שערי עבודה, שער ראשון ל״בSha'arei Avodah, First Gate 32
א׳והנה כמו שהוא בכללות הולדת זעיר ונוקבין שהיו מתבררים המלכים שנשברו והיו בבחינת עיבור במעי אימא ואז היתה המלכות בסוד פסיעה לבר ואחר ההולדה היתה נקודה תחת יסוד ואחר זה היתה עמידתה נגד נצח הוד יסוד דזעיר אנפין ואחר כך עלתה עד החזה עד שנעשית שוין בקומתן וכל אלו הבחינות היו בבחינת אחור באחור ואחר כך ננסרה והיה עיבור שני בבחינת פנימיות ונתעלית בכל הבחינות הנזכרים לעיל בבחינת פנים בפנים עד שנעשו שווין בקומתן בבחינת פנים בפנים וכמו שנתבאר לעיל בביאור רחב כן הוא העבודה בבחינת פרטיות בעבודת האדם אשר בחינת נפש האלק"ית היא מדת מלכות דנפש האלוק"ית אשר היא בבחינת ירידה והתלבשות בנפש הבהמיית בבחינת שבירה צריך להעלותה מקודם מהרע הגמור בבחינת הכנעה ושפלות בדרך כלל להשפיל גופו ולהכניעו ולסור מההיפוך על ידי תשובה ולב נשבר בקריאת שמע שעל המטה למסרה בבחינת פיקדון להעלותה ממאסרה כמו שכתוב בידך אפקיד רוחי ובקומו צריך לקבל עליו אמונתו יתברך בסתם ודרך כלל כמאמר הכתוב חדשים לבקרים רבה אמונתיך כמו שבכללות מלכות דאצילות היורדת בכל לילה לברר ניצוצין מתוך הסטרא אחרא כמאמר הכתוב ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה שהם הרפ"ח ניצוצין כידוע ליודעי ח"ן:
1
ב׳ובבוקר היא מעלת מיין נוקבין מהניצוצין הנזכרים לעיל לחברם ולהעלותם אל הקדושה ולייחדם ביחודו יתברך כן ממש בפרטיות בנפש האלוקי"ת על ידי התשובה כנזכר לעיל ועל ידי הפקדת הרוח אליו יתברך בזה מעלה הניצוצין מנפש האלוק"ית אשר ירדו בתוך הסטרא אחרא ממעשיו ומחשבותיו אשר לא טובים של כל היום ועמהם מעלה גם כן מכחות נפש הבהמיית שהיא מנוגה ומתבררים על ידי כללות השכינה שהיא בחינת מלכות דאצילות אשר היא כוללת כל נשמות ישראל בכח התעוררות הזה כי היא נקראת אימא תתאה והיא כנסת ישראל שהיא כח הגלוי של אין סוף ברוך הוא בבחינת בריאה יצירה עשיה ובה נאחזים כל נשמות ישראל ונכללים בה בבחינת עיבור בכל לילה ובבוקר היא המחזרת נשמות בכדי להעלותם בבחינת עיבור במעי אימא עילאה שהיא הבינה ואחר כך יהיו כל הבחינות הנזכרים לעיל וכל הבחינות הנזכרים לעיל הם על ידי עבודה בקריאת שמע ותפלה ועל זה נתקן כל סדר התפלה דהיינו תיכף בקומו נתקנו הברכות אלק"י נשמה וכל הברכות על הסדר הוא לעורר כח אלק"י להוציאה ממאסרה על ידי המשכת אור הוי"ה ברוך הוא על נפשו אשר כל הברכות הם על זה פוקח עורים מתיר אסורים זוקף כפופים וכן כל הברכות הכל לעורר כח אלק"ותו בהמשיך אור הוי"ה על נפשו להוציאה ממאסר הגוף האסור בנפש הבהמיית בבחינת נוגה ואחר כך הוא להעלותם בבחינת עיבור במעי אימא דהיינו על ידי ההתבוננות באמונה אמיתית שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין וכל העולם הזה אינו עולה בשם כלל כי בתחילת ההתבוננות מצד שהנפש מלובשת בהגוף וצריך לבטל הגוף מצד ההתבוננות והאמונה באלק"ותו יתברך אשר הוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ואין עולמות הגשמיים תופסים לאיזה מהות נגדו בכדי לבטלם ממהותם בבחינת גשמיותם הגם שעיקר ההתבוננות הוא בשביל תיקון גופו והעולמות ואיך שהעולמות נכללים בכחו יתברך עם כל זה הם אינם נערכים באיזה מהות כלל ועיקר ההתבוננות הוא למעלה בבחינת אין סוף ברוך הוא ולא בעולמות תחתונים כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם דייקא ובחינה זו נקרא עיבור במעי אימא דהיינו שסתומים בבינתו ערך העולמות ובטילותם אליו יתברך ואשר המה כאין נחשבו ואז בחינת גילוי העולמות הם בבחינת פסיעה לבר דהיינו שבבחינת ההתבוננות הזו המה נכללים גם כן כי מוכרח לבטל עצמו והעולמות בהתבוננות זו דהיינו להתבונן שהוא יתברך עיקרא ושרשא דכל עלמין וכולם בטלים אליו וכלא חשיבי לגביה ואף על פי כן מצד שעיקר ההתבוננות הוא למעלה שהוא רוממותו יתברך ממילא בטלים גופו והעולמות בהתבוננות זו ונקרא בחינת ביטול העולמות כמו פסיעה לבר כמו שמבואר לעיל המשל ממלך בשר ודם אשר מצד ממשלתו במדינות רבות וביטולם אליו נכלל גם כן ביטול הכפר כן בההתבוננות ברוממותו ובגדולתו יתברך אשר אין ערוך אליו יתברך ומרומם עד אין קץ נכלל גם כן ביטול העולמות נגד רוממותו יתברך אשר אין זולתו אך הם בחינת טפל דטפל כי העולמות כולם הם כלא חשיבי לגביה יתברך והוא כמו פסיעה לבר כי בתחלה עיקר הוא להתבונן בעצם רוממותו יתברך בכדי שלא יהיו העולמות תופסים לאיזה מהות והוא מה שסדרו רבון כל העולמים וכו' מה אנו וכו' כל הגוים כאין נגדו וכו':
2
ג׳דהיינו שהוא יתברך רבון כל העולמים ועיקרא ושרשא דכולא ולבטל ההתגלות לאין ואפס רק העיקר הוא אשרינו מה טוב חלקינו וכן הם הקרבנות להעלות שרשם של העולמות והגילוי יהיה נשרף על המזבח בבחינת ביטול גמור וכן הקטורת הכל הוא לעורר שרשם של העולמות אך ממילא נכללים ביטול כל בחינות העולמות אבל הם רק בדרך מעבר מבלי משים דעתו עליהם בפרט ואחר זה הוא ברוך שאמר והיה העולם הוא בחינת הולדה דהיינו ההתבוננות הוא בבחינת התהוות העולם עשה בראשית וכו' דהיינו שמתבוננים במהות העולמות גם כן דהיינו שהוא יתברך מהוום ומחיים ומקיימם אך שהם בטלים לגבי גדולתו יתברך ובהתבונן בערך גדולתו יתברך ובערך קטנות העולמות אשר אין להעריכם אליו יתברך ובטלים נגדו אך אף על פי כן באו לבחינת גילוי דהיינו שמתבונן במהות העולמות והביטול הוא מצד הגילוי דהיינו מצד מציאות העולמות מתבונן בשרשם של העולמות שהוא אין סוף ברוך הוא וזהו נקודה תחת יסוד דהיינו התקשרות העולמות וביטולם אל התקשרותו יתברך המה כנקודה בלי הרחבה בהעולמות רק בדרך כלל וכמו שהנקודה אין לה התפשטות כן התבוננות זה הוא דרך כלל אשר כל העולמות בטלים ומתקשרים ואחר ברוך שאמר המה פסוקי דזמרה הוא להודות ולהלל על ידי שירי דוד עליו השלום להבין גדולתו יתברך על ידי פעולות העולמות אשר בזה נתגלה רוממותו יתברך כמאמר נודע מצד פעולתיו וגם להתבונן בביטולם אליו יתברך ובתשוקתם לעלות ולידבק בשורשם:
3
ד׳וזהו בהרחבה יותר בכל פרטי העולמות כמו הללו את הוי"ה מן השמים וכל צבא השמים לך משתחווים והתבוננות הזה הוא רק בבחינת הודאה לבד דהיינו שמודה שכל העולמות בטלים אליו יתברך אבל לא בבחינת יחוד והתקשרות כי עדיין נגלו העולמות לבחינת מהות נבדל רק שעל ידי ההודאה והנצחון מתחזק להתבונן בשרשם של העולמות אשר מכחו יתברך נתהוו ובטלים אליו וכוספים לעלות לשרשם והם פסוקי דזמרה ואז מקומה הוא בבחינת נצח הוד יסוד ולכן יש בהם הודאה בראש והודאה בסוף דהיינו מזמור לתודה שקודם פסוקי דזמרה וא"ל ההודאות שבסוף פסוקי דזמרה ואחר זה הוא יוצר אור ואהבת עולם הוא לעורר המדות שהם בחינת יראה ואהבה ובחינת יראה הוא ביוצר אור דהיינו להתבונן בביטולם ויראתם של המלאכים והשרפים וחיות ואופנים אשר כולם משמיעים ביראה יחד בקול דברי אלוקי"ם חיים ומלך עולם ואחר זה אהבת עולם לעורר האהבה אליו יתברך ואז מקומם של גילוי העולמות עולים עד החזה שהם חסד וגבורה אהבה ויראה ואחר כך בקריאת שמע הוא להעלות את העולמות אליו ולייחדם ממש ביחודא חד באופן שאין העולמות מהות נבדל ממנו יתברך רק שהם מתאחדים ביחוד עצום על ידי שמע ישראל שהוא יחודא עילאה ועל ידי ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא יחודא תתאה כי בכל אלו הבחינות הקודמים הרי היו נגלים העולמות למהות נבדל רק שהם בטלים אבל בבחינת יחוד הרי הם אינם מהות נבדל כלל והם מיוחדים אצלו יתברך בלי שינוי באופן שהוא יתברך אחד בהם ואינם מהות נבדל וכגוונא דאינון מתייחדין לעילא אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד אפילו מצד הגילוי ואז נקרא הגילוי שווין בקומתן עם יחודו האמיתי שהוא יחודא עילאה ולכן בשמע שהוא יחודא עילאה הם שית תיבין ובברוך שם כבוד מלכות לעולם ועד שהוא יחודא תתאה הם גם כן בשית תיבין:
4
