שערי עבודה, שער חמישיSha'arei Avodah, Fifth Gate

א׳שער החמישי פתח התשובה
והנה אחר שנתבאר בשערים הקודמים פרטי אופני העבודה עתה נבאר אופני התשובה אשר בהם ישיב האדם נפשו אל הוי"ה לדבקה בו והנה כמו שנתבאר בשער הראשון בבחינת אדם דקדושה כמו כן את זה לעומת זה עשה אלקי"ם בבחינת סטרא אחרא המנגד להקדושה הנקרא אדם בליעל כי כמו שבקדושה האדם דקדושה הוא התמשכותו יתברך בכל העולמות ובכל נשמות ישראל אשר על ידי אדם זה הוא כל התעוררות הקדושה להמשיך גילוי עצמותו ברוך הוא בכל פרט על ידי התעוררות התחתונים וכמו שנתבאר לעיל בביאור כל פרטי ההתעוררות כן כביכול פעל ועשה ההיפוך והמנגד להקדושה והוא נקרא גם כן בבחינת אדם והוא אדם בליעל דהיינו כביכול שנתן כח בההיפוך להמשיך בחינת הרע בבחינת נפרד גמור על ידי בחינת הסתרה שהסתיר כחו יתברך להיות נגלה ההיפוך גם כן בבחינת אדם הכולל כל הבחינות לכח אחד ומתחברים בו כל הפרטים ועל ידי הפרט הוא מעורר כלל האדם להיות נמשך בכח וחיות נפשו וכח התקשרות זה הוא על ידי כח הפלא כן ניתן כח במעשי האדם אשר לא טובים וכן במחשבתו ובדבורו ובמדותיו ושכליו אשר לא טובים מעוררים כח הרע שהוא האדם הבליעל ליתן לו כח וחיות וממשיכין כביכול כחו בההיפוך להתמשך בהרע המנגד אל רצונו יתברך ומבדיל כח ההסתרה וההיפוך מיחודו יתברך.

ב׳וכמו שבבחינת קדושה יש כמה בחינות לאין קץ דהיינו כשעבודתו בבחינת יחוד על ידי בינתו ודעתו להוליד מהם אהבה ויראה ודביקות בזה מתדבק ממש ומתייחד אליו יתברך ומתקשר בקישור אחד בהתעוררות היחוד האמיתי דאצילות הנגלה בבחינת בריאה ועל ידי אהבה ויראה טבעיות מעורר יחודו יתברך הנגלה בבחינת יצירה. ועל ידי אמונה ועול מלכות שמים מגלה יחודו יתברך הנגלה בעשיה כן הוא בבחינת ההיפוך. אם אדם דבוק בשכלו ובמדותיו להרע הרי מעורר כח חיות הסטרא אחרא וממשיך כחו יתברך בבחינת חיות הקליפה בגילוי גדול ובחיזוק גדול להסטרא אחרא רחמנא ליצלן. ואם אינו עושה בכל שכלו ומדותיו רק שנמשך אחר הרע מצד הטבעיות של בחינת הרע. ככה נותן כח להמשיך בבחינת טבעיות. וכן בכל הבחינות. וכן במחשבה דבור ומעשה יש בהם כל הבחינות. דהיינו אם עושה הרע במזיד ובחשק גדול או מדבר בחשק גדול הרי ממשיך גוף וחיות להסטרא אחרא. ואם עושה הדבר שלא בזדון רק מצד שאינו משים לבו על הדבר ואינו משים כוונתו בשביל הרע רק מצד הרגילות בצרכי הגוף בא לידי מעשה בשוגג הן במעשיו הן בדיבוריו על כל פנים עשה גוף להקליפה בלי חיות:

ג׳אך עם כל זה כמו שמבואר לעיל בבחינת קדושה אשר העיקר הוא הגוף ובעשיית מצות בלי כוונה הוא עושה גוף המצוה ועיקר הוא הכלי והגוף. ומאחר שעשה הגוף ממילא ינתן בו חיות הן על ידי תשובתו או על ידי איזה אופן אחר. כן הוא ממש בסטרא אחרא שעל ידי פועל המעשה עושה גוף להסטרא אחרא והגוף הוא העיקר ועל ידי זה יתמשך אחר הסטרא אחרא בחיותו ומדותיו שלא טובים ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אשר מכל מצוה נברא מלאך טוב ומכל עבירה נברא מלאך רע רחמנא ליצלן. על כן צריך תשובה וכפרה גם כן על השוגג. ומה גם שאי אפשר שלא יהיה מקושר חפצו ומדותיו בהמעשה לפי שעה.

ד׳ולכן עיקר העונש על פועל המעשה כי בזה המשיך הרע בפועל. הגם שבמחשבותיו ושכלו אשר לא טובים בוודאי מתדבק אל עצם הרע וממשיך חיות נפשו בבחינת סטרא אחרא ונפרד מיחודו יתברך הרי עונו גדול מנשוא שממשיך הקדושה בסטרא אחרא רחמנא ליצלן וגם נפשו האלק"ית בשעת מעשה היא נדבקת בההיפוך בבחינת גלות ועל זה נאמר ושפחה כי תירש גבירתה אך עם כל זה כל זמן שלא עשה בפועל הרע יכול להחזיר נפשו אל הקדושה על ידי תשובה אמיתית בחרטה אמיתית בהתמרמר נפשו על הפרדו מחיי החיים אין סוף ברוך הוא ונתדבק בתועבות הוי"ה אשר שנא נפשו כביכול ומתעצם במדותיו להוציאם ממסגר הרע ולדבקה בו יתברך הרי הוא מוציאם מהקליפה תיכף על ידי תשובתו ומתדבק אל הקדושה. אבל אם חס ושלום עשה הרע בפועל הגם שעל ידי תשובה יכול להוציא החיות מהקליפה עם כל זה גוף הקליפה נשאר אשר על כן צריך לזה תשובה יתירה עד שיבטל גם הגוף דהיינו בצעקה ותשובה גדולה להיות מואס בחייו ולשבר גופו במרירות גדולה ולצעוק אל הוי"ה בחילא יתיר לצאת מן ההיפוך ולדבקה בו יתברך בזה מעלה החיות שנמשך בגוף הסטרא אחרא אליו יתברך.

ה׳עם כל זה העוון עצמו אינו נמחק. דהיינו גוף הסטרא אחרא בלי חיות נשאר מעצם המעשה. לכן צריך למירוק על ידי תענית או על ידי יסורים בבחינת שבירת גופו ובזה מסיר הרע והגוף של סטרא אחרא. או מי שזכה לתשובה מאהבה רבה ומסירת נפש אל אין סוף ברוך הוא באהבה רבה למעלה מן השכל וטעם ודעת מצד הבינה בעצמותו ברוך הוא בזה הגיע לשורשה של הנפש שהיא חכמה ורצון שבנפש שלמעלה מן הכלים ויכול להעלות גם כן הגוף של סטרא אחרא אל הקדושה על ידי מדת נושא עון כמאמר רבותינו זכרונם לברכה שזדונות נעשו להם כזכיות כי מצד אמיתיותו יתברך הרי לא יגורך רע כי כל הרע הוא מצד הכלים והסתרה כי מצד האמת הרי אין זולתו יתברך רק מצד ההסתרה בבחינת כלים נגלה בחינת ההיפוך. אבל מצד האמת אין זולתו כלל. לכן כשמעורר עצמותו ברוך הוא על ידי תשובה שיוצא מגדרי הכלים להעלות נפשו למקור החיים בזה יתפרדו כל פועלי און והרע בטל ממש ולא עוד אלא שבעלייתו לשורשו נתהפך לטוב אבל אם לא הגיע למדה זו רק שמתחרט ומתמרמר על שנפרד מאלק"ותו יתברך ועל המשכת נפשו למקום הסטרא אחרא וצועק אל הוי"ה לצאת מן הרע ולדבקה בו על ידי התבוננות ביחודו יתברך בבחינת חיות אלוק"י נצרך למירוק כו'. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה זדונות נעשו להם כשגגות ונצרך למירוק כנזכר לעיל וכמבואר זה בשערים הקודמים:

ו׳והנה כמו שיש קטנות וגדלות בקדושה כן יש בבחינת סטרא אחרא ממש דהיינו אם לא הורגל ברע ועשה לפעמים בהתגברות היצר לפי שעה וגם זאת לא בכל לבו רק מצד התגברות היצר לפי שעה ואינו מתבונן בהרע בכדי לעשותו בכוונה נקרא בחינת קטנות. וכשהוא עושה לפרקים קרובים רחמנא ליצלן נקרא בחינת יניקה. וחס ושלום כשמתבונן בשכלו וכוונתו לילך אחרי תאוות לבו ובזה הוא מקושר בכל נפשו לסטרא אחרא נקרא בחינת גדלות רחמנא ליצלן כמאמר הכתוב ראה הוי"ה את עניי כי הגדיל אויב שחס ושלום עושה מוחין דגדלות להקליפה ועל זה נאמר אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא וכו' דהיינו שמעורר לתת מוחין וחיות וחיזוק לסטרא אחרא וממשיך כח נפשו בכל בחינותיה לשקעה בסטרא דמסאבותא רחמנא ליצלן ועל זה צריך תשובה גדולה ואי אפשר להאריך בכל הפרטים אבל דרך כלל יבין המבין שבכל בחינת עבירה הן במדות הן במחשבה דיבור ומעשה בכל בחינה שעשה בחינת ההיפוך הוא מעורר ממש כביכול להמשיך הסטרא אחרא ולהמשיך חיות הקדושה בתוך הקליפה וכן ממשיך חיות נפשו האלוק"ית בבחינת קליפה כמבואר לעיל בבחינת הקדושה ממש רק שהחילוק הוא בין סטרא דקדושה לבחינת סטרא אחרא רחמנא ליצלן כי בבחינת קדושה הרי בעשייתו רצונו יתברך ובמסירת נפשו להוי"ה ביחודו הרי מעורר עצמותו ברוך הוא ממש מצד אמיתיותו ברוך הוא ומתדבק עד אין סוף ברוך הוא.

ז׳כי באמת הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך כל המציאות רק מצד ההסתרה נראה ליש ודבר וכאשר מעורר על ידי תורתו ועבודתו כחו יתברך הרי ממילא נגלה כחו יתברך. אבל בבחינת סטרא אחרא הרי מצד אמיתיותו יתברך לא יגורך רע כתיב ואין אחיזה להרע כלל כי אין רע יורד מלמעלה לכן אין הפגם מגיע לעצמותו ברוך הוא חס ושלום רק מצד ההסתרה כביכול שמעורר ההסתרה להמשיך גילוי כחו יתברך ליתן כח לההסתרה וההיפוך כביכול להשפיע לבחינה המנגד לרצונו אבל לא מצד העצם חס ושלום:

ח׳ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אף על פי שחטא ישראל הוא כי עצם נקודת הלב הלקוחה משורשו לא נמשך חס ושלום בקליפה וסטרא אחרא כי מצד האמת שלא מצד ההסתרה הרי אין צמצום והסתר לפניו יתברך וכמאמר הכתוב לבלתי ידח ממנו נדח וכמאמר הכתוב איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וכו' ונאמר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' כי בכל בחינות ההיפוך הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן בהתעורר פנימיות נקודת לבבו יכול לשוב אל הוי"ה אפילו מצד ההיפוך וכמאמר הכתוב דוהפיץ הוי"ה אתכם בעמים וכו' ועבדתם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלקי"ך משם דייקא יכול למצוא הוי"ה אלקי"ך כי באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו רק שהוא בבחינת הסתרה לגבי דידן אבל אם יבקשו ימצאו אפילו בבחינת הסתרה הגמורה וכן נאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך הוי"ה אלקי"ך ומשם יקחך:

ט׳וכל זה אם מבקשו באמת ושב אל הוי"ה אלק"יו אבל אם חס ושלום אינו מבקשו והולך אחר שרירות לבו כביכול מעורר כחו יתברך להשפיע באתר דלאו דיליה ליתן כח להסטרא אחרא להשפיע לשפחה רחמנא ליצלן לכח ההיפוך והמנגד וכמאמר הכתוב אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעוונותיך אבל בתשובה אמיתית יכול לעלות לידבק בשורשו כי תשובה קדמה לעולם כי כל הבחינות האלו הוא רק מצד ההעלם וההסתר אבל אם שב אל הוי"ה מנקודת לבבו מצד האמת מעורר כחו יתברך באמיתיותו שלא בבחינת העלם ומצד האמת הרי הכל הוא לבדו יתברך וממילא יתפרדו כל פועלי און:

י׳והנה בבחינת תשובה יש כמה בחינות לאין קץ ומעט מזה ביארתי לעיל ופרטי התשובה יתבארו אם ירצה הוי"ה בקונטרס בפני עצמו בחלק סדר התפלה אבל דרך כלל הם שני בחינות בתשובה דהיינו תשובה תתאה ותשובה עילאה וכל אחד כלול משני בחינות דהיינו תשובה תתאה הוא להוציא החיות מהסטרא אחרא ולדבקה בו יתברך דהיינו על ידי חרטה ולב נשבר במרירות ועזיבת החטא בזה מוציא החיות מגוף הסטרא אחרא ועל ידי מירוק יבטל הגוף דסטרא אחרא ועל ידי התבוננו ביחודו יתברך ומזה שב אל הוי"ה לדבקה בו יתברך ולהעלות נפשו להוי"ה ולקשרה ביחודו בזה מדבק נפשו אל הקדושה ובזה מעלה גם כן כח חיות הסטרא אחרא הנדבק בה וזהו אם הפגם הוא במעשה ואם הפגם הוא בבחינת הרהור במחשבה ומדותיו לחשוק תאוות אסורות הוא גם כן צריך לסור מהרע הגמור בחרטה ומרירות ועזיבת החטא כנזכר לעיל ואחרי זה להעלות המדות ולאהפכא חשוכא לנהורא דהיינו האהבה שאהב ההיפוך יאהב וידבק אל הקדושה ואז מעלה המדות מההיפוך אליו יתברך ודרך כלל נאמר סור מרע ועשה טוב בתחלה צריך לסור מהרע גמור ואחר כך ועשה טוב דהיינו לתקן מדותיו ולהעלותם אל הטוב ובהרהור בלבד אין צורך למירוק כי מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ולהעשות גוף להסטרא אחרא רחמנא ליצלן רק ממשיך חיות בלא כלי להסטרא אחרא ולכן כששב עם חיותו ומדבקה אל הקדושה נכללת ונתקשרת בטוב וכל זה הוא בחינת תשובה תתאה:

י״אובחינת תשובה עילאה הוא כאשר מבואר לעיל ויש בה גם כן שני בחינות דהיינו שמקודם צריך להיות בחינת לב נשבר להיות מואס בחייו ואינו חפץ בהחיות מצד המרירות ואחרי זה צריך לשוב למקורו ושרשו במסירות נפש למעלה מן הטעם והדעת רק להשיב נפשו למקורה ושרשה בהתבוננותו בעיקרא ושרשא דכולא לא יחפוץ בחינת בשרים כי אם להחזירה למקורא דכולא למקור החיים ובתשובה זו מעומק נקודת הלב באמת יכול להעלות גוף המעשה למקורו להיות זדונות נעשים כזכיות ממש ולא יצטרך למירוק כעובדא דנתן צוציתא המבואר בתלמוד דחזי רב יוסף למלאך דפשט ידיה וקבליה דהיינו שקבל לבחינת המעשה להעלותה לשורשה כי אם הכוונה שקבל תשובתו הלא ברית כרותה לכל בעלי תשובה שהוא יתברך רחום מקבל שבים וימינו פשוטה לקבל שבים רק הכוונה שתשובתו היתה מנקודת הלב בתשובה עילאה עד שנתקבלה למקורה ודי למבין:

י״בוהנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה הרהורי עבירה קשים מעבירה והוא תמוה איך יהיה ההרהור קשה מעבירה בעצמה הלא מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ועוד שבמעשה העבירה בוודאי היה ההרהור ביתר שאת אבל באמת הגם שביארנו לעיל שבבחינת רצון ותשוקה ומדות בתאות רעות בנקל יותר להחזירם אל הקדושה באופן שאין צריך מירוק זהו באופן שמתגבר יצרו לפי שעה ומכניס בו ההרהור אשר לפי שעה זו נקרא רשע ומכניס חיות שלו אל הקליפה ולכן על ידי תשובה אמיתית יכול להחזירה אל הקדושה על ידי סור מרע ועשה טוב כנזכר לעיל אבל מי שמהרהר ברצון ולפרקים קרובים על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הרהורי עבירה קשים מעבירה ולכן דקדקו בלשונם הרהורי דייקא ולא הרהור עבירה אלא הרהורי אשר מתדבק בהם תמיד זהו קשה מעבירה אשר מתגבר יצרו לפי שעה שבזה לא נעשה כל גופו מרכבה להסטרא אחרא רחמנא ליצלן כי אם בעבירה זו עושה גוף וחיות להסטרא אחרא רחמנא ליצלן אבל לא כל גופו אבל מי שמתדבק תמיד בהרהורים רחמנא ליצלן נעשה גופו כולו מרכבה להקליפה כי כמו שבקדושה אותן הקשורים תמיד בדביקות הוי"ה ונפשם מתלהבת ומתלהטת לדבקה ביחודו יתברך נעשו בחינת מרכבה ממש להקדושה כמו שבארנו בבחינת אבות שהיו מרכבה ממש:

י״גכי הכלל הוא כי המדות המה עיקר בנין הגוף ועל ידיהם מתנהגים כל פעולות הגוף והוא נעשה מרכבה להם ואם המדות מקושרים ומדובקים אל יחודו יתברך בתשוקה ונפש שוקקה ובצמאון נפשו להוי"ה ומתדבק במדותיו ממש ביחודו יתברך נעשה גופו מרכבה אליו יתברך ממש אבל אותן הדבקים לפרקים ולא בתמידות נעשה גופו בעת ההתקשרות מרכבה לפי שעה אבל לא מרכבה בעצם מצד שעדיין המדות המה מטולטלים מבחינה לבחינה ועוד זאת אפילו בעת ההתקשרות לא נעשה מרכבה גמורה מצד שבכחו יש לו עדיין רצון אחר הלא אינו בטל לגמרי ומרכבה אינו נקרא כי אם שאין לו מדה אחרת ורצון אחר כן תלמוד מזה בהיפוך שמי שמדובק במדותיו אל הרהורים רעים נעשה מרכבה ממש אל הסטרא אחרא והם קשים מעבירה שעושה בהתגברות היצר לפי שעה כי הגם שעושה גוף להסטרא אחרא וחיות נפשו האלוק"ית נמשכה בו לחיות עם כל זה לא נעשה הפגם רק בפרט אחד וענף אחד מהנפש לפי ערך העבירה שעושה אבל לא כל הנפש כי אם באותו מדה שפגם נעשה מרכבה לסטרא אחר (אך זה הוא כשעבר פעם אחד אבל אם חס ושלום עבר ושנה ושילש על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה נעשית לו כהיתר והרי הוא משוקע ממש חס ושלום בתוך הקליפה וכו') אבל אם חס ושלום נפשו להוטה אחרי תאוות לבו בתמידות הרי גופו נעשה מרכבה עם בחינת נפשו המלובשת בהגוף בכל בחינות הנפש ודי למבין:

י״דאך עם כל זה תשובה מועלת לכל הבחינות ועיקר התשובה המעולה להרהורי עבירה הוא תשובה עילאה להפכם אל הקדושה להיות בנפש שוקקה באהבה רבה להעלות נפשו למקורה ושרשה בבחינת קישור אמיתי להיות שב בכל לבו ואז יכולים להתהפך מרע לטוב וכמעשה שהובא בראשית חכמה בשם ר' יצחק דמן עכו ואדרבא כשמהפכים יכול להגיע למעלה יתירה להפוך ההתדבקות בהתלהבות הלב אליו יתברך בדביקות ותשוקה וחפיצה אך אף על פי כן סתם תשובה גם כן מועילה לזה:

ט״וועם כל זה קדם לזה החרטה והמרירות להיות מואס בחייו בכדי להפריד הקליפה הגמורה ממנו ולשברה ואזי יכול בכח זה להתדבק אל הטוב אמיתי כי כלל גדול הוא להיות סור מרע תחלה ואחר כך לדבקו אל הטוב והנה הסר הרע לא כתיב כי אם סור מרע וכן הסר רגלך מרע דהיינו למשל מי שפוגע את אחד בדרך יהיה סר ממנו ולא יסיר את שכנגדו כן בבוא ההרהור רע לאדם יהיה מסיח דעתו ממנו ויסירו מאתו בלי שום טענה דהיינו שירצה להתבונן במחשבתו לבטלו כי בזה יפול יותר בזה כי כל עוסק עם מנוול מתנוול כי בעת מחשבתו אפילו מחשב לדחותו הרי הוא באותו שעה מלובש ברע ואין חבוש מתיר עצמו וכו' ואדרבא בזה יהיה התגברות יותר חס ושלום ופשיטא שלא יתאמץ להפכו אל הקדושה בעת ההרהור כי יפול ברשתו יותר ועל זה נאמר אל תען כסיל כאוולתו כי אם יענה הכסיל בזה יחשבנו ומצד שהוא כסיל לא יחפוץ בתבונה וכמאמר הכתוב באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך מצד שהוא כסיל היפוך החכמה לכן כשיענה לו בזה יחשיב לדבריו לאיזה ממש ויתגבר יותר בסכלותו כן הוא היצר הרע הוא בחינת כסיל היפוך החכמה שעיקרו הוא בבחינת חיזוק היש הנפרד היפוך החכמה ולכן בעת שנפשו האלק"ית מלובשת בהרהור הזה ולא הסירו כל מה שיטענו עמו יותר יתגבר הרע ביותר ומה גם שבעת ההרהור הרי נפש הבהמיות שמצד נוגה מתחברת עם בחינת שלש קליפות הטמאות לגמרי וידוע שהשלש קליפות קשה להפכם וכמבואר בשער השני שעיקר העסק בהם הוא באבוד רשעים רינה ולאכפייא לסטרא אחרא והגם שגם מהם צריך להוציא הקדושה הוא על ידי התעוררות מן השמים כמבואר בשערים הקודמים דהיינו על פי הוראת שעה כמעשה דארון שנשבה בין פלשתים וכמו מעשה דשמשון וגדעון ודומה להם כמבואר בשערים הקודמים אבל בבחינת עבודה חס ושלום לעבוד עבודתו בכדי להפכם רק לסור ולברוח מהם בבחינת לאכפייא דהיינו שהגם שחושק לרע יכוף בכפיה רבה שלא לשמוע אליו ולכפות נפשו בחוזק לסור מאתו רק אותן שעשו בלי דעת על ידי רוח שטות אם עושים תשובה אז על ידי תשובתם הגדולה באהבה רבה למעלה מן הטעם ודעת יכולים להפוך זדונות לזכיות:

ט״זאבל בתחלה צריך להזהר בשמירות גדולות לברוח מהם בכל יכולתם ולכן נאמר סור מרע דהיינו שיסור מזה בלי שום טענה ובהסרה זו מעורר המקיף של נפש האלק"ית אשר המקיף מקיף לשתיהן בשוה לנפש האלק"ית ולנפש הבהמיות כי מצד המקיף נאמר לא יגורך רע ובזה דוחה בחינת הקליפה הגסה כידוע שהמקיף דוחה את החיצונים ובהסירו הרע הגמור אזי יהפוך התעוררות החמימות זה שמצד נוגה לאלק"ותו יתברך להפוך התשוקה אליו יתברך:

י״זועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נמוח וכו' ולא אמרו אם בא יצר הרע לאדם או אם יפתך יצרך כלשונם בכמה מקומות רק אם פגע בך דהיינו כמו שבארתי לעיל שיהיה רק בבחינת פגיעה דהיינו שעולה ההרהור במוח והוא סר ממנו וזהו כמו שפגע את חבירו בדרך שזה הולך לדרכו וזה הולך לדרכו אבל אינו מתחבר עמו אדרבא שהולך בדרך אחר כי אם היה מתחבר עמו לא נקרא פגיעה כי אם התחברות גמורה כן הוא אם הרע הוא בחינת פגיעה שזה הולך לדרכו וכו' אז ימשוך כח המעורר הזה לבית המדרש דהיינו על ידי שיתדבק לעצם רצונו יתברך שבהתורה ממילא יבוטל כי מצד התורה שהיא מרצונו יתברך וברצונו יתברך שהוא עצמותו ברוך הוא נאמר לא יגורך רע כי בהתעוררות הרע בבחינת מדות הרעות אזי מתגבר כח הרע שבנוגה והגם שמסיר ההרהור הגמור שהוא הרע שמצד שלש קליפות הטמאות אף על פי כן כח הרע שבנגה נשאר ומצד שהיא קרובה אל השלש קליפות יהיה עלול לקבל טומאה מהרע ועוד שהכח הזה שבנוגה מצד עצמו הוא רע כל זמן שלא נתהפך ולא נכלל בקדושה לכן צריך האדם להתאמץ בכל כחו עוז לדבק כח הזה אל הקדושה ולהפכו לטוב על ידי עסק התורה כו' כי בעסק התורה הרי מתבררים לבושי הנפש הבהמיות ונעשים מרכבה אל רצונו יתברך מצד כי רצונו יתברך הוא דייקא מצד היש ואצלו יתברך אין מסתיר היש להיות נפרד וכמו שנתבאר בפרקים הקודמים באריכות ולכן בזה מעלה בחינת נוגה אל קדושתו יתברך ומהפכה אל הטוב ואדרבא נתעלית ביתר שאת לעלות למקור החיים ברוך הוא:

י״חואם אין כח באדם בבירור זה לעלות ולהגיע אל שורשו על ידי עסק התורה דהיינו שאינו יכול לכוין כראוי בביטולו על ידי התורה לרצונו יתברך ולהתקשר על ידי התורה לעצמותו ברוך הוא הגם שלומד לשמה אבל לא באהבה ויראה האמיתית בבחינת ביטול הרצון האמיתי אשר על כן לא יכול להפוך את כח הרע לגמרי מצד שבחינת נפשו המקושרת בעסק התורה היא נשארת למטה בבחינת התלבשות העשיה רק הביטול הוא בבחינת עול אבל עם כל זה לא ביטל בחינת היש לגמרי אשר על כן בשעת עסק התורה הגם שבחינת נפש הבהמיות בטלה אל רצונו יתברך אבל הביטול הוא בבחינת עול ובבחינת לאכפייא אבל לא בבחינת אתהפכא נמצא עדיין הרע בתקפו רק שנכנע ובטל בעת העסק לכן אין בכחו עדיין להתכלל בטוב האמיתי הגם שבעצם מעורר רצונו יתברך על ידי עסק הזה אבל לא בגילוי:

י״טועל זה מבואר בגמרא ברכות לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנאמר רגזו ואל תחטאו אי אזיל מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב ואם לא יקרא קריאת שמע וכו' דהיינו תיכף בבא יצר הרע לאדם אל יטעון עמו כמבואר רק ירגזנו להרחיקו מאתו אי אזיל דהיינו שאזל לגמרי ולא נשאר אפילו כח התעוררות הרע שבנגה כו' מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו' ואם גם על ידי התורה לא אזיל לגמרי יקרא קריאת שמע דהיינו להתבונן ביחודו יתברך אשר הוא יתברך מיוחד בכל הבחינות ועל ידי זה יעורר אהבתו אל הוי"ה אלק"יו ובזה יהיה יכול להפך את מדות שבנגה גם כן כמו שנתבאר לעיל שעיקר המדות שבנפש הבהמיית המה נמשכו מהקדושה כי מקור אחד להנפש האלוק"ית עם נפש הבהמיית רק מצד הכלים בבחינת ירידה נתגלית לבחינת נפרד ומדותיה המה רק מצד הגילוי ולכן נקראת בהמיות מצד שאין לה דעת ולכן יורדת למטה לבחינת הגילוי בבחינת נפרד אבל בהמשיך הדעת על ידי התבוננות ביחודו יתברך אז היא מתהפכת גם כן כמאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבביך כמבואר לעיל ואם גם זה לא יועיל מצד שלא יכול להעמיק דעתו ביחודו מצד גסות נפשו או שמוחו אינו מזוכך יזכיר לו יום המיתה כמבואר בזהר שעיקר התעוררות יצר הרע מגסותא דרוחא וחדוא דלבא כי גסות הגוף והרוח אשר בו אם המה מלובשים ביש גמור זהו עיקר ההסתרה כי באמת אפילו בכל חיות הגוף והגוף בעצמו הכל הוא כחו יתברך רק מצד ההסתרה שמחשיב עצמו ליש גמור ונפרד מזה באו כל תאוות ההיפוך דהיינו שמדות נפש הבהמיית מחשבין לחיצוניות והסתרה הנגלים בבחינת יש על כן על ידי זכירת הסתלקות החיות אשר אז לא יהיה היש מסתיר מזה יכול לבטל כח הרע שבנפש הבהמיית ואז יהיה יכול להתדבק אל הקדושה הן מצד היחוד והן מצד עסק התורה:

כ׳והנה מכל המבואר לעיל יבין המבין שבכל פעולת האדם שפועל אפילו בשיחה קלה או באיזה תנועה מעורר כח אלק"ות אם לטובה מעורר הטוב ממקורו על ידי פעולתו דהיינו כחו יתברך הנמשך בכל הפעולות הן מתתא לעילא להעלות נפשו וגופו אליו יתברך לקשרם אליו יתברך והן מעילא לתתא להמשיך אור אלק"י על נפשו ולהאירה מאור החיים ולגלות אלק"ותו בהתגלות בכל בחינה ובחינה הן בתפילה הן בתורה ומצות הן בקטנות והן בגדלות כמבואר בפרקים הקודמים אופני ההתעוררות וכמו כן חס ושלום על ידי ההיפוך מעורר גם כן כח האלק"י להמשיכו חס ושלום בההיפוך ליתן חיות בהסתרה:

כ״אוכבר ביארתי לעיל כי החילוק בין ההתעורררות של פעולת הטוב לפעולת הרע אשר בהתעוררות הטוב הלא הוא מעורר מצד האמת אשר מצד האמת הכל הוא כחו לבדו יתברך רק שמצד ההסתרה לא נתגלה כחו יתברך ועל ידי עבודת האדם ופעולתו אשר פעל נגלה הטוב הגנוז ואז הפעולה הזאת לא תתאביד לעלמין כי אמת הוי"ה לעולם ולכן אפילו בעת הסתלקות הפעולה נשארה הרשימו כי כל דבר שבקדושה אפילו אחר הסתלקותה נשאר רושם כמבואר בעץ חיים בסוד לא זזה שכינה מכותל מערבי שאפילו אחר הסתלקות אור שכינתו יתברך משם אף על פי כן רושמה נשאר מצד שבאמת הוא יתברך בכל הנפעלים רק מצד ההסתרה נגלה ליש ודבר ומאחר שפעם אחד נגלה כחו יתברך שבבחינת ההסתרה הרי נשאר כחו יתברך בהתגלות הפעולה לעולם ועד רק שבעת הפעולה נגלה האור בגילוי ואחר ההסתלקות לא נגלה האור אבל אף על פי כן נשארת מחוברת למקורה כי מאחר שהוציאה פעם אחד מההיפוך וגילה אמיתיות כחו יתברך הרי נשארת קיימת לדור דורים כי עיקר ההסתרה היה בכדי להסיר ההסתרה על ידי פעולת התחתונים ומאחר שהוסרה ההסתרה הרי גילה בה כחו יתברך ונשלם רצונו יתברך:

כ״באבל בהתעוררות ההיפוך חס ושלום אשר מצד האמת הלא הסטרא אחרא אין לה מקום כי נקראת קיא צואה בלי מקום כי אינה בחינת מהות כלל כי אפס בלעדו ואין עוד כתיב רק שכל כחה הוא מצד ההסתרה שנראית לכח אחר ומתרברבת ומתנשאת לאמר אני ואפסי עוד וכח ההסתרה הוא גם כן כחו יתברך אשר על כן בעת הפעולה של אדם חס ושלום לרע מעורר ומחזיק את כח ההסתרה ביתר שאת ליתן תוספת חיזוק להתסרה כידוע שכל כח הסטרא אחרא הוא דייקא מהקדושה דהיינו כחו יתברך שנחית להסתרה זו וכל הכוונה מאתו יתברך לעמוד נגד הסטרא אחרא ולהסיר ההסתרה ולגלות אלק"ותו יתברך דייקא מצד ההיפוך ולכן כל כחה הוא מהקדושה והאדם על ידי מעשיו אשר לא טובים ממשיך כחו יתברך יותר בכח ההסתרה ואז מתחזקת יותר אבל לא מצד האמת כי היא בחינת שקר שאין לה רגליים וכמבואר בזוהר לכן אות שי"ן הוא בשקר כי שי"ן הוא מאתוון דקשוט דמאן דאמר שיקרא נטיל יסודא דקשוט בקדמיתא בכדי לקיימא מילוי והוא התמשכות הקדושה בסטרא אחרא שבלתי הקדושה לא היה לה קיום כלל:

כ״גולכן על ידי התשובה באמת הרי היא בטלה לגמרי ונשארת באפס מקום כי אין לה מהות כלל ולכן נאמר אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך שמוחה לגמרי אבל עם כל זה הכל הוא לפי התשובה אם התשובה היא מנקודת הלב עד שנתהפכו כל מדותיו לגמרי אליו יתברך במסירת נפש להוי"ה אשר בזה מסיר ההסתרה לגמרי בהגיעו אל מקורו יתברך שתשובה כזו קדמה לעולם אשר אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו הרי ממילא נתבטלה לגמרי ולא עוד אלא שאפילו בחינת התמשכות כחו יתברך שבבחינת הסטרא אחרא היא ההסתרה כאשר שב הכח אליו יתברך כביכול מקבל תענוג מכח ההסתרה כמו למשל האב המסתיר פניו מהבן כדי לנסות את הבן ומתמשך בפעולות זרות ומסתיר רצונו בההיפוך בכדי שהבן יתאמץ יותר להסיר פעולות הזרות ולהתדבק לרצון אביו הרי יש לאביו תענוג אפילו מבחינת הסתרת פניו בפעולות נכריות וכו':

כ״דוכל זה הוא כאשר שב מנקודת הלב למעלה מן השכל אבל אם תשובתו הוא רק מצד החרטה ומצד ההתבוננות ביחודו ורוצה לצאת מהרע ולידבק אל הטוב עדיין נשאר מפעולתו בסטרא אחרא בעת התעוררות הכח של הסטרא אחרא מאחר שלא הפכה לגמרי אל הקדושה הרי הפעולה הראשונה עדיין לא נתבטלה רק ששב ממנו והוציא הקדושה שהמשיך בה וגם נפשו הוציאה ממאסרה על ידי התשובה ולכן על ידי מירוק שהוא מצד הצער שמקבל נגד הנאתו בעת הפעולה בזה מסירה לגמרי ולכן על ידי התשובה משיב הכל למקומו ואז אפילו ההתעוררות שהיה בעת פעולת הרע כששב מדרכו הרע להתדבק אל הקדושה גם כן נגלה על ידה אלק"ותו יתברך:

כ״הוהנה הגם שביארנו שסתם תשובה צריכה למירוק לא שתהא מעכבת התשובה כי עיקר התשובה הוא החרטה ועזיבת החטא כי בזה תיכף יצא מרשות הסטרא אחרא כי בהשים על לבו לשוב מדרכו הרעה ולהתדבק אל הקדושה הרי הוא מבטל ההסתרה ומעורר כחו יתברך באמיתיותו וכמאמר הכתוב ושב ורפא לו רק המירוק הוא בשביל כפרה וכפרה הוא לשון קינוח דהיינו למשל לאחד שירד לבור ואחר שעלה מן הבור הגם שעלה כבר מן הבורא אף על פי כן צריך לקנח הטיט שנדבק בו בעת אשר היה בבור כן הוא כשאדם עובר עבירה רחמנא ליצלן הרי ירד לבור תחתית ונדבק בטיט סטרא אחרא ולכן אחר שעולה מן הבור של הסטרא אחרא על ידי תשובתו אף על פי כן מחמת שאז נמשכה נפשו ונדבקה בתאות של הרע על כן צריך למירוק אבל אם כל זה עלייתו תלוי בחרטה ועזיבת החטא כי תיכף תעלה נפשו מהסטרא אחרא ומתדבקת אל הקדושה ועל זה מבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ענין ארבעה חילוקי כפרה וכאשר מבואר באגרת התשובה של מורי ורבי הקדוש נשמתו עדן ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה המקדש את האשה על מנת שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור אף על פי כן קדושיו קדושין שמא הרהר בתשובה והנה בשעה קלה זו עדיין בוודאי לא מירק את נפשו על ידי סיגופים רק שהעיקר תלוי בחרטה ועזיבת החטא כנזכר לעיל וכמבואר בהרמב"ם זכרונו לברכה:

כ״וועוד זאת כי הגם שמבואר כי במעשה עושה גוף להסטרא אחרא עם כל זה אין דומה גוף הסטרא אחרא שנעשה ממעשה רע לגוף שנעשה מהמצוה כי גוף שנעשה מהמצוה נשאר לעולם קיים כי המשיך כחו יתברך על ידי המצוה והוא יתברך קיים לעד אבל גוף הסטרא אחרא הרי בהגוף זה אין בו ממש מצד העצם רק מצד כח המסתיר ממילא כל מה שתתרבה הקדושה ממילא תתבטל הסטרא אחרא דהיינו או על ידי התאמצות האדם בהתדבקותו אל הטוב ממילא תכלה ההסתרה או על ידי רחמים רבים כמאמר הכתוב אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני או על ידי יסורים או על ידי גלגול או גיהינם ממילא יכלה כמאמר וכל הרשעה כולה בעשן תכלה כמו שהעשן מצד עצמו אין בו ממש רק בעת ההבערה של העצים נעשה העשן ואחר כך מתפזר לרוח כן בחינת הסטרא אחרא בא מחמימות העבירה שעשה האדם נגלה ההיפוך אבל אחר זה תתפזר ותתבטל אבל סיטרא דקדושה אדרבא תתחזק יותר מצד אמיתיותו יתברך כי מצד אמיתיות נפשו האלק"ית המושרשת בהוי"ה הלא הוא תמיד דבוקה בשורשה ולכן אף על פי שחטא ישראל הוא והחטא בא רק מצד ההלבשה וההסתרה אבל לא מצד האמת וכמו שמבואר לעיל בשם מורי נשמתו עדן שנפש האלק"ית מתלבשת בנפש הבהמיית רק עד החכמה ולא עד בכלל ולכן תיכף בצאתו מההלבשה וההסתרה הרי נגלה אלק"ותו יתברך וההלבשה וההסתרה נתבטלה:

כ״זולכן אין לך דבר שעומד בפני התשובה שכיון ששב הרי מעורר אמיתיותו יתברך וכל הדברים הנגלים המה רק מצד ההסתרה ולכן בתשובה נתבטל הדבר שהוא ההסתרה ואפילו אותן שנתמנע מהן תשובה אשר פגם שלהם הגיע עד החכמה והרצון כמו האפיקורסים מצד שמגיע להם מצד ההשכלה להיות נפרד וכופר בעיקר שהוא כח הפלא ולכן נתמנע מהם תשובה שהתשובה הוא להסיר ההסתרה ולהגיע אל החכמה ונקודת הלב אבל מצד שפגם שלהם היה שלא מצד ההסתרה בלבד רק שכפרו באחדותו בעיקרו של עולם והכלל הוא שבבחינה שפגם אי אפשר לתקן על ידי הבחינה ההיא וכמבואר בזוהר שאמא נסתלקת בחטא העגל שהיא השכינה מצד שפגמו בה וכמבואר שם אמא לא הוית תמן דבה חבו:

כ״חאף על פי כן יש להם גם כן תקנה בתשובה מצד הצעקה אל עצמותו ברוך הוא שלמעלה מחכמה ורצון וכמבואר בשער הראשון אשר זה היה טעותו של אחר שלא רצה לשוב. אבל באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה רק שתשובתו יהיה על אופן הצעקה כמעשה דרבי אלעזר בן דורדיא שהכניס ראשו בין ברכיו וגעה וצעק. כי רבי אלעזר בן דורדיא לא היה יכול גם כן לשוב מצד החכמה כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה כי מצד שהיה אביק בה טובא כמינות דמיא כי מצד אביקתו בעבירה המשיך נקודת לבבו לשם. לכן לא היה יכול לשוב על ידי נקודת הלב כי פגם בה.

כ״טולכן אמר שמים וארץ בקשו עלי שהיה מחזר למקום שיהיה יכול לעשות תשובה ולא מצא מקום מצד השתלשלות העולמות מצד כי פגם בכולם ולכן אמר אין הדבר תלוי אלא בי כלומר בכח אלק"ות אשר בקרבו וכמו למשל בן המלך שמרד באביו שלא לקבל עליו מלכותו ועוד זאת שכפר במלכותו והתפשטותו במדינות והכחיש בזה וטרדו מהיכלו בריחוק רב ולכן כשירצה לשוב אל אביו מצד שיקבל עליו מלכותו לא יהיה יכול מצד שהכחיש את מלכותו וגם אביו לא יקבלו מצד שמרד במלכותו אבל מצד התקשרותו בעצם אל אביו מצד התכללותם בכח אחד נתעוררה אצלו תשוקה יתירה לבוא אל אביו המלך להתדבק בו הגם שהכחיש במלכותו אף על פי כן מצד העצם הוא עצם אחד עמו כי זה אינו תלוי בהכחשה כי הוא מצד הטבע והעצם ולכן כשמשים על לבו התכללותו עם אביו כי ממנו נלקח ורואה ריחוקו מאביו יצעק לבוא אל אביו אשר על ידי התעוררות זו נתעורר גם כן אצל אביו ההתקשרות האמיתי של בנו שלא מצד מלכותו רק מצד העצם ומקבלו אצלו כן הוא ממש שורשם של נשמות ישראל המה מעצמותו ברוך הוא רק שנתרחק מצד מעשיו מעצמותו ברוך הוא וכפר בהתאחדותו עם העולמות דהיינו שאומר שעזב הוי"ה את הארץ חס ושלום ונתן כח להיש להתנהג בפני עצמו ועצמותו ברוך הוא לא נמשך בהם להיות השגחתו בתחתונים וכדומה לזה שהוא דעת האפיקורסים והכופרים ולכן פגם בכח הפלא ובבחינת כחו הנמשך בעולמות תמיד בבחינת התאחדות ולכן אינו מועיל לו תשובה מצד התמשכותו יתברך בבחינת העולמות אבל אף על פי כן כן כאשר ישים אל לבו שעל פי האמת אין זולתו יתברך אפילו מצד היש וכח נשמתו שורשה הוא מעצמותו יתברך כי כפירתם הוא רק מצד ההנהגה אבל מצד העצם הרי כולם מודים שאין זולתו ואפס בלעדו אפילו אומות העולם מודים בזה רק שקורים ליה אלה"א דאלה"יא דהיינו שנתן כח בצבא השמים להנהיג עולמות ולכן אומות העולם שבחינתם הוא רק מצד החיצוניות וההסתרה לכן מצד החיצוניות הרי הם מכחישים כחו יתברך המתמשך בהעולמות ולכן אין להם התחברות בו. אבל נשמות ישראל ששורשם הוא מצד הפנימיות ומצד הפנימיות הכל הוא כחו לבדו ולכן כשישים על לבו אשר הוא יתברך עיקרא ושרשא דכולא וממנו הוא שורש נשמתו והתהוותו ומתעורר בצעקה לעלות לשרשו בזה יש לו עליה גם כן על ידי התשובה.

ל׳ולכן אין לך דבר שעומד בפני התשובה ועל זה נאמר אם תשוב ישראל נאום הוי"ה אלי תשוב אלי ממש וכמאמר הכתוב כי אעשה כלה בכל הגוים וכו' ואותך לא אעשה כלה ואומר והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כו' להיות בבחינת נפרדים חי אני נאום אדנ"י הוי"ה אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם כי מצד ששורשם הוא מעצמותו ברוך הוא ולגבי עצמותו ברוך הוא הרי כל ההסתרה כלא ואפס ממש כי אין זולתו יתברך אפילו בכל בחינות ההסתרה:

ל״אוזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ויעתר לו הנאמר במנשה ויעתר לו מיבעיא ליה מאי ויחתר לו מלמד שחתר הקדוש ברוך הוא חתירה וכו' וקבל תשובתו כי מלאכי השרת טענו אפשר מנשה העמיד צלם בהיכל ואתה מקבלו בתשובה לכן חתר לו מקום שמלאכי השרת אין להם רשות לעמוד שם וכו' כי מצד השתלשלות העולמות בבחינת התמשכותו יתברך בבחינת עולמות על ידי בחינת הכתר והחכמה לא היה מקבלו כי פגם בכולם כי כפר בעיקר כו' אשר העמיד צלם בהיכל ולכן מצד בחינת מלאכי השרת אשד הם מצד ההשתלשלות לא היה מקום לקבלת תשובתו ולכן חתר חתירה כביכול בהתעוררות עצמותו יתברך מצד העצם שלא מצד ההמשכה ועל ידי זה קבלו כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך כנזכר לעיל ולכן אל יתייאש אדם מן התשובה כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה וילמוד קל וחומר מכל המבואר לעיל שאם להכופרים ביחודו יתברך מועיל להם תשובה כל שכן אותן ששקעו רק מצד תאות לבם כל שכל שעל ידי תשובה יכולים לצאת מהסטרא אחרא ולהתדבק בו יתברך:

ל״באך כל זמן שלא שב בכל לבו חס ושלום הרי הוא נותן כח לסטרא אחרא מצד ההסתרה ונפשו מגולגלת בשם ולא תוכל להתדבק אל מקורו הגם ששורשו הוא מצד עצמותו ברוך הוא אך ההסתרה מעכבו לידבק אל שורשו אשר על כן בקדושה נאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים צרור ממש ובהיפוך נאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע דהיינו שאינה צרורה ממש רק שמתגלגלת ממקום למקום שלא תוכל להתדבק בשורשה אבל לא צרורה ממש:

ל״גולכן אפילו בהרשעים הגמורים הנזכרים לעיל אשר לא שבו בתשובה עם כל זה לא יתאבדו מכל וכל כמו הסטרא אחרא אשר נאמר בה כי הנה אויביך יאבדו ונאמר כי אעשה כלה בכל הגוים ממש ויכלו בעשן וכמאמר הכתוב ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שיעברו לגמרי בהגלות כבודו יתברך הלא ממילא לא יהיה הסתרה כמאמר הכתוב ונגלה כבוד הוי"ה וכו' ואז רוח הטומאה יעביר מן הארץ לגמרי והרשעים יאבדו כמו שכתוב ואויבי הוי"ה כיקר כרים כלו בעשן כלו וכל זה נאמר על סטרא אחרא ממש אשר היא ההסתרה לגמרי אבל על נשמות ישראל הנלקחים מעצמותו ברוך הוא הגם שאינם יכולים לעלות לשרשם ולהתדבק שם אף על פי כן מהותם לא יתאביד ועל זה נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר דהיינו שמהותם לא יתבטל הגם שהסטרא אחרא תתבטל אבל מהותם לא יתבטל אך אף על פי כן לא יוכלו להדבק בשורשם אך הם ישארו להיות דראון כמאמר רבותינו זכרונם לברכה די ראיה זו וכו' כי על ידי בחינתם תהיה עליה לכל בשר לעלות במעלות אין קץ:

ל״דכמו למשל הבן מלך שמתדבק אל עצם המלך ויש לו עוד בן המורד בו והוא רחוק מאור פני המלך והנה אותו שדבוק תמיד אל עצם המלך מצד עצם דביקותו אין שייך אצלו עליה מצד התקשרותו בתמידית אך מצד שרואה ההיפוך אשר זה הרחוק מאור פני המלך הוא גם כן בן המלך והוא רחוק בתכלית הריחוק מזה יתגדל אצלו עיקר המלך וחשיבותו ותתגדל תשוקתו אל עצם המלך בתשוקה יתירה לעלות אליו בעליה יותר כן יהיה לעתיד אשר יהיו עליות עד אין חקר והנה מצד התדבקותם אל עצמותו ברוך הוא אין שייך עליה בעצם אחד מצד ההתכללות העצום אבל מצד התגלות כחו יתברך בההיפוך מזה יתגבר בהם העליה עד אין חקר כמאמר הכתוב יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך אשר מצד הסכלות והחושך שהוא ההיפך יהיה אצלו יתרון אבל עם כל זה הוא כחו יתברך שמצד מעלה ומצד מטה הכל אחד ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בראת רשעים בראת צדיקים ודי בזה כי המה דברים עמוקים ונסתרים כבשונו של עולם אשר קשה להעלותם בכתב אשר על כן מכל הדברים הנזכרים לעיל יתעצם האדם בתשובה בכל יכולתו בכל כח ועוז:

ל״הובזה יובן מאמר הזוהר פרשת בלק על פסוק אם עוונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד הכא אית לאסתכלא כיוון דאמר אם עונות תשמר י"ה אמאי אדנ"י כו' אלא תלת דרגין דרחמי אדכר דוד הכא אם עונות תשמר י"ה אם חובין סגיאו עד דסלקין לגבי אבא ואימא הא אדנ"י דאיהי רחמי ואי שמא דא אף על גב דאיהי רחמי יתער בדינא וכל דרגין אסכימו בדינא דרגא חדא אית דנהדר לגביה דכל אסוותין מיניה נפקין איהו יחוס עלן ומאן איהו מ"י מ"י יעמוד וודאי מ"י ירפא לך ועל דא י"ה אדנ"י אי אלין שמהן יסתתמון מנן מ"י יעמוד דכל ארחין דתיובתא ורחמי פתיחן מנה והנה המאמר הזה הוא תמוה אשר מבאר אם חובין סגיאין עד דמטי לאבא ואימא נמצא שהפגם גדול כל כך עד שפגמו באבא ואימא שהם חכמה ובינה דכללות אצילות ומכל שכן שפגמו בבחינת מלכות הנקרא אדנ"י והאיך יתוקן הפגם על ידי מדה שלמטה מהם ומה גם אחר שפגמו במדה הזאת כנזכר לעיל ואיך יתוקן על ידה כי כבר כתבתי על פי הזוהר כי בדבר שפגמו בו אי אפשר לתקן הפגם וגם מה שמבאר אחר זה ואי שמא דא אף על גב דאיהי רחמי וכו' וכל דרגין אסתכמו בדינא דרגא חדא אית וכו' ומאן איהו מ"י מי יעמוד והנה ידוע שמ"י הוא בינה כמבואר כזוהר בכמה מקומות ובכל המקובלים והלא אם פגמו באבא ואימא הלא פגמו גם כן בבינה והאיך יתוקן הפגם על ידה ומה גם שאומר וכל דרגין אסתכמו בדינא משמע שכל בחינות הספירות וכל בחינות הדרגין ובינה היא גם כן בכלל דרגין והאיך אמר מי יעמוד וכו':

ל״ואך על פי המבואר לעיל יתיישב זה ומתחלה יש להקדים הקדמה רבה ועצומה כי דרך כלל יש שלשה בחינות פגמים על ידי מעשה התחתונים דהיינו בחינה אחד הוא אם עושים הרע מצד התאווה והתגברות היצר הרע במדותיו להגביר נפשו הבהמיות אבל אינו כופר באחדותו ומאמין ביחודו יתברך בכלל רק שאינו משים לבו להתבונן ביחודו יתברך ולהגביר הדעת רק בשעה שעושה מעשה הרע נמשך אחרי מדותיו הרעים בהתגברות היצר פגם שלהם הוא בבחינת זעיר ונוקבא שבחינתם הוא רק מצד המדות כי שורש הזעיר אנפין הוא המדות שהוא בחינת ו' קצוות כידוע והתחלתו הוא מחסד וגבורה שהם מדותיו יתברך אבל בחכמה ובינה שלמעלה מהמדות לא הגיע הפגם כי חכמה ובינה שהם אבא ואימא שעל ידיהם הוא יחוד זעיר אנפין כידוע שם לא הגיע הפגם כי אינו מכחיש ביחודו יתברך רק שבעת מעשה הרע נסתלקו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שהוא הסתלקות החכמה ולכן תקונו הוא על ידי הבינה והחכמה כלולה בה דהיינו כשמשים לבו להבין יחודו יתברך אשר הוא יתברך מהווה את כל הנפעלים ומתייחד בהם ואין זולתו כלל באמת על ידי זה בא לבחינת תשובה לשוב מדרכו הרע שלא ליפרד מיחודו יתברך ולצאת מבחינת נפרד ולהעלות נפשו להוי"ה ולדבקה ביחודו יתברך וכמבואר לעיל אופני התשובה:

ל״זובחינה שניה הוא דהיינו שהגיע לו על פי חכמה והבנה להכחיש יחודו יתברך בעולמות והתקשרותו והתאחדותו יתברך בהם כמאמר הכתוב רם על כל גוים הוי"ה דהיינו שהוא רם עליהם כמאמר פרעה מי הוי"ה אשר אשמע בקולו כי מאחר שהוא יתברך מושלל מכל תוארים איך יעשה שינוי אצלו יתברך להתמשך בעולמות התחתונים בבחינת גבול ונפרד מהעולמות אשר המה בשינויים כדעת האפיקורסים והכופרים ביחודו רחמנא ליצלן מדעתם מצד שכל הבנתם הוא רק על פי שכל בבחינת חיצוניות מצד ההתגלות ומצד ההתגלות הלא אין לתאר התחברות אין סוף ברוך הוא בבחינת גבול מצד ריחוק ערכם במרחק עד אין קץ ולא הביטו אל עושיה כי מאין הוא התהוות העולמות אשר הוא מאפס ממש ואין העולמות מהות נבדל מעצמותו ברוך הוא ואלו היה הסתלקות אור אין סוף ברוך הוא חס ושלום כרגע היו העולמות בטלים לגמרי ואיך הוא התהוותם הרי לא ישוער בשום שכל בעולם שהתהוותם וקיומם הוא מכחו יתברך בבחינת פלא שהוא למעלה מן השכל וכמו שהתהוותם הוא בבחינת פלא כן התחברות אין סוף ברוך הוא בהם והתאחדותו עמהם הוא גם כן בבחינת פלא ולא אשתני חס ושלום מצד העולמות כי קמיה כחשיכה כאורה והגבול עם למעלה מן הגבול שוין אצלו יתברך כי הוא עצמותו יתברך לבדו רק לגבי דידן נגלים למהות לבדם וריחוק ערכם הוא מצד ההסתרה ולגבי דידן נגלים ליש ודבר אבל אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך והוא שוה בהם כמו קודם בריאת העולם כן הוא לאחר בריאת העולם בלי שינוי וכאשר הארכתי בזה בכמה מקומות בביאור בספרי זה:

ל״חוהנה עיקר כפירתם הוא בהכחשת האחדות דהיינו שמעריכין העולמות לכח אחר מכחו יתברך הגם שמאמינים שהוא פעל ועשה הכח הזה רק שאומרים שעזב הוי"ה את הארץ תחת המקרים שהם כחות צבא השמים וכחות ומזלות ועל ידיהם הוא התנהגות העולמות והוא יתברך שליט עליהם אבל לא שיהיה נמשך בהעולמות בכבודו ובעצמו בכל הפרטים ואיך הוא התהוותם מאמינים שהוא על פי פלא אבל בפלא השני אינם מאמינים בהתאחדותו יתברך בלי שינוי בבחינת נפרדים אשד מצד זה מחשיבים עצמם ליש בכח בפני עצמם וכופרים בתורה מן השמים וברצונו יתברך במצות מעשיות ועל פי כפירה זו עושים הרע בפועל באומרם מעשה התחתונים אין מעוררים כלום מצד ריחוק גדרם עפרא לפומייהו וכו' בבחינה זו פגמו גם כן באבא ואימא שהם חכמה ובינה שהם מקורים להיחוד דהיינו בהבנת כחו יתברך שנמשך בעולמות בלי שינוי ולכן לא יכולים לתקן פגמם ולשוב בתשובה על ידי הבינה והחכמה מאחר שכבר פגמו בהם וזהו אם עונות תשמר י"ה שהם בחינת אבא ואימא אך תיקונם הוא על ידי בחינת הכתר שהוא הפלא שהוא בחינת אדנ"י דהיינו שמאמינים שהוא אדון ושליט על כל בחינות כחות העולמות שהם השרים וצבא השמים והוא מהוום ומחיים ומקיימם על ידי כחו הפלא לכן בחינת אדנותו יתברך הוא מצד הפלא כי מלכות שורשו מכתר ובזה לא היה הפגם שלהם כי עיקר הפגם שלהם הוא על יחוד הוי"ה באדנ"י דהיינו שאינם מאמינים שיהיה כחו יתברך נמשך בבחינת התאחדות גמור על ידי בחינת הוי"ה אבל באדנ"י לבדו האמינו שלכן שמא דא איהו רחמי:

ל״טכמו למשל מלך גדול המשגיח על שפל שבשפלים אשר התחברות המלך עם הפחות הנזכר לעיל לא תושג על פי שכל מצד המרחק רב שבערכם בריחוק מופלג עד אין קץ רק מצד רחמים גדולים של המלך מרחם עליו ומשגיח עליו אבל לא שיהיה הפחות איזה ערך ויחוס אחד עם המלך רק מצד אדנותו וממשלתו עליו דרכו לרחם על שפל שבשפלים כן בחינת אדנ"י שהוא התגלותו יתברך בבחינת עולמות ההתגלות הוא מצד רחמים רבים והוא חסד ח"ס דל"ת דהיינו שחס על מדריגת הדלים אבל באמת הגם שהתהוות העולמות הוא מצד רחמנות ולכן כביכול צמצם אורו יתברך בכדי שיתגלו מדריגות הדלות אבל עם כל זה אין דבר שחוץ ממנו ואין זולתו אפילו בחינות מדרגות הדלות הוא גם כן עצמותו ברוך הוא ומצד ההתמשכות בבחינת צמצום נגלו לבחינת דלים אבל באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו כמאמר הכתוב המגביהי לשבת המשפילי לראות כי מצד רוממותו יתברך אשר קמיה כחשיכה כאורה לכן המשפילי לראות בשמים ובארץ כי שמים וארץ המה שווין אצלו יתברך ומשתווין בכחו ובטלים אליו יתברך בהשוואה וכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח בבחינה אחת ממש ובהשוואה אחת והנה בכח הבנת היחוד הזה פגמו אבל עם כל זה במדת הרחמנות הנמשך מכחו הפלא להתגלות בבחינת אדנ"י בזה לא פגמו ולכן כשישובו על ידי אמונתם זה ויצעקו אל הוי"ה לעורר רחמים רבים על נפשם מצד מדת אדנ"י יכולים להמשיך על ידי רחמנות זו בחינת יחודו יתברך גם כן ולהיות מתקשרים ביחודו יתברך וכמו למשל מי שחטא לפני המלך להיות עושה היפך רצונו בחשבו מה אכפת להמלך במעשה הזה אשר אינו נוגע לו כי לא האמין התחברות של המלך במקום שפל זה ומצד זה פגם בציווי המלך ונתרחק ממנו אך כשרוצה לשוב אליו ולהתקרב אליו מעורר מדת התפשטותו ואדנותו על בחינת מדריגות השפלים ושימחול לו על ידי רחמנותו ובזה מעורר רחמי המלך עליו להתקרב אליו ולחברו עמו וכו' וזהו אם עונות תשמר י"ה וכו' הא אדנ"י דאיהו רחמי דהיינו הגם שאין החכמה ובינה מתעוררין להשפיע מצד הפגם ישפיע וימשיך כחו יתברך על ידי בחינת אדנ"י כנזכר לעיל והבן:

מ׳ובחינה שלישית הוא אותן הכופרים באדנותו יתברך דהיינו שאומרים עזב הוי"ה את הארץ לגמרי תחת כחות צבא השמים ומסירים השגחתו מכל וכל מהעולם הזה רק שבעת הבריאה נתן כח בצבא השמים שהם ינהיגו בכחם את העולם והוא כמו סנחריב שאמר מי בכל אלק"י הארצות וכו' שחשב כחו אשר מנהיגו שהוא העיקר ואין מי ששליט עליו וכן נבוכדנצר אמר מאן הוא אלה"א דישזבינכון מידי ולכן היה עונשו שנעשה לחיה בכדי שידע ששליט אלה"א עילאה במלכות אנשא כמאמר הכתוב מן די תנדע די שליטין שמיא ולכן אחר זה האמין שהוא יתברך שליט אבל ביחודו יתברך לא האמין אפילו אחר זה ולכן אמר בשבחו מלכותיה מלכות עלם ושולטניה עם דר ודר דהיינו בחינת שולטניה הוא על כל כחות השמים אבל לא בבחינת יחוד אשר בפגם זה כל דרגין אסתכמו עליה בדינא דהיינו מאחר שכפר בכחו הפלא ומובדל אצלו מבחינת דרגין כלל שעל ידי הדרגין הוא התמשכותו יתברך אם כן כל דרגין אסתכמו עליו בדינא:

מ״אאך דרגא חדא אית דנהדר לגביה דהיינו שעל כל פנים יש אופן אחד לעורר התשובה על ידי בחינת מ"י דהיינו כי בבחינת בינה יש שני בחינות דהיינו בינה שהיא מצד החכמה דהיינו להבין כח אין סוף ברוך הוא הנמשך בכל העולמות אשר אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות על ידי כחו הפלא ובחינה שניה הוא ההבנה שבודאי מכחו יתברך נתהוו העולמות אבל הוא תימה רבה איך יפעל הגבול וכמו למשל מאדם שרואה דבר פלא שבודאי הוא כך אבל הוא מתמה מי פעל הפעולה הזאת דהיינו הגם שרואה שנתהווה הפעולה אך אינו מבין ואינו מאמין שתתהווה פעולה כזאת אך אף על פי כן רואה הפעולה הנפעלת אבל אינו יודע על ידי איזה אופן נתהווה הפעולה הזאת כן הוא מאחר שרואה התהוות העולמות שבודאי אין דבר שעושה את עצמו ובוודאי יש מהווה ומקיים את כל העולמות אך איך יהיה התהוות העולמות בעלי גבול ונפרדים בבחינת גשמיות לא תגיעו על פי הבנה ואינו משיג ממי ומאיזה אופן נתהוו הפעולות ואינו מאמין שהוא יתברך מהוום בכוונה אך אף על פי כן רואה שמאתו יתברך נתהוו ומכחו יצאו ומכחו יתברך מתקיימים כי אין להם פעולה מצד עצם מהותם רק כחו יתברך הוא מהוום ומקיימם אבל אינו מאמין שעל פי רצונו יתברך נתהוו כי רחוק הוא מהשגתו אך אף על פי כן מצד שמכחו יצאו וקיימים מכחו יתברך הגם שאינו יודע באיזה אופן מצד זה צעק לבו אל מקורא דכולא וצועק אליו בלי הבנה רק מצד עצם כמבואר לעיל בזה מעורר כח עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הדרגין שהם בחינת רצונו יתברך וחכמתו רק מצד אמיתיותו יתברך שאין זולתו ולכן הגם שעל פי חכמה והבנה לא תגיע לו התהוות העולמות והמשכת כחו יתברך וגם אינו מאמין שיהיה לו רצון בכוונה להפעולות אף על פי כן מאחר שמכחו יתברך נתהוו וקיומם הוא הכל מכחו יתברך אך שאינו מבין ואינו מאמין כחו יתברך בהפעולות אף על פי כן מבין שמאתו יתברך יצאו ובזה תגדל הצעקה אליו יתברך לעלות למקום שורשו ולעורר רחמים רבים למעלה מהטעם והדעת ובבחינה זו יכול להעלות נפשו להוי"ה ולתקן פגמו אשר פגם והוא בחינת מ"י ירפא לך כי בבחינת תשובה זו היא אסוותא לכל הדרגין מצד המשכת עצמותו יתברך בכל הדרגין דהיינו שממשיך ממקודא ושדשא דכל הדרגין המשתווין בכח עצמותו ברוך הוא ובזה ימשיך אלק"ותו יתברך אפילו בהמדות שפגם בהם על ידי שממשיך שרשא דכל הבחינות ודי למבין:

מ״בועל בחינה זו נאמר בעץ חיים שהתגלות עתיק הוא בבינה כידוע ליודעי ח"ן שבבחינת כתר יש שני בחינות דהיינו עתיק וכתר וכתר הוא ראש לנאצלים והוא מצד התמשכותו יתברך בבחינת רצונו בבחינת הדרגין שהם חכמה ובינה להבין כחו הפלא אשר על ידי בחינת הפלא הזה מתקשרין ומתייחדין כל הדרגין לאחד וכמאמר התיקונים ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ובחינת עתיק הוא מצד המאציל דהיינו כחו יתברך שלא נחית לדרגין ולכן נקרא עתיק יומין שנעתק מבחינת יומין שהם הספירות שהם בחינת כלים רק שכחו יתברך הוא מקיימם ומהוום בכח נסתר בלי השגה והבנה רק ההבנה היא שהוא יתברך הוא קיומו של כל העולמות אך איך הוא לא ידיעה כלל ולא יתיידע:

מ״גאשר על כן יש בבינה גם כן שני בחינות בינה אחד הוא מצד התקשרות העולמות ויחודו יתברך בהם על ידי כחו הפלא ובחינה שניה הוא להבין כחם וקיומם של העולמות שהוא כחו יתברך אבל הוא בבחינת עתיק והוא בחינה מלשון שנעתק מהשגה קיומם של העולמות ולכן התגלות עתיק הוא בבחינת מ"י ועתיק הוא בחינת המאציל ברוך הוא שלא בבחינת יחוד העולמות ולכן בחינת מ"י התגלותה הוא אסוותא דכל דרגין ודי למבין כי בחינת עתיק הוא מקור הרחמים וכמאמר הכתוב וברחמים גדולים אקבצך שהוא הרחמנות שלמעלה מן השכל כי יש רחמנות שהוא על פי דעת ורחמים גדולים הם למעלה מן הדעת שהגם כי אין הדעת נותן לרחם עליו מצד חטאתו ופשיעותו אשר פשע למרוד בו יתברך ולעשות נגד רצונו אשר לכן על פי רצון וחכמה המתמשך בהם לא תחייב הרחמנות רק כבר מבואר שהרצון והחכמה הוא מצד העולמות אבל באמיתיותו יתברך הוא למעלה מן הרצון והחכמה ואינם נוגעים לעצמותו ברוך הוא כי אין החכמה והרצון תופסים בו לאיזה מהות ולכן אין הפגם נוגע בו כביכול ולכן משם הוא הרחמנות:

מ״דוכמו למשל האב המצוה לבנו לעשות רצונו ומתמשך לבנו לפי ערכו להתנהג בזה והבן עושה היפוך רצונו אשר על כן לפי ההתמשכות של אביו לבחינת ערך בנו אין כדאי לרחם עליו אבל לפי ערך אביו הלא מעשה קטנות של בנו אין נוגע לערכו ובזכרו שעל כל פנים הוא בנו מעורר רחמים עליו והנמשל מובן מאליו לכן נקרא אסוותא:

מ״הכמו למשל אדם שחלה אם חליו הוא באיזה אבר מאברים החיצונים מצד החיצוניות ולא מצד פנימיות החיות רפואתו הוא גם כן לרפאות האבר לבד ברפואות חיצוניות אבל אם חוליו הוא מצד פנימיות החיות מוכרח להיות רפואה בכלל החיות וממילא יתרפא האבר אבל לרפאות את פרט האבר לא יהיה מועיל ומכל שכן אם חלה בכל האברים מוכרח להיות הרפואות בכללות החיות:

מ״וכך יובן בפגמי הנפש אם חטא בפרט דהיינו שעשה מעשה אשר לא טוב איזה מצות לא תעשה אבל בעיקר נפשו לא חטא תשובתו הוא גם כן בפרט הבחינה ההוא על ידי חרטה ועזיבת החטא על להבא ובקבלה לשמור ולעשות רצונו יתברך אבל אם חטאו הוא מצד הפנימיות רפואתו ותשובתו היא ממקור החיים בבחינת עתיק יומין ובפנימיות גופא יש גם כן כמה בחינות תשובה על פי המבואר לעיל אם חטאתו הוא במדות אזי רפואתו הוא מבחינת אבא ואימא שהמה גם כן מצד כללות החיות האלק"י כי חכמה הוא החיות האמיתי כי החכמה תחיה ואם הפגם נוגע לאבא ואימא שהוא בכלל חיות המתפשט בכלי הנפש תשובתו ורפואתו הוא על ידי כח התקשרות החיות המקשר את כחו יתברך בהכלים של הנפש שהיא נקודת הלב שהוא בבחינת פלא ואם הפגם נוגע אפילו בבחינת נקודת הלב כמבואר לעיל רפואתו הוא ממקור החיות האלק"י אשר לא נחית לבחינת התקשרות הכלים רק כחו לבדו יתברך המקיים את הגוף והנפש בכח אחד אשר בכח זה משתווים כלי הנפש עם כחו יתברך וגם כלי גופו עם כלי נפשו המה בהשוואה גמורה אשר מצד כחו יתברך בבחינת השוואה בא ההתקשרות של הנפש עם הגוף וכן התקשרות אין סוף ברוך הוא עם כלי הנפש ולכן הוא אסוותא דכל דרגין ובחינה זו התגלותה הוא בבחינת מ"י כמו שנתבאר לעיל וזהו מי ירפא לך וודאי ודי למבין:

מ״זוהנה הגם שבארתי בחינות שלשה הפגמים אשר בחינה הראשונה הוא מצד המדות ובחינה שניה או שלישית הוא מצד הכפירה והכחשה זהו מצד השורש דהיינו שפגמו בשורש הבחינות האלו אבל באמת אפילו שלא בבחינת כפירה שאינו מכחיש אלק"ותו יתברך מצד העצם יש גם כן שלשה בחינות הפגמים האלו אפילו רק מצד המדות בלבד דהיינו אם בחכמתו והבנתו אינו רוצה להיות נפרד ומבין שבבחינת מעשה זו יפרד מאחדותו יתברך ואינו רוצה להפרד מאחדות רק שהיצר גבר במדותיו אשר לא יכול לעמוד נגד תאותו באותו שעה לכבשם על פי חכמתו והבנתו ורצונו ואחר ששב היצר מאתו מתחרט על זה פגם זה הוא רק במדות ולכן תשובתו הוא להגביר שכלו בהתבוננות רב בגודל חטאו ויתבונן בגדולתו יתברך ויחודו יתברך ויתבונן איך שעל ידי חטאו המשיך חיות נפש האלק"ית אשר היא מבחינת הוי"ה ברוך הוא למקום אופל וטינופת וכביכול ממשיך כחו יתברך המתמשך בנפשו למקום קליפות ועל ידי זה יגיע לו החרטה האמיתית ויתמרמר בנפשו ויתעצם ויתאמץ להעלות נפשו להוי"ה ולדבקה בו בחילא יתיר בזה יהיה יכול להוציא נפשו ממאסרה ולדבקה אליו יתברך על פי אופנים המבוארים לעיל:

מ״חאבל אם הורגל בתאוותו ונמשך אחרי שרירות לבו הרע עד שחכמתו ובינתו מסכימים גם כן לעשות הרע מצד התקשרותו ברגילות להרע אחרי תאוות נפשו עד שחכמתו ובינתו נמשכו גם כן אחרי תאוות לבו הרע עד שנתגשמו מאוד ויגיע לו על פי שכלו גם כן שילך אחרי תאוות לבו ואינו משכיל ומבין כח יחודו יתברך בכדי שלא יהיה רצונו מסכים לזה והוא האמור בדברי רבותינו זכרונם לברכה רשעים הם ברשות לבם הם הוא המוחין שלהם אשר המוחין הוא עיקר הנהגת המדות כידוע וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה עבר ושנה ושלש נעשית לו כהיתר הגם שמאמין שמאתו יתברך כל הנפעלים והוא רואה ומשגיח על הכל אף על פי כן לא יחייבהו השכל לכבוש תאוותו בשביל זה ולכן תשובתו צריך להיות שלא מצד החכמה והבנה מצד יחודו יתברך כי לא תועיל ולא יתפעל על פי חכמה והבנה זו מאחר שנתגשם ונתקשר בהרע לא יהיה נתפס בשכלו ובינתו כלל יחודו יתברך להיות לו חרטה אמיתיות מצד החכמה והבנה רק אופן תשובתו הוא מצד נקודת הלב והוא על ידי בינה עילאה מצד כח עצמותו ברוך הוא אשר הוא רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין והוא המהווה אותם בכחו הפלא למעלה מהחכמה והבנה ומצד אשר הוא מקורא דכלא ורב ושליט כנזכר לעיל בזה תגדל הצעקה לשוב אל מקורו שלא להיות נטבע בבור תחתיות ותשובתו על ידי כח האמונה שהיא נקודת לבבו כנזכר לעיל:

מ״טואם נשקע מאד בחטא אשר מצד השקעתו בחטא והתגברות התאוות אינו משים על לבו אדנותו יתברך וממשלתו כמאמר הכתוב שפתינו אתנו מי אדון לנו ואומר והיה במחשך מעשיהם וכו' שאומר מי יראני ומי ידעני לא שהוא מכחיש זה על פי חקירה רק מצד עוצם התקשרותו בקליפה עד שנקודת לבבו גם כן נמשכה אחרי התאוות ונשרש בהם עד שנדמה לו שאין רואה ואין משגיח על המעשים זה פגם בנקודת הלב לכן תשובתו הוא על ידי הצעקה למעלה מן הבינה שהוא בחינת מ"י כמו שנתבאר לעיל:

נ׳ולכן יכולים להיות כל הפגמים האלו הגם שלא יכפור בעצם רק מצד רגילות החטא רק החילוק בזה בין אותן הפוגמים והכופרים בו יתברך מצד החקירה ובין הפגמים שמצד הרגל התאוות כי באותם שפגמם שמצד התאוות על כל פנים בעצם אלק"ותו יתברך לא פגמו רק מצד ההתמשכות ולכן מצד הפנימיות פגמו בכל הבחינות אבל עם כל זה בחינת המקיף עדיין לא נסתלק ממנו מאחר שלא כפר בעצם רק מצד ההתמשכות של הקדושה בבחינת פנימיות אבל בכח נפשו שלא בבחינת ההתמשכות מאמין בו יתברך ובאחדותו לכן המקיף שורה עליו ויכול לבוא להתעוררות תשובה מצד המקיף לכן נמשך החרטה בכל הרשעים מבחינה זו וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה רשעים מלאים חרטות רק שאינו משים לבו ומסלקה תיכף.

נ״אאבל אותן הכופרים מצד החקירה הרי כופרים באמיתיותו יתברך לכן הפגם מגיע עד המקיף וגורם להסתלקות המקיף וחיותם הוא מאחוריים גמורים ועל אלו כתיב כי תולעתם לא תמות וכו' כנזכר לעיל אבל בחינת הרשעים שמצד התאוות כנזכר לעיל להם תהיה עליה או על ידי גלגולים רבים וגיהינם או שצדיקים הגדולים יעלו אותם אבל אלו ישארו לחרפות ולדראון עולם כנזכר לעיל ועל זה נאמר ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון וכו' וזה נאמר על בחינת רשעים דייקא ולכן הם בחינת ישיני אדמת עפר בכפל. אבל על הצדיקים נאמר בכמה מקראות אשר המה חיים וכו' ונקראים גם כן ישיני עפר אבל ישיני אדמת עפר שהוא כפול הוא רק על הרשעים כל זה אם לא שבו בתשובה אבל באמת אין לך דבר שעומד בפני התשובה ואפילו בחינת רשעים כאלו יכולים להמשיך המקיף והפנימי על ידי בחינת הצעקה המבואר לעיל שהוא בחינת מ"י:

נ״בוהנה בבחינות הפגמים האלו יש בהם אופנים רבים יש שפוגם בפנימיות אלו הבחינות ויש שפוגם בחיצוניות ויש שפוגם בלבושי הנפש דהיינו לפי ערך התקשרותו בהרע אם התקשרותו בעשיית הרע בלב בוערת ובחשיקה וחפץ הלב ובעומק המחשבה בעת התדבקותו להרע זה פגם בבחינת פנימיות המדות ויש בזה גם כן בחינת שלשה פגמים הנזכרים לעיל באופנים המבוארים לעיל ויש שהתקשרותו הוא לא בעומק הלב רק מצד שאינו משים לבו להבין הטוב ממילא הולך אחרי מדות הבהמיות שבלב אבל לא מצד התשוקה וחפץ הלב בעשיית הרע וזה הוא בבחינת חיצוניות ויש גם כן שאפילו בעצם המדות אינו מדובק אל הרע מצד שאינו יכול לפנות מחשבתו מלחשוב בצרכי גופו ועניני העולם וכן בדבור ובמעשה אינו יכול להתאפק מלדבר דברים בטלים ולעשות מעשים בצרכי גופו אבל בשכלו ולבו אינו רוצה לדבק בהרע ורוצה לדבק בהטוב רק מצד הלבושים שהם מחשבה דבור ומעשה אשר המה מקושרים בעניני עולם הזה אינו יכול להתבונן בשכלו ולהוציא מאוויי לבו מצד הטוב מן הכח אל הפועל וזהו מצד שלבושי נפשו לא נתבררו ולא יצאו מתוך הסטרא אחרא מצד שהמקיף שמצד סטרא אחרא לא נתברר עדיין ולכן מצד המקיף הזה לבושי הנפש אינם מטוהרים כידוע שהמקיף שורה על הלבושים.

נ״גוהנה כל הנשמות דרך כלל המה מבירורים כמבואר בעץ חיים ובמשנת חסידים יש מהם שנפל בשבירה בבחינת מלכי קדם ויש מהם על ידי חטא אדם הראשון כמבואר בגלגולים הגם שעל ידי זיווג זעיר ונוקבא הם הולדת הנשמות היינו כשנעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו שבחינת מלכותו יתברך אשר היא חיות כל העולמות בבחינת הסתר ובבחינת יש כשנתעלית ומתייחדת עם קודשא בריך הוא שהוא כחו יתברך שלא בבחינת גילוי אשר מצד אמיתותו יתברך הוא אחד בלי שינוי רק מצד הגילוי נראה ליש מצד מדת מלכותו המצמצמת ומסתרת כחו יתברך לגבי הנבראים להיות נגלים ליש ונפרד וכשמעלים הגילוי גם כן אליו ומיחדים קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי עבודת ישראל או בעת התגלות יחודו יתברך כמו בשבתות ויום טוב דרך כלל ובפרט הוא ביחוד הנעשה בתפילה אז מוציאה בכח זה את כח הקדושה שנפל בסטרא אחרא ומעלית מיין נוקבין אליו יתברך ועל ידי זה נמשך מיין דוכרין ממקור החיים להעלות את בחינת הקדושה בהתחברות והתייחדות האלק"ית על ידי זיווג דכר ונוקבא גשמיים מישראל נולדו ונבראו בכח זה הנשמות דהיינו כח האלק"י הנמשך בבחינת בריאה ליחדו יתברך דייקא מצד הנבראים אבל כל זה הוא בכח דהיינו שנמשך כח האלק"י בבחינת בריאה והוא כלול מכל הבחינות דהיינו חכמה בינה דעת ומדות להתכלל בכחו יתברך.

נ״דאבל עם כל זה כח זה מצד שהיה מושקע בהיפוך עדיין לא נתקנה כל בחינותיה בשלימות בבחינת כל הפרטים מצד שהיתה מתדבקת בהרע ויש לה התחברות עדיין לכח הרע ומלובשת בו ועוד זאת שידוע שירידה צורך עליה לכן היה בחינת השבירה וירדו ניצוצות הקדושה להיפוך והוא בכדי לברר גם כן את חיות הסטרא אחרא להפכו אל הקדושה דהיינו לאכפייא לסטרא אחרא ולאהפכא חשוכא לנהורא וכמבואר בכתבי האר"י זכרונו לברכה על פסוק עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וכן מבואר בזוהר בסבא דמשפטים כי לפעמים שליטת האדם בליעל באדם דקדושה לעשוק נשמות לרע לו דהיינו בכדי להוציא בולעו מפיו ולהוציא הקדושה ולהפך את הרע דייקא כידוע אשר על כן צריכות הנשמה לירד בגוף הוא בשביל שני בחינות הנזכרים לעיל דהיינו שעיקר השתלמות הנשמה הוא דווקא על ידי הגוף אשר בהתגברותה על הגוף ומכניעתו אל עבודתו יתברך ומבטלת את כלי הגוף אליו יתברך ונתגלו מדות הנפש האלוק"ית על ידי כלי הגוף שהם המוח והלב לאהבה את הוי"ה ולדבקה בו ועל ידי עסקו בתורה ומצות בכל לבושיו דהיינו מחשבה דיבור ומעשה הרי נתקנו כל בחינותיה דייקא מצד ההיפוך ובזה נצטרפו ונתבררו בחינותיה בעצמה:

נ״הועוד זאת שעל ידי ההתדבקות בבחינת נוגה שהוא סטרא אחרא מבררת גם כן נוגה שהיא נפש הבהמיית ונהפכו מדותיה וכל כחה אל הקדושה וכל לבושי נוגה על ידי עסק התורה והמצות מתבררין הלבושין ולכן עיקר תקונה של הנשמה הוא דייקא מצד ירידתה בהגוף והתלבשותה בנפש הבהמיית ולכן אין לך נשמה שבאה לעולם הזה בגוף שאינה באה מלובשת בנוגה כמאמר הזוהר פרשת ויקהל על פסוק לפתח חטאת רובץ לפתחו לההוא דאתעתדא לאולדא לאפקא נשמתין לעלמא איהו קאים לגבי ההוא פתח דהיינו שבעת הולדת הנשמה התגלותה הוא בלבוש נוגה שהוא נקרא חטאת מצד כמה טעמים אחד הוא שעדיין לא נתבררו כל בחינותיה בבחינת מדותיה בבחינת בריאה רק בעת עלייתה בבחינת כחו יתברך בבחינת אצילות על ידי העלאת מיין נוקבין והמשכת מיין דוכרין שם היא מושרשת ומתדבקת ביחודו יתברך ושם נגלית כח הנפש האלק"ית האחוזה בשם הוי"ה ברוך הוא אבל בהתגלותו בבריאה יצירה עשיה כל אחד לפי בחינתו התגלותו הוא על ידי לבוש הסטרא אחרא כמבואר בכתבים ובפרט בגלגולים ובמשנת חסידים מצד שעיקר כוונתו יתברך שתשתלם הנשמה דייקא מצד העולמות ובבחינת בירורים דייקא כנזכר לעיל:

נ״ווהנה בבחינה הזאת יש כמה בחינות בחינה אחת הוא מצד בחינת כח הנשמה בעצמה ויש שמצד אביו ואמו שאין מתכוונין בקדושה רק מצד התאוה כבהמה לכן ממשיכים לבוש זר ועוד כמה בחינות אשר אי אפשר לבאר אבל דרך כלל הוא שעיקר תיקונו בבירור גמור הוא דייקא על ידי הגוף כנזכר לעיל אשר כמעט כל הנשמות המה באים בשביל הבירור ובאים מלובשים כנזכר לעיל לבד יחידי סגולה קדושי עליון נשמות המתוקנים מכבר או נשמות חדשות אשר באו לצורך תיקון הדור ולהמשכות גלוי אלק"ותו יתברך בעולמות אלו לא באים מלובשים בנוגה וכל כליהם אפילו בבחינת הגוף הכל מצד הקדושה וכמאמר הזוהר הנזכר לעיל וכל אינון נשמתין דאצטריכו לנחתא בגופין קדישין לא קאים איהו לההוא פתח ולית ליה רשו בהאי נשמתא וכו' ויש בזה כמה פרטים עד אין קץ אשר אי אפשר לפורטן שהם מדברים הכבושים כבשי דרחמנא:

נ״זוהנה בבחינות הנשמות יש פרטי אופנים בבחינת התבררותם יש שנתברר הפנימיות שבהם וחיצוניותם לא נתברר ויש בהיפוך שהחיצוניות נתברר והפנימיות לא נתברר ויש שנתבררו שני הבחינות והמקיף שלה לא נתברר עם לבושיו ובכל אופן ואופן יש פרטים לאין קץ ולכן יש שמצד הפנימיות הוא טוב ובחיצוניות המדות הוא רע ויש בהיפוך שמצד החיצוניות הוא טוב ובפנימיות הוא רע כמבואר ברעיא מהימנא ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שאין תוכו כברו וכו' וזהו מבואר ברעיא מהימנא אית דזכווי לעילא וחובוי לתתא ואית דזכווי לתתא וחובוי לעילא ויש שיכול להיות טוב בבחינת שניהם רק הלבושים לא נתבררו ובזה יש פרטים רבים עד אין קץ לכן יש בני אדם שבמדותם והנהגותם בחיצוניות הוא טוב ובפנימיות המדות המה לא טובים ויש בהיפוך שפנימית המדות המה טובים ובחיצוניות המה לא טובים והכל תלוי בבירור נשמותיהם קודם בואם לעולם ואשר לזה באו לעולם לתקן בחינותיהם ולבררם על ידי עבודתם ועל ידי תורה ומצות:

נ״חולכן רוב הנשמות רובא דרובא המה נבררים מבחינת השבירה כי כבר ביארתי זה בכמה מקומות אשר כוונת הבריאה היה מאתו יתברך בכדי שיתכלל עילא ותתא ומכל סטרין דהיינו שיהיה התגלות שלימותו יתברך דייקא מצד היש ומצד ההיפוך אשר לזה היה הצמצום וההסתרה בכדי להסיר ההסתרה ולגלות אלק"ותו יתברך דייקא מצד בחינת היש וגם אפילו מצד המנגד לא שיהיה באמת איזה מנגד חס ושלום נגדו כי אין זולתו יתברך רק מצד ההסתרה נגלה בחינת ההיפוך והנה על כן היתה בחינת השבירה שהוא הסתלקות האור בכדי שיתגלה בחינת היש ובחינת ההיפוך:

נ״טוהנה ידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שישראל עלו במחשבה ובשבילם נברא העולם דהיינו ההעלם וההסתרה מכחו יתברך כדי שהם יהפכו את ההסתרה ויגלו אלק"ותו יתברך דייקא מצד היש ומצד ההיפוך אשר בהם ניתן כח זה על ידי עבודתם ויחודם ועסקם בתורה ומצות שהם מגלים אלק"ותו יתברך דייקא מצד ההסתרה אשר על כן כוחם זה הוא דייקא מצד ההסתרה ולכן מוכרח לירד כוחם דייקא בבחינת ההסתרה בכדי לגלות כח אלוק"ותו יתברך מצד ההסתרה וכמו למשל מי שצריך להעלות אבן יקרה מתוך הבור מוכרח הוא לירד לבור ולהעלות משם האבן הטוב ובשעת ירידתו להבור הרי כל מהותו הוא בהבור אך מצד אשר בכוחו לעלות מן הבור מטפס ועולה מן הבור ככה נשמותיהן של ישראל שורשם הוא מכוחו יתברך כי המה מושרשים בכוחו יתברך אשר עלו במחשבה לפניו יתברך בכוונה כדי שעל ידיהם יתגלה אלק"ותו יתברך מצד ההיפוך דייקא:

ס׳והנה כוחו יתברך שמצד ההיפוך דהיינו שנגלה כוחו יתברך בבחינת יש ומנגד נקרא בחינת נפילה ושבירה מצד הסתלקות האור דהיינו שלא נגלה בההיפוך אור אין סוף ברוך הוא בכדי שיהיה נגלה נפרד גמור שהם כח הסתרות של כל העולמות בכלל להיות נגלים ליש ודבר והתגלות ההיפוך אשר מצד אמיתיותו יתברך אפילו בכל אלו ההסתרות הוא כוחו לבדו יתברך רק מצד ההסתרה והסתלקות האור שהוא הגילוי נגלה בבחינת יש והנה עיקר כוונתו יתברך בהסתרה זו בכדי לגלות אמיתיותו יתברך דהיינו כחו אפילו מצד ההסתרה וגילוי כוחו יתברך שמצד העולמות הוא על ידי בחינת נשמות ישראל אשר על כן מוכרחים בחינת נשמות ישראל אשר בכוחו יתברך לירד למקום ההסתרה בכדי להעלות כוחם של העולמות אשר על כן מוכרח כח הזה שהם נשמות ישדאל גם כן לירד לתוך ההסתרה הזו דהיינו שניתן בבחינת הסתרה זו כח בכדי להעלות ההסתרה ההיא ולגלות כחו יתברך דייקא מצד ההסתרה והן הן הנשמות שנפלו בבחינת הקליפות בכדי להעלות כח ההסתרה דהיינו כחו יתברך המוסתר בבחינת העולמות ושורשם של הנשמות האלו מושרשים בכוחו יתברך והן הן הנשמות שנפלו בבחינת שבירה דהיינו כחו יתברך להעלות הסתרה הזו ונקראו נשמות ישראל אשר שורשם עלה במחשבה אשר על כן בעת שהכח הזה בבחינת הסתרה הרי יש לו התחברות עם כח ההסתרה בכדי שעל ידי ההתחברות הזה יהיה יכול להעלותו כי אם לא יהיה לו התחברות הלא מצד ריחוקם במרחק רב לא יוכל להעלות כח ההוא לכן מוכרח להיות התדבקות לכח ההוא עם בחינת כח ההסתרה ואז על ידי התחברותה בעלותה למקורה תוכל לחבר עמה גם כן כח ההוא דייקא מצד ההיפוך מצד שבאמת כח אחד להם והכל הוא כחו לבדו יתברך ואין זולתו רק מצד הבריאה הוא כח המנגד והמסתיר אבל נשמות ישראל ששורשם הוא עדיין דבוק במקורו וגם יש בהם כח ההסתרה בבחינת שבירה מצד זה מעוררים כוחו יתברך אפילו מצד ההסתרה ונגלה אלוק"ותו יתברך נמצא שבחינת נשמות ישראל מצד ירידתם הוא גם כן בבחינת כח ההסתרה:

ס״אוהנה כל זמן שהוא בבחינת הסתרה הרי הוא מוסתר שם אך בכדי לעורר כח ההוא נצרך להעלותו מקודם מכח ההסתרה להעלותו אל שרשו ומשם ירד בכח ההסתרה לגלות כוחו יתברך דייקא מצד ההסתרה ועליית כוחם של הנשמות האלו הם על ידי עבודתם ויחודם של ישראל ומסירת נפשם להוי"ה בקריאת שמע והמשכת אלוק"ותו בתפילה ועל ידי תורה ומצות באתערותא דלתתא מבררים כח הקדושה להוציאה מסטרא אחרא ועל ידי התעוררותו במדת מלכותו יתברך הנקראת כנסת ישראל להעלות ולברר כח הנשמות האלו מסטרא אחרא ומתכללים בקדושה ונשתהו שם בבחינת עיבור באמא תתאה שהיא מדת מלכותו יתברך שהיא גילוי יחודו יתברך להתבררות פרטי כח הנשמה אשר היתה מושקעת בתוך ההיפוך ואז בזיווג של מטה מעוררים יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו שמתייחד הגילוי אליו יתברך שהוא בחינת קודשא בריך הוא שהוא זעיר אנפין ששם נכללים בעצמותו ברוך הוא בלי שינוי והתחלקות ואז הנוקבא שהיא מדת מלכותו יתברך מעלית מכח הנשמות האלו מיין נוקבין דהיינו לעורר כח הנשמות הנמשכים מכחו יתברך ונחתו בבחינת ההסתרה ובזה מתעלה כוחו יתברך שנחית להסתרה אליו יתברך לעורר יחודו יתברך בבחינת העלאת מיין נוקבין ועל ידי העלאת מיין נוקבין נמשך השפעה מכח עצמותו ברוך הוא דרך בחינת המדות שהם בחינת זעיר אנפין שהוא יחודו יתברך על ידי פעולותיו והוא נקרא בחינת מיין דוכרין ומזה נולדה הנשמה דהיינו שנמשך כח האלק"י בבחינת בריאה שיהיה בכחם לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה דהיינו כח הגילוי הנמשך בבריאה יצירה עשיה שהיא מדת מלכותו יתברך עם כוחו יתברך מצד אמיתיותו שלא בבחינת הסתרה מצד כי הנשמה נמשכה משני בחינות אלו והנה בעת הולדת הנשמה מוכרחת להתמשך בדרך שיצאת משם ולהתלבש בה כי תכלית הכוונה היה דייקא שיתחבר כח היש אליו יתברך ועוד זאת לאהפכא חשוכא לנהורא אשר לכוונה זו ניתנה מתחילה תחת רשות ההיפוך בבחינת נפילה ושבירה רק שאז היה רק בבחינת כח נסתר לבד אבל לא בהתפשטות והתגלות אבל עתה אחר ההולדה יצאת מכח אל הפועל להיות נכללים בה כל הבחינות בבחינת פרצוף דהיינו בחכמה בינה דעת ומדות ולבושיהם שהם מחשבה דבור ומעשה ולכן עתה אחר צאתה מוכרחת לירד למקום שיצאת משם ומתלבשת בלבוש נוגה כמבואר בהזוהר הקדוש על פסוק לפתח חטאת רובץ:

ס״בולכן בבחינת נשמות אלו יש כמה אופנים יש שנתבררה כח הנשמה מצד עצמה אשר קודם בואה לעולם נתבררו כל בחינותיה בעת העיבור או נשמה ישינה שכבר ביררה על ידי עבודתה בעת היותה בגוף ועתה באה בגלגול והתמשכותה דרך לבוש הנוגה הוא בכדי להעלות הנוגה גם כן שהיא הנפש הבהמית ולהפכה אל הקדושה והן הנשמות הגבוהות אשר נתבררו בעצמם וגם התקדשות אביו ואמו בעת הזיווג מעוררים גם כן נשמה קדושה ומתבררת לגמרי בקדושה ונשמות אלו לא באו רק לתקן הצלם כמבואר בעץ חיים דהיינו לגלות אלקו"תו יתברך מצד היש דייקא על ידי יחודם ועבודתם ועסק התורה ומצות: ויש נשמות שאפילו בעת עלייתם לא נתבררו בחינותיהם לגמרי רק בעת התעוררות הקדושה או על ידי עבודת התחתונים או על ידי עת רצון מלמעלה עולים ונתעורר מקורם.

ס״גוהנה מצד מקורם כאשר הם בכוחו יתברך אין שם רע כלל ולכן בעת עלייתם המה ממש חלק הוי"ה ברוך הוא אבל כל זה הוא מצד כוחם בשרשם אבל כחם שמצד בריאה יצירה עשיה שהוא מצד ההסתרה לא נתבררה רק בעת גילוי כוחו יתברך נתבטלה ההסתרה אבל עצם ההסתרה לא נתבררה.

ס״דולכן בצאתה ממקורה לגילוי בבחינת בריאה יצירה עשיה נדבק בהם כח הרע מצד בחינת ההסתרה רק הגם שנדבק בהם עם כל זה ניתן בהנשמה כח לאכפיא סטרא אחרא ולהפכם מצד כוחו יתברך הנתגלה ונתייחד בכח הנשמה ההיא והם רוב הנשמות ובנשמות אלו יש שני בחינות אחד הוא התדבקות עצם הרע בבחינת כחה בעצמה בבחינתה שהם מוחין ומדות ולבושין כנזכר לעיל בכולם נדבק הרע מצד ההסתרה ובחינה שניה הוא מצד ירידתה והתלבשותה בבחינת נוגה אשר על כן בירידתה לגוף יש בה שני בחינות עבודות אשר יעשה אותם האדם בחינה אחת הוא לברר כחה בעצמה להסיר ממנה הרע הנדבק בה ובחינה שניה הוא להפך גם כן לבושי נוגה ולבררם גם כן אל הקדושה ובחינת בירורה בעצמה הוא דייקא על ידי הגוף כי על ידי זה יתברר כח הקדושה דייקא על ידי כחות הגוף כמו שהיה בכללות ירידת ישראל למצרים בכדי לברר נשמותיהם על ידי בחינת מצרים שנקרא כור הברזל כמו שעל ידי היתוך הכסף בכור נבדלו ממנו הסיגים ונעשה כסף נקי כן נצרפו ישראל במצרים דייקא שעל ידי שהיו נתונים בגלות במצרים שהוא היפוך הקדושה בזה נבדל כוחם ובחינתם מהרע על ידי ההיפוך הזה:

ס״הוהוא כמו למשל מבן מלך כשהוא בהיכלו בהתגלות כבוד המלך הרי אינו מכיר פרטי גדולת המלך בכל פרט ופרט וכבודו שבכל פרט וגם אינו מכיר יקר תפארת גדולתו מצד ההרגל וההתקשרות תמיד.

ס״ואשר על כן ההתקשרות של הבן אל אביו וביטולו נגדו אינו בערך גדולת חשיבות המלך מצד תערובות התקשרות של בחינותיו וכו' אבל כשמתרחק מן המלך והוא שוכן במקום ההיפוך מגדולת המלך בזה יבחין כל הפרטים שהיו בעת היותו אצל המלך גם גדולת וחשיבות המלך נתייקרה מאד מצד ההיפוך וגם ביטולו הוא ביתר שאת לנגד המלך כן הם בחינת ישראל שנצרפו במצרים דייקא מצד ההיפוך נתגלה בחינת ביטולם ביתר שאת מאשר היה קודם ירידתם למצרים אשר אז היה ביטולם מצד התגלות יחודו יתברך אשר מצד התקשרותם תמיד היה הביטול בכלל אבל לא בפרטיות הביטול גם בבחינת התקשרות זה שהוא מצד היחוד היה עדיין בהביטול איזה תערובות דהיינו שהבינו יחודו יתברך בערך עולמות אבל במצרים מצד ההיפוך בזה היה גילוי ביטולם אליו יתברך בכל פרטיות וגם על ידי ההיפוך נבדל מהם התערובות והיה ביטולם מצד עצמותו יתברך לבדו וגם זאת שנתרומם כבודו יתברך עד אין קץ מצד ההיפוך והיה צעקתם למעלה מן השכל כי הגיעו אל נקודת הלב כמאמר הכתוב ויצעקו בני ישראל אל הוי"ה ונאמר וישמע אלקי"ם את נאקתם ויזכור אלקי"ם את בריתו דהיינו מצד הצעקה שהיה מנקודת הלב שלמעלה מן הדעת בזה היה ההתעוררות כביכול מעצמותו ברוך הוא בלמעלה מטעם ודעת כמאמר הכתוב ויזכור אלקי"ם את בריתו כידוע שבחינת ברית הוא למעלה מן הדעת:

ס״זומצד כח זה היו יכולים גם כן לברר את בחינת מצרים לקדושה הם הניצוצות שהיו בבחינת מצרים דהיינו שכח החיות של מצרים וקיומם הוא מכחו יתברך בשביל כוונה לאהפכא כידוע כדי להפך היש אליו יתברך והתהפכות זה אי אפשר מצד ההתדבקות שהוא מבחינת הבנה ודעת כי על ידי הבינה והדעת כמו שיש בחינת בינה ודעת בקדושה מצד יחודו יתברך את זה לעומת זה עשה אלקי"ם בינה ודעת גם כן להכחיש היחוד כי מצד עצמותו יתברך אין להעריך בינה ודעת כלל אליו יתברך אשר הוא יתברך מושלל מערך הבנה ושכל ודעת ומרומם עליהם לאין קץ ולכן בחינת חכמה ובינה ודעת המה בחינת נאצלים דהיינו שהאציל מכחו יתברך בחינות אלו שיהיה השכלה והבנה להשכיל ולהבין רוממותו יתברך ויחודו אבל לא שעל ידי השכלה והבנה יושכל ויובן אחדותו יתברך רק שההשכלה והבנה המה בבחינת בריאה שהוא מאין כמאמר הכתוב והחכמה מאין תמצא ואיזה מקום בינה וכמו שהאציל כביכול מכחו יתברך השכלה והבנה בבחינת קדושה כמו כן האציל השכלה והבנה היפוך הקדושה דהיינו להשכיל דייקא כחו יתברך בבחינת יש בבחינת נפרד כידוע שמצרים היה בינה דקליפה והיו חרטומים וחכמים דייקא מצד ההיפוך להמשיך כחות היש דייקא אשר על כן על ידי הבינה והדעת דקדושה יש כח להתגבר על בינה ודעת דסטרא אחרא לצאת מההיפוך ולהתדבק בקדושה מצד שהקדוש ברוך הוא כביכול נתן בכח הקדושה התגברות שיתגבר על כח הסטרא אחרא כמאמר רבותינו זכרונם לברכה יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לא היה יכול לו מטעם הנזכר לעיל:

ס״חוכל זה הוא להתגבר על היש ולהתדבק אליו יתברך אבל להפך הבינה והדעת שמצד הסטרא אחרא אליו יתברך זה אי אפשר על ידי הבינה והדעת ולכן בכדי להפך הבחינות האלו מצד הסטרא אחרא בזה מוכרח להיות התגלות יתירה שלמעלה מן השכל והבנה שהוא מצד עצמותו ברוך הוא אשר מצד עצמותו ברוך הוא הרי הרע בטל אליו לגמרי כי באמת הכל הוא כחו לבדו יתברך והתגלות עצמותו יתברך הוא על ידי בחינת הצעקה מנקודת הלב בזה היה התגלות עצמותו ברוך הוא דייקא כמאמר הכתוב וארד להצילו מיד מצרים וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה אני ולא מלאך וכו' אני ולא השליח וכו' בזה היה גם כן בכוחם לברר כח ההיפוך שהיה בבחינת מצרים כמאמר הכתוב ונצלתם את מצרים וכמו שכתוב וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות דהיינו שהפכו מדותיהם ולבושיהם אל הקדושה ודי למבין והבן:

ס״טנמצא ירידתם למצרים היה לצורך עלייה בכמה אופנים דהיינו אחד שעל ידי ירידה זו נתבררו נשמותיהם להסיר הסיגים כנזכר לעיל שנית הוא שעל ידי זה נתרבו פרטי הביטול ביתר שאת דהיינו שנתגלו כוחות הביטול שבנשמותיהם בריבוי הפרטים כמאמר הכתוב ובני ישראל פרו וישרצו וירבו וכו' וכן הוא אומר בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך הוי"ה אלקי"ך ככוכבי השמים לרוב כי על ידי ההיפוך נתגלה ריבוי פרטיות הביטול אופן שלישי הוא שעל ידי ירידה זו באו לנקודת הלב שלמעלה מן הדעת ומצד זה הגיעו לבחינת אופן רביעי דהיינו לברר בחינת מצרים בעצמה אל הקדושה כמבואר לעיל אשר על כן היה הירידה בשביל הבירור:

ע׳וכמבואר בפרי עץ חיים שנשמות ישראל שהיו במצרים היו כולם מבחינת השבירה מבחינת חטא אדם הראשון ואחר כך באו בדור המבול ובדור הפלגה והתבררותם האמיתי היה במצרים כי על ידי אבות נתקן חטא אדם הראשון בכלל אשר מצד התיקון הזה עלו כל הנשמות שנפלו בשבירה בחטא אדם הראשון בסוד מיין נוקבין מהקליפות ועל ידי מיין דוכרין נתהוו הנשמות האלו מיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה אך זה הוא מצד התעוררות כחם כאשר הוא אצלו יתברך אשר אצלו יתברך אין מסתיר הרע כמאמר הכתוב לא יגורך רע ושם הוא שורשם ואחיזתם של הנשמות האלו וזהו כאשר הם מצד אחיזתם ושורשם ולכן האבות הן הן המרכבה בבחינת יחוד ממש בבחינת אצילות כידוע והם בבחינת שורש אבל בהתגלותם בבחינת בריאה יצירה עשיה שהם מצד ההסתרה בצאתם לעולמות שהם הנשמות הנולדות מבחינת האבות שהוא התגלות בבחינת עולמות עדיין לא נתקנו כי תקונם היה דייקא מצד אחיזתם שהוא בבחינת אצילות אבל לא בבריאה יצירה עשיה כמבואר לעיל בפרטיות הנשמה כן הוא בכלל הנשמות לכן הוצרכו להתלבש בבחינת הסטרא אחרא במקומם הראשון אשר יצאו משם לכן הוצרכו להצטרף במצרים וכמו שביארתי לעיל בבחינת הנשמה פרטיות כן הוא בכלל וכן הוא בפרט שירידת הנשמה להגוף הוא לצורך עליה ממש כמו בכלל כן הוא בפרט כי הגוף נקרא מצרים שהוא מצר ים:

ע״אאבל באמת עיקר ירידת הנשמה היא דווקא לצורך הנפש הבהמיית והגוף אשר על כן הוצרכה להיות בבחינת השבירה מקודם ואחר כך על ידי בחינת יחוד תעלה מהקליפה ואחר כך תחזור לצאת כנזכר לעיל כי דרך כלל הדבר שנצרך להעלותו מן ההיפוך ולהפכו מוכרח הרוצה להעלות הדבר להתחבר אל הדבר ההוא קודם כי אם לא יהיה לו שום התחברות איך יעלה אותו מאחר שהוא רחוק ממנו וכמשל הנזכר לעיל על אבן טוב שהוא בתוך הבור מוכרח לירד לבור או למשל אדם שרוצה להפך איזה אדם ממדותיו הרעים ולהפכם לטוב מוכרח להיות לו עמו איזה התחברות בכדי שידע כל מדותיו ולהתדבק עמו ובהתחברות זו יוכל לשנותו ממדותיו ולהפכם אבל אם לא יהיה לו התחברות עמו אזי יהיה מרחק רב ביניהם וכו' והמבין יבין זה בכל הדברים אשר הוא כן:

ע״באשר על כן עיקר ירידת הנשמה לסטרא אחרא הוא לברר בחינת נוגה ובחינת הלבושים מצד הגוף דווקא מצד ההיפוך אשר על כן כמעט כל הנשמות מוכרחים לירד בשבירה ואחר כך להתלבש בלבוש שבה כמבואר לעיל בכדי להיות לה התחברות לבחינת נפש הבהמיית בבחינת נוגה בבחינת היפוך ובהתחברות זה תוכל לברר ולהפך הנוגה עם לבושיה אל הקדושה אך קודם שתברר מוכרח לברר בחינת עצמותה ולהבדילה מהרע כמאמר רבותינו זכרונם לברכה קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים אשר על כן העבודה היא מקודם להסיר מאתה התחברות הרע ולבושיה ולהדבק ביחודו יתברך וזהו על ידי פסוקי דזמרה ויוצר אור בזה הוא מבטל העולמות והיש אליו יתברך ועל ידי קריאת שמע הוא מתייחד ביחודו יתברך ועל ידי ואהבת באה למסירת נפש אליו יתברך ועל ידי זה מעלת מיין נוקבין אליו יתברך ובתפילה נמשך מיין דוכרין להמשיך גילוי יחודו יתברך למטה דייקא כמו שנתבאר בשערים הקודמים וכאשר יתבאר זה אם ירצה השם באריכות בקונטרס סדר התפילה:

ע״גועל ידי בחינת עבודה זו מעלה בחינתה מהקליפה ומעורר כחה כאשר היא בשורשה ואחיזתה ואז אחר התפילה הוא בחינת ירידה כידוע ליודעי ח"ן שהיא נפילת אפיים ואשרי ובא לצין והוא להמשיך אלק"ותו יתברך דייקא בבחינת עולמות ובבחינת נוגה וכידוע ליודעי ח"ן מה שמבואר בזוהר הקדוש אשר על כן אומרים הקדושה בלשון ארמי שהוא תרגום שהוא בחינת אחוריים שהוא בחינת נוגה כדי להמשיך קדושתו יתברך דווקא בבחינת נוגה ובכדי להפך אפילו בחינת נוגה אל הקדושה וכח זה להמשיך הקדושה בבחינת נוגה ולהפכה אל הקדושה הוא על ידי נפילת אפים שלאחר שמונה עשרה שהוא מסירת נפש ממש למסור עצמו למיתה ממש על ידי זה בא לנקודת הלב שלמעלה מן החכמה כי בחינת העבודה מצד החכמה אשר מצד החכמה והבנה בא גם כן למסירת נפש בקריאת שמע עם כל זה לא הגיע עדיין לעצם נקודת הלב שהוא הביטול לעצמותו ברוך הוא כי המסירת נפש הוא בערך ביטול הגוף אל חיות נפשו וכמאמר הכתוב לאהבה את הוי"ה אלקי"ך כי הוא חייך ולכן הוא בחינת חיים כמאמר הכתוב והחכמה תחיה כי בחינת חכמה בינה ודעת הוא מצד היחוד בבחינת עולמות אשר על כן מצד הביטול הזה עדיין אי אפשר להפך בחינת נוגה וכמבואר לעיל הטעם כי זה הוא בעת התגברות החכמה והבינה דקדושה על חכמה ובינה דסטרא אחרא ואז הסטרא אחרא הוא בבחינת שינה כי מצד בחינת העולמות כמו שיש בכח הקדושה להתדבק אליו יתברך על ידי החכמה ובינה כן ניתן כח בסטרא אחרא להסתיר אלק"ותו על ידי חכמה ובינה דסטרא אחרא רק שניתן כח בקדושה להתגבר על הסטרא אחרא לבטל כחה והוא המבואר לעיל בכדי שתצא הנשמה מלבושי הנוגה ולהתדבק אל שורשה אבל להפך כחה ממש אי אפשר כנזכר לעיל בארוכה אבל על ידי נפילת אפים בא למעלה מן בחינת חיות אשר על זה נאמר כי עמך מקור חיים כי מצד עצמותו ברוך הוא אין להעריך חס ושלום גוף ונפש אשר אין זולתו יתברך כמבואר זה בכמה מקומות:

ע״דאשר על כן על ידי יחוד הקריאת שמע והתפילה בזה מברר בחינת נפש האלק"ית מבחינת סטרא אחרא שהוא נוגה ועל ידי נפילת אפים שהוא מוסר עצמו למיתה לגמרי למעלה מבחינת חיים שהוא החכמה והבנה מצד זה מעורר כח עצמותו ברוך הוא ואין אחיזה לרע כלל וכמבואר בזוהר ויקהל וכדין אצטריך למנפל על אנפוי ולממסר נפשיה בשעתא דאיהי נקטא נפשין ורוחין ובעץ חיים מבואר גם כן שהשכינה היא מלקטת ניצוצי הקדושה שבסטרא אחרא בעת נפילת אפים אשר על כן יכול להמשיך קדושתו יתברך דייקא בנוגה ולכן נאמרה בלשון תרגום ולכן אומרים עלינו לשבח כדי להפריד הרע הגמור כי מצד ירידתה לבחינת נוגה ונוגה היא כלולה מטוב ורע והוא בכדי לברר הטוב שבנוגה ומאחר שירדה למקומה יש חשש לאחיזת הרע גם כן לכן אומרים עלינו לשבח וכו' שלא עשנו כגויי הארצות כדי להפריד הרע והוא על ידי שאנו מעוררים המקור ממקורא דכולא ודי למבין כי הדברים ארוכים מאד ועתה באתי לבאר בראשי פרקים דרך כלל :

ע״האשר על כן אחר התפילה היא עיקר העבודה לברר נוגה דהיינו על ידי עסק התורה ומצות מעשיות בזה מהפכין לבושי הנוגה וכל כוחותיה דיקא אל הקדושה בהשים בה כל כוחות הגוף ובמחשבה דבור ומעשה וכמבואר בשער התורה ומצות וגם על ידי אכילה ושתיה ומשא ומתן מהפכין דייקא מצד הנוגה אל הקדושה וזהו תכלית ירידת הנשמה להתלבש בנפש הבהמיית בחיות הגוף כי בזה נגלה אלק"ותו יתברך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד אשר זהו עיקר הכוונה ולכן אסור לאכול ולעשות צרכיו קודם התפילה וגם מפסיקין לתורה בהגיע זמן התפילה והוא מטעם הנזכר לעיל והנה זה הוא ממש כמבואר לעיל בהתהוות הנשמה אשר בעת התהוותה נתעלית לשורשה ואחיזתה בבחינת יחוד ועל ידי המיין נוקבין ומיין דוכרין הוא התהוותה ואחרי זה יצאה לעולמות ומתדבקת בבחינת הרע ומתלבשת בו וזהו לצורך הבירור אך השתלמות זה בא בבחינת עבודת האדם בפועל על ידי בחינות הנזכרים לעיל כמבואר לעיל:

ע״ווהנה הגם שעיקר ירידת הנשמה היא לצורך נפש הבהמית והגוף עם כל זה נתעלית בחינתה בעצמה בכמה עילויים המה אדבע האופנים המבוארים לעיל ולכן עיקר עליית הנשמה הוא דייקא על ידי לבושי התורה והמצות שמצד נפש הבהמית דייקא שהוא סוד חלוקי דרבנן הנעשים מתורה ומצות במחשבה דבור ומעשה גשמיות על ידי כלי הגוף הגם שהלבוש הוא למטה בהתגלות מבחינת הנשמה בעצמה אבל בשורשם המה גבוהים ולכן על ידי הלבושים נתעלית הנשמה בבחינת האופנים הנזכרים לעיל ועולות לשורשם ממש ודי למבין והבן מאוד כי יש בזה לבאר בחינות אין קץ אך די בזה למבין:

ע״זוהנה אתה המעיין תבין שכל בחינת העבודה הכל הוא בחינת תשובה אשר על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ולא אמרו בתורה ותפילה כי באמת אפילו בחינת תפילה ותורה הכל הוא בחינת תשובה שהוא לשוב אליו יתברך מבחינת הרע על ידי יחוד התפילה ועל ידי הפיכת נוגה על ידי עסק התורה כמבואר לעיל ועל ידי מעשים טובים הוא המשכת אלק"ותו יתברך בפועל ממש בבחינת עשיה דייקא אשר לזה היה תכלית הכוונה ותכלית הירידה שתרד שכינתו יתברך למטה הן בכלל היא בחינת מלכותו אשר ירודת בסתר המדריגות ומתלבשת בבחינת נוגה וסטרא אחרא ומחיה אותם בסוד ואתה מחיה את כולם רגליה יורדות וכו' ומלכותו בכל משלה וכן בפרט ירידת הנשמה בגוף הכל הוא בשביל לגלות שלימותו יתברך דייקא בכל סטרין בהתגלות גמור והתגלות זה אי אפשר כי אם שתקדים לה כל בחינות העבורה המבוארים לעיל שהוא בחינת תשובה להשיבה מאחיזת הרע ולהפך הנוגה גם כן אליו יתברך ואז יגלה כבודו ושכינת עוזו דייקא בהתגלות היש ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה דייקא תשובה ומעשים טובים אשר על כן כמעט כל הנשמות באים מלובשים בבחינת ההיפוך כנזכר לעיל לבד יחידי סגולה אשר באו לצורך תיקון הדור כמו שנתבאר לעיל:

ע״חאך בבחינות הנשמות יש כמה אופנים אין קץ יש שנתבררה קודם בואה לגוף ואחיזתה ברע הוא מועט אך באה מלובשת בבחינת נוגה אלו די להם בחינת תשובה שהוא מצד הקריאת שמע והתפילה ואחר התפילה בעסק התורה והמצות כנזכר לעיל ויש שאחיזתם ברע הוא יותר לאלו בא להם החטא הגמור והם צריכין לתשובה גדולה בחילא יתיר להתאמץ לצאת מן הרע הגמור וכמו שנתבאר לעיל בבחינת שלשה הפגמים ובבחינת החטא גם כן יש כמה אופנים יש שחוטאים בפועל רחמנא ליצלן ויש שחטאם הוא בהרהורים וכו' ויש שחטאם הוא בהתדבקות שכלם ומדותיהם בצרכי הגוף והעולם הזה ויש שבשכלם ומדותם אינם חפצים ברע רק שלבושיהם אינם מטוהרים שהם מחשבה דבור ומעשה ויש בזה כמה בחינות לאין קץ וכמו שנתבאר מעט מזה לעיל כי אי אפשר לפרט כל הפרטים והמבין יבין בנפשו וזהו הכל מצד הנשמה קודם בואה לעולם ולכולם הוא התשובה הנזכר לעיל רק שלפי ערך אחיזתם ברע צריך התשובה יותר להסיר הרע הגמור על ידי לב נשבר ומרירות גדול בכדי להסיר הרע הגמור ואחר זה הוא לצעוק אל הוי"ה כמאמר הכתוב ויצעקו אל הוי"ה בצר להם לצאת מן ההיפוך ולהתדבק אליו יתברך בחילא יתיר ובחינה זו היא בתפילה כמו שנתבאר לעיל אך בזה שמצד החטא מוכרח להיות בחילא יתיר כאדם שבורח מן בית האסורים לביתו אשר הוא רץ בכל כוחו מצד ההיפוך הכל לפי ערך אשר ידע אינש בנפשיה בהתדבקותו אל הרע אבל לכל הבחינות שורש אחד להם הוא התשובה ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרקי רבי אליעזר אשר היה מחריט העולם לפניו ולא היה עומד עד שברא את התשובה כי כל בחינת קיום העולם הוא דייקא מצד התשובה והנה בכל בחינה מבחינות המבוארים לעיל יש דרך כלל שלשה בחינות הפגמים המבוארים לעיל ושלשה בחינות התשובה המבוארים לעיל בביאור הזוהר על פסוק אם עונת תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד:

ע״טוהנה הגם שנתבארו שלושה בחינות הפגמים בשלושה אופנים מחולקים זהו דרך כלל בעיקרו של כל אדם המה מחולקים בעיקרם ומהותם של הפגמים כי זה שהרע שלו הוא רק מצד התגברות היצר הרע במדותיו לפי שעה חלוק מאותו שהרע שלו בכוונה וכו' דהיינו שלא בעת עשיית הרע הוא הבדל בעצם האדם בהבדל בחינה זו מבחינה זו אבל בעת עשיית הרע הרי אפילו אותו שהרע שלו הוא רק מצד התגברות הרע במדותיו. עם כל זה בעת עשייתו הרע הרי כל נפשו דהיינו מדותיו ושכלו ובינתו ורצונו שהוא נקודת הלב מתמשכים בעת עשיית הרע. אשר על כן בעת המעשה הוא פוגם בכל בחינות שלושה הפגמים הנזכרים לעיל. אשר על כן בכדי לשוב בתשובה בעת התגברות היצר נצרך לכל שלשה בחינות תשובה הנזכרים לעיל.

פ׳וחילוק התשובות המתבארים לעיל הוא כשרוצה לשוב מדרכו הרע בכלל שלא בעת עשיית הרע אבל כשרוצה לשוב בעת התגברות הרע בנפשו נצרך לכל שלשה בחינות התשובה הנזכרים לעיל אשר על כן בכדי לשוב להעלות נפשו מתוך מאסר הרע מוכרח להיות קודם התשובה בבחינת מ"י דייקא שהוא לעורר רחמים רבים מצד עצמותו ברוך הוא למעלה מבחינת הרצון כמבואר לעיל כי מצד הרצון בלבד אי אפשר לו לצאת ממאסר הרע מחמת שבעת התגברות הרע הרי גם רצונו שהוא נקודת הלב גם כן במאסר הזה ואין חבוש מתיר עצמו וכו' אשר על כן מוכרח להיות הצעקה מצד עצמותו ברוך הוא למעלה מחכמה והבנה והרצון רק בבחינת רחמים רבים שאינו בערך העולמות כלל. אשר דרך כלל יבין שהכל הוא עצמותו ברוך הוא ואיך יתרחק מעצמותו ברוך הוא. ועל ידי צעקה זו יכול לבוא לתשובה מצד רצונו דהיינו לעקור הרצון מהרע על ידי חרטה אמיתית ולהיות הסכם בנפשו שלא לחפוץ בהרע הגם שעדיין הרע הוא בהתגברות שכלו ומדותיו.

פ״אאבל מחמת שעוקר הרצון מהסטרא אחרא אז יהיה יכול להתבונן ברוממותו יתברך ויחודו יתברך בעולמות אשר אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות וכל הנפעלים הם מכחו יתברך והוא יתברך מתייחד בהם ממש לכן בבינה זו יתפרדו כל פועלי און וכהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלקי"ם. כי כמו שהדונג כאשר הוא במהותו הוא קשה במהות חזק אבל כשמקרבין אותו אצל אש הוא נמס כן מדות הנפש הבהמיות שהם מדות הרעות שכשהם בבחינתם בלי התגלות אור הוי"ה ויחודו יתברך בנפשו הרי המה חזקים בתולדותם מצד ההטבעה אשר נטבע בהמדות אבל כשמשכיל ומבין באור הוי"ה ויחודו יתברך הרי המה אינם מהות כלל כי באמת אפילו כל מדות נפש הבהמית המה מכחו יתברך וממנו נפעלים רק מצד ההסתרה שלא נגלה אור הוי"ה ויחודו יתברך הרי המה בבחינת נפרדים וכל העולם ותאוותיו והנאותיו נגלים בבחינת נפרדים אבל כשמאיר על ידי הבינה יחודו יתברך בכל הנפעלים ממילא בטל ההסתרה והרע ובבחינת הבינה הזאת ראשית הוא להעלות מדותיו מהרע ולסור מהרע בכל כחו שלא יחפוץ במדותיו לבחינת הרע ולשוב במדותיו אל הוי"ה ויחודו יתברך ואחר שיצא מהרע אזי יהיה ההתבוננות להחזיר גם כן המדה והתשוקה של בחינת הרע אל הקדושה ואדרבא בהתגברות ותשוקה יתירה באהבה ותשוקה אל הוי"ה וכמו שנתבאר לעיל על מאמר רבותינו זכרונם לברכה אם פגע בך וכו' ולעולם ירגיז אדם עיין שם והוא ממש כמו הדונג שהוא השעווה כי בתחלה כשמקרבין אותו אצל האש אזי נתבטל ממהותו על ידי שנמס כנזכר לעיל ואחר זה יכול לעשות ממנו אופן אחר מאשר היה בראשונה ולשנותו מתמונה לתמונה כן הוא ממש בהמדות אחר שנתבטלו ממהותם יכול לשנותם למהות הקדושה ודי למבין:

פ״בוהנה על אלו הבחינות נתקן כל סדר התפילה כי כבר נתבאר לעיל כי כל העבודה הוא הכל בחינת תשובה כי התפילה נתקנה דרך כלל על ארבעה אופנים דהיינו פסוקי דזמרא והברכות שהם יוצר אור ואהבת עולם וקריאת שמע ותפילה שהיא שמונה עשרה והנה פסוקי דזמרא הוא בחינת מ"י שכל פסוקי דזמרא הוא על אופן בחינת מי ברא אלה דקיימא לשאלא ולא למינדע דהיינו ביטולם של העולמות אליו יתברך שלמעלה מחכמה והבנה ורצון כלל כי בפסוקי דזמרא בעשרה הילולים ויברך דוד ושירת הים עדיין לא נאמר שום התפעלות אפילו בבחינת רצון רק כל השבחים המה בביטולם של העולמות אל עצמותו ברוך הוא למעלה מהחכמה והבנה שהוא קיימא לשאלא ולא למנדע ואחר זה הברכות הוא התבוננות המשכתו יתברך בעולמות והתהוותם בבחינת פלא שהוא יוצר אור ובורא חושך ומה רבו מעשיך הוי"ה והמלך המרומם שהוא ההתבוננות בבחינת רצונו יתברך שהוא בחינת כתר ולכן מבקשים גם כן ברחמיך הרבים רחם עלינו דהיינו להמשיך בנפשינו רצון אליו יתברך וכן בכל הברכה כל השבחים הוא על אופן זה יוצר משרתים וכו' וכן וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים שהוא בחינת קבלה ממש אך עדיין הוא בבחינת עול שהוא בחינת כתר.

פ״גוכן אהבת עולם הוא על סדר זה אשר מבקשים רחמים שיתן בלבנו בינה ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך שהכל הוא בחינת רצון ואי אפשר להאריך בכל הפרטים ואם ירצה השם בסדר התפילה יתבארו בפרטיות יותר אבל כאן באתי לבאר דרך כלל. והנה אחר התעוררות שני הבחינות הנזכרים לעיל דהיינו בחינת מ"י ובחינת רצונו יתברך אחר זה הוא קריאת שמע שהוא שמע ישראל הוי"ה אלקינ"ו שהוא לעורר יחוד אבא ואימא שהוא החכמה והבנה ביחודו יתברך כמבואר בפרי עץ חיים שקריאת שמע הוא התעוררות יחוד אבא ואימא ועל ידי התבוננות זו מעורר אהבה על ידי ואהבת לצאת מבחינת היש ולדבקה בו יתברך במסירות נפש לצאת מגדרי כלי היש וממאסרו.

פ״דאחר זה הוא שמונה עשרה הוא להמשיך האהבה אפילו מצד הגילוי מצד היש דייקא שלא יהיה היש מסתיר אליו כלל דהיינו על ידי התגלות עצם יחודו אפילו מצד היש.

פ״הוסדור זה הוא גם כן מטעם הנתבאר לעיל בבחינת תשובה כי מצד הלבשת נפש האלוק"ית בנפש הבהמיית הרי תיכף בקומו הרי אינו מרגיש רק בחינת העולמות והיש וחיות גופו וכל נפש האלוק"ית היא מלובשת בחיות הבהמיות כי קליפה קדמה לפרי וצדיק הראשון בריבו ונפש הבהמיית היא הראשונה כמאמר הכתוב לפתח חטאת רובץ אשר זה הוא ברובא דרובא של בני אדם עיקרו וראשיתו הוא חיות נפשו הבהמיית לבד יחידי סגולה צדיקים גמורים או מצד נשמתם הגבוה או מצד עבודתם שכפו והפכו את נפשם הבהמיית אשר יכול תיכף לקבל עליו עול מלכות שמים בקומו אבל רובא דרובא שהם הבינונים הנפש הבהמיות היא הראשונה ונפש האלוק"ית באה מלובשת בה מראשה ועד רגלה. אשר על כן בכדי להעלותה מלבושי הנפש הבהמיות אי אפשר על ידי בחינת רצון הנפש האלוק"ית ומכל שכן על ידי חכמה ובינה והדעת ביחודו יתברך מחמת התלבשותה בההיפוך לכן צריך תחלה על ידי בחינת מ"י שהוא ביטולם של העולמות אליו מצד עצמותו ברוך הוא אשר הוא לבדו ואין זולתו אשר מצד התבוננותו זה בטל היש לגמרי ואין לו אחיזה כלל ובזה מבטל ההלבשה.

פ״ווכמבואר בזוהר תרומה על פסוק צאינה וראינה בנות ציון וכו' שבכדי להסיר הסטרא אחרא מכריזים פוקו לאסתכלא ביקרא דמלכא ומצד זה הוסר הרע לגמרי כי מצד יקרא דמלכא שהוא עצמותו ברוך הוא אין לו אחיזה כלל כי לא יחפוץ כסיל בתבונה עיין שם ולכן אחר זה בפסוקי דזמרה הוא ההתבוננות להעלות רצון הנפש אליו וכן כולם כמו שנתבאר לעיל. וקודם פסוקי דזמרה הוא רק התעוררות לשוב אליו יתברך והוא לעורר המקיף שיחפוץ בתשובה ואחר שמעורר המקיף להתעוררות התשובה לדבקה בו יתברך אז אופן התשובה והדביקות הוא על ידי בחינות הנזכרים לעיל ואחר התפילה הוא להמשיך היחוד אפילו בבחינת אחוריים שלא בעת ההתדבקות היינו להמשיך אפילו בבחינת נוגה קדושתו יתברך כמו שנתבאר לעיל ודי למבין והבן:
סליק שער ה: