שערי עבודה, שער ראשון ל״גSha'arei Avodah, First Gate 33
א׳והנה כל הבחינות האלו ביטולם ויחודם הוא בחינת אחור באחור דהיינו כי ביטולם זה והתאחדותם אליו לאחוריים תחשב כי על כל פנים נערכים העולמות לאיזה מהות רק שמתאחדים אליו מצד כחו הפלא אבל עם כל זה המה בבחינת שני מהותים רק שנעשו לאחדים מצד ששורשם בבחינת יחוד הם מתאחדים גם כן וביטולם הוא גם כן בבחינת אחור דהיינו ביטול העולמות והתקשרותם אליו והתקשרותו יתברך אל העולמות והתאחדותו יתברך עם העולמות המה נחשבים לאחוריים כמשל מלך גדול המתאחד עם אדם פחות הגם שמתקשר עמו ומתאחד עמו הרי לנגד גדולתו של המלך אינו בערך אחד עמו ואך אף על פי כן מתאחד עמו לאיזה טעם עמוק אבל ההתחברות וההתאחדות מצד הבדל ערכם למה נחשב הוא וגם ההתאחדות הוא לא מצד עצם האדם הזה רק מצד כוונתו העמוקה וגם התחברותו של האדם עם המלך לאחוריים תחשב לו כי עיקר התחברותו הוא שעל ידי זה יפעל רצונו מהמלך ובזה יתנשא ממהותו אבל עיקר הוא מהותו בעצמו אשר מצד מהותו הוא נבדל ממהות המלך רק ההתחברות הוא מצד איזה טעם אבל אינו התחברות גמור לאחדים ממש כן כביכול התחברותו והתאחדותו יתברך עם העולמות על ידי בחינת היחוד שהוא יחודא עילאה ויחודא תתאה המה בחינת אחוריים כי מצד עצמותו ברוך הוא הרי אין לתאר עולמות כלל וכלא חשיבי גביה רק מצד עצם כוונתו יתברך לגלות שלימותו מתצמצם בבחינת דרגין ומתקשר ומתאחד עם בחינת חילוקי הדרגין בבחינת עולמות נמצא ההתקשרות הזאת הוא בבחינת אחוריים משני טעמים אחד הוא מצד ריחוק ערכו מערך העולמות ואחד הוא שלא זה הוא עיקר כוונתו יתברך כי עיקר הכוונה הוא לגלות שלימות השוואתו יתברך אשר אין עוד מלבדו כלל ובבחינת יחוד הרי העולמות המה בחינת מהות לבד בבחינת יש רק מצד התאחדותם אליו יתברך נעשו לאחדים וגם התקשרות גילוי העולמות בכלל והאדם בפרט הלא עיקרם הם מהותם בעצמם רק שעל ידי ההתחברות יצאו מהשפלתם וירידתם הנגלים למהות יש ונפרד ומתקרבים ומתאחדים אל אור יחודו יתברך והעיקר הוא בכדי להאיר אור יחודו יתברך בנפשם ולהתכלל באורו יתברך נמצא עיקרם ומהותם עדיין לא נתבטלו רק שחפצים להנות מאורו ולדבקה בו ולהבטל אליו בכדי לקשר נפשם אליו ולהאירם מאור החיים אבל עם כל זה עיקר מהותם הוא בשלימות רק שבטלים על ידי ההתאחדות נמצא עיקר הוא מהותם בלבד וההתקשרות הוא בשביל הפעולה להתדבק באור החיים נמצא התדבקותם זה גם כן לאחוריים נחשב להם וכמאמר הכתוב ואני קרבת אלקי"ם לי טוב דהיינו שקרבת אלוקי"ם הוא בשביל להאיר הטוב בנפשו ולכן עיקר הוא מהות נפשו והקרבת אלהי"ם הוא בשביל לי טוב וכמו שנתבאר בפרקים הקודמים ביותר ביאור ולכן עד אמת ויציב הכל הוא לתקון פרצוף אחור דנוקבא בבחינת אחור באחור כמו שמבואר בעץ חיים כי כל הביטול הזה נקרא בבחינת אחוריים מטעם הנזכר לעיל ומטעם המבואר בפרקים הקודמים על פי משל מהמשפיע ומקבל:
1
ב׳והנה כל אלו הבחינות נקראים בחינות חיצוניות ואחוריים דהיינו שמצד הנגלה הרי נגלו העולמות לבחינות יש ונפרד ומהות זולת ומסתירים לבחינת אין סוף ברוך הוא באופן הריחוק כי אין סוף ברוך הוא בלתי בעל גבול ואינו בערך השגה ותפיסה כלל ואינו מערך הגבול והעולמות נראים בבחינת גבול ויש ולכן מצד השכל והבנה אין להעריך את בחינות הנבראים אליו יתברך רק מצד כחו יתברך הפלא הוא יתברך מתאחד בהעולמות ובטלים אליו יתברך אבל כאשר תעמיק בפנימיות העולמות הרי אין זולתו יתברך אפילו מצד העולמות כי הכל הוא כחו לבדו יתברך והוא יתברך מקומו של עולם כי אין להעריך התפשטותו בעולמות להתפשטות הנשמה בגוף כי הגוף הוא מהות נבדל מהנפש כי זה בשר וזה רוח ובריאותם המה ממהותים נבדלים מצד הבריאה כי הגוף נוצר כו' אביו ואמו והקדוש ברוך הוא נותן בו הנשמה וכאשר הארכתי בזה במקום אחר אבל עצמותו ברוך הוא הלא קודם הבריאה היו העולמות אפס מוחלט ולא היה אלא הוא בלבד כמאמר רבותינו זכרונם לברכה עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד והיה כמוס בעצמותו ברוך הוא בתכלית ההשוואה נמצא התהוות העולמות הוא מעצמותו ברוך הוא כמאמר הכתוב נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי דווקא וכל גילוי העולמות למהות נבדל הוא לגבי דידן מצד הצמצום וההעלם אבל אצלו יתברך אין צמצום והעלם מעלים לפניו ואדרבה סוף מעשה במחשבה תחלה אשר כביכול ראשית ההתפשטות מאור עצמותו ברוך הוא היה בכדי לגלות שלימותו יתברך דייקא מצד סופא דדרגין והיא בחינת מלכותו יתברך נמצא מצד האמת הרי עצמותו דייקא נגלה אפילו מצד העולמות ואין העולמות נערכים מצד עצמם לאיזה מהות כלל ולכן בבחינה זו עיקר העבודה להמשיך אור אין סוף ברוך הוא דייקא בבחינת היש להיות נגלה כבוד הוי"ה דווקא בבחינת גלוי היש והעבודה זו נקראת בחינת פנים בפנים דהיינו שבבחינה זו נתגלה עיקרית הכוונה בפנימיותו יתברך הן מצד כחו יתברך והשפעתו בעולמות הנמשך על ידי מדותיו יתברך בבחינת יחודא עילאה דהיינו שנתגלה עיקר כוונתו יתברך בבחינת עולם והן מצד גילוי העולמות שהיא מדת מלכותו יתברך המסתתרת בבריאה יצירה עשיה אשר נגלים לבחינת יש ועל ידי בחינת עבודה זו נגלה פנימיות היש ובבחינה זה מתייחדים פנים בפנים דהיינו הפנים העליון שהוא מצד השפעת אור אין סוף מצד יחודא עילאה נגלה אור עצמותו ברוך הוא שבבחינת הכלים שהם החכמה ובינה ומדות וגם פנים התחתון שהוא ביטולם של הנבראים והעולמות אליו בכלל וביטולו של נפש האדם וגופו בפרט נגלה פנימיות הביטול אשר מצד הפנימיות נעשו שני הבחינות לאחדים ממש ביחוד עצום מה שאין כן בבחינה ראשונה הלא לא היה התגלות יחודו יתברך רק על ידי בחינת חכמה בינה דעת ומדות:
2
ג׳והנה מצד חכמה והבנה הרי אינו נגלה עצמותו ברוך הוא כי לית מחשבה תפיסא ביה והשמים ושמי השמים לא יכלכלוהו דהיינו השמים המה מדותיו יתברך הוא יחודא עילאה ושמי השמים הוא בחינת חכמה שהוא ביטולם של המדות והתאחדותם על ידי השכלה לא יכלכלוהו דהיינו שאי אפשר להם להעשות כלים לאור עצמותו ברוך הוא רק שהוא יתברך נחית בדרגוי להתאחד על ידי מדות ומתייחד בהם בבחינת אור בכלי בבחינת נפש וגוף ונודע מצד פעולותיו אבל עצמותו ברוך הוא לא נתגלה על ידי מדות וכן הביטול של העולמות על ידי יחודא תתאה הרי הם נגלים למהות בפני עצמם רק שמתאחדים ובטלים ליחודו יתברך נמצא לא נתגלה הפנימיות של אין סוף ברוך הוא רק על ידי כלים מכלים שונים דהיינו שהתגלות אור אין סוף ברוך הוא הוא על ידי בחינת כלים בבחינת יחודא עילאה וביטול העולמות היא מדת מלכותו יתברך הוא גם כן על ידי כלי המלכות שהם כלי ההסתרה ולכן נקרא בחינת יחוד זה בבחינת חיצוניות ואחוריים שהוא בחינת גופא בגופא הגם שביחוד זה גם כן יש בחינת אחור באחור ויחוד פנים בפנים יתבאר אם ירצה השם בשערים הבאים:
3
ד׳אבל דרך כלל נקרא בחינת יחוד זה אחור באחור ובחינה זה נקרא בחינת יעקב בבחינת דעת מלבר כידוע שבחינת יחוד יעקב נקרא גופא בגופא כמבואר בזוהר אבל בבחינת יחוד שמצד פנימיות הרי מתדבקים פנים בפנים ממש דהיינו שנתגלה מצד הפנימיות הגם שיחוד זה הוא גם כן על ידי כלים עם כל זה נתגלה פנימיותו יתברך על ידי הכלים ויחוד זה הוא בשמונה עשרה הוא תפילה כי בשמונה עשרה הוא בחינת יחוד פנים בפנים כידוע שבשמונה עשרה הוא לגלות פנימיותו יתברך להמשיך גלוי עצמותו ברוך הוא דייקא בבחינת עולמות מלמעלה למטה וזהו ברוך אתה הוי"ה שברוך הוא לשון בריכה הנמשך ממקור החיים להתגלות בבחינת אתה שהוא הגלוי הוי"ה ברוך הוא שהוא שם העצם הוא עצמותו ברוך הוא בבחינת גלוי גמור ויהיו מתייחדים הוי"ה יתברך עם בחינת אתה ביחודא חד ולכן לא נאמר בברכה זו מלך העולם כמו בשאר ברכות הגם שבכל הברכות הוא גם להמשיך אלק"ותו יתברך אבל ההמשכה הוא על ידי בחינת מלך העולם שהיא מדת מלכותו יתברך בבחינת העלם והסתר דהיינו שלא נתגלה עצם פנימיותו רק על ידי התלבשות והסתרה אבל בתפלה הוא התגלות פנימיותו יתברך בלי הסתרה ולכן ביטול העצמי הוא בתפלה ולכן הוא בחשאי כמו שכתוב וקולה לא ישמע כי קול הוא המשכה ממהות למהות שהוא על ידי קול אבל בעצם אחד אין שייך קול ולכן עיקר התפילה הוא בחינת משה כמאמר הכתוב תפילה למשה כי משה הוא דעת מלגאו שהוא בחינת יחודו הפנימי בבחינת מה וכמו שיתבאר זה אם ירצה השם בשערים הבאים ובפרט בקונטרס סדר יחוד התפלה אם ירצה השם:
4
