שערי עבודה, שער ראשון י׳Sha'arei Avodah, First Gate 10
א׳והנה כל הבחינות המבוארים לעיל דהיינו דיבוקה בעטרת יסוד זעיר אנפין ונקודה תחת היסוד ומקומה שבנצח הוד יסוד וקבלתה מהחזה כל אלה הבחינות נהוגים הן בבחינת פנים והן בבחינת אחוריים וכמבואר בעץ חיים כי בעת העיבור היתה בסוד פסיעה לבר והלבישה את עטרת יסודו ואחר הלידה נעשית לנקודה תחת יסוד גם כן בבחינת אחור ואחר כך נתגדלה עד מקום הנצח הוד יסוד ונתגדלה יותר עד החזה אשר שם התחלתה ונתגדלה יותר עד המוחין להיותם שוין בקומתן והכל אחור באחור ואחר הגדלות הנזכרים לעיל ננסרה מאתו לחזור פנים בפנים ואז יהיו כל הבחינות האלו המבוארים לעיל בבחינת פנים בפנים דהיינו תחילה נעשית נקודה תחת יסוד ואחר זה נתעלית עד נצח הוד יסוד ואחר זה נתעלית עד החזה ואחר זה נתעלית עד מוחין שלו להיותם שוין בקומתן והכל פנים בפנים ולהבין כל אלו הבחינות הנה פסיעה לבר הוא למשל מאדם שעיקרו עומד במקומו אך אושיט הפסיעה לבר כן בעת שהיה כוחם של המדות ויחודם שנקראו זעיר אנפין בבחינת עיבור במעי אמא אשר אז לא נתגלו מאתו כי אם הנצח הוד יסוד דהיינו אופן הרגשת המדות וחילוקיהם ויחודן כאשר הוא בבינה שהוא בבחינת הבנתו יתברך מצד מהותו כמו למשל אדם שמתבונן לעשות איזה דבר ונעשה הסכם בבינתו לעשות באופן זה וההסכם שבבינתו נקרא נצח הוד יסוד דהיינו בחינת נצחון והסכם שיהיה דווקא באופן זה נקרא נצח הוד וההתקשרות שמתקשר בבינתו נקרא יסוד כן הוא כביכול קודם שנגלה המשכתו יתברך בבחינת התמשכות העולמות היה כח זה מוסתר בבינתו כביכול דהיינו להתגלות בבחינת חסד וגבורה וכו' כדי לגלות יחודו יתברך ובבחינת בינתו הוא ההסכם נקרא בחינת נצח הוד יסוד דהיינו כביכול להבין כל ההתמשכות אשר יתגלו אשר מצד הבנה עיקר הוא ליחד כל הכוחות ביחודא חד וההבנה הוא מצד עצם כל כוחות המתחלקים אשר בכוחו יתברך אשר המה מיוחדים ועדיין לא יצאו לידי פעולה בפועל המדות לגלות חסדו וגבורתו ותפארתו:
1
ב׳ואז מצד בחינת עיקרם של המדות כאשר המה מיוחדים עדיין לא נגלה כוונתו יתברך במדותיו אשר עיקרם עומד לגלות אלקו"תו יתברך בכל הנמצאים בשמים ממעל ועל הארץ וכו' כמבואר לעיל כי אם שנגלו מהותם של המדות בעצמם המוסתרים בבינתו יתברך אבל גילוי כוונת המדות שהוא לגלותם בבחינת בריאה יצירה עשיה עדיין לא נגלה הגילוי במהותו כי אם ברמיזה שנרמז בהם הגילוי לעולמות אבל בחינת הגילוי בטל לגמרי לגבי עיקרית המדות ויחודם במאצילם אשר העולמות המה כלא חשיבין קמיה ואינו בערך עולמות כלל רק מצד שעיקר המדות המה לצורך גילוי הרי יש בהם כח הגילוי גם כן אבל הוא בהסתר כמו רמיזה בעלמא ואז נקרא אושיט פסיעה לבר כמו למשל מלך בשר ודם אשר ממשלתו במדינות גדולות ומתגלה בהם ובתוך המדינות יש גם כן כפר קטן ששם יהיה גם כן התגלותו כי ממילא בהתגלותו בגדולתו נכלל גם כן ההתגלות להכפר כי בעת התגלותו בהמדינות יהיה התגלותו גם כן להכפר הקטן אבל מצד מהות גדולתו בכלל הרי הכפר קטן אינו בערך למהות גדולתו בכלל אך אף על פי כן נרמז בהתפשטות גדולתו גם כן התפשטותו להכפר אבל אחר צאתו להמדינות לגלות בו גדולתו ומלכותו עליהם ולהראות ביטולם אליו אז בהתגלות זה אשר נחית לפרט הרי הכפר היא גם כן בכלל הפרטים שמתגלה אליהם אבל מצד קטנות מהות הכפר הלא קטון הוא בעיניו באין ערוך לגילוי גדולתו במדינות הגדולות אבל מאחר שנתגלה בהכפר ומוצא בה דבר השייך למלכותו ולרצונו מתמשך יותר בגילוי ונחשבת לו יותר וכל שמוצא בה התגלות השלמת חפצו בה יותר מתגלה בה יותר ונערכת אליו בחשיבות יותר עד שמוצא בהכפר שבה יהיה נגלה שלימות מלכותו יותר מהשלמת התגלותו במדינות אז מחמת השלמת מלכותו בה הרי גילויו נחשבת לו יותר מהתגלותו במדינות וכנזכר לעיל:
2
ג׳ומתקשר בה בעצם רצונו כן הוא כביכול למשכיל למעלה כי בעודם בבחינת עיבור שהמה בכח הבינה דהיינו הבנת של כל הנמצאים בכלל הרי העיקר הוא התגלות יחודם של כל הדרגין וקישורם במאצילם ברוך הוא ואשר על ידם יתגלה יחודו יתברך ואז התגלותו בעולמות התחתונים בבחינות בריאה יצירה עשיה הלא כאין נחשבו לגבי עצם הגילוי בבחינת אצילות ששם התגלותו יתברך בבחינת אין סוף אך עם כל זה מצד שבמדותיו יתברך עיקר התגלות של כחו יתברך על ידי חסדו וגבורתו הוא דייקא על ידי גילוי בעולמות נרמז בהמדות גם כן גילוי אבל בדרך כלל יחשב גילוי דבריאה יצירה עשיה כלא נגד גילוי מדותיו יתברך בבחינת אין סוף לכן אז הוא פסיעה לבר אבל בצאת המדות לפועל אז נתגלו חסדו וגבורתו ותפארתו אז נתגלה במדת תפארתו גילוי מלכותו בבריאה יצירה עשיה אבל אף על פי כן מחמת קטנות הגילוי בבחינת עולמות אשר כאין נחשבו לגביה היא כמו נקודה תחת יסוד ואחר התגלותו הלא נגלה עיקר כוונת בריאת העולמות בכדי לגלות שלימותו ובלא התגלות לעולמות בריאה יצירה עשיה לא נתגלה שלימותו אז הגילוי בהנצח הוד יסוד אך עדיין גילוי העולמות שהם בחינת גבול אינן ערך להתגלותו בבחינת אין סוף לכן מקומה אז בנצח הוד יסוד כמו למשל אדם שנצרך להתגלות בדבר זר ורחוק ממהותו אשר מחמת זה אין לו חפץ בהתגלות לבו בבחינת אהבה להמשכה זו אך מחמת שרואה בדעתו שנצרך לו הדבר מתחזק בנצחונו והסכם חזק להתקשר בהדבר כן הוא כביכול כי עדיין גילוי העולמות בבחינת זר וריחוק הגבול מבלתי בעל גבול אבל מצד שהמה נצרכים לגלות השלמתו יתברך בהם מתגלה אליהם בבחינת נצחון וכו' וכנזכר לעיל וכאשר נתגלה יותר השתוותם של העולמות והתקשרותם בו אז נגלה אליהם בבחינת התגלות מדותיו בבחינת התפארות וככה הוא העליות לפי ערך התגלות חפצו והשלמתו והשתוותם אליו עד שנעשו שוין בקומתן דהיינו שיתמשך מבחינת חכמתו לחכמת גילוי העולמות:
3