שערי עבודה, שער ראשון כ״דSha'arei Avodah, First Gate 24
א׳והנה כתיב וייצר הוי"ה אלוקי"ם את האדם כי וייצר הוא לשון התקשרות מלשון צרורים ומקושרים כי שורשם של שני הנשמות המה מקושרים כי הוי"ה הוא האלוקי"ם באמת אשר מצד כחו יתברך הכל הוא כח אחד כמבואר לעיל וזהו מצד אמיתיותם ושורשם כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם אבל מצד התגלותם המה נתגלים בבחינת התחלקות ועיקר הכוונה היתה מאתו שיהיו מקושרים אפילו מצד הגילוי כמאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבביך דייקא שני הלבבות להשיבם על ידי הדעת לבחינת רצון וקישור אחד מצד כי הוי"ה הוא האלוקי"ם כי הדעת הוא ההתקשרות האמיתי אל יחודו יתברך שהוא ההכרה והרגשה ביחודו יתברך אשר מצד הדעת שהוא ההכרה האמיתית הרי באמת אין זולתו שהכל הוא כחו לבדו יתברך כי העולמות אינם מציאות מצד עצמם כי הוא יתברך הממציאם בכחו יתברך ואין נמצא בעולם בלתי מציאותו יתברך ובלעדו המה אפס ממש נמצא מצד הדעת וההכרה הכל הוא כחו לבדו יתברך ולכן הדעת הוא המקשר כל כלי הספירות שמהם הוא התחלקות העולמות והוא מקשרם לכח אחד והתגלות הדעת הוא מכחו הפלא יתברך שהוא בחינת כתר וכל ההתגלות הנגלה בעולמות בבחינת פירוד הוא מצד חסרון הדעת ולכן נקרא בחינת מלכותו יתברך שהיא המסתרת כח יחודו יתברך בבריאה יצירה עשיה להתגלות בבחינת יש נקראת בבחינת בהמה שהיא למטה מן הדעת וכאשר הוא בכלל כן הוא בפרט באדם אשר בחינת נפש האלוק"ית היא מכח יחודו יתברך ובחינת נפש הבהמיית היא מבחינת נפרד דייקא ולכן נקראת נפש הבהמיית מצד שהיא למטה מן הדעת כבהמה שאין לה דעת אבל כשיעמיק דעתו הרי הם מתקשרים לכח אחד כי מצד הדעת וההכרה הרי הכל הוא כחו יתברך אשר אין זולתו ובבחינת דעת זה מהפך מדות הבהמיות לבחינות מדות נפש האלוק"ית להתכלל ביחודו יתברך והדעת הזה בא מכח הרצון שבנפש אשר בכח הרצון המה הכל כח אחד בלבד כמבואר לעיל וזהו וידעת היום שיום הוא ההתגלות האמיתי שהוא בחינת הרצון ודי למבין ואז והשבות אל לבביך ואז נתגלה כח החכמה שהיא הנפש האלוק"ית להיות נמשך בביטול האמיתי אליו יתברך ועל זה נאמר ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה דהיינו על ידי יתרון דעת נגלה החכמה שהיא כח נפש האלק"ית להחיות את בחינת כלי הנפש הבהמיית בחיות האלוק"י:
1
ב׳והנה כל עבודתינו הוא להמשיך דעת לנוקבא כמבואר בכתבים דהיינו דרך כלל הוא להמשיך דעת לחיות העולמות הנמשכים לבריאה יצירה עשיה בבחינת נפרדים אשר מדת מלכותו יתברך מסתתרת בבריאה יצירה עשיה להחיותם בבחינת נפרדים כמאמר הכתוב ואתה מחיה את כולם ועל ידי העבודה של ישראל ויחודם שמייחדים העולמות אליו יתברך בזה ממשיכין דעת לנוקבא שהיא מדת מלכותו יתברך ודרך פרט הוא באדם להמשיך דעת לבחינת נפש הבהמיית שהיא מסותרת בכלי הגוף להחיותו בבחינת נפרד בבחינת נוגה ועל ידי העבודה ממשיכין דעת לנפש הבהמיית ויתבאר עוד מזה לקמן אם ירצה השם:
2
ג׳והנה כתיב כי לא המטיר הוי"ה אלוקי"ם על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה דהיינו הגם שבאמת הוי"ה הוא אלוקי"ם בלי פרודא כלל זהו מצד אמיתיותו ברוך הוא אבל מצד הגילוי הרי לא נתגלה יחודם כי על מנת כן היתה הבריאה בבחינת הסתרה בכדי שיתגלה על ידי ההסתר הזה גילוי כבודו ויחודו יתברך ועיקר הגילוי הוא על ידי התעוררות עבודת האדם בכח התכללותו מבחינת הוי"ה אלוקי"ם יש בכחו לעבוד את האדמה שהיא בחינת ההסתרה שהיא מבחינת מלכותו יתברך שהיא נקראת אדמה שהיא בחינת דמיון כי בחינת מלכותו יתברך נקראת דמות ודמיון דהיינו שהיא מדמית כל פעולת הנבראים בכל בחינתם אשר כלולים בכחו יתברך לכח אחד וכל הנמצא בעולם התחתון שהוא בחינת ההסתרה יש כנגדו בעולם העליון שהוא יחודו יתברך רק על ידי ההסתרה נגלו בפועל במעין דמעין והארה דהארה עד שנגלו ליש ודבר בפני עצמו ועל ידי עבודת האדם מדמין הצורה ליוצרה ומחברים ומייחדים וממשיכין אלק"ותו יתברך בכל פעולת הנבראים על ידי עבודתם בקריאת שמע ותפילה לייחדו ועל ידי המשכת רצונו יתברך דייקא בבחינת יש וגבול על ידי התורה ומצות כאשר יבואר בשערים הבאים:
3
ד׳ועל ידי עבודתם זה מייחדים שני השמות שהם הוי"ה אלוקי"ם אפילו בבחינת הגילוי על ידי כח התכללותם ועוד זאת שאפילו כל בחינות העולמות אפילו ביחודא עילאה שהוא בחינת זעיר אנפין ואבא ואימא ואריך ועתיק כולם הם בכח האדם התחתון ובשבילו הם כל הבחינות ועל שמו נקראו בשם אדם כי מצד עצמותו ברוך הוא אין לתאר אליו יתברך שום בחינה וכמבואר ממשל האב שמצמצם חכמתו בכדי להתחבר עם בנו הרי מוכרח לפנות ממחשבתו ערך השכלת עצמו אשר הוא אינו בערך קבלת בנו ומוכרח בתחילה לברור בחכמתו לפי ערך חכמת עצמו איך להתמשך אליו ובאיזה אופן ולהיות לו רצון להמשכתו זה ואחר כך מצמצם שכלו בערך התאחדותו עם בנו נמצא כל בחינות הצמצומים האלו אפילו מה שמשכיל בעצם חכמתו שלא בערך השגת בנו כי אם בערכו אף על פי כן מצד שהחכמה זו הוא בשביל ההתמשכות לבנו החכמה ההיא גם כן על שם התאחדות בנו יחשב וכשבנו משים דעתו ורצונו וחכמתו ומדותיו להתאחד ולהתחבר עם אביו אזי מתעורר אביו בכל הבחינות בכדי להתמשך אליו ואם הוא להיפוך דהיינו כשפונה לעסקי עצמו הרי כל ההמשכות האלו נתבטלו אצל אביו כן כביכול כל בחינות הצמצומים השייכים להעולמות הכל הוא בכדי להתמשך ולהתגלות בבחינת כל הנבראים לגלות שלימותו יתברך וכל זה הוא בשביל האדם המעוררם אשר דרך כלל נקראת ההמשכה הזאת בשם אצילות ובשם זעיר אנפין וכמו שנתבאר לעיל כביכול שמתצמצם בבחינת קטנות דהיינו בחכמה ובינה ומדות ולכלול כל בחינת הדרגין לכח אחד ולכן נקרא זעיר אנפין אדם כידוע וכל ההתמשכות הזאת הוא בשביל ישראל שנקראים גם כן אדם כמאמר רבותינו זכרונם לברכה אתם קרויים אדם אשר בכחם של ישראל לעורר ולהמשיך אלוק"ותו יתברך בבחינת יחוד אשר הם עיקר בחינת אדם שהוא זעיר אנפין דהיינו התכללות כל הכחות אשר בכחם ומצדם נקרא זעיר אנפין אדם כי מצד עצמותו אין לתארו בשום בחינה וכח מכחות ההתגלות ועליו נאמר כי לא אדם הוא רק מצד בחינת ישראל שהוא נמשך בכחם נקרא אדם כביכול וזעיר אנפין:
4
ה׳והנה הגם שכל הבחינות אשר קדמו לבחינת זעיר אנפין דהיינו אבא ואימא עילאין ואריך אנפין ועתיקא קדישא אשר הם שורש האדם והמה נערכים מצד המאציל ברוך הוא דהיינו מכח שלימותו יתברך בעצמו אשר אינם בערך חכמה והבנה ומדות אשר נמשכים בזעיר אנפין שהם מצד הדרגין שהוא בחינת צמצום בזעיר אנפין כי המה בערכו יתברך אף על פי כן כולם באים לצורך המשכה זו ולכן בהתעוררות האדם בעבודתו ויחודו הרי מעורר כוחו יתברך שבבחינת אצילות הדרגין וממילא מתעוררים אלו הבחינות הקודמים לאצילות עד שמעוררים כח אין סוף ברוך הוא בעצמותו כי כל הבחינות הנזכרים לעיל כולם באים בשביל יחוד הזה כמשל הנזכר לעיל ולכן הכל תלוי בעבודת האדם התחתון כי ביחודו מעורר כל הבחינות הגם שהתעוררות האדם הוא בשביל לייחד העולמות אליו יתברך על ידי החכמה ובינה והדעת ומדות אשר בזה מעורר בחינת זעיר ונוקבין אבל עצמותו ברוך הוא שלא מערך הדרגין דהיינו בחינת אריך ועתיק ואדם קדמון הלא אין לו בהם השגה כלל אך אף על פי כן מאחר שכל הדרגין ההמה באו לכח המשכת היחוד הזה ממילא יגיע התעוררות הנזכר לעיל אליהם וזהו המבואר בעץ חיים כי אין בכוחינו להעלות מיין נוקבין אלא עד זעיר ונוקבין וזעיר ונוקבין מעלים מיין נוקבין לאבא ואימא ואבא ואימא לאריך אנפין ואריך אנפין לעתיק ועתיק לאין סוף ברוך הוא דהיינו מחשבתו הקדומה ברוך הוא המתכללת בעצמותו ברוך הוא בבחינת רצונו הפשוט והקדום כי כל הבחינות האלו המה נמשכו מעצמותו ברוך הוא בבחינת צמצומים והעלמות והכל הוא בשביל כוונת עבודת האדם והאדם בעבודתו מעורר כל הבחינות האלו:
5
ו׳וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה כל העולם דייקא כל שהוא בכלל העלם הכל הוא לצורך פעולת האדם כי מצד עצמותו ברוך הוא אין לתאר שום בחינה מאלו הבחינות לא בחינת חכמה ומדות ורצון ותענוג ואפילו מחשבה קדומה אין להעריך מצד עצמותו ברוך הוא מאחר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין כח נמצא זולתו וכל אלו הבחינות מורים על איזה כח ומהות החפץ בו ומתענג ממנו ומחשב בהדבר איך להמציאו לפועל אשר כל אלו הבחינות חס ושלום לתאר מצד עצמותו ברוך הוא אשר אין כח זולתו ואין צריך לשום דבר ואשר הוא שלם בכל השלימות ושוה בתכלית ההשוואה וכל אלו הבחינות מורים על איזה חסרון חס ושלום רק מצד שעלה בחפצו ורצונו הפשוט לגלות שלימותו אנו מתארים כל אלו הבחינות ואיך תמצא רצון בבחינת פשוט זה לא קיימא שאלתא ביה כלל ואסור לחקור ולדרוש על זה כלל ואין לנו עסק בזה כלל רק מצד הגילוי הנגלה מוכרחים לתאר שברצונו ברוך הוא נפעלו כל הנפעלים ונמשכו כל ההמשכות כי כל העולמות המה בכוונה ורצון מאתו יתברך אבל איך הוא לא ידיעא ולא קיימא לאתיידע ועוד זאת אפילו אחר כל התגלות כל המשכות האלו חס ושלום לתאר בו איזה שינוי או להעריך אליו המדות והחפץ והרצון והתענוג שהם אצלו כמו חס ושלום באדם אשר יש לו מדות ורצון ותענוג חס וחלילה להרהר בזה הגם שבוודאי יש בכחו יתברך כל אלו הבחינות כי על פי הבחינות האלו המה פעולות כל העולמות והוא יתברך המצמצמם ונמשך בהם בכל פרט ופרט אך באיזה אופן לא ידיעא ולא קיימא לאתיידע וכל אלו הבחינות הנאמרים הוא רק לגבי דידן בבחינת הנגלה וכאשר מבואר זה בחלק הראשון:
6
ז׳וכל אלו הבחינות המה רק בשביל ישראל שהם עלו במחשבה ובפעולתם ועבודתם ויחודם המה ממשיכין כל הבחינות האלו והם המעוררין כל הבחינות האלו על ידי בחינת ההתגלות שכאשר מייחדים ומבטלים אליו יתברך את עצמם וכל העולמות ועושים רצונו יתברך מעוררים כל הבחינות האלו להיות נמשך בהם אין סוף ברוך הוא בכל הפעולות האלו בכחו השוה ברוך הוא והם גורמים היחוד של אין סוף ברוך הוא בכל המשכות האלו להתמשך בהם בכח השוואתו ברוך הוא בבחינת רצון ותענוג בלי שום שינוי והסתרה כביכול כי לפניו נגלו כל תעלומות ולכן אין בכחינו להעלות מיין נוקבין אלא עד זעיר ונוקבין כי בחינת זעיר ונוקבין המה מצד פעולות העולמות הנגלים לגבי דידן אבל ממילא כשאנו מייחדים בחינת הגילוי אליו יתברך ממילא נתעוררו כל הבחינות שקדמו להגילוי באופן נסתר והכל הוא על ידי התעוררות האדם:
7