שערי עבודה, שער ראשון ל״דSha'arei Avodah, First Gate 34
א׳ולכן תיכף אחר קריאת שמע אומרים אמת ויציב כדי לעורר מדת אמיתיותו יתברך אשר מצד אמיתיותו הוא יתברך שוה בכל הדרגין אפילו בעולמות התחתונים כמאמר הכתוב ואמת הוי"ה לעולם וכמו שבבחינת יחוד אחור באחור שהוא התחלת התפלה ההתחלה הוא על ידי בחינת אמונה דהיינו ההתבוננות הוא על עיקרא ושרשא דכולא איך שהעולמות נכללים ובטלים בביטול גמור והעיקר של ההתבוננות הוא מצד מעלה כמאמר הכתוב שאו מרום עיניכם ואז נקרא מלכות בסוד פסיעה לבר כמבואר לעיל כן עתה התחלת התגלות הפנימיות הוא גם כן על ידי אמונה מצד אמיתיותו יתברך וההתבוננות הוא מצד מטה לאמת שאין זולתו יתברך אפילו מצד בחינת העולמות אשר בכל בחינת העולמות אין זולתו יתברך והעולמות המה בטלים אפילו מצד ההתגלות דהיינו שכחו יתברך בעצמותו הוא דייקא בבחינת העולמות ובבחינה זו שהוא גלוי אלק"ותו יתברך שמצד העולמות דייקא העיקר הוא להתבונן בעצמותו ברוך הוא שלא בערך העולמות ונכללים בזה גילוי העולמות שהעיקר הוא לגלות אור עצמותו ברוך הוא מצד כלי העולמות אבל בתחילה צריך להתבונן בעקרא ושרשא דכולא וגילוי עצמותו יתברך שבבחינת העולמות הוא בבחינת העלם והסתר שהוא בבחינת עיבור ואז מדת מלכותו יתברך שהיא גלוי אלק"ותו יתברך שמצד היש היא בבחינת טפל בבחינת פסיעה לבר ובגאל ישראל אז היא נתגלית למהות העולמות דהיינו להתבונן בהגלוי עצמו שמצד העולמות איך שהם בטלים ומתקשרים אליו מצד עצמותו ברוך הוא בדרך כלל ואז היא נקודה תחת יסוד על דרך שנתבאר לעיל ובברכות ראשונות היא נגד נצח הוד יסוד לכן בברכות הראשונות שהם שלשה אבות שהם נגד שלשה מוחין חכמה בינה דעת הוא לעורר את נצח הוד יסוד כי התגלות נצח הוד יסוד הם על ידי המוחין כמאמר הכתוב עטרת זקנים בני בנים וזהו וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כי על ידי זכירת חסדי אבות שהם המוחין בזה מביא גואל שהוא בחינת יסוד לבני בניהם הם נצח והוד ובשתיים עשרה ברכות אמצעיות הם התגלות המדות שהם חסד גבורה תפארת הכל מצד הפנימיות להמשיך גלוי אלק"ותו יתברך בדעת ובתשובה ובסליחה ורפואה וכנזכר לעיל שהם מצד המדות בבחינת רחמים כידוע ליודעי ח"ן:
1
ב׳ובשלש אחרונות הוא התגלות יחוד פנים בפנים שוין בקומתן וכמבואר בכוונות שבשים שלום הוא היחוד האמיתי בבחינת שוין בקומתן הגם שאחרונות המה בחינת נצח הוד יסוד כידוע שרצה הוא נצח ומודים הוא הוד ושים שלום הוא יסוד כן הוא שבבחינת שלש ברכות אחרונות נגדל פרצוף זעיר אנפין ונוקבא ונגמר בשלימות כמשל אדם שעומד על רגליו אז נגלה קומתו בשלימות מה שאין כן כשיושב אז לא נגלה קומתו בשלימות וגם אינו יכול לפעול פעולתו בישיבה בלבד אבל כשעומד על רגליו הרי נגלה קומתו בשלימות ופועל פעולת שכלו ומדותיו בשלימות וכידוע ומבואר בעץ חיים שסדר עלייתם של זעיר ונוקבין בבחינת הולדתם ממעי אימא הרי הם בבחינת תלת גו תלת דהיינו שלא נתגלה אלא בחינת נצח הוד יסוד ואחר זה על ידי יניקה נעשו שש בחינות וניתוספו חסד גבורה תפארת בפרצופם ואחר זה באו המוחין ואז נשלם קומתן וכמו שהוא בכלל בבחינת זעיר ונוקבין כן הוא בבחינת עליית הנוקבא ביחודא עם זעיר אנפין ומובן זה ממשל מאדם כשעלה ברצונו לעשות איזה פעולה מוכרח להיות לו הסכם בשכלו על ידי שמתבונן בהדבר שהיא נצרכה לנפשו וגם באיזה אופן תהיה הפעולה ועל ידי זה נגמר אצלו בהסכם לפעול הפעולה ההיא ואחר זה יש לו תשוקה ואהבה להפעולה עד שנמשך בהפעולה בכל שכלו ומדותיו ואז נתחזק ההסכם שלו בתוספת חיזוק ביתר שאת מההסכם הראשון אשר בהסכם הראשון עדיין לא בא לידי פעולה רק שנעשה אצלו הסכם להפעולה אבל בהסכם האחרון אשר נמשך בהסכם זה על ידי מדותיו ושכלו בפרטיות הפעולה אז על ידי הסכם זה עושה הפעולה בשלימות ובזריזות:
2
ג׳ואז בא ההסכם הנזכר לעיל לידי גילוי כן הוא בבחינת עבודה אשר בשלש ראשונות שהם חכמה בינה דעת נתגלו בחינת נצח הוד יסוד להבטל ולהכלל באור אין סוף ברוך הוא ולהמשיך אור אין סוף ברוך הוא מעילא לתתא להיות גלוי אלק"ותו יתברך דייקא מצד היש והסכם זה בבחינת נצח הוד יסוד הוא על ידי התעוררות חכמה בינה דעת דזעיר אנפין שהוא יחודו בכדי שיהיה לו הנצחון וההודאה וההתקשרות להמשכה זו אבל עם כל זה אינו נגלה עצם ההמשכה כי אם שנעשה ההסכם על ידי ההבנה וכו' ועל ידי השתיים עשרה ברכות האמצעיות אז נגלו מדותיו להמשכה זו וחפצו ואהבתו להמשיך גלוי אור אין סוף ברוך הוא ויחודו למטה ובשלש האחרונות נגלה ונגמר ההסכם בפועל ובהתקשרות אמיתי אל גלוי המשכת אלק"ותו יתברך בביטול העצמי אליו יתברך באופן שלא יהיה לו רצון מצד עצמו ומצד היש רק בכדי לגלות אלק"ותו יתברך ואז נתגלו הנצח הוד יסוד בפועלהגה"ה וזהו סוד מה שכתוב ונגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עוזו כידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה שאור שנברא ביום הראשון היה אדם מביט בו מסוף העולם עד סופו וכמאמר הזהר הקדוש פרשת בראשית ויאמר אלוקי"ם יהי אור כו' דא איהו נהורא דברא קודשא בריך הוא בקדמיתא כו' והוא נהורא דאחזי קודשא בריך הוא לאדם קדמאה והוה חזי ביה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא וכו' אר"י אור דברא קודשא בריך הוא בעובדא דבראשית הוה סליק נהוריה מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא ואתגניז מאי טעמא אתגניז בגין דלא יתהנון מיני חייבי עלמא והוא טמיר לצדיקייא כו' ההוא נהורא נפיק מגו חשוכא דאתגלפא בקליפוי דטמירא דכולא עד דמההוא נהורא דאתגניז אתגליף בשביל חד טמירא לחשוכא דלתתא מאן חשוכא דלתתא ההוא ראיקרי לילה כו' ועל דא תנינן מאי דכתיב מגלה עמוקות מני חושך רבי יוסי אומר אי תימא מחושך סתים אתגליין הא חזינן דטמירין אינון כל אינון כתרין עלאין כו' אלא כל אינון טמירין עילאין לא אתגליין אלא מגו ההוא חשוכא דאיהו ברזא דלילה עד כאן לשונו פירוש כי אור הראשון הוא התגלות אור עצמותו יתברך המתגלה בכל העולמות בשווה שהוא מכח השוואתו יתברך אשר הוא שוה בכל הדרגין הגה"ה אשר אצלו יתברך אין צמצום מעלים לפניו וסוף מעשה במחשבה תחלה באין הסתר כלל דהיינו דייקא כח היש הוא בעצמותו ברוך הוא באין הבדל כלל וכל עיקר כוונתו יתברך לגלות אלוק"ותו יתברך בסופא דדרגין אך ראה שאין העולם כדי להשתמש בו עמד וגנזו לצדיקים וכמאמר הזוהר הקדוש והוא טמיר לצדיקייא דהיינו שהסתיר אורו יתברך בצמצומים רבים עד שיתגלה היש בבחינתו דייקא מצד ההסתרה ובבחינת ההיפוך כי אם היה מתגלה כחו אשר ביש כביכול בבחינת התגלות הוו חייבי עלמא מתהניין מיניה כי חייבי עלמא הוא שאינם בטלים אליו יתברך אלא הולכים אחר הגילוי בשרירות לבם וכיון שהיה מתגלה כחו יתברך בבחינת היש בגילוי הרי היו מחשיבים ליש מצד שהיה נגלה אצלם כחו יתברך ולכן היו כל ההסתרות עד שיהיה נגלה היש גמור בלי התגלות כחו דייקא ועל ידי עבודת הצדיקים המבטלים היש מהפכים חשוכא לנהורא דייקא מבחינת ההיפוך על ידי שמכפיין לסטרא אחרא ומהפכין חשוכא לנהורא באהבה רבה למעלה מן הטעם ודעת ומוסרין נפשם על התורה להמשיך רצונו יתברך בתורה ומצות דייקא בבחינת יש אשר לזה היתה כוונתו יתברך להתגלות דייקא בסוף מעשה ולברר מתוך ההיפוך על ידי אתכפייא ואתהפכא וזהו הגה"ה פירוש הזוהר נהורא דאחזי קודשא בריך הוא לאדם קדמאה דייקא שהוא כח השוואתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשוואה גמורה לכן רגלי אדם קדמון היו מסתיימין בקרקע עשיה דייקא כי זהו עיקר כוונתו יתברך והוא נקרא מחשבה קדומה ועל זה נאמר סוף מעשה במחשבה תחלה וזהו מצד כחו יתברך השוה בכל הדרגין וכנגד זה נברא אדם הראשון אשר היה בכחו להשוות כל הדרגין והעולמות אליו יתברך ולהשוותם מצד ההתגלות ועל זה נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אדם הראשון בעת בריאתו היה קומתו כנגד כל העולם וכשחטא נתמעט קומתו כי אחר חטא היה בחינת הסתרה ולא היה ביטולו ויחודו אליו יתברך רק על ידי החכמה שהיא בחינת מאה אמה ודי למבין והבן וכדי שלא יתהנו חייבי עלמא להחשיב היש מצד גילוי אורו יתברך ומה גם שעיקר כוונתו יתברך בשביל התגלות היש היו מתהניין מזה ולכן היתה ההסתרה אשר מצד ההסתרה הלא היש הוא למטה מכל ההתגלות עד שנתגלה ליש גמור ונפרד אשר רחוק בכמה מיני ריחוקים מאור אין סוף ברוך הוא עד שנתגלה לנפרד גמור והוא הבחינת נוגה אשר מצד ההתגלות נקראת קליפה הגם שעיקר כוונתו יתברך בההתגלות שבזה יהיה נגלה כח עצמותו בהשוואה גמורה הגה"ה שיהיה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד וכמבואר לעיל נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים דייקא כי בבחינת היש הוא עיקר גילוי כבודו יתברך אשר בזה נתגלה עצמותו ברוך הוא מה שלא נתגלה בעולמות עליונים שהוא החכמה והבינה והמדע אשר לית מחשבה תפיסא ביה כלל ושם הוא התגלותו בבחינת אור שהוא הארה אבל לא עצם ההתגלות אבל בבחינת היש הרי נתגלה עצמותו ברוך הוא כי בבחינת היש הרי הוא בגילוי ממש דהיינו שכל המתגלה הרי הכל הוא מאמיתת המצאו כי אין זולתו כלל אך אף על פי כן מצד ההסתרה הנקראת חשך הרי היש הוא למטה מכל הררגין עד שיהיה יכול להתגלות בבחינת נפרד אך טמיר לצריקייא אשר בעבורתם מסירין ההסתרה על ידי מסירות נפש ואתערותא דלתתא ועל ידי התורה והמצות כנזכר לעיל אשר בזה מעלים מיין נוקבין אל עצמותו ברוך הוא דווקא מצד היש וההיפוך ועל ידי זה ממשיכין מיין דוכרין ממקורו כביכול להיות נגלה כבודו יתברך בבחינת היש דייקא כמאמר הכתוב וכבוד הוי"ה מלא את המשכן דייקא בגילוי היש ולכן לא יכול משה לבא אל המשכן כי בחינת משה הוא בחינת הדעת לא היה יכול להשיג זה בבחינת הדעת שבחינת גילוי כבודו יתברך שבבחינת יש הוא מעצמותו ברוך הוא שלמעלה מן הטעם והדעת והוא הגה"ה דייקא מצד ההסתרה והוא מאמר זוהר הקדוש ההוא נהורא נפיק מגו חשוכא דאתגלפא בקליפוי דטמירא דכולא דהיינו שנתגלף כחו יתברך המוסתר בקליפוי שהוא לשון קליפה בבחינת הסתרה בבחינת יש שהוא כח היש אשר בכחו יתברך שהוא במחשבה קדומה והוא השורש מטמירא דכולא שהוא עצמותו ברוך הוא שהוא מקור כח הגבול והיש המשתווה בכח השוואתו ברוך הוא הנקרא טמירא דכולא ולכן נקרא בקליפוי שהוא כביכול כח הגבול בבחינת התגלותו אשר בו שורה עצמותו יתברך מוסתר בתוך הגבול ולכן נקרא קליפוי שעל ידי הקליפה הוא גילוי הפרי וקיומו והאוכל נגנז בו אבל חס ושלום שיהיה אצלו יתברך שום הסתרה כי אצלו יתברך הכל בהשוואה גמורה עד שמההוא נהורא דאתגניז אתגליף בשביל חד לחשוכא דלתתא שהוא בחינת מלכותו יתברך שהוא כח המסתיר עד שיתגלה היש ליש גמור אך אף על פי כן אתגליף בבחינת הסתרת היש שביל חד מאור הראשון דהיינו כחו יתברך שבבחינת היש לכן מבאר מאי דכתיב מגלה עמוקות מני חושך אי תימא מחושך סתים אתגליין הא חזינן דטמירין אינון כל כתרין עלאין כי חושך סתים הוא בחינת כחו הפלא שלא בא לכלל השגה והבנה כלל ולכן נקרא חושך מצד מניעת ההשגה ולכן אמר איך אתגלי זה מאחר שאינו בערך התגלות ובערך השגה כלל אלא כל אינון טמירין עילאין לא אתגליין אלא מגו ההוא חשוכא דאיהו ברזא דליליא דהיינו דייקא מצד התגלות היש כשמהפכין אותו ומבטלין אותו וממשיכין רצונו יתברך על ידי התורה ומצות בזה נתגלה כחו יתברך דייקא שלמעלה מהשגה והבנה שהוא רצונו יתברך ושעשועא דמלכא הנקרא עתיק שהוא כח השוואתו ברוך הוא ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה היכן גנזו גנזו בתורה בתורה דייקא שהוא עצמיות רצונו ברוך הוא שנגלה דייקא בבחינת יש אשר כל התורה כולה נתלבשה ונתגלית דייקא בבחינת גבול ויש וכל אלו ההתגלות הוא דייקא על ידי בחינת נוגה וכשהיא בבחינת הסתר בבחינת נפרד אזי נקראת קליפה שהוא מסתיר כנזכר לעיל אבל כשמבררין אותה על ידי היחוד והביטול ומסירות נפש להוי"ה ועל ידי התורה ומצות שהוא דייקא בבחינת יש אז נקראת נוגה שהוא לשון אור וזיו ובהירות דהיינו שמגלית כל אינון טמירין עלאין ועל ידי זה נגלה אור הראשון ממש אך כעת אינו בגילוי גמור כי עדיין לא נתברר בשלימות רק בעשיית התורה ומצות נגלה על ידי עשייתם רצונו יתברך אבל הגילוי הזה עדיין מלובש בבחינת יש רק שנגלה רצונו בהיש אבל לעתיד יהיה גילוי גמור כמאמר הכתוב ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר דייקא ועין בעין יראו ועל זה נאמר ונוגה כאור תהיה שהנוגה תהיה כאור הראשון ממש דהיינו שיהיה נגלה על ידה אור הראשון ממש אך אף על פי כן לא יתבטל גילוי היש כי אדרבה זה היה עיקר כוונתו יתברך שיהיה נגלה כבודו יתברך דייקא בבחינת היש רק גילוי היש יהיה באופן אחר לא כמו עתה כי אז לא יהיה בבחינת גשמיות כידוע הגה"ה ובאור הראשון שהוא כח השוואתו יתברך הרי היה משתווה בהשווואה גמורה היש אבל לעתיד לבוא יהיה התגלות בחינת יש ואף על פי כן יתגלה בעצמותו ברוך הוא וזהו קרניים מידו לו שהוא קרני ההוד כמו למשל מאור גדול כשמביטים בו יוצאים ממנו כמין קרניים וכמאמר הכתוב כי קרן עור פני משה כן כביכול יהיה גילוי לתתא בבחינת יש מהגילוי שבכח עצמותו ברוך הוא בבחינת קרניים שיהיה היש מאיר מהתגלות עצמותו ברוך הוא בבחינת היש דייקא וזהו ושם חביון עזו כידוע שחביון עזו הוא התורה כי התורה נקראת עוז ?יוחביון הוא בחינת ההסתרה מלשון חבי כמעט כו' כי זהו התורה בעצמה אשר היא מעצמיות רצונו יתברך ונתגלית בבחינת יש דייקא ומאיר עצמיות רצונו ברוך הוא בבחינת היש ודי למבין והבן מאוד:: ודי למבין והנה ביאור הדברים האלה באריכות יתבארו אם ירצה השם בקונטרס סדר התפלה:
3
