שערי עבודה, שער חמישי ו׳Sha'arei Avodah, Fifth Gate 6
א׳ובזה יובן מאמר הזוהר פרשת בלק על פסוק אם עוונות תשמר י"ה אדנ"י מי יעמוד הכא אית לאסתכלא כיוון דאמר אם עונות תשמר י"ה אמאי אדנ"י כו' אלא תלת דרגין דרחמי אדכר דוד הכא אם עונות תשמר י"ה אם חובין סגיאו עד דסלקין לגבי אבא ואימא הא אדנ"י דאיהי רחמי ואי שמא דא אף על גב דאיהי רחמי יתער בדינא וכל דרגין אסכימו בדינא דרגא חדא אית דנהדר לגביה דכל אסוותין מיניה נפקין איהו יחוס עלן ומאן איהו מ"י מ"י יעמוד וודאי מ"י ירפא לך ועל דא י"ה אדנ"י אי אלין שמהן יסתתמון מנן מ"י יעמוד דכל ארחין דתיובתא ורחמי פתיחן מנה והנה המאמר הזה הוא תמוה אשר מבאר אם חובין סגיאין עד דמטי לאבא ואימא נמצא שהפגם גדול כל כך עד שפגמו באבא ואימא שהם חכמה ובינה דכללות אצילות ומכל שכן שפגמו בבחינת מלכות הנקרא אדנ"י והאיך יתוקן הפגם על ידי מדה שלמטה מהם ומה גם אחר שפגמו במדה הזאת כנזכר לעיל ואיך יתוקן על ידה כי כבר כתבתי על פי הזוהר כי בדבר שפגמו בו אי אפשר לתקן הפגם וגם מה שמבאר אחר זה ואי שמא דא אף על גב דאיהי רחמי וכו' וכל דרגין אסתכמו בדינא דרגא חדא אית וכו' ומאן איהו מ"י מי יעמוד והנה ידוע שמ"י הוא בינה כמבואר כזוהר בכמה מקומות ובכל המקובלים והלא אם פגמו באבא ואימא הלא פגמו גם כן בבינה והאיך יתוקן הפגם על ידה ומה גם שאומר וכל דרגין אסתכמו בדינא משמע שכל בחינות הספירות וכל בחינות הדרגין ובינה היא גם כן בכלל דרגין והאיך אמר מי יעמוד וכו':
1
ב׳אך על פי המבואר לעיל יתיישב זה ומתחלה יש להקדים הקדמה רבה ועצומה כי דרך כלל יש שלשה בחינות פגמים על ידי מעשה התחתונים דהיינו בחינה אחד הוא אם עושים הרע מצד התאווה והתגברות היצר הרע במדותיו להגביר נפשו הבהמיות אבל אינו כופר באחדותו ומאמין ביחודו יתברך בכלל רק שאינו משים לבו להתבונן ביחודו יתברך ולהגביר הדעת רק בשעה שעושה מעשה הרע נמשך אחרי מדותיו הרעים בהתגברות היצר פגם שלהם הוא בבחינת זעיר ונוקבא שבחינתם הוא רק מצד המדות כי שורש הזעיר אנפין הוא המדות שהוא בחינת ו' קצוות כידוע והתחלתו הוא מחסד וגבורה שהם מדותיו יתברך אבל בחכמה ובינה שלמעלה מהמדות לא הגיע הפגם כי חכמה ובינה שהם אבא ואימא שעל ידיהם הוא יחוד זעיר אנפין כידוע שם לא הגיע הפגם כי אינו מכחיש ביחודו יתברך רק שבעת מעשה הרע נסתלקו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות שהוא הסתלקות החכמה ולכן תקונו הוא על ידי הבינה והחכמה כלולה בה דהיינו כשמשים לבו להבין יחודו יתברך אשר הוא יתברך מהווה את כל הנפעלים ומתייחד בהם ואין זולתו כלל באמת על ידי זה בא לבחינת תשובה לשוב מדרכו הרע שלא ליפרד מיחודו יתברך ולצאת מבחינת נפרד ולהעלות נפשו להוי"ה ולדבקה ביחודו יתברך וכמבואר לעיל אופני התשובה:
2
ג׳ובחינה שניה הוא דהיינו שהגיע לו על פי חכמה והבנה להכחיש יחודו יתברך בעולמות והתקשרותו והתאחדותו יתברך בהם כמאמר הכתוב רם על כל גוים הוי"ה דהיינו שהוא רם עליהם כמאמר פרעה מי הוי"ה אשר אשמע בקולו כי מאחר שהוא יתברך מושלל מכל תוארים איך יעשה שינוי אצלו יתברך להתמשך בעולמות התחתונים בבחינת גבול ונפרד מהעולמות אשר המה בשינויים כדעת האפיקורסים והכופרים ביחודו רחמנא ליצלן מדעתם מצד שכל הבנתם הוא רק על פי שכל בבחינת חיצוניות מצד ההתגלות ומצד ההתגלות הלא אין לתאר התחברות אין סוף ברוך הוא בבחינת גבול מצד ריחוק ערכם במרחק עד אין קץ ולא הביטו אל עושיה כי מאין הוא התהוות העולמות אשר הוא מאפס ממש ואין העולמות מהות נבדל מעצמותו ברוך הוא ואלו היה הסתלקות אור אין סוף ברוך הוא חס ושלום כרגע היו העולמות בטלים לגמרי ואיך הוא התהוותם הרי לא ישוער בשום שכל בעולם שהתהוותם וקיומם הוא מכחו יתברך בבחינת פלא שהוא למעלה מן השכל וכמו שהתהוותם הוא בבחינת פלא כן התחברות אין סוף ברוך הוא בהם והתאחדותו עמהם הוא גם כן בבחינת פלא ולא אשתני חס ושלום מצד העולמות כי קמיה כחשיכה כאורה והגבול עם למעלה מן הגבול שוין אצלו יתברך כי הוא עצמותו יתברך לבדו רק לגבי דידן נגלים למהות לבדם וריחוק ערכם הוא מצד ההסתרה ולגבי דידן נגלים ליש ודבר אבל אצלו יתברך אין צמצום והסתר מעלים לפניו יתברך והוא שוה בהם כמו קודם בריאת העולם כן הוא לאחר בריאת העולם בלי שינוי וכאשר הארכתי בזה בכמה מקומות בביאור בספרי זה:
3
ד׳והנה עיקר כפירתם הוא בהכחשת האחדות דהיינו שמעריכין העולמות לכח אחר מכחו יתברך הגם שמאמינים שהוא פעל ועשה הכח הזה רק שאומרים שעזב הוי"ה את הארץ תחת המקרים שהם כחות צבא השמים וכחות ומזלות ועל ידיהם הוא התנהגות העולמות והוא יתברך שליט עליהם אבל לא שיהיה נמשך בהעולמות בכבודו ובעצמו בכל הפרטים ואיך הוא התהוותם מאמינים שהוא על פי פלא אבל בפלא השני אינם מאמינים בהתאחדותו יתברך בלי שינוי בבחינת נפרדים אשד מצד זה מחשיבים עצמם ליש בכח בפני עצמם וכופרים בתורה מן השמים וברצונו יתברך במצות מעשיות ועל פי כפירה זו עושים הרע בפועל באומרם מעשה התחתונים אין מעוררים כלום מצד ריחוק גדרם עפרא לפומייהו וכו' בבחינה זו פגמו גם כן באבא ואימא שהם חכמה ובינה שהם מקורים להיחוד דהיינו בהבנת כחו יתברך שנמשך בעולמות בלי שינוי ולכן לא יכולים לתקן פגמם ולשוב בתשובה על ידי הבינה והחכמה מאחר שכבר פגמו בהם וזהו אם עונות תשמר י"ה שהם בחינת אבא ואימא אך תיקונם הוא על ידי בחינת הכתר שהוא הפלא שהוא בחינת אדנ"י דהיינו שמאמינים שהוא אדון ושליט על כל בחינות כחות העולמות שהם השרים וצבא השמים והוא מהוום ומחיים ומקיימם על ידי כחו הפלא לכן בחינת אדנותו יתברך הוא מצד הפלא כי מלכות שורשו מכתר ובזה לא היה הפגם שלהם כי עיקר הפגם שלהם הוא על יחוד הוי"ה באדנ"י דהיינו שאינם מאמינים שיהיה כחו יתברך נמשך בבחינת התאחדות גמור על ידי בחינת הוי"ה אבל באדנ"י לבדו האמינו שלכן שמא דא איהו רחמי:
4
ה׳כמו למשל מלך גדול המשגיח על שפל שבשפלים אשר התחברות המלך עם הפחות הנזכר לעיל לא תושג על פי שכל מצד המרחק רב שבערכם בריחוק מופלג עד אין קץ רק מצד רחמים גדולים של המלך מרחם עליו ומשגיח עליו אבל לא שיהיה הפחות איזה ערך ויחוס אחד עם המלך רק מצד אדנותו וממשלתו עליו דרכו לרחם על שפל שבשפלים כן בחינת אדנ"י שהוא התגלותו יתברך בבחינת עולמות ההתגלות הוא מצד רחמים רבים והוא חסד ח"ס דל"ת דהיינו שחס על מדריגת הדלים אבל באמת הגם שהתהוות העולמות הוא מצד רחמנות ולכן כביכול צמצם אורו יתברך בכדי שיתגלו מדריגות הדלות אבל עם כל זה אין דבר שחוץ ממנו ואין זולתו אפילו בחינות מדרגות הדלות הוא גם כן עצמותו ברוך הוא ומצד ההתמשכות בבחינת צמצום נגלו לבחינת דלים אבל באמת הכל הוא כחו יתברך לבדו כמאמר הכתוב המגביהי לשבת המשפילי לראות כי מצד רוממותו יתברך אשר קמיה כחשיכה כאורה לכן המשפילי לראות בשמים ובארץ כי שמים וארץ המה שווין אצלו יתברך ומשתווין בכחו ובטלים אליו יתברך בהשוואה וכתיב מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח בבחינה אחת ממש ובהשוואה אחת והנה בכח הבנת היחוד הזה פגמו אבל עם כל זה במדת הרחמנות הנמשך מכחו הפלא להתגלות בבחינת אדנ"י בזה לא פגמו ולכן כשישובו על ידי אמונתם זה ויצעקו אל הוי"ה לעורר רחמים רבים על נפשם מצד מדת אדנ"י יכולים להמשיך על ידי רחמנות זו בחינת יחודו יתברך גם כן ולהיות מתקשרים ביחודו יתברך וכמו למשל מי שחטא לפני המלך להיות עושה היפך רצונו בחשבו מה אכפת להמלך במעשה הזה אשר אינו נוגע לו כי לא האמין התחברות של המלך במקום שפל זה ומצד זה פגם בציווי המלך ונתרחק ממנו אך כשרוצה לשוב אליו ולהתקרב אליו מעורר מדת התפשטותו ואדנותו על בחינת מדריגות השפלים ושימחול לו על ידי רחמנותו ובזה מעורר רחמי המלך עליו להתקרב אליו ולחברו עמו וכו' וזהו אם עונות תשמר י"ה וכו' הא אדנ"י דאיהו רחמי דהיינו הגם שאין החכמה ובינה מתעוררין להשפיע מצד הפגם ישפיע וימשיך כחו יתברך על ידי בחינת אדנ"י כנזכר לעיל והבן:
5
ו׳ובחינה שלישית הוא אותן הכופרים באדנותו יתברך דהיינו שאומרים עזב הוי"ה את הארץ לגמרי תחת כחות צבא השמים ומסירים השגחתו מכל וכל מהעולם הזה רק שבעת הבריאה נתן כח בצבא השמים שהם ינהיגו בכחם את העולם והוא כמו סנחריב שאמר מי בכל אלק"י הארצות וכו' שחשב כחו אשר מנהיגו שהוא העיקר ואין מי ששליט עליו וכן נבוכדנצר אמר מאן הוא אלה"א דישזבינכון מידי ולכן היה עונשו שנעשה לחיה בכדי שידע ששליט אלה"א עילאה במלכות אנשא כמאמר הכתוב מן די תנדע די שליטין שמיא ולכן אחר זה האמין שהוא יתברך שליט אבל ביחודו יתברך לא האמין אפילו אחר זה ולכן אמר בשבחו מלכותיה מלכות עלם ושולטניה עם דר ודר דהיינו בחינת שולטניה הוא על כל כחות השמים אבל לא בבחינת יחוד אשר בפגם זה כל דרגין אסתכמו עליה בדינא דהיינו מאחר שכפר בכחו הפלא ומובדל אצלו מבחינת דרגין כלל שעל ידי הדרגין הוא התמשכותו יתברך אם כן כל דרגין אסתכמו עליו בדינא:
6
ז׳אך דרגא חדא אית דנהדר לגביה דהיינו שעל כל פנים יש אופן אחד לעורר התשובה על ידי בחינת מ"י דהיינו כי בבחינת בינה יש שני בחינות דהיינו בינה שהיא מצד החכמה דהיינו להבין כח אין סוף ברוך הוא הנמשך בכל העולמות אשר אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות על ידי כחו הפלא ובחינה שניה הוא ההבנה שבודאי מכחו יתברך נתהוו העולמות אבל הוא תימה רבה איך יפעל הגבול וכמו למשל מאדם שרואה דבר פלא שבודאי הוא כך אבל הוא מתמה מי פעל הפעולה הזאת דהיינו הגם שרואה שנתהווה הפעולה אך אינו מבין ואינו מאמין שתתהווה פעולה כזאת אך אף על פי כן רואה הפעולה הנפעלת אבל אינו יודע על ידי איזה אופן נתהווה הפעולה הזאת כן הוא מאחר שרואה התהוות העולמות שבודאי אין דבר שעושה את עצמו ובוודאי יש מהווה ומקיים את כל העולמות אך איך יהיה התהוות העולמות בעלי גבול ונפרדים בבחינת גשמיות לא תגיעו על פי הבנה ואינו משיג ממי ומאיזה אופן נתהוו הפעולות ואינו מאמין שהוא יתברך מהוום בכוונה אך אף על פי כן רואה שמאתו יתברך נתהוו ומכחו יצאו ומכחו יתברך מתקיימים כי אין להם פעולה מצד עצם מהותם רק כחו יתברך הוא מהוום ומקיימם אבל אינו מאמין שעל פי רצונו יתברך נתהוו כי רחוק הוא מהשגתו אך אף על פי כן מצד שמכחו יצאו וקיימים מכחו יתברך הגם שאינו יודע באיזה אופן מצד זה צעק לבו אל מקורא דכולא וצועק אליו בלי הבנה רק מצד עצם כמבואר לעיל בזה מעורר כח עצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הדרגין שהם בחינת רצונו יתברך וחכמתו רק מצד אמיתיותו יתברך שאין זולתו ולכן הגם שעל פי חכמה והבנה לא תגיע לו התהוות העולמות והמשכת כחו יתברך וגם אינו מאמין שיהיה לו רצון בכוונה להפעולות אף על פי כן מאחר שמכחו יתברך נתהוו וקיומם הוא הכל מכחו יתברך אך שאינו מבין ואינו מאמין כחו יתברך בהפעולות אף על פי כן מבין שמאתו יתברך יצאו ובזה תגדל הצעקה אליו יתברך לעלות למקום שורשו ולעורר רחמים רבים למעלה מהטעם והדעת ובבחינה זו יכול להעלות נפשו להוי"ה ולתקן פגמו אשר פגם והוא בחינת מ"י ירפא לך כי בבחינת תשובה זו היא אסוותא לכל הדרגין מצד המשכת עצמותו יתברך בכל הדרגין דהיינו שממשיך ממקודא ושדשא דכל הדרגין המשתווין בכח עצמותו ברוך הוא ובזה ימשיך אלק"ותו יתברך אפילו בהמדות שפגם בהם על ידי שממשיך שרשא דכל הבחינות ודי למבין:
7
