שערי עבודה, שער חמישי ב׳Sha'arei Avodah, Fifth Gate 2
א׳והנה כמו שיש קטנות וגדלות בקדושה כן יש בבחינת סטרא אחרא ממש דהיינו אם לא הורגל ברע ועשה לפעמים בהתגברות היצר לפי שעה וגם זאת לא בכל לבו רק מצד התגברות היצר לפי שעה ואינו מתבונן בהרע בכדי לעשותו בכוונה נקרא בחינת קטנות. וכשהוא עושה לפרקים קרובים רחמנא ליצלן נקרא בחינת יניקה. וחס ושלום כשמתבונן בשכלו וכוונתו לילך אחרי תאוות לבו ובזה הוא מקושר בכל נפשו לסטרא אחרא נקרא בחינת גדלות רחמנא ליצלן כמאמר הכתוב ראה הוי"ה את עניי כי הגדיל אויב שחס ושלום עושה מוחין דגדלות להקליפה ועל זה נאמר אמלאה החרבה לא נתמלאה צור אלא וכו' דהיינו שמעורר לתת מוחין וחיות וחיזוק לסטרא אחרא וממשיך כח נפשו בכל בחינותיה לשקעה בסטרא דמסאבותא רחמנא ליצלן ועל זה צריך תשובה גדולה ואי אפשר להאריך בכל הפרטים אבל דרך כלל יבין המבין שבכל בחינת עבירה הן במדות הן במחשבה דיבור ומעשה בכל בחינה שעשה בחינת ההיפוך הוא מעורר ממש כביכול להמשיך הסטרא אחרא ולהמשיך חיות הקדושה בתוך הקליפה וכן ממשיך חיות נפשו האלוק"ית בבחינת קליפה כמבואר לעיל בבחינת הקדושה ממש רק שהחילוק הוא בין סטרא דקדושה לבחינת סטרא אחרא רחמנא ליצלן כי בבחינת קדושה הרי בעשייתו רצונו יתברך ובמסירת נפשו להוי"ה ביחודו הרי מעורר עצמותו ברוך הוא ממש מצד אמיתיותו ברוך הוא ומתדבק עד אין סוף ברוך הוא.
1
ב׳כי באמת הרי הכל הוא כחו לבדו יתברך כל המציאות רק מצד ההסתרה נראה ליש ודבר וכאשר מעורר על ידי תורתו ועבודתו כחו יתברך הרי ממילא נגלה כחו יתברך. אבל בבחינת סטרא אחרא הרי מצד אמיתיותו יתברך לא יגורך רע כתיב ואין אחיזה להרע כלל כי אין רע יורד מלמעלה לכן אין הפגם מגיע לעצמותו ברוך הוא חס ושלום רק מצד ההסתרה כביכול שמעורר ההסתרה להמשיך גילוי כחו יתברך ליתן כח לההסתרה וההיפוך כביכול להשפיע לבחינה המנגד לרצונו אבל לא מצד העצם חס ושלום:
2
ג׳ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אף על פי שחטא ישראל הוא כי עצם נקודת הלב הלקוחה משורשו לא נמשך חס ושלום בקליפה וסטרא אחרא כי מצד האמת שלא מצד ההסתרה הרי אין צמצום והסתר לפניו יתברך וכמאמר הכתוב לבלתי ידח ממנו נדח וכמאמר הכתוב איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה וכו' ונאמר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' כי בכל בחינות ההיפוך הכל הוא עצמותו ברוך הוא ולכן בהתעורר פנימיות נקודת לבבו יכול לשוב אל הוי"ה אפילו מצד ההיפוך וכמאמר הכתוב דוהפיץ הוי"ה אתכם בעמים וכו' ועבדתם וכו' ובקשתם משם את הוי"ה אלקי"ך משם דייקא יכול למצוא הוי"ה אלקי"ך כי באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו רק שהוא בבחינת הסתרה לגבי דידן אבל אם יבקשו ימצאו אפילו בבחינת הסתרה הגמורה וכן נאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך הוי"ה אלקי"ך ומשם יקחך:
3
ד׳וכל זה אם מבקשו באמת ושב אל הוי"ה אלק"יו אבל אם חס ושלום אינו מבקשו והולך אחר שרירות לבו כביכול מעורר כחו יתברך להשפיע באתר דלאו דיליה ליתן כח להסטרא אחרא להשפיע לשפחה רחמנא ליצלן לכח ההיפוך והמנגד וכמאמר הכתוב אך העבדתני בחטאתיך הוגעתני בעוונותיך אבל בתשובה אמיתית יכול לעלות לידבק בשורשו כי תשובה קדמה לעולם כי כל הבחינות האלו הוא רק מצד ההעלם וההסתר אבל אם שב אל הוי"ה מנקודת לבבו מצד האמת מעורר כחו יתברך באמיתיותו שלא בבחינת העלם ומצד האמת הרי הכל הוא לבדו יתברך וממילא יתפרדו כל פועלי און:
4
ה׳והנה בבחינת תשובה יש כמה בחינות לאין קץ ומעט מזה ביארתי לעיל ופרטי התשובה יתבארו אם ירצה הוי"ה בקונטרס בפני עצמו בחלק סדר התפלה אבל דרך כלל הם שני בחינות בתשובה דהיינו תשובה תתאה ותשובה עילאה וכל אחד כלול משני בחינות דהיינו תשובה תתאה הוא להוציא החיות מהסטרא אחרא ולדבקה בו יתברך דהיינו על ידי חרטה ולב נשבר במרירות ועזיבת החטא בזה מוציא החיות מגוף הסטרא אחרא ועל ידי מירוק יבטל הגוף דסטרא אחרא ועל ידי התבוננו ביחודו יתברך ומזה שב אל הוי"ה לדבקה בו יתברך ולהעלות נפשו להוי"ה ולקשרה ביחודו בזה מדבק נפשו אל הקדושה ובזה מעלה גם כן כח חיות הסטרא אחרא הנדבק בה וזהו אם הפגם הוא במעשה ואם הפגם הוא בבחינת הרהור במחשבה ומדותיו לחשוק תאוות אסורות הוא גם כן צריך לסור מהרע הגמור בחרטה ומרירות ועזיבת החטא כנזכר לעיל ואחרי זה להעלות המדות ולאהפכא חשוכא לנהורא דהיינו האהבה שאהב ההיפוך יאהב וידבק אל הקדושה ואז מעלה המדות מההיפוך אליו יתברך ודרך כלל נאמר סור מרע ועשה טוב בתחלה צריך לסור מהרע גמור ואחר כך ועשה טוב דהיינו לתקן מדותיו ולהעלותם אל הטוב ובהרהור בלבד אין צורך למירוק כי מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה ולהעשות גוף להסטרא אחרא רחמנא ליצלן רק ממשיך חיות בלא כלי להסטרא אחרא ולכן כששב עם חיותו ומדבקה אל הקדושה נכללת ונתקשרת בטוב וכל זה הוא בחינת תשובה תתאה:
5
ו׳ובחינת תשובה עילאה הוא כאשר מבואר לעיל ויש בה גם כן שני בחינות דהיינו שמקודם צריך להיות בחינת לב נשבר להיות מואס בחייו ואינו חפץ בהחיות מצד המרירות ואחרי זה צריך לשוב למקורו ושרשו במסירות נפש למעלה מן הטעם והדעת רק להשיב נפשו למקורה ושרשה בהתבוננותו בעיקרא ושרשא דכולא לא יחפוץ בחינת בשרים כי אם להחזירה למקורא דכולא למקור החיים ובתשובה זו מעומק נקודת הלב באמת יכול להעלות גוף המעשה למקורו להיות זדונות נעשים כזכיות ממש ולא יצטרך למירוק כעובדא דנתן צוציתא המבואר בתלמוד דחזי רב יוסף למלאך דפשט ידיה וקבליה דהיינו שקבל לבחינת המעשה להעלותה לשורשה כי אם הכוונה שקבל תשובתו הלא ברית כרותה לכל בעלי תשובה שהוא יתברך רחום מקבל שבים וימינו פשוטה לקבל שבים רק הכוונה שתשובתו היתה מנקודת הלב בתשובה עילאה עד שנתקבלה למקורה ודי למבין:
6
