שערי עבודה, שער ראשון י״גSha'arei Avodah, First Gate 13
א׳והנה הגם שמבואר לעיל שכל עיקר הכוונה הוא בבחינת פנים בפנים כי בחינת פנים היא גדולה מבחינת אחוריים אבל באמת בבחינה אחת אחוריים גדולים מהפנים כמבואר בעץ חיים בשער פנים ואחור וכמאמר הכתוב אחרי הוי"ה אלקיכ"ם תלכו כי העיקר הוא לתקן בחינת אחוריים ואז יהיו בחינת האחוריים גדולים מהפנים וכמאמר הכתוב בכלב ויהושע כי מלאו אחרי הוי"ה וזה נחשב להם למעלה גדולה יותר מכל ישראל שהיו במדבר שנאמר עליהם פנים בפנים דבר הוי"ה עמכם ואף על פי כן לא זכו ליכנס לארץ ישראל מצד שלא מלאו את האחוריים אבל כלב ויהושע מצד שמלאו אחרי הוי"ה זכו למעלה גדולה ליכנס לארץ ישראל והענין הוא כי בבחינת פנים בפנים עדיין לא נגלה אור עצמותו יתברך בבחינתו יתברך כאשר הוא לבדו כי אם הגילוי הוא בבחינת יחוד מדותיו ובזה נגלה עליהם אור עצמותו ולכן נקרא פנים כמו למשל באדם שכל פנימיותו נגלה על ידי הארת פניו אם לאהבה או להיפוך אם לדין או לרחמים או לשמחה ולעוצב הכל נגלה על ידי הפנים אבל באחוריים לא נגלה ממהותו כלום כי אם הכלים בלבד:
1
ב׳והנה בהארה היוצאה על ידי הפנים הלא לא נגלה מהות עצמו של האדם כמו שהוא בכח נפשו אשר שם המה בעצם כח רוחני ובבחינת חיות גמור כי אם בבחינת הפנים נגלה חסדו וגבורתו וכן חכמתו כמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו בבחינת כלי הפנים אבל לא בעצם אך אף על פי כן מתקשר בחבירו פנים בפנים וכמשל המלך שמראה לעבדיו פנים צהובים בזה הוא התחברותם וכן בהיפוך הכל נמשך על ידי הפנים כן הוא כביכול התגלותו יתברך בבחינת יחודו יתברך הוא נקרא בחינת פנים דהיינו שעל ידי הכלים יתגלה יחוד עצמותו יתברך בהתגלות פניו העליונים בבחינת יאר הוי"ה פניו אליך וכמבואר בשער האנפין כי כאשר מאיר פני אריך אנפין בפני זעיר אנפין דהיינו שהתגלותו יתברך הוא על ידי בחינת פלא דהיינו שנגלה כח השוואתו יתברך אשר הוא שוה עילא ותתא אז היחוד הוא פנים בפנים דהיינו שנתגלה פנימיותו יתברך הכולל כל הדרגין אשר כל יכול להתמשך מריש כל דרגין עד תחתית כל דרגין בהתגלות אחת על ידי זה נתגלו פנימיות גילוי העולמות אשר בבחינת פנימיות הכל הוא עצמותו יתברך ואין ההסתרה כי אם בבחינת כליהם בבחינת חצוניות המסתירים לגבי דידן להיותם נגלים בבחינת יש אבל לפניו יתברך אין צמצום והעלם מסתיר לפניו וכאשר מתגלה אור פניו יתברך בבחינת אריכא דאנפין אז נתגלה בבחינת פנימיות של כל העולמות ואז נעשו לאחדים בבחינת פנימיותם ומתבטלים ומתאחדים באור פניו יתברך:
2
ג׳והנה כל זה הוא בבחינת כלים הוא החילוק בין פנימיותם וחצוניותם אבל באמת כאשר הוא מצד עצמותו יתברך הלא בחינת הכלים בעצמם הכל הוא עצמותו יתברך ולגבי עצמותו יתברך אין לתאר פנימיות וחצוניות מאחר שהוא לבדו ואין זולתו כלל אין לתאר אליו יתברך פנימיות וחצוניות ועל זה אמרו הוא מקומו של עולם כי עולם המה בחינת הכלים המסתירים הכל הוא עצמותו יתברך והוא מקומם ממש וכמו שכתוב ומתחת זרועות עולם ותולה ארץ על בלימה דהיינו שכח כל הכלים בעצמותם הוא מכוחו של הקדוש ברוך הוא בעצמותו דייקא ואדרבא בבחינת כלים שם הוא עיקר התגלות עצמותו יתברך אשר אינו בערך גילוי והמשכה כלל וכידוע ששורשם של הכלים הוא גבוה מהאורות שבתוכם לכן המקיף הוא דייקא על חצוניות הכלים ואור פנימי הוא בתוך הכלים וידוע שהמקיף אין ערך להפנים כי המקיף מצד גדולת אורו אינו יכול להתגלות בבחינת פנימיות של הכלים מצד עומק ההשגה אשר לא ניתן לשום השגה כמו שכתוב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכמו למשל מחכם גדול אשר עמקות שכלו רחוק הוא מגדר המקבל להשיגו וכשרוצה לגלות עצם חכמתו מוכרח להסתיר שכלו בכמה מיני אופנים וצמצומים ומשלים בכדי שעל ידי צמצומים האלו יאיר מעין חכמתו להמקבל:
3
ד׳והנה ההארה אשר מאירה דרך הצמצומים האלו המה רק בחינת הארה מעין חכמתו אבל לא עצם חכמתו אבל בבחינת כלי הצמצום ובבחינת המשל מוכרחים להיות הכלים האלו על פי עצם חכמתו ממש כי אם לא יהיו נלקחים מעצם חכמתו לא יהיה ההתגלות של הארת חכמתו אפילו במעין וכמבואר לעיל שכל מה שהוא חכם ביותר יכול לצמצם ולהסתיר יותר ולהמשיל משלים הרבה כי מצד עומק חכמתו שיודע עיקרית כל הדברים כל הנמצא בעולם המה אצלו בהשוואה וכמבואר בכמה מקומות וכאשר נאמר על שלמה המלך עליו השלום ויחכם מכל האדם וידבר שלשת אלפים משל וידבר על העצים ועל האבנים דהיינו שהיה ידוע לו שורשם של העצים והאבנים אשר מזה יכול להמשילם לעיקרית החכמה אבל אדם אחר שאינו יודע עיקרית החכמה הרי מצד הרחק והבדל של העצים והאבנים בבחינת פנימיותם ובבחינת כליהם לא ניתנו להעריכם ולהדמותם נמצא שכל מה שנסתר יותר נלקח ממקום גבוה יותר לכן המקיף דהיינו מה שאינו יכול להתגלות על פי המשכה והשגה הוא מתגלה בבחינת הכלים אבל הוא בבחינת מקיף וכמבואר בעץ חיים שבחינת עתיק אשר בבחינת פנימיות אורו הוא בבחינת פנימי מכל הפרצופים וכל הפרצופים המה בבחינת הלבשה זה בתוך זה עד שנמצא כי עתיק הוא בתוך כולם ופנימי מכולם אבל בבחינת המקיף הוא חיצון מכולם כי מקיפו מקיף על כל המקיפים דהיינו כי בחינת מלכות הוא גילוי יחודו יתברך בבחינת נבראים השגתם הוא על פי יחוד הכלים שהוא זעיר אנפין ובחינת זעיר אנפין הוא בפנימיותו ויחוד בחינת הדרגין מלביש את יחוד הכלים כאשר המה בעצמותו וכן בחינת יחוד שבבחינת כלי הזעיר אנפין מלביש את אריך אנפין דהיינו שכח יחודם הוא מצד גילוי כחו הפלא בתוכם המקשרם ומייחדם בכח השוואתו יתברך ובחינת אריך שהוא בחינת מקור היחוד שבבחינת נאצלים מלביש את עתיק שהוא בחינת התגלות בכח אין סוף שאינו בערך כלים כי אם השוואתו יתברך שמתגלה בתוך הפלא וכמבואר בשערים הקודמים ויתבאר אם ירצה השם בחלק השני יותר בביאור:
4