשיבות יותר עד שמוצא בהכפר שבה יהיה נגלה שלימות מלכותו יותר מהשלמת התגלותו במדינות אז מחמת השלמת מלכותו בה הרי גילויו נחשבת לו יותר מהתגלותו במדינות וכנזכר לעיל:
31
ל״בומתקשר בה בעצם רצונו כן הוא כביכול למשכיל למעלה כי בעודם בבחינת עיבור שהמה בכח הבינה דהיינו הבנת של כל הנמצאים בכלל הרי העיקר הוא התגלות יחודם של כל הדרגין וקישורם במאצילם ברוך הוא ואשר על ידם יתגלה יחודו יתברך ואז התגלותו בעולמות התחתונים בבחינות בריאה יצירה עשיה הלא כאין נחשבו לגבי עצם הגילוי בבחינת אצילות ששם התגלותו יתברך בבחינת אין סוף אך עם כל זה מצד שבמדותיו יתברך עיקר התגלות של כחו יתברך על ידי חסדו וגבורתו הוא דייקא על ידי גילוי בעולמות נרמז בהמדות גם כן גילוי אבל בדרך כלל יחשב גילוי דבריאה יצירה עשיה כלא נגד גילוי מדותיו יתברך בבחינת אין סוף לכן אז הוא פסיעה לבר אבל בצאת המדות לפועל אז נתגלו חסדו וגבורתו ותפארתו אז נתגלה במדת תפארתו גילוי מלכותו בבריאה יצירה עשיה אבל אף על פי כן מחמת קטנות הגילוי בבחינת עולמות אשר כאין נחשבו לגביה היא כמו נקודה תחת יסוד ואחר התגלותו הלא נגלה עיקר כוונת בריאת העולמות בכדי לגלות שלימותו ובלא התגלות לעולמות בריאה יצירה עשיה לא נתגלה שלימותו אז הגילוי בהנצח הוד יסוד אך עדיין גילוי העולמות שהם בחינת גבול אינן ערך להתגלותו בבחינת אין סוף לכן מקומה אז בנצח הוד יסוד כמו למשל אדם שנצרך להתגלות בדבר זר ורחוק ממהותו אשר מחמת זה אין לו חפץ בהתגלות לבו בבחינת אהבה להמשכה זו אך מחמת שרואה בדעתו שנצרך לו הדבר מתחזק בנצחונו והסכם חזק להתקשר בהדבר כן הוא כביכול כי עדיין גילוי העולמות בבחינת זר וריחוק הגבול מבלתי בעל גבול אבל מצד שהמה נצרכים לגלות השלמתו יתברך בהם מתגלה אליהם בבחינת נצחון וכו' וכנזכר לעיל וכאשר נתגלה יותר השתוותם של העולמות והתקשרותם בו אז נגלה אליהם בבחינת התגלות מדותיו בבחינת התפארות וככה הוא העליות לפי ערך התגלות חפצו והשלמתו והשתוותם אליו עד שנעשו שוין בקומתן דהיינו שיתמשך מבחינת חכמתו לחכמת גילוי העולמות:
32
ל״גוהנה כל בחינות היחוד וההתקשרות ההוא נקרא אחור באחור כמבואר לעיל כי היחוד זה הוא בבחינת מעין דהיינו היחוד הנמשך בתתאין הוא בכדי לחבר הגילוי שבבחינת בריאה יצירה עשיה אליו ולהדמותם ביחודא חד מעין יחודו וכמאמר הזוהר כגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד למהוי חד לקבל חד דהיינו שיהיה נגלה יחודו יתברך בבחינת יחודא עילאה לייחד גם כן הדרגין בערכם מעין יחודו יתברך דהיינו שיהיו בטלים לגביה יתברך וזהו נקרא יחודא תתאה ולכן דייק הזוהר חד לקבל חד דהיינו שהיחוד בבחינת תתאין היא לקבל חד בבחינת יחודא עילאה אבל המה שני בחינות רק שזהו מעין ולכן הוא ברזא דאחד כי בחינת האחד מצד אמיתיתו הוא ברזא שהוא סוד שלא נגלה עצם יחודו יתברך רק על ידי בחינת הדרגין:
33
ל״דוהנה בבחינת יחודא תתאה יש כמה בחינות כאשר הביטול היא בכללות דהיינו בבחינת עול מלכות שמים בבחינת אמונה נקרא נקודה תחת יסוד דהיינו שככה גם כן התקשרות יחודו יתברך בכלל בבחינת התקשרות וכאשר בחינת יחודם של תתאין בהתבוננות בגדולתו בכדי להתקשר אליו יתברך אז מתעוררין גם כן מדותיו יתברך בבחינת נצח הוד יסוד להתקשר לבחינת מלכותו שהוא הגילוי על פי הסכם חזק וכאשר באו על ידי התבוננותם אהבה ויראה ורעותא דלבא אז כביכול נתעוררו כח מדותיו להתקשר בבחינת גילוי השפעתו בבחינת תפארתו וכאשר מתבוננים יותר דהיינו שמבינים אחדותו יתברך אשר אין זולתו כלל בבחינת אני הוי"ה לא שניתי אז כביכול מתאחד ומתקשר חכמתו ובינתו ודעתו שבבחינת יחודא עילאה בבחינת חכמה בינה דעת שביחודא תתאה במהות אחד ואז מדותיו יתברך עם הגילוי שהוא מדת מלכותו יתברך שווין בקומתן אבל כל זה נקרא אחור באחור כי עדיין אינם נגלים מהות אחד כי אם כגוונא דלעילא ולמהוי חד לקבל חד דייקא כנזכר לעיל אבל לא בבחינת יחוד ממש כי אם במעין ודמיון כמאמר הכתוב וביד הנביאים אדמה כי בבחינת יחודא תתאה נקראת מדת מלכותו יתברך בשם כ"ה דהיינו שנותנת דמיון בבחינת יחוד הנבראים להתייחד כעין יחודא עילאה אבל לא ממש ביחודא חד דהיינו התגלות יחודו במלאכים מחנה מיכא"ל וגבריא"ל שבטלים אליו יתברך אבל בטילותם ויחודם אליו יתברך אינם בעצם היחוד כי המה נראים מצד מהותם ליש גמור אך שבטלים ליחודו יתברך וכמו שכתוב וצבא השמים לך משתחווים שמהותם העיקרית נראים לבחינת יש רק שבטלים אליו יתברך ומתייחדים לאחד וכענין היחוד שבהיכלות שמתקשרים דא בדא ומשתלבין דא בדא כעין יחוד שבאצילות אבל לא בערך יחוד האצילות במהותו אשר בבחינת אצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש באופן שאינם נגלים למהות בפני עצמם ולכוחות מחולקים כי אם מתייחדים כל הכחות לכח אחד בעצמותו אבל הם נערכים במהותם לבדם לכחות מחולקים כי אם שמתייחדים בכחותיהם בבחינת ביטול ולכן נקרא יחוד הזה בבחינת אחור באחור כי עיקרו של יחוד האצילות בבחינת זעיר אנפין המה ממש ביחוד אחד פונים למהות עצמותו יתברך באין מהות נבדל כלל וכל בחינת הערכות כליהם שהמה חכמה ומדות המה להם בבחינת אחוריים וכמבואר לעיל ובחינת יחודם בבריאה יצירה עשיה עיקר מהותם הוא החילוק דרגין במהותם של כל אחד ואחד כי אם שמתקשרים ביחודו יתברך בכדי להשוות יחודו יתברך בבחינת כליהם בערך התגלותם מצד הבדלתם בגדרם אשר רחוקים זה מזה כי אם יחודם הוא בבחינת הארה לבד אבל לא בעצם דהיינו שמאיר אור יחודו עליהם לייחדם בערכם על ידי שורשם שהמה הכל אחד אבל לא בגילוי מהותם.
34
ל״הוהנה כל תכלית כוונת הבריאה הוא למהווי אחד באחד ממש ולא בבחינת חד לקבל חד כו' דהיינו שיהיו משתווים ממש כאשר המה מצד אמיתיותם בשרשם בכחו השוה הרי כל הנמצאים ממנו הכל הוא בהשוואה גמורה נמצא בעצם המה הכל אחד מצד אמיתיותו יתברך אשר אין עוד מלבדו והנה בכדי לייחדם אחד באחד הנקרא פנים בפנים דהיינו שיתגלה הפנימיות של מדת מלכותו יתברך יחוד זה נעשה על ידי התגלות כחו הפלא אשר מצד הפלא המה הכל מהות אחד ממש כחו יתברך בעצמותו וכח הגילוי שבעצמותו כח אחד להם דהיינו כחו לבדו יתברך אך מקודם צריך לייחדם בבחינת אחור באחור דהיינו להמשיך יחודו יתברך בבחינת גילוי הנבראים ולהדמותם אליו יתברך בבחינת ביטולם כי אם לא יהיה החיבור והזיווג בבחינת אחור באחור תחילה הנה מאחר שבחינת הגבול הוא בבחינתו בבחינת נפרד ונבדל ממהות יחודו יתברך מצד התגלותם אשר לחלק יצאו דייקא המה אינם בערך לקבל יחודו יתברך בבחינת פנים בפנים אשר המה בגילוים מהופכים ממש אשר על כן צריך הכנה מקודם לעשותם כלים בביטולם זה בכדי שלא יהיו מתגלים לנפרדים גמורים כי אם לגלות יחודו בהם אשר אינם מהות נבדל באמת ולהיותם בטלים ממהותם שבבחינת נפרד ואז יהיו כלים לקבל אור יחודו יתברך בפנימיות ממש למהוי אחד באחד:
35
ל״ווהנה בבחינות יחודא עילאה ויחודא תתאה אשר המה חד לקבל חד התקשרותם בבחינת אחור באחור הוא בכותל אחד דהיינו מחמת הבנתם במקורא ושרשא דכולא אשר אין זולתו לכן מתחברים ומתבטלים מחמת גילוי אור יחודו עליהם תמיד אבל במהותם בעצמם עדיין נחשבו למהות בפני עצמם ובטילותם הוא מחמת התגלות אור יחודו עליהם מחמת התדבקותם ליחודו יתברך ואז נקראים טפלים ליחודו יתברך אבל בכדי שיהיו כלים לקבל יחודו פנים בפנים נצרך להשתנות כליהם של הנבראים אפילו בבחינת מהותם בעצמם ושיהיו כלי מוכן לקבל יחודו יתברך בעצמותו ושלא יהיו כליהם בבחינת יש מסתירים ליחודו יתברך כאשר המה ממש באצילות בכליו אשר אין הכלים מסתירים לגביה יתברך כלל ולא שני בהם כלל ולא נתרבה חס ושלום על ידיהם כי אם הכל אחד ממש כן יהיו כלי הנבראים ממש כלים ליחוד עצמותו באופן שלא יסתירו כליהם כלל מצד כוחו הפלא אשר יתגלה עליהם המחבר שני הפכים לאחד ממש כמו באצילות אשר לזה נצרך הנסירה כי ביטולם מצד התגלות אור יחודו עליהם הרי אינם בטלים במהותם העצמי כי אם מצד התגלות יחודו עליהם אבל במהותם בלתי ההתגלות הרי נערכים למהות נפרד ונבדל וכמשל הבן שבטל אל אביו ומבטל מדות ושכל הקטנות שלו להתדמות לאביו מצד התקרבות שכלו ומדותיו של אביו אליו בהתגלות ובטל שכלו ומדותיו אליו אבל עדיין מהותו לא נתהפך מקטנות שכלו דהיינו שכשלא יתגלה אביו בשכלו ומדותיו ישאר בקטנותו וכאשר אביו רוצה לנסותו בביטול מהותו מצד עצמותו אזי מסתיר אביו שכלו ומדותיו ממנו כדי שיהיה ביטולו לאביו מצד שכלו ומדותיו בעצמו וכאשר מבטל שכלו ומדותיו בבחינת מהותו בעצמו אז על ידי זה נעשה כלי לקבלת מהות אביו העיקרי וכמבואר במשל הנזכר לעיל מהמשפיע ומקבל כן כביכול בבחינת ביטול הנבראים על ידי גילוי יחודו יתברך עליהם עדיין לא נגלה ביטול מהותם של הנבראים במהותם ואז כביכול מסתיר פניו מהם בבחינת דורמיטא בכדי שיהיה אופן ביטולם של הנבראים מצד אמיתיות הדבר אשר אין זולתו כלל ושיהיו מתגלים במהותם לבדם ואף על פי כן לא יהיו נפרדים חס ושלום כי אם בטלים מצד אמיתיותו יתברך וכאשר יתבאר אם ירצה השם בביאור אמת ויציב שאחר קריאת שמע.
36
ל״זואז מצד ביטולם זה נעשו כלי על ידי התעוררותם זו לקבל אור יחודו יתברך פנים בפנים כי בהתעוררותם זו אשר בטלים באמיתיותו מעוררים כוחו השוה בבחינת פלא אשר שם המה משתווים ממש מצד עצמותו לעשותם כלי מוכן לגמרי שלא יסתירו כליהם כלל כי אם שיהיו כלים לעצמות יחודו יתברך באופן בחינת אצילות וכאשר יתבאר אם ירצה השם בביאור יחוד התפילה באריכות ואז בחזירתם פנים בפנים מוכרח להיות בחינת מלכות שהיא גילוי יחוד הנבראים בבחינת נקודה תחת יסוד דהיינו להתבטל ממהותם בדרך כלל בבחינת נקודה כמבואר לעיל כדי שעל ידי זה תהיה מוכן להתפשטות כליה באופן אחר ולהתגדל כמוהו פנים בפנים ממש באין הבדל כלל מצד גילוי כח עצמותו על ידי כתרו שהוא הפלא ובבחינת יחוד הזה יש בו כל בחינות הגדלות המבוארים לעיל בנצח הוד יסוד ובחסד גבורה תפארת ושוין בקומתן ואז נקרא יחוד פנים בפנים דהיינו שעיקרה של מלכות שהוא גילוי הבריאה יצירה עשיה פניה למעלה דהיינו להתקשר לעצמותו יתברך ועיקרו ופניו של בחינת זעיר אנפין שהוא כוחו יתברך המתמשך במדותיו מכח עצמותו הוא למטה כדי להשפיע בתחתונים שהוא עיקר כוונתו יתברך בבריאה ועל ידי זה נתוסף גילוי אור עצמותו יתברך בכלים שהמה מדותיו כמשל הנזכר לעיל יותר ממה וכו' ותלמיד מחכים את רבו כו' דהיינו מחמת חפצו יתברך להתגלות אשר זהו עיקר הכוונה לגלות יחוד עצמותו באין הבדל אז כביכול נתוספו אורות בכלים וזהו סוד תוספת המוחין הנמשכים על ידי התפילה וסוד ישמעאל בני ברכני כי בזה נתרבו ונתגדלו המוחין אך קודם לזה צריכין להתתקן בבחינת פרצוף אחוריים כנזכר לעיל כי אם יהיה תחילה פנים בפנים אזי מצד שלא נתקנו אחוריים להאיר בהם יחודו יתברך הרי מצד התחלקותם בבחינת הבדל יתאחזו בהם החיצונים דהיינו שיתראה מהם ההיפוך לגמרי מצד הבדלתם:
37
ל״חכי מצד חצוניותם שהוא בחינת אחוריים המה אינם בגדר הפנימיות כלל ולכן כאשר יהיה הפנים של מדת מלכותו יתברך למעלה כאשר הוא בעצמותו במקורה ושורשה אשר מצד מקורה אין שייכות כלל להיות חילוקי דרגין ומצד התגלותה בבחינת כלים המה עיקר לחילוק הדרגין וכמבואר במשל מהמשפיע ומקבל או במשל הבן עם אביו כי כאשר לא יחבר מהותו למהות אביו בבחינת התדמות לפי כלי המקבל כי אם מצד פנימיותו אזי מחמת הבדל מהותו בבחינת קטנות הרחוק מערך מהות המשפיע או מערך אביו כנזכר לעיל אזי יהיו הכלים בהבדל גמור ועוד זאת שאפילו בפנימיות לא יהיה כלי לקבלה כלל מצד כליו שהם רחוקים מגדר המשפיע כן הוא כביכול במדת מלכות כנזכר לעיל וזהו מה שמבואר בעץ חיים כי אם היו יוצאים פנים בפנים היה פחד מהקליפות שלא יתאחזו באחוריים ודי למבין אבל בהתדבקותם בבחינת אחור באחור הרי מתחברים הכלים במעין ודוגמא לכליו בבחינת יחוד עצום להאיר בהם יחודו יתברך בבחינת יחודא תתאה ואז על ידי נסירה נעשו כלי בביטול מהותם בעצמם גם כן על ידי הארת היחוד הנזכר לעיל שנתגלה מכוחו הפלא אשר שרשם בשם הכל אחד ואז יכולת בכלי הנפרדים להבטל אפילו במהותם עצמם ואז אין פחד מהקליפות אדרבא כי נגדלו אחוריהם להתגלות יחודו עליהם בפנימיות ולהכלל ביחודו האמיתי ודי למבין:
38
ל״טוהנה הגם שמבואר לעיל שכל עיקר הכוונה הוא בבחינת פנים בפנים כי בחינת פנים היא גדולה מבחינת אחוריים אבל באמת בבחינה אחת אחוריים גדולים מהפנים כמבואר בעץ חיים בשער פנים ואחור וכמאמר הכתוב אחרי הוי"ה אלקיכ"ם תלכו כי העיקר הוא לתקן בחינת אחוריים ואז יהיו בחינת האחוריים גדולים מהפנים וכמאמר הכתוב בכלב ויהושע כי מלאו אחרי הוי"ה וזה נחשב להם למעלה גדולה יותר מכל ישראל שהיו במדבר שנאמר עליהם פנים בפנים דבר הוי"ה עמכם ואף על פי כן לא זכו ליכנס לארץ ישראל מצד שלא מלאו את האחוריים אבל כלב ויהושע מצד שמלאו אחרי הוי"ה זכו למעלה גדולה ליכנס לארץ ישראל והענין הוא כי בבחינת פנים בפנים עדיין לא נגלה אור עצמותו יתברך בבחינתו יתברך כאשר הוא לבדו כי אם הגילוי הוא בבחינת יחוד מדותיו ובזה נגלה עליהם אור עצמותו ולכן נקרא פנים כמו למשל באדם שכל פנימיותו נגלה על ידי הארת פניו אם לאהבה או להיפוך אם לדין או לרחמים או לשמחה ולעוצב הכל נגלה על ידי הפנים אבל באחוריים לא נגלה ממהותו כלום כי אם הכלים בלבד:
39
מ׳והנה בהארה היוצאה על ידי הפנים הלא לא נגלה מהות עצמו של האדם כמו שהוא בכח נפשו אשר שם המה בעצם כח רוחני ובבחינת חיות גמור כי אם בבחינת הפנים נגלה חסדו וגבורתו וכן חכמתו כמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו בבחינת כלי הפנים אבל לא בעצם אך אף על פי כן מתקשר בחבירו פנים בפנים וכמשל המלך שמראה לעבדיו פנים צהובים בזה הוא התחברותם וכן בהיפוך הכל נמשך על ידי הפנים כן הוא כביכול התגלותו יתברך בבחינת יחודו יתברך הוא נקרא בחינת פנים דהיינו שעל ידי הכלים יתגלה יחוד עצמותו יתברך בהתגלות פניו העליונים בבחינת יאר הוי"ה פניו אליך וכמבואר בשער האנפין כי כאשר מאיר פני אריך אנפין בפני זעיר אנפין דהיינו שהתגלותו יתברך הוא על ידי בחינת פלא דהיינו שנגלה כח השוואתו יתברך אשר הוא שוה עילא ותתא אז היחוד הוא פנים בפנים דהיינו שנתגלה פנימיותו יתברך הכולל כל הדרגין אשר כל יכול להתמשך מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בהתגלות אחת על ידי זה נתגלו פנימיות גילוי העולמות אשר בבחינת פנימיות הכל הוא עצמותו יתברך ואין ההסתרה כי אם בבחינת כליהם בבחינת חצוניות המסתירים לגבי דידן להיותם נגלים בבחינת יש אבל לפניו יתברך אין צמצום והעלם מסתיר לפניו וכאשר מתגלה אור פניו יתברך בבחינת אריכא דאנפין אז נתגלה בבחינת פנימיות של כל העולמות ואז נעשו לאחדים בבחינת פנימיותם ומתבטלים ומתאחדים באור פניו יתברך:
40
מ״אוהנה כל זה הוא בבחינת כלים הוא החילוק בין פנימיותם וחצוניותם אבל באמת כאשר הוא מצד עצמותו יתברך הלא בחינת הכלים בעצמם הכל הוא עצמותו יתברך ולגבי עצמותו יתברך אין לתאר פנימיות וחצוניות מאחר שהוא לבדו ואין זולתו כלל אין לתאר אליו יתברך פנימיות וחצוניות ועל זה אמרו הוא מקומו של עולם כי עולם המה בחינת הכלים המסתירים הכל הוא עצמותו יתברך והוא מקומם ממש וכמו שכתוב ומתחת זרועות עולם ותולה ארץ על בלימה דהיינו שכח כל הכלים בעצמותם הוא מכוחו של הקדוש ברוך הוא בעצמותו דייקא ואדרבא בבחינת כלים שם הוא עיקר התגלות עצמותו יתברך אשר אינו בערך גילוי והמשכה כלל וכידוע ששורשם של הכלים הוא גבוה מהאורות שבתוכם לכן המקיף הוא דייקא על חצוניות הכלים ואור פנימי הוא בתוך הכלים וידוע שהמקיף אין ערך להפנים כי המקיף מצד גדולת אורו אינו יכול להתגלות בבחינת פנימיות של הכלים מצד עומק ההשגה אשר לא ניתן לשום השגה כמו שכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכמו למשל מחכם גדול אשר עמקות שכלו רחוק הוא מגדר המקבל להשיגו וכשרוצה לגלות עצם חכמתו מוכרח להסתיר שכלו בכמה מיני אופנים וצמצומים ומשלים בכדי שעל ידי צמצומים האלו יאיר מעין חכמתו להמקבל:
41
מ״בוהנה ההארה אשר מאירה דרך הצמצומים האלו המה רק בחינת הארה מעין חכמתו אבל לא עצם חכמתו אבל בבחינת כלי הצמצום ובבחינת המשל מוכרחים להיות הכלים האלו על פי עצם חכמתו ממש כי אם לא יהיו נלקחים מעצם חכמתו לא יהיה ההתגלות של הארת חכמתו אפילו במעין וכמבואר לעיל שכל מה שהוא חכם ביותר יכול לצמצם ולהסתיר יותר ולהמשיל משלים הרבה כי מצד עומק חכמתו שיודע עיקרית כל הדברים כל הנמצא בעולם המה אצלו בהשוואה וכמבואר בכמה מקומות וכאשר נאמר על שלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם וידבר שלשת אלפים משל וידבר על העצים ועל האבנים דהיינו שהיה ידוע לו שורשם של העצים והאבנים אשר מזה יכול להמשילם לעיקרית החכמה אבל אדם אחר שאינו יודע עיקרית החכמה הרי מצד הרחק והבדל של העצים והאבנים בבחינת פנימיותם ובבחינת כליהם לא ניתנו להעריכם ולהדמותם נמצא שכל מה שנסתר יותר נלקח ממקום גבוה יותר לכן המקיף דהיינו מה שאינו יכול להתגלות על פי המשכה והשגה הוא מתגלה בבחינת הכלים אבל הוא בבחינת מקיף וכמבואר בעץ חיים שבחינת עתיק אשר בבחינת פנימיות אורו הוא בבחינת פנימי מכל הפרצופים וכל הפרצופים המה בבחינת הלבשה זה בתוך זה עד שנמצא כי עתיק הוא בתוך כולם ופנימי מכולם אבל בבחינת המקיף הוא חיצון מכולם כי מקיפו מקיף על כל המקיפים דהיינו כי בחינת מלכות הוא גילוי יחודו יתברך בבחינת נבראים השגתם הוא על פי יחוד הכלים שהוא זעיר אנפין ובחינת זעיר אנפין הוא בפנימיותו ויחוד בחינת הדרגין מלביש את יחוד הכלים כאשר המה בעצמותו וכן בחינת יחוד שבבחינת כלי הזעיר אנפין מלביש את אריך אנפין דהיינו שכח יחודם הוא מצד גילוי כחו הפלא בתוכם המקשרם ומייחדם בכח השוואתו יתברך ובחינת אריך שהוא בחינת מקור היחוד שבבחינת נאצלים מלביש את עתיק שהוא בחינת התגלות בכח אין סוף שאינו בערך כלים כי אם השוואתו יתברך שמתגלה בתוך הפלא וכמבואר בשערים הקודמים ויתבאר אם ירצה השם בחלק השני יותר בביאור:
42
מ״גאבל בבחינת המקיפים הוא בהיפוך כי אור הזעיר אנפין שהוא יחוד הכלים בבחינת יחודא עילאה אשר המה יחודו יתברך בעצמותו הלא בחינת יחוד הכלים בעצמותם אינם יכולים להתגלות בבחינת יחודא תתאה שהוא גילוי יחוד הנבראים כי אם יחוד זעיר אנפין הוא מקיפם מכל צד שלא יהיו נתגלים לבחינת נפרד ושיהא יכול להאיר בתוכם יחודו מצד הבדלת כליהם אבל באמת הבדלת כליהם המה רק מצד ההסתרה אבל בעצם הכל הוא בבחינת עצמותו כמו שכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כלל מצד כח זה הוא עושה כליהם הכנה לקבל אור היחוד בבחינתם וכידוע שהמקיף הוא שמירה מן החיצונים כי מצד הסתרתם וחילוקי הדרגין הלא נגלים לבחינת יש בכל פרט נמצא שבזה יכולים להתאחז החיצונים אבל מצד המקיף דהיינו כח עצם יחודו יתברך אשר מצד עצם יחודו יתברך המה מתאחדים בעצם כח הנסתר של אלו הכלים דוחה את החיצונים ועוד זאת שעושה אותם כלי לקבל אור יחודו יתברך בבחינת פנימיותם ועל כח יחודו יתברך בבחינת כלים שהם הספירות אשר אצלו לאו מכל אילין מדות כלל ואין שייך בו יתברך מדות אך מצד כוחו הפלא נעשים מדות דהיינו שמאיר עליהם אור השוואתו יתברך בבחינת פלא שיהיו מתגלים בבחינת כח חילוק דרגין וכמבואר לעיל:
43
מ״דולכן כח זה הפלא הרי אינו נגלה בכלי המדות בבחינת התגלות כי אם היה מתגלה הלא לא היו נערכים בבחינת כלים כלל כי אם כחו הפלא הוא בבחינת מקיף עליהם דהיינו שאין לתאר כלים מצד עצמותו ואופני הכלים בבחינתם של כל אחד ואחד דהיינו חכמה וחסד מפני איזה טעם יהיה נמצא החכמה והחסד באופן זה דייקא והתקשרותם זה בזה הכל הוא בבחינת פלא אשר לא תושג זה בבחינת השגה בבחינת פנימיות יחודם המתגלה בתוכם דהיינו קישורם ויחודם הנגלה בבחינת פנימיות החכמה והחסד אשר נגלה בתוכם יחודו יתברך כי אם כח כליהם הוא בבחינת פלא וכח נסתר והוא מצד רצונו יתברך שאינו מושג בשום חכמה ושכל נמצא כח זה הוא מקיף עליהם ועל כח הפלא הזה שהוא רצונו יתברך מקיף בחינת עתיק שהוא רישא דלא אתידע דהיינו כי אמת שכל הבחינות הנזכרים לעיל המה מצד רצונו יתברך בבחינת פלא אבל הרצון הזה שהוא הפלא אינו בבחינת השגה כי איך לתאר אליו רצון המורה על איזה התפעלות בבחינת השתנות בכחו יתברך גם בחינת פלא לא יתואר כי אם על שני בחינות דהיינו למשל התקשרות הנפש עם הגוף הוא בבחינת פלא כמאמר ומפליא לעשות שמקשר הגשמיות ברוחניות אשר המה אינם בגדר אחד ורחוקים ונבדלים באין ערך זה לזה ואף על פי כן מתקשרים הוא פלא וכן המה כל הפלאים בקישור העולמות ובהתגלותם הוא בחינת פלא איך יתהוה הגבול מבלתי בעל גבול:
44
מ״הוכמו שכתוב נפלאים מעשיך נמצא כל הפלא הוא מצד שני בחינות מהופכים ואף על פי כן יתקשרו אבל מאחר שהוא לבדו יתברך ואין לתאר אליו יתברך שום בחינה מצד כוחו יתברך אשר הוא לבדו יתברך אי אפשר לתאר אליו יתברך אפילו בחינת פלא וגם איזה רצון נמצא כח הפלא הזה אינו מושג ולא ידיעא מקור מוצאו כי אם מצד כח השוואתו יתברך אשר לא נודע ולא קיימא לאודעא נתגלה מאתו כח הפלא נמצא כוחו זה מקיף לכח הפלא וכח זה נקרא עתיק יומין דהיינו שנעתק מבחינת יומין שהוא ההתגלות שהוא אינו בערך ידיעה כלל אפילו לתארו בשם פלא וכמאמרהכתוב הממני יפלא כל דבר כי בחינת פלא סובל שני פירושים דהיינו כי פלא הוא לשון מכוסה כמו כי יפלא ממך דבר וכתרגומו ארי יתכסי וגם פלא הוא פלאות דהיינו שיהיו שני הפכים בנושא אחד הוא פלא ובאמת שני הפירושים הן אחד כי מצד הכיסוי שאינו מושג הוא פלא דהיינו מצד הסתר כוחו יתברך בבחינת בריאת העולמות הנגלים ליש הוא פלא איך יהיה נגלה מאין סוף יתברך אשר אין זולתו ואיך יהיה נגלה ממנו הזולת נמצא כל הפלא הזה הוא מצד ההסתרה של בחינת כלים הנגלים לגבי דידן אבל לגביה יתברך אשר לפניו נגלו כל תעלומות מצד כחו השוה והשלם אשר אינו בערך העולמות כלל ואינו בערך ידיעה כלל ולפניו נגלו כל תעלומות לכן אין פלא אצלו כלל:
45
מ״ווזהו מה שאמר הממני יפלא כל דבר מצד כי אני הוי"ה אלק"י כל בשר שהוא כח של כל בשר אפילו בבחינת חיצוניותם דייקא הכל הוא עצמותו יתברך לכן הממני יפלא כל דבר דהיינו שלא נכסה מאתו שום דבר כי הכל הוא עצמותו יתברך לכן אינו אצלו פלא כלל נמצא שדווקא כל היותר חיצון שבכלים הוא בחינת עתיק שאינו בערך פלא ומקיפו מקיף על כל הבחינות הנזכרים לעיל דייקא ובחינת המקיף שלו הוא דייקא על חיצוניות יותר כי מקיף הזעיר אנפין שהוא יחודו יתברך אין לתארו כי אם מצד היחוד דהיינו כשהעולמות מתייחדים כח יחוד הזה הוא בחינת מקיף ונסתר דהיינו שעל ידי חכמה והבנה בבחינת השגה אי אפשר להשיג עצם יחודו ונשאר בבחינת מקיף וזה שאי אפשר להתגלות בבחינת כלים בבחינת פנימיות נשאר בבחינת מקיף כל זה הוא בעת היחוד בבחינת השגת כל אחד ואחד בבחינת שיעורא דיליה אבל שלא בעת היחוד הרי נגלים העולמות בבחינת יש ואין לתאר שיחודו יתברך שאינו יכול להתגלות בתוך הכלי נשאר מקיף מאחר שהכלי היא אינה בערך היחוד כלל הרי אין לתארו בבחינת מקיף כמו למשל החכם המשפיע חכמתו להמקבל כל מה שיכול המקבל לתפוס בשכלו נקרא פנימי ומה שאינו יכול להשיג נקרא בחינת מקיף עליו אבל מי שאינו מקבל ואינו תופס השכל של החכם ואינו מתחבר אל החכם אין שייך לומר שעצם החכמה של החכם מקיפו מאחר שרחוק ממנו לגמרי וכן הוא בנמשל ממש כנזכר לעיל:
46
מ״זאבל מקיף של אריך אנפין שהוא הפלא הוא דייקא מצד הכלים בעצמם וכמו שכתוב נפלאות עשה נפלאים מעשיך דהיינו שהתגלות כח המקיף הוא דייקא בבחינת חיצוניות הכלים והתגלות זה המקיף הוא מצד פעולת הכלים מכוחו יתברך והתהוותם מאין ליש אבל עצם הכלים עצמם אשר המה מכוחו יתברך בעצמותו השווה שלא בבחינת פלא כאשר תעיין יותר ותעמיק יותר בכח השוואתו יתברך אשר אין שייך פלא כי מחמת כחו אשר אינו בערך ידיעה הוא יתברך שוה בכל ואין פלא לנגדו הכלים מחמת כח השוואתו יתברך נמצא שכח זה נגלה מקיפו בבחינת הכלים דייקא אשר שורשם הוא מעצמותו יתברך הוא כל יכול מצד כח השתוותו יתברך בהשוואה גמורה אשר מצד שורשם המה הכל בבחינה אחת ממש ואיך ומה הוא בבחינת ידיעה לא קיימא ולא אתיידע כלל ושורש בחינת זה העתיק הוא ממלכות דאין סוף יתברך בסוד מה שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים כי שורש הכלים הם מצד מלכות כידוע שהכלים של בריאה יצירה עשיה הוא על ידי כח מלכותו יתברך בבחינת מלכות דאצילות דהיינו שמתארים הגילוי בבחינת כלי האצילות הנקרא בשם זעיר אנפין אשר מצד בחינת הכלים דאצילות המתייחדים ביחוד אחד לכן כח גילוי הכלים בבריאה יצירה עשיה מקבלת מאלו הכלים ובחינת יחודם הוא למטה מבחינת הכלים דאצילות אבל שורש גילוי הכלים הוא מצד גילוי עצמותו יתברך הנקרא בשם מלכות דאין סוף יתברך שהוא גילוי עצמותו יתברך מצד כח השוואתו יתברך ודי למבין:
47
מ״חאשר על כן מכל המבואר לעיל תבין שבחינת האחוריים שהם הכלים בעצמם כל מה שמוסתר בהם אור הפנים יותר שורשם נעלה וכל תכלית בריאת העולם היה בשביל גילוי בחינת האחוריים דהיינו שיתגלה כח השוואתו יתברך דווקא בבחינת תיקון האחוריים האלה ולמלאותם דהיינו שיתגלה על ידיהם גילוי כבודו יתברך אשר אין עוד מלבדו ואז יתגלה אור המקיף עליהם ואז ישתוו כל הפרצופים בהשוואה אחת כי יתחבר אור פנימי באור המקיף לכן כל עיקר העבודה האמיתית הוא לתקן בחינת אחוריים ועל זה נאמר וחכם באחור ישבחנה בבחינת אחור דייקא ישבחנה לבחינת גילוי מלכותו יתברך שעל ידי תיקון אחוריים יהיה לה שבח שעל ידי בחינת מלכותו יתגלה עצם רצונו יתברך אשר לזה היה עיקר הבריאה סוף מעשה במחשבה תחילה ולכן כל השלימות הוא על ידי תיקון הנזכר לעיל:
48
מ״טולכן עיקר התיקון הוא על ידי תורה ומצות מעשיות דייקא שכל עבודתם הוא בבחינת מעשה דווקא ובבחינת כלים דייקא וכל התורה כולה הכל בבחינת המעשה דווקא ועוד זאת שבתורה הוא כל בחינות חיצוניות שגילויה אפילו בבחינת סטרא אחרא בבחינת אסור ומותר כשר ופסול וטומאה וטהרה וגזילה וגניבה וטענות שקר אשר נגלה רצונו בהם ועל ידי זה מתבררים בחינת אחוריים דייקא:
49
נ׳ולכן נאמר דייקא אחרי הוי"ה אלקיכ"ם תלכו אחרי דייקא וכן בחינת ארץ ישראל כל מצות התלויות בה הוא דייקא בבחינת ארץ בבחינת הסתרה בבחינת הכלים דייקא ולכן דור המדבר שהיה יחודם בבחינת פנים בפנים דהיינו מצד גילוי יחודו דהיינו שתיקנו כליהם שיהיה התגלות יחודו יתברך בבחינת פנים בפנים ויתאחדו מצד הפנימיות על ידי המקיף של זעיר ונוקבין שהוא התגלות אור פנים של אריך אנפין שהוא כוחו הפלא המחבר האין והיש על ידי בחינת אבא ואימא אשר כחדא נפקין וכחדא שריין שיהיו מתאחדים יחוד עצמותו יתברך שבהכלים בבחינת זעיר אנפין וגילוי יחודו בבחינת מלכות שהוא יחוד הכלים שבבחינת גבול ויש בבחינות נפרדים מצד התגלות כח הפלא שהוא מצד כוחו השוה כל יכול להשוות שני הבחינות ביחד להיות גילוי הכלים מקבלים פנימיות יחוד הכלים בבחינת יחודא עילאה:
50
נ״אאבל עצם הכלים איך שאינם בבחינת יחוד דהיינו מצד מהות עצמם דהיינו שיתגלה רצונו יתברך בבחינת הסתרת הכלים שהוא מקיף אריך אנפין המתגלה בחצוניות הכלים דווקא בחינה זו לא תיקנו אשר על כן לא יכלו ליכנס לארץ ישראל כי ארץ ישראל הוא גילוי רצונו יתברך דייקא בבחינת הכלים ושם יהיה רצונו דייקא דהיינו ששם היא הביטול בבחינת עשיית כלים דייקא בחיצוניותם מצד גילוי כחו הפלא עליהם שבטלים אפילו בבחינת עשיה אפילו בלא טעם ודעת שהוא מצד היחוד כי אם מצד מי שאמר ונעשה רצונו למעלה משכל והבנה כי מצד כוחו השוה יתברך כל יכול אפילו להתגלות בבחינת כלים ואיך הוא התגלותו הוא בחינת פלא לכן הביטול הוא בבחינת אחוריים דייקא וזה שנאמר בדור המדבר כי לא מלאו אחרי כי אם בכלב ויהושע נאמר כי מלאו אחרי הוי"ה כי ביטולם היה מצד כח עצמותו למעלה מהשגה והבנה בבחינת יחוד כי אם מצד הפלא כנזכר לעיל בזה מלאו אחרי הוי"ה דייקא:
51
נ״בוהנה בכניסתם לארץ היה התיקון בבחינת אחוריים על ידי קיום התורה והמצות הנהוגים בה בבחינת עשיה דייקא על ידי קיום רצונו בבחינת פלא אבל עדיין לא היה שלימות גמור כי בבחינה זו לא נגלה כי אם המקיף של בחינת אריך אנפין שהוא מקיף חצוניות כלים דהיינו שהגם שבבחינות הכלים נגלה בחינת יש גמור אף על פי כן לא היו מבדילים ומפרידים הכלים מעצמותו יתברך להיות נראים לבחינת מהות אחר מצד הסתרתם כי אם האמינו שעצמותו יתברך הוא בבחינת הכלים דווקא הגם שעל פי חכמה והבנה הרי הכלים בבחינת גבול אין להם ערך לכחו יתברך הבלתי בעל גבול אך מצד ביטולם לרצונו יתברך שהוא בחינת פלא שהוא כל יכול להתחבר ולהשתוות בלתי בעל גבול עם הגבול ולהתחבר ולהשתוות אליו בבחינת פלא כמו שכתוב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וכן נאמר המגביהי לשבת המשפילי לראות כי מצד גדולת כחו יתברך שלא נודע כל יכול וכו':
52
נ״גלכן התחברות זה הוא פלא אבל הכלים עצמם נתראו להם בבחינת גבול רק מצד עוצם ביטולם בבחינת אמונה שלמעלה מן הדעת היו ממשיכים רצונו יתברך אפילו בבחינת גבול אבל המשכתו יתברך לא היה נגלה אליהם כביכול אבל עיקר הכוונה היה שלא יתראו הכלים מצד עצמם למהות נבדל כלל מצד כח השוואתו יתברך אשר מצד עצמותו יתברך לא שייך לומר לשון פלא מצד שאין עוד מלבדו אשר על כן בבנין בית המקדש היה גילוי עצמותו יתברך בבחינת פלא דהיינו בבית קודש הקדשים אשר שם היה גילוי שכינתו דהיינו מבין כנפי הכרובים שהכרובים היה עצמם מבחינת דומם שהם מזהב ואף על פי כן היה בהם חיות מצד התגלות כוחו השוה עליהם וההתגלות זה היה בבחינת פלא מצד הבדל המהות שאינו בערך לקבל חיות ואף על פי כן היה בהם חיות אלק"י והוא מצד הפלא אבל עם כל זה עדיין לא היה הגילוי בשלימות כי בבחינת גילוי המהות עצמו לא נתגלה עדיין עצמותו יתברך כי אם מצד ההתחברות בבחינת שוכן בתוכו שהוא גילוי אור אין סוף ברוך הוא הנגלה בבית המקדש בבחינת חיות בהכלים:
53
נ״דאבל עם כל זה הכלים עצמם היה התגלותם בבחינתם שהם זהב וכסף על כן לא היה שלימות גמור הגם שהיה גילוי שלימותו דהיינו ההתגלות אפילו בבחינות הכלים שהוא מצד כח שלימותו יתברך השווה לכן כל יכול להתגלות אור אין סוף ברוך הוא בבחינת חיות בהכלים ממש הגם שהכלי אינה בערך קבלת החיות אך מצד פלאותיו יתברך אשר קמיה שווין וכו' יהיה נמשך ההתגלות אפילו בכל הדוממים אבל עם כל זה הגילוי היה רק בבחינת חיות דהיינו שהכלי בעצמה יתגלה בה חיות אלק"י אשר לא נראו הכלים במהות נפרד אבל עצם ההתגלות היה על ידי הכלי כמו התגלות חיות הנפש על ידי כלי הגוף אשר כלי הגוף מצד התגלותם נגלו בבחינת גוף לכן בימי שלמה היה גילוי עיקר השלימות דהיינו דקיימא סיהרא באשלמותא בלי שום חסרון כי סיהרא הוא מלכותו יתברך היא ההסתרה בבחינת היש אשר מצד בחינת פנים בפנים אין נגלה כח שלימות שבה מצד עצם הכלי רק מצד גילוי אור יחודו יתברך בבחינת זעיר אנפין כנזכר לעיל:
54
נ״הואז עיקר קבלת כוחה הוא מהשמש שהוא בחינת זעיר אנפין שהוא יחודו יתברך אבל בימי שלמה לא היה קבלתה מצד היחוד שהוא השמש כי אם שנגלה בכח היש עצמו שהם הכלים גילוי עצמותו יתברך על ידי כח הפלא שהוא בחינת אריך אנפין בבחינת חיות ממש אבל אף על פי כן היא בחינת סיהרא שהיא בחינת מקבל בבחינה נבדלת אך קבלתה היה מצד אריך אנפין שהוא כח הפלא אשר על כן היה חורבן בית המקדש והוצרך לבחינת גלות כדי לברר בחינת הכלים בעצמם בבחינתם שלמעלה מבחינת פלא כידוע כי כל ירידה הוא צורך עליה דהיינו שבחינת ירידה הוא שיתגלו בחינת הכלים בעצמם בלי התגלות אור היחוד וגם שלא יתגלה אפילו כח הפלא כמו שכתוב אותותינו לא ראינו וכן נאמר אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם אבל בעינינו לא ראינו כי לא נגלה כחו יתברך בבחינת פלא ולא נגלו כי אם כח הכלים לבדם ואף על פי כן יהיו בטלים לעצמותו יתברך על ידי לאכפייא ועל ידי עבודת ישראל שכעת בגלות דווקא מתוך העוני ומתוך ההסתרה דייקא אשר לא נגלו פלאותיו יתברך וגם אור יחודו יתברך אינו בגילוי בעת הגלות כי אם שנגלו בחינות אחוריים לבדם בזה נגלה כח עצמותם של הכלים דייקא:
55
נ״וכמו שכתוב והפיץ הוי"ה אתכם בעמים וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלקיכ"ם משם דייקא מצד העמים וההסתרה וכן נאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד הוי"ה אלקי"ך דהיינו מחמת בחינת צר שלא נגלה כלל כנזכר לעיל ולכן ומצאוך כל הדברים האלה דהיינו התגלותו יתברך הן בבחינת יחוד הן בבחינת גילוי רצונו יתברך בבחינת פלא יהיה דווקא מצד אחרית הימים שהוא סופא דדרגין ומצד אחרית הימים ושבת עד הוי"ה אלקי"ך וגם מאמר הכתוב ומאופל ומחושך עיני עוורים תראינה דייקא מצד החושך שהוא מניעת אור יחודו יתברך והאופל הוא מניעת הפלא כי באופל באו אותיות פלא מהופכים ומצד זה דווקא עיני עוורים תראינה עצמותו יתברך וכמאמר הכתוב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא לכן בזה יתגלה כח עצמותו יתברך מצד הכלים בעצמם ואז לעתיד יתגלה כח עצמותו באין הסתר כלל אפילו מצד הכלי דהיינו שלא יתראו הכלים בגשמיות בהתגלות המקיף בבחינת עתיק יומין ודי למבין:
56
נ״זוהנה על בחינת ירידה זו שהוא בחינת הגלות מבואר בעץ חיים שבחינת מלכותו יתברך שהיא בחינת נוקבא דזעיר אנפין בזמן הגלות כל תשע ספירותיה המה יורדים בבריאה יצירה עשיה ומלובשים בבחינת הסתרה ולא נגלה ממנה כוחה שבבחינת אצילות כי אם בחינת כתרה ועל זה נאמר לעולם הוי"ה דברך נצב בשמים דהיינו דברך שהיא בחינת מלכותו יתברך שנקרא דבר הוי"ה נצב בשמים שהוא בחינת זעיר אנפין בלי פרודא שאינה יורדת בסתר המדריגות כי אם בחינת הכתר שלה שהוא נגלה תמיד בבחינת כח היחוד שבאצילות אבל תשע ספירותיה שמהחכמה ולמטה המה מלובשים בבחינת הסתרה בבחינת גלות עד שרגליה יורדות מות דהיינו סטרא אחרא ומלובשת בהם כדי לבררם:
57
נ״חופעם מבואר בעץ חיים בהיפוך שבחינת מלכות דמלכות היא נשארת בבחינת היחוד שבאצילות וכל תשע ספירותיה וגם כתרה בכלל כולם יורדים בבחינת הלבשה בסתר המדריגות והם תרתי דסתרי אהדדי והתירוץ מבואר שהחילוקים האלו המה בבחינת מ"ה וב"ן שמצד המ"ה שלה הכתר הוא בבחינת אצילות ושאר ספירותיה המה בבחינת גלות ומצד הב"ן הוא בהיפוך ולהבין זה הנה ידוע ומבואר בעץ חיים שבכל בחינה שבעולם מוכרח להיות שני הבחינות מ"ה וב"ן דהיינו מ"ה הוא מהותו של הבחינה וב"ן הוא גילוי הנגלה בבחינת המתגלה של המהות דהיינו למשל מאדם אשר מהותו הוא כוחו ומהותו של אדם אשר נערך בהכח הזה לבחינת מדבר ולא בחינת חי ודומה לזה שהוא מהות האדם וכחו בבחינת עצם חיות נפשו אשר מצד עצם הנפש היא בכחם של כל אברי הגוף בלי שינוי נקרא מ"ה וגילוי הנגלה הן בבחינת גופו ותוארו הן גילוי שכלו ומדותיו אשר מצד התגלותם המה בחינות מחולקים נקרא בחינת ב"ן:
58
נ״טוהנה בחינת מ"ה הוא בחינת מהותו הוא כח הכולל כל שכלו ומדותיו ומחשבתו ודיבורו וב"ן הוא גילוי שכלו ומדותיו וכו' ושני הבחינות המה כלולים מעשר הבחינות אשר לא תמצא פחות מהם ולא יותר מהם רק שהעשר הבחינות שבבחינות מ"ה הוא מהותם העיקרית של העשר וכוחם אשר מצד המהות בא הגילוי לקראם בשם שכל ומדות דהיינו כחם של השכל ומדות ומחשבה דיבור ומעשה ובחינת ב"ן הוא גילויים בפועל ביציאתם לפועל השכל והמדות.
59
ס׳והנה ככה הוא בכל הבחינות עד אין קץ ואין כאן מקום ביאורם בפרטיות בחינתם ויתבארו אם ירצה השם במקומם אבל בדרך כלל מוכרח להיות בכל דבר הנפעל בעולם שני בחינות אלו.
60
ס״אוהנה בבחינת מלכותו יתברך אשר עיקרה לגלות כל הכוחות בבחינת יש בבחינת גילוי דייקא בכל פרט מוכרח להיות בכח הגילוי הזה איך שהוא בכוחו יתברך שני הבחינות דהיינו מהות של גילוי כוחות הדרגין וגילוי של כח היש אשר בבחינת מלכותו יתברך.
61
ס״בוהנה מצד מהות כח היש הרי אין להפרידם חס ושלום מעצמותו יתברך אשר הוא יתברך כוחם ומהותם של כל הנבראים ואפילו בבחינת גילוי כוחם בבחינת יש הכל הוא לבדו יתברך ולא יצאו לחלק חס ושלום כי אין להיש מהות אחר כי אם כוחו יתברך ולכן לא נערך השבירה בבחינת מ"ה שהוא מהות כח היש כי כל מהותם הוא מצד כוחו יתברך בעצמותו ובחינת ב"ן שבמלכות היא בחינת גילוי היש בבחינתם של כל אחד ואחד ובבחינת התגלותם הרי המה מתגלים לנפרדים גמורים אשר לכן היה בהם בחינת שבירה מצד התגלותם כי מצד ההתגלות המה שני הפכים ממש עם כח יחודו יתברך וכאשר יבואר אם ירצה השם בביאור השבירה והתיקון אך בבחינת התיקון ניתקן שאפילו בחינת הגילוי לא יהיה נערך לגילוי נפרד על ידי מ"ה החדש המתגלה מכח עצמותו יתברך אשר אינו בערך דרגין כלל וכאשר יתבאר לקמן אם ירצה השם.
62
ס״גוהנה בזמן הגלות הרי לא נגלה בגילוי היחוד כי אם כוחו יתברך שעל ידי בחינת מלכות נגלה בבחינת כוחות היש שהוא בבחינת הסתרה גמורה להיות נגלים כל העולמות בבחינת יש ונפרד והנה הגם שמבואר שמצד בחינת מ"ה אין לתאר אליו השבירה וכן ההסתרה אך אף על פי כן מצד הירידה בבחינת ב"ן שהוא ההתגלות בבחינות הסתר הנבראים מוכרח להיות הבחינה מ"ה גם כן בבחינת גלות כי לא תמצא ב"ן בלא מ"ה דהיינו מהותו יתברך שבבחינת מהות הכוחות המתגלים בבחינות נפרדים אשר מהוום תמיד בבחינות כוחותיהם של בחינות הנבראים וכוחם וחיותם שהמה הכל מכוחו יתברך וכביכול מתמשך ויורד שכינתו יתברך בבחינת גלות ולהחיותם דייקא בבחינת נפרד אשר מכחו יתברך הוא עיקר קיומם של בחינות הנפרדים במהותם הנגלה דייקא נקרא גם כן בחינת מ"ה שבמלכותו יתברך שעל ידה מתגלה בבריאה יצירה עשיה והוא גם כן בבחינת גלות אבל בחינת הגלות הוא אינו כי אם מחכמה שבמ"ה ולמטה דהיינו שנגלה בחינת מהות ההשכלה והבנה בבחינת השכלת היש הגמור והוא מצד שהחכמה הוא בבחינת גלות דהיינו שמצד החכמה והבנה נראים לנפרדים אבל מהותו יתברך שבבחינת הגילוי מצד רצונו יתברך שהוא בחינת הפלא הוא הכל מהות אחד עם כח עצמותו יתברך המתגלה בבחינת יחודו יתברך בבחינת אצילות באין הבדל כלל אשר מצד כח הכתר שהוא הפלא הלא אין להעריך כל המהותים אפילו בבחינת הנבראים לכח אחר חס ושלום כי אם מצד ההשכלה והבנה נראים למהות אחר אבל לא מצד כוחו הפלא אבל מצד ב"ן שהוא הגילוי בפועל היש בבחינת הגלות אינו נגלה פלאותיו יתברך כמאמר הכתוב אותותינו לא ראינו הגם שהוא עושה פלא אבל המה נסתרים בבחינת טבע כמו שכתוב לעושה נפלאות גדולות לבדו:
63
ס״דדהיינו שהוא לבדו יתברך עושה פלאות אבל אינם נגלים בבחינת העולמות לכן בחינת הכתר שהוא הפלא וכל הספירות דהיינו חכמה וחסד כולם המה באים מלובשים בבחינת גילוי העולמות בבחינת נפרד גמור אבל בחינת המלכות שבה שהוא הגילוי בלי שום שכל ומדה זה לא נסתר בבחינת גלות כי דרך כלל נגלה שמכוחו באו כל הנבראים והוא יתברך מהוום ועל ידי הנבראים נגלה מציאותו יתברך שהוא המציא אותם אך בחינות פלאותיו יתברך וההשכלה והבנה כולם באים מלובשים כנזכר לעיל הגם שבכל הברואים נגלו פלאותיו יתברך כי כל הנבראים לא יחייבם השכל אך אף על פי כן התגלות הפלא הוא בא בהלבשה בגשמיות הכלים אבל עצם הפלא לא נתגלה כמאמר הכתוב אותותינו לא ראינו רק התגלות הפלא נגלה על צד האמונה בלבד שהוא בחינת מלכות שבמלכות ואפילו האומות מודים שהוא יתברך בראם רק שקורין לו אלקא דאלקיא וכל הבחינות שהם פלאותיו וחכמה ובינה וכו' ירידתם הוא לצורך עליה כנזכר לעיל בכדי לברר כח היש שהם הכלים שעל ידי בחינת הכלים עצמם יתגלה עצמותו יתברך כמבואר לעיל וכמאמר הכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שהוא בירור הרפ"ח ניצוצין של הכלים לחברם לאחד שיהיה בחינת טרף ומזון כמבואר לעיל שזהו תכלית הבירור ודי למבין:
64
ס״הוהנה כל עיקר העבודה שבבחינת הגלות הוא לתקן האחוריים האלו שהוא בבחינת ב"ן כמו שכתוב הסתר אסתיר פני ביום ההוא אשר לא נגלה כי אם בחינת האמונה בלבד לכן כל העבודה בבחינת גלות הוא רק מצד בחינת האמונה אך אף על פי כן אפילו בבחינת הגילוי הזה מוכרחים להיות כל הבחינות המבוארים לעיל על ידי עבודת התחתונים לחברם מקודם בבחינת אחור באחור בבחינת קטנות וגדלות ובבחינת פנים בפנים בבחינת קטנות וגדלות אחר זה נצרך לתקן בבחינת אחוריים כי אם לא יקדמו הבחינות הנזכרים לעיל הרי לא יתוקן האחוריים לעולם ואדרבא מצד האחוריים לבדם בבחינת התגלותם הרי המה נגלים לנפרדים גמורים אשר בהם מתאחדים בחינות הקליפות וסטרא אחרא דהיינו להפרד מיחודו ואחדותו יתברך על ידי גילוי היש כי אם אחרי שקדמו כל הבחינות הנזכרים לעיל אז יש כח לתקן אפילו בבחינות אחוריים אך החילוק וההבדל שבין הבחינות ההם כאשר היו בזמן שבית המקדש היה קיים אשר היו כל הבחינות הנזכרים לעיל בבחינת התגלות גמורה:
65
ס״ווכעת בזמן הגלות גילוי כל הבחינות ההם הוא על ידי בחינת המלכות שבמלכות שהוא בחינת האמונה דהיינו שהגם שביארנו לעיל שכעת בגלות לא נגלה יחודו יתברך כי אם בבחינת אמונה אבל בבחינת הגילוי הזה יש בו גם כן כל הבחינות עשר ספירות דהיינו כחו הפלא והשכלה והבנה ובחינות אחור באחור בבחינת קטנות וגדלות ובחינת הנסירה בבחינת פנים בפנים בכל בחינות הקטנות והגדלות אבל כל הבחינות נקראים בבחינת אמונה דהיינו שאין להעריך ההתבוננות והביטול של כל אלו הבחינות הן בפנים והן בבחינת אחור כמו שהיה בזמן הבית אשר היו משיגים ממש על פי השכלתם והבנתם וביטולם אלק"ותו יתברך וכעת כל אלו הבחינות המה בבחינת הסתרה בבחינת אמונה דהיינו שאפילו בעת ההתבוננות והביטול לא נגלה בבחינת השגה בביטול עצמי כי אם בבחינת הארה שמאיר בכל נפש אדם מעין גילוי יחודו יתברך וגם כל ההתפעלות של הנפש במדותיה בבחינות אהבה ויראה הכל הוא במעין ודוגמא להביטול העצמי בבחינת התגלות האהבה לבד מיחידי סגולה הצדיקים הגדולים אשר בכל דור ודור להם הוא ההתגלות כמו בזמן הבית אבל בכלל הנשמות הוא בבחינת הסתר ואינו נגלה כי אם במעין כו':
66
ס״זאך אף על פי כן מצד הכוונה הכל אחד כי בחינת העבודה שבבחינת הזעיר אנפין הוא גם כן על פי האופן כאשר היה בעת התגלותם כי מצד עצמותו יתברך הכל אחד ועוד זאת שבהתעוררות הזה הוא מעורר יותר אתערותא דלעילא שכל הכוונה הוא דווקא שיתגלה בבחינת מלכותו דייקא בבחינת הגילוי לבד אשר לזה היה עיקר כוונת ההסתרה כמאמר הכתוב המסתיר פניו מבית יעקב וכמו משל מאב המסתיר התגלותו בבחינת פנימיות מבנו בכדי שיהיה הבן רץ אחריו כי בזה יהיה נגלה רצון בנו ומדותיו מצד מהותם בעצמם להתקשר אל אביו אשר בהתגלות פנימיותו אל בנו לא היה נגלה התקשרותו מצד מהות מדותיו כי אם התקשרותו היה מצד גילוי אביו אליו:
67
ס״חוהנה הגם שאין לדמות ערך התקשרות מדותיו של בנו בעת הסתרת פני אביו לעת ההתגלות כי בעת ההתגלות היה הבן משווה מדותיו בערך גילוי אביו אליו אבל התקשרותו שבבחינת הסתרה ההתקשרות הוא בערך קטנות שכלו ומדותיו אף על פי כן נגלה בו יותר התקשרות אמיתיותו דהיינו שמתקשר אל אביו אפילו בבחינת קטנות מדותיו כן הוא כביכול אשר בעת התגלותו יתברך בזמן הבית הרי היה נגלה ההתקשרות ביתר שאת ויתר עז בבחינת נפשם של כל אחד ואחד בערך הגילוי הנגלה מכוחו יתברך אבל בעת הגלות אשר לא נגלה מכוחו יתברך כי אם בבחינת הסתרה לכן הביטול הנגלה בבחינת כל נפש מישראל הוא גם כן בערך הנגלה בבחינת הבריאה שהוא בחינת אמונה הנזכר לעיל אך אף על פי כן בבחינה זו נגלה עצם התקשרותם מצד מהות עצמם המקושרים מצד אמיתית ודי למבין:
68
ס״טוהנה אחר ההקדמה הזאת הכוללת כל הבחינות המבוארים לעיל בבחינת יחודם של זעיר ונוקבין ועליותם בבחינת פנים בפנים ואחור באחור וקטנות וגדלות נצרך עוד לבאר הקדמה כוללת בבחינת אדם הכולל כל אלו הבחינות אשר כל אלו הבחינות המבוארים לעיל כולם המה לצורך האדם ועל ידו נעשה כל אלו היחודים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם כי כל העולמות אין לתאר מצד עצמותו יתברך אשר הוא מושלל מכל אלו הבחינות ואינם שייכים אליו יתברך הגם שממנו הכל אבל כל התהוותם של אלו הבחינות הכל המה לצורך עבודת התחתונים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה אין למעלה לא פנים ולא אחור ולא קימה ולא ישיבה ולא עורף ולא עיפוי ולא ימין ולא שמאל דהיינו למעלה נקרא בבחינת עצמותו יתברך ולמטה נקרא בבחינת העולמות שהם לצורך התחתונים כי מצד שלימותו אין לתאר שום בחינה כי כל אלו הבחינות נכללים בבחינת שלימותו יתברך אשר אין בערך לומר עליו שום מהות בעולם וכל הדברים האמורים בכוחו יתברך הכל הוא לגבי דידן וכמו למשל בהבדל מחכם גדול אשר בכח חכמתו הגדולה כל מה שיושכל בכל המציאות המה הכל בחכמתו על צד היותר שלם אבל בכדי להשפיע מחכמתו ולגלותה מוכרח להיות כלול בכוחו כמה מיני אופני השפעות בכמה מיני אופני צמצומים והמשכות:
69
ע׳והנה שלא בעת השפעתו הרי כל הבחינות ואופני השפעתו כלולים במהותו בבחינת עצם חכמתו אשר כל מיני ההשפעה הכלולים בכוחו בטלים ונכללים בהתכללות עצום עד שלא תמצאם כלל בערך חכמתו אבל בעת השפעתו נתגלה מאתו על ידי התעוררות המקבל וכפי התעוררותו של המקבל ככה יתעורר מכוחו ההשפעה בבחינת המקבל אבל בבחינת עצמו הכל הוא מהות אחד ככה כביכול כל הבחינות המבוארים לעיל הרי הגם שכל הבחינות ההם הם בכוחו יתברך אף על פי כן שלא בבחינת התגלות השפעתו יתברך לעולמות הכל הוא כח אחד לבד מבלי שתעריך אליו כל אלו הבחינות באיזה מציאות רק הוא כוחו לבדו יתברך וכל הבחינות הנזכרים לעיל נכללים בכוחו יתברך בתכלית השלימות באופן שלא תמצאם כלל בכוחו יתברך באלו המציאות כי אם בבחינת אתערותא דלתתא בבחינת התחתונים ככה יתעוררו כל אלו הבחינות מכוחו יתברך ולכן כל אלו הבחינות נערכים מצד האדם ולכן כל הבחינות ההם קריאתם בשם אדם דהיינו שאפילו מחשבה קדומה לכל הקדומים הנערכים בשם עולמות אין סוף שמצד המאציל ברוך הוא נקרא גם כן בשם אדם קדמון וכן באצילות נקרא זעיר אנפין בשם אדם כי כל עיקר בחינתם המה מצד האדם אבל לא מצד המאציל ברוך הוא בעצמותו יתברך אשר נאמר עליו כי לא אדם הוא וכמבואר בשער השני מאמר האידרא בגין דדיוקנא דאדם הוי דיוקנא דעילאין ותתאין דאתכללו בי' וכו' אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונא דזעיר אנפין בההוא דיוקנא ותקונא וכו' עיין שם פירוש כל המאמר:
70
ע״אדהיינו כי כל עיקר הכוונה בגין לאשלמא עילא ותתא וכמבואר שם וכל דא למה בגין לאשתלפא ולעיילא ביה סתים דסתימו עילאה עד סופא דכל דרגין דהיינו שעיקר כוונת בריאת עולם היה מאתו יתברך כדי לגלות שלימותו יתברך כי כמו שמצד שלימותו הרי הוא כולל מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה מה דהוי ומה דעתיד למהוי וכח הגבול ולמעלה מן הגבול הם אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה בכח האין סוף ברוך הוא בתכלית הפשיטות כי אם שהכל הוא בכוחו יתברך בדרך סתירה וגניזה באופן שאין לנו עסק בנסתרות איך הם כל הדרגין בכוחו ואף על פי כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות ושוה בתכלית ההשוואה ועל זה נאמר אני הוי"ה ראשון ואת אחרונים אני הוא אני הוא ממש שהוא עצמותו ברוך הוא וכמבואר לעיל מאמר רבותינו זכרונם לברכה נמלך בנשמתן של צדיקים וכו' וכל דיוקנין הוו קמיה קדם דברא עלמא וכמבואר בזוהר הקדוש כל נשמתין דצדיקיא גניזין קמיה ואסתכל באורייתא וברא עלמא והלא קודם בריאת עולם אשר נקרא יחיד קודם כולא אסור לצייר ליה בשום אות ורמיזא ולית ביה רשימו כלל ולא תליא ביה שאלתא כלל ואיך אמר נמלך בנשמתן של צדיקים או צייר קמיה כל דיוקנין וכדומה לזה אסתכל באורייתא וברא עלמא אשר באורייתא המה כל פרטיה ודקדוקיה ואותיותיה אשר חס ושלום לתאר בכוחו יתברך איזה אות ואפילו רשימו ואיזה מהות אחר בלעדו אלא כמבואר לעיל שהוא מצד כח שלימותו אשר לא נודע מהותו כל עילאין ותתאין כולם המה מאמיתיות המצאו ומוכרחים להיות כל הנפעלים בכוחו יתברך אבל הם בדרך סתירה וגניזה אשר אסור להרהר ולדבר ולחשוב חס ושלום איזה חילוק דרגין אפילו בהעלם כי אם שכל הכוחות המה בהשוואה גמורה אצלו ואיך ובאיזה אופן הוא כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע השתוותו יתברך עם הדרגין כי אינו בערך ידיעה והשגה כלל ולא תליא ביה שאלתא כלל כי נשגב מכל רעיון וכמבואר בשערים הקודמים בביאור גדול:
71
ע״בוהנה כאשר עלה ברצונו הפשוט לגלות שלימותו דהיינו שיהיה נגלה כל השתוות הדרגין שבכוחו יתברך אפילו מצד הנגלה ומצד התתאין בבחינת גילוי הדרגין בבחינת כל אחד ואחד ואף על פי כן יהיו משתווין וכמאמר הכתוב בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ולאשתלמא עילא ותתא ומכל סטרין כי כח השוואתו יתברך כאשר הם בכוחו יתברך הרי הם אינם בערך גילוי כלל לכן תכלית הכוונה היה בשביל אנא אמלוך שהוא בחינת מלכות דאין סוף ברוך הוא דהיינו שהגילוי הוא משלימותו יתברך ולזה היו כל הצמצומים והשבירה בכדי לגלות כח הדרגין והתיקון היה בכדי לקשרם ולחברם ולייחדם בכדי לגלות על ידיהם כח השוואתו יתברך והוא עיקר בריאת האדם ועל זה נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו דהיינו שכביכול פעל באדם כל כוחות התכללות עילאין ותתאין והתקשרותם והתאחדותם זה בזה בבחינת נגלה מצד הדרגין שיהיו נכללים בבחינת אדם כל הבחינות מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בבחינת התכללות והתייחדות ועל ידי האדם הזה יהיה נגלה כח השוואתו וכאשר נגלה באדם גשמי התכללות והתאחדות הנפש עם הגוף אשר אינם בערך אחד כלל ורחוקים בערכם זה מזה ויש בו שכל ומדות ומחשבה דבור ומעשה ופרטים לאין קץ ודרך כלל המה אדם אחד ככה יש בכוחו השתלשלות עד אין קץ וכלולים בו עילאין ותתאין כאשר יבואר לקמן:
72
ע״גולכן מבואר באידרא בגין דהאי דיוקנא דאדם אתכללו ביה עלאין ותתאין אתקין עתיקא קדישא תקונוי ותקונין דזעיר אנפין בהאי תקונא דהיינו מצד שעיקר הכוונה היה בבריאה שיהיה התכללות מצד הנגלה שיהיה נגלה כח ההשוואה כנזכר לעיל כביכול עביד תקוניה גם כן בזה האופן וכמו למשל מצד חשק האב ורצונו להתקשר אל בנו ולחברו אליו ולהדמותו בכל תנועותיו אצלו מצמצם שכלו הגדול על אופן בנו הגם ששכל ומדות בנו המה רחוקים ממנו בגדרם זה מזה באין ערך משווה שכלו ומדותיו מעין חכמת ומדות בנו בכדי להדמותו אליו ומתמשך מעצם שכלו אשר בערכו להשתוות אל בנו בכדי להתאחד ולהתכלל עמו כן הוא כביכול בנמשל כי מצד רצונו יתברך יהיה השוואתו יתברך והתכללותו נגלה אפילו מצד הדרגין הגם שאצלו אין לתאר ערך דרגין כלל ואין להעריך אצלו חס ושלום שום חילוק דרגין כי אם מצד חפצו ורצונו לגלות כח השוואתו אפילו מצד הדרגין כביכול אתקין עתיקא קדישא תקוניה דהיינו עתיקא הוא חפצו ורצונו יתברך שמצד עצמותו אשר אינו בערך דרגין כלל ותיקונוי דזעיר אנפין דהיינו להתמשך במדות ושכל בערך העולמות ולייחדם בכוחו יתברך השווה בערך עולמות וזה נקרא זעיר אנפין על שם כי נער ישראל ואוהבהו כמשל הנזכר לעיל שמצד חשק אביו אל בנו נעשה גם כן כמו נער במדותיו דהיינו שכשמתמשך במדות בנו הרי אביו נעשה במדותיו כמו נער דהיינו שיש לו תענוג ממה שבנו מתענג ויש לו אהבה מה שבנו אוהב הגם שבערכו הוא רחוק מהמדות האלו בתכלית הריחוק כי אם מצד החשק הנזכר לעיל להדמות בנו אליו כנזכר לעיל מצמצם את עצמו כנזכר לעיל כן כביכול נקרא זעיר אנפין דהיינו כביכול שמצמצם כח השוואתו יתברך מצד ערכו האין סוף ברוך הוא אשר הוא אינו בערך דרגין כלל להמציא אצלו מדות מצד הדרגין וזהו כי נער ישראל ואוהבהו וזהו אתקין תיקונוי ותקונין דזעיר אנפין בהאי תקונא בגין להשוות כח הדרגין בהשוואה גמורה אפילו מצד הדרגין שיהיה בהשוואה גמורה כאשר יהיה גילוי ההשואה זאת לימות המשיח כמאמר הכתוב ונשגב הוי"ה לבדו ביום ההוא וכן נאמר כי עין בעין יראו באופן שיהיה נגלה כח השוואתו בהשוואה אחת מצד כוחו ומצד הדרגין לא יהיה נגלה כי אם כוחו לבדו כמאמר הכתוב עין לא ראתה כו' כמבואר לעיל וכמשל הנזכר לעיל:
73
ע״דכי עיקר צמצום האב אל בנו להדמותו אליו ולהעלות בנו לעצם מחשבתו שיהיו שוין ממש ואז יהיה הבן בהשוואה עם אביו כן כביכול עיקר הצמצומים הם כדי לגלות כח השוואתו יתברך אפילו מצד היש ולעתיד לבא נאמר ולא יכנף עוד מוריך דהיינו שלא יהיה נגלה בבחינת כנף ולבוש שהם הצמצומים ועתה תלוי זה בעבודת האדם ולכן נקראים כל הבחינות האלו בשם אדם ממש והכל מצד מחשבתו הקדומה בבחינת השוואת הדרגין לגלותם כאשר המה בכוחו יתברך ולכן נקרא מחשבתו הקדומה גם כן בשם אדם אבל מצד עצמותו ברוך הוא שלא בבחינת עולמות נאמר כי לא אדם הוא כי בחינת אדם הוא אינו כי אם מצד גילוי הדרגין אבל אצלו יתברך חס ושלום לתאר איזה כח חילוק דרגין כלל כי אם הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו:
74
ע״הוהנה הגם שנתבאר לעיל שאתקין תקונוי בהאי אדם וכמשל האב עם הבן אל ידמה המעיין שיש אצלו חס ושלום איזה חילוק והבדל בין בחינת עצמות אין סוף ברוך הוא בין בחינת תקונו בשם אדם כמו שבמשל האב המתמשך אל בנו הרי אין לדמות מהות אביו עצמו בערכו לבחינת התמשכותו ובעת התמשכותו הרי מרגיש בעצמו השינוי כי כבר הקדמנו בשערים הקודמים כי אין המשל דומה לנמשל מכל צד כי רק בזה הוא משל כי מרוב חשקו להתדמות אל בנו ולהתאחד עמו מצמצם חכמתו בבחינת קטנות בנו בכדי להתאחד עמו כן כביכול בכדי להתגלות כח השוואתו בבחינת עולמות להשוותם ביחודו על ידי בחינת ישראל שנקראו אדם כביכול מתארים אנו הצמצום מכוחו יתברך אשר אינו בערך דרגין ועולמות כלל ומתארים אנו הצמצום גם כן בבחינת זעיר אנפין כמאמר הזוהר פרשת בלק איהו קדישא ורב ועילאה על כל עלמין אזעיר נהוריה וקמיט קדושתיה לגביה דבר נש למעבד רעותיה וכל הערכה זו היא לגבי דידן כאשר נגלה אלינו בבחינת קטנות כן מתארים אנו התפשטותו יתברך בעולמות בבחינת קטנות אבל באמת אין להמשילו חס ושלום לאדם המתמשך אל בנו או רב לתלמידו אשר המה בעצם נבדלים במהותם והתפשטותם אפילו בבחינת עצמם המה גם כן על ידי גוף ונפש אשר המה בחינות נבדלות אבל כביכול אין סוף ברוך הוא הרי אין זולתו והוא לבדו ואין עצם נבדל מעצמותו יתברך וכל הנפעלים נמצאים מאמיתיות המצאו אם כן איך תעריכו חס ושלום לאיזה שינוי כי אם כל הצמצומים המה לגבי דידן וכמבואר לעיל כי איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס ביה:
75
ע״ווהנה הגם שנחית לחילוק דרגין שיהיו נגלים בבחינת יש כמו שנגלים בבחינת עולמות להיות נגלה בחינת יש גמור אשר זה הוא גם כן מכוחו יתברך אך איהו תפיס בכולהו עלמין להיות נגלים ממנו כל הפרטים בבחינת גבול ואף על פי כן לית מאן דתפיס ביה לאיזה שינוי חס ושלום ואיך ובאיזה אופן הוא נעתק מהשגתינו וכמבואר בשער השני בענין עתיק שנחלק לשני בחינות והכל הוא בחינה אחת דהיינו שהוא ממוצע בין המאציל לנאצלים דהיינו שיש בכוחו שני הבחינות אחד מצד המאציל ברוך הוא אשר אין להעריך דרגין כלל בערכו יתברך וגם ערך כל הדרגין שנפעלו ממנו ואף על פי כן הם אחד כן אפילו בבחינת התגלות זעיר אנפין דהיינו בבחינת צמצום וקטנות הנערך בבחינת עולמות אין להעריך בו איזה שינוי בבחינת צמצום זה:
76
ע״זועל זה מבואר באדרא רבה קדישא כללא דכל מילין עתיקא דעתיקין וזעיר אנפין כלא חד כלא הוה כלא הוי כלא יהא לא ישתני ולא משתני ולא שנא אתתקן בתקונין אלין כו' דהיינו שעתיקא דעתיקין נקרא אין סוף ברוך הוא שהוא עתיק מעתיקין דבחינת אצילות שנחלקו לשני בחינות עתיק ואריך אנפין שנקראו עתיקין והוא ברוך הוא נעתק מהן כי עתיקין דבחינת אצילות נקראו מצד השוואת הדרגין מצד המאציל ברוך הוא ומצד הנאצלים כנזכר לעיל אבל אין סוף ברוך הוא הוא נעתק מהם שאין להעריכו בערך דרגין כלל וזעיר אנפין הוא כוחו המתמשך בבחינת דרגין כלא חד בלי שום שינוי כלל כמו שהוא בערך המאציל אין סוף ברוך הוא שלא בבחינת הדרגין ככה הוא בבחינת צמצומו מצד הגבול והעולמות. כלא הוה מקודם בריאת עולם כלא הוי בהתגלותו בבחינת עולמות וכלא יהא לעתיד שיתגלה השוואתו ברוך הוא לכן ביאר להלן עוד ואי תימא מה בין האי להאי כולא הוא במתקלא חדא אבל מינן אתפרשן אורחוי כו' וכמבואר בשער השני מחלק הראשון ביאור המאמר:
77
ע״חוזהו המבואר באדרא זוטא קדישא ובגין דעתיקא קדישא אתרשים בתלת אוף הכי כל שאר בוצינין דנהרין מיניה כלולין בתלת עוד עתיקא אתרשים בתרין כללא דעתיקא בתרין הוא כתרא עילאה דכל עילאין רישא דכל רישין וההוא דהוי לעילא מן דא דלא אתיידע כך כל שאר בוצינין סתימין בתרין עוד עתיקא קדישא אתרשים ואסתים בחד והוא חד וכולא הוא חד כך כל שאר בוצינין מתקשרן ומתהדרין בחד ואינון חד עד כאן לשונו:
78
ע״טדהיינו פירוש הדברים כמבואר לעיל כי בדרך כלל הם שלשה הערכות הערכה אחת הוא מצד המאציל ברוך הוא אשר אין להעריך אותו בערך דרגין כלל ואף על פי כן המה בכוחו יתברך אבל הם בבחינת השוואה גמורה ושניה הוא מצד כוחו יתברך בבחינת דרגין שהוא הנקרא זעיר אנפין והערכה שלישית הוא מצד התכללותם והשתוותם אצלו ברוך הוא בבחינת השוואה אפילו מצד הנאצלים בבחינתם וכולם הם בכח אחד בבחינת המאציל ברוך הוא בהשוואה כנזכר לעיל:
79
פ׳ודרך כלל נערכים כל אלו הבחינות בבחינת כתר דהיינו כוחו שמצד המאציל ברוך הוא שאין להעריכו בערך דרגין כלל ואף על פי כן כוחם אצלו יתברך אבל הוא בבחינת השוואה נקרא עתיק ורישא דלא אתיידע דהיינו כח השוואת הדרגין בערך המאציל ברוך הוא אשר המה בחינת השוואה גמורה ובחינה השניה הוא כח השוואתו יתברך שבבחינת הנאצלים דהיינו להתחבר בהשוואה אפילו בבחינת הנאצלים בבחינתם הוא מצד כוחו הפלא והוא נקרא כתרא ובחינה שלישית הוא התגלותו יתברך בבחינת זעיר אנפין דהיינו לצמצם השפעתו כביכול בבחינת קטנות בבחינת המקבלים לייחדם בבחינתם דייקא אך אף על פי כן אינו משתנה בהם והוא גם כן על ידי כוחו הפלא וזהו נקרא רישא תליתאה שהוא חכמה סתימאה שממנו נובעים כל תקוני זעיר אנפין על ידי בחינת שערות להיות נגלים לגבי דידן בבחינת חכמה גלויה והם הכל מכוחו יתברך בכל פרט ואף על פי כן לא סר מהם כח השוואתו ונקרא כח מה כאשר המה בכוחו סדרם ופרטיהם של כל אחד ואחד נקרא זה מוחא סתימאה דהיינו שהגם שנערך לבחינת חכמה שהוא בחינת התחלקות אך איך הוא לא ידיעא ונקראת חכמה זו נעלמה מעין כל חי וזהו גם כן פלא ולכן מצד ההערכה הזאת כל בוצינין דנהרין מיניה שהוא כל הבחינות המתגלים ביה הכל נכללים ונערכים בבחינת שלשה הערכות אלו דהיינו מקורם והתגלותם והשתוותם והמה ראש תוך סוף וסימן אתה סתר:
80
פ״אוכל הבחינות המה הכל בתלת דהיינו הן מצד חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד המה מצד מושכל ומורגש ומוטבע והן מצד הקווין המה הכל שלשה חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד עוד עתיקא אתרשים בתרין כי דרך כלל המה רק שני פלאים דהיינו פלא אחד מצד המאציל ברוך הוא איך להעריך ערך הדרגין בכוחו ופלא השני איך יתחבר השוואתו אפילו בבחינת דרגין כי דרך כלל אין להעריך כי אם שני פלאים אלו והוא כתרא ועתיק שהוא רישא דלא אתיידע שבשני הבחינות האלו נקרא ממוצע בין המאציל לנאצלים ברוך הוא דהיינו שיש בו כח המאציל וכח הנאצלים בבחינת השוואה אחת כך כל שאר בוצינין סתימין בתרין דהיינו סתים וגליא שלהם הנקראים אורות וכלים וגם דרך כלל עיקרם של הספירות הם שנים כי עיקרם המה חכמה ובינה ודעת הוא המחברם:
81
פ״בוכן עיקר המדות המה חסד וגבורה כמאמר הזוהר רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן וכו' עוד עתיקא קדישא אתרשים ואסתים בחד והוא חד וכולא הוא חד כך כל שאר בוצינין מתקשרין ומתהדרין בחד ואינון חד ולכאורה יש בו יתור לשון למבין אבל באמת יובן למעיין כל דיבור ודיבור בדקדוק גדול דהיינו אתרשים ואסתים בחד קאי על עצמות המאציל אין סוף ברוך הוא אשר לא נערך בבחינת שלשה הערכות הנזכרים לעיל כי כל שלשה הערכות הנזכרים לעיל והראשין הנזכרים לעיל המה הכל מצד בחינת העולמות אך הבדל הבחינות ההם בהערכתם הוא כאשר נעריך את כח העולמות כאשר המה בכח המאציל ברוך הוא אשר המה בהשוואה גמורה ואיך הוא לא אתיידע כלל דהיינו שאיך להעריך אליו בחינות דרגין ובחינת רצון להתמשך אליהם זהו לא אתיידע כלל וזהו נקרא רישא דלאו רישא דהיינו שנקרא רישא אבל לאו רישא כי אין להעריך אותו בערך עולמות כלל וכמבואר בשער השני מחלק הראשון וכמו למשל בהבדל ממלך גדול המתמשך לדבר הקטן שבקטנים אשר רחוק מערכו ואין להעריך איזה ידיעה וטעם להמשכתו זאת אבל אף על פי כן אנו רואים שנתמשך אבל לא ידיעא ומושג כלל באיזה טעם לרצונו:
82
פ״גוהנה אחר שנתמשך ורואים התחברותו מוכרחים אנו להעריך לו איזה רצון מצד הנגלה שיש לו טעם כמוס בזה השייך למהותו כן כביכול בהבדל עד אין קץ אשר אין סוף ברוך הוא אין להעריך אליו איזה ערך כלל לבחינת אצילות העולמות אך אף על פי כן הם נמשכים ממנו ולכן נקרא רישא מצד התמשכותו אליהם אבל הוא לאו רישא דהיינו שאין להעריך אליו רישא שהוא איזה ערך לההתמשכות כי לכל דבר הנגלה נצרך להיות ראשית המכוון אבל מצד שאין להעריכם כלל לגבי כוחו יתברך באיזה ערך נקרא לאו רישא ולא ידיעא מה בההוא רישא כנזכר לעיל אבל מאחר שנתמשך באלו הדרגין אין להעריך הדרגין והעולמות באיזה ערך אחר חוץ ממנו כי אם שמוכרחים להיות בכוחו בהשתוות אך איך ומה הוא לא ידיעא ומסתמא יש לו מכוון סתום אבל אינו מושג ונקרא זה פלא ולכן עתיקא אתרשים ואסתים בחד דהיינו בעצמות אין סוף ברוך הוא אשר אין להעריך אליו בחינת דרגין כלל אפילו בבחינת השוואה ואף על פי כן מוכרחים להיות בכחו האין סוף ברוך הוא בבחינת עצמותו אבל הם בדרך סתירה וגניזה והוא נקרא אתרשים ואסתים בחד דהיינו שבחינת השוואתו יתברך בבחינת העולמות הכלולים אצלו בכח השוואה גמורה המה בבחינת רשימו בכוחו יתברך כח השוואתו זה דהיינו שכח השוואה זו הוא בכוחו יתברך כי הכל הוא מכוחו אבל מצד שאין להעריך בחינת הדרגין אצלו כלל נקרא אתרשים ואסתים בחד והן הן עשר ספירות הגנוזות במאציל ברוך הוא שהם בדרך סתירה וגניזה אשר אין לנו עסק בהם כלל להעריכם אצלו אפילו בבחינת השוואה אך אף על פי כן המה בכחו ודי למבין והבן:
83
פ״דומצד שאתרשים ואסתים בחד אם כן הוא חד אפילו מצד הערכת השוואתם והכל הוא עצמות אין סוף ברוך הוא והערכת השוואתם הוא מצידינו אבל לגביה אינם נערכים כלל ולכן מבאר עוד וכולא הוא חד דהיינו אפילו כשתעריכו בבחינת השוואתו בבחינת הנאצלים בערכם הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו בלי שום שינוי כלל כך כל שאר בוצינין שהם כוחות המתגלים שהמה בבחינת זעיר אנפין מתקשרין ומתהדרין בחד דהיינו מאחר שהכל הוא מעצמותו ברוך הוא לכן מתקשרין ומתהדרין בחד אפילו מצד בחינתם בבחינת יחוד והתקשרות הדרגין בבחינת יחוד זעיר אנפין ואינון חד בעצם דהיינו שהכל הוא המאציל ברוך הוא לבדו באמת וכל ההערכות האלו המה הכל לגבי דידן אבל כד תסתכל בהון כולא הוא חד לא שני ולא משתני ולא ישתני כי אם הכל הוא עצמותו ברוך הוא וכל ההערכות הנזכרים לעיל אשר אנו מעריכים בשינוי והבדל בחינתם הכל הוא מסטרא דילן כי מסיטרא דילן שניא ומנן אתפרשין אורחוי אשר מכל הנזכר לעיל תבין עצם היחוד אשר הכל הוא לבדו יתברך אפילו מצד העולמות הגם שכל הבחינות האלו המה בכוחו יתברך אבל אצלו המה הכל נערכים בכח אחד הן מצד עצמותו ברוך הוא והן מצד כוחו שבגילוי הדרגין הכל הוא כוחו לבדו ברוך הוא בלי הבדל כלל ואיך הוא כמו שלא נודע מהותו כך לא נודע התחברותו ועל זה נאמר ושור שחקים גבהו ממך דהיינו שאינו נערך בבחינת אדם כאשר המה לגבי דידן כי אם צדקת מה תתן לו וכו' כי אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה:
84
פ״הוהנה עתה נבאר כל הבחינות המבוארים לעיל מציאותם והתכללותם באדם התחתון אשר עליו נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו והאדם נקרא עולם קטן דהיינו שיש בו כל בחינות העולמות וכולם נכללו בבחינת אדם זה הנה כתיב וייצר הוי"ה אלוקי"ם את האדם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה על וייצר שהוא בשני יודין שהוא יצירה דעילאין ויצירה דתתאין דהיינו שבחינת האדם התחתון כולל עילאין ותתאין דהיינו שבבחינת אדם יש שני נשמות כידוע דהיינו נפש אלוק"ית ונפש הבהמיות ונפש האלק"ית הוא מבחינת עילאין שהוא מבחינת יחודא עילאה שהוא בחינת הוי"ה ברוך הוא כמאמר הכתוב כי חלק הוי"ה עמו אשר מצד הוי"ה ברוך הוא הרי כל העולמות מתכללים ביחודו יתברך בלי שינוי כמאמר הכתוב כי אני הוי"ה לא שניתי כי אין העולמות תופסין בו יתברך לאיזה שינוי חס ושלום כמו שעד שלא נברא העולם היה הוא לבדו יתברך כן הוא לבדו יתברך אחר בריאת העולמות כי באמת אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות אשר לא נתרבה חס ושלום ולא נשתנה מצד העולמות ואינם דבר נוסף עליו חס ושלום כי הכל הוא כחו לבדו יתברך והשינוי הנראה בעולמות הוא רק מצד המקבלים שהוא לגבי דידן כמבואר לעיל:
85
פ״וכן ניתנה נשמה באדם מכח יחודו יתברך להיות תמיד עולה למעלה להתכלל ולהתקשר ביחודו יתברך שלא תהיה בבחינת נפרדת ושלא יהיה הגוף והעולמות תופסים אצלה למהות נפרד ותמיד כיסופה והשתוקקותה לעלות למקור שרשה להתכלל ביחודו יתברך ועל זה נאמר רוח בני האדם העולה היא למעלה וכח הנפש הזאת היא גם כן כוללת כל כחות הגוף בבחינת כלים דהיינו חכמה בינה דעת ומדות ומחשבה דיבור ומעשה אבל כל הבחינות האלו נכללים בה בכח אחד בלי התחלקות כלל כמו שבחינת הוי"ה ברוך הוא שהוא בחינת זעיר אנפין הוא כולל העולמות לכח אחד על ידי בחינת הספירות שהם חכמתו ובינתו ודעתו ומדותיו יתברך וכולם מתייחדים אצלו לכח אחד בלי שינוי ואיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד על ידי כחו הפלא כן הנשמה שבאדם שהוא נקרא עולם קטן מתכללים ומתייחדים כל הבחינות אצלה לכח אחד מצד כח הפלא שהוא בחינת רצון הנפש הנקרא נקודת הלב והיא נלקחה מבחינת פנימיות העולמות כמאמר הכתוב ויפח באפיו נשמת חיים ומבואר בזוהר מאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיותו יתברך כמו למשל באדם אשר יש בו כלי הגוף גשמיים ויש בו כח הרוחניות ומחייה את הגוף וכשהוא מנשם ומנפח הוא מצד הרוח אשר בקרבו ולא מצד כלי הגוף החיצוניות כן כביכול אשר כלי העולמות בבחינת חיצוניות שנגלו בבחינת כלים כמו כלי הגוף כמו השמים ושמי השמים וכל צבאם וכח התהוותם להיות נגלים ליש נקרא חיצוניות העולמות וכוחו יתברך המחיים ומהוום בלי הפסק ובלי שינוי הנקרא הוי"ה ברוך הוא הוא בחינת פנימיות העולמות והנשמה ניתנה באדם מכח פנימיות העולמות ובחינה שניה שבאדם היא הנקראת נפש הבהמיות היא המתפשטת בכלי הגוף להחיותם בבחינת חיצוניות אשר מצידה הוא נגלה הגוף ליש ונפרד וכל כליו הוא בפרודא דהיינו חכמה ובינה להשכיל ולהבין צרכי גופו ובחינות העולמות בבחינת יש ונפרד וגם מדותיו הוא דייקא לצרכי יש ונפרד לאהוב הדבר הצריך לגופו כו' וכן מחשבה דיבור ומעשה שלה הכל הוא בבחינות נפרדים נפש הזאת נלקחה מבחינת אלקי"ם שהוא בחינת הצמצום בבחינת הסתרה ששורש הצמצום הזה הוא מבחינת מלכותו יתברך המסתרת כחו יתברך בבחינת בריאה יצירה עשיה עולמות הנפרדים להיות נגלים כל כחות ההתחלקות בבחינת נפרדים מצד שעיקר כוונתו יתברך היה לגלות יחודו יתברך דייקא מצד העולמות ואלו לא היתה ההסתרה הזאת בבחינת חילוקי הדרגין והעולמות בבחינת כלים נפרדים לא היה מקום לגילוי יחודו יתברך כן בחינת נפש הזאת היא המסתרת כח נפש האלוק"ית בבחינת כלי הגוף בכדי שעל ידי ההסתרה יתגלה יחוד נפש האלוק"ית על ידי חכמתה ובינתה ומדותיה כו' והיא נלקחה מבחינת אלוקי"ם ועליה נאמר ורוח הבהמה היורדת היא למטה וכידוע שבכלל נקראת מדת מלכותו יתברך המתפשטת בבריאה יצירה עשיה בשם בהמה שהוא שם ב"ן:
86
פ״זוהנה כמו שנתבאר לעיל שבבחינת אצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה כמאמר הכתוב אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כי כח יחודו יתברך וכח גילוי יחודו שהוא בחינת זעיר ונוקבין הכל הוא כחו לבדו יתברך כן הוא כח נפש האלוק"ית וכח נפש הבהמיית הכל הם כח אחד שהוא כחו יתברך כמאמר הכתוב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי דהיינו שני הנשמות אני עשיתי שהמה כח אחד בלבד מצד שורשם רק הענפין מתפרדין מצד הגילוי אשר מצד הגילוי רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה אבל מצד שורשם הוא הכל אחד כי באמת הוי"ה הוא אלוקי"ם שאפילו כח הצמצום שבבחינת עולמות הכל הוא כחו יתברך לבדו כן בחינת הנשמה הנלקחה מבחינת הוי"ה וכח הנפש הבהמיית הנלקחה מבחינת אלוקי"ם המה כח אחד וביחודא חד רק מצד הגילוי המה בחינות הפכים והתחלקותם הוא מצד בחינת הכלים שהוא מבחינת החכמה והבינה והמדות המתגלים בכלי הגוף אבל מצד רצון הנפש שהוא נקודת הלב המה כח אחד לבד ועיקר התחלקותם הוא מבחינת הבינה ולמטה דהיינו בהתגלות השכל והבנה נגלו לשני בחינות אבל מצד כח החכמה שהוא כח מה המה כח אחד רק שאין בינה בלא חכמה שהוא כח המשכיל את היש לכן נערכו ההתחלקות הללו גם כן מצד החכמה אבל באמיתות החכמה שהוא כח מ"ה שהוא כחם האמיתי הנמשך מצד הרצון הוא הכל כח אחד לכן דרך כלל עיקר מהות הנפש אלוק"ית היא מבחינת חכמה ועיקר מהות הנפש הבהמיית היא מצד הבינה ועל זה נאמר בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו כי עיקר נפש האלוק"ית הנקרא בן חכם ישמח אב שאב הוא כח החכמה כידוע ובן כסיל שהוא מצד הבהמיות היא תוגת אמו שהוא הבינה הנקראת אם:
87
פ״חוהנה כח הנפש האלוק"ית היא באה מלובשת בבחינת נפש הבהמיית כי נפש האלוק"ית בכחה לבדה אינה בבחינת גילוי רק היא כח הכוללת כל הבחינות לכח אחד והתגלותה היא רק מצד בחינת נפש הבהמיית והלבשתה הוא מבחינת בינה ולמטה כמבואר בספר הקדוש ליקוטי אמרים שהיא מלובשת עד החכמה ולא עד בכלל ולכן בכלל נקרא כח הנפש האלוק"ית בשם חכמה וכח הנפש הבהמיית בבחינת בינה וידוע שבבחינת חכמה הוא הוי"ה ברוך הוא כמאמר הכתוב הוי"ה בחכמה וכו' ושם אלוקי"ם הוא בינה וכידוע שהתלבשות אור אין סוף הוא בחכמה שהוא מצד בחינת כח מ"ה שהוא הביטול האמיתי שהוא בבחינת התכללות כל העולמות בכחו יתברך לכח אחד שדרך כלל נקרא חכמה עולם האצילות אשר שם הוא גילוי אין סוף ברוך הוא בלי שינוי והסתרה והוא הוי"ה ברוך הוא ובחינת בינה היא בבחינת בריאה ששם הוא התגלות עולם הנפרדים כמאמר הזוהר אימא מקננת בבריאה כן הוא בדרך פרט שבחינת נפש האלוק"ית שורשה הוא מבחינת הוי"ה ברוך הוא שהוא מבחינת אצילות והוא בחינת חכמה האמיתית שבנפש ונפש הבהמיית היא מבחינת אלוקי"ם שהוא בחינת בינה שבבחינת בינה הנקרא אלוקי"ם הוא בחינת התגלות הנפרדים בבחינת כלי הגוף:
88
פ״טוהנה כתיב וייצר הוי"ה אלוקי"ם את האדם כי וייצר הוא לשון התקשרות מלשון צרורים ומקושרים כי שורשם של שני הנשמות המה מקושרים כי הוי"ה הוא האלוקי"ם באמת אשר מצד כחו יתברך הכל הוא כח אחד כמבואר לעיל וזהו מצד אמיתיותם ושורשם כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם אבל מצד התגלותם המה נתגלים בבחינת התחלקות ועיקר הכוונה היתה מאתו שיהיו מקושרים אפילו מצד הגילוי כמאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבביך דייקא שני הלבבות להשיבם על ידי הדעת לבחינת רצון וקישור אחד מצד כי הוי"ה הוא האלוקי"ם כי הדעת הוא ההתקשרות האמיתי אל יחודו יתברך שהוא ההכרה והרגשה ביחודו יתברך אשר מצד הדעת שהוא ההכרה האמיתית הרי באמת אין זולתו שהכל הוא כחו לבדו יתברך כי העולמות אינם מציאות מצד עצמם כי הוא יתברך הממציאם בכחו יתברך ואין נמצא בעולם בלתי מציאותו יתברך ובלעדו המה אפס ממש נמצא מצד הדעת וההכרה הכל הוא כחו לבדו יתברך ולכן הדעת הוא המקשר כל כלי הספירות שמהם הוא התחלקות העולמות והוא מקשרם לכח אחד והתגלות הדעת הוא מכחו הפלא יתברך שהוא בחינת כתר וכל ההתגלות הנגלה בעולמות בבחינת פירוד הוא מצד חסרון הדעת ולכן נקרא בחינת מלכותו יתברך שהיא המסתרת כח יחודו יתברך בבריאה יצירה עשיה להתגלות בבחינת יש נקראת בבחינת בהמה שהיא למטה מן הדעת וכאשר הוא בכלל כן הוא בפרט באדם אשר בחינת נפש האלוק"ית היא מכח יחודו יתברך ובחינת נפש הבהמיית היא מבחינת נפרד דייקא ולכן נקראת נפש הבהמיית מצד שהיא למטה מן הדעת כבהמה שאין לה דעת אבל כשיעמיק דעתו הרי הם מתקשרים לכח אחד כי מצד הדעת וההכרה הרי הכל הוא כחו יתברך אשר אין זולתו ובבחינת דעת זה מהפך מדות הבהמיות לבחינות מדות נפש האלוק"ית להתכלל ביחודו יתברך והדעת הזה בא מכח הרצון שבנפש אשר בכח הרצון המה הכל כח אחד בלבד כמבואר לעיל וזהו וידעת היום שיום הוא ההתגלות האמיתי שהוא בחינת הרצון ודי למבין ואז והשבות אל לבביך ואז נתגלה כח החכמה שהיא הנפש האלוק"ית להיות נמשך בביטול האמיתי אליו יתברך ועל זה נאמר ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה דהיינו על ידי יתרון דעת נגלה החכמה שהיא כח נפש האלק"ית להחיות את בחינת כלי הנפש הבהמיית בחיות האלוק"י:
89
צ׳והנה כל עבודתינו הוא להמשיך דעת לנוקבא כמבואר בכתבים דהיינו דרך כלל הוא להמשיך דעת לחיות העולמות הנמשכים לבריאה יצירה עשיה בבחינת נפרדים אשר מדת מלכותו יתברך מסתתרת בבריאה יצירה עשיה להחיותם בבחינת נפרדים כמאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם ועל ידי העבודה של ישראל ויחודם שמייחדים העולמות אליו יתברך בזה ממשיכין דעת לנוקבא שהיא מדת מלכותו יתברך ודרך פרט הוא באדם להמשיך דעת לבחינת נפש הבהמיית שהיא מסותרת בכלי הגוף להחיותו בבחינת נפרד בבחינת נוגה ועל ידי העבודה ממשיכין דעת לנפש הבהמיית ויתבאר עוד מזה לקמן אם ירצה השם:
90
צ״אוהנה כתיב כי לא המטיר הוי"ה אלוקי"ם על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה דהיינו הגם שבאמת הוי"ה הוא אלוקי"ם בלי פרודא כלל זהו מצד אמיתיותו ברוך הוא אבל מצד הגילוי הרי לא נתגלה יחודם כי על מנת כן היתה הבריאה בבחינת הסתרה בכדי שיתגלה על ידי ההסתר הזה גילוי כבודו ויחודו יתברך ועיקר הגילוי הוא על ידי התעוררות עבודת האדם בכח התכללותו מבחינת הוי"ה אלוקי"ם יש בכחו לעבוד את האדמה שהיא בחינת ההסתרה שהיא מבחינת מלכותו יתברך שהיא נקראת אדמה שהיא בחינת דמיון כי בחינת מלכותו יתברך נקראת דמות ודמיון דהיינו שהיא מדמית כל פעולת הנבראים בכל בחינתם אשר כלולים בכחו יתברך לכח אחד וכל הנמצא בעולם התחתון שהוא בחינת ההסתרה יש כנגדו בעולם העליון שהוא יחודו יתברך רק על ידי ההסתרה נגלו בפועל במעין דמעין והארה דהארה עד שנגלו ליש ודבר בפני עצמו ועל ידי עבודת האדם מדמין הצורה ליוצרה ומחברים ומייחדים וממשיכין אלק"ותו יתברך בכל פעולת הנבראים על ידי עבודתם בקריאת שמע ותפילה לייחדו ועל ידי המשכת רצונו יתברך דייקא בבחינת יש וגבול על ידי התורה ומצות כאשר יבואר בשערים הבאים:
91
צ״בועל ידי עבודתם זה מייחדים שני השמות שהם הוי"ה אלוקי"ם אפילו בבחינת הגילוי על ידי כח התכללותם ועוד זאת שאפילו כל בחינות העולמות אפילו ביחודא עילאה שהוא בחינת זעיר אנפין ואבא ואימא ואריך ועתיק כולם הם בכח האדם התחתון ובשבילו הם כל הבחינות ועל שמו נקראו בשם אדם כי מצד עצמותו ברוך הוא אין לתאר אליו יתברך שום בחינה וכמבואר ממשל האב שמצמצם חכמתו בכדי להתחבר עם בנו הרי מוכרח לפנות ממחשבתו ערך השכלת עצמו אשר הוא אינו בערך קבלת בנו ומוכרח בתחילה לברור בחכמתו לפי ערך חכמת עצמו איך להתמשך אליו ובאיזה אופן ולהיות לו רצון להמשכתו זה ואחר כך מצמצם שכלו בערך התאחדותו עם בנו נמצא כל בחינות הצמצומים האלו אפילו מה שמשכיל בעצם חכמתו שלא בערך השגת בנו כי אם בערכו אף על פי כן מצד שהחכמה זו הוא בשביל ההתמשכות לבנו החכמה ההיא גם כן על שם התאחדות בנו יחשב וכשבנו משים דעתו ורצונו וחכמתו ומדותיו להתאחד ולהתחבר עם אביו אזי מתעורר אביו בכל הבחינות בכדי להתמשך אליו ואם הוא להיפוך דהיינו כשפונה לעסקי עצמו הרי כל ההמשכות האלו נתבטלו אצל אביו כן כביכול כל בחינות הצמצומים השייכים להעולמות הכל הוא בכדי להתמשך ולהתגלות בבחינת כל הנבראים לגלות שלימותו יתברך וכל זה הוא בשביל האדם המעוררם אשר דרך כלל נקראת ההמשכה הזאת בשם אצילות ובשם זעיר אנפין וכמו שנתבאר לעיל כביכול שמתצמצם בבחינת קטנות דהיינו בחכמה ובינה ומדות ולכלול כל בחינת הדרגין לכח אחד ולכן נקרא זעיר אנפין אדם כידוע וכל ההתמשכות הזאת הוא בשביל ישראל שנקראים גם כן אדם כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אתם קרויים אדם אשר בכחם של ישראל לעורר ולהמשיך אלוק"ותו יתברך בבחינת יחוד אשר הם עיקר בחינת אדם שהוא זעיר אנפין דהיינו התכללות כל הכחות אשר בכחם ומצדם נקרא זעיר אנפין אדם כי מצד עצמותו אין לתארו בשום בחינה וכח מכחות ההתגלות ועליו נאמר כי לא אדם הוא רק מצד בחינת ישראל שהוא נמשך בכחם נקרא אדם כביכול וזעיר אנפין:
92
צ״גוהנה הגם שכל הבחינות אשר קדמו לבחינת זעיר אנפין דהיינו אבא ואימא עילאין ואריך אנפין ועתיקא קדישא אשר הם שורש האדם והמה נערכים מצד המאציל ברוך הוא דהיינו מכח שלימותו יתברך בעצמו אשר אינם בערך חכמה והבנה ומדות אשר נמשכים בזעיר אנפין שהם מצד הדרגין שהוא בחינת צמצום בזעיר אנפין כי המה בערכו יתברך אף על פי כן כולם באים לצורך המשכה זו ולכן בהתעוררות האדם בעבודתו ויחודו הרי מעורר כוחו יתברך שבבחינת אצילות הדרגין וממילא מתעוררים אלו הבחינות הקודמים לאצילות עד שמעוררים כח אין סוף ברוך הוא בעצמותו כי כל הבחינות הנזכרים לעיל כולם באים בשביל יחוד הזה כמשל הנזכר לעיל ולכן הכל תלוי בעבודת האדם התחתון כי ביחודו מעורר כל הבחינות הגם שהתעוררות האדם הוא בשביל לייחד העולמות אליו יתברך על ידי החכמה ובינה והדעת ומדות אשר בזה מעורר בחינת זעיר ונוקבין אבל עצמותו ברוך הוא שלא מערך הדרגין דהיינו בחינת אריך ועתיק ואדם קדמון הלא אין לו בהם השגה כלל אך אף על פי כן מאחר שכל הדרגין ההמה באו לכח המשכת היחוד הזה ממילא יגיע התעוררות הנזכר לעיל אליהם וזהו המבואר בעץ חיים כי אין בכוחינו להעלות מיין נוקבין אלא עד זעיר ונוקבין וזעיר ונוקבין מעלים מיין נוקבין לאבא ואימא ואבא ואימא לאריך אנפין ואריך אנפין לעתיק ועתיק לאין סוף ברוך הוא דהיינו מחשבתו הקדומה ברוך הוא המתכללת בעצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו הפשוט והקדום כי כל הבחינות האלו המה נמשכו מעצמותו ברוך הוא בבחינת צמצומים והעלמות והכל הוא בשביל כוונת עבודת האדם והאדם בעבודתו מעורר כל הבחינות האלו:
93
צ״דוזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כל העולם דייקא כל שהוא בכלל העלם הכל הוא לצורך פעולת האדם כי מצד עצמותו ברוך הוא אין לתאר שום בחינה מאלו הבחינות לא בחינת חכמה ומדות ורצון ותענוג ואפילו מחשבה קדומה אין להעריך מצד עצמותו ברוך הוא מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין כח נמצא זולתו וכל אלו הבחינות מורים על איזה כח ומהות החפץ בו ומתענג ממנו ומחשב בהדבר איך להמציאו לפועל אשר כל אלו הבחינות חס ושלום לתאר מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין כח זולתו ואין צריך לשום דבר ואשר הוא שלם בכל השלימות ושוה בתכלית ההשוואה וכל אלו הבחינות מורים על איזה חסרון חס ושלום רק מצד שעלה בחפצו ורצונו הפשוט לגלות שלימותו אנו מתארים כל אלו הבחינות ואיך תמצא רצון בבחינת פשוט זה לא קיימא שאלתא ביה כלל ואסור לחקור ולדרוש על זה כלל ואין לנו עסק בזה כלל רק מצד הגילוי הנגלה מוכרחים לתאר שברצונו ברוך הוא נפעלו כל הנפעלים ונמשכו כל ההמשכות כי כל העולמות המה בכוונה ורצון מאתו יתברך אבל איך הוא לא ידיעא ולא קיימא לאתיידע ועוד זאת אפילו אחר כל התגלות כל המשכות האלו חס ושלום לתאר בו איזה שינוי או להעריך אליו המדות והחפץ והרצון והתענוג שהם אצלו כמו חס ושלום באדם אשר יש לו מדות ורצון ותענוג חס וחלילה להרהר בזה הגם שבוודאי יש בכחו יתברך כל אלו הבחינות כי על פי הבחינות האלו המה פעולות כל העולמות והוא יתברך המצמצמם ונמשך בהם בכל פרט ופרט אך באיזה אופן לא ידיעא ולא קיימא לאתיידע וכל אלו הבחינות הנאמרים הוא רק לגבי דידן בבחינת הנגלה וכאשר מבואר זה בחלק הראשון:
94
צ״הוכל אלו הבחינות המה רק בשביל ישראל שהם עלו במחשבה ובפעולתם ועבודתם ויחודם המה ממשיכין כל הבחינות האלו והם המעוררין כל הבחינות האלו על ידי בחינת ההתגלות שכאשר מייחדים ומבטלים אליו יתברך את עצמם וכל העולמות ועושים רצונו יתברך מעוררים כל הבחינות האלו להיות נמשך בהם אין סוף ברוך הוא בכל הפעולות האלו בכחו השוה ברוך הוא והם גורמים היחוד של אין סוף ברוך הוא בכל המשכות האלו להתמשך בהם בכח השוואתו ברוך הוא בבחינת רצון ותענוג בלי שום שינוי והסתרה כביכול כי לפניו נגלו כל תעלומות ולכן אין בכחינו להעלות מיין נוקבין אלא עד זעיר ונוקבין כי בחינת זעיר ונוקבין המה מצד פעולות העולמות הנגלים לגבי דידן אבל ממילא כשאנו מייחדים בחינת הגילוי אליו יתברך ממילא נתעוררו כל הבחינות שקדמו להגילוי באופן נסתר והכל הוא על ידי התעוררות האדם:
95
צ״וולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה שיראה האדם את עצמו כאלו כל העולם כולו תלוי בו כי הכל הוא בשביל האדם אבל לגביה אין העולמות פועלים בו כלום ועל זה נאמר אם צדקת מה תתן לו אבל עם כל זה מצד שבאמת על פי רצונו הקדום נמשכו כל ההמשכות בכדי לגלות שלימותו הרי חס ושלום אם אינם עושים רצונו יתברך הרי כביכול המה מסתירים ומנגדים לרצונו לכן פגמם גדול ולכן אפילו בהפגם מבואר בכל ספרי הקבלה כי אין הפגם מגיע אלא לזעיר ונוקבין דהיינו מצד הגילוי כנזכר לעיל אבל עם כל זה כמו שבעשיית רצונו יתברך ממילא נתעוררו כל הבחינות האלו עד עצם רצונו ברוך הוא כן חס ושלום להיפוך גורם חס ושלום להתגלות כל הבחינות ועל זה נאמרו כל הפסוקים הכתובים לא באלף ונקראים לו בוא"ו כמו שכתוב ולא נתכנו עלילות ולא אנחנו ולא צר וכו' וכדומה להם אשר מצד עצמותו ברוך הוא לא צר ולא אנחנו ולא נתכנו עלילות הם באל"ף דהיינו שאין לתאר לגביה ברוך הוא כל אלו הבחינות מצד עצם השוואתו ברוך הוא ושלימותו הגדול אבל מצד ההמשכה לגבי דידן כביכול לו צר ולו אנחנו כו' וכמבואר זה באריכות בחלק הראשון בשער האנפין ובשער אורות וכלים אשר על כן כל עבודתינו הוא להמשיך אורות בכלים כי כל אלו הבחינות המה נקראו בחינת כלים שהמה כלים להמשכת אור אין סוף ברוך הוא בהם וכל הכלים האלו המה בבחינת אדם הכולל כל אלו הכלים וכל בחינות הכלים המה בשביל גילוי אלק"ותו יתברך וכל התוספת והגירעון שבאלו הכלים הכל הוא על ידי האדם:
96
צ״זוהנה כמו למשל באדם הגשמי הרי הכלים המה בערך נבדל ממהותו ואינן פועלים בעצם האדם רק שעל ידם פועל פעולתו ורצונו בהם כן כל אלו הבחינות המה כביכול אינם נוגעים לעצמותו ברוך הוא רק שעל ידי בחינת הכלים האלו מתמשך אור אין סוף ברוך הוא בכל העולמות אך אף על פי כן אין לדמותו חס ושלום לאדם בכליו אשר הכלים המה באמת מהות נבדל ממנו ועל ידי הכלים יש בהאדם בעצמו שינויים והתפעלות כשנגמר חפצו על ידי הכלים או בהיפוך והוא צריך להכלים כי בלתם לא ישלים חפצו ורצונו נמצא פועלים הכלים גם כן בעצם נפשו אבל אצלו יתברך אין לתאר חס ושלום הכלים למהות נבדל ושיהיו פועלים בו איזה שינוי חס ושלום כי אם לגבי דידן נערכים לכלים ועל זה נאמר לאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקתיך שהכל הוא מצד האדם אבל עם כל זה מצד שרצונו יתברך היה דווקא להגילוי לגלות אור אין סוף ברוך הוא כביכול כל התיקונים וכל הפגמים נערכים כביכול אליו יתברך ואיך הוא באיזה אופן לא ידיעא כמו שלא נודע מהות פעולותיו מאחר שבחינת ההסתרה לגבי דידן גם כן הוא מצד עצמותו ברוך הוא וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה שכינה בתחתונים צורך גבוה:
97
צ״חועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בזמן שאדם מצטער שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי כי שכינה היא התפשטות אור אין סוף ברוך הוא להתמשך בבחינת גילוי עולמות וכן בעשיית רצונו יתברך נוסף כביכול תענוג וההשפעה כמאמר ישמעאל בני ברכני וישראל נקרא מצד בחינת לי ראש שבעבודתם כביכול ממשיכין מוחין ועושים כביכול ראש אליו יתברך להיות נמשך בתחתונים ואיך יהיו שני הבחינות נמצאים אצלו יתברך דהיינו שיהיה לו רצון וחפץ ותענוג אשר אין להעריך כל אלו הבחינות אצלו יתברך ואף על פי כן יהיו אצלו כל הבחינות ויהיו משתווים בהשוואה שני הבחינות זהו לא ידיעא ועל זה נקרא עתיק יומין שהוא נעתק מכל אלו הבחינות שהם בחינת יומין ואף על פי כן נקרא עתיק בבחינת תענוג שמקבל תענוג מכל אלו הבחינות ולכן נקרא רישא דלא אתיידע דהיינו שהוא בוודאי רישא שהוא ראש לכל הפעולות ומתמשך בהם אבל לא אתיידע מה בההוא רישא ונקרא רישא דלאו רישא כו' רק מה שנמשך בבחינת התגלות מההוא רישא דהיינו רצונו יתברך הנמשך בכל הבחינות נקרא אתיידע דהיינו לגבי דידן אתיידע כי הוא יתברך נודע מצד פעולותיו אשר כל הפעולות הם על פי רצונו יתברך ואיך לתאר אליו רצון הוא באמת פלא ולכן רצונו יתברך נקרא פלא ונקרא אין ומהפלא הזה נערכו כל המדות וחכמתו ובינתו ודעתו יתברך הנקראים ראש העולה מכל זה שכל הפעולות המה דייקא מצד האדם כי בבחינת האדם נכללו כל הבחינות מבחינת עולמות הסתומין ובחינת עולמות הגלויים ובחינת עולמות הסתומין הוא מכח הנשמה אשר נמשכה מכח יחודו יתברך שהוא בחינת הוי"ה ברוך הוא ועולמות הגלויים המה מצד נפש הבהמיית שבאדם:
98
צ״טועל זה מבואר בזוהר הקדוש קודשא בריך הוא סתים וגליא אורייתא סתים וגלייא וישראל סתים וגלייא וכמו שאצלו יתברך הסתים וגליא המה אחד ומקושרים בתכלית הקישור מצד כחו הפלא כן נאמר באדם אחור וקדם צרתני דהיינו שמתקשרים אצל האדם אחור הוא מצד הגילוי וקדם הוא מצד שרשו שהיא הנשמה והוא על ידי כוחו הפלא אשר על זה נאמר ישראל עלה במחשבה שהם למעלה מבחינת מחשבה שהוא חכמה שחכמה נקרא מחשבה וזהו ותשת עלי כפיך כמבואר בלקוטי אמרים של הקדוש הרב המגיד נשמתו עדן אל תקרי כפיך אלא כפיך בקמץ שהוא בחינת כתר כידוע ועל זה נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו שבצלמינו הוא מבחינת עלמין סתימין שנקרא בחינת זעיר אנפין וכדמותינו הוא מבחינת עלמין דאתגליין שהוא בחינת מלכותו יתברך שנקראת דמות שמגלית כל הכחות הסתומים בבחינת דמיון בבחינת נבראים על ידי כח הסתרתה ושורש העלמין סתימין ועלמין דאתגליין אשר אין לתאר אצלו עלמין כלל הוא בחינת כתר שהוא בחינת פלא אשר שם העלמין סתימין וגלויים הכל כח אחד:
99
ק׳ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שניהם היו משתמשין בכתר אחד ושורש זה הפלא הוא ממחשבתו הקדומה אשר אין להעריך כל אלו הבחינות אליו יתברך ואף על פי כן מכחו יתברך נמשכו לכן נקרא מחשבתו הקדומה גם כן אדם קדמון שהכל הוא מצד בחינת האדם כנזכר לעיל ובחינת אדם קדמון זה נערך מבחינת המאציל ברוך הוא ונכלל בכלל העולמות שהוא בחינת כתר של כל העולמות אך הגם שהוא המאציל ברוך הוא אף על פי כן אין להעריך לגבי עצמותו ברוך הוא שלא מצד בחינת העולמות לאיזה ערך:
100
ק״אועל זה מבואר ברעיא מהימנא כתרא עילאה הגם דאיהו אור צח ומצוחצח וכל נהורין מתחשכין קמיה אף על פי כן אוכם הוא קדם עלת העלות מצד שאין לתאר אל עצמותו ברוך הוא שום בחינה אך אף על פי כן הוא מעצמיות המאציל ברוך הוא ואיך הוא אין לנו בו השגה לכן אסור לדבר בפנימיות אדם קדמון הזה רק מצד הנגלה ממנו שהוא מצד הנגלה בעולמות שהכל הוא ממחשבתו הקדומה יתברך ומחשבתו הוא מעצמותו ברוך הוא אשר מצד עצמותו ברוך הוא אין לתאר שום המשכה כלל רק מצד פעולות העולמות הנגלים וכמבואר מזה בחלק הראשון עיין שם רק בכאן ביארתי זאת לידע ולהבין עד היכן התעוררותו של האדם מגיע הן לטובה הן חס ושלום להיפוך גודל הפגם אשר מזה יתפעל האדם לעבוד עבודתו וכו' אשר ממש כל העולמות האלו וכל הבחינות המה תלויים הכל בהתעוררות האדם בכל אדם בפרט דייקא כי כל אדם פועל בהתעוררותו ועבודתו כל בחינות המשכות האלו הן לטוב וכו' ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם:
101
ק״בוהנה דרך כלל האדם שהוא הכולל כל בחינות העולמות הוא מצד התקשרות שתי הנפשות כנזכר לעיל וזהו דרך כלל אבל דרך פרט יש בכל בחינה ובחינה מהנשמות הנזכרים לעיל כמה פרטים דהיינו הנשמה האלק"ית נחלקת לחמשה בחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה דהיינו כמו שבכללות האצילות המה נערכים לחמשה פרצופים דהיינו מלכות שבאצילות היא נקראת נפש דאצילות וזעיר אנפין נקרא רוח ובינה נקרא נשמה וחכמה נקרא חיה ואריך אנפין נקרא יחידה וכולם המה בבחינת אצילות שהוא יחודו יתברך כן בכל נשמה יש חמשה בחינות אלו וכולם מבחינת אלוק"ות דהיינו כמו שבבחינת מלכותו יתברך שהיא עיקרה לגילוי בבחינת בריאה יצירה עשיה אף על פי כן היא עיקרה בבחינת אצילות ונקראת דרך כלל נפש דאצילות והיא ה' שניה שבשם הוי"ה ברוך הוא אשר בכלל בחינת הוי"ה הוא עולם האצילות ועיקר האצילות הוא בחינת זעיר אנפין כידוע אף על פי כן מדת מלכותו דבוקה בו ונכללת ביחוד אחד עמו אשר על זה נאמר אני הוי"ה הוא שמי בלי פרודא כי מסטרא דאצילותא לית אפרשותא בין קודשא בריך הוא ובין שכינתיה כי הגילוי הוא גם כן מכחו בעצמותו ברוך הוא בלי שום פירוד חס ושלום אלא הכל הוא כח אחד שהוא כחו לבדו יתברך כן יש בבחינת נשמה הנשרשת באצילות גם כן בחינת ההתגלות בבחינת האלוק"ית והוא כח גילוי הנשמה כי עצם הנשמה הוא כח אחד מכחו יתברך הכוללת כל הכחות דהיינו נפש הוא כח התגלותה בגוף בבחינת חיות בכלי הנגלה בכלי הגוף אשר היא כללות החיות האלק"י ורוח המה מדותיה שהוא בבחינת לב ונשמה היא כח השכלתה שהוא במוחין ונשמה לנשמה שבה הוא בחינת כח מה שהיא חכמה שהיא כחה של הנפש האלק"ית שאינה בבחינת הלבשה בבחינת כלים ויחידה היא רצון הנפש נקודת הלב:
102
ק״גוהנה כמו שבחינת מלכותו יתברך יש בה שני בחינות אחד הוא התקשרותה ויחודה באצילות בכחו יתברך ביחודא חד ושניה הוא בירידתה לבריאה יצירה עשיה להחיות העולמות הנגלים בבחינות נפרדים בבחינת הסתרה ובירידה יש בה גם כן שני בחינות אחד הוא להחיות העולמות בבחינת קדושה למהוי מתכללת עילא ותתא ביחודא חד דהיינו לייחד העולמות בבחינת יחודא תתאה להעלות ולקשר כל העולמות אליו יתברך בבחינת הנבראים דהיינו בשרפים ואופנים וחיות אשר כולם מתקשרים אליו יתברך ובטלים תמיד אליו יתברך ומדת מלכותו יתברך נעשית נשמה להם כמאמר הכתוב היא מתהלכת בין החיות ובחינה שניה הוא התלבשותה בבחינת נגה לברר מתוכה מבחינת חיצוניות העולמות שהוא בחינת קליפה וסטרא אחרא לברר הטוב מתוכה ולאהפכא חשוכא לנהורא כמאמר הכתוב ותתן טרף לביתה ולדחות הרע הגמור ובחינת זאת נקראת ירידה בגלות להחיות הסטרא אחרא וההיפוך כדי לברר מתוכם הקדושה וכידוע ליודעי ח"ן אשר ירידתה זו היא צורך עליה אשר כל עיקר הכוונה היתה מאתו יתברך לגלות אלק"ותו יתברך דייקא מצד ההיפוך וכמו שנתבאר זה בחלק הראשון ויתבאר עוד לקמן אם ירצה השם בשערים הבאים כן יש בבחינת נפש האלוק"ית גם כן שני הבחינות שהם שלשה בחינה אחת הוא כח ההתגלות שבה מצד עצם כח הנפש המתקשרת בבחינת היחוד האמיתי ויש בה גם כן התפשטותה בחיות נפש המתפשטת בגוף הנקראת נפש הבהמיית ובבחינה הזאת יש בה גם כן שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו לגלות יחודו יתברך על ידי כלי הגוף דהיינו להשכיל ולהבין בגדולתו יתברך וביחודו כל אחד כפי שיעורא דיליה ולהתפעל באהבות ויראות ובמחשבה דיבור ומעשה להבטל אליו יתברך אשר על ידי כלי חיות הנפש המתפשטים בכלי הגוף בבחינת חיות הגוף נגלו פעולת הנפש אלק"ית כי עצם הנפש האלק"ית הרי אינה בבחינת התגלות בבחינות כלים כי היא כח האלק"י בבחינת כח אחד המתכללת ומתייחדת בכחו יתברך רק על ידי כלי הנפש שמתפשטת בבחינת חיות נפש הבהמיית המחיית את הגוף נגלו כחותיה:
103
ק״דוהנה בחינת נפש הבהמיית הזאת היא מבחינת בהמה דקדושה אשר היא מכללות בחינת מלכותו יתברך הנקראת בשם בהמה שהוא שם ב"ן והוא נשמת הבריאה יצירה עשיה ובהם היא מתגלית על ידי הכלים דבריאה כו' ובחינה השניה היא הנשמה המתלבשת בבחינת נפש הבהמיית בבחינת נגה דהיינו בבחינת חצוניות שהם חיות הגוף הגשמי בצרכי אכילה ושתיה ותאוות הגוף בדברים המותרים וממנה יונקים תאוות האסורים כידוע והתלבשות הזאת היא בבחינת ירידה לצורך עליה דהיינו בכדי להפוך מדות הבהמיות אל הקדושה לאהפכא חשוכא לנהורא דהיינו להפך האהבות מצד הבהמיות אל אלק"ותו יתברך וכן כל המדות וגם לברר מחשבה דיבור ומעשה על ידי התורה והמצות ולדחות הרע הגמור בשמירת מצות לא תעשה ולהתגבר בלב נגד תאוות הרעות חס ושלום ובבחינת התלבשות הזו הוא הנקרא בחינת טוב ורע כמבואר בעץ חיים אשר כל הנשמות יצאו כלולים מטוב ורע לא מצד שורש הנשמה חס ושלום כי עליו נאמר לא יגורך רע רק מצד כח התלבשותה שבבחינת כח התלבשותה יש בה שיתופא דטוב ורע דהיינו בכח התגלותה של הנשמה שהוא לגלות אלק"ותו יתברך דייקא מצד החיצוניות בזה הוא ירידתה לברר הטוב מהרע ולאהפכא חשוכא לנהורא ובבחינה זו היא מתחברת עם נפש הבהמיית שמצד נוגה והיא בחינת נפש דנשמה המשתתפת בגופא ובבחינה זו תוכל לחטוא אפילו בחינת נפש האלק"ית כמאמר הכתוב ונפש כי תחטא הנפש החוטאת דהיינו מצד ההתגלות כי היא בחינה המתחברת עם הנפש הבהמיית והיא הנקראת עץ הדעת טוב ורע כמו שבכללות העולם מדת מלכותו יתברך היא הנקראת עץ הדעת טוב ורע כידוע לכל המעיינים בספרי הקבלה האמיתית כי עיקרה היא מצד ההתגלות בבחינת העולמות ובבחינת ההיפוך וכל עיקר ההתגלות הוא דווקא מצד ההיפוך ולגלות אלק"ותו יתברך דווקא מצד היש ומצד הנפרד בבחינת סטרא אחרא ולכן בכח התגלות הזה גם כן נכלל הוא בחינת הרע ולא שיהיה בבחינת התגלות הזאת רע חס ושלום כי הגילוי הזה הוא מכחו יתברך ובכחו יתברך אין לתאר רע חס ושלום כי לא יגור במגורו רע:
104
ק״הועליו נאמר וכבודי לאחר לא אתן וכל כבודה בת מלך פנימה כי מצד אמיתיותו יתברך הכל הוא לבדו יתברך אפילו כל הבחינות התגלות הכל הוא עצם כחו יתברך רק מצד שבהתגלות הזאת הוא הכוונה להתגלות דייקא בבחינת יש לכן מעריכים בבחינה הזאת בחינת רע ובבחינת התגלות הזאת היא מתחברת ומתלבשת בבחינת נוגה ורגליה יורדות וכו' כי אם לא מצד בחינה הזאת הרי אין להיש שום חיות והתהוות כלל מאחר שאין זולתו ואין עוד מלבדו יתברך איך יתהווה הזולת והנפרד במהות לבדו רק מצד כח התגלות זה יש להם התהוות חיות כמאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם ואפילו סטרא אחרא ואל תקרי מחיה אלא מהווה כי מצד הכוונה הזאת הוא יתברך מהווה אותם ולכן נקראת עץ הדעת טוב ורע הגם שפעם מבואר בעץ חיים שעץ הדעת הוא מתחיל מחזה דזעיר אנפין הוא מצד שמשם הוא יניקת הרע דהיינו מכחו יתברך אשר כולל חסד וגבורה דהיינו כח ההתמשכות וההסתרה מכח זה הוא יניקתם של הסטרא אחרא גם כן אבל חס ושלום להעריך בכחו יתברך רע אשר עליו נאמר לא יגורך רע וזעיר אנפין בכלל נקרא עץ החיים שאצלו יתברך הכל ביחודא חד רק שהם יונקים מבחינות הגבורות אבל עיקר עץ הדעת טוב ורע הוא מבחינת ההתגלות וכאשר תעיין בעץ חיים תבין שעיקר התחלת מדת מלכותו יתברך הוא מהחזה:
105
ק״ווהנה על בחינת התגלות זו שהוא בחינת נפש שהוא בחינת מלכותו יתברך עליה נאמר סוף מעשה במחשבה תחלה אשר שורשה מאד נעלה ומחמת שרשה הגבוה תוכל לירד מטה מטה ולהתחבר ולהתקשר עם ההיפוך הגמור כידוע שכל היותר גבוה במעלה יכול לירד יותר למטה והוא מצד עצם רצונו יתברך אשר אצלו יתברך שווין המעלה והמטה וכח הגבול עם למעלה מהגבול הכל הוא כחו לבדו יתברך ועצם רצונו יתברך הוא דווקא מצד המטה לאהפכא חשוכא לנהורא ובחינת נפש הזאת שהיא בחינת המשכה וירידה להעולמות שורשה היא מכתר כידוע לכן יכולה להתגלות ולהתחבר עם בחינת היש דייקא ולהחיותו ולהוותו כנזכר לעיל מצד שהוא למעלה מחכמה והבנה אבל מצד החכמה והבנה הרי לא יושג שיתהווה מאתו יתברך ההיפוך כי אדרבה על פי החכמה והבינה הרי מצד השכלה והבנה והדעת מכרעת שאין נמצא בלעדו יתברך ואין הדבר עושה את עצמו ואין מהות זולתו לאשר שהכל הוא יתברך פעל ועשה ואין זולתו ואין מהות בלעדו כי יוצר הכל הוא לכן ההשכלה והדעת לא יחייבו להתגלות היש ולכן בבחינת זעיר אנפין שהוא יחודו יתברך הנמשך בחכמה והבנה עליו נאמר לא יגורך רע ושם אין להם אחיזה רק מצד ההתגלות כנזכר לעיל אשר בבחינת ירידתה והתלבשותה בעולמות נקראת בהמה שהיא למטה מן הדעת בזה היא מתחברת בבחינת יש ומחיית את היש בבחינת סטרא אחרא ושורשה היא מלמעלה מן הדעת הנקראת בהמה רבה שהיא שם ב"ן שלפני האצילות שהוא בחינת כתר:
106
ק״זולכן עיקר העליה והירידה תלוי בבחינת מלכותו יתברך כד סלקת סלקת עד אין סוף וכד נחתת נחתת עד אין תכלית וכן הוא בפרטיות בנפש האדם עיקר התחברותה בנפש הבהמיית שמצד הגוף הוא על ידי בחינת נפש שבהנשמה שהיא כח המתפשטת בבחינת גילוי והתלבשותה בבחינת נפש הבהמיית כי עיקר ירידת הנשמה הוא בשביל לגלות אלק"ותו יתברך דייקא מצד הגילוי ולכן בזה היא מתחברת עם חיות הגוף הבא מצד נפש הבהמיית שהיא מנוגה ולכן בחינת הנפש היא נתנה תחלה באדם ואחר שנתקנה הנפש אז בא הרוח גם כן ואחר כך הנשמה וכו' כידוע ולכן בבחינת נפש הזאת תלוי החטא כמבואר לעיל על פסוק ונפש כי תחטא וכו' כי מצד הרוח שהוא עצם המידות דנשמה הרי היא תמיד מתדבקת בשורשה ביחודו יתברך כמאמר הכתוב רוח בני האדם העולה היא למעלה כי מצד הרוח היא תמיד בבחינת עליה בהתקשרות יחודו יתברך אשר משם שורשה ולכן כל הפגמים הם דווקא מצד הנפש מצד שעיקרה של הנפש היא מצד הגילוי כנזכר לעיל ובבחינת גילוי הרי נתאחז הרע כי מצד הגילוי הוא דייקא מצד היש ובחינת היש הוא בבחינת נפרד הנקרא רע ויש בו גם כן טוב והעיקר הוא להפכו לטוב ולכן בבחינה זה מעורב טוב ורע ולא מצד נפש האלוק"ית בעצמה הוא הרע רק מצד התגלותה כמבואר לעיל בבחינת נפש הכללית היא בחינת מלכותו יתברך וכידוע ליודעי ח"ן שלאחר מיתה הנפש נשארת בקבר והיא המצטערת בעונש וצער הגוף אבל הרוח הוא רק משטטא ולית ליה נייחא אבל אינו משתתף בגופא כמו הנפש כי באמת הגם שביארנו כי עיקר הפגמים הם בנפש עם כל זה ידוע שהפגם מגיע גם ברוח ובנשמה כידוע בזהר ובעץ חיים רק בבחינת נשמה לנשמה היא בבחינת הסתלקות רק החילוק הוא שבנפש החטא נדבק בה בעצמה אבל בבחינת רוח ונשמה אין הפגמים נדבקים בהם רק שהמה בבחינת גלות כמו שהוא במדת מלכותו יתברך שהיא בחינת נפש הכללית שבה תלוי כל הפגמים כמבואר בכמה מקומות בזהר ובכתבים.
107
ק״חשפעם מבואר שהפגם הוא בזעיר ונוקבין שמגיע עד זעיר ופעם מבואר חובין מגיעין עד אמא דהיינו כי במלכותו יתברך שעיקרה הוא מצד גילוי אלק"ותו יתברך דוקא בחינת חיות העולמות בבחינת נפרד לכן כשמהפכים בחינת היש לקדושה אז נגלה אלוק"ותו יתברך אפילו מצד הגילוי וכשחס ושלום הוא בהיפוך הרי החיות אלק"י הנגלה להחיות הנבראים מחייה ההיפוך והנפרד הרי כביכול פוגמים בגילוי חיות אלק"י יתברך להמשיך החיות הזה לסטרא אחרא רחמנא ליצלן אבל בבחינת זעיר אנפין שהוא מדותיו יתברך הרי אצלו אין מסתיר היש להיות תופס בו יתברך לשינוי כי לא יגור במגורו רע כי הרע אינו רק מצד ההסתרה אבל אצלו יתברך אין צמצום מסתיר לפניו יתברך אבל עם כל זה מצד שעיקר מדותיו יתברך דהיינו חסדו וגבורתו המה רק מצד הגילוי מצד כוונתו יתברך לגלות אלוק"ותו כי אצלו מצד עצמותו אין לתאר אליו מדות כלל אפילו בבחינת יחוד רק כביכול שנחית לבחינת מדות בכדי לגלות שלימותו יתברך וכשאין נשלם כוונתו יתברך הרי כביכול פועלים מדותיו יתברך ההיפוך דהיינו חיות העולמות אשר הוא יתברך מהוום ומחיים נמצא נגלה על ידי מדותיו יתברך ההיפוך הגם שלגביה אין מסתירים ואין פועלים בו שינוי עם כל זה מצד הגילוי הלא מדותיו יתברך המה בהיפוך וזהו חייביא מהפכין רחמי לדינא דהיינו שמדותיו יתברך המה דווקא מצד הרחמים להמשיך אלוק"ותו ויחודו יתברך בחיות אלק"י והמה מהפכין אותו לצמצומים והסתרות בבחינת דין:
108
ק״טולכן על זה נאמר העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעוונתיך כביכול למשל מי שמתייגע לפעול רצונו ונעשה היפוך רצונו הוא מתייגע בעמלו לריק וכמשל מאב המתמשך לבנו בחכמתו ומדותיו ומתקשר עמו כדי לחברו אל רצונו ולהתאחד עמו ואם בנו עושה היפוך רצונו ואדרבה בהתחברות אביו אליו הולך בשרירות לבו הרי המדות והתחברות של אביו אליו המה מתייגעים הגם שאצל אביו לא נשתנו מדותיו ולא המשיך הבן אחריו מדות אביו אל ההיפוך אף על פי כן מדותיו אינם במנוחה ומוכרח להתמשך אליו במדותיו בעל כרחו כך הם כביכול במדותיו הגם שאצלו יתברך לא נעשה שינוי במדותיו ותמיד יורד השפע וההמשכה על פי מדותיו יתברך לכוונתו יתברך אך כביכול מאחר שלא נשלם חפצו ורצונו יתברך כביכול נאמר העבדתני בחטאתך הוגעתני בעוונותיך ולכן נאמר הצדיק אבד ומבואר בזוהר שאבד למטרוניתא ומשפיע באתר דלאו דיליה וזהו הפגם מצד ההשפעה אבל לא מצד העצם:
109
ק״יוכן מצד הבינה אשר עיקר הבינה היא מצד ההולדה דהיינו בן ובת שהוא בכלל זעיר ונוקבין שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ובפרט נקרא אהבה ויראה וכאשר כביכול לא נשלם היחוד אז הפגם עולה גם כן עד אימא ועל זה נאמר בן כסיל תוגת אמו דהיינו כשהבן כסיל הוא בחינת אדם בליעל דהיינו כשנתגלו המדות בהיפוך הוא תוגת אמו אבל עם כל זאת אין הפגם מגיע לה בעצמה כי בינה נקראת עלמא דחירות רק דינין מתערין מינה אבל בעצמה היא כולה רחמים כי מצד הבינה שהיא ההשכלה האמיתית גילוי אין סוף ברוך הוא אשר נגלה בבחינת בינה שהוא ההתבוננות הרי יבין שאין זולתו כי מצד ההתבוננות לא ישוער איזה מהות בלעדו כביכול רק הרע בא מצד חסרון הבנה כמאמר הכתוב כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה וכמו שכתוב עמי לא התבונן וכן נאמר כי לא עם בינות הוא וכו' לכן מצד עצם הבינה אין לתאר רע חס ושלום רק מצד שנחית לבינה שהוא להשכיל איזה מהות וגם להשכיל את הנפעלים איך שהם נפעלים מאתו יתברך והתהוותם והתקשרותם וכחם כי עיקר הבינה היא מצד היש כמאמר הכתוב מי ברא אלה שעיקר ההתבוננות הוא דייקא מצד אלה וקיימא לשאלא ולא למנדע ולכן כאשר מתבונן בעיקרית היש כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם אדרבה מתוך היש יבא לעמקות התבונה להבין יותר גדולתו ורוממותו יתברך אשר אין זולתו אפילו מצד היש ואשר מצד רוממותו כל יכול וכנזכר לעיל:
110
קי״אאבל כשאינו מתבונן בהמקור רק בהפעולה הרי על פי שכל נגלה היש להיפוך ורחוק מאור אין סוף ברוך הוא ולכן ממנה דינין מתערין מכחה אבל לא חס ושלום בעצמותה ולכן נאמר בן כסיל תוגת אמו דהיינו שלא נשלם כוונת הבינה כמשל אדם שיש לו יגון שלא נשלם חפצו באיזה דבר הגם שהדבר עצמו אינו נוגע לעצמותו רק מצד חפצו להשפעה אבל בעצם אינו נוגע לו וכו' וכל הפגמים אלו הם הכל מצד הגילוי בבחינת השכלה ומדות נערכים אלו הפגמים וכל אלו אינם נערכים כי אם מצד העולם דייקא וכידוע שבחינת מלכות נקראת עלמא תתאה ובינה נקראת עלמא עלאה וגם זעיר אנפין נקרא עולם כמבואר בכוונות שבינה נקרא מלך העולם שהיא מלך של זעיר אנפין שנקרא עולם כי אין עולם בלי ו' קצוות כידוע ובזוהר פעמים נקרא בינה עלמא עילאה וגם זעיר אנפין נקרא לפעמים עלמא עילאה הכל לפי הענין כידוע למבינים וכל ההעלם הוא לגבי דידן אבל לגבי אמיתיותו יתברך שהוא כחו לבדו יתברך שלמעלה מהשכלה ומדות הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך ובכחו יתברך אין לתאר בחינת עולם כי הכל הוא כחו לבדו יתברך וכל המציאות בטלים ממש אליו יתברך אשר אין להעריכם לאיזה מהות ולכן אין לתאר בכחו יתברך שום פגם רק מצד מעשה התחתונים אשר לא טובים אשר המה מחשיבים להיש בבחינת נפרד לא נתגלה כחו האמיתי יתברך:
111
קי״בולכן נקרא בבחינת הסתלקות דהיינו שאינו מתגלה אבל כשעושין רצונו יתברך ומבטלים היש אליו יתברך הרי על ידי מעשיהם נגלה כחו האמיתי יתברך ולכן נאמר בן חכם ישמח אב כי בבחינת שמחה זו יש לו יתברך גם כן שמחה בהתגלות כח עצמותו ברוך הוא בבחינת עולם אבל בהיפוך אין לו יתברך שום פגם מאחר שהמה אינם נערכים אליו יתברך לאיזה מציאות ולכן בבחינת חכמה הוא הנקרא נשמה לנשמה דכללות העולמות אין מגיע הפגם רק שהחכמה הוא בבחינת הסתלקות מבחינת התגלות העולמות וכל שכן בחינת רצונו יתברך שהוא כחו הפלא אשר מצד הפלא הוא לבדו יתברך ואין להעריכם אפילו בבחינת כח כי מצד חכמה שהוא בחינת חיות כמאמר הכתוב והחכמה תחיה שהוא כביכול נחית בבחינת חיות העולמות אך כל העולמות בטלים לכח החיות שבהם באופן שאינם נערכים אליו לאיזה מהות אך אף על פי כן החיות הוא מצד העולמות ולכן גורמים הסתלקות החיות כביכול כמאמר הכתוב ימותו ולא בחכמה הגם שלכחו יתברך אין נוגעים כלל אף על פי כן הסתלקות זה גם כן לפגם יחשב כי טבע הטוב להטיב להשפיע חיות ובעוונותיהם גורמים הסתלקות כחו יתברך האמיתי אבל בבחינת כתר שהוא פלא הרי אין להעריכו יתברך לשום כח והמשכה מצד העולמות אפילו בבחינת חיות רק שהוא מקור החיים:
112
קי״גולכן נקרא יחיד בלי שיתוף כלל כי אין אלקי"ם עמדי וקמיה כחשיכה כאורה ונקרא מקור החיים וכמו שהוא בכללות כן הוא בפרטות בבחינת נפש האלוק"ית שעיקר הפגם הוא בנפש מצד ההתחברות הגמור בהתלבשותה בנפש הבהמיית אבל בחינת הרוח שהוא עיקר נפש האלוק"ית שהם המדות הם אינם מתחברים עם נפש הבהמיית רק מצד שמבחינת מדות האלק"ית המה כל התנהגות מדות הבהמיות כי המה עיקר החיות רק מצד ההסתרה הרי המדות משפיעים באתר דלאו דילהון רק בהיפוך והמדות המה בבחינת גלות ולית לון נייחא כמאמר הכתוב הנזכר לעיל העבדתני בחטאתיך הוגעתני וכו' אבל לא שיהיו המדות של נפש האלק"ית מתהפכין לאהוב את היש חס ושלום רק שהם בגלות כנזכר לעיל וכן הנשמה שהיא מצד הבינה היא גם כן מצד שהולך אחר שרירות לבו להשכיל ולהבין את היש הגשמי והשכל הזה הוא נשפע מכח השכל שבהנשמה יש מזה יגון להנשמה להשכל האמיתי אבל לא חס ושלום שהשכל בעצם ישכיל את ההיפוך ממש וכמו שמבואר בכללות כך הוא בפרטיות דהיינו שאינו מתבונן בעצם אבל מצד ההתבוננות בעצם בודאי אפילו קל שבקלים לא יגיע לו מצד עצם ההשכלה היש ותאוות גופו לילך אחריהם רק מצד שאינו מתבונן בהמקור רק בהגילוי על כל זה לפגם תחשב להנשמה גם כן שמצד כח השכל משכיל ההיפוך ולכן עונש הנשמה שאין מניחין אותה לילך למקומה להבין מקורא ושרשא דכולא ולהתענג בהשכל הזה מנועם הוי"ה אבל בחינת חכמה שבנפש דהיינו כח המשכיל שהוא עצם הביטול אין לו התחברות כלל בבחינת הפגם רק שהוא בבחינת הסתלקות:
113
קי״דועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שהוא היפוך החכמה כי אם היה לו כח המשכיל באמיתית לא היה בא לידי עבירה כי כח המשכיל הוא עצם חיות אלק"י אשר הרע שם בטל בתכלית ולכן בכח כל איש ישראל למסור נפשו על קידוש השם בכח זה וכמבואר בספר הקדוש של מורינו ורבינו נשמתו עדן שהנפש הבהמיית מלבשת את נפש האלוק"ית עד החכמה ולא עד בכלל כי החכמה אינה באה בהלבשה בנפש הבהמיית כי הוא כחו לבדו באמיתיותו יתברך אשר אין זולתו אשר שם היש בטל בתכלית הביטול במציאות רק בשכל ומדות יש להיש גם כן איזה מציאות רק שמצד הקדושה נגלה יחודו יתברך דייקא על ידי היש ונודע מצד פעולותיו ולכן יכול להסתיר אבל מצד כחו יתברך שלמעלה מן ההשכלה הרי הוא לבדו יתברך:
114
קי״הוכל שכן בבחינת נקודת הלב שהוא רצון הנפש הרי אין להעריך היש אפילו בבחינת איזה מציאות דהיינו התקשרות נפש האלק"ית שמצד הפלא הרי הוא רק בחינת יחידה דהיינו שאין להעריך אותה אפילו בבחינת חיות רק שהוא מקור החיים כי מצד עצם הרצון הרי אין זולתו כלל ולא שייך לומר אפילו בחינת ביטול כי בחכמה שהוא בבחינת חיות מעריכים היש בבחינת ביטול הרי היש הוא איזה מהות רק מצד עצם הביטול הרי בטל לגמרי אבל בבחינת רצון אין להעריך כלל להיש איזה מציאות לומר שהוא בטל כי הוא אין ממש ולכן כשאדם מתנהג על פי שכל יכול לחטוא אבל כשבא למעלה מן השכל דהיינו כשרוצים להכריחו ליפרד מהוי"ה אזי יתעורר רצון הנפש אשר מצד הרצון הרי אין נערך גופו וחיותו לאיזה ערך ושורש החכמה והרצון המה בחינה אחת כידוע:
115
קי״וולכן נקרא לפעמים החכמה מאין תמצא ולפעמים קוראים המקובלים החכמה עצמה לאין כי כח הביטול האמיתי הוא על ידי כחו הפלא ולכן אין הפגם מטי לשניהן כי כל הפגמים הוא רק מצד בחינת עולם כנזכר לעיל ולכן כל הדברים תלוים בתשובה על ידי הבינה על ידי ההתבוננות עיקרא ושרשא דכולא ומצד התבוננות זו יעלה ויגיע למעלה מן ההבנה שהוא מצד כחו יתברך בבחינת חכמה ומתהפכים מזדונות לזכיות להפוך כל המדות אליו יתברך ולבטלם אליו יתברך על ידי החכמה ומשם יגיע לנקודת הלב שהוא כחו הפלא אשר מצד כחו הפלא הכל הוא עצמותו ברוך הוא לבדו ומתהפכים הצירופים להמשיך בהם אור אין סוף על ידי בחינת החכמה כי על ידי החכמה שהוא כח מה נשתנו הצירופים מרעה לטובה כי בכחו יתברך כולם בטלים ונכללים בבחינת אין כי בחינת חכמה לא נשתנית כנזכר לעיל כי הכל הוא כחו לבדו יתברך:
116
קי״זוהנה לפעמים נאמר בתיקונים גם בזוהר אם חובין מטו עד חכמה ועד כתר הגם שמבואר לעיל כי אין הפגם מגיע לשם אך באמת הגם כי הפגמים שפוגמים הכל הם מצד העולמות מצד בחינות השייכים לעולמות והנה הגם שחכמה וכתר אינם בבחינת עולמות אף על פי כן בחינתם הם מצד העולמות אבל עצמותו ברוך הוא שלא מצד העולמות שם אין שייך פגם כלל ולכן גם בכתר וחכמה שייך פגם והן האפיקורסין והמינים אשר כופרים בעיקר מצד ההשכלה אשר מגיע להם מצד השכל להכחיש התגלות אלוק"ותו ויחודו יתברך בעולם ועל פי השכל מגיע להם שהעולם הוא בחינת נפרד ועזב הוי"ה את הארץ הרי הם מכחישים בכחו יתברך וברצונו יתברך שהוא בחינת פלא לכן הם פוגמים גם בבחינת חכמה ורצון שבנפשם להפריד כח נשמתם לגמרי כי במדה שאדם מודד בה מודדין לו ולכן הם אבודים לגמרי ונכרתו ממקורם ואינם ממשיכים כחו יתברך ורצונו הנמשך בנפשם וחיותם הוא מאחוריים דאחורים ולכן הם פוגמים גם כן במדות האלו כי אותן שהולכים אחרי תאוות לבם הוא רק מצד שלא ישימו לב להתבונן אבל כשמשימים לב להתבונן אזי יבינו שכחו יתברך הוא לבדו ואין זולתו ולכן הפגם שלהם הוא רק מצד הגלוי והמדות של נפש האלוק"ית הם רק בבחינת גלות אבל בעצם הרי הם מאמינים שאין זולתו לכן על ידי ההבנה מעלים נפשם למקור שרשם לכח הביטול כנזכר לעיל אבל הכופרים הנזכרים לעיל הרי הפרידו את עצמם מכחו יתברך ומרצונו וכמבואר בפרי עץ חיים שברכת המינים תקנוהו ביבנה להמשיך כתר ולתקנו מצד שהמינים פגמוהו:
117
קי״חועליהם נאמר כי תולעתם לא תמות לכן אצלם אין הדבר תלוי בתשובה שהיא מצד הבינה לבא אל בחינת החכמה ונקודת הלב כנזכר לעיל מצד שהמה פגמו בזה כנזכר לעיל אך אף על פי כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה דהיינו על ידי צעקה אל עצמותו ברוך הוא למעלה מבחינת השכלה כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו כלל ואין להעריך אותו יתברך בבחינת רצון וחכמה ואצלו יתברך אין שייך פגם כלל כי בבחינת מדות אפילו בחינת חכמה ורצון שהוא מצד המשכתו יתברך לבחינות עולמות שם שייך לומר כשפוגמין בזה הרי כביכול מסתלקין הבחינות האלו ואינן מאירים בנפשם אבל מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין זולתו כלל והוא יתברך שווה בכל המציאות ואין להעריך שום פגם אליו ובבחינת תשובה זו אין לך דבר שעומד בפני התשובה אין לך דבר דייקא כי דבר הוא ההתגלות דהיינו התגלותו יתברך מצד השתלשלות הספירות מבחינת כתר עד מלכות הכל נקרא בחינת דבר ולכן כשהתשובה הוא מצד הבינה בעצמותו ברוך הוא הרי לגביה יתברך אין דבר כלל כי הכל הוא עצמותו לבדו ברוך הוא ולכן אין הדבר מעכב לעמוד בפני התשובה ודי למבין:
118
קי״טוזהו טעותו של אחר שלא רצה לשוב בתשובה מטעם ששמע הכרוז שובו בנים שובבים חוץ מאחר כי אחר הגיע לו על פי השכלתו שיש שני רשויות לכפור באחדותו יתברך אשר על כן לא היה יכול לשוב על ידי הבינה והשכלה מצד נקודת הלב שהוא בחינת הרצון שבנפשו שהיא מקור האמונה מצד שפגם בה אבל באמת תשובתו על ידי צעקה היה מועיל בודאי דהיינו מצד עצמותו ברוך הוא אשר נמצא בכל המציאות שלא בבחינת השכלה ושלא בבחינת פלא כי הוא יתברך למעלה ממדת פלא כמאמר הכתוב הממני יפלא כל דבר כי אצלו יתברך אין שייך פלא כי בחינת פלא הוא מצד ההתגלות אשר בההתגלות הוא פלא ההתהוות מאין ליש וזהו בבחינת עולמות הנגלים לנו אבל מצד אמיתיותו הוא שוה בכל ואין זולתו יתברך אפילו מצד היש בכחו השוה וכל המציאות נמצאו מאמיתת המצאו ולכן בתשובה וצעקה והתעוררות זו אל עצמותו ברוך הוא שלא בבחינות התגלות העולמות אין לך דבר שעומד בפני התשובה:
119
ק״כוהנה דרך כלל חמשה הבחינות האלו המה נמשכים בבחינת מלכיות דהעולמות דהיינו נפש היא מעשיה ורוח הוא מיצירה ונשמה מבריאה ונשמה לנשמה הוא מבחינת אצילות ויחידה היא מכתר דאצילות שהוא מלכות דאדם קדמון אבל עם כל זה בכל עולם ועולם הם נחלקים לחמשה בחינות אלו דהיינו בעשיה נפש הוא ממלכות דעשיה ורוח מזעיר אנפין דעשיה ונשמה מבינה דעשיה וחיה מחכמה דעשיה ויחידה היא מכתר דעשיה ועוד זאת שאפילו בכל בחינה ובחינה מאלו הבחינות יש בה חמשה בחינות הנפש דהיינו בנפש עצמה אפילו מעשיה יש בה חמשה בחינות הנזכרים לעיל ונפש היא המדרגה התחתונה היא המשתתפת בגופא בבחינת חיות הגוף כנזכר לעיל והוא בחינת נצח הוד יסוד מלכות דנפש ורוח הוא מדותיה שבלב שהוא חסד גבורה תפארת ונשמה שלה משכנה הוא במוח שהוא בחינת בינה וחיה מחכמה שבה ויחידה שהיא נקודת הלב היא מכתר שבה ואלו הבחינות מתחלקים לכמה פרטים באופנים אין קץ ואי אפשר להאריך באלו הפרטים והמבין יבין מעצמו ועיין מזה בספר הגלגולים ובמפתח הנשמות וכידוע ליודעי ח"ן ובכל פרט ניתן הכח לעורר בעבודתו ותורתו ויחודו את כל הבחינות ולכן כל ישראל ערבים זה בזה הגם שנשמותיהן נחלקים לכמה אופנים יש מעשיה שבעשיה ויש מעשיה ויש נשמות מיצירה ויש נשמות מבריאה ויש נשמות מאצילות ובכל עולם יש בהם פרטים לאין מספר כנזכר לעיל אף על פי כן משורש אחד נלקחו ואב ומקור אחד להם אשר כל הנשמות בכלל נקראו אדם אחד ולכן נברא אדם יחידי שכל הבחינות היו נכללים בו לאחד ולהורות שכל הבחינות הם אחד ממש וכמו למשל באדם הגשמי אשר נחלק לכמה אברים ובכל אבר יש פעולות ואופנים לאין מספר ואף על פי כן המה הכל מהות אחד וכל אבר בכל פעולה פרטיית שלו מעורר את כל האדם כן הנשמות הגם שאית מנהון דתליין בידין ואית מנהון דתליין ברגלין וכו' כמבואר בתיקונים אף על פי כן שורשם אחד ומתאחדים באדם דלעילא שהוא בחינת זעיר אנפין שהוא כחו יתברך בבחינת זעיר אנפין דאצילות הנקרא אדם מצד התכללותו יתברך בכל חילוקי ופרטי העולמות:
120
קכ״אוהנה הנשמות האלו הגם שנחלקים באברים מיוחדים עם כל זה יש בכל אחד ואחד כל הבחינות ובזה מתחברים הנשמות לאחד ולכן צריכים הנשמות לבא בגלגול לקיים כל אחד ואחד דווקא כל התורה והמצות ולא די לו בקיום התורה והמצות של שארי נשמות ולכן כל הנשמות שווין בהתעוררותם ואין חילוק אלא מצד הגלוי וכמו למשל בהבדל מאדם שיש לו כמה בנים ויש מהם חכמים ויש מהם בעלי מדות ויש מהם בעלי מעשים אף על פי כן מתמשך להם ומתצמצם להם בכל מהותו רק להחכמים מתגלה בגלוי יותר ולשאר מתצמצם יותר כפי ערך קבלתם אבל מהות המשכתו ורצונו נמשך לכולם בשוה וכל אחד לפי ערכו אם עושים רצונו הרי מעוררים עצם רצונו להתמשך להם בכל אחד ואחד כפי ערכם רק שבההתגלות המה מחולקים וגם בקבלת תענוג הוא מקבל תענוג מבנו החכם יותר בהרחבה ולפעמים יכול להתגלות התענוג דייקא בהקטן כשמתאמץ מאד להשלים רצון אביו כן תלמוד מזה בהנשמות אשר כולם נמשכים מעצם רצונו יתברך כל אחד לפי ערכו ועוד זאת אשר אי אפשר להמשילו כביכול לאדם אשר חכמתו ומדותיו המה מחולקים ומשתנים ומרגיש בהם בכל בחינה בערך בחינתו אבל אצלו יתברך שהוא כביכול לא משתני ואי אפשר לחלק הדרגין אצלו יתברך הרי אצלו הכל שווים ולא משתני חס ושלום בהתפעלות מחילוקי דרגין וכולם נסקרים בסקירה אחת ואין להעריך בו שינוי התעוררות הגדול מהקטן כי בכולם הוא רצונו יתברך בשווה ואצלו יתברך הכל שווין אך עם כל זה הגילוי הוא בערכם של כל אחד ואחד ועל זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה אל תהי בז לכל אדם מטעם ואל תהי מפליג לכל דבר לעשות הפלגה בבחינת הדברים ודי למבין כי אצלו יתברך הכל בהשוואה ולכן אמרו זכרונם לברכה לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה והדברים ארוכים בזה וכמו שמעורר בהטוב כמו כן חס ושלום בהיפוך מעורר ופוגם בבחינות אלו ולכן העונשים על המצות שוים בכל אדם הן שיהיה צדיק גמור ונשמה גדולה בין שיהיה מן הנשמות התחתונות שבתחתונות עונש אחד להם לעוברים על המצות וגם בקיום המצות שוים בהתעוררות לעורר רצונו יתברך כי מכין ועונשין על ביטול מצות עשה לגדול שבגדולים ולקטן שבקטנים הכל בשווה רק בההתגלות המה חלוקים ובקבלת השכר כל אחד מקבל לפי הכלי שלו ודי בזה כי כמעט יצאנו מן הענין:
121
קכ״בונחזור לענינינו אשר הנפש היא המדריגה התחתונה שבנפש האלוק"ית היא המשתתפת בגופא ומתחברת עם הנפש הבהמיית ומתלבשת בה והנה הגם שהיא בחינה תחתונה עם כל זה סוף מעשה במחשבה תחלה כי העיקר הוא לתקן הנפש ולבושיה וכל עיקר ירידת הנשמה לגוף הוא בשביל לברר בחינת הנפש הזאת עם הנפש הבהמיית המשתתפת בה מצד נגה ועיקר בירורה הוא על ידי התורה והמצות מעשיות כמבואר בעץ חיים כי עיקר ירידת הנשמה בגוף הוא לברר בחינת הצלם שהם תרי"ג אברי הנפש המתפשטים בחיות הגוף כי תכלית הבריאה היא דייקא מצד הבירורים דהיינו שיתגלה אלק"ותו יתברך דווקא מצד היש להיות לו דירה בתחתונים לכן עיקר הנפש הוא לברר כח חיות הגוף הנמשך מהשבירה על ידי קיום תורה ומצות ולבושיה הם על ידי מצות מעשיות והרוח והנשמה באים בסוד תוספות בבחינת סיוע להעלות בחינת הנפש עם לבושיה בקיום התורה והמצות בעליה אחר עליה כל אחד ואחד לפי מדריגתו כי אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא דהיינו להפשיטה מלבושיה הגשמים ולדבקה באור החיים אבל העיקר הוא הנפש כנזכר לעיל ועם כל זה הגם שהעיקר הוא לברר הנפש על ידי תורה ומצות מעשיות עם כל זה אי אפשר בלי קדימת העבודה בתפילה ויחוד בכדי לדבקה אליו יתברך ולהעלותה מלבוש הגס והעב שהיא בחינת נגה הנגלה לבחינת נפרד גמור כי אז ביחודה תעורר על ידי המצות עצם רצונו יתברך אבל כשהיא בבחינת גלות בבחינת ההיפוך האיך תעורר רצונו יתברך מצד ההיפוך ובזה יש גם כן כמה בחינות ויתבארו אם ירצה השם בשער התורה ומצות:
122
קכ״גוהנה כמו שנפש הכלליית שהיא בחינת מלכות דאצילות שורשה מאד נעלה כמבואר כמה פעמים ונקראת כתר מלכות כן בחינת נפש הזאת שורשה מרצון שבנפש אשר על כן מצד שורשה זה תוכל לירד ולהתחבר עם נפש הבהמיית כי בהרצון שתי הנפשות המה עצם אחד כמאמר הכתוב כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי דהיינו בשורשם שרוח מלפני מעצם הפנימיות נקודת הלב אשר שם הוא בחינת עטיפה בבחינת מקיף שמקיף ועוטף את כל הבחינות לכח אחד משם הם שני הנשמות כי החילוק הוא רק מצד ההמשכה וההסתרה המתגלים בשכל ומדות אשר שם חכמה ובינה נחלקים לשני בחינות ובמדות הוא רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה ומשם מתחיל עץ הדעת טוב ורע בבחינת הבדל ופירודים אבל מצד הרצון שהוא בחינת יחידה הכל הוא כחו לבדו יתברך לכן בשורש זה תוכל לירד ולהתחבר עם הנפש הבהמיית וירידה זו היא צורך עליה כי על ידי ההתחברות תעלה ותגיע לעצם נקודת הלב כידוע שבבחינה אחת נפש האלוק"ית גבוה במעלה מנפש הבהמיית ובבחינה אחת נפש הבהמיית גבוה מנפש האלוק"ית אשר על כן ירידת הנשמה בגוף הוא לצורך עלייתה דייקא כי על ידי בחינת נפש הבהמיית תעלה ותגיע למקור שורשה שלמעלה מן השכל והבנה כי קודם ירידתה היתה מתכללת ביחודו יתברך הנמשך בחכמה והבנה אבל בבחינת ירידתה תעלה למעלה מעלה מבחינת החכמה והבנה ותתדבק בשורשה בעצמותו ברוך הוא ועל זה נאמר וידעת היום והשבות אל לבביך דהיינו שישיב הלבבות לאחדים ובזה יש שני משמעות אם להשיב לב נפש הבהמית אל לב נפש האלוק"ית לאחדים אם להשיב לב נפש האלוק"ית לבטל נפש הבהמיית אבל באמת שניהם צודקים כי בתחילה צריך להשיב ולהפך לב נפש הבהמיית להפוך מדותיה ולקשרם ביחודו יתברך עם בחינת נפש האלוק"ית כי בבחינתה בעצמה הרי מדותיה יצאו לחלק לנפרד גמור לכן העבודה היא לייחדה בבחינת הנפש האלוק"ית אבל אחר זה אדרבה עיקר הוא להמשיך יחודו יתברך דייקא מצד היש בבחינת גלוי דייקא כי לזה הוא עיקר הכוונה וכן התורה והמצות עיקרם הם דווקא מצד היש בפועל ממש ולכן אז צריך להשיב לב נפש האלוק"ית ללב של נפש הבהמיית להיותה יורדת דייקא למטה להמשיך גלוי אלק"ותו יתברך דייקא למטה אך תחילה צריך עליות העבודה להעלות נפש הבהמיית ממעשה הסטרא אחרא שהוא הנפרד הגמור ואחר כך לחברה אל הקדושה:
123
קכ״דוהנה כמו שהוא בכללות הולדת זעיר ונוקבין שהיו מתבררים המלכים שנשברו והיו בבחינת עיבור במעי אימא ואז היתה המלכות בסוד פסיעה לבר ואחר ההולדה היתה נקודה תחת יסוד ואחר זה היתה עמידתה נגד נצח הוד יסוד דזעיר אנפין ואחר כך עלתה עד החזה עד שנעשית שוין בקומתן וכל אלו הבחינות היו בבחינת אחור באחור ואחר כך ננסרה והיה עיבור שני בבחינת פנימיות ונתעלית בכל הבחינות הנזכרים לעיל בבחינת פנים בפנים עד שנעשו שווין בקומתן בבחינת פנים בפנים וכמו שנתבאר לעיל בביאור רחב כן הוא העבודה בבחינת פרטיות בעבודת האדם אשר בחינת נפש האלק"ית היא מדת מלכות דנפש האלוק"ית אשר היא בבחינת ירידה והתלבשות בנפש הבהמיית בבחינת שבירה צריך להעלותה מקודם מהרע הגמור בבחינת הכנעה ושפלות בדרך כלל להשפיל גופו ולהכניעו ולסור מההיפוך על ידי תשובה ולב נשבר בקריאת שמע שעל המטה למסרה בבחינת פיקדון להעלותה ממאסרה כמו שכתוב בידך אפקיד רוחי ובקומו צריך לקבל עליו אמונתו יתברך בסתם ודרך כלל כמאמר הכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתיך כמו שבכללות מלכות דאצילות היורדת בכל לילה לברר ניצוצין מתוך הסטרא אחרא כמאמר הכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שהם הרפ"ח ניצוצין כידוע ליודעי ח"ן:
124
קכ״הובבוקר היא מעלת מיין נוקבין מהניצוצין הנזכרים לעיל לחברם ולהעלותם אל הקדושה ולייחדם ביחודו יתברך כן ממש בפרטיות בנפש האלוקי"ת על ידי התשובה כנזכר לעיל ועל ידי הפקדת הרוח אליו יתברך בזה מעלה הניצוצין מנפש האלוק"ית אשר ירדו בתוך הסטרא אחרא ממעשיו ומחשבותיו אשר לא טובים של כל היום ועמהם מעלה גם כן מכחות נפש הבהמיית שהיא מנוגה ומתבררים על ידי כללות השכינה שהיא בחינת מלכות דאצילות אשר היא כוללת כל נשמות ישראל בכח התעוררות הזה כי היא נקראת אימא תתאה והיא כנסת ישראל שהיא כח הגלוי של אין סוף ברוך הוא בבחינת בריאה יצירה עשיה ובה נאחזים כל נשמות ישראל ונכללים בה בבחינת עיבור בכל לילה ובבוקר היא המחזרת נשמות בכדי להעלותם בבחינת עיבור במעי אימא עילאה שהיא הבינה ואחר כך יהיו כל הבחינות הנזכרים לעיל וכל הבחינות הנזכרים לעיל הם על ידי עבודה בקריאת שמע ותפלה ועל זה נתקן כל סדר התפלה דהיינו תיכף בקומו נתקנו הברכות אלק"י נשמה וכל הברכות על הסדר הוא לעורר כח אלק"י להוציאה ממאסרה על ידי המשכת אור הוי"ה ברוך הוא על נפשו אשר כל הברכות הם על זה פוקח עורים מתיר אסורים זוקף כפופים וכן כל הברכות הכל לעורר כח אלק"ותו בהמשיך אור הוי"ה על נפשו להוציאה ממאסר הגוף האסור בנפש הבהמיית בבחינת נוגה ואחר כך הוא להעלותם בבחינת עיבור במעי אימא דהיינו על ידי ההתבוננות באמונה אמיתית שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין וכל העולם הזה אינו עולה בשם כלל כי בתחילת ההתבוננות מצד שהנפש מלובשת בהגוף וצריך לבטל הגוף מצד ההתבוננות והאמונה באלק"ותו יתברך אשר הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ואין עולמות הגשמיים תופסים לאיזה מהות נגדו בכדי לבטלם ממהותם בבחינת גשמיותם הגם שעיקר ההתבוננות הוא בשביל תיקון גופו והעולמות ואיך שהעולמות נכללים בכחו יתברך עם כל זה הם אינם נערכים באיזה מהות כלל ועיקר ההתבוננות הוא למעלה בבחינת אין סוף ברוך הוא ולא בעולמות תחתונים כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם דייקא ובחינה זו נקרא עיבור במעי אימא דהיינו שסתומים בבינתו ערך העולמות ובטילותם אליו יתברך ואשר המה כאין נחשבו ואז בחינת גילוי העולמות הם בבחינת פסיעה לבר דהיינו שבבחינת ההתבוננות הזו המה נכללים גם כן כי מוכרח לבטל עצמו והעולמות בהתבוננות זו דהיינו להתבונן שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין וכולם בטלים אליו וכלא חשיבי לגביה ואף על פי כן מצד שעיקר ההתבוננות הוא למעלה שהוא רוממותו יתברך ממילא בטלים גופו והעולמות בהתבוננות זו ונקרא בחינת ביטול העולמות כמו פסיעה לבר כמו שמבואר לעיל המשל ממלך בשר ודם אשר מצד ממשלתו במדינות רבות וביטולם אליו נכלל גם כן ביטול הכפר כן בההתבוננות ברוממותו ובגדולתו יתברך אשר אין ערוך אליו יתברך ומרומם עד אין קץ נכלל גם כן ביטול העולמות נגד רוממותו יתברך אשר אין זולתו אך הם בחינת טפל דטפל כי העולמות כולם הם כלא חשיבי לגביה יתברך והוא כמו פסיעה לבר כי בתחלה עיקר הוא להתבונן בעצם רוממותו יתברך בכדי שלא יהיו העולמות תופסים לאיזה מהות והוא מה שסדרו רבון כל העולמים וכו' מה אנו וכו' כל הגוים כאין נגדו וכו':
125
קכ״ודהיינו שהוא יתברך רבון כל העולמים ועיקרא ושרשא דכולא ולבטל ההתגלות לאין ואפס רק העיקר הוא אשרינו מה טוב חלקינו וכן הם הקרבנות להעלות שרשם של העולמות והגילוי יהיה נשרף על המזבח בבחינת ביטול גמור וכן הקטורת הכל הוא לעורר שרשם של העולמות אך ממילא נכללים ביטול כל בחינות העולמות אבל הם רק בדרך מעבר מבלי משים דעתו עליהם בפרט ואחר זה הוא ברוך שאמר והיה העולם הוא בחינת הולדה דהיינו ההתבוננות הוא בבחינת התהוות העולם עשה בראשית וכו' דהיינו שמתבוננים במהות העולמות גם כן דהיינו שהוא יתברך מהוום ומחיים ומקיימם אך שהם בטלים לגבי גדולתו יתברך ובהתבונן בערך גדולתו יתברך ובערך קטנות העולמות אשר אין להעריכם אליו יתברך ובטלים נגדו אך אף על פי כן באו לבחינת גילוי דהיינו שמתבונן במהות העולמות והביטול הוא מצד הגילוי דהיינו מצד מציאות העולמות מתבונן בשרשם של העולמות שהוא אין סוף ברוך הוא וזהו נקודה תחת יסוד דהיינו התקשרות העולמות וביטולם אל התקשרותו יתברך המה כנקודה בלי הרחבה בהעולמות רק בדרך כלל וכמו שהנקודה אין לה התפשטות כן התבוננות זה הוא דרך כלל אשר כל העולמות בטלים ומתקשרים ואחר ברוך שאמר המה פסוקי דזמרה הוא להודות ולהלל על ידי שירי דוד עליו השלום להבין גדולתו יתברך על ידי פעולות העולמות אשר בזה נתגלה רוממותו יתברך כמאמר נודע מצד פעולתיו וגם להתבונן בביטולם אליו יתברך ובתשוקתם לעלות ולידבק בשורשם:
126
קכ״זוזהו בהרחבה יותר בכל פרטי העולמות כמו הללו את הוי"ה מן השמים וכל צבא השמים לך משתחווים והתבוננות הזה הוא רק בבחינת הודאה לבד דהיינו שמודה שכל העולמות בטלים אליו יתברך אבל לא בבחינת יחוד והתקשרות כי עדיין נגלו העולמות לבחינת מהות נבדל רק שעל ידי ההודאה והנצחון מתחזק להתבונן בשרשם של העולמות אשר מכחו יתברך נתהוו ובטלים אליו וכוספים לעלות לשרשם והם פסוקי דזמרה ואז מקומה הוא בבחינת נצח הוד יסוד ולכן יש בהם הודאה בראש והודאה בסוף דהיינו מזמור לתודה שקודם פסוקי דזמרה וא"ל ההודאות שבסוף פסוקי דזמרה ואחר זה הוא יוצר אור ואהבת עולם הוא לעורר המדות שהם בחינת יראה ואהבה ובחינת יראה הוא ביוצר אור דהיינו להתבונן בביטולם ויראתם של המלאכים והשרפים וחיות ואופנים אשר כולם משמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוקי"ם חיים ומלך עולם ואחר זה אהבת עולם לעורר האהבה אליו יתברך ואז מקומם של גילוי העולמות עולים עד החזה שהם חסד וגבורה אהבה ויראה ואחר כך בקריאת שמע הוא להעלות את העולמות אליו ולייחדם ממש ביחודא חד באופן שאין העולמות מהות נבדל ממנו יתברך רק שהם מתאחדים ביחוד עצום על ידי שמע ישראל שהוא יחודא עילאה ועל ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא יחודא תתאה כי בכל אלו הבחינות הקודמים הרי היו נגלים העולמות למהות נבדל רק שהם בטלים אבל בבחינת יחוד הרי הם אינם מהות נבדל כלל והם מיוחדים אצלו יתברך בלי שינוי באופן שהוא יתברך אחד בהם ואינם מהות נבדל וכגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד אפילו מצד הגילוי ואז נקרא הגילוי שווין בקומתן עם יחודו האמיתי שהוא יחודא עילאה ולכן בשמע שהוא יחודא עילאה הם שית תיבין ובברוך שם כבוד מלכות לעולם ועד שהוא יחודא תתאה הם גם כן בשית תיבין:
127
קכ״חוהנה כל הבחינות האלו ביטולם ויחודם הוא בחינת אחור באחור דהיינו כי ביטולם זה והתאחדותם אליו לאחוריים תחשב כי על כל פנים נערכים העולמות לאיזה מהות רק שמתאחדים אליו מצד כחו הפלא אבל עם כל זה המה בבחינת שני מהותים רק שנעשו לאחדים מצד ששורשם בבחינת יחוד הם מתאחדים גם כן וביטולם הוא גם כן בבחינת אחור דהיינו ביטול העולמות והתקשרותם אליו והתקשרותו יתברך אל העולמות והתאחדותו יתברך עם העולמות המה נחשבים לאחוריים כמשל מלך גדול המתאחד עם אדם פחות הגם שמתקשר עמו ומתאחד עמו הרי לנגד גדולתו של המלך אינו בערך אחד עמו ואך אף על פי כן מתאחד עמו לאיזה טעם עמוק אבל ההתחברות וההתאחדות מצד הבדל ערכם למה נחשב הוא וגם ההתאחדות הוא לא מצד עצם האדם הזה רק מצד כוונתו העמוקה וגם התחברותו של האדם עם המלך לאחוריים תחשב לו כי עיקר התחברותו הוא שעל ידי זה יפעל רצונו מהמלך ובזה יתנשא ממהותו אבל עיקר הוא מהותו בעצמו אשר מצד מהותו הוא נבדל ממהות המלך רק ההתחברות הוא מצד איזה טעם אבל אינו התחברות גמור לאחדים ממש כן כביכול התחברותו והתאחדותו יתברך עם העולמות על ידי בחינת היחוד שהוא יחודא עילאה ויחודא תתאה המה בחינת אחוריים כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין לתאר עולמות כלל וכלא חשיבי גביה רק מצד עצם כוונתו יתברך לגלות שלימותו מתצמצם בבחינת דרגין ומתקשר ומתאחד עם בחינת חילוקי הדרגין בבחינת עולמות נמצא ההתקשרות הזאת הוא בבחינת אחוריים משני טעמים אחד הוא מצד ריחוק ערכו מערך העולמות ואחד הוא שלא זה הוא עיקר כוונתו יתברך כי עיקר הכוונה הוא לגלות שלימות השוואתו יתברך אשר אין עוד מלבדו כלל ובבחינת יחוד הרי העולמות המה בחינת מהות לבד בבחינת יש רק מצד התאחדותם אליו יתברך נעשו לאחדים וגם התקשרות גילוי העולמות בכלל והאדם בפרט הלא עיקרם הם מהותם בעצמם רק שעל ידי ההתחברות יצאו מהשפלתם וירידתם הנגלים למהות יש ונפרד ומתקרבים ומתאחדים אל אור יחודו יתברך והעיקר הוא בכדי להאיר אור יחודו יתברך בנפשם ולהתכלל באורו יתברך נמצא עיקרם ומהותם עדיין לא נתבטלו רק שחפצים להנות מאורו ולדבקה בו ולהבטל אליו בכדי לקשר נפשם אליו ולהאירם מאור החיים אבל עם כל זה עיקר מהותם הוא בשלימות רק שבטלים על ידי ההתאחדות נמצא עיקר הוא מהותם בלבד וההתקשרות הוא בשביל הפעולה להתדבק באור החיים נמצא התדבקותם זה גם כן לאחוריים נחשב להם וכמאמר הכתוב ואני קרבת אלקי"ם לי טוב דהיינו שקרבת אלוקי"ם הוא בשביל להאיר הטוב בנפשו ולכן עיקר הוא מהות נפשו והקרבת אלהי"ם הוא בשביל לי טוב וכמו שנתבאר בפרקים הקודמים ביותר ביאור ולכן עד אמת ויציב הכל הוא לתקון פרצוף אחור דנוקבא בבחינת אחור באחור כמו שמבואר בעץ חיים כי כל הביטול הזה נקרא בבחינת אחוריים מטעם הנזכר לעיל ומטעם המבואר בפרקים הקודמים על פי משל מהמשפיע ומקבל:
128
קכ״טוהנה כל אלו הבחינות נקראים בחינות חיצוניות ואחוריים דהיינו שמצד הנגלה הרי נגלו העולמות לבחינות יש ונפרד ומהות זולת ומסתירים לבחינת אין סוף ברוך הוא באופן הריחוק כי אין סוף ברוך הוא בלתי בעל גבול ואינו בערך השגה ותפיסה כלל ואינו מערך הגבול והעולמות נראים בבחינת גבול ויש ולכן מצד השכל והבנה אין להעריך את בחינות הנבראים אליו יתברך רק מצד כחו יתברך הפלא הוא יתברך מתאחד בהעולמות ובטלים אליו יתברך אבל כאשר תעמיק בפנימיות העולמות הרי אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות כי הכל הוא כחו לבדו יתברך והוא יתברך מקומו של עולם כי אין להעריך התפשטותו בעולמות להתפשטות הנשמה בגוף כי הגוף הוא מהות נבדל מהנפש כי זה בשר וזה רוח ובריאותם המה ממהותים נבדלים מצד הבריאה כי הגוף נוצר כו' אביו ואמו והקדוש ברוך הוא נותן בו הנשמה וכאשר הארכתי בזה במקום אחר אבל עצמותו ברוך הוא הלא קודם הבריאה היו העולמות אפס מוחלט ולא היה אלא הוא בלבד כמאמר רבותינו זכרונם לברכה עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד והיה כמוס בעצמותו ברוך הוא בתכלית ההשוואה נמצא התהוות העולמות הוא מעצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי דווקא וכל גילוי העולמות למהות נבדל הוא לגבי דידן מצד הצמצום וההעלם אבל אצלו יתברך אין צמצום והעלם מעלים לפניו ואדרבה סוף מעשה במחשבה תחלה אשר כביכול ראשית ההתפשטות מאור עצמותו ברוך הוא היה בכדי לגלות שלימותו יתברך דייקא מצד סופא דדרגין והיא בחינת מלכותו יתברך נמצא מצד האמת הרי עצמותו דייקא נגלה אפילו מצד העולמות ואין העולמות נערכים מצד עצמם לאיזה מהות כלל ולכן בבחינה זו עיקר העבודה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא דייקא בבחינת היש להיות נגלה כבוד הוי"ה דווקא בבחינת גלוי היש והעבודה זו נקראת בחינת פנים בפנים דהיינו שבבחינה זו נתגלה עיקרית הכוונה בפנימיותו יתברך הן מצד כחו יתברך והשפעתו בעולמות הנמשך על ידי מדותיו יתברך בבחינת יחודא עילאה דהיינו שנתגלה עיקר כוונתו יתברך בבחינת עולם והן מצד גילוי העולמות שהיא מדת מלכותו יתברך המסתתרת בבריאה יצירה עשיה אשר נגלים לבחינת יש ועל ידי בחינת עבודה זו נגלה פנימיות היש ובבחינה זה מתייחדים פנים בפנים דהיינו הפנים העליון שהוא מצד השפעת אור אין סוף מצד יחודא עילאה נגלה אור עצמותו ברוך הוא שבבחינת הכלים שהם החכמה ובינה ומדות וגם פנים התחתון שהוא ביטולם של הנבראים והעולמות אליו בכלל וביטולו של נפש האדם וגופו בפרט נגלה פנימיות הביטול אשר מצד הפנימיות נעשו שני הבחינות לאחדים ממש ביחוד עצום מה שאין כן בבחינה ראשונה הלא לא היה התגלות יחודו יתברך רק על ידי בחינת חכמה בינה דעת ומדות:
129
ק״לוהנה מצד חכמה והבנה הרי אינו נגלה עצמותו ברוך הוא כי לית מחשבה תפיסא ביה והשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו דהיינו השמים המה מדותיו יתברך הוא יחודא עילאה ושמי השמים הוא בחינת חכמה שהוא ביטולם של המדות והתאחדותם על ידי השכלה לא יכלכלוהו דהיינו שאי אפשר להם להעשות כלים לאור עצמותו ברוך הוא רק שהוא יתברך נחית בדרגוי להתאחד על ידי מדות ומתייחד בהם בבחינת אור בכלי בבחינת נפש וגוף ונודע מצד פעולותיו אבל עצמותו ברוך הוא לא נתגלה על ידי מדות וכן הביטול של העולמות על ידי יחודא תתאה הרי הם נגלים למהות בפני עצמם רק שמתאחדים ובטלים ליחודו יתברך נמצא לא נתגלה הפנימיות של אין סוף ברוך הוא רק על ידי כלים מכלים שונים דהיינו שהתגלות אור אין סוף ברוך הוא הוא על ידי בחינת כלים בבחינת יחודא עילאה וביטול העולמות היא מדת מלכותו יתברך הוא גם כן על ידי כלי המלכות שהם כלי ההסתרה ולכן נקרא בחינת יחוד זה בבחינת חיצוניות ואחוריים שהוא בחינת גופא בגופא הגם שביחוד זה גם כן יש בחינת אחור באחור ויחוד פנים בפנים יתבאר אם ירצה השם בשערים הבאים:
130
קל״אאבל דרך כלל נקרא בחינת יחוד זה אחור באחור ובחינה זה נקרא בחינת יעקב בבחינת דעת מלבר כידוע שבחינת יחוד יעקב נקרא גופא בגופא כמבואר בזוהר אבל בבחינת יחוד שמצד פנימיות הרי מתדבקים פנים בפנים ממש דהיינו שנתגלה מצד הפנימיות הגם שיחוד זה הוא גם כן על ידי כלים עם כל זה נתגלה פנימיותו יתברך על ידי הכלים ויחוד זה הוא בשמונה עשרה הוא תפילה כי בשמונה עשרה הוא בחינת יחוד פנים בפנים כידוע שבשמונה עשרה הוא לגלות פנימיותו יתברך להמשיך גלוי עצמותו ברוך הוא דייקא בבחינת עולמות מלמעלה למטה וזהו ברוך אתה הוי"ה שברוך הוא לשון בריכה הנמשך ממקור החיים להתגלות בבחינת אתה שהוא הגלוי הוי"ה ברוך הוא שהוא שם העצם הוא עצמותו ברוך הוא בבחינת גלוי גמור ויהיו מתייחדים הוי"ה יתברך עם בחינת אתה ביחודא חד ולכן לא נאמר בברכה זו מלך העולם כמו בשאר ברכות הגם שבכל הברכות הוא גם להמשיך אלק"ותו יתברך אבל ההמשכה הוא על ידי בחינת מלך העולם שהיא מדת מלכותו יתברך בבחינת העלם והסתר דהיינו שלא נתגלה עצם פנימיותו רק על ידי התלבשות והסתרה אבל בתפלה הוא התגלות פנימיותו יתברך בלי הסתרה ולכן ביטול העצמי הוא בתפלה ולכן הוא בחשאי כמו שכתוב וקולה לא ישמע כי קול הוא המשכה ממהות למהות שהוא על ידי קול אבל בעצם אחד אין שייך קול ולכן עיקר התפילה הוא בחינת משה כמאמר הכתוב תפילה למשה כי משה הוא דעת מלגאו שהוא בחינת יחודו הפנימי בבחינת מה וכמו שיתבאר זה אם ירצה השם בשערים הבאים ובפרט בקונטרס סדר יחוד התפלה אם ירצה השם:
131
קל״בולכן תיכף אחר קריאת שמע אומרים אמת ויציב כדי לעורר מדת אמיתיותו יתברך אשר מצד אמיתיותו הוא יתברך שוה בכל הדרגין אפילו בעולמות התחתונים כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם וכמו שבבחינת יחוד אחור באחור שהוא התחלת התפלה ההתחלה הוא על ידי בחינת אמונה דהיינו ההתבוננות הוא על עיקרא ושרשא דכולא איך שהעולמות נכללים ובטלים בביטול גמור והעיקר של ההתבוננות הוא מצד מעלה כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם ואז נקרא מלכות בסוד פסיעה לבר כמבואר לעיל כן עתה התחלת התגלות הפנימיות הוא גם כן על ידי אמונה מצד אמיתיותו יתברך וההתבוננות הוא מצד מטה לאמת שאין זולתו יתברך אפילו מצד בחינת העולמות אשר בכל בחינת העולמות אין זולתו יתברך והעולמות המה בטלים אפילו מצד ההתגלות דהיינו שכחו יתברך בעצמותו הוא דייקא בבחינת העולמות ובבחינה זו שהוא גלוי אלק"ותו יתברך שמצד העולמות דייקא העיקר הוא להתבונן בעצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות ונכללים בזה גילוי העולמות שהעיקר הוא לגלות אור עצמותו ברוך הוא מצד כלי העולמות אבל בתחילה צריך להתבונן בעקרא ושרשא דכולא וגילוי עצמותו יתברך שבבחינת העולמות הוא בבחינת העלם והסתר שהוא בבחינת עיבור ואז מדת מלכותו יתברך שהיא גלוי אלק"ותו יתברך שמצד היש היא בבחינת טפל בבחינת פסיעה לבר ובגאל ישראל אז היא נתגלית למהות העולמות דהיינו להתבונן בהגלוי עצמו שמצד העולמות איך שהם בטלים ומתקשרים אליו מצד עצמותו ברוך הוא בדרך כלל ואז היא נקודה תחת יסוד על דרך שנתבאר לעיל ובברכות ראשונות היא נגד נצח הוד יסוד לכן בברכות הראשונות שהם שלשה אבות שהם נגד שלשה מוחין חכמה בינה דעת הוא לעורר את נצח הוד יסוד כי התגלות נצח הוד יסוד הם על ידי המוחין כמאמר הכתוב עטרת זקנים בני בנים וזהו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כי על ידי זכירת חסדי אבות שהם המוחין בזה מביא גואל שהוא בחינת יסוד לבני בניהם הם נצח והוד ובשתיים עשרה ברכות אמצעיות הם התגלות המדות שהם חסד גבורה תפארת הכל מצד הפנימיות להמשיך גלוי אלק"ותו יתברך בדעת ובתשובה ובסליחה ורפואה וכנזכר לעיל שהם מצד המדות בבחינת רחמים כידוע ליודעי ח"ן:
132
קל״גובשלש אחרונות הוא התגלות יחוד פנים בפנים שוין בקומתן וכמבואר בכוונות שבשים שלום הוא היחוד האמיתי בבחינת שוין בקומתן הגם שאחרונות המה בחינת נצח הוד יסוד כידוע שרצה הוא נצח ומודים הוא הוד ושים שלום הוא יסוד כן הוא שבבחינת שלש ברכות אחרונות נגדל פרצוף זעיר אנפין ונוקבא ונגמר בשלימות כמשל אדם שעומד על רגליו אז נגלה קומתו בשלימות מה שאין כן כשיושב אז לא נגלה קומתו בשלימות וגם אינו יכול לפעול פעולתו בישיבה בלבד אבל כשעומד על רגליו הרי נגלה קומתו בשלימות ופועל פעולת שכלו ומדותיו בשלימות וכידוע ומבואר בעץ חיים שסדר עלייתם של זעיר ונוקבין בבחינת הולדתם ממעי אימא הרי הם בבחינת תלת גו תלת דהיינו שלא נתגלה אלא בחינת נצח הוד יסוד ואחר זה על ידי יניקה נעשו שש בחינות וניתוספו חסד גבורה תפארת בפרצופם ואחר זה באו המוחין ואז נשלם קומתן וכמו שהוא בכלל בבחינת זעיר ונוקבין כן הוא בבחינת עליית הנוקבא ביחודא עם זעיר אנפין ומובן זה ממשל מאדם כשעלה ברצונו לעשות איזה פעולה מוכרח להיות לו הסכם בשכלו על ידי שמתבונן בהדבר שהיא נצרכה לנפשו וגם באיזה אופן תהיה הפעולה ועל ידי זה נגמר אצלו בהסכם לפעול הפעולה ההיא ואחר זה יש לו תשוקה ואהבה להפעולה עד שנמשך בהפעולה בכל שכלו ומדותיו ואז נתחזק ההסכם שלו בתוספת חיזוק ביתר שאת מההסכם הראשון אשר בהסכם הראשון עדיין לא בא לידי פעולה רק שנעשה אצלו הסכם להפעולה אבל בהסכם האחרון אשר נמשך בהסכם זה על ידי מדותיו ושכלו בפרטיות הפעולה אז על ידי הסכם זה עושה הפעולה בשלימות ובזריזות:
133
קל״דואז בא ההסכם הנזכר לעיל לידי גילוי כן הוא בבחינת עבודה אשר בשלש ראשונות שהם חכמה בינה דעת נתגלו בחינת נצח הוד יסוד להבטל ולהכלל באור אין סוף ברוך הוא ולהמשיך אור אין סוף ברוך הוא מעילא לתתא להיות גלוי אלק"ותו יתברך דייקא מצד היש והסכם זה בבחינת נצח הוד יסוד הוא על ידי התעוררות חכמה בינה דעת דזעיר אנפין שהוא יחודו בכדי שיהיה לו הנצחון וההודאה וההתקשרות להמשכה זו אבל עם כל זה אינו נגלה עצם ההמשכה כי אם שנעשה ההסכם על ידי ההבנה וכו' ועל ידי השתיים עשרה ברכות האמצעיות אז נגלו מדותיו להמשכה זו וחפצו ואהבתו להמשיך גלוי אור אין סוף ברוך הוא ויחודו למטה ובשלש האחרונות נגלה ונגמר ההסכם בפועל ובהתקשרות אמיתי אל גלוי המשכת אלק"ותו יתברך בביטול העצמי אליו יתברך באופן שלא יהיה לו רצון מצד עצמו ומצד היש רק בכדי לגלות אלק"ותו יתברך ואז נתגלו הנצח הוד יסוד בפועלהגה"ה וזהו סוד מה שכתוב ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו כידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאור שנברא ביום הראשון היה אדם מביט בו מסוף העולם עד סופו וכמאמר הזהר הקדוש פרשת בראשית ויאמר אלוקי"ם יהי אור כו' דא איהו נהורא דברא קודשא בריך הוא בקדמיתא כו' והוא נהורא דאחזי קודשא בריך הוא לאדם קדמאה והוה חזי ביה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא וכו' אר"י אור דברא קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית הוה סליק נהוריה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא ואתגניז מאי טעמא אתגניז בגין דלא יתהנון מיני חייבי עלמא והוא טמיר לצדיקייא כו' ההוא נהורא נפיק מגו חשוכא דאתגלפא בקליפוי דטמירא דכולא עד דמההוא נהורא דאתגניז אתגליף בשביל חד טמירא לחשוכא דלתתא מאן חשוכא דלתתא ההוא ראיקרי לילה כו' ועל דא תנינן מאי דכתיב מגלה עמוקות מני חושך רבי יוסי אומר אי תימא מחושך סתים אתגליין הא חזינן דטמירין אינון כל אינון כתרין עלאין כו' אלא כל אינון טמירין עילאין לא אתגליין אלא מגו ההוא חשוכא דאיהו ברזא דלילה עד כאן לשונו פירוש כי אור הראשון הוא התגלות אור עצמותו יתברך המתגלה בכל העולמות בשווה שהוא מכח השוואתו יתברך אשר הוא שוה בכל הדרגין הגה"ה אשר אצלו יתברך אין צמצום מעלים לפניו וסוף מעשה במחשבה תחלה באין הסתר כלל דהיינו דייקא כח היש הוא בעצמותו ברוך הוא באין הבדל כלל וכל עיקר כוונתו יתברך לגלות אלוק"ותו יתברך בסופא דדרגין אך ראה שאין העולם כדי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים וכמאמר הזוהר הקדוש והוא טמיר לצדיקייא דהיינו שהסתיר אורו יתברך בצמצומים רבים עד שיתגלה היש בבחינתו דייקא מצד ההסתרה ובבחינת ההיפוך כי אם היה מתגלה כחו אשר ביש כביכול בבחינת התגלות הוו חייבי עלמא מתהניין מיניה כי חייבי עלמא הוא שאינם בטלים אליו יתברך אלא הולכים אחר הגילוי בשרירות לבם וכיון שהיה מתגלה כחו יתברך בבחינת היש בגילוי הרי היו מחשיבים ליש מצד שהיה נגלה אצלם כחו יתברך ולכן היו כל ההסתרות עד שיהיה נגלה היש גמור בלי התגלות כחו דייקא ועל ידי עבודת הצדיקים המבטלים היש מהפכים חשוכא לנהורא דייקא מבחינת ההיפוך על ידי שמכפיין לסטרא אחרא ומהפכין חשוכא לנהורא באהבה רבה למעלה מן הטעם ודעת ומוסרין נפשם על התורה להמשיך רצונו יתברך בתורה ומצות דייקא בבחינת יש אשר לזה היתה כוונתו יתברך להתגלות דייקא בסוף מעשה ולברר מתוך ההיפוך על ידי אתכפייא ואתהפכא וזהו הגה"ה פירוש הזוהר נהורא דאחזי קודשא בריך הוא לאדם קדמאה דייקא שהוא כח השוואתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה לכן רגלי אדם קדמון היו מסתיימין בקרקע עשיה דייקא כי זהו עיקר כוונתו יתברך והוא נקרא מחשבה קדומה ועל זה נאמר סוף מעשה במחשבה תחלה וזהו מצד כחו יתברך השוה בכל הדרגין וכנגד זה נברא אדם הראשון אשר היה בכחו להשוות כל הדרגין והעולמות אליו יתברך ולהשוותם מצד ההתגלות ועל זה נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אדם הראשון בעת בריאתו היה קומתו כנגד כל העולם וכשחטא נתמעט קומתו כי אחר חטא היה בחינת הסתרה ולא היה ביטולו ויחודו אליו יתברך רק על ידי החכמה שהיא בחינת מאה אמה ודי למבין והבן וכדי שלא יתהנו חייבי עלמא להחשיב היש מצד גילוי אורו יתברך ומה גם שעיקר כוונתו יתברך בשביל התגלות היש היו מתהניין מזה ולכן היתה ההסתרה אשר מצד ההסתרה הלא היש הוא למטה מכל ההתגלות עד שנתגלה ליש גמור ונפרד אשר רחוק בכמה מיני ריחוקים מאור אין סוף ברוך הוא עד שנתגלה לנפרד גמור והוא הבחינת נוגה אשר מצד ההתגלות נקראת קליפה הגם שעיקר כוונתו יתברך בההתגלות שבזה יהיה נגלה כח עצמותו בהשוואה גמורה הגה"ה שיהיה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכמבואר לעיל נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים דייקא כי בבחינת היש הוא עיקר גילוי כבודו יתברך אשר בזה נתגלה עצמותו ברוך הוא מה שלא נתגלה בעולמות עליונים שהוא החכמה והבינה והמדע אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל ושם הוא התגלותו בבחינת אור שהוא הארה אבל לא עצם ההתגלות אבל בבחינת היש הרי נתגלה עצמותו ברוך הוא כי בבחינת היש הרי הוא בגילוי ממש דהיינו שכל המתגלה הרי הכל הוא מאמיתת המצאו כי אין זולתו כלל אך אף על פי כן מצד ההסתרה הנקראת חשך הרי היש הוא למטה מכל הררגין עד שיהיה יכול להתגלות בבחינת נפרד אך טמיר לצריקייא אשר בעבורתם מסירין ההסתרה על ידי מסירות נפש ואתערותא דלתתא ועל ידי התורה והמצות כנזכר לעיל אשר בזה מעלים מיין נוקבין אל עצמותו ברוך הוא דווקא מצד היש וההיפוך ועל ידי זה ממשיכין מיין דוכרין ממקורו כביכול להיות נגלה כבודו יתברך בבחינת היש דייקא כמאמר הכתוב וכבוד הוי"ה מלא את המשכן דייקא בגילוי היש ולכן לא יכול משה לבא אל המשכן כי בחינת משה הוא בחינת הדעת לא היה יכול להשיג זה בבחינת הדעת שבחינת גילוי כבודו יתברך שבבחינת יש הוא מעצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הטעם והדעת והוא הגה"ה דייקא מצד ההסתרה והוא מאמר זוהר הקדוש ההוא נהורא נפיק מגו חשוכא דאתגלפא בקליפוי דטמירא דכולא דהיינו שנתגלף כחו יתברך המוסתר בקליפוי שהוא לשון קליפה בבחינת הסתרה בבחינת יש שהוא כח היש אשר בכחו יתברך שהוא במחשבה קדומה והוא השורש מטמירא דכולא שהוא עצמותו ברוך הוא שהוא מקור כח הגבול והיש המשתווה בכח השוואתו ברוך הוא הנקרא טמירא דכולא ולכן נקרא בקליפוי שהוא כביכול כח הגבול בבחינת התגלותו אשר בו שורה עצמותו יתברך מוסתר בתוך הגבול ולכן נקרא קליפוי שעל ידי הקליפה הוא גילוי הפרי וקיומו והאוכל נגנז בו אבל חס ושלום שיהיה אצלו יתברך שום הסתרה כי אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה עד שמההוא נהורא דאתגניז אתגליף בשביל חד לחשוכא דלתתא שהוא בחינת מלכותו יתברך שהוא כח המסתיר עד שיתגלה היש ליש גמור אך אף על פי כן אתגליף בבחינת הסתרת היש שביל חד מאור הראשון דהיינו כחו יתברך שבבחינת היש לכן מבאר מאי דכתיב מגלה עמוקות מני חושך אי תימא מחושך סתים אתגליין הא חזינן דטמירין אינון כל כתרין עלאין כי חושך סתים הוא בחינת כחו הפלא שלא בא לכלל השגה והבנה כלל ולכן נקרא חושך מצד מניעת ההשגה ולכן אמר איך אתגלי זה מאחר שאינו בערך התגלות ובערך השגה כלל אלא כל אינון טמירין עילאין לא אתגליין אלא מגו ההוא חשוכא דאיהו ברזא דליליא דהיינו דייקא מצד התגלות היש כשמהפכין אותו ומבטלין אותו וממשיכין רצונו יתברך על ידי התורה ומצות בזה נתגלה כחו יתברך דייקא שלמעלה מהשגה והבנה שהוא רצונו יתברך ושעשועא דמלכא הנקרא עתיק שהוא כח השוואתו ברוך הוא ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה היכן גנזו גנזו בתורה בתורה דייקא שהוא עצמיות רצונו ברוך הוא שנגלה דייקא בבחינת יש אשר כל התורה כולה נתלבשה ונתגלית דייקא בבחינת גבול ויש וכל אלו ההתגלות הוא דייקא על ידי בחינת נוגה וכשהיא בבחינת הסתר בבחינת נפרד אזי נקראת קליפה שהוא מסתיר כנזכר לעיל אבל כשמבררין אותה על ידי היחוד והביטול ומסירות נפש להוי"ה ועל ידי התורה ומצות שהוא דייקא בבחינת יש אז נקראת נוגה שהוא לשון אור וזיו ובהירות דהיינו שמגלית כל אינון טמירין עלאין ועל ידי זה נגלה אור הראשון ממש אך כעת אינו בגילוי גמור כי עדיין לא נתברר בשלימות רק בעשיית התורה ומצות נגלה על ידי עשייתם רצונו יתברך אבל הגילוי הזה עדיין מלובש בבחינת יש רק שנגלה רצונו בהיש אבל לעתיד יהיה גילוי גמור כמאמר הכתוב ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר דייקא ועין בעין יראו ועל זה נאמר ונוגה כאור תהיה שהנוגה תהיה כאור הראשון ממש דהיינו שיהיה נגלה על ידה אור הראשון ממש אך אף על פי כן לא יתבטל גילוי היש כי אדרבה זה היה עיקר כוונתו יתברך שיהיה נגלה כבודו יתברך דייקא בבחינת היש רק גילוי היש יהיה באופן אחר לא כמו עתה כי אז לא יהיה בבחינת גשמיות כידוע הגה"ה ובאור הראשון שהוא כח השוואתו יתברך הרי היה משתווה בהשווואה גמורה היש אבל לעתיד לבוא יהיה התגלות בחינת יש ואף על פי כן יתגלה בעצמותו ברוך הוא וזהו קרניים מידו לו שהוא קרני ההוד כמו למשל מאור גדול כשמביטים בו יוצאים ממנו כמין קרניים וכמאמר הכתוב כי קרן עור פני משה כן כביכול יהיה גילוי לתתא בבחינת יש מהגילוי שבכח עצמותו ברוך הוא בבחינת קרניים שיהיה היש מאיר מהתגלות עצמותו ברוך הוא בבחינת היש דייקא וזהו ושם חביון עזו כידוע שחביון עזו הוא התורה כי התורה נקראת עוז ?יוחביון הוא בחינת ההסתרה מלשון חבי כמעט כו' כי זהו התורה בעצמה אשר היא מעצמיות רצונו יתברך ונתגלית בבחינת יש דייקא ומאיר עצמיות רצונו ברוך הוא בבחינת היש ודי למבין והבן מאוד:: ודי למבין והנה ביאור הדברים האלה באריכות יתבארו אם ירצה השם בקונטרס סדר התפלה:
134
קל״הואחר התפילה הוא הסתלקות המוחין בכדי לתקן האחוריים כמו שנתבאר לעיל כי עיקר הכוונה בבריאות העולמות שהיתה מאתו יתברך וכן ירידת הנשמה בגוף הוא לתקן האחוריים דייקא כמאמר הכתוב אחרי הוי"ה אלקיכ"ם תלכו ונאמר כי מילאו אחרי הוי"ה דהיינו דייקא לתקן החיצוניות שיהיה נגלה עצם רצונו יתברך מצד החיצונית מצד מהותם בעצמם דייקא כי כל הגילויים הנזכרים לעיל שהוא התגלות הביטול הן בבחינת אחור באחור והן בבחינת פנים בפנים הוא מצד יחודו יתברך הנגלה שבזה בטלים העולמות והיש בהגלות אור שכינתו יתברך בכל ההתגלות וממילא בטל היש מצד האור אבל עיקר הכוונה היא שיהיה נגלה כבודו יתברך אפילו מצד היש בבחינתו שלא על ידי התגלות האור כי באמת היש מצד מהותו הוא גם כן עצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב הנה מקום אתי שהמקום והגבול הוא אתו יתברך:
135
קל״ווכמאמר רבותינו זכרונם לברכה הוא מקומו של עולם הוא דייקא מקומו דהיינו שקיום היש מצד ההסתרה הוא דייקא מצד עצמותו ברוך הוא לבדו ולכן בכדי לגלות הביטול מצד היש בבחינת הסתרתו דייקא דהיינו לבטל עצמו וגופו והעולמות מצד היש בעצמו לא מצד גלוי האור זהו בחינתו של דוד המלך עליו השלום שהוא אתקין נהורא אוכמא הוא הביטול אליו יתברך מצד השחרות שהוא מצד ההסתרה כמאמר הכתוב אלקי"ם אל"י אתה אשחרך דהיינו שאפילו מצד השחרות היה בטל אליו יתברך ולכן נאמר צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים דהיינו בלי התגלות המשכה הנקרא מים וכן הוא אומר מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי דהיינו שהכיסוף והביטול שלו לא היה על ידי בחינת שמים שהוא יחודא עילאה ועל ידי בחינת הארץ שהוא יחודא תתאה רק מצד אמיתותו יתברך היה כלה שארו ולבבו וכמשל בהתקשרות הבן אל אביו וביטולו אליו יש שני אופנים אחד הוא שבטל מצד התקרבות אביו אליו ומתדבק אליו באהבה עזה מפני זה מבטל רצונו לגמרי אל רצון אביו אבל אם לא היה גלוי אהבתו של אביו והתקשרותו האמיתי אליו אינו ידוע אם היה בטל אליו מצד עצמו ומהותו:
136
קל״זושנית שבטל אליו אפילו שלא בגלוי אהבתו והתקרבותו אליו ואפילו בהסתר פניו ממנו אף על פי כן הוא בטל אל רצונו לגמרי זה מורה על אמיתית חפצו ורצונו והתקשרותו אל אביו יותר מהראשון והנמשל מובן מאליו כי מצד הסתלקות המוחין והסתר פניו ואף על פי כן יהיה הביטול אליו יתברך זה מורה על עצם הביטול ובזה נגלה עצם אלק"ותו יתברך על ידי בחינת היש בבחינת הסתרתו לכן אחר התפילה הוא הסתלקות המוחין בכדי שיהיה בטל מצד היש וחיצוניות לכן תיכף אחר התפילה אומרים לדוד אליך הוי"ה נפשי אשא הוא כדי לעורר מדתו של דוד המלך עליו השלום כו' בכדי שעל ידי זה יהיה בטל אליו יתברך מצד היש דייקא לתקן בחינת אחוריים דייקא והתגלות הביטול הזה הוא על ידי התורה ומצות אשר כל התורה נמשכה דייקא בבחינת גבול ויש בפועל ממש וכן עיקר עשיית המצות הם דייקא בבחינת מעשה להתקשר אליו יתברך ולהמשיך רצונו יתברך דייקא מצד החיצוניות והיש וזהו עיקר תקון הנפש הנמשכת ומשתתפת בגופא דייקא בבחינת חיצוניות בכדי לברר חיות הנפש הבהמיית ולבושיה דייקא מצד הגוף אך בביטול זה אי אפשר מבלי שיקדים לו בחינת הביטול שמצד היחוד וההתגלות בבחינת אחור באחור ופנים בפנים כנזכר לעיל:
137
קל״חואחר זה על ידי התורה ומצות ממשיכים גלוי אלק"ותו יתברך אפילו בבחינת יש ומתקנים בחינת החיצוניות מצד ההתגלות אך כוונתו יתברך היה להתגלות אלק"ותו יתברך אפילו מצד ההיפוך בבחינת אחוריים דאחוריים דהיינו בבחינת סטרא אחרא לכן הוצרך להיות ירידה יותר דהיינו באכילה ושתיה ועסק משא ומתן אשר זה הוא ירידה בנפרד גמור והוא בכדי להיות הביטול אפילו מצד הנפרד הגמור ובזה הוא גילוי אלק"ותו יתברך ושלימותו יותר וכד אתכפייא סטרא אחרא אסתליק יקרא דקודשא בריך הוא וכמו שכתוב אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה דייקא מצד ההיפוך ולהפכא חשוכא לנהורא ומרירא למתיקא דייקא אשר על כן הוצרך לירידה זאת בכדי להיות עליה יתירה אך ביטול זה אי אפשר כי אם בהקדים הביטול על ידי התורה ומצות ודברים אלו יתבארו אם ירצה השם בביאור רחב בשערים הבאים ובקונטרס סדר התפילה אם יזכני הוי"ה לגמרו ויהיה בעזרי בזה ארחיב הדבור בפרטיות בכל בחינות סדר התפילה אם ירצה השם ועתה אין כוונתי בשער הזה כי אם לגלות שרש האדם ועבודתו אשר כל העולמות תלויים בהתעוררות האדם והתדמותו לבחינת אדם דלעילא עד רום המעלות אשר כל ההמשכות וההתגלות של כל בחינות המשכות העולמות תלויים באדם בהתעוררותו ובפעולותיו במעשיו אשר בעבודתו כל אחד ואחד לפום שיעורא דיליה מעורר ממש כל בחינות המשכות מאור אין סוף ברוך הוא ולהמשיך אין סוף ברוך הוא בעצמו ובהיפוך חס ושלום פוגם בכל העולמות וגורם הסתלקות אור אין סוף ברוך הוא חס ושלום כי באמת הכל הוא אין סוף ברוך הוא לבדו בכל הפעולות הנמשכים בעולמות ובבחינת אדם כי אין זולתו יתברך והוא פעל ועשה את הכל וקורא הדורות מראש וממשיכם עד תחתית כל הדרגין כי הכל הוא כחו לבדו יתברך לכן אין פעולה הנפעלת בעולם לריק חס ושלום ועושה רושם הן לטוב וכו':
138
קל״טוכמאמר הכתוב את כל צעדי תספור ומגיד לאדם מה שיחו ועל זה נאמר מי כהוי"ה אלקינ"ו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ כי מצד רוממותו יתברך הוא אין סוף אשר אי אפשר להשיגו בשום השגה בעולם וזהו מצד ההתגלות אבל מצד האמת אין זולתו ואפילו בכל העולמות התחתונים הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך לכן המשפילי לראות בשמים ובארץ כי שמים וארץ שווין אצלו יתברך בהשוואה גמורה וזהו דווקא מצד הוי"ה אלקינ"ו מצד ישראל שנמשכים מצד פנימיות ומצד אמיתותו יתברך אבל מצד החיצוניות דהיינו מצד הגילוי הוא רם על כל גוים ברוך הוא כי המה נמשכים מהסתר פנים מבחינת צמצומים ולכן הוא מרומם עליהם ואומרים איך יעורר האדם הגשמי את הוי"ה ברוך הוא מצד שהמה נמשכים מצד הפירוד וההתגלות אשר מצד ההתגלות הרי לית מחשבה תפיסא ביה כלל ולכן אמר פרעה מי הוי"ה אשר אשמע בקולו מאחר שאינו מושג איך יכול לשמוע בקולו לכן שואלים אומות העולם טעם למצות מה אכפת להקדוש ברוך הוא באכילת חזיר או בלבישת שעטנז מצד שהם מבחינת הפירוד הגמור הנגלה על ידי ההסתרה ולכן מחשיבים עצמם למהות ויש בפני עצמם כמאמר הכתוב האומרת בלבבה אני ואפסי עוד אבל ישראל שנמשכו מהפנימיות אשר מצד הפנימיות ומצד האמת אין זולתו כלל אפילו מצד הגילוי והוא יתברך שוה בכל העולמות בתכלית ההשוואה ולכן נקראו חיים כמאמר הכתוב ואתם הדבקים בהוי"ה אלקיכ"ם חיים כו' ולכן נאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל דייקא:
סליק שער הראשון:
סליק שער הראשון:
139